נֹגַהּ ומַארְס
מִיה מִכַּדּוּר הָאָרֶץ תָּמִיד אָהֲבָה אֶת הַכּוֹכָבִים וְאֶת הַיָּרֵחַ.
עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁאַבָּא חָזַר מֵהָעֲבוֹדָה, מִיה הָיְתָה עֲסוּקָה בְּהִתְבּוֹנְנוּת בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. קָרַב אֵלֶיהָ אַבָּא, נָתַן לָה חִבּוּק וּנְשִׁיקָה, וְאָמַר: "יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלָּךְ מִתְקָרֵב. מַה תִּרְצִי מַתָּנָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת?
"אֲנִי רוֹצָה מִשְׁקֶפֶת, לְהִסְתַּכֵּל בַּכּוֹכָבִים. אַבָּא – אֶפְשָׁר? בְּבַקָּשָׁה?" שָׁאֲלָה מִיה...