בגן עצי התפוח
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בגן עצי התפוח

בגן עצי התפוח

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: טוטם ספרים
  • תאריך הוצאה: אפריל 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 136 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 16 דק'

יוכבד בן דור

יוכבד בן-דור (נולדה ב-20 בדצמבר 1946) היא סופרת, משוררת ואשת חינוך ישראלית. יוכבד היא דור שני לשואה. יוכבד ילידת פתח תקווה, גדלה בהוד השרון ובנתניה. היא חניכת השומר הצעיר, בצה"ל שירתה בנח"ל. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה יהודית, היסטוריה ולשון עברית, אוניברסיטת חיפה ותעודת הוראה לבית ספר תיכון. בשנים 1980–1992 עבדה כמחנכת כיתות י'- י"ב, ומורה בבית ספר התיכון "עמקים", קיבוץ מזרע.

במשך השנים 1983–2020 פרסמה יוכבד בן-דור 12 ספרים: 7 ספרי שירה, 2 ספרי פרוזה, 3 ספרי ילדים. שיריה התפרסמו בעיתונים על המשמר, דבר, שדמות, עלי-שיח, מאזנים, עתון 77, מקור ראשון ובאנתולוגיות שונות. חברה באגודת הסופרים מ-1983, חברה באקו"ם.

יוכבד בן-דור מתגוררת בהוד השרון, לה שלושה ילדים. ספרה "הנסיך דני" מספר על בנה הבכור דני.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5cx6hh4c

ראיון "ראש בראש"

נושאים

תקציר

גַעַשׁ, סער ופרץ, ארוטיקה, רגש העולה על גדותיו המהול במיסטיקה מכשפת – רק כך אפשר לתאר את שיריה של יוכבד בן־דור בספרה החדש "בחצר עצי התפוח". רגישות פמינינית נדירה ומלאוּת ריאליסטית תודעתית ופנטסטית יש אצלה. היא לוקחת את המקורות שלנו ויודעת להוסיף עליהם דבר־מה, נשי־אישי, כמו בשיר על רבקה הנקרא "מים ואהבה". זו הזווית המודרניסטית של היחיד, שפע הצבעים שבשיר על האֵם השנייה ויצחק ממלאים את השורות. היא יודעת לכתוב שיר סינגולארי דחוס סמנטית מבלי ליפול.
בשיר אחר, "אִשה של פלסטיק ורוד", קיימת מודעות עצמית גבוהה למצב הנפשי־הנשי הצעיר המהדהד את קסם המילים של פנחס שדה: "הַחַיִּים כְּמָשָׁל" הָיָה פּוֹרְנוֹ מֶרֶד לִצְעִירִים, / יְפֵי גּוּפוֹת, צַחֵי פָּנִים. / כְּשֶׁנֶּאֱחַזְתִּי בַּכְּאֵב, בִּתְשׁוּקָה נוֹאֶשֶׁת, / בְּאַכְזָרִיּוּת חוֹרֶקֶת, בַּמִּלִּים וּבִבְשׂוֹרָתָן, / עַד כִּי אוֹנַנְתִּי בְּפִנּוֹת שֶׁל חֲשֵׁכָה כְּבֵדָה / וְאוֹר פָּנַס הַגִּנָּה הֶעֱבִיר בִּי רֶטֶט, / נָשָׂאתִי אֶת אוֹר קִיּוּמְךָ הַמְּשֹׁעָר, / שֶׁהָיָה לִי מָבוֹךְ אָפֵל... 
מבּעים מעין אלה לא תמצא במקרא, הם של בן־דור עצמה והם של הקוראים הרוצים להיות קשובים לשירתה ואני אחד כזה. כן ירבו ספרים ושירים משלה.

רן יגיל, מבקר, עורך וסופר

פרק ראשון

אִשָּׁה
״אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ״
שיר השירים, ז: יא
 
אִשָּׁה תּוֹלָה
אֶבֶן סַפִּיר עַל שָׁדֶיהָ. הֵם
מוֹשְׁכִים רֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים
שְׁאֵרִית מַבָּט וְגַעְגּוּעַ
וְכָל מָה שֶׁיָּדְעָה בָּאַהֲבָה.
 
בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ —
כַּף אַחַת שֶׁל דְּבַשׁ
וְכַף אַחַת שֶׁל מֵי וְרָדִים
נוֹגַעַת בְּנַפְשָׁהּ
וּמָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לָדַעַת
עוֹבֵר עַכְשָׁו בֵּין הַשּׁוּרוֹת
 
וְנִפְעֶרֶת בִּטְנָהּ לִחְיוֹת וְלִרְקֹד
וְלָשִׁיר מִינֵי זֶמֶר דֶּרֶךְ עֵינֶיהָ, דֶּרֶךְ פִּיהָ,
דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר שֶׁאֵין בּוֹ שִׁעוּר
לְאִשָּׁה הַמְּבַקֶּשֶׁת קִרְבָה.
 
קוֹל יוֹדֵעַ
״וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ״
בראשית, ג: טז
 
גּוּפִי הוֹלֵךְ וּמִתְמַלֵּא
גּוּפְךָ הוֹלֵךְ וְגָבוֹהַּ כְּתָמָר
כַּפּוֹת יָדֵינוּ מִתְחַבְּרוֹת
הוֹפְכוֹת אוֹתִיּוֹת וּמִלִּים לִכְבָלִים.
בְּעוֹנַת הַפְּרָחִים, בַּיּוֹם שֶׁעָזַבְתָּ,
הָיִיתִי שֶׁלְּךָ.
 
עֲלֵי הַפְּרָחִים בְּאָדֹם עַז.
שָׂדֶה אֶל שָׂדֶה,
שׁוֹנִים צוּרָה מִצּוּרָה,
וַאֲנִי רוֹאָה תְּנוּעָה,
וּבְגַלְגַּל הָעַיִן
קוֹל יוֹדֵעַ
שֶׁלֹּא אוּכַל עוֹד לִבְכּוֹת
וּמֶרְחַקֵּי גּוּפִי
הֵם מָה שֶׁיָּדַעְתִּי מֵרֹב קִרְבָה.
 
בּוֹא שְׁכַב לְיָדִי
תַּחְזֹר הָרוּחַ, יַחְזְרוּ חֲלוֹמוֹת,
וְכָל מָה שֶׁעָשָׂה בָּנוּ מֶרְחָק
נִסְתַּלֵּק מִן הָעַיִן.
רֵיחַ דַּק שֶׁל נַרְקִיסִים עוֹטֵף
נְקֻדּוֹת אֲדֻמּוֹת שֶׁל כְּאֵב
וְשַׂעֲרַת כֶּסֶף אַחַת
הִיא חֶשְׁבּוֹן בְּדִידוּת
בְּהִירָה כְּאֶבֶן יְקָרָה.
 
מַסֵּכוֹת בְּגַן עֵדֶן
מחזור
 
א. פִּתּוּי
אִשָּׁה לוֹהֶטֶת בְּטַעַם תַּפּוּחַ
כֻּלָּהּ מַסֵּכָה וְאוֹר אַחֵר
נְכוֹנָה לְהִכָּנַע לְפִתּוּי שֶׁל נָחָשׁ
אָרֹךְ וְעָבֶה נִכְרָךְ סְבִיב צַוָּארָהּ
וְנִיחוֹחַ פְּרִיחָה בְּרַעֲמַת שְׂעָרָהּ הָאָדֹם
עוֹבֵר מִפֶּה לָאֹזֶן כְּשֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת
לְמַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה וּמִתְעַרְסֶלֶת
בְּשֻׁתָּפוּת שֶׁל נוֹכְלִים.
 
ב. קוֹמָה אַחַת מִתַּחַת
אַחֲרֵי שֶׁהִשִּׁילָה עוֹרָהּ כְּנָחָשׁ בִּקְּשָׁה
לְחַבֵּק אֶת הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת
וּלְגַרְגֵּר מֵי לִימוֹן בִּדְבַשׁ,
קְטַנָּה וּזְקוּפָה כְּכִידוֹן
נִמְצֵאת קוֹמָה אַחַת מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם,
דּוֹלֶפֶת פְּנִינִים לְבָנוֹת
מִלְמְלָה מִשָּׂפָה לְשָׂפָה
וְכָל כֻּלָּהּ מִסְתּוֹרִין.
 
