יש נבו בשמים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
יש נבו בשמים
הוספה למועדפים

יש נבו בשמים

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: כרמל, מנדלי
  • תאריך הוצאה: 2021
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 192 עמ' מודפסים

תקציר

"חָמַל עָלַי אֱלֹהִים מִמְּרוֹמָיו וּבֵרַךְ אוֹתִי רַק בְּמִלִּים, / וּלְאֵלֶּה אֵין סוֹף, הֵם מַטְבֵּעַ עוֹבֵר, וַאֲנִי הֶעָשִׁיר בַּכְּסִילִים", כתב יצחק מאיר, אומן המילה הכתובה. בשנות גבורותיו היה המשורר כמעיין המתגבר: הוא כתב ושורר והגה בלשונו העשירה ובקולו הייחודי המנכיחים בספרו זה את ישותו רבת הרבדים. הספר, שנכתב ברובו בשנת חייו האחרונה, עוסק בהגיגיו על יסודות הקיום האנושי והיהודי.

יצחק מאיר, יוצר חד אבחנה, אדם שתוכו כברו, מצייר כאן את אבני היסוד בחייו: האמת והצדק, האמונה והתקווה, החיים והמוות, הכאב והאושר. "יש נבו בשמים" הוא תוספת יקרת ערך לארון הספרים היהודי והאוניברסלי.

יצחק מאיר הלך לעולמו בקיץ תש"פ, 2020 בגיל 86. אלמנתו רבקה הביאה את הספר לדפוס כדי לאפשר לו לשורר גם אחרי מות.

מספריו הקודמים: אישה אחת (2010) ואל חוף מבטחים (2003), שניהם בהוצאת מעריב; יש אררט מתחת למים (2019) בהוצאת כרמל.

פרק ראשון

אבן הדרך האחרונה
אֶבֶן הַדֶּרֶך הָאַחֲרוֹנָה עוֹשָׂה צֵל אָדָם בַּחַמָּה.

עַד הֵנָה הָיוּ חֻרְשׁוֹת, הָיוּ יַעַר, כַּרְמֵי גְּפָנִים, שְׂדוֹת קָמָה,

וְעַכְשָׁו מִכָּאן יוֹצֵאת עֲרָבָה לִשְׁתֹּק אֶל תּוֹךְ הַמִּדְבָּר,

וְהַצֵּל הַזֶּה הָאִלֵּם אֵיךְ יִרְעַד וְאֵין בַּצְּלָלִים לֵב נִשְׁבָּר.

 

בַּלַּיְלָה עוֹלָה לְבָנָה וְאֶבֶן הַדֶּרֶךְ הָאַחֲרוֹנָה תַּחֲוִיר,

וּבְמוֹ חֹשֶׁךְ סָבִיב הִיא עוֹשָׂה צֵל אָדָם

וְצִפּוֹר קוֹפֵאת בָּאֲוִיר.

וּמִי שֶׁהָלַךְ לֹא יֵלֵךְ עוֹד מִכָּאן, וְגַם מִי שֶׁבָּא יַעֲמֹד,

וְרוּחַ קַל יוֹלִיךְ אֶת הַצֵּל בְּלַחַשׁ אֶל דָּלֶ"ת אַמּוֹת.

 

יוני 2018

לא מן הקול ולא מן ההד
לִפְנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁר פִּתְאוֹם נִגְמָר

אֲנִי רוֹצֶה לְהַסְפִּיק עוֹד לוֹמַר

דְּבָרִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים.

כִּי עַכְשָׁו שֶׁזָּקַנְתִּי אֵינִי מְפַחֵד

לֹא מִן הַקּוֹל וְלֹא מִן הַהֵד,

עַכְשָׁו רַק מֵאֵין הָאוֹנִים.

 

עַכְשָׁו זֶה רַק אֲנִי וְלִבִּי,

וֶאֱמֶת בַּת חוֹרִין חֲדָשָׁה בְּקִרְבִּי

נִתֶּקֶת מִכָּל הָעֲרַאי,

וְעַל כֵּן אֲנִי עוֹד הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר

עַל גֶּשֶׁר פּוֹרֵחַ שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר

בְּאָזְנֵי הַבָּאִים אַחֲרַי.

 

אוגוסט 2018

ועל כן
הַזְּמַן הוּא מוּמָר לְדָבָר אֶחָד. לָלֶכֶת.

