שולחנות הפוכים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שולחנות הפוכים
הוספה למועדפים

שולחנות הפוכים

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

החמצה

חָלַמְתִּי עָלֶיךָ זְמַן לֹא-רַב לִפְנֵי שֶׁנּוֹדַע לִי שֶׁעָזַבְתָּ. 
לָבוּשׁ בַּחֲלִיפַת אַסְטְרוֹנָאוּט צָעַדְתָּ בַּמְּקוֹמוֹת בָּהֶם הָיִינוּ, 
בֵּין בִּנְיָנִים חִוְּרִים וּמִדְשָׁאוֹת עַזּוֹת, בְּצַעֲדֵי רִחוּף כְּבֵדִים וְאִטִּיִּים כְּמוֹ עַל אַדְמַת הַיָּרֵחַ. 
הַקַּסְדָּה שֶׁלְּךָ הִבְהִיקָה בִּשְׁכָבוֹת שֶׁל הִשְׁתַּקְּפוּיוֹת וּפָנֶיךָ לֹא נִרְאוּ דַּרְכָּהּ. 
דִּוַּחְתָּ בְּקוֹל מְנֻתָּק וּמַתַּכְתִּי עַל מָה שֶׁרָאִיתָ: צְבָעִים, צוּרוֹת. 
רַק כְּשֶׁמָּשְׁכָה אוֹתִי אֵלֶיהָ הַהִתְעוֹרְרוּת הֵבַנְתִּי 
שֶׁהִסְתַּכַּלְנוּ עַל אוֹתוֹ הַדָּבָר.

ספרה של רות קינן הוא ספר ביכורים בשל ורב עוצמה. ניכרים בו קולה הייחודי של המשוררת, וכוחה להעמיד שירים המאירים חוויות חיים מוכרות באור חדש. שפתה של קינן משוחררת ועשירה, ומצליחה ליצור פואטיקה גם מהחומרים הפרוזאיים ביותר; דמויות מיתולוגיות כמו פרספונה, לצד מונחים מעולם המדע והטכנולוגיה, נרתמים בשירתה לעסוק בזוגיות, משפחה, אהבה ומוות. שולחנות הפוכים הינו  ספר אישי מאוד, אשר מצליח גם לגעת בנקודות מרכזיות של החיים במאה העשרים ואחת ושל חיי החברה הישראלית בפרט.

רות קינן היא ילידת 1970. גדלה בחיפה, הרצליה, ובפולרטון, קליפורניה. קינן היא מעצבת גרפית, מאיירת, ומעצבת מוצר. מוצרי קרטון אקולוגיים לילדים בעיצובה זכו להצלחה בינלאומית. חולקת את חייה עם בן זוגה ושני ילדיהם. זהו ספר שיריה הראשון.

פרק ראשון

למה אנשים מחזיקים ציפור בכלוב
זֶה לֹא בִּשְׁבִיל הַיֹּפִי, אוֹ בִּגְלַל הַדַּחַף
לֶאֱחֹז בַּדָּבָר הַטִּבְעִי, הֶעָדִין, שֶׁלֹּא רוֹצֶה.
זֶה קָשׁוּר לְפִרְפּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ בֵּין סוֹרְגֵי הַהִגָּיוֹן,
וּלְכָךְ שֶׁצָּרִיךְ, תָּמִיד צָרִיךְ, הַסָּחַת דַּעַת.
*
אֵין לִי מִלִּים דַּקּוֹת אוֹ רַכּוֹת יוֹתֵר לִיצֹר מֵהֶן
אֶת הָאֲרִיגִים הָאֵלֶּה. לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים הִקְשַׁחְתִּי
אֶת הַלֵּב פְּעָמִים רַבּוֹת. לֹא יָדַעְתִּי מָה עוֹד לַעֲשׂוֹת.
 
אֲבָל זֶה הַדָּבָר: אֲנִי יְכוֹלָה לִשְׁזֹר בָּהֶם דְּבָרִים שֶׁאָסַפְתִּי
בְּיַלְדוּתִי — נוֹצָה שֶׁל תּוֹר, קוֹנְכִיַּת־חִלָּזוֹן רֵיקָה,
הַכָּרַת־תּוֹדָה שֶׁל חָתוּל עֲבוּר אֹכֶל, חָלָב,
יָד שֶׁמַּחְלִיקָה לוֹ עַל הַגַּב.
 
