ספר דרך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ספר דרך
מכר
מאות
עותקים
ספר דרך
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

ספר דרך

5 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: אסיה
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2021
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 168 עמ' מודפסים

תקציר

ספר דרך הוא ספר שיש בו חידוש של מחשבה ושל סגנון. הספר נישא על גב רוח התקופה של המשבר האקולוגי בצורה ייחודית ומעוררת מחשבה, שתדבר ללבם של עירוניים (כחומר למחשבה) ושל אנשי אדמה (באופנים אולי מעשיים יותר). זהו ספר פילוסופי-מעשי שחושב על צורת חיים אחרת, על צדדיה המעשיים והמחשבתיים, ואין רבים כאלה הנכתבים כאן. ספר דרך ממשיך שיחה ארוכה שתחילתה בעת המודרנית במסות הטבע של הנרי דיוויד ת'ורו, ואצלנו בכתבי הטבע של א"ד גורדון. 

דרור בורשטיין

אליק פלמן, מרצה לפילוסופיה ואיכר, גר בבקתת עץ ואדמה שבנה בגליל, וחי חיים אוטרקיים למדי: מגדל את מזונו – חיטה, קטניות, שמן, ירקות, פירות, ביצים, דבש – ומייצר לעצמו את החשמל. שם, בספרייה בביתו, הוא גם כותב: כתיבה אקדמית על מדע, שפה ולוגיקה, והגות לא אקדמית על תרבות, חיים וסביבה. 

פרק ראשון

קיום

*

מה היית עושה אילו הכול היה אפשרי? אילו לא היה צריך להתפשר?

לפעמים יש בחיים תחושה כזו, של הֱיוֹת בַּמָקום. חוויה של 'בדיוק זה'. של 'אין לאן למהר מפה'. של חיים שפועמים במלואם. של הימצאות על הנתיב שלנו.

על הנתיב. לא ליד. לא לקראת. על.

לעסוק בדברים שלך. באופן שלך. לקיים את אורח החיים שלך. עם האנשים שלך.

בכל תקופה יש את המקום שהכי מושך אותנו להיות בו − אורח החיים, העיסוק, האנשים. המקום הזה יכול כמובן גם להשתנות מתקופה לתקופה. אם נחבר את רצף המקומות שאנו כמהים להיות בהם בכל תקופה, נקבל משהו שאפשר לקרוא לו 'הנתיב שלנו'. לפעמים אנחנו על הנתיב שלנו, ולפעמים אנחנו לא.

בפועל, במקרים רבים מאד אנו משתהים. דוחים. בוחרים במודע מסלול זמני שאינו על הנתיב שלנו. (כל אלה קרו לי −)

לעתים, בגלל הפחד מגודל המשימה. התחושה שעוד אין מספיק כוח.

לעתים, מטעמים פרוזאיים. משיקולים פרקטיים. 'אני זקוק לעבודה הזו בשביל הכסף'.

לעתים, כדי לסיים משהו שהתחלנו, כמו מסלול לימודים; מסלול שבהתחלה משתלב עם הנתיב שלנו, אך אנו ממשיכים לדבוק בו גם כשהנתיב שלנו כבר מזמן פנה לכיוון אחר.

לעתים, כיוון שאנו חומדים נתיב לא לנו. רוצים גם. אומרים, 'נעשה גיחה'.

הנטייה לברוח. להכנות, למִנְהלות, לסידורים לקראת. ההשתהות מלהיות.

*

'זה לא מי שאני באמת. זה רק זמני. עניין טכני'.

זמנים של פער בין מי שמבחינתנו אנחנו רק מגלמים כרגע, לבין מי שאנחנו מרגישים שאנחנו באמת, מי שעוד נהיה פעם.

חוויית החיים של הפער הזה. שכיחותה.

ווֹנגוּט: 'אנחנו מה שאנחנו מתחזים להיות, לכן עלינו להיות זהירים במה שאנחנו מתחזים להיות'.

לנגן בקול מנגינה אחת; לשמור בראש לחן אחר. לכמה זמן זה באמת אפשרי? 

יציאה מהנתיב היא הגירה מנטלית.

הגירה פיזית היא פעמים רבות דווקא חלק מעליה על הנתיב.

