קלוז'ר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קלוז'ר
הוספה למועדפים

קלוז'ר

5 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

קלוז'ר הינו יומן מסע מקורי המגולל את דרכה של דמות מעניינת ומשתקף בצורה ייחודית עם סיפור מסגרת מסתורי. זהו סיפור עם הרבה הומור, מתח, אהבה, תום, אמונה, מסתורין... והפתעה גדולה במיוחד. קלוז'ר הוא הספר השני והאחרון מבין סדרה של שני ספרים אשר סוגר מעגל בהתגוללות סיפורו של הסופר אבשלום ממן אשר יכניס את הקורא אל עולם מלא במקריות... ואולי לא. היה או לא היה? אמת או בדיה? מקרה או נס? האם יש לך אומץ להיכנס?

פרק ראשון

שנה זה לקח לי. אבל בסוף סיימתי. לקרוא את הספר. אני מעריך מאוד את יהונתן, ולכן התעקשתי לקרוא אותו בכל תוקף. למרות שלא היה בי את הרצון. גם כשזה לא ממש עניין אותי... השקעתי. הרי זהו יהונתן, בעל לב הזהב שהעניק לכבודי את הספר הזה במתנה. ולכן, נשבעתי שאקרא אותו מתחילתו ועד סופו. אלא ש...

המקום היחיד שבו הייתי מסוגל לעיין בו בנוחיות, היה... בנוחיות. תשאלו את נִיטְשֶׁה. חשבתי ש... אם כבר לשרוף זמן, אז הכי כדאי זה בשירותים. 'כה אמר זרתוסתרא'... או במקרה זה ... אבשלום.

בינתיים, ג'ורדן והבולס שוברים עוד שיא NBA ועומדים כבר על 23 ניצחונות מתוך 25 משחקים מתחילת העונה הסדירה.

ואם מישהו מעוניין להשאיל את פרידריך... זהו ספר דווקא לא כל כך חרא.


הוא רצה שהיא תעשה משהו עם עצמה. אכזבה אותו העובדה שהיא לא למדה מקצוע. יש לה אומנם חוכמת חיים, אבל לא תמיד אפשר ללכת עם זה למכולת. בתת המודע שלו הוא ניסה לכוונה אל הדרך הנכונה, אך משום מה היא תמיד חיפשה את הדרך הקצרה. היא לא אוהבת ללמוד ובטח שלא לעבוד. היא מחפשת דרכים בהן תוכל לדלג על הכול. חבל. היא חייבת להבין שבחיים, אין קיצורי דרך. הוא הרבה לתת לה דוגמאות על עצמו ועל אחרים. הוא הסביר לה שכדי להצליח בחיים חייבים להעז. אבל נראה שהיא בכלל לא מאמינה בעצמה. היא מעדיפה להאשים את השפה ואת ההתאקלמות.

"תגידי, מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?" הוא שאל אותה. "להרזות." היא ענתה לו והוא החל לצחוק.

"לא התכוונתי שכשתהיי שמנה. התכוונתי בעתיד." הוא נימק. "נו... ואחרי כל כך הרבה זמן איתך, אתה לא חושב שאֲפַתֵּחַ בעצמי גם חוש הומור?! ברור שהבנתי את השאלה." היא אמרה.

כשאמרה שהיא רוצה לצאת ללמוד בחו"ל, הוא אמר לה ש"זה נהדר, תעשי את זה!" היא נותרה המומה מכך שוויתר עליה בכזאת קלות.

אבל... חבל. היא לא הבינה שזה לא היה אקט של ויתור כמו שהייתה זאת תגובה של היפטרות מעול.

"אם האדם לא ירצה לבצע שינויים בעצמו, אף אחד לא יעשה זאת במקומו." הוא אמר לה.

היה זה האינסטינקט הבסיסי שלו שגרם לו להגיב בצורה כזו. ככה בפשטות ובטבעיות. כמו תמיד. האמת יצאה החוצה באופן ציני וברור. מבחינתו, שתלך! מבחינתו, זה גמור.

הוא הסביר לה שלפני שחושבים על אחרים וכדי להגיע לסיפוק עצמי, כדאי לה שתתחיל לחשוב ראשית על עצמה ורק לאחר מכן "את תוכלי להיות מאושרת ושמחה."

אלא שהוא לא לגמרי הבין שהיא תמיד חשבה על עצמה. אך ורק על עצמה. דרך ניצול האחרים.

"ולא אכפת לך לא לראות אותי יותר?!" היא התפלאה.

הוא אמר לה ש"אכפת לי, אבל נראה לי שהכי נכון עבורך זה לעשות את מה שטוב לעצמך, ולא בהכרח את מה שטוב לאחרים."

בשלב זה היא מבקשת יותר ממה שהוא רוצה לתת, ולכן חשב שיהיה זה קל יותר עבורו אם הנתק הזה יגיע מצִדָה ולא מִצִּדּוֹ. הוא הרגיש שזה כבר יותר מדי בשבילו.

'זאת לא את... זה אני.' כך חשב בליבו.

הוא היה מת שהיא תעזוב ביוזמתה. הרחק הרחק אל מקום שישכיח אותה ממנו, ולהיפך. הוא ראה וחש את העצב שעל פניה ולכן בחר להעביר נושא.

