כף הקטורת

פרק ראשון

זמנו ומקום חיבורו של 'כף הקטורת'

זמן כתיבת הספר 'כף הקטורת' נתון בערפל היסטורי. ודאי שהמחבר חי בזמן גירוש ספרד (1492), אך חוקרים התחבטו בשאלה האם החיבור נכתב קודם הגירוש, מעט אחריו, או לאחר מספר שנים רב יותר. אציג תחילה דעות של חוקרים ואחר כך את עמדתי שלי בסוגיה סבוכה זו.

לשאלת זמן כתיבת 'כף הקטורת'

גרשם שלום סבר כי ספר 'כף הקטורת' "נתחבר אחרי הגירוש, [אולי באיטליה], וקרוב מאד ברוחו המאגית והאפוקליפטית, ל'ספר המשיב'".¹ ובמקום אחר דייק יותר: "יש בידינו ספר אחד, בשם 'כף הקטורת', פירוש על ספר תהילים, [לדאבוננו לא נדפס] שנכתב שש או שבע שנים אחרי גירוש ספרד, על ידי מחבר עלום שם".² גם ישעיה תשבי סבר כי ספר 'כף הקטורת', נכתב שנים מעטות אחרי הגירוש.³

1 שלום, 'דילה ריינה', עמ' קז הע' 13.

2 שלום, דברים בגו, עמ' 205. ובמאמר אחר כתב: "שתי יצירות שנתקיימו בידינו בכתבי יד, משל מחברים עלומי שם, בשנת 1500 בערך, ספר המשיב על התורה, וספר כף הקטורת על תהילים" (הופיע לראשונה ב"דבר", 22.6.1934. נדפס בדברים בגו, עמ' 269-262, הציטוט מעמ' 265).

3 כך כותב תשבי: "בחיבורי קבלה חזיוניים־משיחיים, בולטים שלושה ספרים מיוחדים במינם: ספר המשיב, שנכתב בספרד לפני הגירוש, ספר כף הקטורת, משנים סמוכות אחרי הגירוש" (תשבי, משיחיות, עמ' 53 ושם הע' 156).

על קביעה זו חזר משה אידל,⁴ אך בשונה מקודמיו הוסיף לה הוכחות מתוכן הספר: "מי נחני עד אדום — זה קבוץ גליות, והוא גירוש אשר בצרפת, מי נחני עד אדום — זה גרוש ספרד, הלא אתה אלהים זנחתני לכל גליות האלה".⁵ גירוש ספרד מוזכר כאן בפירוש, מכאן שכתיבת החיבור הייתה אחרי הגירוש. אך אידל עצמו מהסס בדבר, שכן במקור אחר סמוך לו נאמר: "ואזי גלות ירושלים אשר בספרד, ירשו את משיח בן אפרים"⁶ — ואם כן הרי שיש עדיין יהודים בספרד. ובמקום אחר נאמר: "משבח אני גלות אשר בספרד, שנוהגים ככה, והם הם מאריכים במזמורים אשר לדוד".⁷ לדעת אידל, שני המאמרים עשויים להתפרש כמכוונים ליהודים שעדיין מתגוררים בספרד (האנוסים). ואם כן, חוזרת הנחת המוצא של אידל ותשבי שחיבור 'כף הקטורת' מתוארך לזמן שאחר גירוש ספרד.⁸ ועוד עניין חשוב מזכיר אידל והוא שהטבלתם בכוח של יהודי פורטוגל אינה נזכרת כלל ב'כף הקטורת'.

4 אידל, 'עיונים', עמ' 196-195, וראו שם גם הע' 60-57.

5 כ"י א' דף ע ע"ב. הדגשה שלי.

6 כ"י א' דף עא ע"ב-עב ע"א.

7 כ"י א' דף קמז ע"ב.

8 גירוש פורטוגל היה בשנת 1496. גם בקערת הכסף, פירושו למשלי, לא מוזכרים כלל גירוש ספרד וגירוש פורטוגל, למרות שברור כי הפירוש למשלי נכתב אחרי כף הקטורת.

