אימפקט
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אימפקט
הוספה למועדפים

אימפקט

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

אימפקט – גם להצליח כלכלית וגם להיטיב עם החברה, האנושות וכדור הארץ

שינויים אקלימיים וגיאופוליטיים, סכסוכים ומלחמות מאיימים היום על משטרים חופשיים ועל הקפיטליזם והדמוקרטיה בכל העולם. הזרמה של עוד ועוד כסף במטרה ליישם רעיונות ישנים שכבר אינם רלוונטיים למציאות של ימינו, לא תפתור את הבעיות האלו. דרושה דרך חדשה שתוביל אותנו לצמצום אי-השוויון בעולם, לחידוש משאבי הטבע, ולשגשוג שממנו ייהנו כמה שיותר אנשים – זהו העולם שיוצרת מהפכת האימפקט.
במשך שני עשורים הוביל המשקיע הבינלאומי, הפילנתרופ והיזם הפיננסי-חברתי, סר רונלד כהן, את מהפכת האימפקט להשגת שינוי חברתי וסביבתי אמיתי. כאחד ממייסדי קרנות ההון סיכון שהניעו את מהפכת הטכנולוגיה, הוא מיטיב להבהיר את האופן שבו השקעות האימפקט מעצבות מחדש את הקפיטליזם והופכות את המגזר הפרטי מגורם שמזהם ומגביר את אי-השוויון בחברה לכוח רב עוצמה לשיפור העולם – כוח שעוזר לחלוקה הוגנת יותר של ההזדמנויות, ושממציא פתרונות לבעיות החברתיות והסביבתיות הגדולות שבפניהן אנחנו ניצבים.
השקעות אימפקט הן בעצם השקעות חברתיות. הרעיון הוא לא רק לצמצם את ההשלכות השליליות על האנושות וכדור הארץ, אלא ליצור בפועל תוצאות טובות ואימפקט חיובי לחברה ולסביבה. הספר הזה נועד ליזמים בתחילת דרכם, למנהלים בעולם העסקים, למשקיעים, לפילנתרופים, לעובדי ציבור, ולאנשים מן השורה – צרכנים או עובדים – המעוניינים בחברות מצליחות שגם משנות את המציאות לטובה. הספר מראה איך כל אחד מאיתנו יכול לתרום לשינוי שהעולם כה זקוק לו.

"רעיון חשוב מאוד לשינוי צורתה של השיטה הכלכלית שלנו ולהצלחתה"
– פול רומר, חתן פרס נובל לכלכלה 2018
כל התמלוגים למחבר ממכירת ספר זה ייתרמו לעמותות אימפקט

פרק ראשון

פרק 1

מהפכת האימפקט:
סיכון־תשואה־אימפקט
 

אנחנו חייבים להעביר את האימפקט למרכז התודעה

הזרמת עוד כסף לעבר רעיונות ישנים שכבר לא פועלים לא תשנה את העולם. אנחנו זקוקים לרעיונות חדשים ולגישות חדשות. מילים חדשות נטבעות כדי לבטא רעיונות חדשים. זה קורה בכלכלה כמו בעולם התגליות המדעיות.

מהו "אימפקט"? המונח "השקעות אימפקט" נטבע בשנת 2007, במפגש בחסות קרן רוקפלר במרכז בלאג'ו של הקרן באיטליה, ונועד להחליף את המונח "השקעה חברתית". במילים הפשוטות ביותר, אימפקט הוא מידת התועלת של פעולה לבני אדם ולכוכב הלכת שלנו. הרעיון הוא לא רק לצמצם את ההשלכות השליליות אלא ליצור באופן פעיל תוצאות טובות, אימפקט חיובי, ולרעיון הזה יש ממדים חברתיים וסביבתיים.

"אימפקט חברתי" פירושו שיפור רווחתם של בני אדם, כיחידים וכקהילות, והגברת יכולתם לחיות חיים פרודוקטיביים.5 הוא מייצג התקדמות חברתית אמיתית: חינוך והשכלה לצעירים, מזון לרעבים, טיפול רפואי לחולים, תעסוקה ופרנסה לעניים.

"אימפקט סביבתי" הוא ההשלכות החיוביות שיש לפעילות עסקית ולהשקעות על כדור הארץ. במילים אחרות, האם אנחנו שומרים על כדור הארץ ומעבירים אותו לדורות הבאים, כך שגם הם יוכלו ליהנות ממנו ולהעביר אותו במצב טוב לדורות שאחריהם?

עלינו להביא את האימפקט ללב החברה ולמקם אותו במרכז השיטה הכלכלית. השיטה הנוכחית מעודדת החלטות שמטרתן להרוויח כמה שיותר כסף ברמת סיכון נמוכה ככל האפשר. עלינו לעבור לשיטה שתעודד גם היא החלטות שיאפשרו לעשות כמה שיותר כסף, אבל בדרך שתעלה בקנה אחד עם השגת אימפקט מרבי בסיכון מזערי.

אימפקט צריך להפוך לחלק מהדנ"א של החברה, לחלק מהסליל המשולש, סיכון־תשואה־אימפקט, שישפיע על כל החלטה שתתקבל בנוגע לצריכה, לתעסוקה, לעסקים ולהשקעות. הוא צריך להפוך לכוח מניע בכלכלה.

כשהולכים בעקבות המודל החדש הזה, התועלת החברתית והסביבתית של החלטות מפסיקה להיות עניין צדדי והופכת ליסוד מרכזי בחשיבה. לשם כך, אנחנו צריכים לדעת למדוד אימפקט באופן מהימן.

אנחנו מתייחסים למודל של סיכון ותשואה כאל מובן מאליו, אבל לא תמיד הוא היה המודל הדומיננטי. עד למאה העשרים, כשבעלי עסקים ומשקיעים עסקו בהחלטות על הקצאות הון, הם מדדו רק את צפי הרווחים. רק במחצית השנייה של המאה העשרים נכנסה לתמונה באופן פורמלי מדידת ה"סיכון", וכימות הסיכונים ובדיקת היחס ביניהם לבין התשואה הפכו להתנהגות טבעית.

