קאפו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קאפו
מכר
אלפי
עותקים
קאפו
הוספה למועדפים
מכר
אלפי
עותקים
4.5 כוכבים (97 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

ליליאן סלמה נחום

ליליאן סלמה נחום (31), נולדה וגדלה בעיר אשקלון. עוד לפני שסיימה את בית הספר היסודי, כתבה סיפורים והמציאה דמויות. כעת, הדמויות שלה רואות אור.
 
ליליאן נשואה באושר לליעד ואמא לשני מלאכים-שטנים קטנים: הילי ודור. היא אוהבת לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה טובה וללמוד שפות ותרבויות שונות.

תקציר

הערת הסופרת- חובה לקרוא את הספרים לפי הסדר: נשבעת בדם, רדופה, השפעה רעה, ללא פחד, אבודה, סיבוב אחרון, דואט בלתי שבירה, להיוולד מחדש, שקופה, קאפו ודואט כמעט אלוהים.

"שחרר אותי או שאצעק," אני מזהירה.
"תצעקי אם את חושבת שמישהו יכול להציל אותך ממני."

אני הילד השחור, בנה של המשרתת, זה שמאורס למטורפת של המשפחה, אבל מעל לכל הדברים האלה אני בנו של תאו רוסי. 
היורש.
בתקופה שבה המאפיה שקועה במלחמה מול הרוסים והאירים, אני נאבק לבסס את מעמדי כראש המאפיה של שיקגו, ונאבק באישה שעומדת בדרכי למטרה החשובה בחיי.
כולם חוששים ממני, חוץ ממנה.
היא חושבת שהיא תוריד אותי על ברכיי? היא טועה.
אני לא גבר שהיא יכולה לשחק בו.
אני הקאפו.

קאפו הוא ספר מסחרר מלא באקשן, ברומנטיקה ובפשע וממשיך את סיפוריהן של הדמויות האהובות מסדרת נשבעת בדם של סופרת רבי המכר ליליאן סלמה נחום. זה ספרה התשעה־עשר של ליליאן, וגם הפעם לא תוכלו לעזוב את הספר עד לסיומו המסחרר. 

פרק ראשון

פרק 1

מרי

"בוקר טוב," אני תופסת את מקומי ליד השולחן, מופתעת לראות את אבא מחייך. אני זעה באי־נוחות תחת מבטיהם של הוריי היקרים. "אתם צריכים משהו?"

"מתי חשבת לספר לנו שקבעתם תאריך לחתונה?" אימא שואלת. עתה אני מבינה את חיוכו המאושר של אבא. הייתי צריכה לדעת. אני תוחבת ענב לפי וזה מעניק לי עוד כמה דקות למחשבה לפני שאני עונה.

"לא קבענו תאריך. ג'סי קבע אותו בלי להתייעץ איתי, ואם להיות כנה, אין לי מושג איך הוא יצליח לארגן חתונה בחודש, אבל זאת הבעיה שלו."

"הוא לא האחראי על ארגון האירוע, זאת האחריות שלך," אבא אומר, "ולא כדאי לך לפשל, מריאנה, אחרת יהיה לך רע מאוד."

אני שותקת. תאו לא היה כופה עליי להתחתן עם ג'סי אם הוא לא היה מרגיש חובה כלפי אבא. אחרי הכול, אנדרה אחראי למותו של אוסקר וזאת דרכו של תאו לפצות את אבא על אובדן בנו האהוב. מה שהוא לא יודע זה שאבא היה מעדיף את הפיצוי מאשר את אוסקר, ללא כל היסוס. הוא רואה בחתונה הזאת הזדמנות לגבור על תאו, להיות החותן של הקאפו הבא. אני לא מעניינת אותו, האושר שלי לא עומד בראש מעייניו.

"אדאג לכל הפרטים," אימא מתערבת, מרגיעה את אבא. "ניפגש היום עם ניצן ונתאם ציפיות. החתונה תהיה בלתי נשכחת."

"מי היה מאמין שבסופו של דבר יצא משהו טוב מהילדה הזאת?" הוא ממלמל, קם מהכיסא ועוזב את חדר העבודה. אני שומרת על פי סגור. לא שווה לריב איתו ולסבך את עצמי בבעיות. אדאג לפגוע בו בדרכים אחרות.

"מה את לובשת? מיום ליום את נראית יותר כמו פרוצה ופחות כמו אישה ממשפחה מיוחסת," אימא נוזפת בי, "אני יכולה רק לתאר לעצמי מה אומרים עלינו מאחורי הגב באשמתך."

"לא אומרים כלום. להזכירך, אני אשתו לעתיד של הקאפו." אני קמה מהכיסא. "את יכולה להיות רגועה, בעלי לעתיד אוהב את מה שאני לובשת. או נכון יותר לומר, את מה שאני לא לובשת."

"לקראת הצהריים ניסע לבקר את ניצן," היא קוראת אחריי. אני לא טורחת להסתובב או להגיב, יודעת שלא אוכל להתחמק מהפגישה הזאת.

לאחר אימון הבוקר אני מחליטה להפתיע את ניל, החבר הכי טוב שלי, בארוחת בוקר מפנקת ודלת קלוריות, בדיוק כמו שהוא אוהב.

"למה מוקדם כל־כך?" הוא מתלונן, כמו תמיד. אני עוקפת אותו בדרכי למטבח ומניחה את החבילה על הדלפק שקניתי לו לפני שנה, כאשר עבר לדירה במרכז העיר. ניל עובד בשתי עבודות כדי לשלם עבור הדירה הקטנטנה הזאת ועבור הלימודים. הוריו, בדיוק כמו הוריי, שייכים למאפיה, אבל הפנו לו את הגב לאחר שגילו שהוא הומו. הם יכלו להרוג אותו או גרוע מכך, לכפות עליו לחיות בסתר, אבל בחרו לסלק אותו מהבית ובכך לאפשר לו לחיות את חייו. עבורו זאת הייתה האפשרות הטובה ביותר ובזכותה הוא למד הרבה וגדל להיות הגבר המדהים שהוא היום.

"ג'ס קבע שבעוד חודש תתקיים החתונה," אני מבשרת בשמחה מזויפת.

"הוא קבע את התאריך בלי להתייעץ איתך? מפתיע, הייתי בטוח שהוא מתמהמה בכוונה, וימשיך להתחמק מהיום הגדול לנצח."

הוא מתיישב על כיסא גבוה, מחטט בשקיות, שולף את היוגורט האהוב עליו, שופך אותו לקערית ומוסיף חתיכות של פירות טריים.

"גם אני חשבתי ככה, אבל נראה שטעינו."

"מה את מתכוונת לעשות? ההורים שלך בטח חוגגים."

"אל תזכיר לי אותם בכלל. הייתי משלמת כל סכום כדי שיפנו לי את גבם ויסלקו אותי מהבית." אני לוגמת מהקפה, חשה ייאוש.

