הטרומבון והחרב
לפני שנים רבות חי באיטליה נסיך צעיר ושמו דומניקו. הוא לא היה יפה, וגם חכמתו לא היתה רבה, ולמרות זאת היה אהוב על כולם, בשל נדיבותו. את כל שהיה לו היה חולק עם חבריו, וגם מאנשים זרים לא החסיר דבר. לעצמו לא ביקש כלום, וכל הימים היה שמח בחלקו.
כששכב אביו על ערש דווי, קרא אותו אליו ואמר: "בני, מחר תהיה אתה אדון לכל רכושי. הארמון והאוצר, האדמות והכפרים, הכל יהיה שלך. אני יודע שלא יחלפו ימים רבים, ואת כל רכושך תחלק לאחרים, מבלי להותיר לעצמך דבר. על כן אני מצווה לך את שני אלו: את חרבי ואת הטרומבון הזה. על שניהם אל תוותר לעולם. כאשר יאבד כל רכושך, רק הם בלבד יגנו על נסיכותך. אם תאחז בחרב, יפלו כל אויביך לפניך ואיש לא יוכל לך, וכאשר תתקע בטרומבון יביאו לך כל אנשי הארץ את מנחתם ויכרעו ברך לפניך."
ואכן, לא טעה המלך הזקן. לא עברו ימים רבים והנסיך פיזר את כל רכושו של אביו בין ידידיו, ואת אשר לא נתן, לקחו תושבי הארץ לעצמם. וכך נותר הנסיך יום אחד לבדו, על שפת הנהר, כשרק חרבו חגורה לגופו, והטרומבון בידו. הסיר הנסיך את החרב מעל ירכו, קשר אותה ואת הטרומבון לאבן כבדה, והשליך אותם לנהר.
ומאז היה הנסיך כאחד האדם. הוא לא היה יפה, וגם חכמתו לא היתה רבה, ולמרות זאת היה אהוב על כולם, בשל נדיבותו. כל שהיה לו, היה חולק עם חבריו, וגם מאנשים זרים לא החסיר דבר. לעצמו לא ביקש כלום, וכל הימים היה שמח בחלקו.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