סיכון מוגדר כהסתברות של תוצאות בלתי רצויות שעלולות לעלות למשקיעים כסף. זה נשמע כמו דבר שקשה להגדיר, ובעבר אכן התייחסו אליו כאל דבר בלתי מדיד, אבל הקהילה האקדמית מצאה בסופו של דבר דרכים למדוד סיכונים לפי אמות מידה אחידות בכל סוגי ההשקעות. עד סוף המאה העשרים, הכול דיברו על סיכונים ומדדו אותם באותן דרכים.

למדידת הסיכונים היו השלכות מרחיקות לכת עבור קהילת המשקיעים. היא הובילה לתיאוריות חדשות כמו גיוון תיקי השקעות, דבר שהוליד סוגי נכסים חדשים עם רמות סיכון גבוהות ועם תשואות גבוהות עוד יותר. סוגי הנכסים החדשים האלה כללו הון סיכון — אשר מימן את מהפכת הטכנולוגיה — השקעות הון פרטיות וקרנות גידור. היא גם אפשרה את התבססותם של תחומי השקעה חדשים, כמו השקעות בשווקים מתעוררים אשר מימנו את הגלובליזציה.

אם נקפוץ קדימה לימינו, נראה שרעיון האימפקט מחולל כעת מהפכה כמו זו שהתחוללה בעקבות רעיון הסיכון. השקעות נשקלות יותר ויותר מבחינת האימפקט החיובי והשלילי שלהן, והתעניינותם של משקיעים ושל עסקים בשילוב האימפקט בקבלת ההחלטות שלהם הולכת וגוברת. האם אימפקט קשה יותר למדידה מאשר סיכון? כלל וכלל לא — לאמיתו של דבר, אפשר לומר שקל יותר למדוד אימפקט. בכל רחבי העולם יש אנשים שמפתחים שיטות למדוד אותו.

מהפכת האימפקט מבטיחה לשנות את העולם לא פחות מהמהפכה התעשייתית, או ממהפכת הטכנולוגיה הקרובה יותר לזמננו. זוהי תנועה שדרכיה דרכי שלום אשר נולדה בקרב צרכנים ויזמים צעירים, ששוב משנים מהיסוד את המודלים העסקיים המקובלים, אבל הפעם במטרה לשפר את חייהם של בני אדם, להפחית את אי־השוויון, ולשפר את מצב כדור הארץ.

 

 

מהפכת הטכנולוגיה

היה מדהים לראות איך, תוך עשורים ספורים בחיי, חברות טכנולוגיה חדשות עקפו את הענקיות שבמשך זמן רב שלטו בתחומן. סטארט־אפים שבהתחלה רק מעטים ידעו עליהם — חברות כמו אמזון, אפל, גוגל ופייסבוק — זינקו לראש רשימת 30 החברות עם שווי השוק הגדול ביותר בעולם, וזאת תוך 30 שנה בלבד.6 כולנו מכירים את הסיפורים על יזמים שהודות לכישרון ולדחף שהניע אותם הגו דרכים חדשות לפתור בעיות ישנות, המציאו טכנולוגיות חדשות ורבות ערך, ושינו את פני העולם המודרני שבו אנחנו חיים.

מובן שפריצות דרך כאלה לא מתרחשות בחלל ריק. אחד הגורמים העיקריים שאִפשר את קנה המידה והמהירות של מהפכת הטכנולוגיה היה זמינותן של השקעות הון סיכון שהזרימו מימון לחברות הטכנולוגיה החדשות — מגזר ששוויו כיום טריליון דולר. אם לפני 50 שנה הייתם אומרים לאנשים שאתם עובדים ב"השקעות הון סיכון", הם לא היו יודעים על מה אתם מדברים.

השקעות הון סיכון הומצאו אחרי מלחמת העולם השנייה, התבססו בעמק הסיליקון בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, והתפשטו בעולם עם המראת רעיון ההשקעה בחברות טכנולוגיה קטנות עם צמיחה מהירה. היזמים המוקדמים ההם היו לא רק מתוחכמים טכנית, אלא גם מיומנים בשכנוע משקיעים שיוכלו להרוויח כסף אם יפיחו חיים בחזונות שלהם. משקיעים מודדים הצלחה על בסיס הרווחים, ושוקלים את איום הסיכונים מול פוטנציאל התשואה. כשהם החליטו להשקיע בחברות הטכנולוגיה המוקדמות ההן, זאת היתה מעין קפיצת אמונה.

בשנות השמונים המוקדמות אני הייתי אחד המשקיעים האלה. החברה שהייתי אחד ממייסדיה, קרן אייפקס, השקיעה בכמעט 500 סטארט־אפים חלוציים. כל אחד מהם חתר להטביע חותם שלא יימחה בתחומו. בין השאר השקענו ב-PPL Therapeutics — החברה האחראית לדולי, הכבשה המשובטת הראשונה בעולם — באפל וב-AOL.

אחת הסיבות העיקריות שבגינן בחרתי להיות משקיע הון סיכון היתה ההרגשה שאוכל להשפיע לטובה על החברה האנושית ובו בזמן להרוויח כסף. קרן אייפקס גיבתה מאות יזמים, שלא רק התעשרו בעצמם, אלא גם הקנו עושר לאנשים שעבדו איתם ולקהילות שבהן חיו. הם יצרו אלפים רבים של מקומות עבודה בתחומים מגוונים, מטכנולוגיה ועד מוצרי צריכה ומדיה. האמנתי שיצירת מקורות הכנסה ומקומות עבודה חדשים שישפרו את חייהם של אנשים, תשפר את מצבה של החברה האנושית בכללותה.

