תוכנית זדונית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תוכנית זדונית
הוספה למועדפים

תוכנית זדונית

3 כוכבים (8 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

המיליארדר האוסטרלי סבסטיאן ארמסטרונג חשב שהכיר את האחראית על משק ביתו לפני ולפנים – אמילי, בחורה מהוגנת ומסורה לעבודתה.
אולם, מתחת למעטה הפשטות היום-יומית, מסתתרת אישה מלאת תשוקה, נחושה לחוות את החיים במלואם – ומאוהבת במעסיק שלה.
כאשר אמילי מסרה לו את מכתב התפטרותה, סירב סבסטיאן להשלים עם רצונה לעוזבו. סבסטיאן, שהיה רגיל להשיג את מבוקשו בדרכו שלו – ובעיקר עם נשים – תכנן תוכנית זדונית להשאיר אותה לצידו, לפקודתו, ובמיטתו!

מהדורה ראשונה ראתה אור בשנת 2008.

פרק ראשון

1

שדה התעופה סידני. שעה שמונה. ערב שישי בחודש מרס.
"תודה שטסת עמנו, מר ארמסטרונג," טרטרה הדיילת כאשר ירד סבסטיאן דרך פתח היציאה של המחלקה הראשונה.
הוא נד לה בראשו והשתוקק להגיע מהר ככל האפשר אל טור המוניות, לפני רדתם של שאר הנוסעים.
הוא לא נאלץ להמתין כדי לאסוף את המזוודות הודות לכך שנשא עמו רק תיק יד.
האוויר החם מחוץ לטרמינל הממוזג הכה בסבסטיאן, ששמח להיכנס למונית ללא עיכוב. לרגע אף חשב לטלפן אל אמילי ולהודיע לה כי הצליח להקדים את הטיסה, אבל החליט שלא לעשות זאת. הוא לא זקוק היה לכך שתבשל את ארוחתו, ולמעשה, לא היה לו כלל מצב רוח לנהל שיחה כלשהי.
כל מה שרצה היה להגיע הביתה...
ידיה של אמילי רעדו כאשר הרימה את מכתב ההתפטרות שלה מתוך מדפסת המחשב, וקראה את הכתוב בו.
רק כמה משפטים פשוטים, ועם זאת, חיבורו ארך כמה שעות.
אולם כעת כבר השלימה את כתיבתו. החלטתה נעשתה.
"וזוהי ההחלטה הנכונה," מלמלה אמילי לעצמה כאשר השעינה את המעטפה על לוח השנה שעל שולחנה. "ההחלטה היחידה."
איך יכולה הייתה להמשיך להיות אחראית על משק הבית של סבסטיאן עתה, משהבינה כי התאהבה בו?
כאשר ישוב לביתו, בבוקר המחרת, תמסור לו את מכתב ההתפטרות, ואז דבר ראשון ביום שני בבוקר, תטלפן לסוכנות התעסוקה ותיענה להצעת העבודה שהציעו לה באותו יום אחר הצהריים.
למען האמת, אמילי הוכתה בתדהמה כאשר הבטיחו לשמור עבורה משרה בסדר גודל כזה, בעקבות ריאיון אחד בלבד: עוזרת למנהל במרכז כנסים חדש ומעניין באתר היוקרתי של דארלינג הרבור שבסידני. לכן, כאשר טלפנו אליה היום מהסוכנות בשעה חמש אחר הצהריים, ביקשה לאפשר לה להרהר בדבר במהלך סוף השבוע.
אולם היא לא באמת נזקקה לסוף השבוע כולו. די היה לה בכמה שעות של חשבון נפש בשילוב עם הקשבה למתרוצץ במוחה במקום להיכנע ללב הנשי המטופש שלה.
כמובן, היעדרותו של סבסטיאן סייעה לה להחליט. היא בהחלט לא ציפתה בכיליון עיניים לרגע שובו למחרת, בעיקר לא אחרי שייוודע לו על עזיבתה.
הוא לא יהיה מרוצה. כלל וכלל לא מרוצה.
אמילי ידעה כי מצאה חן בעיני סבסטיאן. הוא לא הסתיר את העובדה שחיבב אותה. זה מה שכל-כך הקשה עליה בהחלטתה. ליבה נחמץ בקרבה כאשר נזכרה בכל אותם ערבים שבהם הזמינהּ לשבת עמו לארוחה או לכוסית יין לפני השינה, כאשר ברור היה שנהנה מחברתה.
אבל לא באותה מידה שנהנתה היא מחברתו, הגיעה האזהרה במועדה. מה שסבסטיאן בעיקר מחבב אצלך, ילדתי, היא הדרך היעילה והחלקה שבה את מנהלת את ביתו.
סבסטיאן אהב עובדים שביצעו כל מה שביקש, בזמן שביקש ובדרך שביקש. כאשר עוזרתו האישית המוערכת מאוד מסרה לו את התפטרותה בשנה שעברה, הציע לה סבסטיאן את כל התמריצים האפשריים על מנת לשכנע אותה להמשיך לעבוד עבורו. להגדיל את שכרה. לשפר את תנאי עבודתה. אפילו להגדיר מחדש את תפקידה.
כלום לא עזר. העובדת עזבה למרות הכל, וסבסטיאן שקע במצב רוח קודר במשך ימים. לא, שבועות!
רעד חלף בגופה כשחזתה אמילי את תגובתו של מעסיקהּ להתפטרותה שלה.
אין ספק שיציע לה סכום כסף גבוה יותר.
אבל סכום כסף גבוה יותר לא יהיה הדבר שישכנע אותה להישאר.
שיפור תנאי העסקתה, גם הוא אינו בגדר האפשרי, חשבה כשהביטה סביבה בחדר השינה שלה שהיה מרוהט להפליא. שולחן הכתיבה עשוי עץ סיסם שחור בעל רגליים מגולפות ומהודרות.
מיטת המהגוני שלה בעלת ארבעה עמודי תמיכה לאפיריון שימשה בעבר נסיכה אירופית. החלק הנותר בדירת החדר שקיבלה עם קבלת המשרה, היה גם הוא מהודר לא פחות, גדוש בעתיקות בנוסף לקורטוב של פריטים קטנים נאים שכל אישה אוהבת. אמילי אהבה בעיקר את מיקומה של הדירה מעל החנייה, משמעותו כניסה פרטית ומנותקת מהבית הראשי.
אמילי נענעה ראשה בחרטה. באמת יחסרו לה המגורים האלו.
אולם לא במידה כזאת שתגרום לה להישאר.
באשר להצעה שתקבל עבור הגדרת תפקיד חדשה...
אין הרבה אפשרויות לתאר את תפקיד מנהלת משק הבית.
אולי אלילת הבית? חשבה אמילי באירוניה.
צלצול מתנגן שבקע מחדר המגורים הסמוך עורר את אמילי להביט בשעונה. השעה הייתה שמונה בערב. הזמן המתאים לערוך סיור בכל הבית ולבדוק את כל החלונות ואת כל הדלתות, תפקיד שאותו ביצעה מדי ערב בסביבות השעה הזו כאשר סבסטיאן לא היה בבית. אמילי לא יכולה הייתה להתכונן לשנת הלילה ללא בדיקה עד שידעה כי הבית בטוח ומוגן.
