לאן שנצוף שם בית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לאן שנצוף שם בית

לאן שנצוף שם בית

4.5 כוכבים (2 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: מוסד ביאליק
  • תאריך הוצאה: 2017
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 112 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 52 דק'

מיה טבת דיין

במהלך שירותה הצבאי הייתה עורכת וכתבת בעיתון "במחנה". בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ובתולדות האמנות ותואר שני ודוקטורט בפילוסופיה, כולם באוניברסיטת תל אביב. היום טבת דיין עוסקת בכתיבה ובהוראה. 

בשנים 2006–2010 כתבה את הבלוג "עבודת אלילים" שעסק בהיבטים של המחשבה ההודית כפי שהם משתקפים בתרבות הפופולרית בהודו ובמערב.

בשנת 2014 הציגה את התערוכה "שיחותיי עם אמי המתה" בגלריה של תיאטרון תמונע בתל אביב. התערוכה הציגה משיריה של טבת דיין לצד צילומי עזבונה של אימה שנפטרה שנה קודם לכן. התערוכה הוצגה במקום כחצי שנה. מאמרים פרי עטה פורסמו באסופות ובספרים שונים. שיריה של טבת דיין הופיעו בפלטפורמות שונות, והיא נוטה לשתף פעולה עם אמנים פלסטיים ולהציג את שיריה בתערוכות. בין היתר, שירים פרי עטה הוצגו בתערוכות שונות, למשל: "נשים, תודעה, עוצמה 2" באודיטוריום חיפה (2015), "פרידה" בגלריה חנינא ביפו (2016). "ויהי ערב, ויהי תוהו" זכה בציון לשבח מטעם פרס קוגל לספרות יפה ביוני 2016. בשנת 2018 זכתה בפרס היצירה ע"ש רוה"מ לוי אשכול.  

תקציר

דפדוף באלבום
הִנֵּה אֲניִ וְהַיַּלְדָּה הַזֹּאת, שִׁירְלִי.
מִסְתַּבֵּר שֶׁלֹא דִּמְיַנְתִּי אוֹתָהּ.
אַבָּא שֶׁלָּהּ עֲדַיִן לֹא
תָּלָה אֶת עַצְמוֹ מִתִּקְרַת הָאַמְבַּטְיָה
וְהִיא עֲדַיִן לֹא
מָצְאָה אוֹתוֹ מִשְׁתַּלְשֵׁל כְּוִילוֹן שָׁמוּט.
הִיא מְחַיֶּכֶת אֶל הַמַּצְלֵמָה בַּחֲצָאִית קְצָרָה,
וּבְגַרְבִּיּוֹניִם לְבָניִם. הִיא
מְחַבֶּקֶת אוֹתִי וַאֲניִ אוֹתָהּ. הִנֵּה,
עוֹד רֶגַע אַבָּא שֶׁלָּהּ יִתֵּן לִי
אַרְבָּעָה אֶפְרוֹחִים מֵהַלּוּל,
אַרְבָּעָה אֶפְרוֹחִים!
אֶפְשָׁר לְדַמְיֵן אוֹתָם גְּדֵלִים
לְתַרְנְגוֹלוֹת. הַכַּלְבָּה עֲדַיִן לֹא
טָרְפָה אוֹתָם בֶּאֱשׁוּן לַיְלָה.
הַדֶּשֶׁא מַצְהִיב אֶל סוֹף הַקַּיִץ,
קִיר הַלּוּל מֵאֲחוֹרֵינוּ מֻכְתָּם בֹּץ,
הַזּמְַן מִתְמַתֵּחַ בִּזרְוֹעוֹת אֲרֻכּוֹת וּמְנַמְנֵם.
 

לאן שנצוף  שם בית  מתאר בארבעה שערים ארבע עונות של מסע; מסע משפחתי סביב העולם, מסע אישי של טבת דיין אל ילדותה, מסע בנבכי חיי הנישואין ומסע פואטי אל האימהות ואל היתמות מאם.


מהביקורות על שירתה של מיה טבת דיין:
"זוהי שירה שחוגגת באופן עמוק ומשכנע את החיים עצמם. כל שיר הוא אירוע חד פעמי, ממשי וחושני להכאיב" [יקיר בן-משה]
"בשפה מרובדת, צלילית ומובהקת פורשת טבת דיין עולם של אבל בכלי שירה יפהפייה" [בכל סרלואי, מקור ראשון]
"הישג שירי גדול. מחזורי השירים של מיה טבת דיין העוסקים במות האם, הם מהמקוריים והמרגשים שקראתי".  [שהרה בלאו]
"בסופו של כל שיר האמפתיה של טבת דיין מוחזרת כקרן אור מתוך הקורא." [נוית בראל, הארץ]
 
