מחשבות על הקרפדה המצויה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מחשבות על הקרפדה המצויה
הוספה למועדפים

מחשבות על הקרפדה המצויה

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

ג'ורג' אורוול

ג'ורג' אורוול הוא שם העט של אריק ארת'ור בְּלֶייר. הוא נולד ב-1903 בהודו, ששם אביו היה פקיד זוטר בממשל הקולוניאלי הבריטי. ב-1911 חזר לאנגלייה עם משפחתו. מילדותו הצטיין בלימודיו, ולמרות דלות אמצעים זכה למלגות והתקבל לבית הספר היוקרתי איטון (אחד ממוריו היה הסופר אלדוס הקסלי). ב-1922 הצטרף למשטרה ההודית האימפריאלית ושירת בבורמה כמפקח באזורים כפריים (על כך כתב בספרו השני ימי בורמה, 1934). ב-1927 נסע לאנגלייה לחופשה והחליט לא לחזור עוד לבורמה, התפטר ואימץ עמדה אנטי־קולוניאלית. הוא בחר בחיי עוני ונדודים בין המעמדות הנמוכים ביותר באנגלייה ובצרפת, ועל כך כתב בספרו הראשון, שיצא לאור ב-1933, דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (תרגום סמדר מילוא, זמורה ביתן 2010). תחילה הזדהה כאנרכיסט ואחר כך פנה לסוציאליזם; בשל עמדותיו בזכות חופש הפרט לא נעשה מעולם קומוניסט. עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד נסע לשם והצטרף לאחת המיליציות הרפובליקניות, שהייתה קשורה למפלגת הלייבור בבריטניה. בקרבות טרואל נפצע קשה בצווארו באופן שפגע לצמיתות בדיבורו. ב-1937 פעל בברצלונה נגד המפלגה הקומוניסטית שניסתה בתמיכת ברית המועצות לדכא את כל הזרמים הרפובליקניים האחרים, ומחשש לחייו נאלץ אחר כך לעזוב את ספרד (על כך כתב ב-1938 במחווה לקטלוניה, תרגום יוסי מילוא, עם עובד 2012). במלחמת העולם השנייה לא אפשרה לו בריאותו להתגייס לשירות צבאי, והוא עבד בבי־בי־סי, ואחר כך כעורך העיתון הסוציאליסטי טריביון. ב-1945 פרסם את האלגוריה הפוליטית החריפה על הסטליניזם חוות החיות (תרגום אברהם יבין, עם עובד 2001, מהדורה חדשה 2019), וזו הקנתה לו פרסום עולמי. ב-1949 ראה אור הספר הנוכחי, שהוא עמל עליו בעודו נאבק במחלת השחפת, וזו הביאה למותו בינואר 1950.

ניתן לרכישה גם במארז

תקציר

ג'ורג' אורוול תרם לאנושות מספר רב של מסות מופתיות. אין מדובר בכתיבה בדיונית, וגם לא ביצירות הגותיות. המסות של אורוול שוכנות על גבול הסוגות השונות; הן כוללות התבוננות ופואטיקה אישיות ביותר, לצד הארות פוליטיות ותובנות אנושיות. המשמעויות הטמונות ברומנים ובנובלות פרי עטו מוצאות במסותיו זיקוק רעיוני יפהפה.
כך קורה עם "מחשבות על הקרפד המצוי". מסה זו מעניקה לנו את ההזדמנות לחוש ולחוות יחד עם אורוול את עוצמת החיים ואת התחדשותם בראשית האביב, וזאת דרך זווית הקיום של קרפדות המתעוררות לחיים מחדש לאחר תרדמת החורף בהן היו שקועות.

