לחם וחשיש וירח
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לחם וחשיש וירח
הוספה למועדפים

לחם וחשיש וירח

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: יותם בנשלום
  • הוצאה: עולם חדש
  • תאריך הוצאה: 2016
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 197 עמ' מודפסים

תקציר

מבחר מקיף ראשון בעברית משירתו של המשורר הגדול יליד סוריה, שזכה לכינוי "משורר האישה", ואכן היה בראש ובראשונה משורר האהבה ואהבת החיים. עם זאת קבאני שלח ידו גם בכתיבת שירה פוליטית חריפה ובוטה העוסקת הן בעולם הערבי ומשטריו והן בסכסוך הישראלי-ערבי. 
לחם וחשיש וירח הוא מבחר מקיף משירתו של ניזאר קבאני (1998-1923), יליד דמשק, המשורר המודרני הידוע ביותר של סוריה לצד אדוניס. לאחר לימודי משפטים הצטרף קבאני למשרד החוץ, ועד 1966 כיהן כקונסול וכנספח תרבות בנציגויות הסוריות ברחבי העולם. לאחר מכן התמסר לכתיבה ספרותית ולהוצאה לאור וחי שנים רבות בביירות. אשתו הראשונה נפטרה בגיל צעיר; אשתו השנייה, בלקיס, נהרגה בפיגוע בשגרירות העיראקית בביירות בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון. קבאני סבל מהתנכלויות מצד מנגנוני המשטר הסורי, ואולי בשל כך בחר לבלות את שנותיו האחרונות בערים שונות באירופה. 

קבאני היה משורר פורה ביותר. הוא חיבר שלושים וארבעה ספרי שירה, וכן פזמונים פופולריים. את עיקר יצירתו אפשר לתאר כשירי אהבה וארוטיקה, אך הוא הרבה לעסוק גם בנושאים פוליטיים וחברתיים. קבאני האוהב צידד באהבה טוטאלית ושמחה. קבאני המתקן החברתי זיהה את השמרנות המינית עם הדיכוי הפוליטי, ורקח בשיריו אידאולוגיה ייחודית, הדוחה ערכים ערביים ואסלאמיים היסטוריים וקוראת לאינדיווידואליזם, לחירות פוליטית ומינית, לפמיניזם ולנאצריזם פאן־ערבי ושש אלי קרב. למדינת ישראל ולנורמליזציה עמה התנגד באופן מיוחד, והקדיש לנושא כמה משיריו הנזעמים והבוטים ביותר. עם זאת הפנה קבאני את זעמו בחריפות רבה גם נגד בני עמו, ובמיוחד נגד המשטרים הערביים.

פרק ראשון

הקדמת המתרגם

כאשר למדתי ערבית בבית־הספר ציטט לנו מורנו חרוזי שיר שכמותם לא שמעתי עד אז: ישירים, מוזיקליים וסוחפים להפליא. במשך חודשים נהניתי לכתוב אותם במחברותי שוב ושוב ולהתענג על צורתם בערבית, והם נחקקו בזיכרוני. שנים לאחר מכן נודע לי שאלה הן שורות הפתיחה של שיר מאת המשורר הסורי ניזאר קבאני (1923-1998) — הוא השיר "בחרי", שבו נפתחת אסופה זו. ובאמת, שירתו של קבאני היא שירה העשויה לדבר אל לבבות צעירים. שיריו מלאי חיים וחיוניות, גם כאשר הם חוגגים את האהבה ואת התשוקה וגם כאשר הם מקוננים על אובדן ועל אוזלת יד.

מן הבחינה הצורנית מצטיינת שירת קבאני בשטף, במקצב ובחריזה חופשיים אך וירטואוזיים, באוצר מילים פשוט ובדימויים בהירים. מבנה שיריו מודרני יחסית, אך בכמה מהם הוא מתכתב עם צורותיה הקלסיות של השירה הערבית, על החרוז המבריח שבסופי שורותיה. רבים משיריו מתאפיינים בחירות פיוטית מיוחדת שהם נוטלים לעצמם — להתחיל בבניית עולם שירי אחד ולעבור מתוכו בהינף קולמוס עולץ ונטול מאמץ אל עולם אחר, שאינו קשור אליו כלל. מבחינת התוכן הרוויח קבאני בצדק את הכינוי שהוצמד לו בעולם הערבי, "משורר האשה": רוב שיריו עוסקים בשלל פניה של אהבת הגברים לנשים — כמיהה, אינטימיות, תשוקה ארוטית, סערת רגשות, שלוות אוהבים, חיי יומיום יחד, וגם אכזבה, פרידה ומרה שחורה. אך קבאני לא נרתע גם מעיסוק בענייני חברה ומדינה: לאחר הטראומה של מלחמת ששת הימים, שעיצבה את תפיסותיו הלאומיות, הרבה לכתוב שירים המקוננים על התבוסה הערבית ומהללים את הלאומיות הפאן־ערבית ואת ההתקוממות העממית הפלסטינית. בשיריו יצא קבאני גם נגד דיכוי האזרחים מצד המשטר במדינות הערביות (דיכוי שכרך בדיכוי החירות הרומנטית והמינית) ונגד דיכוי האשה בחברה הערבית. המתח הבלתי פוסק שבין אהבת הכתיבה ובין אהבת האשה הוא זה היוצק אש בשירי האהבה של קבאני, והחיבור הבלתי אפשרי שהוא עושה בין לאומיות נאצריסטית ולוחמנית לבין אידיאולוגיה חופשית, אינדיווידואלית ופורקת עול הוא הזיווג המעניק את הכוח לשיריו הפוליטיים העזים ביותר.

