בלי מה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בלי מה
הוספה למועדפים

בלי מה

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

"בלי מה" הוא ספר החושף מעברים ושינוי תודעה: מחלום לפיכחון, מילדות לבגרות, מבית המדרש לבית הקולנוע,  מטריפולי לניו יורק, מירושלים לשפלה, מאדם יחיד לאיש משפחה שתלוי על בלי מה. המציאות הפוליטית, המקומית והעולמית, חודרת אל הבית ומשנה את השפה. שירה אינטימית שדלתה פתוחה תמיד.
הקָפָה ראשונה   
עֲשָׂרָה חֳרָפִים חִפַּשְׂתִּי אֶת הַצַּדִּיק
בַּסְּפָרִים בַּקְּבָרִים עָמֹק בְּאֶמְצַע הַיַּעַר
נוֹהֵם כְּחַיָּה פְּצוּעָה עֵירֹם בַּמִּקְוֶה בַּיָּם
בַּמַּעְיָן בַּמִּדְבָּר בְּצוֹם בְּתִקּוּן חֲצוֹת בְּנֵר
כָּבֶה בְּנִגּוּן סָמוּי וְגָלוּי בְּצַעֲקַת דְּמָמָה דַּקָּה
בְּגִלְגּוּלֵי שֶׁלֶג מְשַׁתְּקִים בִּלְחִישַׁת צֵרוּפִים
בְּמַרְתֵּף מְטֻנָּף בַּדָּרוֹם בִּירוּשָׁלַיִם בַּגְּבָעוֹת
בַּמְּדוּרוֹת הָאֵשׁ לֹא נֶעֶקְדָה בַּחַג בְּעֶמְדַּת
שְׁמִירָה מְכַוֵּן אֶת הָרוֹבֶה בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת
בְּרִקּוּד בְּגִלּוּפִין בְּהַשְׁוָאַת כּוֹסוֹת הָעַרַק
בְּבִטּוּל עַצְמִי כְּעַפְרָא דְּאַרְעָא בְּשַׁאֲגַת יִפְרַח
בְּיָמָיו צַדִּיק בְּתֹהוּ מַחְנִיק בְּהַר עֵיבָל הָעִיר
שְׁכֶם בּוֹעֶרֶת אֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס אֶל הַצַּדִּיק
בַּמְּעָרָה בְּתוֹךְ הַשַּׁעַר הַסָּגוּר הַשֻּׁלְחָן
עָרוּךְ כֻּלָּם מַמְתִּינִים לְזִמּוּן הַב לָן   
וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא
בִּשְׁעַת הַדְּחָק אֲנִי לֹא נוֹשֵׁם
עַד כָּאן הַקָּפָה רִאשׁוֹנָה.
עמיחי חסון (יליד רמת גן, 1987) הוא מנהל אומנותי ויוצר קולנוע וטלוויזיה. סרטו התיעודי האחרון "ישורון: 6 פרקי אבות" על אודות המשורר אבות ישורון (סדרת סרטי "העברים", 2018). ספר שירו הקודם "מדבר עם הבית" (הוצאת "אבן חושן" ו"קסת", 2015).

פרק ראשון

לכל מאן דבעי
עַל דַּעַת הַמָּקוֹם הֶעָיֵף מִתְּחִנּוֹת

וְעַל דַּעַת הַקָּהָל הַשָּׁבוּי בָּאוּלַמּוֹת

בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה בְּרַבֵּי קוֹמוֹת

וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה עִם דָּרֵי רְחוֹבוֹת

אָנוּ מַתִּירִין לְךָ הַכֹּל

וְחוֹזְרִין בֵּית הַדִּין ג' פְּעָמִים בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן:

