תעלומת הקפיטליזם
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תעלומת הקפיטליזם
הוספה למועדפים

תעלומת הקפיטליזם

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: סלע מאיר
  • תאריך הוצאה: ינואר 2022
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 262 עמ' מודפסים

תקציר

התושבים העניים של מדינות המונות חמש שישיות מכלל האנושות אכן מחזיקים בבעלותם דברים, אך הם חסרים את התהליך של ייצוג הקניין שלהם – שבלעדיו קניין זה לא ייצר הון. 

הקפיטליזם, כותב הכלכלן הפרואני הרננדו דה-סוטו, הוא "השיטה היחידה הידועה לנו המספקת לנו את הכלים הנדרשים ליצירת ערך עודף בכמויות עתק". מדוע, אם כך, המדינות המתפתחות והמדינות שהשתחררו מהקומוניזם מתקשות ליהנות מפירותיו? 
תשובתו מתבססת על מחקר ענק, ארוך שנים, ברחבי העולם, והיא אחרת לגמרי מהתשובות הרווחות. אין מדובר בפערי תרבות. גם לא בעוני כשלעצמו. להמוני העם במדינות אלו יש נכסים ומשאבים. הבעיה היא שמהמשאבים הללו אי אפשר לייצר הון, כי הם אינם רשומים במערכת קניין פורמלית מסודרת. אי אפשר לסחור בהם מחוץ למעגלים מקומיים, ואי אפשר להשתמש בהם כבטוחות להלוואות. זהו הון מת.
בספרו פורץ הדרך, והקָריא עד להפתיע, מתאר דה-סוטו את החיים במגזר הגדול ביותר בעולם המתפתח, המגזר החוץ-חוקי, ומראה מדוע אי-אפשר להתנהל כלכלית מחוץ למסגרת המוסדרת בחוק – ומדוע, במדינות האלה, רק העשירים יכולים להתנהל בתוכו. זה לא עניין של אכיפה והרתעה, הוא מוכיח, אלא של התאמת החוק למציאות ולמערכות העממיות הקיימות. 
* כיצד דוחקת הטופסולוגיה בעולם המתפתח את התושבים אל מחוץ לחוק?
* מדוע תיעוד מוסכם של בעלות על נדל"ן הוא תנאי לצמיחה כלכלית?
* איך הצליחה ארה"ב במאה ה-19 לאחד אלפי מערכות-קניין מקומיות – ולזנק?
* למי יש אינטרס לשמור על הנוקשות המשתקת של מערכות החוק הקיימות?

הרננדו דה-סוטו, יליד 1941, הוא כלכלן ומועמד לנשיאות פרו ב-2021, הידוע בעבודתו בנושא הכלכלה הבלתי-פורמלית. תוכניתו הכלכלית-משפטית אומצה בפרו בידי הנשיא פוג'ימורי והזניקה את כלכלתה. כיום הוא מכהן כנשיא המכון לחירות ודמוקרטיה בעיר לימה, המוקדש לקידום המשק במדינות מתפתחות. 

פרק ראשון

פרק ראשון:
חמש התעלומות של ההון

הבעיה המרכזית היא לגלות מדוע אותו מגזר בחברה של פעם, שלא הייתי מהסס לקרוא לו קפיטליסטי, היה חייב לחיות במין פעמון זכוכית, מנותק מיתר החלקים של החברה; מדוע לא היה ביכולתו לגדול ולכבוש את החברה כולה? ... [מדוע] חלק משמעותי של תהליך היווצרות ההון היה יכול להתחולל רק במגזרים מסוימים ולא בכל כלכלת השוק של אותה תקופה?

— פרנאן ברודל, גלגלי המסחר

רגע הניצחון הגדול ביותר של הקפיטליזם הוא גם רגע המשבר שלו. נפילתה של חומת ברלין סימנה את סופן של מאה שנות תחרות פוליטית בין הקפיטליזם לקומוניזם. הקפיטליזם נותר הדרך היחידה האפשרית לארגון רציונלי של משק מודרני. ברגע זה בהיסטוריה, לשום מדינה אחראית אין ברירה אחרת. כתוצאה מכך, מדינות העולם השלישי ומדינות קומוניסטיות לשעבר — מי ביתר התלהבות ומי בפחות — איזנו את תקציביהן, קיצצו בסובסידיות, פתחו את הדלתות לכניסת משקיעים זרים והורידו את מכסי המגן שלהן.

המאמצים שהן השקיעו הסתיימו באכזבה מרה. מרוסיה ועד ונצואלה, חמש השנים האחרונות היו תקופה של מכאוב כלכלי, צניחה בהכנסות, חרדה ותרעומת; תקופה של "רעב, מהומות וביזה", במילותיו הצורבות של ראש ממשלת מלזיה מהאטיר מוחמד. במאמר מערכת של ה'ניו־יורק טיימס' מהזמן האחרון נכתב כי "בחלק ניכר מהעולם, השיטה הכלכלית שזוכה לשבחים במערב לאחר הניצחון במלחמה הקרה פינתה את מקומה לאכזריות של השווקים, חשדנות כלפי הקפיטליזם וסכנות שכרוכות בחוסר יציבות". ניצחונו החלקי של הקפיטליזם, במערב בלבד, עלול להתגלות כמתכון לאסון כלכלי ופוליטי.

לאמריקנים, הנהנים גם משלום וגם משגשוג, היה קל מאוד להתעלם מהסערה שהתרחשה במקומות אחרים. כיצד הקפיטליזם יכול להיות בצרות כאשר מדד הדאו־ג'ונס מטפס גבוה יותר מהאוורסט? כאשר האמריקנים מביטים במדינות אחרות הם רואים קִדמה, גם אם איטית ולא שוויונית. אפילו במוסקבה אפשר לאכול ביג מק; לשכור סרט מבלוקבסטר אפשר גם בשנחאי; ואין שום בעיה להתחבר לאינטרנט בקראקס.

אבל אפילו בארה"ב אי אפשר להסתיר לגמרי את החשש מפני הבאות. האמריקנים רואים שקולומביה נמצאת על סף מלחמת אזרחים גדולה בין ארגוני גרילה של סוחרי סמים ומיליציות עריצות, הם שומעים על התקוממות שקשה לדכאה בדרום מקסיקו ומבינים שחלק ניכר מהצמיחה הכלכלית הכפויה של אסיה נשאבת לבור של שחיתות וכאוס. באמריקה הלטינית דועכת האהדה כלפי הכלכלה החופשית: במאי 2000 כבר צנחה התמיכה הציבורית בהפרטה מ־46 אחוזים ל־36 אחוזים בלבד.

יותר מכל דבר אחר, האות המבשר רעות הוא שבמדינות הקומוניסטיות לשעבר הקפיטליזם התגלה כלוקה בחסר, והאנשים ששמם נקשר במשטרים הישנים נמצאים מרחק פסיעה מחזרה לשלטון. נוסף על כך, חלק מהאמריקנים חשים כי אחד הגורמים לעשר שנות השגשוג שהם חוו הוא העובדה שככל שהכלכלות בשאר חלקי העולם נתפסות כבלתי יציבות, מניות ואיגרות חוב אמריקניות נעשות מושכות יותר להשקעה של כסף המגיע מאותן מדינות.