היא לקחה את צרור המפתחות שלה שהיה מונח על שולחן הכתיבה והלכה אל עבר דלת החזית של דירתה, ובשעה שיצאה ממנה הופתעה לגלות עד כמה האוויר היה עדיין חם. ללא ספק, השינוי הדרומי הצפוי עדיין לא הגיע.
היא עמדה שם זמן מה, הביטה לעבר ביתו של סבסטיאן, עצובה ועגמומית למחשבה שזו עשויה להיות הפעם האחרונה שתוכל להביט אל ביתו מהנקודה הזו.
ביתו היה יפה במיוחד, בית אחוזה מאבן חול בסגנון ג'ורג'יאני, ממוקם על שטח של כארבעה דונם בחצי האי האנטרס היל, משקיף אל עבר נהר הפָּרָמָטָה. הבית נבנה לראשונה בשנת 1880, וכאשר סבסטיאן רכש אותו לפני מספר שנים, ערך בו שיפוצים נרחבים. הוא שיקם אותו באהבה רבה, מילא את חדריו העצומים בפריטים עתיקים והוסיף בריכה מחוממת ומקורה.
בקומה העליונה היו ארבעה חדרי שינה מרווחים ושני חדרי אמבטיה, אחד מהם היה צמוד לחדר השינה העיקרי של הבית. בקומה התחתונה, בכל החדרים עוצבו חלונות צרפתיים שהובילו למרפסות קרירות ומוצלות. מיד בכניסה, בצד השמאלי של המסדרון היה חדר המגורים הרשמי שהוביל לחדר האוכל העיקרי, ומיד אחריו היציאה לשטח המקורה, שטוף השמש והמרוהט בפשטות. בצדו הימני של המסדרון החזיתי, הובילה הדלת הראשונה לחדר ביליארד. בהמשך המסדרון היה חדר העבודה והספרייה של סבסטיאן, ואחריו המטבח וחדר המשק.
החצר האחורית הייתה מרוצפת ושטופת שמש, מקום מושלם לבריכת שחייה. בצד השמאלי של החצר השתרעה שורה ארוכה של עצי אורן זהובים אשר אפשרו פרטיות ושימשו גדר הגנה מפני הרוח. בצדה הימני, במרחק מה מהבית, היו החניות. מעליהן הייתה ממוקמת דירתה של אמילי.
ניתן היה להגיע אליה באמצעות גרם מדרגות מוצמד למבנה האבן, עם רחבה קטנה בקצהו, שם נהגה אמילי לעמוד.
מעבר לבריכה, מדשאה מטופחת מאוד שהשתלבה בגדת הנהר, שם היה בית סירות ומזח.
בנקודה זו מעבר לגדה, התרחב הנהר והמרחב הימי שלו היה גדול יותר. במרחק מה משם, בדיוק בצד הנגדי לשטח של סבסטיאן, יצרה הקשת של גשר גלאדסוויל תפאורת רקע מהממת לנוף המרהיב שכבר ממילא נשקף משם. בשעת לילה זו, אורות הגשר ואורות העיר שבעברו השני יצרו אווירה רומנטית קסומה.
אמילי התאהבה במקום מיד ביומה הראשון שם.
התאהבותה בסבסטיאן, לעומת זאת, ארכה זמן רב יותר, הודתה בינה לבין עצמה כאשר ירדה לאיטהּ במדרגות. למען האמת, אמילי לא הבינה שהתאהבה בו אלא לאחר שהודיע יום אחד, לפני כחודש, על פרידתו מחברתו, דוגמנית העל, ועל תוכניותיה של לנה להינשא לרוזן איטלקי, אותו פגשה במהלך תצוגת אופנה שנערכה במילנו.
אמילי לא הסתירה את התמוגגותה לשמע החדשות הללו, ובאותה מידה אף התחרטה מאוד על כי זלזלה בטיפוח הופעתה במכוון, במטרה להבטיח את משׂרתה כמנהלת משק הבית של סבסטיאן ארמסטרונג. בזמנו, חיפשה נואשות אחר משרה כלשהי. מישהו יעץ לה כי הרווק המבוקש ביותר באוסטרליה לא ישכור לתפקיד בלונדינית יפהפייה וחטובה בת שלושים ושש.
נראה היה כי איל ההון של הטלפונים הניידים חיפש מנהלת ראויה למשק ביתו במשך שבועות מספר והביע את אי שביעות רצונו משורה ארוכה של מועמדות שהגיעו במהירות לראיונות בהופעה זוהרת וסקסית מדי!
אמילי הוסיפה מספר שנים לגילה האמיתי, צבעה את שׂערה לצבעו החום הטבעי, הרכיבה משקפי ראייה והתלבשה ברישול – כל אלו השיגו את המטרה: אמילי הבטיחה לעצמה את המשרה.
לאחר כמה שבועות הצליחה להיפטר מהמשקפיים, כשהעמידה פנים כי שמעה לעצתו של סבסטיאן וקיבלה טיפול להסרת משקפיים בלייזר. אך השאירה את השׂיער החום בעיצובו המשוך לאחור בפשטות, וכן את לבושה המרושל מה.
עד לשבוע האחרון הזה.
אמילי הבינה כי אינה יכולה ללכת בהופעה מרושלת לראיונות לקבלת משרה בעולם העסקים.
לכן, את שׂערה שהגיע באורכו לכתפיים, עיצבה וסירקה במקצועיות לכבוד האירוע. היא גם רכשה לעצמה בגד צמוד מעור זמש בצבע חום-צהבהב עם תחתית בגון שמנת שחשף טפח מהתחום שבין שדיה.
סבסטיאן היה בקושי מזהה אותה.
אולי אם היא...
"לא, לא," מלמלה אמילי לעצמה כאשר פסעה לאורך השביל המקורה שהקיף את הבריכה והוביל לצד האחורי של הבית. "הוא לעולם לא יביט בך במבט הזה, לא משנה מה תעשי, אז אל תלכי לשם."
אמילי, חסרת סיכוי כלשהו למשוך את סבסטיאן, נמנעה באומץ רב ממחשבות עליו, עד לרגע שבו מצאה את עצמה לפתע למעלה בחדר השינה שלו. קשה שלא לחשוב על גבר כשאת ניצבת במקום האינטימי ביותר של חיי האהבה שלו, נוסף על ריח הבושם שעדיין נישא בחדר, ריחה של האישה האחראית להיעדרותו של המעסיק שלה.
מאז שאמילי החלה לעבוד עבור סבסטיאן, הייתה שם רק אישה אחת בחייו: לנה קמפבל. לנה, בשנות העשרים המאוחרות שלה, הייתה בשיא של קריירת הדוגמנות, ומבוקשת מאוד כדוגמנית מסלול בתצוגות אופנה, בעיקר באיטליה. אדמונית טבעית וחטובה כפסל. האיטלקים לא אהבו דוגמניות רזות מדי. לנה הייתה בעלת מראה אקזוטי עם עיניים ירוקות מדהימות ופה לוהט, אם כי בעלת יופי לא במובן הקלאסי. כמו כן, היא הייתה אינטליגנטית ביותר, שנונה וחריפה, על גבול הציניות אם לא אהבה אותך.