ד"ר מיה טבת דיין, בעלת דוקטורט בהינדואיזם ושירה סנסקריטית, משמשת כמרצה אורחת לספרות ולשירה באוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה ומנחה סדנאות שירה. את מחקריה היא עורכת עם פרופסור דוד שולמן (חתן פרס ישראל לשנת 2016). מאמרים פרי עטה פורסמו במגזינים ובספרים בארה"ב, הודו  וישראל. זוכת מלגת פולברייט ומלגת הנשיא והרקטור באוניברסיטת תל-אביב. שיריה תורגמו לאנגלית ולגרמנית, פורסמו במגזינים בארץ, בקנדה ובארצות הברית, השתתפו בתערוכות וצפויים לראות אור בקרוב באנתולוגיות בגרמניה ובאוסטריה.
ספר שיריה השני בסדרת 'כבר', "כדי להסתדר עם המצב", ראה או במוסד ביאליק בשנת 2021

פרק ראשון

בריאת עולם, גרסת הקוטב הצפוני

הַשֶּׁמֶשׁ מְאִירָה פֹּה גַּם בַּלַּיְלָה,

אֲנַחְנוּ מוֹתְחִים בַּדִּים כֵּהִים

עַל הַחַלּוֹנוֹת. שׁוֹכְבִים וּמַאֲזִינִים;

כְּמוֹ הַלְמוּת מְחוֹגֵי שָׁעוֹן בַּאֲפֵלַת הַחֶדֶר

תִּקְתּוּק הַלֵּב.

 

מַעֲשֵׂינוּ נֶאֱסָפִים;

הָעֵירֹם וְהַבֶּכִי, מַגַּע עוֹר בְּיָד,

כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת וְכוֹסוֹת חֲצִי מְלֵאוֹת

אֵצֶל הַכִּיּוֹר. אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים

הֵיכָן יַנִּיחוּ אוֹתָנוּ כָּל אֵלֶּה וּמָתַי.

 

אֲנַחְנוּ פּוֹשְׁטִים

אֶת בְּגָדֵינוּ, זֶה מֵעַל זוֹ,

לְהַבְדִּיל מֵחָדָשׁ בֵּין חֹ שֶׁךְ לְאוֹר,

לִרְאוֹת כִּי טוֹב.

יֵשׁוּ

עַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת, לְאוֹר יָרֵחַ,

אָכַלְנוּ הָרִים גְּבוֹהִים

שֶׁל לֶחֶם מְטֻגָּן בְּבֵיצָה.

 

נָשִׁים שֶׁקָּרָאנוּ לָהֶן "סָבְתָא" הָיוּ בְּנוֹת

חֲמִשִּׁים. גִּזְעֵי הַתְּמָרִים הִגִּירוּ זֵעָה

גַּם בָּעֶרֶב. לַמַּיִם הָיָה טַעַם

שֶׁל סֻכָּר וְקִנָּמוֹן.

 

הַיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ הָיוּ

בְּנוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. הָרַגְלַיִם שֶׁלָּנוּ הָיוּ

בְּנוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. כָּל הָאֵיבָרִים שֶׁלָּנוּ

הָיוּ בְּנֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְלֹא הָיָה לָנוּ מֻשָּׂג

שֶׁהֵם אֵיבָרִים.

 

מִישֶׁהוּ אָמַר בַּחֹשֶׁךְ

שֶׁהוּא רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ עַל הַמַּיִם.

מִישֶׁהוּ צָעַק: "יֵשׁוּ!"

 

יָשַׁבְנוּ, לָעַסְנוּ וְהִתְבּוֹנַנּוּ.

הָעוֹלָם הָיָה זָקֵן וְעַתִּיק

מִתְמַשֵּׁךְ עַד לְתַחְתִּיּוֹת אֵין שִׁעוּר.

וַאֲנַחְנוּ טְרִיִּים כָּל כָּךְ

כְּמוֹ רִצּוּד אוֹר יָרֵחַ עַל מַיִם

כְּמוֹ נֵס.

אמריקה

מִישֶׁהוּ צִיֵּר שָׂדוֹת

מְרֻבָּעִים, יָם עָגֹל, שְׁבִילִים דַּקִּים,

בַּיִת נָמוּךְ וּבְתוֹכוֹ

הִנִּיחַ אוֹתָנוּ, בְּהִירוֹת וּקְטַנּוֹת —

יַלְדָּה וְסָבְתָא.

 

הַשֶּׁמֶשׁ קָפְחָה. כָּתַבְנוּ מִכְתָּבִים

מֵעַל מַפַּת הַפְּלַסְטִיק בַּמִּטְבָּח.

דַּקּוֹת שֶׁל צָהֳרַיִם נֶאֶסְפוּ אֶל עַצְמָן

קְטַנּוֹת כְּגַרְגִּירֵי אֹרֶז.