הַכֹּל מֻתָּרִין לְךָ הַכֹּל מְחוּלִין לְךָהַכֹּל מְסַיְּעִין לְךָ

וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לָעֵינַיִםוּמֻתָּר לֶאֱהֹב

לֵךְ לְךָ

א.
"יש ציור של קליי, Angelus Novus שמו. מופיע בו מלאך, הנראה כמחשב להתרחק מהדבר בו הוא בוהה. עיניו קרועות לרווחה, פיו פעור וכנפיו פרושות. כך נראה בהכרח מלאך ההיסטוריה. הוא מפנה את פניו אל העבר. מה שלנו נדמה כשרשרת של מאורעות, נראה בעיניו כקטסטרופה יחידה, כזו אשר אינה חדלה מלערום הריסות על הריסות ולהשליכן למרגלותיו. הוא רוצה היה להשתהות לרגע, להעיר את המתים ולאחות את הקרוע. אבל סערה מנשבת מגן עדן נסתבכה בכנפיו, והיא כה עזה עד כי אין עוד בכוחו של המלאך לקפל אותן. רוח־סערה זו הודפת אותו בהתמדה אל עֵבר העתיד, אליו הוא מפנה את גבו, בשעה שערמות ההריסות צומחות לפניו עד השמים. הדבר הזה, המכונה בפינו הקידמה, הוא הוא רוח־סערה זו."

[ולטר בנימין, התֵזה התשיעית מתוך "תזות על מושג ההיסטוריה", תרגם מגרמנית: ארז רומס]