בקהילה העסקית במערב גובר החשש שבסופו של דבר, הכישלון ביישום של הקפיטליזם ברוב חלקי העולם ידרדר את הכלכלות העשירות למיתון. גלובליזציה היא כביש דו־סטרי, כך למדו מיליוני משקיעים בדרך הכואבת כשקרנות הנאמנות המשגשגות שלהן התאדו. כמו שהעולם השלישי והמדינות הקומוניסטיות לשעבר אינם יכולים להימלט מהשפעתו של המערב, כך גם המערב לא יכול להתנתק מהם. תגובות שליליות לקפיטליזם גוברות והולכות גם במדינות העשירות עצמן. המהומות בסיאטל בכינוס של ארגון הסחר העולמי בדצמבר 1999, וכמה חודשים מאוחר יותר בוועידה בוושינגטון של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, עם היותן שונות באופיין, הדגישו את הכעס שמעורר הקפיטליזם המתפשט. רבים החלו להיזכר באזהרות שהשמיע ההיסטוריון הכלכלי קרל פולאני שלפיהן הכלכלה החופשית עלולה להימצא בעימות עם החברה ולהוביל לפשיזם. יפן חווה את השפל הארוך ביותר שהכירה מאז המיתון הגדול. תושבי מערב אירופה בוחרים בפוליטיקאים שמבטיחים להם 'דרך שלישית', המתנגדת למה שספר רב־מכר בצרפת כינה L'Horreur économique, הזוועה הכלכלית.

עד עתה האזהרות החרישיות האלה, מטרידות ככל שיהיו, רק גרמו למנהיגי ארה"ב ואירופה לחזור באוזני שאר מדינות העולם על אותן הטפות מייגעות: יצבו את המטבעות שלכן, הישארו נאמנות לדרך, התעלמו ממהומות המזון, המתינו בסבלנות לשובם של המשקיעים הזרים.

כמובן, השקעות זרות הן דבר טוב מאוד. ככל שיירבו — כך ייטב. גם מטבעות יציבים הם דבר טוב, וכך גם סחר חופשי, מערכת בנקאית שקופה, הפרטה של תעשיות ממשלתיות וכל התרופות האחרות שבסל התרופות המערבי. אך שוב ושוב שוכחים אנחנו שהקפיטליזם הגלובלי כבר נוסה בעבר. כך למשל באמריקה הלטינית, רפורמות שנועדו ליצור מנגנונים קפיטליסטיים נוסו לפחות ארבע פעמים מאז שהיבשת קיבלה עצמאות מספרד בשנות ה־20 של המאה ה־19. כל פעם מחדש, אחרי האופוריה של ההתחלה התרחקו תושבי אמריקה הלטינית מהקפיטליזם ומהמשך הצעדים לעבר כלכלת שוק. ברור שאין די בתרופות הללו. למעשה הן בלתי מספקות במידה ההופכת אותן לכמעט בלתי רלוונטיות.

כאשר התרופות הללו נכשלות, אנשים במערב נוטים לעיתים קרובות מדי להאשים את העמים בעולם השלישי בכך שהם חסרים רוח יזמית או אוריינטציית שוק, במקום לפקפק במידת ההלימה של התרופות. אם העמים לא הצליחו לשגשג למרות העצות המצוינות זה מפני שמשהו אצלם לא בסדר: הם החמיצו את הרפורמציה הפרוטסטנטית או סורסו על ידי המורשת המשתקת של אירופה הקולוניאליסטית או שה־IQ שלהם נמוך מדי. אבל הרעיון שלפיו התרבות הלאומית היא זו שמסבירה את הצלחתם של אזורים כמו יפן, שוויץ וקליפורניה, וגם את העוני היחסי של אזורים שונים זה מזה באותה מידה כמו סין, אסטוניה ובאחה קליפורניה,א הוא לא רק בלתי אנושי אלא גם בלתי משכנע. הפער בעושר בין המערב לשאר חלקי העולם גדול הרבה יותר מכדי שיהיה אפשר להסבירו באמצעות התרבות הלאומית לבדה. רוב האנשים כל כך רוצים ליהנות מפירות ההון עד שרבים, מהילדים של סאנצ'זב עד לבנו של חרושצ'וב, נוהרים למדינות המערב.

הערים בעולם השלישי ובמדינות הקומוניסטיות לשעבר גדושות ביזמים. אינך יכול להתהלך בשוק במזרח התיכון, לטפס לכפר באמריקה הלטינית או להיכנס למונית במוסקבה מבלי שמישהו ינסה לעשות איתך עסקים. תושבי המדינות האלה הם כישרוניים, נלהבים, ובעלי יכולת מדהימה לעשות רווח ממש מכלום. הם יכולים להבין טכנולוגיה מודרנית ולהשתמש בה. לולי זה, חברות אמריקניות לא היו נאבקות כדי למנוע שימוש ללא רישיון בפטנטים שלהן במדינות אחרות, וממשלת ארה"ב לא הייתה חותרת באורח נואש כל כך למנוע ממדינות העולם השלישי טכנולוגיות צבאיות מודרניות. כלכלה היא מסורת עתיקה ואוניברסלית. לפני אלפיים שנה גירש ישו את הסוחרים מבית המקדש, והמקסיקנים הביאו את תוצרתם לשוק שנים לפני שקולומבוס הגיע לאמריקה.

אך אם האנשים במדינות שעוברות לכלכלת שוק אינם קבצנים מעוררי רחמים, אינם לכודים בחוסר אונים בדרכים שאבד עליהן כלח ואינם שבויים חסרי חוש ביקורת בידי תרבויות לא מתפקדות, מה מונע מהקפיטליזם להעניק להם אותו עושר שהוא העניק למערב? מדוע הקפיטליזם משגשג רק במערב, משל היה לכוד בפעמון ואקום?

בכוונתי להוכיח בספר הזה שהמכשול הגדול ביותר המונע מיתר חלקי העולם ליהנות מהקפיטליזם הוא חוסר היכולת שלהם לייצר הון. הון הוא הכוח שמעלה את פריון העבודה ובונה את עושרן של מדינות. הוא לשד החיים של השיטה הקפיטליסטית, תנאי בסיסי לקִדמה והדבר היחיד שמדינות עניות אינן מסוגלות, ככל הנראה, לייצר בעצמן, ללא קשר למידת ההתלהבות שבה התושבים שלהן עוסקים בכל הסוגים האחרים של הפעילות המאפיינת כלכלה קפיטליסטית.

עוד אַראה שרוב העניים כבר מחזיקים בבעלות על הנכסים הדרושים להם כדי ליהנות מפירות הקפיטליזם. זאת על סמך עובדות ונתונים שאספתי יחד עם צוות המחקר שלי — שכונה אחר שכונה וחווה אחר חווה — באסיה, באפריקה, במזרח התיכון ובאמריקה הלטינית. אפילו במדינות העניות ביותר העניים חוסכים כסף. בפועל, שיעור החיסכון בקרב העניים גדול פי ארבעים מהסיוע הזר שניתן בכל האזורים בעולם מאז 1945. במצרים למשל, ההון שנצבר אצל העניים גדול פי 55 מסך כל ההשקעות הזרות הישירות שנרשמו שם, כולל הפרויקטים של תעלת סואץ וסכר אסואן. בהאיטי, המדינה הענייה ביותר באמריקה הלטינית, שוויים של כל הנכסים שבבעלות העניים הוא יותר מפי 150 מסך כל ההשקעות הזרות במדינה מאז זכתה לעצמאות מצרפת ב־1804. לו הייתה ארה"ב מעלה את תקציב הסיוע שלה למדינות זרות לשיעור המומלץ על ידי ארגון האומות המאוחדות — 0.7% מהתל"ג — היו נדרשות למדינה העשירה ביותר בעולם יותר מ־150 שנה להעביר לעניי העולם משאבים בשווי של אלו שכבר קיימים ברשותם.

אלא שהם מחזיקים במשאבים הללו בדרכים לקויות: בתים שבנויים על אדמות שזכויות הבעלות עליהן אינן רשומות כהלכה, עסקים קטנים עם אחריות משפטית לא מוגדרת, מפעלים שיושבים במקומות הנסתרים מעיניהם של בעלי הון ומשקיעים. כיוון שהזכויות על הנכסים הללו אינן מתועדות כהלכה, לא ניתן להפוך אותם בקלות להון, לא ניתן לסחור בהם מחוץ למעגלים מקומיים מצומצמים שהאנשים שבתוכם מכירים זה את זה ובוטחים זה בזה, לא ניתן להשתמש בהם כבטוחה להלוואה, ולא ניתן להשתמש בהם כמניה הניתנת תמורת השקעה.

