המפלצת בקרקס

1

הָאֲוִיר הָיָה צוֹנֵן בְּבֹקֶר יוֹם הַלִּמּוּדִים הָרִאשׁוֹן אַחֲרֵי הַחֹפֶשׁ. כְּשֶׁיָּצָאתִי מֵהַבַּיִת רָאִיתִי אֶת הַשְּׁכֵנָה שֶׁלָּנוּ, אֶלִיס, תַּחַת עֲצֵי הַמַּגְנוֹלְיָה בַּגִּנָּה שֶׁלָּהּ, מְגָרֶפֶת אֶת הַדֶּשֶׁא וְאוֹסֶפֶת אֶת הַפְּרָחִים שֶׁנָּשְׁרוּ. עֲצֵי הַמַּגְנוֹלְיָה שֶׁלָּהּ תָּמִיד פָּרְחוּ יוֹתֵר זְמַן מֵהַצָּפוּי, אֲבָל עַכְשָׁו הֵם נִכְנְעוּ וּכְבָר הֵחֵלּוּ לִנְבֹּל.

הַקַּיִץ אָכֵן נִגְמַר. וְכָאֲבָה לִי הַבֶּטֶן. לְמַרְבֵּה הַצַּעַר הִיא לֹא כָּאֲבָה מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁאֵחָשֵׁב חוֹלֶה וְאוּכַל לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת, אֶלָּא יוֹתֵר כְּאִלּוּ הַכֹּל בְּתוֹכָהּ הִסְתַּבֵּךְ וְהָיָה לְגוּשׁ קָשֶׁה.

"בֹּקֶר טוֹב, פְרַנְק!" קָרְאָה אֶלִיס וְנוֹפְפָה לִי בְּיָדָהּ.

הִיא חִיְּכָה כְּהֶרְגֵּלָהּ, אֲבָל כְּשֶׁהִבִּיטָה בִּי הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהִיא עֲצוּבָה.

"הַיי," אָמַרְתִּי.

אֶלִיס לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲנוֹת, כִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע יָצְאוּ מֵהַבַּיִת אִמָּא וְאָחִי הַקָּטָן אוֹלִיבֶר.

אִמָּא קִרְקְשָׁה בִּצְרוֹר הַמַּפְתְּחוֹת. הִיא הָיְתָה לְחוּצָה. הַגּוּשׁ בַּבֶּטֶן שֶׁלִּי הִתְהַדֵּק וְנִהְיָה קָשֶׁה אֲפִלּוּ יוֹתֵר.

"אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת," אָמַרְתִּי לְאֶלִיס.

הִסְתּוֹבַבְתִּי. אוֹלִיבֶר כְּבָר קָפַץ לְתוֹךְ הַמְּכוֹנִית. הוּא, בְּנִגּוּד אֵלַי, מַמָּשׁ שָׂמַח לָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר. אִמָּא הִתְיַשְּׁבָה מֵאֲחוֹרֵי הַהֶגֶה וְהִתְנִיעָה אֶת הַמְּכוֹנִית.

"שֶׁיִּהְיֶה לְךָ יוֹם נָעִים," אָמְרָה אֶלִיס.

"גַּם לָךְ," אָמַרְתִּי.

כְּשֶׁהִתְיַשַּׁבְתִּי בַּמְּכוֹנִית אִמָּא הִגְבִּירָה אֶת הָרַדְיוֹ.

קַרְיַן הַחֲדָשׁוֹת דִּבֵּר עַל הָעֲיָרָה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ, יִירֶד, וְעַל הַמִּפְלָצוֹת שֶׁנִּצְפּוּ בַּאֲגַם הַבְּדֹלַח לִפְנֵי כַּמָּה לֵילוֹת.

מָה שֶׁאִישׁ לֹא יָדַע הוּא שֶׁאֲנִי אַחַת הַמִּפְלָצוֹת. שֶׁמְּדַבְּרִים עָלַי וְעַל הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי.

לֹא רָצִיתִי לִשְׁמֹעַ. רָכַנְתִּי קָדִימָה לְכַבּוֹת אֶת הָרַדְיוֹ, אֲבָל אִמָּא דָּחֲפָה אֶת הַיָּד שֶׁלִּי.

"עַכְשָׁו אַתֶּם מְבִינִים לָמָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת זְהִירִים?" שָׁאֲלָה, וְהִבִּיטָה בִּי וּבְאוֹלִיבֶר דֶּרֶךְ הַמַּרְאָה הַפְּנִימִית שֶׁל הַמְּכוֹנִית.

שׁוֹטֵר סִפֵּר בָּרַדְיוֹ שֶׁהֵם עוֹמְדִים לַחְסֹם אֶת הַכְּנִיסָה לַאֲגַם הַבְּדֹלַח.

"לֹא נוּכַל לִשְׂחוֹת עוֹד בָּאֲגַם הַיָּפֶה שֶׁלָּנוּ," נֶאֶנְחָה אִמָּא.