ג. בְּפִנַּת הַגַּן
אָדָם יָדַע אֶת חַוָּה בְּפִנַּת הַגַּן בֵּין
הָעֵצִים. אֶת סוֹדוֹת גּוּפָם לִטְּפוּ
בַּחֲשַׁאי, מְבֹהָלִים הִסְתַּתְּרוּ
מֵאֵימַת גַּן הָעֵדֶן.
 
ד. חֲרָטָה
הָאֵל הֵטִיחַ אֶת אֶגְרוֹפוֹ
כְּעוֹמֵד לִפְרֹץ בְּבֶכִי
לְהַחְזִיר מַחְשְׁבוֹתָיו אֶל הַשּׁוּרוֹת
בַּמִּלִּים הַנְּכוֹנוֹת
כָּאֵלֶּה הַנּוֹטְפוֹת חֲרָטָה וְגַעְגּוּעִים.
 
ה. בֵּין שְׂפָתֶיהָ
יָפִים הַיָּמִים בְּגַן הָעֵדֶן וְהַכֹּל יוֹצֵא
מִמֶּנּוּ אֶל הֶהָרִים וְאֶל הָרוּחַ
מְעַכֵּב אֶת תְּנוּעַת הַזְּמַן הַמִּתְהַלֵּךְ
מִקְצֵה הַגַּן וְעַד קָצֵהוּ,
חֲרִישִׁי כְּמַנְגִּינָה.
הַנָּחָשׁ (גַּנְדְּרָן זְקוּף קוֹמָה שֶׁהִקְפִּיד
עַל חֶלְקֵי הַלְּבוּשׁ
הִתְמַצֵּא בְּאָמָּנוּת, בִּקֵּר
בְּכָל הַמּוּזֵאוֹנִים הַחֲשׁוּבִים
וְדִקְלֵם כָּל מָה שֶׁנֶּחְשַׁב
בַּשִּׁירָה הַקְּלָאסִית,
תָּמִיד נִרְגָּשׁ מִיָּפְיָם שֶׁל הַשִּׁירִים
וְאֵינוֹ מַסְתִּיר דִּמְעוֹתָיו)
הוֹצִיא נַפְשׁוֹ אֶל נַפְשָׁהּ שֶׁל חַוָּה
בָּא אֵלֶיהָ פְּנִימָה וְהִתִּיז
מִמִּיץ הַפְּרִי בֵּין שְׂפָתֶיהָ.
 
ו. גֵּאוּת הַלֵּב
חַוָּה הִתְמַסְּרָה מֻכַּת עִנּוּגִים
וּמִמַּעַל נִשְׁקְפוּ שִׂמְלוֹתֶיהָ
בְּחָזֵהוּ שֶׁל הָאֵל הַנִּשָּׂא וְהָרוּחַ
נִרְעֲדָה וְהָפְכָה שָׁחֹר בְּמַסֵּכַת פָּנָיו
כְּשֶׁפָּצְעָה אֶת חֲלַל הַתְּהוּדָה בְּחָזֵהוּ
וְהִתְמַסְּרָה לְמִשְׁכַּב אָדָם וְהַנָּחָשׁ.
וְהָאֱלֹהִים בִּגְאוֹת לִבּוֹ שְׁמָעָהּ
אֵיךְ הַשְּׁלוֹשָׁה נוֹשְׁמִים בְּרַכּוּת הָעֵירֹם.
וְהַנָּחָשׁ רָשַׁם קַוִּים פְּשׁוּטִים
וְאוֹתִיּוֹת שֶׁל רוּחַ לְבַקֵּשׁ בַּעֲדָם מְחִילָה.
בְּהֶבֶל פִּיו טִלְטֵל וּפָעָה מִתְעַלֵּס
בִּתְנוּכֵי אָזְנֵיהֶם וֶאֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ מֻכֵּה
אַהֲבָה בֵּינֵיהֶם, חוֹדֵר דַּרְכָּם
וְנַפְשָׁם בַּהִזְדַּמְּנוּת הַזֹּאת
שֶׁלֹּא תַּחְזֹר עוֹד בְּחַיֵּיהֶם הַקְּצָרִים.
 