בניגוד לכך, כל יחידת אדמה במערב, כל בניין, כל פריט של ציוד וכל מחסן מלאי מיוצג בתעודת בעלות שהיא העדות החזותית לתהליך סמוי ורחב שמקשר בין כל הנכסים הללו ליתר חלקי השוק. הודות לתהליך הייצוגי הזה נכסים יכולים לקיים חיים סמויים ומקבילים לצד קיומם החומרי. ניתן להשתמש בהם כערבון לאשראי. המקור החשוב ביותר (מבין אלה שמשמשים כמקור יחיד) למימון עסקים חדשים בארה"ב הוא מִשְׁכּוּן ביתו של היזם. נכסים אלה יכולים לספק גם קישור להיסטוריית האשראי של הבעלים, כתובת מהימנה לגביית חובות ומיסים, בסיס ליצירת תשתיות ציבוריות איכותיות בפריסה רחבה, ובסיס ליצירת ביטחונות (כגון ניירות ערך מגובי משכנתה) שלאחר מכן ניתן לממש אותם בשנית ולמוכרם בשווקים משניים. באמצעות התהליך הזה המערב מפיח חיים בנכסים וגורם להם לייצר הון.

בעולם השלישי ובמדינות הקומוניסטיות לשעבר התהליך הייצוגי הזה אינו קיים. כתוצאה מכך, רובן סובלות מתת־מימון, באותו אופן שבו חברה סובלת מתת־מימון כאשר היא מנפיקה פחות ביטחונות מהמידה הראויה לפי הכנסתה ונכסיה. העסקים שבבעלות העניים דומים מאוד לתאגידים שאינם יכולים להנפיק מניות או איגרות חוב לצורך גיוס השקעות חדשות ומימון מחודש. ללא ייצוגים, הנכסים שלהם הם בבחינת הון מת.

התושבים העניים של המדינות הללו, המונות חמש שישיות מכלל האנושות, אכן מחזיקים בבעלותם דברים, אך הם חסרים את התהליך של ייצוג הקניין שלהם ויצירת הון. יש להם בתים אך לא הוכחת בעלות; יבול, אך לא שטרי מכר; עסקים, אך לא רישומי חברות. היעדרם של ייצוגים חיוניים אלה מסביר מדוע אנשים שאימצו כל המצאה מערבית אחרת, החל ממהדק הנייר וכלה בכור הגרעיני, לא הצליחו לייצר די הון כדי לגרום לקפיטליזם להצליח במדינה שלהם.

זוהי תעלומת ההון. כדי לפתור אותה דרושה הבנה של הסיבות שבגינן האנשים במערב, באמצעות ייצוג נכסים בשטרי בעלות, מסוגלים לזהות את ההון שגלום בהם ולהפיק אותו מתוכם. אחד האתגרים הגדולים ביותר של המוח האנושי הוא להבין כיצד ניתן להשיג גישה לדברים שאנו מודעים לקיומם אך איננו יכולים לראותם. לא כל דבר אמיתי ושימושי הוא גם מוחשי ונראה לעין. כך לדוגמה, הזמן הוא אמיתי, אך ניתן לנהל אותו ביעילות רק כאשר הוא מיוצג באמצעות שעון או לוח שנה. לכל אורך ההיסטוריה המציאו בני האדם מנגנוני ייצוג — הכתב, תווי המוזיקה, הנהלת חשבונות דו־צידית — כדי להשיג בשכלם את מה שידי האדם לעולם לא יוכלו לגעת בו. באותה הדרך, המומחים הגדולים של הקפיטליזם, החל מהיוצרים של מנגנוני הבעלות המשולבת והחברות הציבוריות וכלה במייקל מילקן,ג הצליחו לגלות את ההון ולהפיקו במקומות שבהם אחרים ראו רק זבל. זאת באמצעות פיתוח דרכים חדשות לייצוג של הפוטנציאל הסמוי שטמון בנכסים שאנו צוברים.

ממש ברגעים אלה אתם מוקפים בגלים של טלוויזיה אוקראינית, סינית וברזילאית שאינכם יכולים לראות. באותה דרך, אתם מוקפים גם בנכסים הצופנים בחובם הון בלתי נראה. בדיוק כשם שגלי הטלוויזיה האוקראינית חלשים בהרבה מכדי שתוכלו לחוש בהם באופן ישיר, אך בעזרת מכשיר טלוויזיה אפשר לקלוט אותם כדי לראותם ולשמוע אותם, כך אפשר להפיק הון מתוך נכסים ולעבד אותו. אלא שרק במערב קיים תהליך ההמרה הנדרש להפיכה של הסמוי לנראה. הפער הזה הוא שמסביר מדוע מדינות מערביות יכולות לייצר הון, ומדינות העולם השלישי ומדינות קומוניסטיות לשעבר — לא.

היעדרו של תהליך זה באזורים העניים יותר של העולם, שבהם חיים שני שלישים מהאנושות, אינו תוצאה של קונספירציה מערבית מונופוליסטית. נכון יותר לומר שהעולם המערבי תופס את המנגנון הזה כמובן מאליו עד כדי כך שהוא חדל להיות מודע לקיומו. למרות גודלו העצום איש אינו מבחין בו: גם לא האמריקנים, האירופים והיפנים החבים את כל עושרם ליכולת שלהם להשתמש בו. מדובר בתשתית משפטית מובלעת, החבויה עמוק בתוך מנגנוני הקניין שלהם, ובעלות היא רק קצה הקרחון של אותם מנגנונים. החלק האחר של הקרחון הוא תהליך אנושי מורכב היכול להפוך נכסים ועבודה להון. תהליך זה אינו תוצר של תוכנית כלשהי ואינו מוצג על גבי עלון פרסומי מהודר. מקורותיו עלומים וחשיבותו קבורה בתת־מודע הכלכלי של המדינות הקפיטליסטיות במערב.

כיצד קרה שדבר חשוב כל כך חמק מהשגתנו? לא אחת קורה שאנחנו יודעים כיצד להשתמש בדברים מבלי להבין כיצד הם עובדים. מלחים השתמשו במצפנים מגנטיים הרבה לפני שהתגלתה תיאוריה משביעת רצון על מגנטיות. מרביעים של בעלי חיים החזיקו בידע מעשי על גנטיקה הרבה לפני שגרֵגוֹר מֶנדל הסביר את עקרונותיה. אפילו בשעה שהמערב משגשג הודות לשפע של הון, האם אנשים באמת מבינים את מקורותיו של אותו הון? אם הם אינם מבינים, קיימת תמיד האפשרות שהמערב עלול לפגוע במקור של עוצמתו. נוסף על כך, הבנה בהירה של מקור ההון תכין את המערב להגנה על עצמו ועל שאר העולם ברגע שהשגשוג של היום יתחלף במשבר שבהכרח יבוא מחר. כשכך יקרה, תישמע שוב השאלה שעולה תמיד ביחס למשברים בינלאומיים: מהיכן יבוא הכסף שישמש לפתרון הבעיה?