"ואז מה היית עושה?" הוא מקניט, "היית עובדת למחייתך?"

"הבטחת כשהיינו ילדים להפוך לאיש חשוב מאוד ולפרנס אותי לשארית חיי," אני מזכירה לו בחיוך והוא פורץ בצחוק. "או שהייתי מוצאת בעל עשיר."

"אז הינה, מצאת לך איש עשיר. ג'סי עשיר מאוד ובעל מוניטין, והכי חשוב, הוא לא קמצן. את מפזרת את הכסף שלו כאילו היה אוויר והוא לא מתלונן."

"הוא הקאפו ואין לי שום שליטה עליו."

"את זקוקה לגבר שיסגוד לך כדי שתוכלי לעשות מה שמתחשק לך?"

"אני צריכה גבר בלי אופי," אני פוסקת ולוגמת מהקפה.

"הייתי רוצה לראות אותך מאוהבת עד מעל הראש." הוא מרצין.

"מאוהבת?" אני מצחקקת. "כדי להתאהב צריך לב ואני בטוחה שנולדתי בלי אחד מאלה. אנחנו צריכים לחשוב על תוכנית גאונית לביטול החתונה בלי שהאשמה לביטול תיפול על כתפיי. אסור שאבא שלי יחשוב שהיה לי יד בעניין אחרת הוא יחתן אותי עם הגבר המכוער והזקן ביותר."

"יש לי רעיון, אבל אני לא יודע עד כמה הוא ימצא חן בעינייך." הוא בוחן את פניי.

"תדבר. כרגע יש סיכוי שאקבל את הכול."

"תשכבי איתו," הוא מציע.

אני מרימה גבות. "למה שאשכב איתו? אם זה יקרה הוא לעולם לא יעזוב אותי."

ניל צוחק. "אולי אם תפגיני בפניו את כישורי המציצה שלך הוא יבין שאת לא קדושה ויחליט שזה לא מתאים לו."

"ואז הוא יזרוק אותי ואבא שלי יהרוג אותי על כך שלא העמדתי פנים שאני קדושה." ובכל זאת אני חושבת על ההצעה שלו. אולי ניל צודק והגיע הזמן להפוך את הסיפורים שסיפרתי על סקס סוער לסיפור אמיתי רק כדי להציק למגי הכלבה. "מגי," אני ממלמלת.

"איך מגי קשורה לעניין?" ניל לא מבין.

אני צוחקת ומוחאת כפיים. איך לא חשבתי על כך לפני כן? "אני יכולה לגרום לכלבה להילחם עליו ולנצח אותי. לג'סי יש חולשה לא ברורה לבחורה הזאת. מה דעתך?"

"היא תמימה מדי מכדי להילחם בך."

"מגי אולי נראית תמימה אבל אין בה שום דבר תמים. והיא מאוהבת בו, זה ברור. אני נהנית להציק לה, להימרח עליו בנוכחותה, אבל לדעתי אם אלחץ על הכפתורים הנכונים היא תילחם עליו רק כדי להוכיח את עצמה."

"ויתור על החתונה הוא ויתור על תפקיד הקאפו. ג'סי יוותר על התפקיד עבור מגי?"

"אעודד אותו לכך." הטלפון הנייד שלי מצלצל. אני שולפת אותו מהתיק, מסתכלת על המסך ומעוותת את פניי. "היא בלתי נסבלת," אני מסננת ועונה בלית ברירה. "מה את צריכה, אימא?"

"קבענו ללכת לביתה של ניצן, איפה את?" היא שואלת בקשיחות.

"בדרכי הביתה," אני עונה בקצרה ומנתקת. אני מרימה את התיק ומנשקת את ניל בדרכי החוצה. "תאחל לי בהצלחה." אני סוגרת את הדלת לפני שהוא מספיק להגיב וממהרת לרכב. מצאתי את הפתרון המושלם.


"הכי בטוח לקיים את החתונה בגינה האחורית," ניצן קובעת.

"דויד ואני התחתנו בגינה וזאת הייתה חתונה מדהימה," אומרת אוליביה, משכנעת את אימא.

"גם תאו ואני התחתנו בגינה האחורית, היא ענקית," מוסיפה ניצן.

"חלמתי לראות את בתי היחידה מתחתנת בוונציה או בכל עיר רומנטית אחרת. זאת יכולה להיות חתונה עוצרת נשימה. אויבי המאפיה לא ירדפו אחרינו לאיטליה, אז למה לא?" אני מתאפקת שלא לגלגל עיניים ונעמדת. "לאן את הולכת?" אימא שואלת.

"לחפש את החתן, מותר לי?" אני לא ממתינה לתשובה ויוצאת מחדר המגורים, צועדת לכיוון חדר העבודה ונכנסת בלי לנקוש. ג'ס, פטריזיו1 ודויד עובדים יחד. ג'ס יושב מאחורי שולחנו על כס המלוכה ומולו יושבים יד ימינו ויד שמאלו. עיניו הירוקות והקרות פוגשות את עיניי.

"מה את צריכה?"

כשג'סי מדבר יש לו שני מצבים. או שהוא נשמע חסר סבלנות, הוא שהוא נובח. הוא לא יודע לדבר כמו אדם נורמלי, וגם אם היה יודע, הוא לא מוצא לנכון לדבר עם פשוטי העם כמוני, אלא אם כן מעיזים להפריע לו ולפנות אליו. בהתחלה הוא הפחיד אותי, אבל למדתי שכלב נובח לא נושך. הוא לא יהסס לפגוע בגברים, אבל לעולם לא יפגע באישה.

"תיארתי לעצמי שהתגעגעת אליי." אני מחייכת בציניות ומתקרבת אליו, מתעלמת מהאחרים ונשענת על השולחן, מתבוננת בעיניו, מאתגרת אותו. הוא זז לאחור בכיסאו ונראה לא מרוצה. הוא לא אוהב שמפריעים לו בזמן העבודה, ומצד שני, הוא עובד תמיד.

"תדברי." הוא ניגש ישר לעניין.

"קבעת תאריך בלי להתייעץ איתי." אני שומרת על החיוך על אף הטון הנוקשה. ג'סי יבין בדרך הטובה או הרעה שלא ארקוד לפי החליל שלו ושהחיים לצידי יהיו בלתי נסבלים, כאב ראש אמיתי. אעשה הכול כדי שהוא יבטל את החתונה מרצונו.

"נתחיל בעבודה," דויד אומר ונעמד. פטריזיו מצטרף אליו והם ממהרים לצאת, סוגרים אחריהם את הדלת.

"ידעת שנתחתן במוקדם או במאוחר."

"במאוחר. במאוחר מאוד, אם לדייק. אני לא רוצה להתחתן איתך," אני מבהירה למקרה שהוא לא הבין זאת בשנתיים האחרונות.