אַנגֵלוּס נוֹבוּס
בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת, כְּשֶׁבְּנֵי הַבַּיִת יְשֵׁנִים וְהָרֹאשׁ מוּטָב בְּיַיִן, קוֹלוֹ שֶׁל וַלְטֶר בִּנְיָמִין מְשַׁדֵּר בְּרַדְיוֹ בֶּרְלִין: "הָאֲדָמָה כָּל הַזְּמַן רוֹעֶדֶת תַּחַת הָרַגְלַיִם". גַּם הַגּוּף שֶׁלִּי רוֹעֵד בְּנִגּוּן דְּבֵקוּת מַתְסִיס אֲנִי מִתְגַּנֵּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הַמַּחֲלִיד שֶׁל אִבְּן שַׁפְּרוּט, אוֹסֵף אֶת גֵּרְשֹׁם שׁוֹלֶם מִבֵּיתוֹ בִּרְחוֹב אַבְּרַבַּנְאֵל מֵעַזָּה לְבֶּרְלִין קוֹלוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין הוֹלֵךְ אִתָּנוּ, מִתְמַמֵּשׁ בַּמְּבוֹאוֹת הַמְּטֻנָּפִים, צְעִירִים חֲרֵדִים אַנְגְּלוֹ־סַקְסִים מְשׁוֹטְטִים בַּחֲלִיפוֹת שְׁלוֹשָׁה חֲלָקִים. בִּנְיָמִין בְּנַעֲלֵי לָק, שׁוֹלֶם בְּכוֹבַע צַיַּד פַּרְפָּרִים וַאֲנִי בְּטְרֵנִינְג אָדִידָס שָׁחֹר. הַצְּעִירִים נִרְתָּעִים מֵאִתָּנוּ, מְפַצְּחִים גַּרְעִינִים עַל הַמִּדְרָכוֹת מְאוֹנְנִים בַּסֵּתֶר מוּל פִּרְסֹמֶת שַׁעַר אֲחוֹרִי בְּעִתּוֹן נָטוּשׁ, בּוֹרְאִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה קוֹרְאִים לְלִילִית "בּוֹאִי בּוֹאִי", בּוֹנִים מִשְׁכָּן לַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים אֵינָם מַשְׁגִּיחִים בָּאֲדָמָה הַשּׁוֹרֶצֶת מַלְאָכִים לְבוּשִׁים שְׂמָלוֹת תַּכְשִׁיטִים שֶׁל נָכְרִים וְשָׁלוֹשׁ בְּהוֹנוֹת בְּכָל רֶגֶל. עֵינֵיהֶם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה, פִּיּוֹתֵיהֶם פְּעוּרִים, כַּנְפֵיהֶם פְּרוּשׂוֹת כִּבְבִרְכַּת כֹּהֲנִים, מְנַסִּים לְהִתְרוֹמֵם מֵהַקַּרְקַע אֶל כּוֹכַב הַגְּאֻלָּה, שֶׁנָּע אִטִּי כְּשַׁבְּתַאי אֶל עֵבֶר יְרוּשָׁלַיִם (פֶּנְסְיוֹן מַלְאָכִים מְקֻלְקָלִים שְׂבֵעֵי הֲרִיסוֹת בְּסוֹף חַיֵּיהֶם בָּאִים לָמוּת כָּאן, מַלְאָכִים מֵאָמֵרִיקָה, מֵאִיבִּיזָה, מִפָּרִיז, מַלְאָכִים מִשְּׁמֵי בֶּרְלִין). אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם: פּוֹל קְלֵיי צִיֵּר אוֹתוֹ בְּצִבְעֵי מַיִם. בִּנְיָמִין תָּלָה אוֹתוֹ בְּכָל חֶדֶר בּוֹ גָּר, לְאַחַר מוֹתוֹ נִשְׁלַח הַמַּלְאָךְ קְצוּץ הַכְּנָפַיִם לְחַדְרוֹ שֶׁל שׁוֹלֶם בִּרְחוֹב אַבְּרַבַּנְאֵל. בַּחֲצַר הַבַּיִת מְשַׂחֲקִים עַכְשָׁו יְלָדִים בְּפֵאוֹת מְסֻלְסָלוֹת מְמַלְמְלִים בְּיִידִישׁ וַאֲנִי מְתַרְגֵּם לְשׁוֹלֶם אַזְהָרוֹת: שַׁבְּתָאִים עָלֶיךָ גֵּרְשֹׁם שָׁלוֹם פַּנְקִיסְטִים עֵירֻמִּים מְטַלְטְלִים אֵיבָרִים גְנוֹסְטִיקָנִים זְקֵנִים קוֹפְצִים מִכָּל כִּוּוּן. בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה אֲנִי פּוֹקֵד אוֹתָנוּ בְּקוֹל: "מִסְפְּרֵי בַּרְזֶל מִתְפַּקְּדִים!". אִישׁ אֵינוֹ עוֹנֶה, כֻּלָּם נִפְקָדִים. בִּנְיָמִין לֹא הִגִּיעַ לְפָּלֶשְׂתִּינָה, לֹא נָחַת בִּנְיוּ יוֹרְק, הִתְאַבֵּד בַּפִּירֵנֵאִים רֶגַע לִפְנֵי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִגְנֹב אֶת הַגְּבוּל. שׁוֹלֶם נִפְטַר עֲרִירִי בִּירוּשָׁלַיִם. מַלְאַךְ הַהִיסְטוֹרְיָה שׁוֹכֵב עַכְשָׁו בְּמַחְסְנֵי מוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל. רָאִיתִי אוֹתוֹ לִפְנֵי שָׁבוּעַ. כָּאן זֶה לֹא לוֹנְדוֹן לֹא רוֹמָא, כָּאן אֵין תּוֹר, לֹא שׁוֹמְרִים, עָמַדְתִּי לְבַדִּי מוּל הַמַּלְאָךְ שֶׁשָּׁאַל לִשְׁמִי, עָצַמְתִּי עֵינַיִם. קָנִיתִי פּוֹסְטֶר בַּחֲנוּת הַמַּזְכָּרוֹת בַּיְּצִיאָה. עַכְשָׁו הוּא תָּלוּי לְבַדּוֹ בְּחַדְרִי, הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רַע הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּׁה הַשְּׂרוּעָה לְצִדִּי עַל הַסַּפָּה וְעִתּוֹן הַשַּׁבָּת מְדַמֵּם בֵּין יָדֶיהָ: "הִיסְטוֹרְיָה!" וּדְיוֹקַן דוֹנַלְד טְרַאמְפּ מְחַיֵּךְ בּוֹ, שָׁזוּף כְּתָמִיד.