 

אֶצְלֵנוּ חַם (הִכְתַּבְתְּ. אֲנִי תִּרְגַּמְתִּי

לְאַנְגְּלִית) הַגִּיל מִתְקַדֵּם.

הַנֶּכְדָּה בְּקָרוֹב חוֹגֶגֶת בַּת מִצְוָה.

סַפְּרוּ לָנוּ עֲלֵיכֶם.

 

סְטֶנְלִי שָׁבַר אֶת רַגְלוֹ (הֵם עָנוּ, אֲנִי

הִקְרֵאתִי). אָן וְגִ'ים בְּבֵית הַבְרָאָה.

אֲנַחְנוּ פֹּה, בְּקָלִיפוֹרְנִיָה,

תָּמִיד חוֹשְׁבִים עֲלֵיכֶם.

 

שׁוּרוֹת שֶׁלֹּא נִכְתְּבוּ הִתְאָרְכוּ בֵּינֵיכֶם

נִקְשָׁרוֹת בִּי בְּפֶתַח הַטַּבּוּר;

זִכְרוֹן שְׁזִיפִים קְפוּאִים בַּמַּרְתֵּף הַלִּיטָאִי,

הִתְבַּשְּׁלוּת הַקִּבּוּץ בַּחַמְסִין, אָמֶרִיקָה.

דִּיַּקְתִּי בְּמִלִּים. הֶאֱמַנְתִּי שֶׁדַּי בָּהֶן

לְהַשְׁכִּיחַ מִלְחָמוֹת, לְאַחוֹת חַיִּים שֶׁהִתְפַּזְּרוּ

לִשְׁזֹר חַבְלֵי לֵדָה. לֹא הִכַּרְתִּי כָּמוֹךְ אֶת הַזְּמַן.

חָשַׁבְתִּי עֲדַיִן לַהֲפֹךְ

אֶת קַעֲרַת הַמָּוֶת עַל פִּיהָ.

מיה טבת דיין

במהלך שירותה הצבאי הייתה עורכת וכתבת בעיתון "במחנה". בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ובתולדות האמנות ותואר שני ודוקטורט בפילוסופיה, כולם באוניברסיטת תל אביב. היום טבת דיין עוסקת בכתיבה ובהוראה. 

בשנים 2006–2010 כתבה את הבלוג "עבודת אלילים" שעסק בהיבטים של המחשבה ההודית כפי שהם משתקפים בתרבות הפופולרית בהודו ובמערב.

בשנת 2014 הציגה את התערוכה "שיחותיי עם אמי המתה" בגלריה של תיאטרון תמונע בתל אביב. התערוכה הציגה משיריה של טבת דיין לצד צילומי עזבונה של אימה שנפטרה שנה קודם לכן. התערוכה הוצגה במקום כחצי שנה. מאמרים פרי עטה פורסמו באסופות ובספרים שונים. שיריה של טבת דיין הופיעו בפלטפורמות שונות, והיא נוטה לשתף פעולה עם אמנים פלסטיים ולהציג את שיריה בתערוכות. בין היתר, שירים פרי עטה הוצגו בתערוכות שונות, למשל: "נשים, תודעה, עוצמה 2" באודיטוריום חיפה (2015), "פרידה" בגלריה חנינא ביפו (2016). "ויהי ערב, ויהי תוהו" זכה בציון לשבח מטעם פרס קוגל לספרות יפה ביוני 2016. בשנת 2018 זכתה בפרס היצירה ע"ש רוה"מ לוי אשכול.  

עוד על הספר

  • הוצאה: מוסד ביאליק
  • תאריך הוצאה: 2017
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 112 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 52 דק'
לאן שנצוף שם בית מיה טבת דיין

בריאת עולם, גרסת הקוטב הצפוני

הַשֶּׁמֶשׁ מְאִירָה פֹּה גַּם בַּלַּיְלָה,

אֲנַחְנוּ מוֹתְחִים בַּדִּים כֵּהִים

עַל הַחַלּוֹנוֹת. שׁוֹכְבִים וּמַאֲזִינִים;

כְּמוֹ הַלְמוּת מְחוֹגֵי שָׁעוֹן בַּאֲפֵלַת הַחֶדֶר

תִּקְתּוּק הַלֵּב.

 

מַעֲשֵׂינוּ נֶאֱסָפִים;

הָעֵירֹם וְהַבֶּכִי, מַגַּע עוֹר בְּיָד,

כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת וְכוֹסוֹת חֲצִי מְלֵאוֹת

אֵצֶל הַכִּיּוֹר. אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים

הֵיכָן יַנִּיחוּ אוֹתָנוּ כָּל אֵלֶּה וּמָתַי.