"את מעדיפה להתחתן עם גבר אחר מהמאפיה של שיקגו? או שבעצם היית מעדיפה את הקאפו העתידי של ניו יורק?"

חיוכי מתרחב. "הייתי מוכנה להתחתן עם פרנקו."

"מרי, אין לי זמן לבזבז על שטויות. יש מטרה לשיחה הזאת?" הוא משלב את אצבעותיו.

"תבטל או שתדחה את החתונה," אני דורשת, "תמציא תירוץ אמין, תגיד מבחינתי שזה בגלל המלחמה עם האירים, אבל תוריד את החתונה הזאת מהגב שלי."

"לא יקרה. עוד משהו?"

"אתה משתוקק כל־כך להיות בעלי?" אני רוכנת קדימה, מבליטה את שדיי, מושיטה את ידי וחופנת את איברו הקשה. "ספר לי, מה אני צריכה לעשות כדי שתוותר על הנישואים?"

"תעיפי את היד ותפסיקי לבחון את הגבולות שלי," הוא מאיים.

"אחרת מה?" אני ממשיכה במשחק המסוכן. ג'ס תופס בידי, מסובב אותי כשהוא נעמד ומצמיד את גבי לחזהו, גורם לי להרגיש חסרת משמעות לנוכח גודלו. הוא משעין אותי קדימה על השולחן וסוגר את אגרופו על שערי, מאיים לתלוש אותו. "מה אתה עושה?" אני נלחמת לחינם. הוא חזק ממני. ג'ס מפשק מעט את רגליי בעזרת רגלו ומרים את שולי השמלה אל מותניי, חושף את ישבני. ליבי פועם במהירות. אני לא מוותרת וממשיכה להילחם. "שחרר אותי או שאצעק," אני מזהירה.

"תצעקי אם את חושבת שמישהו יכול להציל אותך ממני."

אני נושכת את שפתיי בחוזקה, מסתירה את הפחד. "אתה מתכוון לאנוס אותי?"

"את מתלבשת כמו נערת ליווי, מדברת כמו אישה מהרחוב, רטובה כמו זונה וחושבת שאם תהיי כזאת אשחרר אותך. הבעיה היא שאני אוהב נשים כמוך." מילותיו הופכות לי את הבטן. לא אניח לו להשפיל אותי. "אני אוהב לזיין אותן, לשבור אותן ולשמוע אותן מתחננות בפניי שאפסיק," הוא לוחש באיום, "את רוצה שאתייחס אלייך כמו שאני מתייחס לנשים זולות?"

"אני רוצה שתעזוב אותי לנפשי."

ג'ס מעמיד ומסובב אותי כאילו הייתי בובה על חוטים. אני מרימה את ראשי ומביטה בו בהתנשאות, הוא לא ישבור אותי בקלות. "שינית את דעתך? לא תחשוף בפניי את האופי האמיתי שלך? לא תאנוס אותי?" סערה מתחוללת בתוכי. גופי מגורה ובכל זאת אני רוצה לברוח בריצה מהגבר המתוסבך הזה. "אתה לא יכול לשבור אותי," אני מדגישה, "לא קיים הגבר שיצליח." אני עוקפת אותו בדרכי ליציאה, מניחה את ידי על הידית ועוצרת. "אם לא תבטל את החתונה אראה בזה הכרזת מלחמה ותאמין לי, אתה לא רוצה להילחם בי."

אני יוצאת וטורקת אחריי את הדלת, מסדרת את השיער באצבעות רועדות. בשנתיים האחרונות הוא איים עליי לא פעם, אבל מעולם לא איבד את הרסן. אני לא יודעת מה השתנה בימים האחרונים, אבל משהו השתנה. יכול להיות שנסחפתי כשפלרטטתי עם פרנקו בחתונה?

אני צועדת לכיוון חדר המגורים ונעצרת כאשר אני רואה את מגי. כמובן, הכלבה המתנשאת כאן. מתי היא לא כאן?

"מה קרה לשיער שלך?" אימא שואלת. האישה הזאת לא מפספסת כלום.

"סקס חפוז עם הקאפו," אני עונה בקצרה, נהנית לראות את הפגיעה בפניה של מגי.

"את לא חייבת להיות בוטה," אימא נוזפת בי.

"אנחנו רק נשים פה, ולא בדיוק בתולות, אז מה הבעיה?" אני שואלת בזלזול וממשיכה אל הבר, מוזגת כוסית ומסתכלת על מגי. "במחשבה שנייה, מגי בתולה."

"זאת הייתה שאלה או קביעה? כי אין לי שום כוונה לשוחח איתך על חיי הפרטיים."

"יש בכלל על מה לשוחח?" אני צוחקת בלעג. "בואי נודה, את לא בחורה שתיכנס למיטה עם כל אחד, והלב שלך שייך לג'סי. חבל בשבילך, הוא תפוס."

"יש בעיה?" ג'סי שואל, נכנס לחדר המגורים.

אני ניגשת אליו וכורכת זרוע אחת סביב צווארו בזמן שאני לוגמת מהמשקה. "למגי יש בעיה, היא מאוהבת בך," אני עונה בחיוך, לא מסירה את עיניי ממגי.

"את מוכנה להירגע?" ג'ס שואל בקשיחות.

"למה? זה סוד?" אני משחררת את צווארו ומתיישבת על הכורסה, מבינה שהאנמית מתכוונת להמשיך לשתוק. "אימא רוצה שנתחתן באיטליה, מה דעתך?"

"נתחתן פה," הוא קובע, עיניו מקובעות על מגי. "איפה פרנקו?"

"בחוץ עם תאו," ניצן עונה. הוא ממשיך לכיוון היציאה.

"ג'סי הוא הקאפו, חובתו ללמוד נימוסים בסיסיים," אימא מעירה. אני צוחקת.

"ג'ס יהיה בעל טוב," אומרת ניצן בביטחון. אני מתאפקת שלא לגלגל את העיניים. תאו, פרנקו, דויד ופטריזיו נכנסים לחדר המגורים וניצן מזנקת מהספה וממהרת לחבק את פרנקו. לפעמים אני שוכחת שהם בני דודים.

"אני שמחה שאתה כאן. אתה רוצה לעלות לחדר ולהתרענן מהטיסה?" חיוכה רחב. אני בוחנת אותו מלמעלה למטה באיטיות ונושכת את שפתי התחתונה. הגבר הזה נולד ללבוש חליפות שחורות, הוא נולד להיות קאפו. הכריזמה, העוצמה, הקשיחות והסקס אפיל מובחנים בכל תנועה שלו. כואב לי להסתכל עליו ולדעת שאני לא יכולה לגעת.

"לא אישאר כאן," פרנקו מפתיע את כולם.

"אז איפה תישן?" ג'ס מאגרף את כפות ידיו לצידי גופו.