פרק ראשון

איבנינג סטראנד, 9 בפברואר 1946
כמה מחשבות על הקרפדה המצויה

לפני הסנונית, לפני הנרקיס, וזמן לא רב אחרי רדת השלג, הקרפדה המצויה מצדיעה לבוא האביב בדרכה שלה, שהיא להגיח מחור באדמה שבה שכבה קבורה מאז הסתיו הקודם, ולזחול מהר ככל יכולתה אל חלקת המים הראויה הקרובה ביותר. משהו — מין רעד בקרקע, ואולי עליית הטמפרטורה בכמה מעלות — מודיע לה שהגיע זמנה להשכים: אף שנראה כי כמה קרפדות ישנות מסביב לשעון ומחמיצות שנה שלמה מפעם לפעם — כך או כך, לא פעם משיתי אותן מתוך האדמה, חיות ובריאות, ככל הנראה, באמצע הקיץ.
בתקופה זו, אחרי צום ממושך, מראה הקרפדה רוחני מאוד, כמראהו של אנגלי־קתולי אדוק לקראת סוף התענית. הליכתה נרפית אך תכליתית, גופה מכווץ, אך עיניה נראות גדולות באופן חריג. כך אפשר לשים לב למה שקל להחמיץ בזמן אחר, שעיני הקרפדה יפות יותר מהעיניים של כל שאר בעלי החיים. הן דומות לזהב, וליתר דיוק, הן דומות לאבנים יקרות למחצה שנצבעו בזהב, שאפשר לראות לפעמים על טבעות חותם ששמן הוא כמדומני צ'ירסובריל.
בימים הראשונים אחרי כניסתה למים הקרפדה מתמקדת בהגדלת כוחה על ידי אכילת חרקים קטנים. עד מהרה היא מתנפחת לממדיה הרגילים, ואז היא נכנסת לשלב של תשוקה מינית מוגברת. כל מה שהיא יודעת, לפחות הקרפד הזכר יודע, שהוא רוצה להקיף משהו בזרועותיו, ואם תציע לו מקל, ואפילו את אצבעך, הוא יאחז בו בעוצמה מפתיעה ורק אחרי זמן רב יבין שאין זו נקבה. לעתים תכופות אפשר להיתקל בגושים חסרי צורה של עשרה או עשרים קרפדות מתגלגלות שוב ושוב בתוך המים, נאחזות זו בזו בלי להבחין במינן. ואולם, אט אט הן מסתדרות בזוגות, כשהזכר יושב על גבה של הנקבה כמצופה. עכשיו אפשר להבחין בין זכרים לנקבות מכיוון שהזכר קטן יותר, כהה יותר ויושב למעלה כשזרועותיו מקיפות את צוואר הנקבה ונצמדות אליו. כעבור יום או יומיים מוטלות שורות ארוכות של שרצים המתפתלים לתוך הקנים והחוצה מהם עד שהם נעלמים. עוברים עוד כמה שבועות, והמים כבר שוקקים חיים בזכות המוני ראשנים זעירים הגדלים במהירות, מנביטים רגליים אחוריות, ואז רגליים קדמיות, ואז משילים את זנבותיהם: ולבסוף, בערך באמצע הקיץ, דור הקרפדות החדש, קטנות מציפורן של אגודל אך מושלמות עד הפרט האחרון, זוחלות אל מחוץ למים ומתחילות את המשחק מהתחלה.

*המשך הפרק בספר המלא*

ג'ורג' אורוול

ג'ורג' אורוול הוא שם העט של אריק ארת'ור בְּלֶייר. הוא נולד ב-1903 בהודו, ששם אביו היה פקיד זוטר בממשל הקולוניאלי הבריטי. ב-1911 חזר לאנגלייה עם משפחתו. מילדותו הצטיין בלימודיו, ולמרות דלות אמצעים זכה למלגות והתקבל לבית הספר היוקרתי איטון (אחד ממוריו היה הסופר אלדוס הקסלי). ב-1922 הצטרף למשטרה ההודית האימפריאלית ושירת בבורמה כמפקח באזורים כפריים (על כך כתב בספרו השני ימי בורמה, 1934). ב-1927 נסע לאנגלייה לחופשה והחליט לא לחזור עוד לבורמה, התפטר ואימץ עמדה אנטי־קולוניאלית. הוא בחר בחיי עוני ונדודים בין המעמדות הנמוכים ביותר באנגלייה ובצרפת, ועל כך כתב בספרו הראשון, שיצא לאור ב-1933, דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (תרגום סמדר מילוא, זמורה ביתן 2010). תחילה הזדהה כאנרכיסט ואחר כך פנה לסוציאליזם; בשל עמדותיו בזכות חופש הפרט לא נעשה מעולם קומוניסט. עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד נסע לשם והצטרף לאחת המיליציות הרפובליקניות, שהייתה קשורה למפלגת הלייבור בבריטניה. בקרבות טרואל נפצע קשה בצווארו באופן שפגע לצמיתות בדיבורו. ב-1937 פעל בברצלונה נגד המפלגה הקומוניסטית שניסתה בתמיכת ברית המועצות לדכא את כל הזרמים הרפובליקניים האחרים, ומחשש לחייו נאלץ אחר כך לעזוב את ספרד (על כך כתב ב-1938 במחווה לקטלוניה, תרגום יוסי מילוא, עם עובד 2012). במלחמת העולם השנייה לא אפשרה לו בריאותו להתגייס לשירות צבאי, והוא עבד בבי־בי־סי, ואחר כך כעורך העיתון הסוציאליסטי טריביון. ב-1945 פרסם את האלגוריה הפוליטית החריפה על הסטליניזם חוות החיות (תרגום אברהם יבין, עם עובד 2001, מהדורה חדשה 2019), וזו הקנתה לו פרסום עולמי. ב-1949 ראה אור הספר הנוכחי, שהוא עמל עליו בעודו נאבק במחלת השחפת, וזו הביאה למותו בינואר 1950.