עד עתה מדינות המערב לא חשו כל בעיה בכך שהן תופסות את השיטה שלהן לייצור הון כמובנת מאליה לגמרי ומותירות את ההיסטוריה שלה ללא כל תיעוד. את ההיסטוריה הזאת יש לשחזר. הספר הזה הוא ניסיון מחודש לתור אחר מקור ההון כדי להסביר כיצד ניתן לתקן את הכשלים הכלכליים של מדינות עניות. אין שום זיקה בין הכשלים האלה לבין נקודות חולשה הקשורות במורשת תרבותית או גנטית. האם ניתן לדבר על נקודות השקה "תרבותיות" בין תושבי אמריקה הלטינית לבין הרוסים? ועדיין, בעשור האחרון, מאז ששני האזורים האלה החלו לבנות כלכלה קפיטליסטית ללא הון, הם סבלו מאותן בעיות פוליטיות, חברתיות וכלכליות: אי־שוויון משווע, שוק שחור, ארגוני פשע שידם בכול, חוסר יציבות בתחום הפוליטי, בריחת הון והתעלמות מופגנת מהחוק. הבעיות הללו לא נולדו במנזרים של הכנסייה האורתודוכסית או בנתיבי האינקה.

אך המדינות הקומוניסטיות לשעבר ומדינות העולם השלישי אינן היחידות שסבלו מכל הבעיות הללו. הן פקדו גם את ארה"ב של 1783, כאשר הנשיא ג'ורג' וושינגטון התלונן על "שודדים... שמוצצים את לשד הארץ ואז משליכים אותו ארצה, על חשבון הרוב". "שודדים" אלה היו דיירים פולשים ויזמים קטנים בלתי חוקיים שהשתלטו על אדמות לא להם. לאורך מאה השנים שלאחר מכן, דיירים פולשים אלה נאבקו כדי לקבל בעלות חוקית על אדמותיהם וכורים לחמו להשגת דרישותיהם בגלל ההבדלים בין חוקי הבעלות של העיירות והמחנות השונים. האכיפה של זכויות הקניין יצרה סיר רוחש של תסיסה ואנטגוניזם ברחבי ארה"ב הצעירה, עד כדי כך שבשנת 1820 תהה נשיא בית המשפט העליון, ג'וזף סטורי, אם המשפטנים יצליחו אי פעם לעשות סדר בתחום הזה.

האם דיירים פולשים, שודדים והתעלמות מופגנת מהחוק נשמעים לכם מוכרים? אמריקנים ואירופים אומרים לשאר מדינות העולם: "אתם צריכים להיות דומים לנו יותר". למעשה, אותן מדינות דומות מאוד לארה"ב של לפני מאה שנה, שהייתה גם היא מדינה בלתי מפותחת. פוליטיקאים מערביים ניצבו בעבר בפני אותם אתגרים דרמטיים שמנהיגי העולם המתפתח והמדינות הקומוניסטיות לשעבר ניצבים בפניהם כיום. אבל היורשים שלהם הספיקו לשכוח את הימים שבהם החלוצים שפרצו את הדרך למערב ארה"ב סבלו מתת־מימון בשל העובדה שלרוב לא היו להם שטרי בעלות על האדמות שבהן הם ישבו ועל החפצים שבהם החזיקו; הימים שבהם אדם סמית היה קונה בשוק השחור ופרחחים ברחובות אנגליה היו שולים מהקרקעית הבוצית של התֶמזה מטבעות שהושלכו על ידי תיירים עולצים; הימים שבהם הפקידים שתחת ז'אן בטיסט קולבר הוציאו להורג 16,000 יזמים קטנים שכל פשעם היה ייצור וייבוא של אריגי כותנה בניגוד לחוקי הייצור של צרפת.

העבר הזה הוא ההווה של מדינות רבות. מדינות המערב הצליחו כל כך בשילוב העניים בכלכלת המדינה, שהן שכחו אפילו כיצד הם עשו זאת וכיצד החל ההון להיווצר, ברגע שבו, כפי שכתב ההיסטוריון האמריקני גורדון ווד, "דבר מה הרה גורל התרחש בחברה ובתרבות, שנתן דרור לשאיפות ולאנרגיות של פשוטי העם בצורה שטרם נראתה בהיסטוריה האמריקנית".1 "הדבר העצום" הזה היה העובדה שאמריקנים ואירופים היו כפסע מכינונו של חוק קניין רשמי וכולל ושל פיתוח תהליך המרה בתוך אותו חוק, שיאפשר להם ליצור הון. זה היה הרגע שבו המערב חצה את הסף לעבר כלכלת שוק מצליחה, הרגע שבו כלכלה זו חדלה להיות מועדון פרטי ונהפכה לתרבות עממית, כאשר ה"שודדים" האיומים מימי ג'ורג' וושינגטון שינו צורה והפכו לחלוצים האהובים שהתרבות האמריקנית מעלה כיום על נס.

* * *

הפרדוקס ברור, ובאותה מידה אף מטריד: ההון, שהוא הרכיב החיוני ביותר להתקדמות הכלכלית של המערב, הוא זה שזכה לתשומת הלב המועטה ביותר. ההזנחה כיסתה אותו במעטה של חידה; למען האמת, בסדרה של חמש חידות, חמש תעלומות.

תעלומת המידע החסר

ארגוני הצדקה הדגישו כל כך את האומללות ואת חוסר הישע של עניי העולם עד שאיש לא תיעד כהלכה את יכולתם לצבור נכסים. במהלך חמש השנים האחרונות, אני ומאה עמיתים שלי משש מדינות שונות סגרנו את הספרים ופקחנו את עינינו. יצאנו לרחובות ולאזורים כפריים בארבע יבשות כדי להעריך כמה כסף חסכו המגזרים העניים ביותר. הכמות של הכסף עצומה, אבל רובו הוא בגדר הון מת.

תעלומת ההון

זוהי התעלומה המרכזית, ולב ליבו של הספר הזה. הון הוא נושא שריתק הוגים לאורך שלוש המאות האחרונות. מרקס אמר שצריך להתעלות מעל לגשמי כדי לגעת ב"תרנגולת שמטילה את ביצי הזהב"; אדם סמית סבר כי עלינו ליצור "מעין מסילה באוויר" כדי להגיע לאותה תרנגולת. אבל איש לא סיפר לנו היכן היא מתחבאת. מהו הון, כיצד הוא מיוצר, ואיך הוא קשור לכסף?

תעלומת המודעות הפוליטית

אם קיים בעולם כל כך הרבה הון מת שנמצא בידיים של עניים כה רבים, מדוע ממשלות לא ניסו למצות את העושר הפוטנציאלי הזה? הסיבה הפשוטה היא שהראיות שנדרשו להן לשם כך התגלו רק בארבעים השנים האחרונות, כאשר מיליארדי אנשים בכל רחבי העולם עברו מצורת חיים שמאורגנת במסגרת חיים קטנה לחיים במסגרת גדולה. הנדידה הזאת אל הערים חילקה את כוח העבודה במהירות רבה, וחוללה במדינות העניות מהפכה תעשייתית־מסחרית עצומה — מהפכה שלמרבה התדהמה זכתה להתעלמות כמעט גורפת.

השיעור שלא נלמד מההיסטוריה של ארה"ב

מה שמתרחש כעת בעולם השלישי ובמדינות הקומוניסטיות לשעבר התרחש בעבר באירופה ובצפון אמריקה. למרבה הצער, אנחנו מהופנטים כל כך מאי־הצלחתן של מדינות רבות כל כך לעבור לכלכלת שוק, עד ששכחנו כיצד המדינות הקפיטליסטיות המצליחות עשו זאת בפועל. במשך שנים נפגשתי עם פקידים ופוליטיקאים במדינות מפותחות, מאלסקה ועד טוקיו, אך לא היו להם הסברים לכך. זו הייתה תעלומה. בסופו של דבר מצאתי את התשובה בספרי ההיסטוריה שלהם, והדוגמה הרלוונטית ביותר היא ההיסטוריה האמריקנית.

תעלומת הכשל החוקתי: מדוע חוקי קניין אינם עובדים מחוץ למערב?