"אתה לא יכול לישון בבית מלון, זה הבית שלך," ניצן מתעקשת.

"אישן אצל מגי," הוא עונה בהחלטיות. האנמית נראית מופתעת, אבל מייד מסתירה זאת.

"מגי גרה בדירת סטודיו ולא יהיה לכם נוח," ניצן מציינת. אני מתאפקת שלא לצחוק כשאני רואה את הבעתו הזועמת של ג'ס.

"נסתדר," הוא עונה ומסתכל על מגי. "נלך?"

הסנובית קמה מהספה ועוקפת אותם בדרכה החוצה, נראית לא מרוצה מהסידור החדש.

"הגעת לכאן כדי לעבוד," ג'ס מזכיר לו.

"אתארגן ואחזור. נעבוד לתוך הלילה ונסיים את החרא הזה בהקדם. אין לי כל עניין למשוך את המבצע."

"אני שמח לשמוע," ג'ס מסנן ופונה לחדר העבודה. פרנקו יוצא בעקבות מגי.

"המתיחות בין פרנקו לג'סי מדאיגה. צפויה מלחמה עם ניו יורק?" אימא שואלת בהרהור.

"על מה את מדברת?" ניצן מבטלת את דבריה, "לעולם לא תפרוץ מלחמה בין שיקגו לניו יורק, אנחנו משפחה."

"ג'סי ופרנקו מודעים לכך?"

אימא לא תניח לנושא עד שתצליח להוציא את ניצן משלוותה. בשביל זה היא פה. אני לא יודעת למה, אבל היא אף פעם לא חיבבה את ניצן.

"הסירי דאגה מליבך, ג'ס ופרנקו לא יפתחו במלחמה, אני מבטיחה לך."

"הדאגה הגדולה היא הבת שלי. תרחיש כזה לא קרה קודם, אבל הבנתי שיש כאלה שלא מרוצים מתפקודו של ג'סי, ולא הייתי רוצה שהוא יודח מתפקידו לאחר החתונה. הסכמתי לחתן את הבת שלי עם בנה השחור של המשרתת שלך כי הוא הקאפו. בשום מקרה אחר לא הייתי מאפשרת לה להתחתן עם נחות ממנה."

ניצן מאבדת את מעט הסבלנות ואת הנימוס המזויף. "תקשיבי לי טוב, זאת הפעם האחרונה שאת מכנה את ג'ס נחות, הבנת? הבת שלך זכתה, והתפקיד לא משנה בכלל. היא זכתה בגבר שיהיה שם בשבילה, שיהיה נאמן, שיבטיח שלעולם לא יחסר לה דבר."

"להזכירך, הוא לא איטלקי או בעל ייחוס משפחתי." היא מחייכת בציניות. "בעצם, גם את לא."

ניצן נעמדת. "סיימנו כאן. מרי, תעסיקי מארגנת חתונות."

מגי

"היי, חואקין," אני אומרת בחיוך לשומר בכניסה לבניין.

"מה שלומך, ילדה יפה?" הוא שואל בחביבות ובמבטא מקסיקני כבד, "אני שמח לראות שחזרת הביתה."

"תודה, התגעגעתי אליך. נתראה בבוקר ונפטפט קצת?"

"אחכה לך," הוא עונה בחיוך, וברגע שפרנקו נעצר לצידי חיוכו נמחק. "תכיר את פרנקו טורנטיני, מתברר שהוא אורח שלי. תוסיף אותו לרשימה עד להודעה חדשה."

פרנקו עוקף אותנו ונכנס לבניין בלי להתייחס לנוכחותו של חואקין. אני מתנצלת בחיוך נבוך, נכנסת בעקבותיו וצועדת אל המעליות. "יכולת להיות נחמד."

"לשומר? למה את נחמדה לשומר?" הוא שואל.

אני לא טורחת להגיב, נכנסת למעלית ולוחצת על כפתור הקומה. "למה אתה כאן? אין לי מקום בשבילך."

"לא אישאר הרבה זמן."

דלתות המעלית נפתחות ואנחנו צועדים לכיוון הדירה. אני מקישה את הקוד ופותחת את הדלת. פרנקו נכנס בעקבותיי, מניח את המזוודה ומסתכל סביב.

"דירת סטודיו, באמת?"

אבא אפשר לי ללמוד בשיקגו בתנאי שאסכים לגור באחד הבניינים של תאו. הבניין מאובטח וממוקם לא רחוק מהאוניברסיטה. כאשר ראינו את הדירות היה ברור לי שזאת תהיה הדירה שלי. בשונה מיתר הדירות בבניין, היא מרווחת ומוארת ויש לה תקרה גבוהה מאוד בסגנון תעשייתי ובה קבועים גופי תאורה מברזל שחור גס. הרצפה היא רצפת עץ אורן והחלל כולו פתוח. חלונות ארוכים וגדולים קבועים בקירות במרחקים קטנים זה מזה ומעניקים נוף מדהים אל העיר. בגלל הסגנון התעשייתי שלה בחרתי בעיצוב מינימלי ורוב הרהיטים עשויים ברזל שחור ועץ אורן.

"אמרתי לך, אין לי מקום בשבילך." אני מתיישבת על המיטה הממוקמת על במה קטנה ומשקיפה על העיר, וחולצת את הנעליים. פרנקו נשען על ספריית הברזל שמפרידה בין חדר השינה לחדר המגורים, משלב את קרסוליו ובוחן אותי.

"את מתכוונת להמשיך לזעוף או להעמיד אותה במקום?"

"על מה אתה מדבר?" אין לי רצון לפתח איתו שיחה על חיי האישיים. אני ניגשת אל מדפי הבגדים ושולפת פיג'מה. "אל תתחיל לבלבל את המוח. אני רוצה להתקלח ולנוח."

"מה אוכלים?"

למזלו, הוא שינה נושא. "יש תפריטי מסעדות על המקרר, תזמין מה שמתחשק לך, לא משנה לי." אני לא ממתינה לתגובה וממשיכה לכיוון חדר האמבטיה, סוגרת אחריי את הדלת, נעצרת מול המראה ונושמת עמוק. יהיה קשה לגור עם פרנקו, אבל אין לי ברירה אלא לסבול אותו. לא יהיה חכם לאלץ אותו לגור עם ג'סי תחת אותה קורת גג. אני עוצמת את עיניי ונזכרת בדבריה של מרי. הייתי צריכה לענות לה, הייתי צריכה להשתיק אותה פעם אחת ולתמיד, אבל מה אגיד? היא צודקת. התאהבתי בג'ס ואיבדתי אותו.

אני יוצאת מהמקלחת והולכת למטבח, נעצרת כאשר אני רואה את פרנקו נשען על השיש ועסוק בטלפון הנייד, לבוש בתחתוני בוקסר שחורים.

"למה אתה עירום?" אני שואלת, מפנה לו את גבי. אולי בכל זאת עדיף לתת לג'ס להרוג אותו.

