לחם וחשיש וירח

הקדמת המתרגם

כאשר למדתי ערבית בבית־הספר ציטט לנו מורנו חרוזי שיר שכמותם לא שמעתי עד אז: ישירים, מוזיקליים וסוחפים להפליא. במשך חודשים נהניתי לכתוב אותם במחברותי שוב ושוב ולהתענג על צורתם בערבית, והם נחקקו בזיכרוני. שנים לאחר מכן נודע לי שאלה הן שורות הפתיחה של שיר מאת המשורר הסורי ניזאר קבאני (1923-1998) — הוא השיר "בחרי", שבו נפתחת אסופה זו. ובאמת, שירתו של קבאני היא שירה העשויה לדבר אל לבבות צעירים. שיריו מלאי חיים וחיוניות, גם כאשר הם חוגגים את האהבה ואת התשוקה וגם כאשר הם מקוננים על אובדן ועל אוזלת יד.

מן הבחינה הצורנית מצטיינת שירת קבאני בשטף, במקצב ובחריזה חופשיים אך וירטואוזיים, באוצר מילים פשוט ובדימויים בהירים. מבנה שיריו מודרני יחסית, אך בכמה מהם הוא מתכתב עם צורותיה הקלסיות של השירה הערבית, על החרוז המבריח שבסופי שורותיה. רבים משיריו מתאפיינים בחירות פיוטית מיוחדת שהם נוטלים לעצמם — להתחיל בבניית עולם שירי אחד ולעבור מתוכו בהינף קולמוס עולץ ונטול מאמץ אל עולם אחר, שאינו קשור אליו כלל. מבחינת התוכן הרוויח קבאני בצדק את הכינוי שהוצמד לו בעולם הערבי, "משורר האשה": רוב שיריו עוסקים בשלל פניה של אהבת הגברים לנשים — כמיהה, אינטימיות, תשוקה ארוטית, סערת רגשות, שלוות אוהבים, חיי יומיום יחד, וגם אכזבה, פרידה ומרה שחורה. אך קבאני לא נרתע גם מעיסוק בענייני חברה ומדינה: לאחר הטראומה של מלחמת ששת הימים, שעיצבה את תפיסותיו הלאומיות, הרבה לכתוב שירים המקוננים על התבוסה הערבית ומהללים את הלאומיות הפאן־ערבית ואת ההתקוממות העממית הפלסטינית. בשיריו יצא קבאני גם נגד דיכוי האזרחים מצד המשטר במדינות הערביות (דיכוי שכרך בדיכוי החירות הרומנטית והמינית) ונגד דיכוי האשה בחברה הערבית. המתח הבלתי פוסק שבין אהבת הכתיבה ובין אהבת האשה הוא זה היוצק אש בשירי האהבה של קבאני, והחיבור הבלתי אפשרי שהוא עושה בין לאומיות נאצריסטית ולוחמנית לבין אידיאולוגיה חופשית, אינדיווידואלית ופורקת עול הוא הזיווג המעניק את הכוח לשיריו הפוליטיים העזים ביותר.

עד עתה פורסמו רק תרגומים עבריים מעטים לשיריו של קבאני, רובם ככולם במסגרת אסופות כלליות של שירה ערבית מודרנית. ספר זה, המורכב משירים ומקטעי שירים שנלקחו מתוך ספרים שנתחברו בתקופות שונות (ולעיתים אף הופיעו פעמים מספר בשינויי נוסח), מבקש להיות אסופה עברית ראשונה המוקדשת לקבאני בלבד. בספר זה ביקשתי להציג לקורא העברי מבחר מגוון ומקיף ככל האפשר מיצירת המשורר, הן מן הבחינה הצורנית הן מן הבחינה התמטית, וזאת אף־על־פי שכרך אחד לא יוכל בשום פנים לעשות צדק עם מכלול שירתו של משורר שפרסם יותר משלושים ספרי שירה בימי חייו.