לַחֲלֹף עַל פְּנֵי כָּל מִי שֶׁבָּא לָעוֹלָם בְּלִי לַעֲצֹר, לִשְׁאֹל מָה שְׁלוֹמוֹ,

מֵאַיִן הוּא בָּא וְעַל מָה הוּא בּוֹחֵר לִהְיוֹת כָּאן לְבַד אוֹ בַּחֲבוּרָה,  

וְאִם הוּא אוֹהֵב אוֹ בּוֹחֵל אוֹ אִכְפַּת,

אוֹ מַשְׁלִים אוֹ מוֹרֵד אוֹ נָסוֹג אֶל כִּלְאוֹ,

וְאִם הוּא נָכוֹן לִכְרֹךְ אֶת שְׁנוֹתָיו בַּשָּׁנִים שֶׁל אַחֵר וְלַחֲרֹד כָּל יָמָיו

מִי יֶחְדַּל, וְיוֹתִיר אֶת רֵעֵהו לְבַד לִבְכּוֹת פְּרֵדָה שֶׁאֵין לָהּ תְּפוּגָה,

אוֹ אִם הוּא מֵצֵר אוֹ אִם הוּא מוֹצֵא שֶׁטּוֹב לוֹ עִם מָה שֶׁנּוֹפֵל בְּחֶלְקוֹ,

אוֹ אִם הוּא חוֹטֵא אוֹ נָבִיא, אוֹ מֶלֶךְ אוֹ עֶבֶד נִרְצָע, אוֹ מִין מְשֻׁגָּע

שֶׁצּוֹחֵק בָּרְחוֹבוֹת לְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת מַעְגָּל לִמְרֻבָּע.

 

הַזְּמַן הוּא גֹּלֶם חֲסַר נְשָׁמָה, סוּמָא, אוֹ אוּלַי בְּרִיָּה בְּלִי עַפְעַף,  

שֶׁבָּא בַּסּוּפָה, וּבָא בַּשָּׁרָב, וּבָא עִם הַקֶּרַח וְעִם הַבָּרָק

הַמַּצִּית אֶת הַיַּעַר, וְעִם אֲדָמָה הַנִּסְדֶּקֶת בַּגַּיא וְנִפְעֶרֶת בָּהָר

אֲחוּזַת בֶּהָלָה מִתַּחַת לְמֵי אוֹקְיָנוֹס רוֹתֵחַ וְעַמּוּדֵי גַּלִּים נִשְׁבָּרִים.

 

וְהַזְּמַן לֹא עוֹמֵד, לֹא אוֹמֵר מָה נוֹרָא הַמַּרְאֶה וּמָה גְּדוֹלָה הַשָּׁעָה,

וּמָה בַּשָּׁמַיִם לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה – תְּהוֹם אוֹ עוֹלָם הָפוּךְ עַל רֹאשׁוֹ,

וּמִי פֹּה הָיָה, וְלָמָּה אֵינֶנּוּ, וּמִי עוֹדֶנּוּ וְלָמָּה נוֹתָר,  

וּמָה הִיא חִידָה וּמָה הוּא פִּתְרוֹן, וּמָה אֵין לוֹ סוֹף אִם הָיְתָה לוֹ תְּחִלָּה

וּמָה הִיא תְּפִלָּה.

 

ערב ראש השנה תשע"ט

עוד על הספר

  • הוצאה: כרמל, מנדלי
  • תאריך הוצאה: 2021
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 192 עמ' מודפסים
יש נבו בשמים יצחק מאיר

אבן הדרך האחרונה
אֶבֶן הַדֶּרֶך הָאַחֲרוֹנָה עוֹשָׂה צֵל אָדָם בַּחַמָּה.

עַד הֵנָה הָיוּ חֻרְשׁוֹת, הָיוּ יַעַר, כַּרְמֵי גְּפָנִים, שְׂדוֹת קָמָה,

וְעַכְשָׁו מִכָּאן יוֹצֵאת עֲרָבָה לִשְׁתֹּק אֶל תּוֹךְ הַמִּדְבָּר,

וְהַצֵּל הַזֶּה הָאִלֵּם אֵיךְ יִרְעַד וְאֵין בַּצְּלָלִים לֵב נִשְׁבָּר.

 

בַּלַּיְלָה עוֹלָה לְבָנָה וְאֶבֶן הַדֶּרֶךְ הָאַחֲרוֹנָה תַּחֲוִיר,

וּבְמוֹ חֹשֶׁךְ סָבִיב הִיא עוֹשָׂה צֵל אָדָם

וְצִפּוֹר קוֹפֵאת בָּאֲוִיר.

וּמִי שֶׁהָלַךְ לֹא יֵלֵךְ עוֹד מִכָּאן, וְגַם מִי שֶׁבָּא יַעֲמֹד,

וְרוּחַ קַל יוֹלִיךְ אֶת הַצֵּל בְּלַחַשׁ אֶל דָּלֶ"ת אַמּוֹת.