ז. הָזוּי
חַוָּה הַזֹּאת הוֹצִיאָה אֶת אֱלֹהִים מִדַּעְתּוֹ
כְּשֶׁעָטְפָה עַצְמָהּ בְּקִשּׁוּטִים וְרִשְׁרְשָׁה בָּהֶם
בְּקוֹלוֹת עֲדִינִים, לְלֹא רִגְשֵׁי אַשְׁמָה
וְלִבָּהּ חָתוּם כְּשֶׁהַנָּחָשׁ
בָּא בְּתוֹךְ הַקִּשּׁוּטִים
בְּמַעֲלוֹת עֵץ הַדַּעַת
שׁוֹפֵעַ כּוֹחַ וְאוֹר בָּהִיר
כְּשֶׁאָדָם נֶעֱלַם וְהֻבְדַּל לִפְנֵי וְלִפְנִים
יָצָא וְעָלָה בְּעֶדְנָה מְדַיֵּק בְּאַהֲבָה
בִּתְשׁוּקָה בְּתַאֲוָה בְּחַוָּה.
 

יוכבד בן דור

יוכבד בן-דור (נולדה ב-20 בדצמבר 1946) היא סופרת, משוררת ואשת חינוך ישראלית. יוכבד היא דור שני לשואה. יוכבד ילידת פתח תקווה, גדלה בהוד השרון ובנתניה. היא חניכת השומר הצעיר, בצה"ל שירתה בנח"ל. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה יהודית, היסטוריה ולשון עברית, אוניברסיטת חיפה ותעודת הוראה לבית ספר תיכון. בשנים 1980–1992 עבדה כמחנכת כיתות י'- י"ב, ומורה בבית ספר התיכון "עמקים", קיבוץ מזרע.

במשך השנים 1983–2020 פרסמה יוכבד בן-דור 12 ספרים: 7 ספרי שירה, 2 ספרי פרוזה, 3 ספרי ילדים. שיריה התפרסמו בעיתונים על המשמר, דבר, שדמות, עלי-שיח, מאזנים, עתון 77, מקור ראשון ובאנתולוגיות שונות. חברה באגודת הסופרים מ-1983, חברה באקו"ם.

יוכבד בן-דור מתגוררת בהוד השרון, לה שלושה ילדים. ספרה "הנסיך דני" מספר על בנה הבכור דני.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/5cx6hh4c

ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

  • הוצאה: טוטם ספרים
  • תאריך הוצאה: אפריל 2022
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 136 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 16 דק'

נושאים

בגן עצי התפוח יוכבד בן דור
אִשָּׁה
״אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ״
שיר השירים, ז: יא
 
אִשָּׁה תּוֹלָה
אֶבֶן סַפִּיר עַל שָׁדֶיהָ. הֵם
מוֹשְׁכִים רֵיחַ שׁוֹשַׁנִּים
שְׁאֵרִית מַבָּט וְגַעְגּוּעַ
וְכָל מָה שֶׁיָּדְעָה בָּאַהֲבָה.
 
בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ —
כַּף אַחַת שֶׁל דְּבַשׁ
וְכַף אַחַת שֶׁל מֵי וְרָדִים
נוֹגַעַת בְּנַפְשָׁהּ
וּמָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לָדַעַת
עוֹבֵר עַכְשָׁו בֵּין הַשּׁוּרוֹת
 
וְנִפְעֶרֶת בִּטְנָהּ לִחְיוֹת וְלִרְקֹד
וְלָשִׁיר מִינֵי זֶמֶר דֶּרֶךְ עֵינֶיהָ, דֶּרֶךְ פִּיהָ,
דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר שֶׁאֵין בּוֹ שִׁעוּר
לְאִשָּׁה הַמְּבַקֶּשֶׁת קִרְבָה.
 
קוֹל יוֹדֵעַ
״וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ״
בראשית, ג: טז
 
גּוּפִי הוֹלֵךְ וּמִתְמַלֵּא
גּוּפְךָ הוֹלֵךְ וְגָבוֹהַּ כְּתָמָר
כַּפּוֹת יָדֵינוּ מִתְחַבְּרוֹת
הוֹפְכוֹת אוֹתִיּוֹת וּמִלִּים לִכְבָלִים.
בְּעוֹנַת הַפְּרָחִים, בַּיּוֹם שֶׁעָזַבְתָּ,
הָיִיתִי שֶׁלְּךָ.
 