משה חלמיש⁹ שיער שהמחבר חי בתחילה בספרד והיה עצמו בין המגורשים. חלמיש מרחיב את השערת זמן החיבור מעבר למאה החמש עשרה, אל בין השנים 1529-1499. השערתו מבוססת על כך ש"בידינו כת"י מוסקבה־גינצבורג 921, שהועתק בשנת רפ"ט", והרי ברור שאין זה אוטוגרף.¹⁰ ראייה נוספת לכך שהחיבור גולש עמוק למאה השש עשרה, מביא חלמיש מפירוש למזמור קח פסוק י שב'כף הקטורת', שם הפסוק "עלי פלשת התרועע" מוסב על ווניציה או ויניזיא. לדעת חלמיש מחבר 'כף הקטורת' מסב פסוק זה על המלחמה בין ונציה לתורכיה הכוללת את הפלישה הגדולה של הצבא הצרפתי לונציה. אם אכן כן, הרי שהאזכור המפורש של מפלת ונציה לא יכול להתקיים לפני 1499. לפיכך קבע את השנים 1529-1499 כמסגרת המרבית למועד חיבור הספר.¹¹

9 חלמיש, 'היחס לנצרות והאסלאם', עמ' 55-54.

10 עניין זה נלמד מעדות המעתיק. כ"י זה לא עמד כנראה למול עיניהם של שלום ואידל.

11 חלמיש, 'היחס לנצרות והאסלאם', עמ' 55.

לבסוף אציין את דעתו של אברהם גרוס,¹² המקדים מכולם את זמן כתיבת החיבור, שהיה לפני שנת רנ"ז (1497-1496),¹³ בשל העובדה שלא נזכרת ההטבלה ההמונית בפורטוגל.¹⁴ והוא משער ש"ייתכן שדברים אלה נכתבו לפני 1492".¹⁵ סתם ולא פירש.

12 גרוס, 'גירוש ספרד', עמ' 82-80.

13 זאת לפי חישוב תאריך קץ בחשבון חסר האמר"י רנ"ו כמו בכ"י א' [845] וכמו בכ"י ב' [921], ולפי דברי גרוס צ"ל שנת רנ"ו. חלמיש, 'היחס לנצרות והאסלאם', עמ' 54 הע' 11.

14 אידל, 'עיונים', עמ' 196 הע' 60, ודברי חלמיש לעיל.

15 גרוס, 'גירוש ספרד', עמ' 82-80 הע' 29 בסופה.

ראיות לכתיבת 'כף הקטורת' קודם הגירוש

נוטה אני להקדים את הכתיבה לגירוש ספרד, כהשערתו של גרוס לשם ביסוס דברי איעזר בהשוואות פילולוגיות בין כתבי היד. בכ"י א' נאמר:

"יצילני מאויבי עז" [תה' יח, יח] — זה גלות בני אדום הרשעה, "ומשנאי כי אמצו ממני" [יח, יט], זה מלכות ישמעל, "יקדמוני ביום אדי" [שם], כלומ' יקדמוני בעת הגלות לשלול שלל. "ויהי י"י למשען לי" [שם], לפרנס אותי. "ויוצאני למרחב" [יח, כ], זה גירוש ספרד, שיוצאני מגלות אדום לגלות ישמעל.¹⁶

16 כ"י א' דף כג ע"א.

מקטע זה, שנזכרים בו מלכות אדום הרשעה ומלכות ישמעל [ללא המרשעת], למדים כי היציאה היא מגלות אדום לגלות ישמעל, והיציאה "למרחב זה גירוש ספרד, שיוציאני אותי מגלות אדום לגלות ישמעל". על פי נוסח זה נראה כי 'כף הקטורת' נכתב אחרי גרוש ספרד, והחוקרים נמשכו אחריו. אך השוואה לכ"י ב' [921] מעלה תמונה שונה, והשינוי נמצא בסוף הקטע: "ויוצאני למרחב... מגלות אדום לגלות ישמעל".¹⁷ נוסח זה כלל אינו מזכיר את גירוש ספרד אלא רק אמירה כללית של יציאה מגלות אדום לגלות ישמעל.¹⁸ יש אפוא מקום להשערה כי המעתיק המאוחר, שזמנו היה בוודאי אחרי הגירוש, הוסיף מידו, או אגב ריהטא, או לחיזוק העניין, ולא ראה פסול בדבר.¹⁹

