אייבי + בין 1

לֹא תּוֹדָה

לִפְנֵי שֶׁאַייבִי וּבִּין נִפְגְּשׁוּ, אַייבִי לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי בִּין. אִמָּא שֶׁל בִּין אָמְרָה לָהּ שׁוּב וָשׁוּב שֶׁהִיא צְרִיכָה לְנַסּוֹת לְשַׂחֵק עִם הַיַּלְדָּה הַחֲדָשָׁה שֶׁבַּבַּיִת מִמּוּל. אֲבָל לְבִּין לֹא הִתְחַשֵּׁק.

"הִיא בַּת שֶׁבַע, בְּדִיּוּק כָּמוֹךְ," אָמְרָה אִמָּא שֶׁלָּהּ. "וְהִיא נִרְאֵית יַלְדָּה כָּל כָּךְ נֶחְמָדָה. תּוּכְלוּ לִהְיוֹת חֲבֵרוֹת."

"כְּבָר יֵשׁ לִי חֲבֵרוֹת וַחֲבֵרִים," אָמְרָה בִּין. וְזֶה הָיָה נָכוֹן. בֶּאֱמֶת הָיוּ לְבִּין הֲמוֹן חֲבֵרוֹת וַחֲבֵרִים. אֲבָל בְּעֶצֶם, הִיא לֹא רָצְתָה לְשַׂחֵק עִם אַייבִי כִּי אִמָּא שֶׁלָּהּ צָדְקָה - אַייבִי בֶּאֱמֶת נִרְאֲתָה יַלְדָּה נֶחְמָדָה מְאוֹד. אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִבִּיטָה בָּהּ מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב הִיא נִרְאֲתָה נֶחְמָדָה. אֲבָל נֶחְמָדָה, יָדְעָה בִּין, זוֹ מִלָּה אַחֶרֶת לִמְשַׁעְמֶמֶת.

אַייבִי יָשְׁבָה בְּנֶחְמָדוּת עַל מַדְרֵגוֹת הַכְּנִיסָה. בִּין הִתְרוֹצְצָה בֶּחָצֵר סָבִיב וְצָעֲקָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. לְאַייבִי הָיָה שֵׂעָר אֲדַמְדַּם אָרֹךְ וּמְתֻלְתָּל, מָשׁוּךְ לְאָחוֹר בְּקֶשֶׁת זוֹהֶרֶת. הַשֵּׂעָר שֶׁל בִּין הָיָה שָׁחֹר, וְהוּא הִגִּיעַ רַק עַד לַסַּנְטֵר שֶׁלָּהּ כִּי אַחֶרֶת הָיָה מִסְתַּבֵּךְ בִּקְשָׁרִים. כְּשֶׁבִּין אָסְפָה אֶת הַשֵּׂעָר בְּקֶשֶׁת, הַקֶּשֶׁת תָּמִיד נָפְלָה לָהּ מֵהָרֹאשׁ. אַייבִי לָבְשָׁה שִׂמְלָה כָּל יוֹם. בִּין לָבְשָׁה שִׂמְלָה רַק כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ הִכְרִיחָה אוֹתָהּ. אַייבִי תָּמִיד קָרְאָה בְּסֵפֶר גָּדוֹל. בִּין מֵעוֹלָם לֹא קָרְאָה סְפָרִים גְּדוֹלִים. בְּכָל פַּעַם שֶׁקָּרְאָה סֵפֶר הִיא הִרְגִּישָׁה קוֹפְצָנִית.

בִּין הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁאַייבִי מֵעוֹלָם לֹא קִפְּצָה בִּשְׁלוּלִיּוֹת. הִיא הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁאַייבִי מֵעוֹלָם לֹא רִסְּקָה אֲבָנִים כְּדֵי לִמְצֹא זָהָב.

הִיא הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁאַייבִי לֹא טִפְּסָה אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת בַּחַיִּים שֶׁלָּהּ עַל עֵץ וְלֹא נָפְלָה מִמֶּנּוּ. בִּין הִשְׁתַּעְמְמָה רַק מִלְּהִסְתַּכֵּל בְּאַייבִי.

לָכֵן, כְּשֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ אָמְרָה לָהּ שֶׁכְּדַאי לָהּ לְשַׂחֵק עִם אַייבִי, בִּין רַק נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ. "לֹא תּוֹדָה," אָמְרָה.

"לְפָחוֹת תְּנַסִּי. אוּלַי הִיא תִּמְצָא חֵן בְּעֵינַיִךְ," אָמְרָה אִמָּא שֶׁל בִּין.

"כֻּלָּם לַעֲלוֹת! הָרַכֶּבֶת הַבָּאָה לְאֶרֶץ הַשִּׁעֲמוּם יוֹצֵאת עַכְשָׁו!" צָעֲקָה בִּין.

אִמָּא שֶׁלָּהּ הִתְרַגְּזָה. "אַתְּ לֹא מִתְנַהֶגֶת יָפֶה, בִּין."

"הִתְנַהַגְתִּי יָפֶה. אָמַרְתִּי: לֹא תּוֹדָה," אָמְרָה בִּין. "פָּשׁוּט לֹא מִתְחַשֵּׁק לִי. בְּסֵדֶר?"

"בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר." אִמָּא שֶׁלָּהּ נֶאֶנְחָה. "תַּעֲשִׂי כִּרְצוֹנֵךְ."

וְכָךְ, בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת עַל שָׁבוּעוֹת, בִּין לֹא שִׂחֲקָה עִם אַייבִי. אֲבָל יוֹם אֶחָד קָרָה מַשֶּׁהוּ שֶׁשִּׁנָּה אֶת דַּעְתָּהּ.