"מה הבעיה, באג? לא ראית גבר לבוש בתחתונים מעולם?" הוא מתגרה בי. אני מזכירה לעצמי לנשום עמוק ולהירגע.

"אין לי שום בעיה עם גברים עירומים, יש לי בעיה איתך עירום."

"אני מתאר לעצמי שקשה לראות גבר כמוני עירום בלי שתהיה לך את האפשרות לגעת."

"למה אני צריכה לסבול אותך?" אני נאנחת וצועדת לכיוון הדלת, חוטפת את מפתחות הרכב מהמתלה.

"לאן את הולכת?"

"למקום שבו אתה לא נמצא."

 

(1) בנו של גאיו דה לוקה, אחיה של אמיליה. מוזכר בספר "שקופה".

ליליאן סלמה נחום

ליליאן סלמה נחום (31), נולדה וגדלה בעיר אשקלון. עוד לפני שסיימה את בית הספר היסודי, כתבה סיפורים והמציאה דמויות. כעת, הדמויות שלה רואות אור.
 
ליליאן נשואה באושר לליעד ואמא לשני מלאכים-שטנים קטנים: הילי ודור. היא אוהבת לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה טובה וללמוד שפות ותרבויות שונות.
קאפו ליליאן סלמה נחום

פרק 1

מרי

"בוקר טוב," אני תופסת את מקומי ליד השולחן, מופתעת לראות את אבא מחייך. אני זעה באי־נוחות תחת מבטיהם של הוריי היקרים. "אתם צריכים משהו?"

"מתי חשבת לספר לנו שקבעתם תאריך לחתונה?" אימא שואלת. עתה אני מבינה את חיוכו המאושר של אבא. הייתי צריכה לדעת. אני תוחבת ענב לפי וזה מעניק לי עוד כמה דקות למחשבה לפני שאני עונה.

"לא קבענו תאריך. ג'סי קבע אותו בלי להתייעץ איתי, ואם להיות כנה, אין לי מושג איך הוא יצליח לארגן חתונה בחודש, אבל זאת הבעיה שלו."

"הוא לא האחראי על ארגון האירוע, זאת האחריות שלך," אבא אומר, "ולא כדאי לך לפשל, מריאנה, אחרת יהיה לך רע מאוד."

אני שותקת. תאו לא היה כופה עליי להתחתן עם ג'סי אם הוא לא היה מרגיש חובה כלפי אבא. אחרי הכול, אנדרה אחראי למותו של אוסקר וזאת דרכו של תאו לפצות את אבא על אובדן בנו האהוב. מה שהוא לא יודע זה שאבא היה מעדיף את הפיצוי מאשר את אוסקר, ללא כל היסוס. הוא רואה בחתונה הזאת הזדמנות לגבור על תאו, להיות החותן של הקאפו הבא. אני לא מעניינת אותו, האושר שלי לא עומד בראש מעייניו.

"אדאג לכל הפרטים," אימא מתערבת, מרגיעה את אבא. "ניפגש היום עם ניצן ונתאם ציפיות. החתונה תהיה בלתי נשכחת."

"מי היה מאמין שבסופו של דבר יצא משהו טוב מהילדה הזאת?" הוא ממלמל, קם מהכיסא ועוזב את חדר העבודה. אני שומרת על פי סגור. לא שווה לריב איתו ולסבך את עצמי בבעיות. אדאג לפגוע בו בדרכים אחרות.

"מה את לובשת? מיום ליום את נראית יותר כמו פרוצה ופחות כמו אישה ממשפחה מיוחסת," אימא נוזפת בי, "אני יכולה רק לתאר לעצמי מה אומרים עלינו מאחורי הגב באשמתך."

"לא אומרים כלום. להזכירך, אני אשתו לעתיד של הקאפו." אני קמה מהכיסא. "את יכולה להיות רגועה, בעלי לעתיד אוהב את מה שאני לובשת. או נכון יותר לומר, את מה שאני לא לובשת."

"לקראת הצהריים ניסע לבקר את ניצן," היא קוראת אחריי. אני לא טורחת להסתובב או להגיב, יודעת שלא אוכל להתחמק מהפגישה הזאת.

לאחר אימון הבוקר אני מחליטה להפתיע את ניל, החבר הכי טוב שלי, בארוחת בוקר מפנקת ודלת קלוריות, בדיוק כמו שהוא אוהב.

"למה מוקדם כל־כך?" הוא מתלונן, כמו תמיד. אני עוקפת אותו בדרכי למטבח ומניחה את החבילה על הדלפק שקניתי לו לפני שנה, כאשר עבר לדירה במרכז העיר. ניל עובד בשתי עבודות כדי לשלם עבור הדירה הקטנטנה הזאת ועבור הלימודים. הוריו, בדיוק כמו הוריי, שייכים למאפיה, אבל הפנו לו את הגב לאחר שגילו שהוא הומו. הם יכלו להרוג אותו או גרוע מכך, לכפות עליו לחיות בסתר, אבל בחרו לסלק אותו מהבית ובכך לאפשר לו לחיות את חייו. עבורו זאת הייתה האפשרות הטובה ביותר ובזכותה הוא למד הרבה וגדל להיות הגבר המדהים שהוא היום.

"ג'ס קבע שבעוד חודש תתקיים החתונה," אני מבשרת בשמחה מזויפת.

"הוא קבע את התאריך בלי להתייעץ איתך? מפתיע, הייתי בטוח שהוא מתמהמה בכוונה, וימשיך להתחמק מהיום הגדול לנצח."

הוא מתיישב על כיסא גבוה, מחטט בשקיות, שולף את היוגורט האהוב עליו, שופך אותו לקערית ומוסיף חתיכות של פירות טריים.

"גם אני חשבתי ככה, אבל נראה שטעינו."

"מה את מתכוונת לעשות? ההורים שלך בטח חוגגים."

"אל תזכיר לי אותם בכלל. הייתי משלמת כל סכום כדי שיפנו לי את גבם ויסלקו אותי מהבית." אני לוגמת מהקפה, חשה ייאוש.

"ואז מה היית עושה?" הוא מקניט, "היית עובדת למחייתך?"

"הבטחת כשהיינו ילדים להפוך לאיש חשוב מאוד ולפרנס אותי לשארית חיי," אני מזכירה לו בחיוך והוא פורץ בצחוק. "או שהייתי מוצאת בעל עשיר."

"אז הינה, מצאת לך איש עשיר. ג'סי עשיר מאוד ובעל מוניטין, והכי חשוב, הוא לא קמצן. את מפזרת את הכסף שלו כאילו היה אוויר והוא לא מתלונן."

"הוא הקאפו ואין לי שום שליטה עליו."

"את זקוקה לגבר שיסגוד לך כדי שתוכלי לעשות מה שמתחשק לך?"