אולם בחלוף השנים ראיתי שהפער בין עשירים לעניים הולך ומתרחב. היו חברות שבסופו של דבר גרמו יותר נזק מתועלת, ומצבם של רבים בתחתית הפירמידה החברתית לא השתפר אלא דווקא הורע. בבריטניה, על אף רשת הביטחון של מדינת רווחה, צמצום העוני הוא עדיין אתגר עצום, וההזדמנויות הכלכליות עבור מי שחיים במחסור לא התרחבו. בשאר העולם הסיפור דומה. אף על פי שבארצות הברית נוצרו 60 מיליון מקומות עבודה במגזר הטכנולוגיה, אי־השוויון החברתי והכלכלי המשיך להתפשט.

הפער בין היצע לביקוש היה חלק מהבעיה. המיומנויות החדשות שדרשו תפקידים במגזר הטכנולוגיה היו תלויות בהשכלה גבוהה, ולכן היצע העובדים המתאימים היה קטן. חברות שהתחרו על כישרונות גרמו לעלייה בגובה השכר במגזר הטכנולוגיה, בשעה שהשכר במגזרים עם צמיחה נמוכה הלך והתכווץ. ההשפעה המשולבת של הגלובליזציה, של טכנולוגיות חדשות שהחליפו עובדים, של זרם השקעות הון פרטיות, ושל עלות הלוואות נמוכה, יצרה תשואה פיננסית גבוהה עבור האחוזון העליון. התחרות על עובדים מיומנים ומוכשרים תרמה ל"סופה מושלמת", שבה העשירים התעשרו והעניים נהיו עניים עוד יותר.

בשנת 2000 כבר היה ברור שהמודל הזה גרוע מבחינה חברתית. מהפכת הטכנולוגיה אכן יצרה עושר מדהים וגם היו לה תרומות חברתיות רבות, אבל לא זו בלבד שהבעיות החברתיות והסביבתיות הענקיות של העולם לא נפתרו, אלא חלקן אפילו החריפו. צריכה בלתי פוסקת של משאבים טבעיים העלתה את הטמפרטורות העולמיות, דבר שהוביל להכחדת מינים בטבע, לשרֵפות קטלניות, להצפות ולהרס המִגוון הביולוגי שקיומנו תלוי בו.

אם לא נתקן את הבעיות האלה, התוצאות עלולות להיות קטסטרופליות, ולכן נחוצה מהפכה חדשה בחשיבה. נחוצים לנו פתרונות חדשים שיטפלו הן בבעיות החברתיות הן בבעיות הסביבתיות — שני זרמים שמתלכדים כעת כיוון שהשתנות האקלים מאלצת אנשים להגר. אבל היכן נמצא את הפתרונות הנועזים האלה? אם לא ממשלות וגם לא המגזר הפרטי הצליחו לחולל את השיפור שנחוץ כל כך בדחיפות, ייתכן שהתשובה טמונה בשינוי השיטה הכלכלית.

 

 

הולדת הרעיון

התחלתי להבין שנחוצה שיטה שבה האינטרסים של עסקים, של משקיעים ושל יזמים יתלכדו עם האינטרסים של ממשלות, של ארגונים ללא כוונת רווח, של פילנתרופים ושל יוזמות אימפקט. שיטה שתדחוף אותם לפעול יחד כדי לשפר את חייהם של בני אדם ואת מצב הסביבה. אבל איך תיראה שיטה כזאת? התברר שהתשובה פשוטה מאוד: צריך ליצור חיבור בין יוזמות חברתיות לבין השקעות, באופן שיאפשר ליזמים לממן עסקים מוכווני תכלית וארגוני צדקה. גישה כזאת תאפשר לרתום יזמים עם כישרון וחדשנות שיפתרו בעיות ישנות בדרכים חדשות.

כפי שיזמי הטכנולוגיה חוללו בשעתם שינוי בעזרת הון השקעות, יזמי אימפקט יכולים לקדם פתרונות לבעיות הדוחקות ביותר של זמננו. האתגרים החברתיים או הסביבתיים העצומים שלפנינו דורשים גישה חדשה להשקעות, גישה שתמצא להם פתרונות. השקעות הן הדלק של השיטה הכלכלית שלנו, ואם אנחנו רוצים למשוך משקיעים, כדאי שנתחיל להסתכל על העולם מבעד לעיניהם. המשמעות היא להתמקד ברווחים ובאימפקט, ולהעריך הצלחה על בסיס תוצאות שניתנות למדידה.

אפשר להסתכל על אתגרים חברתיים כעל הזדמנות להשקיע בקהילה. נקודת מבט כזאת יכולה להניב תשואות פיננסיות אטרקטיביות ולעורר את העניין של מי שאחרת היו מתמקדים — הן מבחינת הכישרון הן מבחינת ההשקעות — ברווחים ותו לא.

בשנת 2002, יחד עם פיליפ ניובורו (Newborough), עמית לשעבר בקרן אייפקס, ועם מישל גידֵנס (Giddens), יד ימיני בכוח המשימה להשקעות חברתיות, הייתי שותף להקמת קרן ברידג'ס במטרה לתעל הון סיכון לעבר החלקים העניים ביותר של בריטניה. הרעיון היה פשוט: לגבות עסקים שפעלו ב-25 האחוזים העניים ביותר במדינה, כדי לשפר את חייהן של האוכלוסיות הפגיעות ביותר. רצינו לחולל שינוי לטובה דרך השקעות, ולכן חשבנו כמשקיעים, והתחלנו לחפש דרך לחולל שיפור מדיד לצד תשואה פיננסית של 12-10 אחוזים בשנה.