מאז המאה ה־19 מדינות העתיקו מהמערב חוקים כדי להעניק לתושבים שלהן את המסגרת המוסדית לייצור עושר. הן ממשיכות להעתיק חוקים כאלה גם כיום, וכצפוי — הם כלל לא עובדים. רוב התושבים עדיין אינם יכולים להשתמש בחוק כדי להמיר את החסכונות שלהם להון. הגורמים למצב הזה והדברים שנדרשים כדי לגרום לחוק לפעול את פעולתו נותרו בגדר תעלומה.

בכל אחד מפרקי הספר שלפניכם נמצא פתרון לאחת מהתעלומות הללו.

* * *

בשלה העת לפתרון הבעיה — מדוע הקפיטליזם הוא השיטה המנצחת במערב אך מדשדש כמעט בכל מקום אחר? כיוון שכל החלופות הסבירות האחרות לקפיטליזם התפוגגו, סוף סוף יש בכוחנו לחקור את ההון בקפידה ובשיקול דעת.

א "קליפורניה התחתית" (להבדיל מ"קליפורניה העילית" — מדינת קליפורניה שבארה"ב). מדינה במקסיקו ששוכנת בחלק הצפוני של חצי האי קליפורניה. ההערות בשולי העמודים הן משל המערכת העברית.

ב הילדים של סאנצ'ז הוא רומן שנכתב על ידי אוסקר לואיס (בשנת 1961) ועובד מאוחר יותר לסרט (1978). במרכז העלילה — משפחה שחיה באזור מוכה עוני במקסיקו סיטי.

ג איש עסקים ופילנתרופ יהודי אמריקני.

עוד על הספר

  • הוצאה: סלע מאיר
  • תאריך הוצאה: ינואר 2022
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 262 עמ' מודפסים
תעלומת הקפיטליזם ארננדו דה-סוטו

פרק ראשון:
חמש התעלומות של ההון

הבעיה המרכזית היא לגלות מדוע אותו מגזר בחברה של פעם, שלא הייתי מהסס לקרוא לו קפיטליסטי, היה חייב לחיות במין פעמון זכוכית, מנותק מיתר החלקים של החברה; מדוע לא היה ביכולתו לגדול ולכבוש את החברה כולה? ... [מדוע] חלק משמעותי של תהליך היווצרות ההון היה יכול להתחולל רק במגזרים מסוימים ולא בכל כלכלת השוק של אותה תקופה?

— פרנאן ברודל, גלגלי המסחר

רגע הניצחון הגדול ביותר של הקפיטליזם הוא גם רגע המשבר שלו. נפילתה של חומת ברלין סימנה את סופן של מאה שנות תחרות פוליטית בין הקפיטליזם לקומוניזם. הקפיטליזם נותר הדרך היחידה האפשרית לארגון רציונלי של משק מודרני. ברגע זה בהיסטוריה, לשום מדינה אחראית אין ברירה אחרת. כתוצאה מכך, מדינות העולם השלישי ומדינות קומוניסטיות לשעבר — מי ביתר התלהבות ומי בפחות — איזנו את תקציביהן, קיצצו בסובסידיות, פתחו את הדלתות לכניסת משקיעים זרים והורידו את מכסי המגן שלהן.

המאמצים שהן השקיעו הסתיימו באכזבה מרה. מרוסיה ועד ונצואלה, חמש השנים האחרונות היו תקופה של מכאוב כלכלי, צניחה בהכנסות, חרדה ותרעומת; תקופה של "רעב, מהומות וביזה", במילותיו הצורבות של ראש ממשלת מלזיה מהאטיר מוחמד. במאמר מערכת של ה'ניו־יורק טיימס' מהזמן האחרון נכתב כי "בחלק ניכר מהעולם, השיטה הכלכלית שזוכה לשבחים במערב לאחר הניצחון במלחמה הקרה פינתה את מקומה לאכזריות של השווקים, חשדנות כלפי הקפיטליזם וסכנות שכרוכות בחוסר יציבות". ניצחונו החלקי של הקפיטליזם, במערב בלבד, עלול להתגלות כמתכון לאסון כלכלי ופוליטי.

לאמריקנים, הנהנים גם משלום וגם משגשוג, היה קל מאוד להתעלם מהסערה שהתרחשה במקומות אחרים. כיצד הקפיטליזם יכול להיות בצרות כאשר מדד הדאו־ג'ונס מטפס גבוה יותר מהאוורסט? כאשר האמריקנים מביטים במדינות אחרות הם רואים קִדמה, גם אם איטית ולא שוויונית. אפילו במוסקבה אפשר לאכול ביג מק; לשכור סרט מבלוקבסטר אפשר גם בשנחאי; ואין שום בעיה להתחבר לאינטרנט בקראקס.

אבל אפילו בארה"ב אי אפשר להסתיר לגמרי את החשש מפני הבאות. האמריקנים רואים שקולומביה נמצאת על סף מלחמת אזרחים גדולה בין ארגוני גרילה של סוחרי סמים ומיליציות עריצות, הם שומעים על התקוממות שקשה לדכאה בדרום מקסיקו ומבינים שחלק ניכר מהצמיחה הכלכלית הכפויה של אסיה נשאבת לבור של שחיתות וכאוס. באמריקה הלטינית דועכת האהדה כלפי הכלכלה החופשית: במאי 2000 כבר צנחה התמיכה הציבורית בהפרטה מ־46 אחוזים ל־36 אחוזים בלבד.

יותר מכל דבר אחר, האות המבשר רעות הוא שבמדינות הקומוניסטיות לשעבר הקפיטליזם התגלה כלוקה בחסר, והאנשים ששמם נקשר במשטרים הישנים נמצאים מרחק פסיעה מחזרה לשלטון. נוסף על כך, חלק מהאמריקנים חשים כי אחד הגורמים לעשר שנות השגשוג שהם חוו הוא העובדה שככל שהכלכלות בשאר חלקי העולם נתפסות כבלתי יציבות, מניות ואיגרות חוב אמריקניות נעשות מושכות יותר להשקעה של כסף המגיע מאותן מדינות.

בקהילה העסקית במערב גובר החשש שבסופו של דבר, הכישלון ביישום של הקפיטליזם ברוב חלקי העולם ידרדר את הכלכלות העשירות למיתון. גלובליזציה היא כביש דו־סטרי, כך למדו מיליוני משקיעים בדרך הכואבת כשקרנות הנאמנות המשגשגות שלהן התאדו. כמו שהעולם השלישי והמדינות הקומוניסטיות לשעבר אינם יכולים להימלט מהשפעתו של המערב, כך גם המערב לא יכול להתנתק מהם. תגובות שליליות לקפיטליזם גוברות והולכות גם במדינות העשירות עצמן. המהומות בסיאטל בכינוס של ארגון הסחר העולמי בדצמבר 1999, וכמה חודשים מאוחר יותר בוועידה בוושינגטון של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, עם היותן שונות באופיין, הדגישו את הכעס שמעורר הקפיטליזם המתפשט. רבים החלו להיזכר באזהרות שהשמיע ההיסטוריון הכלכלי קרל פולאני שלפיהן הכלכלה החופשית עלולה להימצא בעימות עם החברה ולהוביל לפשיזם. יפן חווה את השפל הארוך ביותר שהכירה מאז המיתון הגדול. תושבי מערב אירופה בוחרים בפוליטיקאים שמבטיחים להם 'דרך שלישית', המתנגדת למה שספר רב־מכר בצרפת כינה L'Horreur économique, הזוועה הכלכלית.

עד עתה האזהרות החרישיות האלה, מטרידות ככל שיהיו, רק גרמו למנהיגי ארה"ב ואירופה לחזור באוזני שאר מדינות העולם על אותן הטפות מייגעות: יצבו את המטבעות שלכן, הישארו נאמנות לדרך, התעלמו ממהומות המזון, המתינו בסבלנות לשובם של המשקיעים הזרים.