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם במארז

מחשבות על הקרפדה המצויה ג'ורג' אורוול

איבנינג סטראנד, 9 בפברואר 1946
כמה מחשבות על הקרפדה המצויה

לפני הסנונית, לפני הנרקיס, וזמן לא רב אחרי רדת השלג, הקרפדה המצויה מצדיעה לבוא האביב בדרכה שלה, שהיא להגיח מחור באדמה שבה שכבה קבורה מאז הסתיו הקודם, ולזחול מהר ככל יכולתה אל חלקת המים הראויה הקרובה ביותר. משהו — מין רעד בקרקע, ואולי עליית הטמפרטורה בכמה מעלות — מודיע לה שהגיע זמנה להשכים: אף שנראה כי כמה קרפדות ישנות מסביב לשעון ומחמיצות שנה שלמה מפעם לפעם — כך או כך, לא פעם משיתי אותן מתוך האדמה, חיות ובריאות, ככל הנראה, באמצע הקיץ.
בתקופה זו, אחרי צום ממושך, מראה הקרפדה רוחני מאוד, כמראהו של אנגלי־קתולי אדוק לקראת סוף התענית. הליכתה נרפית אך תכליתית, גופה מכווץ, אך עיניה נראות גדולות באופן חריג. כך אפשר לשים לב למה שקל להחמיץ בזמן אחר, שעיני הקרפדה יפות יותר מהעיניים של כל שאר בעלי החיים. הן דומות לזהב, וליתר דיוק, הן דומות לאבנים יקרות למחצה שנצבעו בזהב, שאפשר לראות לפעמים על טבעות חותם ששמן הוא כמדומני צ'ירסובריל.
בימים הראשונים אחרי כניסתה למים הקרפדה מתמקדת בהגדלת כוחה על ידי אכילת חרקים קטנים. עד מהרה היא מתנפחת לממדיה הרגילים, ואז היא נכנסת לשלב של תשוקה מינית מוגברת. כל מה שהיא יודעת, לפחות הקרפד הזכר יודע, שהוא רוצה להקיף משהו בזרועותיו, ואם תציע לו מקל, ואפילו את אצבעך, הוא יאחז בו בעוצמה מפתיעה ורק אחרי זמן רב יבין שאין זו נקבה. לעתים תכופות אפשר להיתקל בגושים חסרי צורה של עשרה או עשרים קרפדות מתגלגלות שוב ושוב בתוך המים, נאחזות זו בזו בלי להבחין במינן. ואולם, אט אט הן מסתדרות בזוגות, כשהזכר יושב על גבה של הנקבה כמצופה. עכשיו אפשר להבחין בין זכרים לנקבות מכיוון שהזכר קטן יותר, כהה יותר ויושב למעלה כשזרועותיו מקיפות את צוואר הנקבה ונצמדות אליו. כעבור יום או יומיים מוטלות שורות ארוכות של שרצים המתפתלים לתוך הקנים והחוצה מהם עד שהם נעלמים. עוברים עוד כמה שבועות, והמים כבר שוקקים חיים בזכות המוני ראשנים זעירים הגדלים במהירות, מנביטים רגליים אחוריות, ואז רגליים קדמיות, ואז משילים את זנבותיהם: ולבסוף, בערך באמצע הקיץ, דור הקרפדות החדש, קטנות מציפורן של אגודל אך מושלמות עד הפרט האחרון, זוחלות אל מחוץ למים ומתחילות את המשחק מהתחלה.

*המשך הפרק בספר המלא*