היא לא אהבה את אמילי, מסיבה כלשהי. אף על פי שהייתה חכמה דייהּ להסתיר מפני סבסטיאן את סלידתה זו.
כמו כן, היא נטתה למצבי רוח. בשבועות הסמוכים לפרידתם, אמילי שמעה לעיתים קרובות את ההתפרצויות הקולניות של לנה כאשר התלוננה על טיב היחסים בינה לבין סבסטיאן.
באחת ההזדמנויות הרימה עליו לנה את קולה בצעקות כי לטענתה, לא אהב אותה. אילו אהב אותה היה נושא אותה לאישה או לפחות מאפשר לה לעבור לגור עמו.
הוא לא עשה אף לא אחד מאלו, וסיבותיו עמו, ולמרות הכל לא כעס כלל על התנהגותה התוקפנית.
סבסטיאן היה אדם שמעולם לא הרים את קולו. היו לו דרכים אחרות להראות את אי שביעות רצונו. בכל פעם שלנה ערכה סצנה, הוא הביט בה בקור רוח ועזב את המקום, ולאחר מכן, באופן בלתי נמנע, היא עצרה את סערת הרוחות שהייתה שרויה בה.
אמילי הייתה משוכנעת שסבסטיאן אהב את לנה, וההוכחה לכך הייתה כאשר סבסטיאן טס לאיטליה לפני חמישה ימים, ללא ספק, על מנת להחזירה אליו. אולם, לא בהצלחה רבה, כפי שנתברר מאוחר יותר.
נישואיה של לנה לרוזן האיטלקי התקיימו לפני ימים מספר, והתקשורת סקרה אותם בהרחבה.
סבסטיאן שלח לאמילי מסר קצר וברור במכתב בדואר אלקטרוני ביום שאחרי, בזו הלשון:
נוחת במסקוט, שבת בשעה שבע בבוקר. אגיע הביתה בשמונה.
מכתביו אל אמילי היו בדרך כלל ידידותיים יותר. הפעם, ללא ספק, יהיה מצב רוחו מדוכדך כאשר ישוב. התחזית של אמילי לא הייתה נעימה כל-כך.
בכל זאת, לאבד את האישה שאהב לטובת גבר אחר, לא היה משהו שיתיישב עם אדם כמוהו.
אף על פי שרק אלוהים יודע מה מצאה לנה ברוזן האיטלקי. בהשוואה לסבסטיאן, הוא היה מכוער ממש: נמוך קומה, בעל משקל עודף בבירור, פניו שמנות רפויות ועיניו עיני חרוזים קטנות ושחורות.
כמובן, היה לו תואר אצולה. כמו כן, הוא העניק ללנה טבעת נישואין.
סבסטיאן לא יכול היה לצפות מבחורה כמוה להתפשר על פחות מכך. לנה, כנראה, רצתה ילדים באותה מידה שרצתה נישואין. ברור שסבסטיאן לא רצה בכך כמוה.
היה ברור לאמילי שמעסיקה הרווק בן הארבעים אהב את חייו כפי שחי אותם. אהב את מרחב המחייה שלו. אהב להתבודד לפעמים. כפי שיכולים להיות הגברים האוסטרלים.
הגברים האיטלקים, לעומת זאת, הם גזע הרבה יותר חברותי, ידועים בתחושת המשפחתיות שלהם ובאהבתם לילדים.
המחשבה על ילדים ומשפחה חיזקה את החלטתה של אמילי.
כן, הגיעה בהחלט העת לעזוב. העת לפעול למען העתיד שאמילי שואפת להשיג בחייה, והוא להינשא וללדת לפחות ילד אחד לפני שתהיה מבוגרת מדי.
לפני שמונה עשר חודשים, אמילי לא הקדישה כל מחשבה לנישואין ולתינוקות ואף מחשבות על גברים כלל לא הטרידו את מוחה. היא הייתה עדיין שרויה באבל על מות אמהּ ממחלת הסרטן, והרוסה מגילוי הבגידה של אביה.
אולם, הזמן עושה את שלו, כשמדובר בשינוי הדעה שלנו לגבי נושאים שונים; פצעים מגלידים וסדר העדיפויות משתנה. אמילי יכלה להבין מדוע נטשה לנה את סבסטיאן כדי להינשא לרוזן האיטלקי שלה. תשוקה ומין אינם חזות הכול עבור האישה, אם כי עבור אמילי נראה הדבר קשה ביותר לעזוב את מיטתו של סבסטיאן.
"אם כך, טוב שלא היית בתוכה," סיננה לעצמה בעצבות כאשר עיניה נחו על אותה מיטה עצמה.
"די בקושי שיש לך לעזוב את האיש במצב כפי שהוא כרגע!"
אעזוב אותו ועוד איך, נדרה לעצמה אמילי, כאשר יצאה מן החדר בריצה.
יותר לא תהיי קדושה מעונה, ילדתי!
טוב, אז היא הייתה מאוהבת בו. אפשר לחשוב! היא כבר הייתה מאוהבת בעבר בחייה. בעכבר ההוא, מארק, שנטש את האונייה הטובעת כשחזרה הביתה לטפל באמהּ החולה.
אין ספק שתוכל שוב להתאהב, הבטיחה לעצמה כשירדה במדרגות.
אמנם, יהיה עליה לעזוב את המקום המוגן ולצאת לעולם אחר, שונה מהסביבה המבודדת והמוגנת שבה חייתה בתקופה האחרונה. אולם, מרכז הכנסים יפגיש אותה עם מנהלים ראויים מדי יום. כמו כן, אם תצבע שוב את שערה לבלונד שצד את העין, ותשקיע בשמלה צמודה חדשה, ללא ספק תמשוך את תשומת הלב הגברית. זה רק עניין של "ניכוש העשבים השוטים" ומציאתו של הגבר האיכותי בעל המשרה ההולמת, שיהיה גם אכפתי, כן ומסוגל למחויבות.
אם לא יהיה מרשים בדיוק כמו סבסטיאן, יהיה זה רע מאוד. והרי ידוע לה כי לא רבים הם הגברים המרשימים כמוהו.
סבסטיאן היה גבר שבגברים. בהשוואה לגברים אחרים שפגשה אמילי בחייה היה סבסטיאן נאה במיוחד, בעל מוח מבריק, גוף נהדר, ומלא תשוקה. נוסף על הישגיו העסקיים המגוונים, הוא היה ספורטאי מושלם, כמו גם מומחה לעתיקות, ליין ולכל נושא שהתעניין בו או חשק בו.