17 כ"י ב' דף לו ע"ב: "ימשני ממים רבים, 'פי' מהצרות של גליות, יצילני מאויבי עז', זה גלות בני אדום הרשעה, 'ומשנאי כי אמצו ממני,' זה מלכות ישמעל, יקדמוני ביום אדי', כלו' יקדימוני בעת הגליות לשלול שלל, 'ויהי י̃י למשען לי', לפרנס אותי, ויוציאני למרחב', מגלות אדום לגלות ישמעל". בכ"י ג' כבכ"י א'.

18 על דקדוק המעתיק כבר ראה להלן פרק ג', ולזאת אוסיף: "ואף גם זאת, לעשות מלאכה תמה על ספרך, כולם יכתבו דברים נאים כתיבה ברה כחמה, על כן תמצא סופו נאה מתחילתו" [כ"י ב' בסופו].

19 תופעה זו מצויה בעוד עניין הנוגע לזהות המחבר, וראו להלן פרק שני 'דמותו של המחבר'. וכבר הזכרתי כי גירוש פורטוגל אינו מופיע כלל, למרות שהמחבר בקי היטב בנעשה סביבו ובעמו.

בקטע הבא נאמר: "'קלי אל אלהים ואצעקה' [תה' עז, ב], כשמאסף גלות צרפת, 'קולי אל אלהים, ואזין אלי ביום צרתי' [שם שם, ג], זה גלות ספרד".²⁰ המחבר מדבר על גלויות. בדקדוק לשונו נמצא שגלות צרפת כבר הייתה, שהרי נאמר "כשמאסף", כלומר שכבר היה, ובגלות ספרד נאמר "ביום צרתי, זה גלות ספרד", ולא גירוש! אין גם כל רמז אחר להתרחשות שהייתה קשורה לגירוש, כלומר שגלות זאת עדיין קיימת וזמנה הסופי טרם הגיע למרות צרותיה המרובים.²¹ ובקטע אחר נאמר: "וימאס באוהל יוסף, ובשבט אפרים לא בחר, אלו השתי גליות, שהם צרפת הוא אשכנז, וספרד".²² המחבר מזכיר שתי גלויות, גלות צרפת שהיא אשכנז²³ וגלות ספרד, ואין שום אזכור של גירוש למרות שזמנו קרוב.²⁴

20 כ"י א' דף פז ע"ב, ושם דיאלוג מופלא בין המחבר לה'.

21 בכ"י ב' דף קכא ע"ב: "'קולי אל אלהים ואצעקה', כשמאסף גלות צרפת, 'קולי אל אלהים, והאזין אלי, ביום צרתי', זה גלות ספרד".