עד עתה פורסמו רק תרגומים עבריים מעטים לשיריו של קבאני, רובם ככולם במסגרת אסופות כלליות של שירה ערבית מודרנית. ספר זה, המורכב משירים ומקטעי שירים שנלקחו מתוך ספרים שנתחברו בתקופות שונות (ולעיתים אף הופיעו פעמים מספר בשינויי נוסח), מבקש להיות אסופה עברית ראשונה המוקדשת לקבאני בלבד. בספר זה ביקשתי להציג לקורא העברי מבחר מגוון ומקיף ככל האפשר מיצירת המשורר, הן מן הבחינה הצורנית הן מן הבחינה התמטית, וזאת אף־על־פי שכרך אחד לא יוכל בשום פנים לעשות צדק עם מכלול שירתו של משורר שפרסם יותר משלושים ספרי שירה בימי חייו.

עוינותו היוקדת של קבאני לישראל עשויה לעורר עניין מיוחד בקוראי הנוסח העברי של השירים. על כן הקדשתי תשומת לב מיוחדת לשירים העוסקים בסכסוך הערבי־ישראלי, והקפדתי שלא לרככם בתרגום. זהו בעיני המעשה ההגון ביותר לעשותו — הן למען הקורא הישראלי, המבקש להכיר את קבאני על כל מורכבותו, הן למען המשורר עצמו, שהיה מן הסתם מעדיף זאת אילו היה עדיין בין החיים.

 

חובתי הנעימה היא להודות לרפי וייכרט, שנטע בליבי את הרעיון לתרגם את קבאני לעברית, לכמאל קזל, שסייע לי בהבהרת מונחים מוקשים, ולרונן סוניס, שערך את הנוסח העברי.

 

י. ב.

ירושלים, ינואר 2016

בחרי

הִנֵּה הַבְּרֵרָה: בַּחֲרִי

אִם לָמוּת עַל חָזִי וּבְשָׂרִי

אוֹ בֵּין הַשּׁוּרוֹת בְּשִׁירִי.

בַּחֲרִי, אַהֲבָה אוֹ לֹא־אַהֲבָה,

פַּחְדָנוּת הִיא אִם לֹא תִּבְחֲרִי.

אֵין וְלֹא יִהְיֶה שְׁבִיל בֵּינַיִם

בֵּין גַּן עֵדֶן וְלוֹעַ אֲרִי,

זִרְקִי אֶת דַּפַּיִךְ כֻּלָּם —

אַסְכִּים לְכָל מָה שֶׁתֹּאמְרִי.

קוּמִי. עוּרִי. הִסְתָּעֲרִי,

אַל תֵּשְׁבִי כְּמַסְמֵר בְּקִירִי.

הֲרֵי לֹא אֶשָּׁאֵר לְעוֹלָם

כְּגִבְעוֹל בַּגְּשָׁמִים, עֲרִירִי,

בַּחֲרִי, לְכָאן אוֹ לְכָאן,

וּבָזֹאת אֶת קִצִּי תִּגְזְרִי...

עֲמוּסָה מִנְּשֹא אַתְּ, חוֹשֶׁשֶׁת,

וְאָרֹךְ מִנְּשֹא צַעֲרִי,

צִלְלִי בַּיָּם, אוֹ הַרְחִיקִי,

לָאוֹקְיָנוֹס אֵין קֵץ וְאַחֲרִית...