 

אֲנַחְנוּ פּוֹשְׁטִים

אֶת בְּגָדֵינוּ, זֶה מֵעַל זוֹ,

לְהַבְדִּיל מֵחָדָשׁ בֵּין חֹ שֶׁךְ לְאוֹר,

לִרְאוֹת כִּי טוֹב.

יֵשׁוּ

עַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת, לְאוֹר יָרֵחַ,

אָכַלְנוּ הָרִים גְּבוֹהִים

שֶׁל לֶחֶם מְטֻגָּן בְּבֵיצָה.

 

נָשִׁים שֶׁקָּרָאנוּ לָהֶן "סָבְתָא" הָיוּ בְּנוֹת

חֲמִשִּׁים. גִּזְעֵי הַתְּמָרִים הִגִּירוּ זֵעָה

גַּם בָּעֶרֶב. לַמַּיִם הָיָה טַעַם

שֶׁל סֻכָּר וְקִנָּמוֹן.

 

הַיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ הָיוּ

בְּנוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. הָרַגְלַיִם שֶׁלָּנוּ הָיוּ

בְּנוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. כָּל הָאֵיבָרִים שֶׁלָּנוּ

הָיוּ בְּנֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְלֹא הָיָה לָנוּ מֻשָּׂג

שֶׁהֵם אֵיבָרִים.

 

מִישֶׁהוּ אָמַר בַּחֹשֶׁךְ

שֶׁהוּא רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ עַל הַמַּיִם.

מִישֶׁהוּ צָעַק: "יֵשׁוּ!"

 

יָשַׁבְנוּ, לָעַסְנוּ וְהִתְבּוֹנַנּוּ.

הָעוֹלָם הָיָה זָקֵן וְעַתִּיק

מִתְמַשֵּׁךְ עַד לְתַחְתִּיּוֹת אֵין שִׁעוּר.

וַאֲנַחְנוּ טְרִיִּים כָּל כָּךְ

כְּמוֹ רִצּוּד אוֹר יָרֵחַ עַל מַיִם

כְּמוֹ נֵס.

אמריקה

מִישֶׁהוּ צִיֵּר שָׂדוֹת

מְרֻבָּעִים, יָם עָגֹל, שְׁבִילִים דַּקִּים,

בַּיִת נָמוּךְ וּבְתוֹכוֹ

הִנִּיחַ אוֹתָנוּ, בְּהִירוֹת וּקְטַנּוֹת —

יַלְדָּה וְסָבְתָא.

 

הַשֶּׁמֶשׁ קָפְחָה. כָּתַבְנוּ מִכְתָּבִים

מֵעַל מַפַּת הַפְּלַסְטִיק בַּמִּטְבָּח.

דַּקּוֹת שֶׁל צָהֳרַיִם נֶאֶסְפוּ אֶל עַצְמָן

קְטַנּוֹת כְּגַרְגִּירֵי אֹרֶז.

 

אֶצְלֵנוּ חַם (הִכְתַּבְתְּ. אֲנִי תִּרְגַּמְתִּי

לְאַנְגְּלִית) הַגִּיל מִתְקַדֵּם.

הַנֶּכְדָּה בְּקָרוֹב חוֹגֶגֶת בַּת מִצְוָה.

סַפְּרוּ לָנוּ עֲלֵיכֶם.

 

סְטֶנְלִי שָׁבַר אֶת רַגְלוֹ (הֵם עָנוּ, אֲנִי

הִקְרֵאתִי). אָן וְגִ'ים בְּבֵית הַבְרָאָה.

אֲנַחְנוּ פֹּה, בְּקָלִיפוֹרְנִיָה,

תָּמִיד חוֹשְׁבִים עֲלֵיכֶם.

 

שׁוּרוֹת שֶׁלֹּא נִכְתְּבוּ הִתְאָרְכוּ בֵּינֵיכֶם

נִקְשָׁרוֹת בִּי בְּפֶתַח הַטַּבּוּר;

זִכְרוֹן שְׁזִיפִים קְפוּאִים בַּמַּרְתֵּף הַלִּיטָאִי,

הִתְבַּשְּׁלוּת הַקִּבּוּץ בַּחַמְסִין, אָמֶרִיקָה.

דִּיַּקְתִּי בְּמִלִּים. הֶאֱמַנְתִּי שֶׁדַּי בָּהֶן

לְהַשְׁכִּיחַ מִלְחָמוֹת, לְאַחוֹת חַיִּים שֶׁהִתְפַּזְּרוּ

לִשְׁזֹר חַבְלֵי לֵדָה. לֹא הִכַּרְתִּי כָּמוֹךְ אֶת הַזְּמַן.

חָשַׁבְתִּי עֲדַיִן לַהֲפֹךְ

אֶת קַעֲרַת הַמָּוֶת עַל פִּיהָ.