"אני צריכה גבר בלי אופי," אני פוסקת ולוגמת מהקפה.

"הייתי רוצה לראות אותך מאוהבת עד מעל הראש." הוא מרצין.

"מאוהבת?" אני מצחקקת. "כדי להתאהב צריך לב ואני בטוחה שנולדתי בלי אחד מאלה. אנחנו צריכים לחשוב על תוכנית גאונית לביטול החתונה בלי שהאשמה לביטול תיפול על כתפיי. אסור שאבא שלי יחשוב שהיה לי יד בעניין אחרת הוא יחתן אותי עם הגבר המכוער והזקן ביותר."

"יש לי רעיון, אבל אני לא יודע עד כמה הוא ימצא חן בעינייך." הוא בוחן את פניי.

"תדבר. כרגע יש סיכוי שאקבל את הכול."

"תשכבי איתו," הוא מציע.

אני מרימה גבות. "למה שאשכב איתו? אם זה יקרה הוא לעולם לא יעזוב אותי."

ניל צוחק. "אולי אם תפגיני בפניו את כישורי המציצה שלך הוא יבין שאת לא קדושה ויחליט שזה לא מתאים לו."

"ואז הוא יזרוק אותי ואבא שלי יהרוג אותי על כך שלא העמדתי פנים שאני קדושה." ובכל זאת אני חושבת על ההצעה שלו. אולי ניל צודק והגיע הזמן להפוך את הסיפורים שסיפרתי על סקס סוער לסיפור אמיתי רק כדי להציק למגי הכלבה. "מגי," אני ממלמלת.

"איך מגי קשורה לעניין?" ניל לא מבין.

אני צוחקת ומוחאת כפיים. איך לא חשבתי על כך לפני כן? "אני יכולה לגרום לכלבה להילחם עליו ולנצח אותי. לג'סי יש חולשה לא ברורה לבחורה הזאת. מה דעתך?"

"היא תמימה מדי מכדי להילחם בך."

"מגי אולי נראית תמימה אבל אין בה שום דבר תמים. והיא מאוהבת בו, זה ברור. אני נהנית להציק לה, להימרח עליו בנוכחותה, אבל לדעתי אם אלחץ על הכפתורים הנכונים היא תילחם עליו רק כדי להוכיח את עצמה."

"ויתור על החתונה הוא ויתור על תפקיד הקאפו. ג'סי יוותר על התפקיד עבור מגי?"

"אעודד אותו לכך." הטלפון הנייד שלי מצלצל. אני שולפת אותו מהתיק, מסתכלת על המסך ומעוותת את פניי. "היא בלתי נסבלת," אני מסננת ועונה בלית ברירה. "מה את צריכה, אימא?"

"קבענו ללכת לביתה של ניצן, איפה את?" היא שואלת בקשיחות.

"בדרכי הביתה," אני עונה בקצרה ומנתקת. אני מרימה את התיק ומנשקת את ניל בדרכי החוצה. "תאחל לי בהצלחה." אני סוגרת את הדלת לפני שהוא מספיק להגיב וממהרת לרכב. מצאתי את הפתרון המושלם.


"הכי בטוח לקיים את החתונה בגינה האחורית," ניצן קובעת.

"דויד ואני התחתנו בגינה וזאת הייתה חתונה מדהימה," אומרת אוליביה, משכנעת את אימא.

"גם תאו ואני התחתנו בגינה האחורית, היא ענקית," מוסיפה ניצן.

"חלמתי לראות את בתי היחידה מתחתנת בוונציה או בכל עיר רומנטית אחרת. זאת יכולה להיות חתונה עוצרת נשימה. אויבי המאפיה לא ירדפו אחרינו לאיטליה, אז למה לא?" אני מתאפקת שלא לגלגל עיניים ונעמדת. "לאן את הולכת?" אימא שואלת.

"לחפש את החתן, מותר לי?" אני לא ממתינה לתשובה ויוצאת מחדר המגורים, צועדת לכיוון חדר העבודה ונכנסת בלי לנקוש. ג'ס, פטריזיו1 ודויד עובדים יחד. ג'ס יושב מאחורי שולחנו על כס המלוכה ומולו יושבים יד ימינו ויד שמאלו. עיניו הירוקות והקרות פוגשות את עיניי.

"מה את צריכה?"

כשג'סי מדבר יש לו שני מצבים. או שהוא נשמע חסר סבלנות, הוא שהוא נובח. הוא לא יודע לדבר כמו אדם נורמלי, וגם אם היה יודע, הוא לא מוצא לנכון לדבר עם פשוטי העם כמוני, אלא אם כן מעיזים להפריע לו ולפנות אליו. בהתחלה הוא הפחיד אותי, אבל למדתי שכלב נובח לא נושך. הוא לא יהסס לפגוע בגברים, אבל לעולם לא יפגע באישה.

"תיארתי לעצמי שהתגעגעת אליי." אני מחייכת בציניות ומתקרבת אליו, מתעלמת מהאחרים ונשענת על השולחן, מתבוננת בעיניו, מאתגרת אותו. הוא זז לאחור בכיסאו ונראה לא מרוצה. הוא לא אוהב שמפריעים לו בזמן העבודה, ומצד שני, הוא עובד תמיד.

"תדברי." הוא ניגש ישר לעניין.

"קבעת תאריך בלי להתייעץ איתי." אני שומרת על החיוך על אף הטון הנוקשה. ג'סי יבין בדרך הטובה או הרעה שלא ארקוד לפי החליל שלו ושהחיים לצידי יהיו בלתי נסבלים, כאב ראש אמיתי. אעשה הכול כדי שהוא יבטל את החתונה מרצונו.

"נתחיל בעבודה," דויד אומר ונעמד. פטריזיו מצטרף אליו והם ממהרים לצאת, סוגרים אחריהם את הדלת.

"ידעת שנתחתן במוקדם או במאוחר."

"במאוחר. במאוחר מאוד, אם לדייק. אני לא רוצה להתחתן איתך," אני מבהירה למקרה שהוא לא הבין זאת בשנתיים האחרונות.

"את מעדיפה להתחתן עם גבר אחר מהמאפיה של שיקגו? או שבעצם היית מעדיפה את הקאפו העתידי של ניו יורק?"

חיוכי מתרחב. "הייתי מוכנה להתחתן עם פרנקו."

"מרי, אין לי זמן לבזבז על שטויות. יש מטרה לשיחה הזאת?" הוא משלב את אצבעותיו.

"תבטל או שתדחה את החתונה," אני דורשת, "תמציא תירוץ אמין, תגיד מבחינתי שזה בגלל המלחמה עם האירים, אבל תוריד את החתונה הזאת מהגב שלי."

"לא יקרה. עוד משהו?"