*

'יכולתי'.

באמת?

הפער בין מה שאנחנו מדמיינים שאנחנו יכולים להיות, לבין מה שבאמת אנחנו יכולים להיות. ככל שאנו משתהים מלבדוק, מלהיות, כן מתרחב הפער הזה.

אילו רק היה מתאפשר לכל אחת ואחד לחיות לפחות למשך תקופה ללא אילוצים. ללא מגבלות. לעשות את מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות, בצורה שאנחנו חושבים שצריך לעשות, הכי טוב שאנחנו מסוגלים לעשות. להיפגש סוף סוף עם היכולות האמיתיות שלנו. להיפגש עם ההבדל בין היכולות האמיתיות שלנו לבין היכולות המדומיינות שלנו. לטוב ולרע.

*

השוו: הליכה מתוך התכוונות להגשים פעם בעתיד, לעומת הליכה מתוך הגשמה כבר בהווה.

חיים שהם 'עדיין לא', דורשים יכולת לדמיין את החיים 'כשכבר', כשימומשו. וזאת על מנת לעשות את הבחירות בהווה באופן שישתלבו עם החיים הרצויים בעתיד. סיכוי קלוש להצליח לדמיין זאת נכון.

משפט חוזר בגרסאות שונות: 'הטעות שלי הייתה שחשבתי אז שידעתי מה יהיה טוב עבורי כעבור עשור'.

אם התקופה הזו לא תוביל בסוף לאן שאת מקווה שהיא תוביל, האם תתחרטי עליה?

כשהולכים תוך הגשמה בהווה, לעתים קרובות קשה לראות לאן בדיוק מובילה הדרך, מה יהיה. אבל אחת לכמה זמן אפשר לעצור, להתבונן לאחור על כברת הדרך שעברנו, להמשיך את קו הדרך הזה קדימה, וכך לקבל מושג לאן פנֵינו.

מוטב להימצא על הנתיב, ולא רק בקשר עין איתו.

לא להתוות מסלולים עוקפים ארוכים מדי.

* * *

מרכיב חוזר בסיפורים ששומעים מאנשים הוא שבשלב מסוים הוסטו מדרכם. גלשו לנתיב אחר. שמַשהו, מתישהו, הסתבך. התפספס. ולא שב לקדמותו. רבים רואים בכך חלק טבעי, בלתי נמנע, מהחיים.

ידיד שאמר: 'אני בכלל רציתי להיות מין ניטְשֶה. להתבודד. לכתוב. פילוסופיה. שירה. אבל החיים התגלגלו כפי שהתגלגלו'.

החיים בפועל. מתפתחים. באים במגע. נשזרים. בַּסביבה. בזולת. מתעצבים. משׂתרגים. מתקשחים. מתקבעים.

כוחו המכריע של מה שקורה.

חיים נבנים סביב מה שאנחנו עושים בפועל. ועם מי שאנחנו עושים את זה. ואיפה שאנחנו עושים את זה. לא סביב מה שיכולנו לעשות. ועם מי שיכולנו לעשות את זה. ואיפה שיכולנו לעשות את זה.

חללים שלא דואגים למלא בתוכן הרצוי לנו יתמלאו בסוף בתוכן אחר. אין רִיק.

זהו גורלן של תכניות שלא מומשו. של כוונות שהוזנחו. של רצונות שלא דויקו. 

*

דרך לשמור על מרכיב שמהותי לנו, שבלעדיו חיינו ראויים בעינינו פחות, היא להעמיד אותו במרכז, לתת לשאר להסתדר סביבו. לאחוז בו, לחיות אותו, להתעקש עליו, כל הזמן. כך, בהדרגה, המרכיבים האחרים יתארגנו סביבו, ויתגבשו איתו לכדי מערכת שתגיע בסוף לשיווי משקל. מערכת שתיטה תמיד לשוב אל שיווי המשקל הזה. שיווי משקל שבנוי עכשיו סביב גרעין הגיבוש שבחרנו.

ככלל, כשאנו נמצאים בַּמקום, גם הבחירות נעשות פשוטות יותר: מה שמשתלב עם החיים היטב − נכון; מה שפחות − פחות.

