עוד לא עוד

זיקוקין די־נור, שיר בנוסח ישן
בְּרֶדֶת רֶכֶב הַשֶּׁמֶשׁ אֶל שִׁכְחַת לַיְלָה

וְאוֹרוֹ הַמֵּת שֶׁל הַסַּהַר עוֹלֶה לְאִטּוֹ

בּוֹא רֵעַ שְׁעוֹת הִרְהוּרַי וְנֵיטִיב אֶת לִבֵּנוּ

בְּיַיִן זָהֹב כְּזִיווֹ שֶׁל יָרֵחַ מָלֵא

וְהִנֵּה אֵין סְפֹר כּוֹכְבֵי צִבְעוֹנִין נוֹרִים לַחֲשֵׁכָה

חֲגִיגַת חַיֵּינוּ: זִקּוּקִין דִּי־נוּר.

ביום הארוך של השנה
בַּיּוֹם הָאָרֹךְ בַּשָּׁנָה אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר

חָזֹר וָשׁוֹב: הַחַיִּים יָפִים. יָפֶה לִחְיוֹת.

וְהַמִּלִּים מְקַפְּצוֹת בִּגְרוֹנִי וְאֵינָן חֲפֵצוֹת לָצֵאת.

מַדּוּעַ, מַדּוּעַ אֵינָן?

הַאֵין זֶה הַטּוֹב בָּעוֹלָמוֹת

אֲפִלּוּ תָּלוּי עַל בְּלִימָה

הַשֶּׁמֶשׁ עֲדַיִן לְמַעְלָה

וְהָעֵשֶׂב לְמַטָּה

וְתַחַת לָעֵשֶׂב יֵשׁ אֲדָמָה וְאֶבֶן מֵעַל הָאֵשׁ

אֵיזוֹ שִׂמְחָה שֶׁכָּךְ וְלֹא הָפוּךְ

וְתוּכַל אַשְׁכָּרָה לֶאֱהֹב

גַּם אִם אַתָּה אִלֵּם כְּמוֹ עַכְבָּר מִתְחַבֵּא

אֲבָל הִנֵּה הַמִּלִּים יוֹצְאוֹת מִן הֶחָסוּם

וּבְגִיל 94 אַתָּה כּוֹתֵב, חֲבָל עַל הַזְּמַן

שִׁיר חָדָשׁ, שִׁיר שֶׁל יַרְגָּזִי

שִׁיר הַלֵּל.

סתלק, רואה שחורות
מַה טַּעַם הַמְּרִירוּת הַמִּתְלַוָּה לִצְלִיל מוֹלֶדֶת?

יֵשׁ גַּם שֶׁאֵינָם רוֹאִים בְּחוּלִיגָנֵי הַגְּבָעוֹת אֶת מֶלַח הָאָרֶץ

וְלֹא כָּל אֶחָד סוֹגֵד לַמְנַצְּלִים וְלַמְפַלְּגִים. וּמִי יַכְחִישׁ

שֶׁנַּעֲשׂוּ כָּאן מַעֲשִׂים מְבֹרָכִים וְעוֹדָם נַעֲשִׂים.

וְאִם תְּחַפֵּשׂ גַּם תִּמְצָא מִי שֶׁנָּקִי מִשְּׁחִיתוּת

וְהוֹדוֹת לַגְּשָׁמִים הַמְאֻחָרִים

הָאָרֶץ עוֹדָהּ רוֹחֶצֶת בְּיַרְקוּתָהּ וִימֵי הַשָּׁרָב

טֶרֶם הִצְהִיבוּ אֶת גֵּוָהּ וְהַיַּרְגָּזִים חָזְרוּ

וְאוּלַי תָּשׁוּב גַּם הַחוֹחִית.

לֹא כָּל כָּךְ מַהֵר פּוֹתַחַת הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבוֹלַעַת אֶת כֻּלָּנוּ

וְנִמְצָא כִּי גַּם חֲרָקִים שָׁרִים שִׁירֵי אַהֲבָה וּמִלְחָמָה.

סְתַּלֵּק, אִישׁ שֶׁרוֹאֶה רַק שְׁחֹרוֹת וּבוֹאוּ וְנֵצֵא

לְאַחְלָה פִּיקְנִיק עִם מַנְגָּל וְנַעֲשֶׂה חַיִּים!