אוּלַי יוֹם אֶחָד יִמְצָא אוֹתָם מִישֶׁהוּ,
אוּלַי יֶלֶד, וְיִשְׂמַח כְּאִלּוּ מָצָא אוֹצָר.
אוּלַי זֶה יִהְיֶה הַיֶּלֶד שֶׁלִּי.
*
פַּעַם הָיִיתִי עָלִים. מֵבִיךְ לְהִזָּכֵר בָּרִשְׁרוּשׁ הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק,
בַּהֲפַכְפַּכּוּת הַנְּשִׁירָה וְהַצְּמִיחָה, בְּהִתְיָרְקוּת מוּל הַשֶּׁמֶשׁ.
עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי עָנָף אָפֹר עָבֶה, קְשֵׁה קְלִפָּה, מְחֻסְפָּס —
לֹא לָאוֹר אֲנִי מִתְמַתַּחַת. כְּמִיהָה לַשָּׁרָשִׁים
מְמַלֵּאת אֶת תָּאַי, אֲבָל הֵם
מִתַּחַת לָאֲדָמָה.

עוד על הספר

שולחנות הפוכים רות קינן
למה אנשים מחזיקים ציפור בכלוב
זֶה לֹא בִּשְׁבִיל הַיֹּפִי, אוֹ בִּגְלַל הַדַּחַף
לֶאֱחֹז בַּדָּבָר הַטִּבְעִי, הֶעָדִין, שֶׁלֹּא רוֹצֶה.
זֶה קָשׁוּר לְפִרְפּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ בֵּין סוֹרְגֵי הַהִגָּיוֹן,
וּלְכָךְ שֶׁצָּרִיךְ, תָּמִיד צָרִיךְ, הַסָּחַת דַּעַת.
*
אֵין לִי מִלִּים דַּקּוֹת אוֹ רַכּוֹת יוֹתֵר לִיצֹר מֵהֶן
אֶת הָאֲרִיגִים הָאֵלֶּה. לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים הִקְשַׁחְתִּי
אֶת הַלֵּב פְּעָמִים רַבּוֹת. לֹא יָדַעְתִּי מָה עוֹד לַעֲשׂוֹת.
 
אֲבָל זֶה הַדָּבָר: אֲנִי יְכוֹלָה לִשְׁזֹר בָּהֶם דְּבָרִים שֶׁאָסַפְתִּי
בְּיַלְדוּתִי — נוֹצָה שֶׁל תּוֹר, קוֹנְכִיַּת־חִלָּזוֹן רֵיקָה,
הַכָּרַת־תּוֹדָה שֶׁל חָתוּל עֲבוּר אֹכֶל, חָלָב,
יָד שֶׁמַּחְלִיקָה לוֹ עַל הַגַּב.
 
אוּלַי יוֹם אֶחָד יִמְצָא אוֹתָם מִישֶׁהוּ,
אוּלַי יֶלֶד, וְיִשְׂמַח כְּאִלּוּ מָצָא אוֹצָר.
אוּלַי זֶה יִהְיֶה הַיֶּלֶד שֶׁלִּי.
*
פַּעַם הָיִיתִי עָלִים. מֵבִיךְ לְהִזָּכֵר בָּרִשְׁרוּשׁ הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק,
בַּהֲפַכְפַּכּוּת הַנְּשִׁירָה וְהַצְּמִיחָה, בְּהִתְיָרְקוּת מוּל הַשֶּׁמֶשׁ.
עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי עָנָף אָפֹר עָבֶה, קְשֵׁה קְלִפָּה, מְחֻסְפָּס —
לֹא לָאוֹר אֲנִי מִתְמַתַּחַת. כְּמִיהָה לַשָּׁרָשִׁים
מְמַלֵּאת אֶת תָּאַי, אֲבָל הֵם
מִתַּחַת לָאֲדָמָה.