יָשַׁבְתִּי בְּשֶׁקֶט וְחָשַׁבְתִּי עַל מָה שֶׁקָּרָה בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ. הַחֲבֵרִים הַחֲדָשִׁים שֶׁלִּי, כְּלוֹמַר הַמִּפְלָצוֹת, הִצִּילוּ אוֹתִי מֵהַשּׁוֹטְרִים וּמֵאֲנָשִׁים שֶׁזָּרְקוּ אֲבָנִים וְנוֹפְפוּ בַּעֲנָפִים בּוֹעֲרִים עַל הַחוֹף.

חָשַׁבְתִּי עַל כָּל מָה שֶׁנּוֹדַע לִי עַל עַצְמִי: שֶׁאֲנִי פּוֹלִימוֹרְפִי. שֶׁאֲנִי כָּזֶה מֵאָז שֶׁווּפֶה, הַכֶּלֶב שֶׁל אֶלִיס הַשְּׁכֵנָה, נָשַׁךְ אוֹתִי. מִי שֶׁהוּא פּוֹלִימוֹרְפִי מְשַׁנֶּה מִדֵּי פַּעַם אֶת צוּרַת גּוּפוֹ, וְהַגּוּף שֶׁלִּי כְּבָר הָפַךְ לְכַדּוּר פַּרְוָה צַמְרִירִי וּמְטֻפָּשׁ. לֹא רָצִיתִי לְהָרַע לְאִישׁ. רָצִיתִי רַק שֶׁיְּלַטְּפוּ אוֹתִי וִידַגְדְּגוּ לִי אֶת הַבֶּטֶן, בְּדִיּוּק כְּמוֹ ווּפֶה. וְלַמְרוֹת זֹאת כָּל תּוֹשָׁבֵי יִירֶד פָּחֲדוּ מִמֶּנִּי.

בִּגְלַל זֶה אָסוּר שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי מִפְלֶצֶת. וְאָסוּר שֶׁמִּישֶׁהוּ יְגַלֶּה אֶת מְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ הַסּוֹדִי שֶׁל חַבְרוֹתַי הַמִּפְלָצוֹת מִתַּחַת לַסִּפְרִיָּה.

הַמָּקוֹם הַזֶּה בֶּאֱמֶת סוֹדִי. הַמַּפְתֵּחַ לַסִּפְרִיָּה תָּלוּי בִּשְׂרוֹךְ עַל צַוָּארִי, מֻסְתָּר תַּחַת הַגּוּפִיָּה.

אוֹלִיבֶר הִתְחִיל לְקַשְׁקֵשׁ, אָמַר שֶׁשָּׁמַע שֶׁהַמִּפְלָצוֹת שׁוֹלְפוֹת לַאֲנָשִׁים אֶת הָעֵינַיִם בְּעֶזְרַת כַּף וּמְבַשְּׁלוֹת מֵהֶן מְרַק עֵינַיִם. רָצִיתִי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אֵיךְ הוּא מְסֻגָּל לְהַאֲמִין לְדָבָר כָּזֶה. הֲרֵי אִם זֶה הָיָה נָכוֹן, כָּל יִירֶד הָיְתָה מְלֵאָה בַּאֲנָשִׁים עִוְּרִים.

אֲבָל שָׁתַקְתִּי. הָיוּ לִי סוֹדוֹת רַבִּים כָּל כָּךְ, שֶׁבְּקֹשִׁי הִצְלַחְתִּי לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם. וְחָשַׁשְׁתִּי שֶׁבְּטָעוּת אֶפְלֹט מַשֶּׁהוּ שֶׁאָסוּר לִי לוֹמַר.

הַבְּלָמִים חָרְקוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת כְּשֶׁאִמָּא עָצְרָה לְיַד בֵּית הַסֵּפֶר.

בָּרֶגַע שֶׁאוֹלִיבֶר פָּתַח אֶת דֶּלֶת הַמְּכוֹנִית, הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ קָרְאוּ לוֹ. הֵם כִּנּוּ אוֹתוֹ אוֹלִי. אָמְנָם זֶה שֵׁם חִבָּה מַמָּשׁ מְגֻחָךְ, אֲבָל בְּכָל זֹאת קִנֵּאתִי בּוֹ. לִי אַף פַּעַם לֹא נָתְנוּ שֵׁם חִבָּה.

סוֹף־סוֹף הִפְסִיקוּ לְדַבֵּר בָּרַדְיוֹ עַל מִפְלָצוֹת. אִמָּא הִפְנְתָה אֵלַי אֶת רֹאשָׁהּ וְהִבִּיטָה בִּי בַּמַּבָּט הַזֶּה שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַקְשִׁיב טוֹב־טוֹב.

"וְאַתָּה עוֹד חָשַׁבְתָּ שֶׁהַמִּפְלֶצֶת נֶחְמָדָה," אָמְרָה. "אַתָּה חַיָּב לְהָבִין שֶׁמִּפְלָצוֹת הֵן מְסֻכָּנוֹת. אַתָּה בֶּטַח מֵבִין, נָכוֹן?"

