ניסויים בחשמל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ניסויים בחשמל
הוספה למועדפים

ניסויים בחשמל

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

מי-טל נדלר

מי-טל נדלר היא חוקרת ספרות ומשוררת. מחקריה עוסקים בסוגיות של אתיקה, זיכרון ומרחב בספרות העברית כחלק מהשיח הציבורי בישראל. ספר שיריה "ניסויים בחשמל" ראה אור ב-2014 (ידיעות ספרים) וזכה בפרס טבע ובפרס גולדברג לספרות יפה. 

תקציר

"שירתה של מי-טל נדלר משקפת עצמאות פואטית; קולה בשל, מובחן וייחודי. שיריה מתבלטים בחירותן של התנועה הסגנונית בין משלבים לשוניים, ושל התנועה התמטית בינות הפרטי, הפומבי והמיתי. הפואטיקה של נדלר חוקרת את היחס שבין הגלוי והסמוי, וחושפת את מה שמקנן מתחת לפני השטח של המגע, המבט או הצליל שנתונים לסמכות חושית; כך מפענחים שיריה את המיתוס, או את הדרמה הבראשיתית, שמהדהדים מאחורי הסצינה הביתית או הישראלית-ציבורית. רוחב היריעה של נושאי כתיבתה והדרמה האתית שמפעילה אותם מצביעים על מורכבות פואטית והולמים את התבנית הסגנונית שדרכה הם מובעים." - מנימוקי השופטים לפרס שר התרבות לשנת תשס"ח          

"בשיר המוקדש ללאה גולדברג מגדירה עצמה מי-טל נדלר כ'שחיינית בנבחרת בנות סודית מאד, המבקשת להגיע בצלילה עד לשורש העולם ובחזרה לשעת חולין צלולה אחת'. ואכן, בספר שירים ראשון מפתיע בבשלותו זה, היא סוחפת אותנו בגוף ראשון רבים, לתוך מסע אמיץ וקשה, דרך נופים ונופי נפש מפוררים העולים בקנה אחד, עד לאותה צלילות מחשמלת." - אגי משעול

"נדלר כותבת שירי אהבה נפלאים ושירים פוליטיים נוקבים. לא פחות משהפוליטי מחלחל בשירי האהבה, אמת המידה הבלתי מתפשרת של השירים הפוליטיים היא האהבה." - עודד וולקשטיין

"נדלר כותבת כאילו אש אחזה באחד מחדרי הבית שבו היא מתגוררת, והיא צופה בה, מנסה הן לתעד את התפשטותה והן לכבות אותה בעזרת ניסוחים, שילכדו את המתרחש." - יעל גלוברמן

מי-טל נדלר מתגוררת בתל אביב. שירים ותרגומים פרי עטה נדפסו בכתבי-עת ובמוספים ספרותיים. ניסויים בחשמל הוא ספרה הראשון. כתב היד זכה בפרס לייב-גולדברג ליצירה ספרותית.

פרק ראשון

 Xיָמִים אַחֲרֵי מַגֵּפַת אַמְנֶזְיָה

 

לַדֶּרֶךְ הַזֹּאת יָצָאנוּ בִּידִיעָה שֶׁלֹּא נְגַלֶּה שׁוּם דָּבָר מַדְהִים.

לֹא צִפִּינוּ לְגַלּוֹת מַסְלוּל חָדָשׁ לְמֶרְקוּרִי, לֹא חָלַמְנוּ

לְיַשֵּׁב אֶת בְּעָיוֹת הַקְּוַנְטִים, לֹא בִּקַּשְׁנוּ אֲמִתּוֹת

פִילוֹסוֹפִיּוֹת חֲדָשׁוֹת.

 

יָצָאנוּ כְּשֶׁגַּבֵּנוּ מֻפְנֶה אֶל כָּל מָה שֶׁעַד לְרֶגַע הֶאֱמַנּוּ בּוֹ.

בַּחוּץ הִסְתּוֹבְבוּ שְׁמוּעוֹת שֶׁמִּלִּים מְסֻיָּמוֹת הֵחֵלּוּ לְהֵעָלֵם

מִן הַמִּלּוֹן, אַךְ אִישׁ לֹא זָכַר בְּאֵילוּ מִלִּים מְדֻבָּר.

 

הָפַכְנוּ חַשְׁדָנִים כְּלַפֵּי כָּל סוּג שֶׁל הִיסְטוֹרְיָה.

בְּאִטִּיּוּת הַשֶּׁמֶשׁ צִמְּחָה קֹר, מַשֶּׁהוּ בָּנוּ

נָסוֹג לְאָחוֹר, אֲבָל יָדַעְנוּ: אֲנַחְנוּ מוּגַנִּים.