כמובן, השקעות זרות הן דבר טוב מאוד. ככל שיירבו — כך ייטב. גם מטבעות יציבים הם דבר טוב, וכך גם סחר חופשי, מערכת בנקאית שקופה, הפרטה של תעשיות ממשלתיות וכל התרופות האחרות שבסל התרופות המערבי. אך שוב ושוב שוכחים אנחנו שהקפיטליזם הגלובלי כבר נוסה בעבר. כך למשל באמריקה הלטינית, רפורמות שנועדו ליצור מנגנונים קפיטליסטיים נוסו לפחות ארבע פעמים מאז שהיבשת קיבלה עצמאות מספרד בשנות ה־20 של המאה ה־19. כל פעם מחדש, אחרי האופוריה של ההתחלה התרחקו תושבי אמריקה הלטינית מהקפיטליזם ומהמשך הצעדים לעבר כלכלת שוק. ברור שאין די בתרופות הללו. למעשה הן בלתי מספקות במידה ההופכת אותן לכמעט בלתי רלוונטיות.

כאשר התרופות הללו נכשלות, אנשים במערב נוטים לעיתים קרובות מדי להאשים את העמים בעולם השלישי בכך שהם חסרים רוח יזמית או אוריינטציית שוק, במקום לפקפק במידת ההלימה של התרופות. אם העמים לא הצליחו לשגשג למרות העצות המצוינות זה מפני שמשהו אצלם לא בסדר: הם החמיצו את הרפורמציה הפרוטסטנטית או סורסו על ידי המורשת המשתקת של אירופה הקולוניאליסטית או שה־IQ שלהם נמוך מדי. אבל הרעיון שלפיו התרבות הלאומית היא זו שמסבירה את הצלחתם של אזורים כמו יפן, שוויץ וקליפורניה, וגם את העוני היחסי של אזורים שונים זה מזה באותה מידה כמו סין, אסטוניה ובאחה קליפורניה,א הוא לא רק בלתי אנושי אלא גם בלתי משכנע. הפער בעושר בין המערב לשאר חלקי העולם גדול הרבה יותר מכדי שיהיה אפשר להסבירו באמצעות התרבות הלאומית לבדה. רוב האנשים כל כך רוצים ליהנות מפירות ההון עד שרבים, מהילדים של סאנצ'זב עד לבנו של חרושצ'וב, נוהרים למדינות המערב.

הערים בעולם השלישי ובמדינות הקומוניסטיות לשעבר גדושות ביזמים. אינך יכול להתהלך בשוק במזרח התיכון, לטפס לכפר באמריקה הלטינית או להיכנס למונית במוסקבה מבלי שמישהו ינסה לעשות איתך עסקים. תושבי המדינות האלה הם כישרוניים, נלהבים, ובעלי יכולת מדהימה לעשות רווח ממש מכלום. הם יכולים להבין טכנולוגיה מודרנית ולהשתמש בה. לולי זה, חברות אמריקניות לא היו נאבקות כדי למנוע שימוש ללא רישיון בפטנטים שלהן במדינות אחרות, וממשלת ארה"ב לא הייתה חותרת באורח נואש כל כך למנוע ממדינות העולם השלישי טכנולוגיות צבאיות מודרניות. כלכלה היא מסורת עתיקה ואוניברסלית. לפני אלפיים שנה גירש ישו את הסוחרים מבית המקדש, והמקסיקנים הביאו את תוצרתם לשוק שנים לפני שקולומבוס הגיע לאמריקה.

אך אם האנשים במדינות שעוברות לכלכלת שוק אינם קבצנים מעוררי רחמים, אינם לכודים בחוסר אונים בדרכים שאבד עליהן כלח ואינם שבויים חסרי חוש ביקורת בידי תרבויות לא מתפקדות, מה מונע מהקפיטליזם להעניק להם אותו עושר שהוא העניק למערב? מדוע הקפיטליזם משגשג רק במערב, משל היה לכוד בפעמון ואקום?

בכוונתי להוכיח בספר הזה שהמכשול הגדול ביותר המונע מיתר חלקי העולם ליהנות מהקפיטליזם הוא חוסר היכולת שלהם לייצר הון. הון הוא הכוח שמעלה את פריון העבודה ובונה את עושרן של מדינות. הוא לשד החיים של השיטה הקפיטליסטית, תנאי בסיסי לקִדמה והדבר היחיד שמדינות עניות אינן מסוגלות, ככל הנראה, לייצר בעצמן, ללא קשר למידת ההתלהבות שבה התושבים שלהן עוסקים בכל הסוגים האחרים של הפעילות המאפיינת כלכלה קפיטליסטית.

עוד אַראה שרוב העניים כבר מחזיקים בבעלות על הנכסים הדרושים להם כדי ליהנות מפירות הקפיטליזם. זאת על סמך עובדות ונתונים שאספתי יחד עם צוות המחקר שלי — שכונה אחר שכונה וחווה אחר חווה — באסיה, באפריקה, במזרח התיכון ובאמריקה הלטינית. אפילו במדינות העניות ביותר העניים חוסכים כסף. בפועל, שיעור החיסכון בקרב העניים גדול פי ארבעים מהסיוע הזר שניתן בכל האזורים בעולם מאז 1945. במצרים למשל, ההון שנצבר אצל העניים גדול פי 55 מסך כל ההשקעות הזרות הישירות שנרשמו שם, כולל הפרויקטים של תעלת סואץ וסכר אסואן. בהאיטי, המדינה הענייה ביותר באמריקה הלטינית, שוויים של כל הנכסים שבבעלות העניים הוא יותר מפי 150 מסך כל ההשקעות הזרות במדינה מאז זכתה לעצמאות מצרפת ב־1804. לו הייתה ארה"ב מעלה את תקציב הסיוע שלה למדינות זרות לשיעור המומלץ על ידי ארגון האומות המאוחדות — 0.7% מהתל"ג — היו נדרשות למדינה העשירה ביותר בעולם יותר מ־150 שנה להעביר לעניי העולם משאבים בשווי של אלו שכבר קיימים ברשותם.

אלא שהם מחזיקים במשאבים הללו בדרכים לקויות: בתים שבנויים על אדמות שזכויות הבעלות עליהן אינן רשומות כהלכה, עסקים קטנים עם אחריות משפטית לא מוגדרת, מפעלים שיושבים במקומות הנסתרים מעיניהם של בעלי הון ומשקיעים. כיוון שהזכויות על הנכסים הללו אינן מתועדות כהלכה, לא ניתן להפוך אותם בקלות להון, לא ניתן לסחור בהם מחוץ למעגלים מקומיים מצומצמים שהאנשים שבתוכם מכירים זה את זה ובוטחים זה בזה, לא ניתן להשתמש בהם כבטוחה להלוואה, ולא ניתן להשתמש בהם כמניה הניתנת תמורת השקעה.

בניגוד לכך, כל יחידת אדמה במערב, כל בניין, כל פריט של ציוד וכל מחסן מלאי מיוצג בתעודת בעלות שהיא העדות החזותית לתהליך סמוי ורחב שמקשר בין כל הנכסים הללו ליתר חלקי השוק. הודות לתהליך הייצוגי הזה נכסים יכולים לקיים חיים סמויים ומקבילים לצד קיומם החומרי. ניתן להשתמש בהם כערבון לאשראי. המקור החשוב ביותר (מבין אלה שמשמשים כמקור יחיד) למימון עסקים חדשים בארה"ב הוא מִשְׁכּוּן ביתו של היזם. נכסים אלה יכולים לספק גם קישור להיסטוריית האשראי של הבעלים, כתובת מהימנה לגביית חובות ומיסים, בסיס ליצירת תשתיות ציבוריות איכותיות בפריסה רחבה, ובסיס ליצירת ביטחונות (כגון ניירות ערך מגובי משכנתה) שלאחר מכן ניתן לממש אותם בשנית ולמוכרם בשווקים משניים. באמצעות התהליך הזה המערב מפיח חיים בנכסים וגורם להם לייצר הון.