18 שנים לאחר מכן, ברידג'ס כבר גייסה למעלה ממיליארד ליש"ט והתשואה השנתית הממוצעת שלה היא 17 אחוזים. וחשוב לא פחות, תוך כדי כך הקרן חוללה שינוי חיובי משמעותי. בשנת 2017 לבדה היא מימנה 1.3 מיליון שעות טיפול איכותי, סיפקה שירותי בריאות ל-40 אלף בני אדם, חסכה פליטות פחמן בהיקף של 30 אלף טונות, תמכה ישירות ביותר מ-2,600 מקומות עבודה, ועזרה ליותר מ-2,600 ילדים להשיג תוצאות טובות יותר בלימודים.7 דרך ההשקעות שלנו עזרנו לכמה מעסקי האימפקט הטובים ביותר במדינה לצמוח לקנה מידה גדול.

הממשלה הבריטית גיבתה את הקרן הראשונה שגייסה ברידג'ס בהשקעה של 26.6 מיליון דולר, דבר שהקל משיכת השקעות מהשוק הפרטי. היא עזרה ביוזמה חברתית חשובה אחרת בשנת 2008, בעקבות המלצות של הוועדה לנכסים ללא דורש שהקמתי שלוש שנים קודם לכן. ממשלת הלייבור העבירה חוקים שהעבירו כסף ששכב בחשבונות בנק ללא דורש8 לשלוש מטרות חברתיות: ייסוד בנק להשקעה חברתית, שהקמתו היתה אחת ההצעות של כוח המשימה להשקעה חברתית בשנת 2000, תמיכה בנוער ובהכללה פיננסית.

ארבע שנים לאחר מכן, 532 מיליון דולר מהכסף הזה, בתוספת 266 מיליון דולר מארבעת הבנקים הגדולים בבריטניה, שימשו להקמת‏ ביג סוסייטי קפיטל‏ — "בנק ההשקעות החברתיות" הראשון בעולם. דייוויד קמרון חנך אותו בבורסה של לונדון באפריל 2012. מאז, הבנק חיזק משמעותית את ההשקעה בארגוני צדקה והעניק להם יכולות לפעול בקנה מידה גדול ולגלות חדשנות.

 

 

אימפקט בפעולה

ההצלחה המוקדמת שלנו עודדה אותי להקים בשנת 2007 את חברת הייעוץ הראשונה בבריטניה להשקעות חברתיות, סושיאל פייננס, בעזרת הפילנתרופים דייוויד בלאד (Blood), הלורד סטנלי פינק (Fink), סיגריד ראוסינג (Rausing) וסר פיליפ הְיוּם (Hume). משימת הליבה שלנו היתה להמציא דרכים לחבר יזמים חברתיים עם הון השקעות.

התחלנו לגייס צעירים מוכשרים מהמגזר הפיננסי ומהמגזר החברתי, ועד סוף השנה השלישית הצוות שלנו כבר מנה 18 איש שעבדו תחת יושב הראש ברנרד הוֹרְן (Horn; מנהל בנק NatWest לשעבר), והמנכ"ל דייוויד האצ'יסון (Hutchison; מנהל בנקאות ההשקעות בבריטניה ב-Dresdner Kelinwort לשעבר).

לקראת סוף שנת 2009, שניים מחברי הצוות, טובי אֵקלֶס ואמילי בּוֹלטון, באו למשרדי כדי לדבר על דרכים להפחית את שיעור החזרה לפשע בקרב אסירים. הנתונים הסטטיסטיים מכל העולם היו מדהימים: לא פחות מ-60 אחוזים מהאסירים הצעירים חוזרים לכלא תוך 18 חודשים משחרורם.9 הנתון הזה קשור לשרשרת של השלכות שליליות. דמיינו מה יכולנו לעשות לו היתה לנו דרך להקטין את המספר הזה. חשבו על הסבל האנושי שניתן היה למנוע, על המשפחות שיוכלו לשוב ולהתאחד, ועל הפחתת שיעורי הפשיעה, שלא לדבר על החיסכון לממשלה.

טובי ואמילי הציעו לקשור את הפחתת שיעור החזרה לפשע לתשואה פיננסית למשקיעים, בדרך שתניב תשואה בהתאם להצלחה החברתית שתושג. במילים אחרות, משקיעים יקבלו תשלום על הפחתת מספר האסירים שחזרו לפשע. זה היה רעיון חדש ופורץ דרך.

שאבתי השראה מהדרך שבה הון הסיכון שכנע משקיעים לממן צמיחה של סטארט־אפים. בעבודה משותפת עם טובי, אמילי ודייוויד האצ'יסון, תכננו את איגרת החוב החברתית כמכשיר השקעה שיוכל להביא השקעות לארגוני ביצוע הפועלים לקידום מטרות חברתיות.

כשבאמתחתנו ההצעה שלנו, שפירטה כיצד תפעל איגרת החוב החברתית, נפגשנו עם שר המשפטים ג'ק סטרוֹ (Straw). הצענו לגייס כמה מיליוני ליש"ט ממשקיעים למימון ארגוני צדקה שכבר פעלו לסיוע לאסירים, אם משרד המשפטים יסכים לשלם למשקיעים בהתאם להגדלת מספר האסירים שלא יחזרו לכלא. המטרה היתה לנצל את חתירתם היצירתית של יזמים חברתיים לרווחים ואת הונם של משקיעים כדי לפתור בעיה חברתית עיקשת.

לשמע הרעיון, ג'ק סטרו הִכה בשולחן, ובחיוך אמר לאנשיו, "אני יודע שאנחנו לא אמורים להיות הראשונים לעשות דברים, אבל את זה אנחנו נעשה!" אבל איך יכולה מניעת פשע להיות השקעה טובה? ובכן, פשיעה היא דבר יקר מאוד — ממשלות מוציאות מיליונים כל שנה על מלחמה בפשע ועל מאסר של עבריינים, שלא לדבר על עלויות הדיור והאוכל שלהם בזמן שהם בכלא. אם המאמץ שלנו יעזור לממשלה לחסוך כסף, גם המשקיעים וגם הארגונים שהם מממנים יוכלו להרוויח חלק זעיר מהסכומים שייחסכו. חייהם של בני אדם ישתפרו, ממשלות יחסכו כסף, והמשקיעים ירוויחו סכומים סבירים. במצב כזה כל הצדדים מרוויחים.