אַהֲבָה הִיא תְּנוּעַת הִתְנַגְּדוּת,

שְׂחִיָּה נֶגֶד זֶרֶם פִּרְאִי,

קְשָׁיִים, יִסּוּרִים וּדְמָעוֹת,

מַסָּעוֹ שֶׁל סַהֲרוּרִי —

חֲשָׁשֵׁךְ יַהַרְגֵנִי, אִשָּׁה,

עַד מָתַי תֵּחָבְאִי, תִּסְתַּתְּרִי?..

אֵינֶנִּי מַאֲמִין בְּאַהֲבָה

שֶׁאֵין בָּהּ חָרוֹן וָחֳרִי...

שֶׁאֵינֶנָּה עוֹקֶרֶת הָרִים...

שֶׁאֵינֶנָּה סוּפָה אַכְזָרִית...

אִם תִּבְלַע אוֹתִי אַהֲבָתֵךְ

אֵעָקֵר... בְּסוּפָה אַכְזָרִית...

הִנֵּה הַבְּרֵרָה: בַּחֲרִי

אִם לָמוּת עַל חָזִי וּבְשָׂרִי

אוֹ בֵּין הַשּׁוּרוֹת בְּשִׁירִי,

אֵין וְלֹא יִהְיֶה שְׁבִיל בֵּינַיִם

בֵּין גַּן עֵדֶן וְלוֹעַ אֲרִי.

עוד על הספר

  • תרגום: יותם בנשלום
  • הוצאה: עולם חדש
  • תאריך הוצאה: 2016
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 197 עמ' מודפסים
לחם וחשיש וירח ניזאר קבאני

הקדמת המתרגם

כאשר למדתי ערבית בבית־הספר ציטט לנו מורנו חרוזי שיר שכמותם לא שמעתי עד אז: ישירים, מוזיקליים וסוחפים להפליא. במשך חודשים נהניתי לכתוב אותם במחברותי שוב ושוב ולהתענג על צורתם בערבית, והם נחקקו בזיכרוני. שנים לאחר מכן נודע לי שאלה הן שורות הפתיחה של שיר מאת המשורר הסורי ניזאר קבאני (1923-1998) — הוא השיר "בחרי", שבו נפתחת אסופה זו. ובאמת, שירתו של קבאני היא שירה העשויה לדבר אל לבבות צעירים. שיריו מלאי חיים וחיוניות, גם כאשר הם חוגגים את האהבה ואת התשוקה וגם כאשר הם מקוננים על אובדן ועל אוזלת יד.

מן הבחינה הצורנית מצטיינת שירת קבאני בשטף, במקצב ובחריזה חופשיים אך וירטואוזיים, באוצר מילים פשוט ובדימויים בהירים. מבנה שיריו מודרני יחסית, אך בכמה מהם הוא מתכתב עם צורותיה הקלסיות של השירה הערבית, על החרוז המבריח שבסופי שורותיה. רבים משיריו מתאפיינים בחירות פיוטית מיוחדת שהם נוטלים לעצמם — להתחיל בבניית עולם שירי אחד ולעבור מתוכו בהינף קולמוס עולץ ונטול מאמץ אל עולם אחר, שאינו קשור אליו כלל. מבחינת התוכן הרוויח קבאני בצדק את הכינוי שהוצמד לו בעולם הערבי, "משורר האשה": רוב שיריו עוסקים בשלל פניה של אהבת הגברים לנשים — כמיהה, אינטימיות, תשוקה ארוטית, סערת רגשות, שלוות אוהבים, חיי יומיום יחד, וגם אכזבה, פרידה ומרה שחורה. אך קבאני לא נרתע גם מעיסוק בענייני חברה ומדינה: לאחר הטראומה של מלחמת ששת הימים, שעיצבה את תפיסותיו הלאומיות, הרבה לכתוב שירים המקוננים על התבוסה הערבית ומהללים את הלאומיות הפאן־ערבית ואת ההתקוממות העממית הפלסטינית. בשיריו יצא קבאני גם נגד דיכוי האזרחים מצד המשטר במדינות הערביות (דיכוי שכרך בדיכוי החירות הרומנטית והמינית) ונגד דיכוי האשה בחברה הערבית. המתח הבלתי פוסק שבין אהבת הכתיבה ובין אהבת האשה הוא זה היוצק אש בשירי האהבה של קבאני, והחיבור הבלתי אפשרי שהוא עושה בין לאומיות נאצריסטית ולוחמנית לבין אידיאולוגיה חופשית, אינדיווידואלית ופורקת עול הוא הזיווג המעניק את הכוח לשיריו הפוליטיים העזים ביותר.

