מלח הארץ
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מלח הארץ
הוספה למועדפים

מלח הארץ

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

חובי (יעקב בוכמן עילם, 1967-1937), אשר מכתביו מכונסים בקובץ זה, נפל במלחמת ששת הימים בירושלים, והוא בן שלושים בלבד. על גבורתו בקרב עוטר בעיטור המופת. בעת נפילתו היה בעל תואר ראשון בפילוסופיה, תלמיד מצטיין בפקולטה לרפואה בירושלים, ואב לבן בן ארבע. מכתביו, במיוחד אלה משנות לימודיו במוסד החינוכי במשמר העמק, פורשים בפנינו יומן אישי, אינטימי, מפורט ואותנטי, לעיתים ממש פיוטי, של נער מתבגר, שתחומי התעניינותו חובקי עולם. מגיל צעיר הוא פיתח אהבה ובקיאות מרשימה ביותר במוסיקה קלאסית ועניין מעמיק בפילוסופיה, בהוגי דעות מדיניים, בספרות, במחזות, בתולדות אומנות הציור ובידיעת והכרת הארץ. חובי היה נגן אבוב ואקורדיון מחונן וספורטאי מצטיין באתלטיקה, בכדורסל ובהאבקות. רוח התנדבות, דוגמא אישית, תרומה לחברה ואהבת הארץ, אלה הן המידות התרומיות המאפיינות את אישיותו המיוחדת והמעניינת של חובי.

ד”ר דן גיל, שאליו ייעד חובי את מכתביו, הוא גמלאי המכון הגיאולוגי לישראל. בעברו המקצועי היה, בין השאר, חוקר אורח באוניברסיטת מישיגן, במכונים הגיאולוגיים של ארה”ב ומדינת קנזס, וכמו כן שימש כיועץ מדעי למכון הגיאולוגי של תאילנד. כחובב ארכיאולוגיה תרם בפרסומיו תובנות מתחום מדעי האדמה לפתרון סוגיות בהבנת מערכות המים התת קרקעיות בעיר דוד, המצור הרומאי במצדה ואבני הבניין במבנים קדומים בירושלים. הוא מחברם של מאמרים מדעיים רבים שפורסמו בעיתונות המקצועית בארץ ובעולם.

פרק ראשון

ביוגרפיה מקוצרת

יעקב עילם (בוכמן), חובי כפי שכינוהו חבריו, נולד בבית החולים הדסה שעל הר הצופים בירושלים, בכ' באייר תרצ"ו (1.5.1937) ונהרג למרגלותיו במלחמת ששת הימים בכ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). למעשה, חובי לא גדל בבית הוריו. מגיל שישה חודשים ועד גיל שש הוא גדל בתל־אביב, בביתם של דודתו גוטה, אחות אימו, כבן משפחה לכל דבר ועניין (תמונה 1). זיזה, בת דודתו, שהייתה מבוגרת ממנו בכמה שנים, טיפחה ופינקה אותו באהבה. בין השאר היא לימדה אותו, כבר בגילו הצעיר, לנגן בפסנתר.

בגיל שש חובי הועבר לקיבוץ רמת רחל. עם פרוץ מלחמת השחרור, כאשר הקיבוץ הותקף על ידי כנופיות ערביות, פונו כל הילדים העירה. מגיל 10 ועד גיל 12 חובי התחנך בקיבוץ גן שמואל. הוא חזר לירושלים לכיתה ו' למשך שנה. בשנה זו הוא מתחיל ללמוד לנגן באבוב. בגיל 13 הוא עובר ללמוד בכיתה ז' במוסד החינוכי בקיבוץ משמר העמק, שהפך לאחר מכן לביתו האהוב. הוא למד בקיבוץ בכתות ז' וח' ובגיל 15 חזר שוב לירושלים. הוא למד שנתיים ב"תיכון בית הכרם" (בכיתות ט' וי'), ובאקדמיה למוסיקה. בשנים אלה הוא למד לנגן באבוב ובאקורדיון, שני כלי נגינה שליוו אותו כל חייו. בגיל 17 חובי חזר שוב למשמר העמק להשלמת לימודיו בכיתות י"א וי"ב.