החשיבה על אתגרים חברתיים הן מנקודת הראות של ארגונים חברתיים הן מנקודת המבט של משקיעים, הביאה אותנו לתכנן את איגרת החוב החברתית ככלי שיסייע ליזמים חברתיים להאיץ התקדמויות חברתיות באמצעות שימוש בהשקעות פרטיות.

אחד האנשים הראשונים שהבינו את חשיבותה של איגרת החוב החברתית היה הנסיך צ'ארלס. זמן קצר לאחר ההכרזה על אג"ח פיטרבורו קיבלתי ממנו מכתב בכתב ידו, שבירך על בואה של איגרת החוב החברתית שלנו ושיבח את הפוטנציאל שלה לממן ארגוני צדקה שיפעלו לפתרון בעיות חברתיות שקרובות ללבו. המילים האלה, מאת פילנתרופ מסור כל כך, נתנו לנו רוח גבית חזקה.

*המשך הפרק בספר המלא*

עוד על הספר

אימפקט סר רונלד כהן

פרק 1

מהפכת האימפקט:
סיכון־תשואה־אימפקט
 

אנחנו חייבים להעביר את האימפקט למרכז התודעה

הזרמת עוד כסף לעבר רעיונות ישנים שכבר לא פועלים לא תשנה את העולם. אנחנו זקוקים לרעיונות חדשים ולגישות חדשות. מילים חדשות נטבעות כדי לבטא רעיונות חדשים. זה קורה בכלכלה כמו בעולם התגליות המדעיות.

מהו "אימפקט"? המונח "השקעות אימפקט" נטבע בשנת 2007, במפגש בחסות קרן רוקפלר במרכז בלאג'ו של הקרן באיטליה, ונועד להחליף את המונח "השקעה חברתית". במילים הפשוטות ביותר, אימפקט הוא מידת התועלת של פעולה לבני אדם ולכוכב הלכת שלנו. הרעיון הוא לא רק לצמצם את ההשלכות השליליות אלא ליצור באופן פעיל תוצאות טובות, אימפקט חיובי, ולרעיון הזה יש ממדים חברתיים וסביבתיים.

"אימפקט חברתי" פירושו שיפור רווחתם של בני אדם, כיחידים וכקהילות, והגברת יכולתם לחיות חיים פרודוקטיביים.5 הוא מייצג התקדמות חברתית אמיתית: חינוך והשכלה לצעירים, מזון לרעבים, טיפול רפואי לחולים, תעסוקה ופרנסה לעניים.

"אימפקט סביבתי" הוא ההשלכות החיוביות שיש לפעילות עסקית ולהשקעות על כדור הארץ. במילים אחרות, האם אנחנו שומרים על כדור הארץ ומעבירים אותו לדורות הבאים, כך שגם הם יוכלו ליהנות ממנו ולהעביר אותו במצב טוב לדורות שאחריהם?

עלינו להביא את האימפקט ללב החברה ולמקם אותו במרכז השיטה הכלכלית. השיטה הנוכחית מעודדת החלטות שמטרתן להרוויח כמה שיותר כסף ברמת סיכון נמוכה ככל האפשר. עלינו לעבור לשיטה שתעודד גם היא החלטות שיאפשרו לעשות כמה שיותר כסף, אבל בדרך שתעלה בקנה אחד עם השגת אימפקט מרבי בסיכון מזערי.

אימפקט צריך להפוך לחלק מהדנ"א של החברה, לחלק מהסליל המשולש, סיכון־תשואה־אימפקט, שישפיע על כל החלטה שתתקבל בנוגע לצריכה, לתעסוקה, לעסקים ולהשקעות. הוא צריך להפוך לכוח מניע בכלכלה.

כשהולכים בעקבות המודל החדש הזה, התועלת החברתית והסביבתית של החלטות מפסיקה להיות עניין צדדי והופכת ליסוד מרכזי בחשיבה. לשם כך, אנחנו צריכים לדעת למדוד אימפקט באופן מהימן.

אנחנו מתייחסים למודל של סיכון ותשואה כאל מובן מאליו, אבל לא תמיד הוא היה המודל הדומיננטי. עד למאה העשרים, כשבעלי עסקים ומשקיעים עסקו בהחלטות על הקצאות הון, הם מדדו רק את צפי הרווחים. רק במחצית השנייה של המאה העשרים נכנסה לתמונה באופן פורמלי מדידת ה"סיכון", וכימות הסיכונים ובדיקת היחס ביניהם לבין התשואה הפכו להתנהגות טבעית.

סיכון מוגדר כהסתברות של תוצאות בלתי רצויות שעלולות לעלות למשקיעים כסף. זה נשמע כמו דבר שקשה להגדיר, ובעבר אכן התייחסו אליו כאל דבר בלתי מדיד, אבל הקהילה האקדמית מצאה בסופו של דבר דרכים למדוד סיכונים לפי אמות מידה אחידות בכל סוגי ההשקעות. עד סוף המאה העשרים, הכול דיברו על סיכונים ומדדו אותם באותן דרכים.

למדידת הסיכונים היו השלכות מרחיקות לכת עבור קהילת המשקיעים. היא הובילה לתיאוריות חדשות כמו גיוון תיקי השקעות, דבר שהוליד סוגי נכסים חדשים עם רמות סיכון גבוהות ועם תשואות גבוהות עוד יותר. סוגי הנכסים החדשים האלה כללו הון סיכון — אשר מימן את מהפכת הטכנולוגיה — השקעות הון פרטיות וקרנות גידור. היא גם אפשרה את התבססותם של תחומי השקעה חדשים, כמו השקעות בשווקים מתעוררים אשר מימנו את הגלובליזציה.