עוד על הספר

בלי מה עמיחי חסון

לכל מאן דבעי
עַל דַּעַת הַמָּקוֹם הֶעָיֵף מִתְּחִנּוֹת

וְעַל דַּעַת הַקָּהָל הַשָּׁבוּי בָּאוּלַמּוֹת

בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה בְּרַבֵּי קוֹמוֹת

וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה עִם דָּרֵי רְחוֹבוֹת

אָנוּ מַתִּירִין לְךָ הַכֹּל

וְחוֹזְרִין בֵּית הַדִּין ג' פְּעָמִים בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן:

הַכֹּל מֻתָּרִין לְךָ הַכֹּל מְחוּלִין לְךָהַכֹּל מְסַיְּעִין לְךָ

וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לָעֵינַיִםוּמֻתָּר לֶאֱהֹב

לֵךְ לְךָ

א.
"יש ציור של קליי, Angelus Novus שמו. מופיע בו מלאך, הנראה כמחשב להתרחק מהדבר בו הוא בוהה. עיניו קרועות לרווחה, פיו פעור וכנפיו פרושות. כך נראה בהכרח מלאך ההיסטוריה. הוא מפנה את פניו אל העבר. מה שלנו נדמה כשרשרת של מאורעות, נראה בעיניו כקטסטרופה יחידה, כזו אשר אינה חדלה מלערום הריסות על הריסות ולהשליכן למרגלותיו. הוא רוצה היה להשתהות לרגע, להעיר את המתים ולאחות את הקרוע. אבל סערה מנשבת מגן עדן נסתבכה בכנפיו, והיא כה עזה עד כי אין עוד בכוחו של המלאך לקפל אותן. רוח־סערה זו הודפת אותו בהתמדה אל עֵבר העתיד, אליו הוא מפנה את גבו, בשעה שערמות ההריסות צומחות לפניו עד השמים. הדבר הזה, המכונה בפינו הקידמה, הוא הוא רוח־סערה זו."

[ולטר בנימין, התֵזה התשיעית מתוך "תזות על מושג ההיסטוריה", תרגם מגרמנית: ארז רומס]