ב־1956 חובי התגייס לצה"ל לחטיבת גולני. במבצע סיני הוא השתתף בקרב לכיבוש רפיח. ב־1957 חובי סיים קורס קצינים וחזר לשרת כקצין בסיירת החטיבה. ב־1958 הוא השתתף במשלחת צה"ל ל"צעדת ארבעת הימים" הבינלאומית שהתקיימה בהולנד. בהזדמנות זו הכיר את רותי, אשתו לעתיד, שגם היא השתתפה בצעדה כחברה במשלחת הבנות של צה"ל. קיבוץ משמר העמק היה לו בית במשך כל שירותו בצבא. לאחר שחרורו, במרץ 1959, הוא הוצב, לפי בקשתו, לשרת במילואים בסיירת של חטיבת הצנחנים מספר 80. הוא חזר לקיבוץ ושהה בו כחבר מן המניין עד עזיבתו בנובמבר 1961.

ב־1962 חובי החל את לימודיו במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בינואר 1963 הוא נשא לאישה את רותי ליבהולד. בנם אלון נולד באותה שנה. בתוך שנתיים הוא השלים בהצטיינות תואר ראשון בפילוסופיה והתקבל ללימודים בפקולטה לרפואה. הוא ניגן בתפקיד אבוב שני בתזמורת הסימפונית ירושלים — רשות השידור. חובי זכה במקום שני באליפות הארץ בהיאבקות בסגנון יווני־רומי במשקל חצי כבד והשתתף בנבחרות אס"א באתלטיקה קלה, בשחייה ובכדורסל. בשנות לימודיו באוניברסיטה הוא התנדב להדריך נוער משכונת מוסררה בהיאבקות.

למלחמת ששת הימים יצא חובי מספסלי השנה הרביעית של לימודיו בבית הספר לרפואה בירושלים, שם היה סטודנט מצטיין, והצטרף לחבריו בסיירת חטיבה 80 של הצנחנים. בליל 6.6.1967 הוטל על הסיירת לכבוש את רכס הר הזיתים — הר הצופים, שחלש על העיר העתיקה ממזרח, שהיה מוחזק על ידי כוחות ירדניים מאז תום מלחמת השחרור. הג'יפים המובילים של הסיירת טעו בדרכם; במקום לפנות מזרחה בכביש העולה להר הזיתים הם המשיכו בכביש המוביל ליריחו, וכאשר הגיעו לגשר נחל קדרון הם נתקלו באש ירדנית קטלנית שנורתה מראש החומה המזרחית של הר הבית. נוסף למספר הרוגים, על הגשר נותרו מספר פצועים בלא יכולת להיחלץ. חובי התנדב לנסות לחלץ את הפצועים. הוא הצליח לחלץ תחת אש שניים מהפצועים, וכאשר חזר לגשר בפעם השלישית — נפגע ונהרג. על מסירותו, אומץ לבו וגבורתו עוטר בעיטור המופת.

עוד על הספר

מלח הארץ דן גיל

ביוגרפיה מקוצרת

יעקב עילם (בוכמן), חובי כפי שכינוהו חבריו, נולד בבית החולים הדסה שעל הר הצופים בירושלים, בכ' באייר תרצ"ו (1.5.1937) ונהרג למרגלותיו במלחמת ששת הימים בכ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). למעשה, חובי לא גדל בבית הוריו. מגיל שישה חודשים ועד גיל שש הוא גדל בתל־אביב, בביתם של דודתו גוטה, אחות אימו, כבן משפחה לכל דבר ועניין (תמונה 1). זיזה, בת דודתו, שהייתה מבוגרת ממנו בכמה שנים, טיפחה ופינקה אותו באהבה. בין השאר היא לימדה אותו, כבר בגילו הצעיר, לנגן בפסנתר.