אם נקפוץ קדימה לימינו, נראה שרעיון האימפקט מחולל כעת מהפכה כמו זו שהתחוללה בעקבות רעיון הסיכון. השקעות נשקלות יותר ויותר מבחינת האימפקט החיובי והשלילי שלהן, והתעניינותם של משקיעים ושל עסקים בשילוב האימפקט בקבלת ההחלטות שלהם הולכת וגוברת. האם אימפקט קשה יותר למדידה מאשר סיכון? כלל וכלל לא — לאמיתו של דבר, אפשר לומר שקל יותר למדוד אימפקט. בכל רחבי העולם יש אנשים שמפתחים שיטות למדוד אותו.

מהפכת האימפקט מבטיחה לשנות את העולם לא פחות מהמהפכה התעשייתית, או ממהפכת הטכנולוגיה הקרובה יותר לזמננו. זוהי תנועה שדרכיה דרכי שלום אשר נולדה בקרב צרכנים ויזמים צעירים, ששוב משנים מהיסוד את המודלים העסקיים המקובלים, אבל הפעם במטרה לשפר את חייהם של בני אדם, להפחית את אי־השוויון, ולשפר את מצב כדור הארץ.

 

 

מהפכת הטכנולוגיה

היה מדהים לראות איך, תוך עשורים ספורים בחיי, חברות טכנולוגיה חדשות עקפו את הענקיות שבמשך זמן רב שלטו בתחומן. סטארט־אפים שבהתחלה רק מעטים ידעו עליהם — חברות כמו אמזון, אפל, גוגל ופייסבוק — זינקו לראש רשימת 30 החברות עם שווי השוק הגדול ביותר בעולם, וזאת תוך 30 שנה בלבד.6 כולנו מכירים את הסיפורים על יזמים שהודות לכישרון ולדחף שהניע אותם הגו דרכים חדשות לפתור בעיות ישנות, המציאו טכנולוגיות חדשות ורבות ערך, ושינו את פני העולם המודרני שבו אנחנו חיים.

מובן שפריצות דרך כאלה לא מתרחשות בחלל ריק. אחד הגורמים העיקריים שאִפשר את קנה המידה והמהירות של מהפכת הטכנולוגיה היה זמינותן של השקעות הון סיכון שהזרימו מימון לחברות הטכנולוגיה החדשות — מגזר ששוויו כיום טריליון דולר. אם לפני 50 שנה הייתם אומרים לאנשים שאתם עובדים ב"השקעות הון סיכון", הם לא היו יודעים על מה אתם מדברים.

השקעות הון סיכון הומצאו אחרי מלחמת העולם השנייה, התבססו בעמק הסיליקון בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, והתפשטו בעולם עם המראת רעיון ההשקעה בחברות טכנולוגיה קטנות עם צמיחה מהירה. היזמים המוקדמים ההם היו לא רק מתוחכמים טכנית, אלא גם מיומנים בשכנוע משקיעים שיוכלו להרוויח כסף אם יפיחו חיים בחזונות שלהם. משקיעים מודדים הצלחה על בסיס הרווחים, ושוקלים את איום הסיכונים מול פוטנציאל התשואה. כשהם החליטו להשקיע בחברות הטכנולוגיה המוקדמות ההן, זאת היתה מעין קפיצת אמונה.

בשנות השמונים המוקדמות אני הייתי אחד המשקיעים האלה. החברה שהייתי אחד ממייסדיה, קרן אייפקס, השקיעה בכמעט 500 סטארט־אפים חלוציים. כל אחד מהם חתר להטביע חותם שלא יימחה בתחומו. בין השאר השקענו ב-PPL Therapeutics — החברה האחראית לדולי, הכבשה המשובטת הראשונה בעולם — באפל וב-AOL.

אחת הסיבות העיקריות שבגינן בחרתי להיות משקיע הון סיכון היתה ההרגשה שאוכל להשפיע לטובה על החברה האנושית ובו בזמן להרוויח כסף. קרן אייפקס גיבתה מאות יזמים, שלא רק התעשרו בעצמם, אלא גם הקנו עושר לאנשים שעבדו איתם ולקהילות שבהן חיו. הם יצרו אלפים רבים של מקומות עבודה בתחומים מגוונים, מטכנולוגיה ועד מוצרי צריכה ומדיה. האמנתי שיצירת מקורות הכנסה ומקומות עבודה חדשים שישפרו את חייהם של אנשים, תשפר את מצבה של החברה האנושית בכללותה.

אולם בחלוף השנים ראיתי שהפער בין עשירים לעניים הולך ומתרחב. היו חברות שבסופו של דבר גרמו יותר נזק מתועלת, ומצבם של רבים בתחתית הפירמידה החברתית לא השתפר אלא דווקא הורע. בבריטניה, על אף רשת הביטחון של מדינת רווחה, צמצום העוני הוא עדיין אתגר עצום, וההזדמנויות הכלכליות עבור מי שחיים במחסור לא התרחבו. בשאר העולם הסיפור דומה. אף על פי שבארצות הברית נוצרו 60 מיליון מקומות עבודה במגזר הטכנולוגיה, אי־השוויון החברתי והכלכלי המשיך להתפשט.

הפער בין היצע לביקוש היה חלק מהבעיה. המיומנויות החדשות שדרשו תפקידים במגזר הטכנולוגיה היו תלויות בהשכלה גבוהה, ולכן היצע העובדים המתאימים היה קטן. חברות שהתחרו על כישרונות גרמו לעלייה בגובה השכר במגזר הטכנולוגיה, בשעה שהשכר במגזרים עם צמיחה נמוכה הלך והתכווץ. ההשפעה המשולבת של הגלובליזציה, של טכנולוגיות חדשות שהחליפו עובדים, של זרם השקעות הון פרטיות, ושל עלות הלוואות נמוכה, יצרה תשואה פיננסית גבוהה עבור האחוזון העליון. התחרות על עובדים מיומנים ומוכשרים תרמה ל"סופה מושלמת", שבה העשירים התעשרו והעניים נהיו עניים עוד יותר.