עֲלֵי הַפְּרָחִים בְּאָדֹם עַז.
שָׂדֶה אֶל שָׂדֶה,
שׁוֹנִים צוּרָה מִצּוּרָה,
וַאֲנִי רוֹאָה תְּנוּעָה,
וּבְגַלְגַּל הָעַיִן
קוֹל יוֹדֵעַ
שֶׁלֹּא אוּכַל עוֹד לִבְכּוֹת
וּמֶרְחַקֵּי גּוּפִי
הֵם מָה שֶׁיָּדַעְתִּי מֵרֹב קִרְבָה.
 
בּוֹא שְׁכַב לְיָדִי
תַּחְזֹר הָרוּחַ, יַחְזְרוּ חֲלוֹמוֹת,
וְכָל מָה שֶׁעָשָׂה בָּנוּ מֶרְחָק
נִסְתַּלֵּק מִן הָעַיִן.
רֵיחַ דַּק שֶׁל נַרְקִיסִים עוֹטֵף
נְקֻדּוֹת אֲדֻמּוֹת שֶׁל כְּאֵב
וְשַׂעֲרַת כֶּסֶף אַחַת
הִיא חֶשְׁבּוֹן בְּדִידוּת
בְּהִירָה כְּאֶבֶן יְקָרָה.
 
מַסֵּכוֹת בְּגַן עֵדֶן
מחזור
 
א. פִּתּוּי
אִשָּׁה לוֹהֶטֶת בְּטַעַם תַּפּוּחַ
כֻּלָּהּ מַסֵּכָה וְאוֹר אַחֵר
נְכוֹנָה לְהִכָּנַע לְפִתּוּי שֶׁל נָחָשׁ
אָרֹךְ וְעָבֶה נִכְרָךְ סְבִיב צַוָּארָהּ
וְנִיחוֹחַ פְּרִיחָה בְּרַעֲמַת שְׂעָרָהּ הָאָדֹם
עוֹבֵר מִפֶּה לָאֹזֶן כְּשֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת
לְמַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה וּמִתְעַרְסֶלֶת
בְּשֻׁתָּפוּת שֶׁל נוֹכְלִים.
 
ב. קוֹמָה אַחַת מִתַּחַת
אַחֲרֵי שֶׁהִשִּׁילָה עוֹרָהּ כְּנָחָשׁ בִּקְּשָׁה
לְחַבֵּק אֶת הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת
וּלְגַרְגֵּר מֵי לִימוֹן בִּדְבַשׁ,
קְטַנָּה וּזְקוּפָה כְּכִידוֹן
נִמְצֵאת קוֹמָה אַחַת מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם,
דּוֹלֶפֶת פְּנִינִים לְבָנוֹת
מִלְמְלָה מִשָּׂפָה לְשָׂפָה
וְכָל כֻּלָּהּ מִסְתּוֹרִין.
 
ג. בְּפִנַּת הַגַּן
אָדָם יָדַע אֶת חַוָּה בְּפִנַּת הַגַּן בֵּין
הָעֵצִים. אֶת סוֹדוֹת גּוּפָם לִטְּפוּ
בַּחֲשַׁאי, מְבֹהָלִים הִסְתַּתְּרוּ
מֵאֵימַת גַּן הָעֵדֶן.
 
ד. חֲרָטָה
הָאֵל הֵטִיחַ אֶת אֶגְרוֹפוֹ
כְּעוֹמֵד לִפְרֹץ בְּבֶכִי
לְהַחְזִיר מַחְשְׁבוֹתָיו אֶל הַשּׁוּרוֹת
בַּמִּלִּים הַנְּכוֹנוֹת
כָּאֵלֶּה הַנּוֹטְפוֹת חֲרָטָה וְגַעְגּוּעִים.
 