כל עוד מישהו אינו על הנתיב שלו, גם החיבור אליו הוא על תנאי. 'בסוגריים'. בסופו של דבר, כשיעלה על הנתיב שלו, סביר שגם ישנה את קשריו בהתאם.

* * *

לעתים נוטלים זהות שאולה. מִתחפשים למישהו אחר. לרוב למישהו מוצלח יותר בעינינו.

יש בחירה להתנסוֹת בחוויית חיים שונה, בדיקה אמיתית של אפשרות להתפתח אל אופקים חדשים. ויש התחזות, תחפושת, העמדת פנים.

הגבול בין השתיים עשוי להיות דק.

ה'תוכן' − הַפְּנים שלנו. הנטייה. הסקרנות. המשיכה. השאיפה. תפיסת העולם. הלך הרוח.

ה'צורה' − הפן החיצוני של החיים. הפעולות בפועל. התנועות.

דרך חיים לעומת סגנון חיים.

דרך חיים: צורת חיים שנבנית מתוך התוכן. מתוך הפְּנים שלנו.

סגנון חיים: אימוץ סממנים חיצוניים. צורת חיים שלא נבנית מתוך התוכן.

* * *

אם כן, סיבות שונות לחיים מחוץ לנתיב:

יש שאנו גולשים מבלי משים מהנתיב שלנו.

יש שאנו דוחים מבחירה את העלייה על הנתיב שלנו.

יש שאנו מאמצים נתיב לא לנו.

אך יש גם שהסביבה החיצונית היא זו שמקשה עלינו להיות על הנתיב שלנו. שמגבילה את חירותנו.

מצב של התאמה לעולם הסובב, לעומת

מצב של חוסר התאמה לעולם הסובב.

ההבדל המכריע בין שני המצבים.

לאיזה עולם את קמה בבוקר?

שאת מזוהה איתו? שאת מנוכרת אליו?

התאמה של צורת החיים לתוכן, לַפְּנימיות, היא חיים איפה שהלב. סוג של אושר תוך כדי החיים. בהווה.

אי־התאמה בין צורת החיים לפנימיות היא חיים של פיצול. של פער. של דיסהרמוניה. תחושה של מצוקה. המתנה. פשרה. של לא חיים באמת.

*

אדם חי במרחב התרבות השלטת. שכל העת מתדפקת על עורו. על נפשו. מבקשת לחלחל פנימה. לעצב אותנו כדמותה.

אנשים שמנגנים את המנגינה השלטת. במיוחד אלה עם ה'רמקול'. כמות הרעש שהם מייצרים. ההשתלטות על המרחב. החְרָשת אלה המנסים לחיות מנגינה אחרת.

היכולת המבורכת לשלוט במידת הפתיחות של הנפש, של העור, לסביבה. היכולת להיפתח למקום שרוצים לשאוב ממנו, להיספג בו, להפנים אותו. ומנגד, להיסגר בפני מקום שחרדים מההשפעה שלו, שדוחה אותנו.

יש מי שעוֹרם פועל כך מעצמו. מגיב רגשית.

כשהעור יכול להיפתח כלפי החוץ: תחושת האמת, המיצוי, שכרגע החיים נחיים בעוצמה. מנגד, כשהעור נסגר בפני החוץ, מנוכר, מסויג: הגוף, הנפש, בקיפאון, בהמתנה. תחושת זמן לא מנוצל. גלות. רחוק מהנתיב שכמהים אליו.

*

הכריזמה של אנשים שיש להם כיוון. הערך המוסף. (אכן, גם כשהכיוון לאו דווקא חיובי.)

רבים מהאנשים היותר מרשימים קנאים לפרטיות שלהם. מקפידים על קרום בררני, לא להיטמע, על יכולת לכוון, על פיכחון, על ריחוק מסוים. מסוגלים להיות הכי אינטימיים עם זולתם, אבל רק מתוך המקום שלהם.

קרום. בררני. מגיב. הומאוסטזיס. שימור. קיום. לעומת היות ללא קרום. התפרקות אל הסביבה. היספגות.

*

הריכוז הרב שנדרש בכדי לצעוד בנתיב שלך,

בכדי לא להיסחף למסלולים המתועלים.