הספרייה שלו הקיפה ספרים רבים במגוון רחב של נושאים, כולל אזור נרחב של ביוגרפיות. פעם אף סיפר לה כי מצא השראה בקריאה של קורות חייהם של אנשים מצליחים: אנשים שעיצבו את שבילי חייהם בעצמם והצליחו בזכות עצמם.
"וזה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות, סבסטיאן," הכריזה אמילי כאשר נעלה את הדלת האחורית. "לעצב את נתיב חיי בעצמי ולהשיג את מזלי בכוחות עצמי!"
למרות כל הרצאות ההגיון שערכה לעצמה והפתרונות האמיצים שמצאה, עד שהגיעה לדירתה, הכל התהפך והסתבך בקרבהּ. ללכת לישון – לא הייתה אופציה אפשרית. מוקדם מדיי. אף לא לצפות בטלביזיה. לאחרונה, נמאס לה מהטלביזיה שהחלה לשעמם אותה וחשה סלידה מתוכניות הריאליטי.
גם הקריאה לא משכה אותה.
אולי שחייה...
היא כבר שחתה מוקדם יותר בשעות אחר הצהריים, היה זה הקיץ הארוך ביותר והחם ביותר שנרשם לאורך ההיסטוריה של סידני. היום היה חום של שלושים ואחת מעלות, אף על פי שהקיץ החל לפנות מקומו לסתיו כבר לפני שלושה שבועות. המים בבריכה המחוממת על ידי אנרגיית השמש, עדיין חמים ומזמינים.
אמילי עשתה דרכה הישר אל חדר האמבטיה, שם התפשטה מכל הבגדים של מנהלת משק הבית ולקחה את בגד הים השחור השלם שלה, שתלה על מעקה האמבטיה. הוא היה רטוב עדיין ואמילי העוותה פניה למחשבה על לבישת בגד הלייקרה הרטוב על גופה החמים.
לפתע הידהד בראשה הפיתוי לשחות בעירום.
עד כמה שהדבר יישמע מוזר, אמילי מעולם לא שחתה בעירום, למרות העובדה שהייתה ילדה פראית בשנות העשרה שלה, וחיית מסיבות אמיתית בשנות העשרים שלה.
מה קרה לנערה הזו? תהתה כשהדחיקה את הפיתוי, ואז ניסתה להיכנס לתוך בגד הים הרטוב.
"היא בסכנה להפוך לרווקה זקנה, זה מה שהיא," מלמלה לעצמה, "בתוספת של טרחנית זקנה!"
זה עשה את העבודה!
השליכה את בגד הים הרטוב חזרה אל תוך האמבטיה, חטפה מיד את בגד הרחצה הלבן שתלה על וו גבוה בדלת. תחושת המרד המריצה את פעולותיה, כאשר תחבה את זרועותיה אל תוך השרוולים הרחבים וקשרה את החלוק בחגורה סביב גופה העירום.
אולם, אומץ לבה התפוגג כאשר עמדה בחוץ ליד הבריכה והיה עליה להסיר את החלוק. היא עמדה שם יובלות, הבטיחה לעצמה שהבריכה מוגנת בפרטיות מוחלטת מפני שכנים מציצנים ולא היה איש מלבדה בבית שיכול היה לראותה.
סבסטיאן לא רצה שצוות העובדים של ביתו יגור שם, חוץ מאמילי. מנקה נהג לבוא בימי שני ושישי לביצוע עבודות הניקיון הקשות. אמילי נהגה לשכור מדי פעם צוות ארעי שיסייע לה במלאכת האירוח בכל פעם שסבסטיאן אירח אנשים בביתו. גנן מקומי ומעצב גנים דאגו לגינה, ומנקה בריכות היה מגיע מדי שבוע לדאוג שמי הבריכה יבהיקו בניקיונם.
לאמילי כלל לא הייתה סיבה להיות חרדה מפני טבילה במים, ללא בגדים. איש לא יופיע שם בהפתעה, בעיקר לא המעסיק שלה.
מניסיונה, סבסטיאן היה אדם צפוי ביותר, מכור לשגרה ולדיוק. אם הודיע שיגיע בבוקר, כך אכן יקרה. הוא יגיע בבוקר.
בכל זאת, כאשר אמילי הסירה סוף סוף את חלוק הרחצה, מבטה המשיך להתרוצץ לכיוון החלונות החשוכים של הבית, והייתה מודאגת מכך שהאורות בקומה העליונה יידלקו לפתע וסבסטיאן יעמוד בחלון חדר השינה שלו ויביט בה משם.
אמילי, בהיותה נסערת ממחשבה זו, פסעה במהירות אל עבר הבריכה, הושיטה ידיה לפנים, צללה לתוך המים, ולא הגיחה מעל פני המים אלא כאשר הגיעה כמעט עד מחציתה של הבריכה. כאשר החליקה בידיה על שׂערה לאחור, הביטה שוב לעבר חלונות חדר השינה של סבסטיאן, והוקל לה כשראתה שעדיין חשוך שם.
עם זאת, הבריכה לא הייתה חשוכה; אורות חבויים דלקו מתחת למים ובהקו מבעד למי הבדולח הצלולים. אמילי חשה פגיעה וחשופה כאשר החלה בחווייה המדהימה הזו של שחייה בעירום. המים היו כמו משי חמים שליטף את עורה החשוף, ועורר את מודעותה החדה לגופה הנשי.
שחיית חזה הייתה בבירור מעוררת מינית, משהו שאמילי לא נזקקה לו דווקא באותם רגעים. כי עירור מיני גרם לה לחשוב על סבסטיאן ועל הכמיהה המינית שהלהיט בה.
לאחרונה, מצאה את עצמה חולמת עליו בהקיץ כל הזמן, תוהה איך זה להיות החברה שלו, איך תרגיש אם יביט בה כפי שהביט בלנה – במבטו הבוער בלהט התשוקה אשר קרנה מעיניו הכחולות להפליא.
לפתע, שינתה אמילי את השחייה לנמרצת יותר, הניפה את זרועותיה ושחתה בתנועות מהירות, ראשה במים עד שהגיעה אל קצה הבריכה. אחזה במעקה של מרצפות הטרקוטה שבשפת הבריכה, שאפה אוויר, ושוב שיננה לעצמה את נימוקיה לחוסר התועלת שבהתאהבותה במעסיקהּ.
ככל שתקדים להתרחק ממנו כך ייטב עבורה!
אמילי דחקה עצמה מקצה הבריכה, שהתה במים על גבהּ והניעה את ידיה בעדינות כדי שלא תטבע. לצוף על פני המים בצורה הזו לא היה מראה כל-כך ארוטי, בתנאי שלא הביטה למטה על שדיה השופעים ועל פטמותיהם הזקופות באופן מדאיג. בלתי אפשרי לטפול על הקור את האשמה למצבם. סביר להניח שאמילי התלהבה מהמחשבה על סבסטיאן.
אמילי כיוונה מבט יציב כלפי מעלה, אל שמי הליל ממעל. הם היו שחורים כצבע הדיו, משובצים בכוכבים. הירח שנראה בחלקו, הבהיק באורו. היה זה לילה לאוהבים או למכשפות.