"אתה משתוקק כל־כך להיות בעלי?" אני רוכנת קדימה, מבליטה את שדיי, מושיטה את ידי וחופנת את איברו הקשה. "ספר לי, מה אני צריכה לעשות כדי שתוותר על הנישואים?"

"תעיפי את היד ותפסיקי לבחון את הגבולות שלי," הוא מאיים.

"אחרת מה?" אני ממשיכה במשחק המסוכן. ג'ס תופס בידי, מסובב אותי כשהוא נעמד ומצמיד את גבי לחזהו, גורם לי להרגיש חסרת משמעות לנוכח גודלו. הוא משעין אותי קדימה על השולחן וסוגר את אגרופו על שערי, מאיים לתלוש אותו. "מה אתה עושה?" אני נלחמת לחינם. הוא חזק ממני. ג'ס מפשק מעט את רגליי בעזרת רגלו ומרים את שולי השמלה אל מותניי, חושף את ישבני. ליבי פועם במהירות. אני לא מוותרת וממשיכה להילחם. "שחרר אותי או שאצעק," אני מזהירה.

"תצעקי אם את חושבת שמישהו יכול להציל אותך ממני."

אני נושכת את שפתיי בחוזקה, מסתירה את הפחד. "אתה מתכוון לאנוס אותי?"

"את מתלבשת כמו נערת ליווי, מדברת כמו אישה מהרחוב, רטובה כמו זונה וחושבת שאם תהיי כזאת אשחרר אותך. הבעיה היא שאני אוהב נשים כמוך." מילותיו הופכות לי את הבטן. לא אניח לו להשפיל אותי. "אני אוהב לזיין אותן, לשבור אותן ולשמוע אותן מתחננות בפניי שאפסיק," הוא לוחש באיום, "את רוצה שאתייחס אלייך כמו שאני מתייחס לנשים זולות?"

"אני רוצה שתעזוב אותי לנפשי."

ג'ס מעמיד ומסובב אותי כאילו הייתי בובה על חוטים. אני מרימה את ראשי ומביטה בו בהתנשאות, הוא לא ישבור אותי בקלות. "שינית את דעתך? לא תחשוף בפניי את האופי האמיתי שלך? לא תאנוס אותי?" סערה מתחוללת בתוכי. גופי מגורה ובכל זאת אני רוצה לברוח בריצה מהגבר המתוסבך הזה. "אתה לא יכול לשבור אותי," אני מדגישה, "לא קיים הגבר שיצליח." אני עוקפת אותו בדרכי ליציאה, מניחה את ידי על הידית ועוצרת. "אם לא תבטל את החתונה אראה בזה הכרזת מלחמה ותאמין לי, אתה לא רוצה להילחם בי."

אני יוצאת וטורקת אחריי את הדלת, מסדרת את השיער באצבעות רועדות. בשנתיים האחרונות הוא איים עליי לא פעם, אבל מעולם לא איבד את הרסן. אני לא יודעת מה השתנה בימים האחרונים, אבל משהו השתנה. יכול להיות שנסחפתי כשפלרטטתי עם פרנקו בחתונה?

אני צועדת לכיוון חדר המגורים ונעצרת כאשר אני רואה את מגי. כמובן, הכלבה המתנשאת כאן. מתי היא לא כאן?

"מה קרה לשיער שלך?" אימא שואלת. האישה הזאת לא מפספסת כלום.

"סקס חפוז עם הקאפו," אני עונה בקצרה, נהנית לראות את הפגיעה בפניה של מגי.

"את לא חייבת להיות בוטה," אימא נוזפת בי.

"אנחנו רק נשים פה, ולא בדיוק בתולות, אז מה הבעיה?" אני שואלת בזלזול וממשיכה אל הבר, מוזגת כוסית ומסתכלת על מגי. "במחשבה שנייה, מגי בתולה."

"זאת הייתה שאלה או קביעה? כי אין לי שום כוונה לשוחח איתך על חיי הפרטיים."

"יש בכלל על מה לשוחח?" אני צוחקת בלעג. "בואי נודה, את לא בחורה שתיכנס למיטה עם כל אחד, והלב שלך שייך לג'סי. חבל בשבילך, הוא תפוס."

"יש בעיה?" ג'סי שואל, נכנס לחדר המגורים.

אני ניגשת אליו וכורכת זרוע אחת סביב צווארו בזמן שאני לוגמת מהמשקה. "למגי יש בעיה, היא מאוהבת בך," אני עונה בחיוך, לא מסירה את עיניי ממגי.

"את מוכנה להירגע?" ג'ס שואל בקשיחות.

"למה? זה סוד?" אני משחררת את צווארו ומתיישבת על הכורסה, מבינה שהאנמית מתכוונת להמשיך לשתוק. "אימא רוצה שנתחתן באיטליה, מה דעתך?"

"נתחתן פה," הוא קובע, עיניו מקובעות על מגי. "איפה פרנקו?"

"בחוץ עם תאו," ניצן עונה. הוא ממשיך לכיוון היציאה.

"ג'סי הוא הקאפו, חובתו ללמוד נימוסים בסיסיים," אימא מעירה. אני צוחקת.

"ג'ס יהיה בעל טוב," אומרת ניצן בביטחון. אני מתאפקת שלא לגלגל את העיניים. תאו, פרנקו, דויד ופטריזיו נכנסים לחדר המגורים וניצן מזנקת מהספה וממהרת לחבק את פרנקו. לפעמים אני שוכחת שהם בני דודים.

"אני שמחה שאתה כאן. אתה רוצה לעלות לחדר ולהתרענן מהטיסה?" חיוכה רחב. אני בוחנת אותו מלמעלה למטה באיטיות ונושכת את שפתי התחתונה. הגבר הזה נולד ללבוש חליפות שחורות, הוא נולד להיות קאפו. הכריזמה, העוצמה, הקשיחות והסקס אפיל מובחנים בכל תנועה שלו. כואב לי להסתכל עליו ולדעת שאני לא יכולה לגעת.

"לא אישאר כאן," פרנקו מפתיע את כולם.

"אז איפה תישן?" ג'ס מאגרף את כפות ידיו לצידי גופו.

"אתה לא יכול לישון בבית מלון, זה הבית שלך," ניצן מתעקשת.

"אישן אצל מגי," הוא עונה בהחלטיות. האנמית נראית מופתעת, אבל מייד מסתירה זאת.

"מגי גרה בדירת סטודיו ולא יהיה לכם נוח," ניצן מציינת. אני מתאפקת שלא לצחוק כשאני רואה את הבעתו הזועמת של ג'ס.

"נסתדר," הוא עונה ומסתכל על מגי. "נלך?"

הסנובית קמה מהספה ועוקפת אותם בדרכה החוצה, נראית לא מרוצה מהסידור החדש.

"הגעת לכאן כדי לעבוד," ג'ס מזכיר לו.

"אתארגן ואחזור. נעבוד לתוך הלילה ונסיים את החרא הזה בהקדם. אין לי כל עניין למשוך את המבצע."