הדרישה לערנות מתמדת. לצלילות.

תעלוֹת החיים. תעלות הַתַּרְבּוּת. תעלות המנגנון.

כל כך קל לגלוש אליהן.

שני סוגי ספונטניות.

ספונטניות פסיבית: היטמעות. בלי ביקורת.

הפנמה של החוץ. מה שמעצב זה החוץ.

ספונטניות אקטיבית: פעולה אינטואיטיבית מתוך הקשבה לפנימיות. החצנה של הפנימיות.

מה שמעצב זה הפְּנים.

'נתגלגל, ספונטני, נזרום'. פסיביות כזו תביא לגלישה למסלולים המצויים. לְחיים שידמו לאורַח השגור.

*

ניתן להקשיח, באופן מכאני, צורת חיים שמתאימה לפנימיות. למַסֵד מסגרת. קפסולה בתוך המרחב החיצוני. או אפילו רק פרקי זמן של הקשבה פנימה. נניח, סדר היום של הנזירה, או היוגי.

השוו: מקדש ריק, לעומת מקדש עם ספר, עם משפטים שמצליחים לבטא את הרוח, שמסוגלים לעורר אותה, שוב ושוב.

זה כוחו של מיסוד. של צורה שבנויה עבור תוכן מסוים. שמגוננת עליו. שמשמרת אותו.

*

ויש מי שחיים את עולמם בסתר, ובו בזמן, כלפי חוץ, בהרמוניה עם הכלל.

*

נערה חיה בבית הוריה. מפתחת אינטואיציות עובריות. ניצני מחשבה. גבישי תובנות עמומות, שמנוגדים לדעות המוסכמות שבצלן מתקיימים החיים בבית; למרחב התרבותי של הוריה. תחת שתתעמת ותסתכן ברמיסה, מאלתרת לה פינה משלה. מחוץ לבית. חופשיה לטפח את עולמה המתהווה. עד שתתחסן.

תזכורת: במקרים רבים, כשנתקלים במשהו מנוגד, משהו קשה − לא להתעקש, לא לדחוק. לחילופין, גם לא להשלים עם מה שמתנגדים לו. אלא, פשוט להתרחק. למקום נטול חיכוך. ושם להמשיך לגדול.

המרחק הנכון. המרחק הבטוח, מרמיסה. המרחק שמאפשר הימנעות מחיכוך. מצרימה.

*

 קלוּת, אין פירושה חוסר מאמץ. אדרבא, פעילות יכולה להיות אינטנסיבית ומאומצת, אך עדיין קלה. כל עוד יש בה משהו קולח, ברור, שלם. משהו שאינו תקוע, מתסכל, מסוכסך, בחיכוך. אלה יעידו על פעולה לא נכונה, שגם קרוב לוודאי תביא לתוצאות לא נכונות.

עוד על הספר

  • הוצאה: אסיה
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2021
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 168 עמ' מודפסים
ספר דרך אליק פלמן

קיום

*

מה היית עושה אילו הכול היה אפשרי? אילו לא היה צריך להתפשר?

לפעמים יש בחיים תחושה כזו, של הֱיוֹת בַּמָקום. חוויה של 'בדיוק זה'. של 'אין לאן למהר מפה'. של חיים שפועמים במלואם. של הימצאות על הנתיב שלנו.

על הנתיב. לא ליד. לא לקראת. על.

לעסוק בדברים שלך. באופן שלך. לקיים את אורח החיים שלך. עם האנשים שלך.

בכל תקופה יש את המקום שהכי מושך אותנו להיות בו − אורח החיים, העיסוק, האנשים. המקום הזה יכול כמובן גם להשתנות מתקופה לתקופה. אם נחבר את רצף המקומות שאנו כמהים להיות בהם בכל תקופה, נקבל משהו שאפשר לקרוא לו 'הנתיב שלנו'. לפעמים אנחנו על הנתיב שלנו, ולפעמים אנחנו לא.

בפועל, במקרים רבים מאד אנו משתהים. דוחים. בוחרים במודע מסלול זמני שאינו על הנתיב שלנו. (כל אלה קרו לי −)

לעתים, בגלל הפחד מגודל המשימה. התחושה שעוד אין מספיק כוח.