אורות הביטחון ליד הבית כבו לפתע וגרמו לאמילי להזדקף בבהלה ולהתנשף. בתנועותיה במים פיזרה את שערה הרטוב על פניה, כך שלא יכלה לראות בבירור מי עמד מולה על שפת הבריכה.
אולם, זיהתה את קולו מיד מהמילה הראשונה.
"מה, לעזאזל, את חושבת שאת עושה, עלמתי, שוחה בבריכה שלי ללא בגדים?"

עוד על הספר

תוכנית זדונית מירנדה לי

1

שדה התעופה סידני. שעה שמונה. ערב שישי בחודש מרס.
"תודה שטסת עמנו, מר ארמסטרונג," טרטרה הדיילת כאשר ירד סבסטיאן דרך פתח היציאה של המחלקה הראשונה.
הוא נד לה בראשו והשתוקק להגיע מהר ככל האפשר אל טור המוניות, לפני רדתם של שאר הנוסעים.
הוא לא נאלץ להמתין כדי לאסוף את המזוודות הודות לכך שנשא עמו רק תיק יד.
האוויר החם מחוץ לטרמינל הממוזג הכה בסבסטיאן, ששמח להיכנס למונית ללא עיכוב. לרגע אף חשב לטלפן אל אמילי ולהודיע לה כי הצליח להקדים את הטיסה, אבל החליט שלא לעשות זאת. הוא לא זקוק היה לכך שתבשל את ארוחתו, ולמעשה, לא היה לו כלל מצב רוח לנהל שיחה כלשהי.
כל מה שרצה היה להגיע הביתה...
ידיה של אמילי רעדו כאשר הרימה את מכתב ההתפטרות שלה מתוך מדפסת המחשב, וקראה את הכתוב בו.
רק כמה משפטים פשוטים, ועם זאת, חיבורו ארך כמה שעות.
אולם כעת כבר השלימה את כתיבתו. החלטתה נעשתה.
"וזוהי ההחלטה הנכונה," מלמלה אמילי לעצמה כאשר השעינה את המעטפה על לוח השנה שעל שולחנה. "ההחלטה היחידה."
איך יכולה הייתה להמשיך להיות אחראית על משק הבית של סבסטיאן עתה, משהבינה כי התאהבה בו?
כאשר ישוב לביתו, בבוקר המחרת, תמסור לו את מכתב ההתפטרות, ואז דבר ראשון ביום שני בבוקר, תטלפן לסוכנות התעסוקה ותיענה להצעת העבודה שהציעו לה באותו יום אחר הצהריים.
למען האמת, אמילי הוכתה בתדהמה כאשר הבטיחו לשמור עבורה משרה בסדר גודל כזה, בעקבות ריאיון אחד בלבד: עוזרת למנהל במרכז כנסים חדש ומעניין באתר היוקרתי של דארלינג הרבור שבסידני. לכן, כאשר טלפנו אליה היום מהסוכנות בשעה חמש אחר הצהריים, ביקשה לאפשר לה להרהר בדבר במהלך סוף השבוע.
אולם היא לא באמת נזקקה לסוף השבוע כולו. די היה לה בכמה שעות של חשבון נפש בשילוב עם הקשבה למתרוצץ במוחה במקום להיכנע ללב הנשי המטופש שלה.
כמובן, היעדרותו של סבסטיאן סייעה לה להחליט. היא בהחלט לא ציפתה בכיליון עיניים לרגע שובו למחרת, בעיקר לא אחרי שייוודע לו על עזיבתה.
הוא לא יהיה מרוצה. כלל וכלל לא מרוצה.
אמילי ידעה כי מצאה חן בעיני סבסטיאן. הוא לא הסתיר את העובדה שחיבב אותה. זה מה שכל-כך הקשה עליה בהחלטתה. ליבה נחמץ בקרבה כאשר נזכרה בכל אותם ערבים שבהם הזמינהּ לשבת עמו לארוחה או לכוסית יין לפני השינה, כאשר ברור היה שנהנה מחברתה.
אבל לא באותה מידה שנהנתה היא מחברתו, הגיעה האזהרה במועדה. מה שסבסטיאן בעיקר מחבב אצלך, ילדתי, היא הדרך היעילה והחלקה שבה את מנהלת את ביתו.
סבסטיאן אהב עובדים שביצעו כל מה שביקש, בזמן שביקש ובדרך שביקש. כאשר עוזרתו האישית המוערכת מאוד מסרה לו את התפטרותה בשנה שעברה, הציע לה סבסטיאן את כל התמריצים האפשריים על מנת לשכנע אותה להמשיך לעבוד עבורו. להגדיל את שכרה. לשפר את תנאי עבודתה. אפילו להגדיר מחדש את תפקידה.
כלום לא עזר. העובדת עזבה למרות הכל, וסבסטיאן שקע במצב רוח קודר במשך ימים. לא, שבועות!
רעד חלף בגופה כשחזתה אמילי את תגובתו של מעסיקהּ להתפטרותה שלה.
אין ספק שיציע לה סכום כסף גבוה יותר.
אבל סכום כסף גבוה יותר לא יהיה הדבר שישכנע אותה להישאר.
שיפור תנאי העסקתה, גם הוא אינו בגדר האפשרי, חשבה כשהביטה סביבה בחדר השינה שלה שהיה מרוהט להפליא. שולחן הכתיבה עשוי עץ סיסם שחור בעל רגליים מגולפות ומהודרות.
מיטת המהגוני שלה בעלת ארבעה עמודי תמיכה לאפיריון שימשה בעבר נסיכה אירופית. החלק הנותר בדירת החדר שקיבלה עם קבלת המשרה, היה גם הוא מהודר לא פחות, גדוש בעתיקות בנוסף לקורטוב של פריטים קטנים נאים שכל אישה אוהבת. אמילי אהבה בעיקר את מיקומה של הדירה מעל החנייה, משמעותו כניסה פרטית ומנותקת מהבית הראשי.
אמילי נענעה ראשה בחרטה. באמת יחסרו לה המגורים האלו.
אולם לא במידה כזאת שתגרום לה להישאר.
באשר להצעה שתקבל עבור הגדרת תפקיד חדשה...
אין הרבה אפשרויות לתאר את תפקיד מנהלת משק הבית.
אולי אלילת הבית? חשבה אמילי באירוניה.
צלצול מתנגן שבקע מחדר המגורים הסמוך עורר את אמילי להביט בשעונה. השעה הייתה שמונה בערב. הזמן המתאים לערוך סיור בכל הבית ולבדוק את כל החלונות ואת כל הדלתות, תפקיד שאותו ביצעה מדי ערב בסביבות השעה הזו כאשר סבסטיאן לא היה בבית. אמילי לא יכולה הייתה להתכונן לשנת הלילה ללא בדיקה עד שידעה כי הבית בטוח ומוגן.
היא לקחה את צרור המפתחות שלה שהיה מונח על שולחן הכתיבה והלכה אל עבר דלת החזית של דירתה, ובשעה שיצאה ממנה הופתעה לגלות עד כמה האוויר היה עדיין חם. ללא ספק, השינוי הדרומי הצפוי עדיין לא הגיע.