ברצוני להרחיב את היריעה על יחס המחבר לייסורי ישראל. המחבר, בנדודיו ובמעבריו מספרד לאיטליה ומאיטליה לסלוניקי, חווה את צרותיהם של ישראל. לפי ראייתו ההיסטוריוסופית, כל הסובל עתיד לקבל שכר על ייסוריו, "לכן אשרי למי שסבל גלות וטלטול, מידי האומות, כי עתיד לקבל שכר גדולה מזה" (כ"י א' דף טו ע"א). בהמשך כותב המחבר, כי גוי שעושה טובה לישראל שכרו גדול מאוד. ראייתו את סבלי ישראל מקבלת ממד סמלי הנוצר כדיאלוג בינו ובין האל. כאן באה לידי ביטוי מחשבת התקווה המשיחית שנמצאת כבר מעבר לפתח: "קב"ה עושה כמן שהולך בדרך, וחמו מעיו בצמא, שואל לחבירו היימצא מים לשתות בדרכים האלה, אומר ימצא, אבל עוד מעט, צריך שנלך, עד שמוליך אותו כל הדרך ע"י התקוה, כך עושה קב"ה ע"י התקוה, מוליך את ישראל בכל הדרכים" (כ"י א' דף נט ע"א). התקווה היא המניע והיא כנראה הכוח שמצא המחבר על מנת לשרוד. במקום אחר הוא מבכה מרה את ההרוגים והמתים: "כל זבח, וכל הרוג, ומת מיתה משונה, מיתה חטופה, בין בימים, בין בנהרות, ובין ביערות, ובין בשדות, ובין בהרים, כל הנשמות יתפזרו, מי לכאן ומי לכאן, בכל מקומות הארץ, אל שר הארץ, ואל שר הימים, ואל שר היערות" (כ"י א' דף צח ע"א). האם המחבר התכוון לפרעות ביהודי ספרד בשנת רל"ד (1474) ולייסוד האינקוויזיציה בשנת רל"ח (1478)? בראשית נובמבר 1481 (רמ"א) הועלו על המוקד מאות יהודים (בער, תולדות היהודים, עמ' 432-364), ובשנת רמ"ג (1483) גורשו היהודים מאנדלוסיה (שם, עמ' 410). בקטע הבא רומז המחבר על העלאתם למוקד של אחיו על ידי שונאי ישראל: "'כי חמת אדם תודך' [תה' עו, יא], אלו שמתו, ונהרגו, ונצלבו, ונשרפו, ע"י חמת אדם, והם זרע אברהם ויצחק" (כ"י א' דף פז ע"א). וראו בהרחבה על יחס של המחבר לנצרות בפרק העשירי.

בקטע אחר מעלה המחבר את אלה שעונו ונשרפו, כנראה על ידי אינקוויזיציה, למדרגת מקדשי השם. הם יושבים במקומם של עשרת הרוגי המלכות ומכאן מעמדם הרם. אי אפשר שלא לחוש את זעקתו וכאבו בראותו את אחיו סחופים ודוויים בלחץ הגלות: "אספו לי חסידי, כורתי בריתי עלי זבח' [תה' נ, ה), שהם עשרה הרוגי מלוכה, בראש כל הקדושים, אשר הקדישו גופם לי̃י, והעלו עולה לי̃י, והנה הם מובאים כרגע, לפני המלך י̃י, וצועקים כלם פה אחד, יחי המלך י̃י לעולם" (בכ"י א' דף סא ע"א: "יחי המלך לעולם י̃י", וגרסתי כפי כ"י ב' מזמור נ' ה'. המחבר מודע גם לאנוסים, אלו שמלאו פיהם שקר, אבל בלבם נשארו יהודים נאמנים. אין הוא מוציא אותם מכלל ישראל, אלא מחזק אותם: "'אשר פיהם דבר שווא, וימינם ימין שקר' [תה' קמד, ח] ר"ל האנוסים נאנסו, ודברו בפיהם דיבור של שווא, ונידונו בימין של שקר, שהם האומות, אבל בלבם היה אמונתם, באמת הוא התורה" (כ"י א' דף קנ ע"א). על מעלתם והידיעה כי מותם לא היה לשווא, שכן הם משמשים סניגורים בגן עדן, אנו לומדים מהקטע הבא: "'ברצח בעצמותי, חרפוני צוררי' [תה' מב, יא], ואולם כי מזמור זה, מגלה רזין רבים, גם סבת הגלות, וגם סבת הנרצחים והממותים, מיתות רעות ומשונות, בשדות וביערים, ובימים ובנהרות... הביא המשורר... כאיל תערג... משמע כי כאשר הצביים והאילים, כלם מתקבצים במים ובנהרות, במקום שיש אפיק, שהוא מכאן ומכאן מים, ויובש בנתים, כך מתקבצים כל נפשות ההרוגים, והממותים במיתה רעה וחטופה, בנהר אשר בג"ע בשערים, והם לשם בהמיה גדולה, בבכי וביללה, ושואלים דין מאלהים, שהוא בית דין של מעלה" (כ"י א' דף נח ע"ב). נדמה לי שהדברים עומדים בפני עצמם, בהמייתם הגדולה, וכל המוסיף גורע.