בשנת 2000 כבר היה ברור שהמודל הזה גרוע מבחינה חברתית. מהפכת הטכנולוגיה אכן יצרה עושר מדהים וגם היו לה תרומות חברתיות רבות, אבל לא זו בלבד שהבעיות החברתיות והסביבתיות הענקיות של העולם לא נפתרו, אלא חלקן אפילו החריפו. צריכה בלתי פוסקת של משאבים טבעיים העלתה את הטמפרטורות העולמיות, דבר שהוביל להכחדת מינים בטבע, לשרֵפות קטלניות, להצפות ולהרס המִגוון הביולוגי שקיומנו תלוי בו.

אם לא נתקן את הבעיות האלה, התוצאות עלולות להיות קטסטרופליות, ולכן נחוצה מהפכה חדשה בחשיבה. נחוצים לנו פתרונות חדשים שיטפלו הן בבעיות החברתיות הן בבעיות הסביבתיות — שני זרמים שמתלכדים כעת כיוון שהשתנות האקלים מאלצת אנשים להגר. אבל היכן נמצא את הפתרונות הנועזים האלה? אם לא ממשלות וגם לא המגזר הפרטי הצליחו לחולל את השיפור שנחוץ כל כך בדחיפות, ייתכן שהתשובה טמונה בשינוי השיטה הכלכלית.

 

 

הולדת הרעיון

התחלתי להבין שנחוצה שיטה שבה האינטרסים של עסקים, של משקיעים ושל יזמים יתלכדו עם האינטרסים של ממשלות, של ארגונים ללא כוונת רווח, של פילנתרופים ושל יוזמות אימפקט. שיטה שתדחוף אותם לפעול יחד כדי לשפר את חייהם של בני אדם ואת מצב הסביבה. אבל איך תיראה שיטה כזאת? התברר שהתשובה פשוטה מאוד: צריך ליצור חיבור בין יוזמות חברתיות לבין השקעות, באופן שיאפשר ליזמים לממן עסקים מוכווני תכלית וארגוני צדקה. גישה כזאת תאפשר לרתום יזמים עם כישרון וחדשנות שיפתרו בעיות ישנות בדרכים חדשות.

כפי שיזמי הטכנולוגיה חוללו בשעתם שינוי בעזרת הון השקעות, יזמי אימפקט יכולים לקדם פתרונות לבעיות הדוחקות ביותר של זמננו. האתגרים החברתיים או הסביבתיים העצומים שלפנינו דורשים גישה חדשה להשקעות, גישה שתמצא להם פתרונות. השקעות הן הדלק של השיטה הכלכלית שלנו, ואם אנחנו רוצים למשוך משקיעים, כדאי שנתחיל להסתכל על העולם מבעד לעיניהם. המשמעות היא להתמקד ברווחים ובאימפקט, ולהעריך הצלחה על בסיס תוצאות שניתנות למדידה.

אפשר להסתכל על אתגרים חברתיים כעל הזדמנות להשקיע בקהילה. נקודת מבט כזאת יכולה להניב תשואות פיננסיות אטרקטיביות ולעורר את העניין של מי שאחרת היו מתמקדים — הן מבחינת הכישרון הן מבחינת ההשקעות — ברווחים ותו לא.

בשנת 2002, יחד עם פיליפ ניובורו (Newborough), עמית לשעבר בקרן אייפקס, ועם מישל גידֵנס (Giddens), יד ימיני בכוח המשימה להשקעות חברתיות, הייתי שותף להקמת קרן ברידג'ס במטרה לתעל הון סיכון לעבר החלקים העניים ביותר של בריטניה. הרעיון היה פשוט: לגבות עסקים שפעלו ב-25 האחוזים העניים ביותר במדינה, כדי לשפר את חייהן של האוכלוסיות הפגיעות ביותר. רצינו לחולל שינוי לטובה דרך השקעות, ולכן חשבנו כמשקיעים, והתחלנו לחפש דרך לחולל שיפור מדיד לצד תשואה פיננסית של 12-10 אחוזים בשנה.

18 שנים לאחר מכן, ברידג'ס כבר גייסה למעלה ממיליארד ליש"ט והתשואה השנתית הממוצעת שלה היא 17 אחוזים. וחשוב לא פחות, תוך כדי כך הקרן חוללה שינוי חיובי משמעותי. בשנת 2017 לבדה היא מימנה 1.3 מיליון שעות טיפול איכותי, סיפקה שירותי בריאות ל-40 אלף בני אדם, חסכה פליטות פחמן בהיקף של 30 אלף טונות, תמכה ישירות ביותר מ-2,600 מקומות עבודה, ועזרה ליותר מ-2,600 ילדים להשיג תוצאות טובות יותר בלימודים.7 דרך ההשקעות שלנו עזרנו לכמה מעסקי האימפקט הטובים ביותר במדינה לצמוח לקנה מידה גדול.

הממשלה הבריטית גיבתה את הקרן הראשונה שגייסה ברידג'ס בהשקעה של 26.6 מיליון דולר, דבר שהקל משיכת השקעות מהשוק הפרטי. היא עזרה ביוזמה חברתית חשובה אחרת בשנת 2008, בעקבות המלצות של הוועדה לנכסים ללא דורש שהקמתי שלוש שנים קודם לכן. ממשלת הלייבור העבירה חוקים שהעבירו כסף ששכב בחשבונות בנק ללא דורש8 לשלוש מטרות חברתיות: ייסוד בנק להשקעה חברתית, שהקמתו היתה אחת ההצעות של כוח המשימה להשקעה חברתית בשנת 2000, תמיכה בנוער ובהכללה פיננסית.