היא עמדה שם זמן מה, הביטה לעבר ביתו של סבסטיאן, עצובה ועגמומית למחשבה שזו עשויה להיות הפעם האחרונה שתוכל להביט אל ביתו מהנקודה הזו.
ביתו היה יפה במיוחד, בית אחוזה מאבן חול בסגנון ג'ורג'יאני, ממוקם על שטח של כארבעה דונם בחצי האי האנטרס היל, משקיף אל עבר נהר הפָּרָמָטָה. הבית נבנה לראשונה בשנת 1880, וכאשר סבסטיאן רכש אותו לפני מספר שנים, ערך בו שיפוצים נרחבים. הוא שיקם אותו באהבה רבה, מילא את חדריו העצומים בפריטים עתיקים והוסיף בריכה מחוממת ומקורה.
בקומה העליונה היו ארבעה חדרי שינה מרווחים ושני חדרי אמבטיה, אחד מהם היה צמוד לחדר השינה העיקרי של הבית. בקומה התחתונה, בכל החדרים עוצבו חלונות צרפתיים שהובילו למרפסות קרירות ומוצלות. מיד בכניסה, בצד השמאלי של המסדרון היה חדר המגורים הרשמי שהוביל לחדר האוכל העיקרי, ומיד אחריו היציאה לשטח המקורה, שטוף השמש והמרוהט בפשטות. בצדו הימני של המסדרון החזיתי, הובילה הדלת הראשונה לחדר ביליארד. בהמשך המסדרון היה חדר העבודה והספרייה של סבסטיאן, ואחריו המטבח וחדר המשק.
החצר האחורית הייתה מרוצפת ושטופת שמש, מקום מושלם לבריכת שחייה. בצד השמאלי של החצר השתרעה שורה ארוכה של עצי אורן זהובים אשר אפשרו פרטיות ושימשו גדר הגנה מפני הרוח. בצדה הימני, במרחק מה מהבית, היו החניות. מעליהן הייתה ממוקמת דירתה של אמילי.
ניתן היה להגיע אליה באמצעות גרם מדרגות מוצמד למבנה האבן, עם רחבה קטנה בקצהו, שם נהגה אמילי לעמוד.
מעבר לבריכה, מדשאה מטופחת מאוד שהשתלבה בגדת הנהר, שם היה בית סירות ומזח.
בנקודה זו מעבר לגדה, התרחב הנהר והמרחב הימי שלו היה גדול יותר. במרחק מה משם, בדיוק בצד הנגדי לשטח של סבסטיאן, יצרה הקשת של גשר גלאדסוויל תפאורת רקע מהממת לנוף המרהיב שכבר ממילא נשקף משם. בשעת לילה זו, אורות הגשר ואורות העיר שבעברו השני יצרו אווירה רומנטית קסומה.
אמילי התאהבה במקום מיד ביומה הראשון שם.
התאהבותה בסבסטיאן, לעומת זאת, ארכה זמן רב יותר, הודתה בינה לבין עצמה כאשר ירדה לאיטהּ במדרגות. למען האמת, אמילי לא הבינה שהתאהבה בו אלא לאחר שהודיע יום אחד, לפני כחודש, על פרידתו מחברתו, דוגמנית העל, ועל תוכניותיה של לנה להינשא לרוזן איטלקי, אותו פגשה במהלך תצוגת אופנה שנערכה במילנו.
אמילי לא הסתירה את התמוגגותה לשמע החדשות הללו, ובאותה מידה אף התחרטה מאוד על כי זלזלה בטיפוח הופעתה במכוון, במטרה להבטיח את משׂרתה כמנהלת משק הבית של סבסטיאן ארמסטרונג. בזמנו, חיפשה נואשות אחר משרה כלשהי. מישהו יעץ לה כי הרווק המבוקש ביותר באוסטרליה לא ישכור לתפקיד בלונדינית יפהפייה וחטובה בת שלושים ושש.
נראה היה כי איל ההון של הטלפונים הניידים חיפש מנהלת ראויה למשק ביתו במשך שבועות מספר והביע את אי שביעות רצונו משורה ארוכה של מועמדות שהגיעו במהירות לראיונות בהופעה זוהרת וסקסית מדי!
אמילי הוסיפה מספר שנים לגילה האמיתי, צבעה את שׂערה לצבעו החום הטבעי, הרכיבה משקפי ראייה והתלבשה ברישול – כל אלו השיגו את המטרה: אמילי הבטיחה לעצמה את המשרה.
לאחר כמה שבועות הצליחה להיפטר מהמשקפיים, כשהעמידה פנים כי שמעה לעצתו של סבסטיאן וקיבלה טיפול להסרת משקפיים בלייזר. אך השאירה את השׂיער החום בעיצובו המשוך לאחור בפשטות, וכן את לבושה המרושל מה.
עד לשבוע האחרון הזה.
אמילי הבינה כי אינה יכולה ללכת בהופעה מרושלת לראיונות לקבלת משרה בעולם העסקים.
לכן, את שׂערה שהגיע באורכו לכתפיים, עיצבה וסירקה במקצועיות לכבוד האירוע. היא גם רכשה לעצמה בגד צמוד מעור זמש בצבע חום-צהבהב עם תחתית בגון שמנת שחשף טפח מהתחום שבין שדיה.
סבסטיאן היה בקושי מזהה אותה.
אולי אם היא...
"לא, לא," מלמלה אמילי לעצמה כאשר פסעה לאורך השביל המקורה שהקיף את הבריכה והוביל לצד האחורי של הבית. "הוא לעולם לא יביט בך במבט הזה, לא משנה מה תעשי, אז אל תלכי לשם."
אמילי, חסרת סיכוי כלשהו למשוך את סבסטיאן, נמנעה באומץ רב ממחשבות עליו, עד לרגע שבו מצאה את עצמה לפתע למעלה בחדר השינה שלו. קשה שלא לחשוב על גבר כשאת ניצבת במקום האינטימי ביותר של חיי האהבה שלו, נוסף על ריח הבושם שעדיין נישא בחדר, ריחה של האישה האחראית להיעדרותו של המעסיק שלה.
מאז שאמילי החלה לעבוד עבור סבסטיאן, הייתה שם רק אישה אחת בחייו: לנה קמפבל. לנה, בשנות העשרים המאוחרות שלה, הייתה בשיא של קריירת הדוגמנות, ומבוקשת מאוד כדוגמנית מסלול בתצוגות אופנה, בעיקר באיטליה. אדמונית טבעית וחטובה כפסל. האיטלקים לא אהבו דוגמניות רזות מדי. לנה הייתה בעלת מראה אקזוטי עם עיניים ירוקות מדהימות ופה לוהט, אם כי בעלת יופי לא במובן הקלאסי. כמו כן, היא הייתה אינטליגנטית ביותר, שנונה וחריפה, על גבול הציניות אם לא אהבה אותך.