ברצוני לסיים בקטע מזעזע ומרגש ומיוחד, שבו המחבר מתאר מציאות שכנראה היה שותף לה או בעדות ראייה או בפועל ממש: "'סבוני כדבורים' [תה' קיח, יב] בר"ה [בראש השנה] שמקטרגים עלי בדבריהם, שמגידים חטאים כדי ליקח רשות, מהאל יתברך לרעת אותי בקוצים ובאש, והם השרפות, והגזרות, והשמדות, אשר בכל דור ודור בגלות הגויים. 'בשם י̃י כי אמילם' [שם], אין לי עוד דבר, שאלבש את נפשי, כי אם בשם י̃י ולצעוק אותו בצרות, ולמות, ושם י̃י החי עמדי, בסוד 'שמע ישראל, י̃י אלהינו, י̃י אחד' [דב' ו, ד]" (כ"י א' דף קיט ע"ב).

22 כ"י ב' דף קכט ע"ב. ובכ"י א' דף צד ע"א הנוסח הוא: "שהם צרפת ואשכנז וספרד".

23 לפי כ"י א' מדובר על שלוש גלויות נפרדות צרפת, אשכנז היא גרמניה וספרד

24 גלות צרפת מוזכרת בפירוט גם בקטע הבא: "ולאמים בארץ תנחם סלה' [תה' סז, ה], ונראה כי בגלגול נר מלכות זה, מתחילים הגירושים בישראל, כמו הגירוש הראשון אשר בצרפת [כך לפי כ"י ב' וכ"י ג'. לפי כ"י א' הגירוש הראשון של צרפת], שיצאו כפליים מיציאת מצרים, ובעונות אימה חשיכה נפלה עליהם, כי רובם נאספו, מי לדבר, מי לרעב, ומי לחרב". (כ"י א' דף עה ע"ב, וכן שם דף עה ע"ב למטה). בצרפת אנו מוצאים שני גירושים, הראשון ב־1306 והשני ב־1394 שבו סולקו רוב היהודים מתחומה (א"ע, כרך כח טורים 957-952).

בקטע אחר מזכיר מחבר 'כף הקטורת' שלושה גירושים, וסותם דבריו, אך אלו מתבארים במקום אחר: 'ישאו נהרות דכים', יש הנה שלשה פעמים נהרות, ע"ש שלושה פעמים נהרות, ע"ש שלושה גירושים גדולים, במלכי אדום שבהם מדוכים ישראל".

מזמור צ"ג בתהילים מתפרש כולו על ידי המחבר כפרק משיחי. המילה נהרות מופיעה בו שלוש פעמים, ולדעתו נרמז לשלושה גירושים גדולים. על איזה גירושים המחבר מדבר? דבר זה מתבאר:²⁵

25 כ"י א' דף קג ע"ב; כ"י ג' "שלושה גירושין". בכ"י ב' דף קמג ע"ב: "ישאו נהרות דכים, יש הנה ג' נהרות, ע"ש ג' גרושים גדולים במלכי אדום, שבהם מדוכים ישראל.

"אדני שמעה בקולי" [תה' קל, ב] שאני צועק אליך, והוא הראשון לגליות ולגזרות, אשר בצרפת ובאשכנז, ובאיגלאטרא, "אם עוונות תשמור" [קל, ג], אתה שומר בעת צרות אלו, ועם אבותינו. "אדני מי יעמד" [שם], בנסיון הרבים, איך יעמדו בנסיון, אך עומדים באיטליא, ובפראנסה רובם לא עמדו בנסיון, ויתערבו בגוים עד כי יבא אליהו.²⁶

26 כ"י ב' דף קלט ע"ב. בכ"י א' איטליה אינה נזכרת: "אשר בצרפת, ובאשכנז, ובאינגלאטרא, 'אם עוונות תשמר יה'... בנסיון הרבים, איך יעמדו בנסיון, אך עומדים בנסיון, גם טף ונשים, מקדשים שמו של קב"ה, אפי' תינוקות, אך באינגלאטרא, ובברטנייא, רובם לא עמדו בנסיון, ויתערבו בגויים, עד כי יבוא אליהו ז"ל".