ה. בֵּין שְׂפָתֶיהָ
יָפִים הַיָּמִים בְּגַן הָעֵדֶן וְהַכֹּל יוֹצֵא
מִמֶּנּוּ אֶל הֶהָרִים וְאֶל הָרוּחַ
מְעַכֵּב אֶת תְּנוּעַת הַזְּמַן הַמִּתְהַלֵּךְ
מִקְצֵה הַגַּן וְעַד קָצֵהוּ,
חֲרִישִׁי כְּמַנְגִּינָה.
הַנָּחָשׁ (גַּנְדְּרָן זְקוּף קוֹמָה שֶׁהִקְפִּיד
עַל חֶלְקֵי הַלְּבוּשׁ
הִתְמַצֵּא בְּאָמָּנוּת, בִּקֵּר
בְּכָל הַמּוּזֵאוֹנִים הַחֲשׁוּבִים
וְדִקְלֵם כָּל מָה שֶׁנֶּחְשַׁב
בַּשִּׁירָה הַקְּלָאסִית,
תָּמִיד נִרְגָּשׁ מִיָּפְיָם שֶׁל הַשִּׁירִים
וְאֵינוֹ מַסְתִּיר דִּמְעוֹתָיו)
הוֹצִיא נַפְשׁוֹ אֶל נַפְשָׁהּ שֶׁל חַוָּה
בָּא אֵלֶיהָ פְּנִימָה וְהִתִּיז
מִמִּיץ הַפְּרִי בֵּין שְׂפָתֶיהָ.
 
ו. גֵּאוּת הַלֵּב
חַוָּה הִתְמַסְּרָה מֻכַּת עִנּוּגִים
וּמִמַּעַל נִשְׁקְפוּ שִׂמְלוֹתֶיהָ
בְּחָזֵהוּ שֶׁל הָאֵל הַנִּשָּׂא וְהָרוּחַ
נִרְעֲדָה וְהָפְכָה שָׁחֹר בְּמַסֵּכַת פָּנָיו
כְּשֶׁפָּצְעָה אֶת חֲלַל הַתְּהוּדָה בְּחָזֵהוּ
וְהִתְמַסְּרָה לְמִשְׁכַּב אָדָם וְהַנָּחָשׁ.
וְהָאֱלֹהִים בִּגְאוֹת לִבּוֹ שְׁמָעָהּ
אֵיךְ הַשְּׁלוֹשָׁה נוֹשְׁמִים בְּרַכּוּת הָעֵירֹם.
וְהַנָּחָשׁ רָשַׁם קַוִּים פְּשׁוּטִים
וְאוֹתִיּוֹת שֶׁל רוּחַ לְבַקֵּשׁ בַּעֲדָם מְחִילָה.
בְּהֶבֶל פִּיו טִלְטֵל וּפָעָה מִתְעַלֵּס
בִּתְנוּכֵי אָזְנֵיהֶם וֶאֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ מֻכֵּה
אַהֲבָה בֵּינֵיהֶם, חוֹדֵר דַּרְכָּם
וְנַפְשָׁם בַּהִזְדַּמְּנוּת הַזֹּאת
שֶׁלֹּא תַּחְזֹר עוֹד בְּחַיֵּיהֶם הַקְּצָרִים.
 
ז. הָזוּי
חַוָּה הַזֹּאת הוֹצִיאָה אֶת אֱלֹהִים מִדַּעְתּוֹ
כְּשֶׁעָטְפָה עַצְמָהּ בְּקִשּׁוּטִים וְרִשְׁרְשָׁה בָּהֶם
בְּקוֹלוֹת עֲדִינִים, לְלֹא רִגְשֵׁי אַשְׁמָה
וְלִבָּהּ חָתוּם כְּשֶׁהַנָּחָשׁ
בָּא בְּתוֹךְ הַקִּשּׁוּטִים
בְּמַעֲלוֹת עֵץ הַדַּעַת
שׁוֹפֵעַ כּוֹחַ וְאוֹר בָּהִיר
כְּשֶׁאָדָם נֶעֱלַם וְהֻבְדַּל לִפְנֵי וְלִפְנִים
יָצָא וְעָלָה בְּעֶדְנָה מְדַיֵּק בְּאַהֲבָה
בִּתְשׁוּקָה בְּתַאֲוָה בְּחַוָּה.