הִיא הִסְתַּכְּלָה עָלַי בִּדְאָגָה. אוֹלִיבֶר רָאָה אֶת הַמִּפְלֶצֶת קוֹפֶצֶת מֵהַחַלּוֹן שֶׁלִּי. כֻּלָּם חָשְׁבוּ שֶׁהַמִּפְלֶצֶת הִגִּיעָה לַחֶדֶר שֶׁלִּי כְּדֵי לַחְטֹף אוֹתִי. אֲבָל הַמִּפְלֶצֶת שֶׁאוֹלִיבֶר רָאָה הִיא אֲנִי.

הַמִּפְלֶצֶת שֶׁהַשּׁוֹטְרִים רָדְפוּ אַחֲרֶיהָ הִיא אֲנִי.

"כֵּן, אִמָּא," אָמַרְתִּי וְיָצָאתִי מֵהַמְּכוֹנִית.

בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל. צוּרָתוֹ מְרֻבַּעַת וְהוּא נִבְנָה מִלְּבֵנִים. הַחַלּוֹנוֹת שֶׁלּוֹ נִרְאִים כְּמוֹ עֵינַיִם שֶׁמִּסְתַּכְּלוֹת עָלַי.

חֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר הָיְתָה מְלֵאָה יְלָדִים. אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא קָרָא לְעֶבְרִי. לֹא הָיָה לִי אִכְפַּת, זֶה דַּוְקָא הִתְאִים לִי. עָשִׂיתִי הַכֹּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יָשִׂימוּ לֵב אֵלַי. בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּישֶׁהוּ צָחַק קִוִּיתִי שֶׁלֹּא צוֹחֲקִים עָלַי.

נִשְׁאֲרוּ עֶשֶׂר דַּקּוֹת עַד לַצִּלְצוּל.

הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל סַפְסָל וְנִסִּיתִי לִקְרֹא, אֲבָל זֶה לֹא הָיָה קַל. הַמִּלִּים לֹא נִכְנְסוּ לִי לָרֹאשׁ, כִּי הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי תָּפְסוּ אֶת כָּל הַמָּקוֹם.

מִישֶׁהוּ בָּעַט לִי בָּרֶגֶל.

"תִּרְאוּ אֶת פְרַנְק," אָמַר קוֹל. "הַלִּמּוּדִים עוֹד לֹא הִתְחִילוּ וְאַתָּה כְּבָר קוֹרֵא?"

"אֵין לְךָ חֲבֵרִים?" אָמַר קוֹל אַחֵר. "אַתָּה תָּמִיד לְבַד."

"מִי בִּכְלָל יִרְצֶה לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁלּוֹ?" אָמַר הַקּוֹל הָרִאשׁוֹן.

לֹא הֵרַמְתִּי אֶת מַבָּטִי מֵהַסֵּפֶר.

"בֶּטַח שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲבֵרִים," אָמַר קוֹל שְׁלִישִׁי שֶׁהִכַּרְתִּי הֵיטֵב.

אוֹלִיבֶר. הֵרַמְתִּי אֶת רֹאשִׁי. אָחִי הַקָּטָן עָמַד שָׁם עִם אָלֶכְּס וְאִיסַק, הַבָּנִים הֲכִי מְרֻשָּׁעִים בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. הֵם הִרְשׁוּ לְאוֹלִיבֶר לִהְיוֹת אִתָּם אֲפִלּוּ שֶׁהוּא צָעִיר מֵאִתָּנוּ בְּשָׁנָה.

חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא בָּא לְהָגֵן עָלַי, אֲבָל הוּא חִיֵּךְ חִיּוּךְ נִבְזִי.

"לַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁל פְרַנְק קוֹרְאִים אֶלִיס," אָמַר. "הִיא בַּת מֵאָה וְהִיא מַסְרִיחָה מִפִּיפִּי."

בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַמָּשׁ שָׂנֵאתִי אוֹתוֹ. הוּא אָחִי וְהוּא אָמוּר לַעֲמֹד לְצִדִּי.

"לֹא נָכוֹן, הִיא בִּכְלָל לֹא מַסְרִיחָה," אָמַרְתִּי.

"וְעוֹד אֵיךְ," אָמַר אוֹלִיבֶר. "הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלְּךָ הִיא זְקֵנָה מֻשְׁתֶּנֶת."

הַיְּלָדִים הָאֲחֵרִים הִתְגַּלְגְּלוּ מִצְּחוֹק. אוֹלִיבֶר נִרְאָה מְרֻצֶּה מֵעַצְמוֹ.

הַלְוַאי שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַגִּיד: דַּוְקָא יֵשׁ לִי עִם מִי לְשַׂחֵק. הַמִּפְלָצוֹת הֵן הַחֲבֵרוֹת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁלִּי.

אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי. לָקַחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת תִּיק הַגַּב שֶׁלִּי וְנִכְנַסְתִּי פְּנִימָה. שָׁמַעְתִּי אוֹתָם צוֹחֲקִים, וְיָדַעְתִּי שֶׁהֵם צוֹחֲקִים עָלַי.