"תכתבי משהו על פתק ותשמרי בצד." הוא הציע לה. "כי למילים יש כוח. עשי זאת והגשימי את חלומך."

"אני יודעת. אני כותבת." היא אמרה.

והוא?!... הוא לא ידע שלמילים יש עד כדי כך כוח...

עוד על הספר

קלוז'ר אבשלום ממן

שנה זה לקח לי. אבל בסוף סיימתי. לקרוא את הספר. אני מעריך מאוד את יהונתן, ולכן התעקשתי לקרוא אותו בכל תוקף. למרות שלא היה בי את הרצון. גם כשזה לא ממש עניין אותי... השקעתי. הרי זהו יהונתן, בעל לב הזהב שהעניק לכבודי את הספר הזה במתנה. ולכן, נשבעתי שאקרא אותו מתחילתו ועד סופו. אלא ש...

המקום היחיד שבו הייתי מסוגל לעיין בו בנוחיות, היה... בנוחיות. תשאלו את נִיטְשֶׁה. חשבתי ש... אם כבר לשרוף זמן, אז הכי כדאי זה בשירותים. 'כה אמר זרתוסתרא'... או במקרה זה ... אבשלום.

בינתיים, ג'ורדן והבולס שוברים עוד שיא NBA ועומדים כבר על 23 ניצחונות מתוך 25 משחקים מתחילת העונה הסדירה.

ואם מישהו מעוניין להשאיל את פרידריך... זהו ספר דווקא לא כל כך חרא.


הוא רצה שהיא תעשה משהו עם עצמה. אכזבה אותו העובדה שהיא לא למדה מקצוע. יש לה אומנם חוכמת חיים, אבל לא תמיד אפשר ללכת עם זה למכולת. בתת המודע שלו הוא ניסה לכוונה אל הדרך הנכונה, אך משום מה היא תמיד חיפשה את הדרך הקצרה. היא לא אוהבת ללמוד ובטח שלא לעבוד. היא מחפשת דרכים בהן תוכל לדלג על הכול. חבל. היא חייבת להבין שבחיים, אין קיצורי דרך. הוא הרבה לתת לה דוגמאות על עצמו ועל אחרים. הוא הסביר לה שכדי להצליח בחיים חייבים להעז. אבל נראה שהיא בכלל לא מאמינה בעצמה. היא מעדיפה להאשים את השפה ואת ההתאקלמות.

"תגידי, מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?" הוא שאל אותה. "להרזות." היא ענתה לו והוא החל לצחוק.

"לא התכוונתי שכשתהיי שמנה. התכוונתי בעתיד." הוא נימק. "נו... ואחרי כל כך הרבה זמן איתך, אתה לא חושב שאֲפַתֵּחַ בעצמי גם חוש הומור?! ברור שהבנתי את השאלה." היא אמרה.

כשאמרה שהיא רוצה לצאת ללמוד בחו"ל, הוא אמר לה ש"זה נהדר, תעשי את זה!" היא נותרה המומה מכך שוויתר עליה בכזאת קלות.

אבל... חבל. היא לא הבינה שזה לא היה אקט של ויתור כמו שהייתה זאת תגובה של היפטרות מעול.

"אם האדם לא ירצה לבצע שינויים בעצמו, אף אחד לא יעשה זאת במקומו." הוא אמר לה.

היה זה האינסטינקט הבסיסי שלו שגרם לו להגיב בצורה כזו. ככה בפשטות ובטבעיות. כמו תמיד. האמת יצאה החוצה באופן ציני וברור. מבחינתו, שתלך! מבחינתו, זה גמור.

הוא הסביר לה שלפני שחושבים על אחרים וכדי להגיע לסיפוק עצמי, כדאי לה שתתחיל לחשוב ראשית על עצמה ורק לאחר מכן "את תוכלי להיות מאושרת ושמחה."

אלא שהוא לא לגמרי הבין שהיא תמיד חשבה על עצמה. אך ורק על עצמה. דרך ניצול האחרים.

"ולא אכפת לך לא לראות אותי יותר?!" היא התפלאה.

הוא אמר לה ש"אכפת לי, אבל נראה לי שהכי נכון עבורך זה לעשות את מה שטוב לעצמך, ולא בהכרח את מה שטוב לאחרים."

בשלב זה היא מבקשת יותר ממה שהוא רוצה לתת, ולכן חשב שיהיה זה קל יותר עבורו אם הנתק הזה יגיע מצִדָה ולא מִצִּדּוֹ. הוא הרגיש שזה כבר יותר מדי בשבילו.

'זאת לא את... זה אני.' כך חשב בליבו.

הוא היה מת שהיא תעזוב ביוזמתה. הרחק הרחק אל מקום שישכיח אותה ממנו, ולהיפך. הוא ראה וחש את העצב שעל פניה ולכן בחר להעביר נושא.

"תכתבי משהו על פתק ותשמרי בצד." הוא הציע לה. "כי למילים יש כוח. עשי זאת והגשימי את חלומך."

"אני יודעת. אני כותבת." היא אמרה.

והוא?!... הוא לא ידע שלמילים יש עד כדי כך כוח...