"אני שמח לשמוע," ג'ס מסנן ופונה לחדר העבודה. פרנקו יוצא בעקבות מגי.

"המתיחות בין פרנקו לג'סי מדאיגה. צפויה מלחמה עם ניו יורק?" אימא שואלת בהרהור.

"על מה את מדברת?" ניצן מבטלת את דבריה, "לעולם לא תפרוץ מלחמה בין שיקגו לניו יורק, אנחנו משפחה."

"ג'סי ופרנקו מודעים לכך?"

אימא לא תניח לנושא עד שתצליח להוציא את ניצן משלוותה. בשביל זה היא פה. אני לא יודעת למה, אבל היא אף פעם לא חיבבה את ניצן.

"הסירי דאגה מליבך, ג'ס ופרנקו לא יפתחו במלחמה, אני מבטיחה לך."

"הדאגה הגדולה היא הבת שלי. תרחיש כזה לא קרה קודם, אבל הבנתי שיש כאלה שלא מרוצים מתפקודו של ג'סי, ולא הייתי רוצה שהוא יודח מתפקידו לאחר החתונה. הסכמתי לחתן את הבת שלי עם בנה השחור של המשרתת שלך כי הוא הקאפו. בשום מקרה אחר לא הייתי מאפשרת לה להתחתן עם נחות ממנה."

ניצן מאבדת את מעט הסבלנות ואת הנימוס המזויף. "תקשיבי לי טוב, זאת הפעם האחרונה שאת מכנה את ג'ס נחות, הבנת? הבת שלך זכתה, והתפקיד לא משנה בכלל. היא זכתה בגבר שיהיה שם בשבילה, שיהיה נאמן, שיבטיח שלעולם לא יחסר לה דבר."

"להזכירך, הוא לא איטלקי או בעל ייחוס משפחתי." היא מחייכת בציניות. "בעצם, גם את לא."

ניצן נעמדת. "סיימנו כאן. מרי, תעסיקי מארגנת חתונות."

מגי

"היי, חואקין," אני אומרת בחיוך לשומר בכניסה לבניין.

"מה שלומך, ילדה יפה?" הוא שואל בחביבות ובמבטא מקסיקני כבד, "אני שמח לראות שחזרת הביתה."

"תודה, התגעגעתי אליך. נתראה בבוקר ונפטפט קצת?"

"אחכה לך," הוא עונה בחיוך, וברגע שפרנקו נעצר לצידי חיוכו נמחק. "תכיר את פרנקו טורנטיני, מתברר שהוא אורח שלי. תוסיף אותו לרשימה עד להודעה חדשה."

פרנקו עוקף אותנו ונכנס לבניין בלי להתייחס לנוכחותו של חואקין. אני מתנצלת בחיוך נבוך, נכנסת בעקבותיו וצועדת אל המעליות. "יכולת להיות נחמד."

"לשומר? למה את נחמדה לשומר?" הוא שואל.

אני לא טורחת להגיב, נכנסת למעלית ולוחצת על כפתור הקומה. "למה אתה כאן? אין לי מקום בשבילך."

"לא אישאר הרבה זמן."

דלתות המעלית נפתחות ואנחנו צועדים לכיוון הדירה. אני מקישה את הקוד ופותחת את הדלת. פרנקו נכנס בעקבותיי, מניח את המזוודה ומסתכל סביב.

"דירת סטודיו, באמת?"

אבא אפשר לי ללמוד בשיקגו בתנאי שאסכים לגור באחד הבניינים של תאו. הבניין מאובטח וממוקם לא רחוק מהאוניברסיטה. כאשר ראינו את הדירות היה ברור לי שזאת תהיה הדירה שלי. בשונה מיתר הדירות בבניין, היא מרווחת ומוארת ויש לה תקרה גבוהה מאוד בסגנון תעשייתי ובה קבועים גופי תאורה מברזל שחור גס. הרצפה היא רצפת עץ אורן והחלל כולו פתוח. חלונות ארוכים וגדולים קבועים בקירות במרחקים קטנים זה מזה ומעניקים נוף מדהים אל העיר. בגלל הסגנון התעשייתי שלה בחרתי בעיצוב מינימלי ורוב הרהיטים עשויים ברזל שחור ועץ אורן.

"אמרתי לך, אין לי מקום בשבילך." אני מתיישבת על המיטה הממוקמת על במה קטנה ומשקיפה על העיר, וחולצת את הנעליים. פרנקו נשען על ספריית הברזל שמפרידה בין חדר השינה לחדר המגורים, משלב את קרסוליו ובוחן אותי.

"את מתכוונת להמשיך לזעוף או להעמיד אותה במקום?"

"על מה אתה מדבר?" אין לי רצון לפתח איתו שיחה על חיי האישיים. אני ניגשת אל מדפי הבגדים ושולפת פיג'מה. "אל תתחיל לבלבל את המוח. אני רוצה להתקלח ולנוח."

"מה אוכלים?"

למזלו, הוא שינה נושא. "יש תפריטי מסעדות על המקרר, תזמין מה שמתחשק לך, לא משנה לי." אני לא ממתינה לתגובה וממשיכה לכיוון חדר האמבטיה, סוגרת אחריי את הדלת, נעצרת מול המראה ונושמת עמוק. יהיה קשה לגור עם פרנקו, אבל אין לי ברירה אלא לסבול אותו. לא יהיה חכם לאלץ אותו לגור עם ג'סי תחת אותה קורת גג. אני עוצמת את עיניי ונזכרת בדבריה של מרי. הייתי צריכה לענות לה, הייתי צריכה להשתיק אותה פעם אחת ולתמיד, אבל מה אגיד? היא צודקת. התאהבתי בג'ס ואיבדתי אותו.

אני יוצאת מהמקלחת והולכת למטבח, נעצרת כאשר אני רואה את פרנקו נשען על השיש ועסוק בטלפון הנייד, לבוש בתחתוני בוקסר שחורים.

"למה אתה עירום?" אני שואלת, מפנה לו את גבי. אולי בכל זאת עדיף לתת לג'ס להרוג אותו.

"מה הבעיה, באג? לא ראית גבר לבוש בתחתונים מעולם?" הוא מתגרה בי. אני מזכירה לעצמי לנשום עמוק ולהירגע.

"אין לי שום בעיה עם גברים עירומים, יש לי בעיה איתך עירום."

"אני מתאר לעצמי שקשה לראות גבר כמוני עירום בלי שתהיה לך את האפשרות לגעת."

"למה אני צריכה לסבול אותך?" אני נאנחת וצועדת לכיוון הדלת, חוטפת את מפתחות הרכב מהמתלה.

"לאן את הולכת?"

"למקום שבו אתה לא נמצא."

 

(1) בנו של גאיו דה לוקה, אחיה של אמיליה. מוזכר בספר "שקופה".