בגיל שש חובי הועבר לקיבוץ רמת רחל. עם פרוץ מלחמת השחרור, כאשר הקיבוץ הותקף על ידי כנופיות ערביות, פונו כל הילדים העירה. מגיל 10 ועד גיל 12 חובי התחנך בקיבוץ גן שמואל. הוא חזר לירושלים לכיתה ו' למשך שנה. בשנה זו הוא מתחיל ללמוד לנגן באבוב. בגיל 13 הוא עובר ללמוד בכיתה ז' במוסד החינוכי בקיבוץ משמר העמק, שהפך לאחר מכן לביתו האהוב. הוא למד בקיבוץ בכתות ז' וח' ובגיל 15 חזר שוב לירושלים. הוא למד שנתיים ב"תיכון בית הכרם" (בכיתות ט' וי'), ובאקדמיה למוסיקה. בשנים אלה הוא למד לנגן באבוב ובאקורדיון, שני כלי נגינה שליוו אותו כל חייו. בגיל 17 חובי חזר שוב למשמר העמק להשלמת לימודיו בכיתות י"א וי"ב.

ב־1956 חובי התגייס לצה"ל לחטיבת גולני. במבצע סיני הוא השתתף בקרב לכיבוש רפיח. ב־1957 חובי סיים קורס קצינים וחזר לשרת כקצין בסיירת החטיבה. ב־1958 הוא השתתף במשלחת צה"ל ל"צעדת ארבעת הימים" הבינלאומית שהתקיימה בהולנד. בהזדמנות זו הכיר את רותי, אשתו לעתיד, שגם היא השתתפה בצעדה כחברה במשלחת הבנות של צה"ל. קיבוץ משמר העמק היה לו בית במשך כל שירותו בצבא. לאחר שחרורו, במרץ 1959, הוא הוצב, לפי בקשתו, לשרת במילואים בסיירת של חטיבת הצנחנים מספר 80. הוא חזר לקיבוץ ושהה בו כחבר מן המניין עד עזיבתו בנובמבר 1961.

ב־1962 חובי החל את לימודיו במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בינואר 1963 הוא נשא לאישה את רותי ליבהולד. בנם אלון נולד באותה שנה. בתוך שנתיים הוא השלים בהצטיינות תואר ראשון בפילוסופיה והתקבל ללימודים בפקולטה לרפואה. הוא ניגן בתפקיד אבוב שני בתזמורת הסימפונית ירושלים — רשות השידור. חובי זכה במקום שני באליפות הארץ בהיאבקות בסגנון יווני־רומי במשקל חצי כבד והשתתף בנבחרות אס"א באתלטיקה קלה, בשחייה ובכדורסל. בשנות לימודיו באוניברסיטה הוא התנדב להדריך נוער משכונת מוסררה בהיאבקות.

למלחמת ששת הימים יצא חובי מספסלי השנה הרביעית של לימודיו בבית הספר לרפואה בירושלים, שם היה סטודנט מצטיין, והצטרף לחבריו בסיירת חטיבה 80 של הצנחנים. בליל 6.6.1967 הוטל על הסיירת לכבוש את רכס הר הזיתים — הר הצופים, שחלש על העיר העתיקה ממזרח, שהיה מוחזק על ידי כוחות ירדניים מאז תום מלחמת השחרור. הג'יפים המובילים של הסיירת טעו בדרכם; במקום לפנות מזרחה בכביש העולה להר הזיתים הם המשיכו בכביש המוביל ליריחו, וכאשר הגיעו לגשר נחל קדרון הם נתקלו באש ירדנית קטלנית שנורתה מראש החומה המזרחית של הר הבית. נוסף למספר הרוגים, על הגשר נותרו מספר פצועים בלא יכולת להיחלץ. חובי התנדב לנסות לחלץ את הפצועים. הוא הצליח לחלץ תחת אש שניים מהפצועים, וכאשר חזר לגשר בפעם השלישית — נפגע ונהרג. על מסירותו, אומץ לבו וגבורתו עוטר בעיטור המופת.