אַנגֵלוּס נוֹבוּס
בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת, כְּשֶׁבְּנֵי הַבַּיִת יְשֵׁנִים וְהָרֹאשׁ מוּטָב בְּיַיִן, קוֹלוֹ שֶׁל וַלְטֶר בִּנְיָמִין מְשַׁדֵּר בְּרַדְיוֹ בֶּרְלִין: "הָאֲדָמָה כָּל הַזְּמַן רוֹעֶדֶת תַּחַת הָרַגְלַיִם". גַּם הַגּוּף שֶׁלִּי רוֹעֵד בְּנִגּוּן דְּבֵקוּת מַתְסִיס אֲנִי מִתְגַּנֵּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הַמַּחֲלִיד שֶׁל אִבְּן שַׁפְּרוּט, אוֹסֵף אֶת גֵּרְשֹׁם שׁוֹלֶם מִבֵּיתוֹ בִּרְחוֹב אַבְּרַבַּנְאֵל מֵעַזָּה לְבֶּרְלִין קוֹלוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין הוֹלֵךְ אִתָּנוּ, מִתְמַמֵּשׁ בַּמְּבוֹאוֹת הַמְּטֻנָּפִים, צְעִירִים חֲרֵדִים אַנְגְּלוֹ־סַקְסִים מְשׁוֹטְטִים בַּחֲלִיפוֹת שְׁלוֹשָׁה חֲלָקִים. בִּנְיָמִין בְּנַעֲלֵי לָק, שׁוֹלֶם בְּכוֹבַע צַיַּד פַּרְפָּרִים וַאֲנִי בְּטְרֵנִינְג אָדִידָס שָׁחֹר. הַצְּעִירִים נִרְתָּעִים מֵאִתָּנוּ, מְפַצְּחִים גַּרְעִינִים עַל הַמִּדְרָכוֹת מְאוֹנְנִים בַּסֵּתֶר מוּל פִּרְסֹמֶת שַׁעַר אֲחוֹרִי בְּעִתּוֹן נָטוּשׁ, בּוֹרְאִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה קוֹרְאִים לְלִילִית "בּוֹאִי בּוֹאִי", בּוֹנִים מִשְׁכָּן לַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים אֵינָם מַשְׁגִּיחִים בָּאֲדָמָה הַשּׁוֹרֶצֶת מַלְאָכִים לְבוּשִׁים שְׂמָלוֹת תַּכְשִׁיטִים שֶׁל נָכְרִים וְשָׁלוֹשׁ בְּהוֹנוֹת בְּכָל רֶגֶל. עֵינֵיהֶם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה, פִּיּוֹתֵיהֶם פְּעוּרִים, כַּנְפֵיהֶם פְּרוּשׂוֹת כִּבְבִרְכַּת כֹּהֲנִים, מְנַסִּים לְהִתְרוֹמֵם מֵהַקַּרְקַע אֶל כּוֹכַב הַגְּאֻלָּה, שֶׁנָּע אִטִּי כְּשַׁבְּתַאי אֶל עֵבֶר יְרוּשָׁלַיִם (פֶּנְסְיוֹן מַלְאָכִים מְקֻלְקָלִים שְׂבֵעֵי הֲרִיסוֹת בְּסוֹף חַיֵּיהֶם בָּאִים לָמוּת כָּאן, מַלְאָכִים מֵאָמֵרִיקָה, מֵאִיבִּיזָה, מִפָּרִיז, מַלְאָכִים מִשְּׁמֵי בֶּרְלִין). אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם: פּוֹל קְלֵיי צִיֵּר אוֹתוֹ בְּצִבְעֵי מַיִם. בִּנְיָמִין תָּלָה אוֹתוֹ בְּכָל חֶדֶר בּוֹ גָּר, לְאַחַר מוֹתוֹ נִשְׁלַח הַמַּלְאָךְ קְצוּץ הַכְּנָפַיִם לְחַדְרוֹ שֶׁל שׁוֹלֶם בִּרְחוֹב אַבְּרַבַּנְאֵל. בַּחֲצַר הַבַּיִת מְשַׂחֲקִים עַכְשָׁו יְלָדִים בְּפֵאוֹת מְסֻלְסָלוֹת מְמַלְמְלִים בְּיִידִישׁ וַאֲנִי מְתַרְגֵּם לְשׁוֹלֶם אַזְהָרוֹת: שַׁבְּתָאִים עָלֶיךָ גֵּרְשֹׁם שָׁלוֹם פַּנְקִיסְטִים עֵירֻמִּים מְטַלְטְלִים אֵיבָרִים גְנוֹסְטִיקָנִים זְקֵנִים קוֹפְצִים מִכָּל כִּוּוּן. בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה אֲנִי פּוֹקֵד אוֹתָנוּ בְּקוֹל: "מִסְפְּרֵי בַּרְזֶל מִתְפַּקְּדִים!". אִישׁ אֵינוֹ עוֹנֶה, כֻּלָּם נִפְקָדִים. בִּנְיָמִין לֹא הִגִּיעַ לְפָּלֶשְׂתִּינָה, לֹא נָחַת בִּנְיוּ יוֹרְק, הִתְאַבֵּד בַּפִּירֵנֵאִים רֶגַע לִפְנֵי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִגְנֹב אֶת הַגְּבוּל. שׁוֹלֶם נִפְטַר עֲרִירִי בִּירוּשָׁלַיִם. מַלְאַךְ הַהִיסְטוֹרְיָה שׁוֹכֵב עַכְשָׁו בְּמַחְסְנֵי מוּזֵאוֹן יִשְׂרָאֵל. רָאִיתִי אוֹתוֹ לִפְנֵי שָׁבוּעַ. כָּאן זֶה לֹא לוֹנְדוֹן לֹא רוֹמָא, כָּאן אֵין תּוֹר, לֹא שׁוֹמְרִים, עָמַדְתִּי לְבַדִּי מוּל הַמַּלְאָךְ שֶׁשָּׁאַל לִשְׁמִי, עָצַמְתִּי עֵינַיִם. קָנִיתִי פּוֹסְטֶר בַּחֲנוּת הַמַּזְכָּרוֹת בַּיְּצִיאָה. עַכְשָׁו הוּא תָּלוּי לְבַדּוֹ בְּחַדְרִי, הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי מִכָּל רַע הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּׁה הַשְּׂרוּעָה לְצִדִּי עַל הַסַּפָּה וְעִתּוֹן הַשַּׁבָּת מְדַמֵּם בֵּין יָדֶיהָ: "הִיסְטוֹרְיָה!" וּדְיוֹקַן דוֹנַלְד טְרַאמְפּ מְחַיֵּךְ בּוֹ, שָׁזוּף כְּתָמִיד.