היא לא אהבה את אמילי, מסיבה כלשהי. אף על פי שהייתה חכמה דייהּ להסתיר מפני סבסטיאן את סלידתה זו.
כמו כן, היא נטתה למצבי רוח. בשבועות הסמוכים לפרידתם, אמילי שמעה לעיתים קרובות את ההתפרצויות הקולניות של לנה כאשר התלוננה על טיב היחסים בינה לבין סבסטיאן.
באחת ההזדמנויות הרימה עליו לנה את קולה בצעקות כי לטענתה, לא אהב אותה. אילו אהב אותה היה נושא אותה לאישה או לפחות מאפשר לה לעבור לגור עמו.
הוא לא עשה אף לא אחד מאלו, וסיבותיו עמו, ולמרות הכל לא כעס כלל על התנהגותה התוקפנית.
סבסטיאן היה אדם שמעולם לא הרים את קולו. היו לו דרכים אחרות להראות את אי שביעות רצונו. בכל פעם שלנה ערכה סצנה, הוא הביט בה בקור רוח ועזב את המקום, ולאחר מכן, באופן בלתי נמנע, היא עצרה את סערת הרוחות שהייתה שרויה בה.
אמילי הייתה משוכנעת שסבסטיאן אהב את לנה, וההוכחה לכך הייתה כאשר סבסטיאן טס לאיטליה לפני חמישה ימים, ללא ספק, על מנת להחזירה אליו. אולם, לא בהצלחה רבה, כפי שנתברר מאוחר יותר.
נישואיה של לנה לרוזן האיטלקי התקיימו לפני ימים מספר, והתקשורת סקרה אותם בהרחבה.
סבסטיאן שלח לאמילי מסר קצר וברור במכתב בדואר אלקטרוני ביום שאחרי, בזו הלשון:
נוחת במסקוט, שבת בשעה שבע בבוקר. אגיע הביתה בשמונה.
מכתביו אל אמילי היו בדרך כלל ידידותיים יותר. הפעם, ללא ספק, יהיה מצב רוחו מדוכדך כאשר ישוב. התחזית של אמילי לא הייתה נעימה כל-כך.
בכל זאת, לאבד את האישה שאהב לטובת גבר אחר, לא היה משהו שיתיישב עם אדם כמוהו.
אף על פי שרק אלוהים יודע מה מצאה לנה ברוזן האיטלקי. בהשוואה לסבסטיאן, הוא היה מכוער ממש: נמוך קומה, בעל משקל עודף בבירור, פניו שמנות רפויות ועיניו עיני חרוזים קטנות ושחורות.
כמובן, היה לו תואר אצולה. כמו כן, הוא העניק ללנה טבעת נישואין.
סבסטיאן לא יכול היה לצפות מבחורה כמוה להתפשר על פחות מכך. לנה, כנראה, רצתה ילדים באותה מידה שרצתה נישואין. ברור שסבסטיאן לא רצה בכך כמוה.
היה ברור לאמילי שמעסיקה הרווק בן הארבעים אהב את חייו כפי שחי אותם. אהב את מרחב המחייה שלו. אהב להתבודד לפעמים. כפי שיכולים להיות הגברים האוסטרלים.
הגברים האיטלקים, לעומת זאת, הם גזע הרבה יותר חברותי, ידועים בתחושת המשפחתיות שלהם ובאהבתם לילדים.
המחשבה על ילדים ומשפחה חיזקה את החלטתה של אמילי.
כן, הגיעה בהחלט העת לעזוב. העת לפעול למען העתיד שאמילי שואפת להשיג בחייה, והוא להינשא וללדת לפחות ילד אחד לפני שתהיה מבוגרת מדי.
לפני שמונה עשר חודשים, אמילי לא הקדישה כל מחשבה לנישואין ולתינוקות ואף מחשבות על גברים כלל לא הטרידו את מוחה. היא הייתה עדיין שרויה באבל על מות אמהּ ממחלת הסרטן, והרוסה מגילוי הבגידה של אביה.
אולם, הזמן עושה את שלו, כשמדובר בשינוי הדעה שלנו לגבי נושאים שונים; פצעים מגלידים וסדר העדיפויות משתנה. אמילי יכלה להבין מדוע נטשה לנה את סבסטיאן כדי להינשא לרוזן האיטלקי שלה. תשוקה ומין אינם חזות הכול עבור האישה, אם כי עבור אמילי נראה הדבר קשה ביותר לעזוב את מיטתו של סבסטיאן.
"אם כך, טוב שלא היית בתוכה," סיננה לעצמה בעצבות כאשר עיניה נחו על אותה מיטה עצמה.
"די בקושי שיש לך לעזוב את האיש במצב כפי שהוא כרגע!"
אעזוב אותו ועוד איך, נדרה לעצמה אמילי, כאשר יצאה מן החדר בריצה.
יותר לא תהיי קדושה מעונה, ילדתי!
טוב, אז היא הייתה מאוהבת בו. אפשר לחשוב! היא כבר הייתה מאוהבת בעבר בחייה. בעכבר ההוא, מארק, שנטש את האונייה הטובעת כשחזרה הביתה לטפל באמהּ החולה.
אין ספק שתוכל שוב להתאהב, הבטיחה לעצמה כשירדה במדרגות.
אמנם, יהיה עליה לעזוב את המקום המוגן ולצאת לעולם אחר, שונה מהסביבה המבודדת והמוגנת שבה חייתה בתקופה האחרונה. אולם, מרכז הכנסים יפגיש אותה עם מנהלים ראויים מדי יום. כמו כן, אם תצבע שוב את שערה לבלונד שצד את העין, ותשקיע בשמלה צמודה חדשה, ללא ספק תמשוך את תשומת הלב הגברית. זה רק עניין של "ניכוש העשבים השוטים" ומציאתו של הגבר האיכותי בעל המשרה ההולמת, שיהיה גם אכפתי, כן ומסוגל למחויבות.
אם לא יהיה מרשים בדיוק כמו סבסטיאן, יהיה זה רע מאוד. והרי ידוע לה כי לא רבים הם הגברים המרשימים כמוהו.
סבסטיאן היה גבר שבגברים. בהשוואה לגברים אחרים שפגשה אמילי בחייה היה סבסטיאן נאה במיוחד, בעל מוח מבריק, גוף נהדר, ומלא תשוקה. נוסף על הישגיו העסקיים המגוונים, הוא היה ספורטאי מושלם, כמו גם מומחה לעתיקות, ליין ולכל נושא שהתעניין בו או חשק בו.
הספרייה שלו הקיפה ספרים רבים במגוון רחב של נושאים, כולל אזור נרחב של ביוגרפיות. פעם אף סיפר לה כי מצא השראה בקריאה של קורות חייהם של אנשים מצליחים: אנשים שעיצבו את שבילי חייהם בעצמם והצליחו בזכות עצמם.
"וזה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות, סבסטיאן," הכריזה אמילי כאשר נעלה את הדלת האחורית. "לעצב את נתיב חיי בעצמי ולהשיג את מזלי בכוחות עצמי!"