לעתים, מטעמים פרוזאיים. משיקולים פרקטיים. 'אני זקוק לעבודה הזו בשביל הכסף'.

לעתים, כדי לסיים משהו שהתחלנו, כמו מסלול לימודים; מסלול שבהתחלה משתלב עם הנתיב שלנו, אך אנו ממשיכים לדבוק בו גם כשהנתיב שלנו כבר מזמן פנה לכיוון אחר.

לעתים, כיוון שאנו חומדים נתיב לא לנו. רוצים גם. אומרים, 'נעשה גיחה'.

הנטייה לברוח. להכנות, למִנְהלות, לסידורים לקראת. ההשתהות מלהיות.

*

'זה לא מי שאני באמת. זה רק זמני. עניין טכני'.

זמנים של פער בין מי שמבחינתנו אנחנו רק מגלמים כרגע, לבין מי שאנחנו מרגישים שאנחנו באמת, מי שעוד נהיה פעם.

חוויית החיים של הפער הזה. שכיחותה.

ווֹנגוּט: 'אנחנו מה שאנחנו מתחזים להיות, לכן עלינו להיות זהירים במה שאנחנו מתחזים להיות'.

לנגן בקול מנגינה אחת; לשמור בראש לחן אחר. לכמה זמן זה באמת אפשרי? 

יציאה מהנתיב היא הגירה מנטלית.

הגירה פיזית היא פעמים רבות דווקא חלק מעליה על הנתיב.

*

'יכולתי'.

באמת?

הפער בין מה שאנחנו מדמיינים שאנחנו יכולים להיות, לבין מה שבאמת אנחנו יכולים להיות. ככל שאנו משתהים מלבדוק, מלהיות, כן מתרחב הפער הזה.

אילו רק היה מתאפשר לכל אחת ואחד לחיות לפחות למשך תקופה ללא אילוצים. ללא מגבלות. לעשות את מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות, בצורה שאנחנו חושבים שצריך לעשות, הכי טוב שאנחנו מסוגלים לעשות. להיפגש סוף סוף עם היכולות האמיתיות שלנו. להיפגש עם ההבדל בין היכולות האמיתיות שלנו לבין היכולות המדומיינות שלנו. לטוב ולרע.

*

השוו: הליכה מתוך התכוונות להגשים פעם בעתיד, לעומת הליכה מתוך הגשמה כבר בהווה.

חיים שהם 'עדיין לא', דורשים יכולת לדמיין את החיים 'כשכבר', כשימומשו. וזאת על מנת לעשות את הבחירות בהווה באופן שישתלבו עם החיים הרצויים בעתיד. סיכוי קלוש להצליח לדמיין זאת נכון.

משפט חוזר בגרסאות שונות: 'הטעות שלי הייתה שחשבתי אז שידעתי מה יהיה טוב עבורי כעבור עשור'.

אם התקופה הזו לא תוביל בסוף לאן שאת מקווה שהיא תוביל, האם תתחרטי עליה?

כשהולכים תוך הגשמה בהווה, לעתים קרובות קשה לראות לאן בדיוק מובילה הדרך, מה יהיה. אבל אחת לכמה זמן אפשר לעצור, להתבונן לאחור על כברת הדרך שעברנו, להמשיך את קו הדרך הזה קדימה, וכך לקבל מושג לאן פנֵינו.

מוטב להימצא על הנתיב, ולא רק בקשר עין איתו.

לא להתוות מסלולים עוקפים ארוכים מדי.

* * *

מרכיב חוזר בסיפורים ששומעים מאנשים הוא שבשלב מסוים הוסטו מדרכם. גלשו לנתיב אחר. שמַשהו, מתישהו, הסתבך. התפספס. ולא שב לקדמותו. רבים רואים בכך חלק טבעי, בלתי נמנע, מהחיים.

ידיד שאמר: 'אני בכלל רציתי להיות מין ניטְשֶה. להתבודד. לכתוב. פילוסופיה. שירה. אבל החיים התגלגלו כפי שהתגלגלו'.

החיים בפועל. מתפתחים. באים במגע. נשזרים. בַּסביבה. בזולת. מתעצבים. משׂתרגים. מתקשחים. מתקבעים.