גזרות והגליות הנזכרות כאן הן צרפת, אשכנז היא גרמניה, ואיגלאטרא היא אנגליה [בשנת 1290]. אין פה אם כן שום התייחסות לגירוש ספרד! וכך בכתבי היד האחרים. על כן נראה כי כתיבת 'כף הקטורת' הייתה לפני הגירוש.²⁷

27 גירוש צרפת מוזכר גם בקטע הבא בכ"י א' דף קיא ע"א: "'ומארצות קבצם', רמז הנה אל הגליות בגירושים, וזה הוא גירוש ראשון, אשר עתיד להיות, אשר היה לצרפת". עד כמה המחבר היה קשור לסבל של עמו תעיד האמירה הבאה: "וכן רמז הנה המשורר, אל הגליות העוברים ימים ונהרות, וכמה מהם ניצולים, וכמה מהם יאכל הים, והעת ההוא יקרא קבוץ גליות, והם סוד הקצים" (שם, ע"ב).

קטע המעיד לכאורה על כך שהחיבור נתחבר לאחר הגירוש הוא: "'מן המיצר קראתי יה' [תה' קיח, ה], פי' מתוך צרות הגליות, ענני במרחב יה', זה גירוש ספרד, עוד פירשו כל רוחב החמשה עשר דורות של המלכים, עד שנשלם אור הלבנה".²⁸ והנה בכ"י ב' נאמר: "'מן המיצר קראתי יה, פי' מתוך צרות הגליות, ענני במרחב יה', פי' כל רוחב הט"ו דורות של המלכים, עד שנשלם אור הלבנה".²⁹ קשה להניח שאם גירוש ספרד כבר אירע הוא לא היה נזכר, או שהמעתיק היה משמיט אותו. אם הגירוש אינו נזכר, הרי שבמקור לא היה כתוב גירוש ספרד, ומילים אלו בכ"י א' הן תוספות של המעתיקים.

28 כ"י א' דף קי ע"א. בכ"י ד' דף 138ב למטה נאמר: "מן המיצר... ענני במרחב [נקוד מעל במרחב] יה', זה רמז גירוש ספרד". במרחב בגימטריה 252 רנ"ב, היא שנת הגירוש, ודומה ללימוד 'ברן יחד כוכבי בקר' [איוב ל"ח ז'] שנה זאת מובאת כשנת גאולה ראו ספר 'הפליאה' הקדמה דף ז' 'וכל זה אדה"ר גרם ונחסר הו"ו מיעקב עד בא רוב י"ה ממשלת הכתר הם חמשת אלפים ור"ן אז קודם הר"ן ינתן הו"ו ליעקב' וכן שם עמ' י"ג ועמ' ט"ו.

29 כ"י ב' דף קסה ע"א.

בקטע הבא, בדרך אגב, אנו שומעים על זמן כתיבת כף קטורת:

ומה שנארע לאבימלך, יארע לאותו מלך ישמעל, שיקום בעיתים ההם, אדום יבא עליו..., ואם אינך משיב את היהודי האלה לארצם, דע כי מות תמות, אתה וכל אשר לך, ואזי 'גלות ירושלים, אשר בספרד, ירשו את ערי הנגב',³⁰ ועלו מושיעים" [עוב' א, כ-כא].³¹

30 בכ"י ב': ארץ הנגב.

31 כ"י א' דף עב ע"ב, מזמור ס"ב יב', ובכ"י ב' דף 102ב אותו לשון בדיוק. ועיינו גם אידל, 'עיונים', הע' 60.

ניכר כי המחבר מצפה לגאולת גלות ספרד, שהרי הוא מצטט מהנביא "גלות ירושלים אשר בספרד". משמע שעדיין גלות זו קיימת. גם בפירוש הבא מצויה התייחסות לגלות ספרד הקיימת ונוהגת מנהגיה, בזמן ראלי ולא בזמן היסטורי לשעבר.

