נָסַעְנוּ לְיַם הַמֶּלַח.
כֻּלָּם אָמְרוּ: זֶה הַמָּקוֹם הֲכִי נָמוּךְ בָּעוֹלָם.
אֲבָל לִי הָיָה חַם!
אִמָּא, אַבָּא, מָתַי נִסַּע לַכִּנֶּרֶת?
הַכִּנֶּרֶת נֶהֱדֶרֶת!
הִצְטַיְּדוּ בִּדְלִי וְכַף וְהִצְטָרְפוּ לַמִּשְׁפָּחָה הַמְּטַיֶּלֶת בְּמַסָּעָהּ מִיָּם לְיָם בְּיִשְׂרָאֵל. לְצַד הַסִּפּוּר הַמִּתְגַּלְגֵּל וְהַחִפּוּשׁ אַחַר מְקוֹם הַשִּׁכְשׁוּךְ הַמֻּשְׁלָם, תִּמְצְאוּ צִיּוּרֵי מַפּוֹת רִאשׁוֹנִיִּים וּבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁתּוּכְלוּ לְחַפֵּשׂ בַּטִּיּוּל הַבָּא שֶׁלָּכֶם.
סוֹפֶרֶת הַיְּלָדִים וְהָעוֹרֶכֶת דְּבוֹרָה בּוּשֵׁרִי (סִפּוּרֵי הַבִּנְיָן הַקָּטָן, עֵץ אַבָּא, טוּק טוּק טוּק דּוֹפְקִים בַּדֶּלֶת! וְעוֹד) גָּרָה בִּירוּשָׁלַיִם וְאוֹהֶבֶת לְשַׁכְשֵׁךְ בִּשְׁלוּלִיּוֹת בַּחֹרֶף. הַמְּאַיֶּרֶת רַעְיָה קָרָס (הֶחָתוּל שֶׁדַּפְנָה רוֹצָה, נָעֳמִי וְאֶפְרוֹחַ לֹא, אוּלַי יָבוֹא סְנָאִי וְעוֹד) אוֹהֶבֶת מַיִם בַּאֲשֶׁר הֵם, לְלֹא אַפְלָיָה עַל בָּסִיס גֵּאוֹגְרָפִי אוֹ רָמַת מְלִיחוּת...