כוחו המכריע של מה שקורה.

חיים נבנים סביב מה שאנחנו עושים בפועל. ועם מי שאנחנו עושים את זה. ואיפה שאנחנו עושים את זה. לא סביב מה שיכולנו לעשות. ועם מי שיכולנו לעשות את זה. ואיפה שיכולנו לעשות את זה.

חללים שלא דואגים למלא בתוכן הרצוי לנו יתמלאו בסוף בתוכן אחר. אין רִיק.

זהו גורלן של תכניות שלא מומשו. של כוונות שהוזנחו. של רצונות שלא דויקו. 

*

דרך לשמור על מרכיב שמהותי לנו, שבלעדיו חיינו ראויים בעינינו פחות, היא להעמיד אותו במרכז, לתת לשאר להסתדר סביבו. לאחוז בו, לחיות אותו, להתעקש עליו, כל הזמן. כך, בהדרגה, המרכיבים האחרים יתארגנו סביבו, ויתגבשו איתו לכדי מערכת שתגיע בסוף לשיווי משקל. מערכת שתיטה תמיד לשוב אל שיווי המשקל הזה. שיווי משקל שבנוי עכשיו סביב גרעין הגיבוש שבחרנו.

ככלל, כשאנו נמצאים בַּמקום, גם הבחירות נעשות פשוטות יותר: מה שמשתלב עם החיים היטב − נכון; מה שפחות − פחות.

כל עוד מישהו אינו על הנתיב שלו, גם החיבור אליו הוא על תנאי. 'בסוגריים'. בסופו של דבר, כשיעלה על הנתיב שלו, סביר שגם ישנה את קשריו בהתאם.

* * *

לעתים נוטלים זהות שאולה. מִתחפשים למישהו אחר. לרוב למישהו מוצלח יותר בעינינו.

יש בחירה להתנסוֹת בחוויית חיים שונה, בדיקה אמיתית של אפשרות להתפתח אל אופקים חדשים. ויש התחזות, תחפושת, העמדת פנים.

הגבול בין השתיים עשוי להיות דק.

ה'תוכן' − הַפְּנים שלנו. הנטייה. הסקרנות. המשיכה. השאיפה. תפיסת העולם. הלך הרוח.

ה'צורה' − הפן החיצוני של החיים. הפעולות בפועל. התנועות.

דרך חיים לעומת סגנון חיים.

דרך חיים: צורת חיים שנבנית מתוך התוכן. מתוך הפְּנים שלנו.

סגנון חיים: אימוץ סממנים חיצוניים. צורת חיים שלא נבנית מתוך התוכן.

* * *

אם כן, סיבות שונות לחיים מחוץ לנתיב:

יש שאנו גולשים מבלי משים מהנתיב שלנו.

יש שאנו דוחים מבחירה את העלייה על הנתיב שלנו.

יש שאנו מאמצים נתיב לא לנו.

אך יש גם שהסביבה החיצונית היא זו שמקשה עלינו להיות על הנתיב שלנו. שמגבילה את חירותנו.

מצב של התאמה לעולם הסובב, לעומת

מצב של חוסר התאמה לעולם הסובב.

ההבדל המכריע בין שני המצבים.

לאיזה עולם את קמה בבוקר?

שאת מזוהה איתו? שאת מנוכרת אליו?

התאמה של צורת החיים לתוכן, לַפְּנימיות, היא חיים איפה שהלב. סוג של אושר תוך כדי החיים. בהווה.

אי־התאמה בין צורת החיים לפנימיות היא חיים של פיצול. של פער. של דיסהרמוניה. תחושה של מצוקה. המתנה. פשרה. של לא חיים באמת.

*

אדם חי במרחב התרבות השלטת. שכל העת מתדפקת על עורו. על נפשו. מבקשת לחלחל פנימה. לעצב אותנו כדמותה.

אנשים שמנגנים את המנגינה השלטת. במיוחד אלה עם ה'רמקול'. כמות הרעש שהם מייצרים. ההשתלטות על המרחב. החְרָשת אלה המנסים לחיות מנגינה אחרת.