בעולם השלישי ובמדינות הקומוניסטיות לשעבר התהליך הייצוגי הזה אינו קיים. כתוצאה מכך, רובן סובלות מתת־מימון, באותו אופן שבו חברה סובלת מתת־מימון כאשר היא מנפיקה פחות ביטחונות מהמידה הראויה לפי הכנסתה ונכסיה. העסקים שבבעלות העניים דומים מאוד לתאגידים שאינם יכולים להנפיק מניות או איגרות חוב לצורך גיוס השקעות חדשות ומימון מחודש. ללא ייצוגים, הנכסים שלהם הם בבחינת הון מת.

התושבים העניים של המדינות הללו, המונות חמש שישיות מכלל האנושות, אכן מחזיקים בבעלותם דברים, אך הם חסרים את התהליך של ייצוג הקניין שלהם ויצירת הון. יש להם בתים אך לא הוכחת בעלות; יבול, אך לא שטרי מכר; עסקים, אך לא רישומי חברות. היעדרם של ייצוגים חיוניים אלה מסביר מדוע אנשים שאימצו כל המצאה מערבית אחרת, החל ממהדק הנייר וכלה בכור הגרעיני, לא הצליחו לייצר די הון כדי לגרום לקפיטליזם להצליח במדינה שלהם.

זוהי תעלומת ההון. כדי לפתור אותה דרושה הבנה של הסיבות שבגינן האנשים במערב, באמצעות ייצוג נכסים בשטרי בעלות, מסוגלים לזהות את ההון שגלום בהם ולהפיק אותו מתוכם. אחד האתגרים הגדולים ביותר של המוח האנושי הוא להבין כיצד ניתן להשיג גישה לדברים שאנו מודעים לקיומם אך איננו יכולים לראותם. לא כל דבר אמיתי ושימושי הוא גם מוחשי ונראה לעין. כך לדוגמה, הזמן הוא אמיתי, אך ניתן לנהל אותו ביעילות רק כאשר הוא מיוצג באמצעות שעון או לוח שנה. לכל אורך ההיסטוריה המציאו בני האדם מנגנוני ייצוג — הכתב, תווי המוזיקה, הנהלת חשבונות דו־צידית — כדי להשיג בשכלם את מה שידי האדם לעולם לא יוכלו לגעת בו. באותה הדרך, המומחים הגדולים של הקפיטליזם, החל מהיוצרים של מנגנוני הבעלות המשולבת והחברות הציבוריות וכלה במייקל מילקן,ג הצליחו לגלות את ההון ולהפיקו במקומות שבהם אחרים ראו רק זבל. זאת באמצעות פיתוח דרכים חדשות לייצוג של הפוטנציאל הסמוי שטמון בנכסים שאנו צוברים.

ממש ברגעים אלה אתם מוקפים בגלים של טלוויזיה אוקראינית, סינית וברזילאית שאינכם יכולים לראות. באותה דרך, אתם מוקפים גם בנכסים הצופנים בחובם הון בלתי נראה. בדיוק כשם שגלי הטלוויזיה האוקראינית חלשים בהרבה מכדי שתוכלו לחוש בהם באופן ישיר, אך בעזרת מכשיר טלוויזיה אפשר לקלוט אותם כדי לראותם ולשמוע אותם, כך אפשר להפיק הון מתוך נכסים ולעבד אותו. אלא שרק במערב קיים תהליך ההמרה הנדרש להפיכה של הסמוי לנראה. הפער הזה הוא שמסביר מדוע מדינות מערביות יכולות לייצר הון, ומדינות העולם השלישי ומדינות קומוניסטיות לשעבר — לא.

היעדרו של תהליך זה באזורים העניים יותר של העולם, שבהם חיים שני שלישים מהאנושות, אינו תוצאה של קונספירציה מערבית מונופוליסטית. נכון יותר לומר שהעולם המערבי תופס את המנגנון הזה כמובן מאליו עד כדי כך שהוא חדל להיות מודע לקיומו. למרות גודלו העצום איש אינו מבחין בו: גם לא האמריקנים, האירופים והיפנים החבים את כל עושרם ליכולת שלהם להשתמש בו. מדובר בתשתית משפטית מובלעת, החבויה עמוק בתוך מנגנוני הקניין שלהם, ובעלות היא רק קצה הקרחון של אותם מנגנונים. החלק האחר של הקרחון הוא תהליך אנושי מורכב היכול להפוך נכסים ועבודה להון. תהליך זה אינו תוצר של תוכנית כלשהי ואינו מוצג על גבי עלון פרסומי מהודר. מקורותיו עלומים וחשיבותו קבורה בתת־מודע הכלכלי של המדינות הקפיטליסטיות במערב.

כיצד קרה שדבר חשוב כל כך חמק מהשגתנו? לא אחת קורה שאנחנו יודעים כיצד להשתמש בדברים מבלי להבין כיצד הם עובדים. מלחים השתמשו במצפנים מגנטיים הרבה לפני שהתגלתה תיאוריה משביעת רצון על מגנטיות. מרביעים של בעלי חיים החזיקו בידע מעשי על גנטיקה הרבה לפני שגרֵגוֹר מֶנדל הסביר את עקרונותיה. אפילו בשעה שהמערב משגשג הודות לשפע של הון, האם אנשים באמת מבינים את מקורותיו של אותו הון? אם הם אינם מבינים, קיימת תמיד האפשרות שהמערב עלול לפגוע במקור של עוצמתו. נוסף על כך, הבנה בהירה של מקור ההון תכין את המערב להגנה על עצמו ועל שאר העולם ברגע שהשגשוג של היום יתחלף במשבר שבהכרח יבוא מחר. כשכך יקרה, תישמע שוב השאלה שעולה תמיד ביחס למשברים בינלאומיים: מהיכן יבוא הכסף שישמש לפתרון הבעיה?

עד עתה מדינות המערב לא חשו כל בעיה בכך שהן תופסות את השיטה שלהן לייצור הון כמובנת מאליה לגמרי ומותירות את ההיסטוריה שלה ללא כל תיעוד. את ההיסטוריה הזאת יש לשחזר. הספר הזה הוא ניסיון מחודש לתור אחר מקור ההון כדי להסביר כיצד ניתן לתקן את הכשלים הכלכליים של מדינות עניות. אין שום זיקה בין הכשלים האלה לבין נקודות חולשה הקשורות במורשת תרבותית או גנטית. האם ניתן לדבר על נקודות השקה "תרבותיות" בין תושבי אמריקה הלטינית לבין הרוסים? ועדיין, בעשור האחרון, מאז ששני האזורים האלה החלו לבנות כלכלה קפיטליסטית ללא הון, הם סבלו מאותן בעיות פוליטיות, חברתיות וכלכליות: אי־שוויון משווע, שוק שחור, ארגוני פשע שידם בכול, חוסר יציבות בתחום הפוליטי, בריחת הון והתעלמות מופגנת מהחוק. הבעיות הללו לא נולדו במנזרים של הכנסייה האורתודוכסית או בנתיבי האינקה.

אך המדינות הקומוניסטיות לשעבר ומדינות העולם השלישי אינן היחידות שסבלו מכל הבעיות הללו. הן פקדו גם את ארה"ב של 1783, כאשר הנשיא ג'ורג' וושינגטון התלונן על "שודדים... שמוצצים את לשד הארץ ואז משליכים אותו ארצה, על חשבון הרוב". "שודדים" אלה היו דיירים פולשים ויזמים קטנים בלתי חוקיים שהשתלטו על אדמות לא להם. לאורך מאה השנים שלאחר מכן, דיירים פולשים אלה נאבקו כדי לקבל בעלות חוקית על אדמותיהם וכורים לחמו להשגת דרישותיהם בגלל ההבדלים בין חוקי הבעלות של העיירות והמחנות השונים. האכיפה של זכויות הקניין יצרה סיר רוחש של תסיסה ואנטגוניזם ברחבי ארה"ב הצעירה, עד כדי כך שבשנת 1820 תהה נשיא בית המשפט העליון, ג'וזף סטורי, אם המשפטנים יצליחו אי פעם לעשות סדר בתחום הזה.