 

לְעִתִּים, כְּשֶׁהָרוּחַ כִּסְּתָה אֶת עֵינֵינוּ, הִתְפַּתֵּינוּ

לְהַאֲמִין בִּשְׁמוּעוֹת מְשֻׁנּוֹת. חֵלֶק אָמְרוּ שֶׁאֱלֹהִים

הוֹפִיעַ בְּבִגְדֵי תַּלְיָן מֻפְרָע וְצִוָּה לִקְפֹּץ עַל רֶגֶל אַחַת,

אֲחֵרִים סִפְּרוּ שֶׁשָּׁמְעוּ אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים עַל הַיְּכֹלֶת

לִנְשֹׁם תַּחַת מַיִם, אֲבָל רַק בִּזְמַן שֶׁהָאֲוִיר צָלוּל.

 

זֶה לֹא עָזַר לָנוּ בִּכְלוּם. יָדַעְנוּ שֶׁהַגֵּאוֹגְרַפְיָה שֶׁלָּנוּ אַחֶרֶת.

בֵּינְתַיִם הַבָּשָׂר הִבְשִׁיל מֵעָלֵינוּ. שָׁמַעְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ

יוֹתֵר וְיוֹתֵר מְדַבְּרִים בְּגוּף רַבִּים. הִתְקַבַּצְנוּ יַחַד.

מַאֲמִינִים שֶׁרַק כָּךְ נוּכַל לִתְמֹךְ זֶה בָּזֶה,

קָפָאנוּ בִּתְנוּחַת הַסָּפֵק.

מי-טל נדלר

מי-טל נדלר היא חוקרת ספרות ומשוררת. מחקריה עוסקים בסוגיות של אתיקה, זיכרון ומרחב בספרות העברית כחלק מהשיח הציבורי בישראל. ספר שיריה "ניסויים בחשמל" ראה אור ב-2014 (ידיעות ספרים) וזכה בפרס טבע ובפרס גולדברג לספרות יפה. 

עוד על הספר

ניסויים בחשמל מי-טל נדלר

 Xיָמִים אַחֲרֵי מַגֵּפַת אַמְנֶזְיָה

 

לַדֶּרֶךְ הַזֹּאת יָצָאנוּ בִּידִיעָה שֶׁלֹּא נְגַלֶּה שׁוּם דָּבָר מַדְהִים.

לֹא צִפִּינוּ לְגַלּוֹת מַסְלוּל חָדָשׁ לְמֶרְקוּרִי, לֹא חָלַמְנוּ

לְיַשֵּׁב אֶת בְּעָיוֹת הַקְּוַנְטִים, לֹא בִּקַּשְׁנוּ אֲמִתּוֹת

פִילוֹסוֹפִיּוֹת חֲדָשׁוֹת.

 

יָצָאנוּ כְּשֶׁגַּבֵּנוּ מֻפְנֶה אֶל כָּל מָה שֶׁעַד לְרֶגַע הֶאֱמַנּוּ בּוֹ.

בַּחוּץ הִסְתּוֹבְבוּ שְׁמוּעוֹת שֶׁמִּלִּים מְסֻיָּמוֹת הֵחֵלּוּ לְהֵעָלֵם

מִן הַמִּלּוֹן, אַךְ אִישׁ לֹא זָכַר בְּאֵילוּ מִלִּים מְדֻבָּר.

 

הָפַכְנוּ חַשְׁדָנִים כְּלַפֵּי כָּל סוּג שֶׁל הִיסְטוֹרְיָה.

בְּאִטִּיּוּת הַשֶּׁמֶשׁ צִמְּחָה קֹר, מַשֶּׁהוּ בָּנוּ

נָסוֹג לְאָחוֹר, אֲבָל יָדַעְנוּ: אֲנַחְנוּ מוּגַנִּים.

 

לְעִתִּים, כְּשֶׁהָרוּחַ כִּסְּתָה אֶת עֵינֵינוּ, הִתְפַּתֵּינוּ

לְהַאֲמִין בִּשְׁמוּעוֹת מְשֻׁנּוֹת. חֵלֶק אָמְרוּ שֶׁאֱלֹהִים

הוֹפִיעַ בְּבִגְדֵי תַּלְיָן מֻפְרָע וְצִוָּה לִקְפֹּץ עַל רֶגֶל אַחַת,

אֲחֵרִים סִפְּרוּ שֶׁשָּׁמְעוּ אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים עַל הַיְּכֹלֶת

לִנְשֹׁם תַּחַת מַיִם, אֲבָל רַק בִּזְמַן שֶׁהָאֲוִיר צָלוּל.

 

זֶה לֹא עָזַר לָנוּ בִּכְלוּם. יָדַעְנוּ שֶׁהַגֵּאוֹגְרַפְיָה שֶׁלָּנוּ אַחֶרֶת.

בֵּינְתַיִם הַבָּשָׂר הִבְשִׁיל מֵעָלֵינוּ. שָׁמַעְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ

יוֹתֵר וְיוֹתֵר מְדַבְּרִים בְּגוּף רַבִּים. הִתְקַבַּצְנוּ יַחַד.

מַאֲמִינִים שֶׁרַק כָּךְ נוּכַל לִתְמֹךְ זֶה בָּזֶה,

קָפָאנוּ בִּתְנוּחַת הַסָּפֵק.