עוינותו היוקדת של קבאני לישראל עשויה לעורר עניין מיוחד בקוראי הנוסח העברי של השירים. על כן הקדשתי תשומת לב מיוחדת לשירים העוסקים בסכסוך הערבי־ישראלי, והקפדתי שלא לרככם בתרגום. זהו בעיני המעשה ההגון ביותר לעשותו — הן למען הקורא הישראלי, המבקש להכיר את קבאני על כל מורכבותו, הן למען המשורר עצמו, שהיה מן הסתם מעדיף זאת אילו היה עדיין בין החיים.

חובתי הנעימה היא להודות לרפי וייכרט, שנטע בליבי את הרעיון לתרגם את קבאני לעברית, לכמאל קזל, שסייע לי בהבהרת מונחים מוקשים, ולרונן סוניס, שערך את הנוסח העברי.

י. ב.

ירושלים, ינואר 2016

בחרי

הִנֵּה הַבְּרֵרָה: בַּחֲרִי

אִם לָמוּת עַל חָזִי וּבְשָׂרִי

אוֹ בֵּין הַשּׁוּרוֹת בְּשִׁירִי.

בַּחֲרִי, אַהֲבָה אוֹ לֹא־אַהֲבָה,

פַּחְדָנוּת הִיא אִם לֹא תִּבְחֲרִי.

אֵין וְלֹא יִהְיֶה שְׁבִיל בֵּינַיִם

בֵּין גַּן עֵדֶן וְלוֹעַ אֲרִי,

זִרְקִי אֶת דַּפַּיִךְ כֻּלָּם —

אַסְכִּים לְכָל מָה שֶׁתֹּאמְרִי.

קוּמִי. עוּרִי. הִסְתָּעֲרִי,

אַל תֵּשְׁבִי כְּמַסְמֵר בְּקִירִי.

הֲרֵי לֹא אֶשָּׁאֵר לְעוֹלָם

כְּגִבְעוֹל בַּגְּשָׁמִים, עֲרִירִי,

בַּחֲרִי, לְכָאן אוֹ לְכָאן,

וּבָזֹאת אֶת קִצִּי תִּגְזְרִי...

עֲמוּסָה מִנְּשֹא אַתְּ, חוֹשֶׁשֶׁת,

וְאָרֹךְ מִנְּשֹא צַעֲרִי,

צִלְלִי בַּיָּם, אוֹ הַרְחִיקִי,

לָאוֹקְיָנוֹס אֵין קֵץ וְאַחֲרִית...

אַהֲבָה הִיא תְּנוּעַת הִתְנַגְּדוּת,

שְׂחִיָּה נֶגֶד זֶרֶם פִּרְאִי,

קְשָׁיִים, יִסּוּרִים וּדְמָעוֹת,

מַסָּעוֹ שֶׁל סַהֲרוּרִי —

חֲשָׁשֵׁךְ יַהַרְגֵנִי, אִשָּׁה,

עַד מָתַי תֵּחָבְאִי, תִּסְתַּתְּרִי?..

אֵינֶנִּי מַאֲמִין בְּאַהֲבָה

שֶׁאֵין בָּהּ חָרוֹן וָחֳרִי...

שֶׁאֵינֶנָּה עוֹקֶרֶת הָרִים...

שֶׁאֵינֶנָּה סוּפָה אַכְזָרִית...

אִם תִּבְלַע אוֹתִי אַהֲבָתֵךְ

אֵעָקֵר... בְּסוּפָה אַכְזָרִית...

הִנֵּה הַבְּרֵרָה: בַּחֲרִי

אִם לָמוּת עַל חָזִי וּבְשָׂרִי

אוֹ בֵּין הַשּׁוּרוֹת בְּשִׁירִי,

אֵין וְלֹא יִהְיֶה שְׁבִיל בֵּינַיִם

בֵּין גַּן עֵדֶן וְלוֹעַ אֲרִי.