עד עתה פורסמו רק תרגומים עבריים מעטים לשיריו של קבאני, רובם ככולם במסגרת אסופות כלליות של שירה ערבית מודרנית. ספר זה, המורכב משירים ומקטעי שירים שנלקחו מתוך ספרים שנתחברו בתקופות שונות (ולעיתים אף הופיעו פעמים מספר בשינויי נוסח), מבקש להיות אסופה עברית ראשונה המוקדשת לקבאני בלבד. בספר זה ביקשתי להציג לקורא העברי מבחר מגוון ומקיף ככל האפשר מיצירת המשורר, הן מן הבחינה הצורנית הן מן הבחינה התמטית, וזאת אף־על־פי שכרך אחד לא יוכל בשום פנים לעשות צדק עם מכלול שירתו של משורר שפרסם יותר משלושים ספרי שירה בימי חייו.

עוינותו היוקדת של קבאני לישראל עשויה לעורר עניין מיוחד בקוראי הנוסח העברי של השירים. על כן הקדשתי תשומת לב מיוחדת לשירים העוסקים בסכסוך הערבי־ישראלי, והקפדתי שלא לרככם בתרגום. זהו בעיני המעשה ההגון ביותר לעשותו — הן למען הקורא הישראלי, המבקש להכיר את קבאני על כל מורכבותו, הן למען המשורר עצמו, שהיה מן הסתם מעדיף זאת אילו היה עדיין בין החיים.

 

חובתי הנעימה היא להודות לרפי וייכרט, שנטע בליבי את הרעיון לתרגם את קבאני לעברית, לכמאל קזל, שסייע לי בהבהרת מונחים מוקשים, ולרונן סוניס, שערך את הנוסח העברי.

 

י. ב.

ירושלים, ינואר 2016

בחרי

הִנֵּה הַבְּרֵרָה: בַּחֲרִי

אִם לָמוּת עַל חָזִי וּבְשָׂרִי

אוֹ בֵּין הַשּׁוּרוֹת בְּשִׁירִי.

בַּחֲרִי, אַהֲבָה אוֹ לֹא־אַהֲבָה,

פַּחְדָנוּת הִיא אִם לֹא תִּבְחֲרִי.

אֵין וְלֹא יִהְיֶה שְׁבִיל בֵּינַיִם

בֵּין גַּן עֵדֶן וְלוֹעַ אֲרִי,

זִרְקִי אֶת דַּפַּיִךְ כֻּלָּם —

אַסְכִּים לְכָל מָה שֶׁתֹּאמְרִי.

קוּמִי. עוּרִי. הִסְתָּעֲרִי,

אַל תֵּשְׁבִי כְּמַסְמֵר בְּקִירִי.

הֲרֵי לֹא אֶשָּׁאֵר לְעוֹלָם

כְּגִבְעוֹל בַּגְּשָׁמִים, עֲרִירִי,

בַּחֲרִי, לְכָאן אוֹ לְכָאן,

וּבָזֹאת אֶת קִצִּי תִּגְזְרִי...

עֲמוּסָה מִנְּשֹא אַתְּ, חוֹשֶׁשֶׁת,

וְאָרֹךְ מִנְּשֹא צַעֲרִי,

צִלְלִי בַּיָּם, אוֹ הַרְחִיקִי,

לָאוֹקְיָנוֹס אֵין קֵץ וְאַחֲרִית...

אַהֲבָה הִיא תְּנוּעַת הִתְנַגְּדוּת,

שְׂחִיָּה נֶגֶד זֶרֶם פִּרְאִי,

קְשָׁיִים, יִסּוּרִים וּדְמָעוֹת,

מַסָּעוֹ שֶׁל סַהֲרוּרִי —

חֲשָׁשֵׁךְ יַהַרְגֵנִי, אִשָּׁה,

עַד מָתַי תֵּחָבְאִי, תִּסְתַּתְּרִי?..

אֵינֶנִּי מַאֲמִין בְּאַהֲבָה

שֶׁאֵין בָּהּ חָרוֹן וָחֳרִי...

שֶׁאֵינֶנָּה עוֹקֶרֶת הָרִים...

שֶׁאֵינֶנָּה סוּפָה אַכְזָרִית...

אִם תִּבְלַע אוֹתִי אַהֲבָתֵךְ

אֵעָקֵר... בְּסוּפָה אַכְזָרִית...

הִנֵּה הַבְּרֵרָה: בַּחֲרִי

אִם לָמוּת עַל חָזִי וּבְשָׂרִי

אוֹ בֵּין הַשּׁוּרוֹת בְּשִׁירִי,

אֵין וְלֹא יִהְיֶה שְׁבִיל בֵּינַיִם

בֵּין גַּן עֵדֶן וְלוֹעַ אֲרִי.