 

יוני 2018

לא מן הקול ולא מן ההד
לִפְנֵי שֶׁהַגֶּשֶׁר פִּתְאוֹם נִגְמָר

אֲנִי רוֹצֶה לְהַסְפִּיק עוֹד לוֹמַר

דְּבָרִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים.

כִּי עַכְשָׁו שֶׁזָּקַנְתִּי אֵינִי מְפַחֵד

לֹא מִן הַקּוֹל וְלֹא מִן הַהֵד,

עַכְשָׁו רַק מֵאֵין הָאוֹנִים.

 

עַכְשָׁו זֶה רַק אֲנִי וְלִבִּי,

וֶאֱמֶת בַּת חוֹרִין חֲדָשָׁה בְּקִרְבִּי

נִתֶּקֶת מִכָּל הָעֲרַאי,

וְעַל כֵּן אֲנִי עוֹד הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר

עַל גֶּשֶׁר פּוֹרֵחַ שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר

בְּאָזְנֵי הַבָּאִים אַחֲרַי.

 

אוגוסט 2018

ועל כן
הַזְּמַן הוּא מוּמָר לְדָבָר אֶחָד. לָלֶכֶת.

לַחֲלֹף עַל פְּנֵי כָּל מִי שֶׁבָּא לָעוֹלָם בְּלִי לַעֲצֹר, לִשְׁאֹל מָה שְׁלוֹמוֹ,

מֵאַיִן הוּא בָּא וְעַל מָה הוּא בּוֹחֵר לִהְיוֹת כָּאן לְבַד אוֹ בַּחֲבוּרָה,  

וְאִם הוּא אוֹהֵב אוֹ בּוֹחֵל אוֹ אִכְפַּת,

אוֹ מַשְׁלִים אוֹ מוֹרֵד אוֹ נָסוֹג אֶל כִּלְאוֹ,

וְאִם הוּא נָכוֹן לִכְרֹךְ אֶת שְׁנוֹתָיו בַּשָּׁנִים שֶׁל אַחֵר וְלַחֲרֹד כָּל יָמָיו

מִי יֶחְדַּל, וְיוֹתִיר אֶת רֵעֵהו לְבַד לִבְכּוֹת פְּרֵדָה שֶׁאֵין לָהּ תְּפוּגָה,

אוֹ אִם הוּא מֵצֵר אוֹ אִם הוּא מוֹצֵא שֶׁטּוֹב לוֹ עִם מָה שֶׁנּוֹפֵל בְּחֶלְקוֹ,

אוֹ אִם הוּא חוֹטֵא אוֹ נָבִיא, אוֹ מֶלֶךְ אוֹ עֶבֶד נִרְצָע, אוֹ מִין מְשֻׁגָּע

שֶׁצּוֹחֵק בָּרְחוֹבוֹת לְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת מַעְגָּל לִמְרֻבָּע.

 

הַזְּמַן הוּא גֹּלֶם חֲסַר נְשָׁמָה, סוּמָא, אוֹ אוּלַי בְּרִיָּה בְּלִי עַפְעַף,  

שֶׁבָּא בַּסּוּפָה, וּבָא בַּשָּׁרָב, וּבָא עִם הַקֶּרַח וְעִם הַבָּרָק

הַמַּצִּית אֶת הַיַּעַר, וְעִם אֲדָמָה הַנִּסְדֶּקֶת בַּגַּיא וְנִפְעֶרֶת בָּהָר

אֲחוּזַת בֶּהָלָה מִתַּחַת לְמֵי אוֹקְיָנוֹס רוֹתֵחַ וְעַמּוּדֵי גַּלִּים נִשְׁבָּרִים.

 

וְהַזְּמַן לֹא עוֹמֵד, לֹא אוֹמֵר מָה נוֹרָא הַמַּרְאֶה וּמָה גְּדוֹלָה הַשָּׁעָה,

וּמָה בַּשָּׁמַיִם לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה – תְּהוֹם אוֹ עוֹלָם הָפוּךְ עַל רֹאשׁוֹ,

וּמִי פֹּה הָיָה, וְלָמָּה אֵינֶנּוּ, וּמִי עוֹדֶנּוּ וְלָמָּה נוֹתָר,  

וּמָה הִיא חִידָה וּמָה הוּא פִּתְרוֹן, וּמָה אֵין לוֹ סוֹף אִם הָיְתָה לוֹ תְּחִלָּה

וּמָה הִיא תְּפִלָּה.

 

ערב ראש השנה תשע"ט