"מנחת ערב" [תה' קמא, ב], להודיע כי כאשר מנחת, "כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת" [במד' ז, יד], היה ערב לפני קב"ה, כך מזמורים הללו,³² הם ערבים לפני קב"ה, ובפרט המזמר אותם בערב שבת, וכן כל³³ מנחה ומנחה, שאומרי' מזמור אחד, מה נחמד ומה נעים, שבת אחים גם יחד, שהוא המזמור והקדיש, משבח אני גלות אשר בספרד, שנוהגים ככה, וכן הם מאריכים שהם לדוד.³⁴

32 בכ"י ב': "האלו".

33 כ"י ב: "בכל".

34 כ"י א' דף קמח ע"א. בכ"י ב' דף רב ע"ב אותו נוסח בדיוק, ועיינו אידל, 'עיונים', הע' 60. עוד על המנהג לומר בערב שבת מזמורי תהילים ראו חלמיש, הנהגות קבליות, עמ' 207 ושם בהע' 714 הזכיר מקור זה מכף הקטורת, דף 147ב לפי סדר ספירתו ולפי סדר ספירתי [המהדיר] דף 148א.

לשון ההווה, "משבח אני גלות אשר בספרד", מעידה כי בזמן כתיבת 'כף הקטורת' גירוש ספרד היה בבחינת עתיד.

לסיום אציג אמירה מ'כף הקטורת' שממנה משתמע בבירור כי הכתיבה הייתה אחרי הגירוש: "'מי יובילני עיר מצור, מי נחני עד אדום' [תה' ס, יא], זה קיבוץ גליות, והוא גירוש אשר בצרפת. 'מי נחני עד אדום', זה גירוש ספרד".³⁵ מכאן ברור שזמן הכתיבה היה אחרי הגירוש. נוסח זה נמצא בכל כתבי היד. הסבר אפשרי הוא שמדובר בשגיאת המעתיק, שכן הכתיבה הראשונה שלנו היא משנת 1529-רפ"ט, אחרי הגירוש. הסבר אחר קושר את הפרעות ביהודי אנדלוסיה בשנת 1473-רל"ג, ולאחריהם גזירת הגירוש מאנדלוסיה ועליית האינקוויזיציה.³⁶ המחבר, שכנראה חווה גזירות אלו ובעקבותיהן יצא מספרד, חש את עוצמתן ההרסנית, ובעיניו זה היה הגירוש והרס התורה, והשמד, ומה שבא בעקבות כך.³⁷ עוד אפשר לומר, כי מהלשון נראה כי יש פה הוספה, שהרי המחבר כבר פירש זאת על גירוש צרפת, וההוספה ללא מילת קישור אינה אופיינית למחבר שמדקדק בזה, ועדיין צריך עיון.

35 כ"י א' דף עא ע"א. כך גם בכ"י ב' דף קב ע"א (הדגשה שלי).

36 ראו בער, תולדות היהודים, עמ' 435-390. בקטע הבא בכ"י א' דף צו ע"א יש לכך רמז: "יכרסמנה חזיר מיער [תה' פ, יד], שהוא עשו הרשע, ובעוד כי הם טובים לבם בארצו, בתלמוד תורה, בא זה החזיר, הטמא, המשוקץ, ומגרש והורג ועושה משפטים ודינים". כ"י ב' דף קלב ע"ב אותו נוסח בדיוק.

37 עניין זה אני אומר בזהירות מרובה, שכן הדעה נותנת שמקורו בקסטיליה ולא באנדלוסיה, כי שם מקורו של ספר המשיב. יותר נראה שמדובר בטעות המעתיק.

מניתוח המקורות ומההשוואות הפילולוגיות נראה כי 'כף הקטורת' נכתב לפני גירוש ספרד, שכן אין אזכור של הגירוש בכתב היד הראשוני. לדעתי הספר נכתב בין השנים רמ"ה-1485 לר"נ-1490. דעה זו מאוששת גם מניתוח תאריכי הקץ שיבוארו להלן.³⁸ אפשר גם לשער שתחילת כתיבתו הייתה אכן בספרד ונמשכה אחרי הגירוש, וכנראה שעדיין המושג "גירוש ספרד" לא היה רווח.³⁹

38 בפרק השביעי.

39 ראו חלמיש, 'היחס לנצרות והאסלאם', עמ' 55-54.

*המשך הפרק בספר המלא*