למרות כל הרצאות ההגיון שערכה לעצמה והפתרונות האמיצים שמצאה, עד שהגיעה לדירתה, הכל התהפך והסתבך בקרבהּ. ללכת לישון – לא הייתה אופציה אפשרית. מוקדם מדיי. אף לא לצפות בטלביזיה. לאחרונה, נמאס לה מהטלביזיה שהחלה לשעמם אותה וחשה סלידה מתוכניות הריאליטי.
גם הקריאה לא משכה אותה.
אולי שחייה...
היא כבר שחתה מוקדם יותר בשעות אחר הצהריים, היה זה הקיץ הארוך ביותר והחם ביותר שנרשם לאורך ההיסטוריה של סידני. היום היה חום של שלושים ואחת מעלות, אף על פי שהקיץ החל לפנות מקומו לסתיו כבר לפני שלושה שבועות. המים בבריכה המחוממת על ידי אנרגיית השמש, עדיין חמים ומזמינים.
אמילי עשתה דרכה הישר אל חדר האמבטיה, שם התפשטה מכל הבגדים של מנהלת משק הבית ולקחה את בגד הים השחור השלם שלה, שתלה על מעקה האמבטיה. הוא היה רטוב עדיין ואמילי העוותה פניה למחשבה על לבישת בגד הלייקרה הרטוב על גופה החמים.
לפתע הידהד בראשה הפיתוי לשחות בעירום.
עד כמה שהדבר יישמע מוזר, אמילי מעולם לא שחתה בעירום, למרות העובדה שהייתה ילדה פראית בשנות העשרה שלה, וחיית מסיבות אמיתית בשנות העשרים שלה.
מה קרה לנערה הזו? תהתה כשהדחיקה את הפיתוי, ואז ניסתה להיכנס לתוך בגד הים הרטוב.
"היא בסכנה להפוך לרווקה זקנה, זה מה שהיא," מלמלה לעצמה, "בתוספת של טרחנית זקנה!"
זה עשה את העבודה!
השליכה את בגד הים הרטוב חזרה אל תוך האמבטיה, חטפה מיד את בגד הרחצה הלבן שתלה על וו גבוה בדלת. תחושת המרד המריצה את פעולותיה, כאשר תחבה את זרועותיה אל תוך השרוולים הרחבים וקשרה את החלוק בחגורה סביב גופה העירום.
אולם, אומץ לבה התפוגג כאשר עמדה בחוץ ליד הבריכה והיה עליה להסיר את החלוק. היא עמדה שם יובלות, הבטיחה לעצמה שהבריכה מוגנת בפרטיות מוחלטת מפני שכנים מציצנים ולא היה איש מלבדה בבית שיכול היה לראותה.
סבסטיאן לא רצה שצוות העובדים של ביתו יגור שם, חוץ מאמילי. מנקה נהג לבוא בימי שני ושישי לביצוע עבודות הניקיון הקשות. אמילי נהגה לשכור מדי פעם צוות ארעי שיסייע לה במלאכת האירוח בכל פעם שסבסטיאן אירח אנשים בביתו. גנן מקומי ומעצב גנים דאגו לגינה, ומנקה בריכות היה מגיע מדי שבוע לדאוג שמי הבריכה יבהיקו בניקיונם.
לאמילי כלל לא הייתה סיבה להיות חרדה מפני טבילה במים, ללא בגדים. איש לא יופיע שם בהפתעה, בעיקר לא המעסיק שלה.
מניסיונה, סבסטיאן היה אדם צפוי ביותר, מכור לשגרה ולדיוק. אם הודיע שיגיע בבוקר, כך אכן יקרה. הוא יגיע בבוקר.
בכל זאת, כאשר אמילי הסירה סוף סוף את חלוק הרחצה, מבטה המשיך להתרוצץ לכיוון החלונות החשוכים של הבית, והייתה מודאגת מכך שהאורות בקומה העליונה יידלקו לפתע וסבסטיאן יעמוד בחלון חדר השינה שלו ויביט בה משם.
אמילי, בהיותה נסערת ממחשבה זו, פסעה במהירות אל עבר הבריכה, הושיטה ידיה לפנים, צללה לתוך המים, ולא הגיחה מעל פני המים אלא כאשר הגיעה כמעט עד מחציתה של הבריכה. כאשר החליקה בידיה על שׂערה לאחור, הביטה שוב לעבר חלונות חדר השינה של סבסטיאן, והוקל לה כשראתה שעדיין חשוך שם.
עם זאת, הבריכה לא הייתה חשוכה; אורות חבויים דלקו מתחת למים ובהקו מבעד למי הבדולח הצלולים. אמילי חשה פגיעה וחשופה כאשר החלה בחווייה המדהימה הזו של שחייה בעירום. המים היו כמו משי חמים שליטף את עורה החשוף, ועורר את מודעותה החדה לגופה הנשי.
שחיית חזה הייתה בבירור מעוררת מינית, משהו שאמילי לא נזקקה לו דווקא באותם רגעים. כי עירור מיני גרם לה לחשוב על סבסטיאן ועל הכמיהה המינית שהלהיט בה.
לאחרונה, מצאה את עצמה חולמת עליו בהקיץ כל הזמן, תוהה איך זה להיות החברה שלו, איך תרגיש אם יביט בה כפי שהביט בלנה – במבטו הבוער בלהט התשוקה אשר קרנה מעיניו הכחולות להפליא.
לפתע, שינתה אמילי את השחייה לנמרצת יותר, הניפה את זרועותיה ושחתה בתנועות מהירות, ראשה במים עד שהגיעה אל קצה הבריכה. אחזה במעקה של מרצפות הטרקוטה שבשפת הבריכה, שאפה אוויר, ושוב שיננה לעצמה את נימוקיה לחוסר התועלת שבהתאהבותה במעסיקהּ.
ככל שתקדים להתרחק ממנו כך ייטב עבורה!
אמילי דחקה עצמה מקצה הבריכה, שהתה במים על גבהּ והניעה את ידיה בעדינות כדי שלא תטבע. לצוף על פני המים בצורה הזו לא היה מראה כל-כך ארוטי, בתנאי שלא הביטה למטה על שדיה השופעים ועל פטמותיהם הזקופות באופן מדאיג. בלתי אפשרי לטפול על הקור את האשמה למצבם. סביר להניח שאמילי התלהבה מהמחשבה על סבסטיאן.
אמילי כיוונה מבט יציב כלפי מעלה, אל שמי הליל ממעל. הם היו שחורים כצבע הדיו, משובצים בכוכבים. הירח שנראה בחלקו, הבהיק באורו. היה זה לילה לאוהבים או למכשפות.
אורות הביטחון ליד הבית כבו לפתע וגרמו לאמילי להזדקף בבהלה ולהתנשף. בתנועותיה במים פיזרה את שערה הרטוב על פניה, כך שלא יכלה לראות בבירור מי עמד מולה על שפת הבריכה.
אולם, זיהתה את קולו מיד מהמילה הראשונה.
"מה, לעזאזל, את חושבת שאת עושה, עלמתי, שוחה בבריכה שלי ללא בגדים?"