היכולת המבורכת לשלוט במידת הפתיחות של הנפש, של העור, לסביבה. היכולת להיפתח למקום שרוצים לשאוב ממנו, להיספג בו, להפנים אותו. ומנגד, להיסגר בפני מקום שחרדים מההשפעה שלו, שדוחה אותנו.

יש מי שעוֹרם פועל כך מעצמו. מגיב רגשית.

כשהעור יכול להיפתח כלפי החוץ: תחושת האמת, המיצוי, שכרגע החיים נחיים בעוצמה. מנגד, כשהעור נסגר בפני החוץ, מנוכר, מסויג: הגוף, הנפש, בקיפאון, בהמתנה. תחושת זמן לא מנוצל. גלות. רחוק מהנתיב שכמהים אליו.

*

הכריזמה של אנשים שיש להם כיוון. הערך המוסף. (אכן, גם כשהכיוון לאו דווקא חיובי.)

רבים מהאנשים היותר מרשימים קנאים לפרטיות שלהם. מקפידים על קרום בררני, לא להיטמע, על יכולת לכוון, על פיכחון, על ריחוק מסוים. מסוגלים להיות הכי אינטימיים עם זולתם, אבל רק מתוך המקום שלהם.

קרום. בררני. מגיב. הומאוסטזיס. שימור. קיום. לעומת היות ללא קרום. התפרקות אל הסביבה. היספגות.

*

הריכוז הרב שנדרש בכדי לצעוד בנתיב שלך,

בכדי לא להיסחף למסלולים המתועלים.

הדרישה לערנות מתמדת. לצלילות.

תעלוֹת החיים. תעלות הַתַּרְבּוּת. תעלות המנגנון.

כל כך קל לגלוש אליהן.

שני סוגי ספונטניות.

ספונטניות פסיבית: היטמעות. בלי ביקורת.

הפנמה של החוץ. מה שמעצב זה החוץ.

ספונטניות אקטיבית: פעולה אינטואיטיבית מתוך הקשבה לפנימיות. החצנה של הפנימיות.

מה שמעצב זה הפְּנים.

'נתגלגל, ספונטני, נזרום'. פסיביות כזו תביא לגלישה למסלולים המצויים. לְחיים שידמו לאורַח השגור.

*

ניתן להקשיח, באופן מכאני, צורת חיים שמתאימה לפנימיות. למַסֵד מסגרת. קפסולה בתוך המרחב החיצוני. או אפילו רק פרקי זמן של הקשבה פנימה. נניח, סדר היום של הנזירה, או היוגי.

השוו: מקדש ריק, לעומת מקדש עם ספר, עם משפטים שמצליחים לבטא את הרוח, שמסוגלים לעורר אותה, שוב ושוב.

זה כוחו של מיסוד. של צורה שבנויה עבור תוכן מסוים. שמגוננת עליו. שמשמרת אותו.

*

ויש מי שחיים את עולמם בסתר, ובו בזמן, כלפי חוץ, בהרמוניה עם הכלל.

*

נערה חיה בבית הוריה. מפתחת אינטואיציות עובריות. ניצני מחשבה. גבישי תובנות עמומות, שמנוגדים לדעות המוסכמות שבצלן מתקיימים החיים בבית; למרחב התרבותי של הוריה. תחת שתתעמת ותסתכן ברמיסה, מאלתרת לה פינה משלה. מחוץ לבית. חופשיה לטפח את עולמה המתהווה. עד שתתחסן.

תזכורת: במקרים רבים, כשנתקלים במשהו מנוגד, משהו קשה − לא להתעקש, לא לדחוק. לחילופין, גם לא להשלים עם מה שמתנגדים לו. אלא, פשוט להתרחק. למקום נטול חיכוך. ושם להמשיך לגדול.

המרחק הנכון. המרחק הבטוח, מרמיסה. המרחק שמאפשר הימנעות מחיכוך. מצרימה.

*

 קלוּת, אין פירושה חוסר מאמץ. אדרבא, פעילות יכולה להיות אינטנסיבית ומאומצת, אך עדיין קלה. כל עוד יש בה משהו קולח, ברור, שלם. משהו שאינו תקוע, מתסכל, מסוכסך, בחיכוך. אלה יעידו על פעולה לא נכונה, שגם קרוב לוודאי תביא לתוצאות לא נכונות.