ארבע שנים לאחר מכן, 532 מיליון דולר מהכסף הזה, בתוספת 266 מיליון דולר מארבעת הבנקים הגדולים בבריטניה, שימשו להקמת‏ ביג סוסייטי קפיטל‏ — "בנק ההשקעות החברתיות" הראשון בעולם. דייוויד קמרון חנך אותו בבורסה של לונדון באפריל 2012. מאז, הבנק חיזק משמעותית את ההשקעה בארגוני צדקה והעניק להם יכולות לפעול בקנה מידה גדול ולגלות חדשנות.

 

 

אימפקט בפעולה

ההצלחה המוקדמת שלנו עודדה אותי להקים בשנת 2007 את חברת הייעוץ הראשונה בבריטניה להשקעות חברתיות, סושיאל פייננס, בעזרת הפילנתרופים דייוויד בלאד (Blood), הלורד סטנלי פינק (Fink), סיגריד ראוסינג (Rausing) וסר פיליפ הְיוּם (Hume). משימת הליבה שלנו היתה להמציא דרכים לחבר יזמים חברתיים עם הון השקעות.

התחלנו לגייס צעירים מוכשרים מהמגזר הפיננסי ומהמגזר החברתי, ועד סוף השנה השלישית הצוות שלנו כבר מנה 18 איש שעבדו תחת יושב הראש ברנרד הוֹרְן (Horn; מנהל בנק NatWest לשעבר), והמנכ"ל דייוויד האצ'יסון (Hutchison; מנהל בנקאות ההשקעות בבריטניה ב-Dresdner Kelinwort לשעבר).

לקראת סוף שנת 2009, שניים מחברי הצוות, טובי אֵקלֶס ואמילי בּוֹלטון, באו למשרדי כדי לדבר על דרכים להפחית את שיעור החזרה לפשע בקרב אסירים. הנתונים הסטטיסטיים מכל העולם היו מדהימים: לא פחות מ-60 אחוזים מהאסירים הצעירים חוזרים לכלא תוך 18 חודשים משחרורם.9 הנתון הזה קשור לשרשרת של השלכות שליליות. דמיינו מה יכולנו לעשות לו היתה לנו דרך להקטין את המספר הזה. חשבו על הסבל האנושי שניתן היה למנוע, על המשפחות שיוכלו לשוב ולהתאחד, ועל הפחתת שיעורי הפשיעה, שלא לדבר על החיסכון לממשלה.

טובי ואמילי הציעו לקשור את הפחתת שיעור החזרה לפשע לתשואה פיננסית למשקיעים, בדרך שתניב תשואה בהתאם להצלחה החברתית שתושג. במילים אחרות, משקיעים יקבלו תשלום על הפחתת מספר האסירים שחזרו לפשע. זה היה רעיון חדש ופורץ דרך.

שאבתי השראה מהדרך שבה הון הסיכון שכנע משקיעים לממן צמיחה של סטארט־אפים. בעבודה משותפת עם טובי, אמילי ודייוויד האצ'יסון, תכננו את איגרת החוב החברתית כמכשיר השקעה שיוכל להביא השקעות לארגוני ביצוע הפועלים לקידום מטרות חברתיות.

כשבאמתחתנו ההצעה שלנו, שפירטה כיצד תפעל איגרת החוב החברתית, נפגשנו עם שר המשפטים ג'ק סטרוֹ (Straw). הצענו לגייס כמה מיליוני ליש"ט ממשקיעים למימון ארגוני צדקה שכבר פעלו לסיוע לאסירים, אם משרד המשפטים יסכים לשלם למשקיעים בהתאם להגדלת מספר האסירים שלא יחזרו לכלא. המטרה היתה לנצל את חתירתם היצירתית של יזמים חברתיים לרווחים ואת הונם של משקיעים כדי לפתור בעיה חברתית עיקשת.

לשמע הרעיון, ג'ק סטרו הִכה בשולחן, ובחיוך אמר לאנשיו, "אני יודע שאנחנו לא אמורים להיות הראשונים לעשות דברים, אבל את זה אנחנו נעשה!" אבל איך יכולה מניעת פשע להיות השקעה טובה? ובכן, פשיעה היא דבר יקר מאוד — ממשלות מוציאות מיליונים כל שנה על מלחמה בפשע ועל מאסר של עבריינים, שלא לדבר על עלויות הדיור והאוכל שלהם בזמן שהם בכלא. אם המאמץ שלנו יעזור לממשלה לחסוך כסף, גם המשקיעים וגם הארגונים שהם מממנים יוכלו להרוויח חלק זעיר מהסכומים שייחסכו. חייהם של בני אדם ישתפרו, ממשלות יחסכו כסף, והמשקיעים ירוויחו סכומים סבירים. במצב כזה כל הצדדים מרוויחים.

החשיבה על אתגרים חברתיים הן מנקודת הראות של ארגונים חברתיים הן מנקודת המבט של משקיעים, הביאה אותנו לתכנן את איגרת החוב החברתית ככלי שיסייע ליזמים חברתיים להאיץ התקדמויות חברתיות באמצעות שימוש בהשקעות פרטיות.

אחד האנשים הראשונים שהבינו את חשיבותה של איגרת החוב החברתית היה הנסיך צ'ארלס. זמן קצר לאחר ההכרזה על אג"ח פיטרבורו קיבלתי ממנו מכתב בכתב ידו, שבירך על בואה של איגרת החוב החברתית שלנו ושיבח את הפוטנציאל שלה לממן ארגוני צדקה שיפעלו לפתרון בעיות חברתיות שקרובות ללבו. המילים האלה, מאת פילנתרופ מסור כל כך, נתנו לנו רוח גבית חזקה.

*המשך הפרק בספר המלא*