האם דיירים פולשים, שודדים והתעלמות מופגנת מהחוק נשמעים לכם מוכרים? אמריקנים ואירופים אומרים לשאר מדינות העולם: "אתם צריכים להיות דומים לנו יותר". למעשה, אותן מדינות דומות מאוד לארה"ב של לפני מאה שנה, שהייתה גם היא מדינה בלתי מפותחת. פוליטיקאים מערביים ניצבו בעבר בפני אותם אתגרים דרמטיים שמנהיגי העולם המתפתח והמדינות הקומוניסטיות לשעבר ניצבים בפניהם כיום. אבל היורשים שלהם הספיקו לשכוח את הימים שבהם החלוצים שפרצו את הדרך למערב ארה"ב סבלו מתת־מימון בשל העובדה שלרוב לא היו להם שטרי בעלות על האדמות שבהן הם ישבו ועל החפצים שבהם החזיקו; הימים שבהם אדם סמית היה קונה בשוק השחור ופרחחים ברחובות אנגליה היו שולים מהקרקעית הבוצית של התֶמזה מטבעות שהושלכו על ידי תיירים עולצים; הימים שבהם הפקידים שתחת ז'אן בטיסט קולבר הוציאו להורג 16,000 יזמים קטנים שכל פשעם היה ייצור וייבוא של אריגי כותנה בניגוד לחוקי הייצור של צרפת.

העבר הזה הוא ההווה של מדינות רבות. מדינות המערב הצליחו כל כך בשילוב העניים בכלכלת המדינה, שהן שכחו אפילו כיצד הם עשו זאת וכיצד החל ההון להיווצר, ברגע שבו, כפי שכתב ההיסטוריון האמריקני גורדון ווד, "דבר מה הרה גורל התרחש בחברה ובתרבות, שנתן דרור לשאיפות ולאנרגיות של פשוטי העם בצורה שטרם נראתה בהיסטוריה האמריקנית".1 "הדבר העצום" הזה היה העובדה שאמריקנים ואירופים היו כפסע מכינונו של חוק קניין רשמי וכולל ושל פיתוח תהליך המרה בתוך אותו חוק, שיאפשר להם ליצור הון. זה היה הרגע שבו המערב חצה את הסף לעבר כלכלת שוק מצליחה, הרגע שבו כלכלה זו חדלה להיות מועדון פרטי ונהפכה לתרבות עממית, כאשר ה"שודדים" האיומים מימי ג'ורג' וושינגטון שינו צורה והפכו לחלוצים האהובים שהתרבות האמריקנית מעלה כיום על נס.

* * *

הפרדוקס ברור, ובאותה מידה אף מטריד: ההון, שהוא הרכיב החיוני ביותר להתקדמות הכלכלית של המערב, הוא זה שזכה לתשומת הלב המועטה ביותר. ההזנחה כיסתה אותו במעטה של חידה; למען האמת, בסדרה של חמש חידות, חמש תעלומות.

תעלומת המידע החסר

ארגוני הצדקה הדגישו כל כך את האומללות ואת חוסר הישע של עניי העולם עד שאיש לא תיעד כהלכה את יכולתם לצבור נכסים. במהלך חמש השנים האחרונות, אני ומאה עמיתים שלי משש מדינות שונות סגרנו את הספרים ופקחנו את עינינו. יצאנו לרחובות ולאזורים כפריים בארבע יבשות כדי להעריך כמה כסף חסכו המגזרים העניים ביותר. הכמות של הכסף עצומה, אבל רובו הוא בגדר הון מת.

תעלומת ההון

זוהי התעלומה המרכזית, ולב ליבו של הספר הזה. הון הוא נושא שריתק הוגים לאורך שלוש המאות האחרונות. מרקס אמר שצריך להתעלות מעל לגשמי כדי לגעת ב"תרנגולת שמטילה את ביצי הזהב"; אדם סמית סבר כי עלינו ליצור "מעין מסילה באוויר" כדי להגיע לאותה תרנגולת. אבל איש לא סיפר לנו היכן היא מתחבאת. מהו הון, כיצד הוא מיוצר, ואיך הוא קשור לכסף?

תעלומת המודעות הפוליטית

אם קיים בעולם כל כך הרבה הון מת שנמצא בידיים של עניים כה רבים, מדוע ממשלות לא ניסו למצות את העושר הפוטנציאלי הזה? הסיבה הפשוטה היא שהראיות שנדרשו להן לשם כך התגלו רק בארבעים השנים האחרונות, כאשר מיליארדי אנשים בכל רחבי העולם עברו מצורת חיים שמאורגנת במסגרת חיים קטנה לחיים במסגרת גדולה. הנדידה הזאת אל הערים חילקה את כוח העבודה במהירות רבה, וחוללה במדינות העניות מהפכה תעשייתית־מסחרית עצומה — מהפכה שלמרבה התדהמה זכתה להתעלמות כמעט גורפת.

השיעור שלא נלמד מההיסטוריה של ארה"ב

מה שמתרחש כעת בעולם השלישי ובמדינות הקומוניסטיות לשעבר התרחש בעבר באירופה ובצפון אמריקה. למרבה הצער, אנחנו מהופנטים כל כך מאי־הצלחתן של מדינות רבות כל כך לעבור לכלכלת שוק, עד ששכחנו כיצד המדינות הקפיטליסטיות המצליחות עשו זאת בפועל. במשך שנים נפגשתי עם פקידים ופוליטיקאים במדינות מפותחות, מאלסקה ועד טוקיו, אך לא היו להם הסברים לכך. זו הייתה תעלומה. בסופו של דבר מצאתי את התשובה בספרי ההיסטוריה שלהם, והדוגמה הרלוונטית ביותר היא ההיסטוריה האמריקנית.

תעלומת הכשל החוקתי: מדוע חוקי קניין אינם עובדים מחוץ למערב?

מאז המאה ה־19 מדינות העתיקו מהמערב חוקים כדי להעניק לתושבים שלהן את המסגרת המוסדית לייצור עושר. הן ממשיכות להעתיק חוקים כאלה גם כיום, וכצפוי — הם כלל לא עובדים. רוב התושבים עדיין אינם יכולים להשתמש בחוק כדי להמיר את החסכונות שלהם להון. הגורמים למצב הזה והדברים שנדרשים כדי לגרום לחוק לפעול את פעולתו נותרו בגדר תעלומה.

בכל אחד מפרקי הספר שלפניכם נמצא פתרון לאחת מהתעלומות הללו.

* * *

בשלה העת לפתרון הבעיה — מדוע הקפיטליזם הוא השיטה המנצחת במערב אך מדשדש כמעט בכל מקום אחר? כיוון שכל החלופות הסבירות האחרות לקפיטליזם התפוגגו, סוף סוף יש בכוחנו לחקור את ההון בקפידה ובשיקול דעת.

א "קליפורניה התחתית" (להבדיל מ"קליפורניה העילית" — מדינת קליפורניה שבארה"ב). מדינה במקסיקו ששוכנת בחלק הצפוני של חצי האי קליפורניה. ההערות בשולי העמודים הן משל המערכת העברית.

ב הילדים של סאנצ'ז הוא רומן שנכתב על ידי אוסקר לואיס (בשנת 1961) ועובד מאוחר יותר לסרט (1978). במרכז העלילה — משפחה שחיה באזור מוכה עוני במקסיקו סיטי.

ג איש עסקים ופילנתרופ יהודי אמריקני.