הקדמה
לפעמים, התשובות למסתורי החיים נמצאות במקומות שאין מעלים כלל על הדעת שהן נמצאות בהם. אחרי שהפתרון נמצא והתעלומה נפתרת, מגלים, לא אחת, שהתשובות החמקמקות היו שם כל הזמן, אך נסתרו מעינינו. אלה המקרים שבהם, כפי שנוהגים לומר, "מרוב עצים לא רואים את היער". החיפוש אחר הוכחות למפץ הגדול, למשל - ההתפוצצות הקוסמית שלדעת המדענים הביאה ליצירת היקום - היא דוגמה לתגלית כזו.
ב–1960, ייצרו במעבדות חברת הטלפון בל, בהולמודל שבניו ג'רזי, ארה"ב, אנטנה גדולה, דמוית צלחת, כחלק ממיזם לתקשורת לוויינית, שכונה אקו (הד). אולם, ב–1962 פותחה טכנולוגיה חדשה שהפכה את אותה אנטנה למיותרת במיזם, וחוקרים יכלו לעשות בה שימוש כרדיו–טלסקופ. שני עובדים ממעבדות בל, ארנו פנזיאס ורוברט וילסון, החליטו להשתמש באנטנה לאיתור גלי רדיו חלשים המשודרים בין גלקסיות רחוקות.
כשהחוקרים החלו להשתמש באנטנה, הם גילו שהיא משמיעה רחשים שמקשים על זיהוי האיתותים שחיפשו. אף על פי שגם חוקרים אחרים שמעו את הרעש המטריד קודם לכן, הם התעלמו ממנו, שכן סברו שמקורו באנטנה עצמה. אחרי שבדיקה קפדנית שללה את האפשרות שמקור הרעש הוא בציוד, בדקו פנזיאס ווילסון בשיטתיות מקורות רעש אחרים, ביניהם הניסוי הגרעיני שנערך מעל לקרקע ב–1962, ואפילו משפחת יונים שהשתכנה בתוך האנטנה! אך אחרי הכול, הם לא הצליחו לעמוד על מקור הרעש.
באוניברסיטת פרינסטון הסמוכה, בדק מדען אחר, בשם רוברט דיקי, תיאוריות שגרסו שהיקום נוצר בעקבות התפוצצות קדומה בעלת ממדים עצומים שקשה להעלות על הדעת. הוא סבר שאם, אכן, חלה בעבר השתחררות מסיבית של אנרגיה, יהיו לכך הדים בצורת קרינה של גלי מיקרו, היוצרים רחש קבוע ברקע, הממשיך להישמע גם כיום. רק אחרי ששלושת המדענים שיתפו זה את זה בממצאיהם, הם הצליחו בסופו של דבר לעמוד על המשמעות של תגליתם.
כאשר פנזיאס ווילסון עסקו בחקר היקום על ידי בחינת האיתותים בין גלקסיות, התברר להם שהרחש הקבוע ששמעו ברקע היה הד להתפוצצות עתיקה! וכך הם גילו, בלי להתכוון לכך, הוכחה לתיאוריית המפץ הגדול. בשנות ה–70 של המאה העשרים, הייתה תיאוריה זו כה מקובלת, עד שהיא כונתה בשם המודל הסטנדרטי של הבריאה. ג'ון בהקול, אסטרו–פיזיקאי נודע מאוניברסיטת פרינסטון, אמר אז ש"גילוי קרינת הרקע של גלי המיקרו שינה לנצח את אופיו של חקר היקום..."1. בשנת 1978, הוענק לפנזיאס ווילסון פרס נובל על עבודתם.
הצד האירוני של התגלית שהתגלתה במעבדות בל הוא, שההוכחה לאחת התעלומות הגדולות ביותר של הבריאה הייתה בכל מקום, אך איש לא שם לב אליה, והיא התגלתה באופן בלתי צפוי, אחרי שהתעלמו ממנה במשך כשנתיים. ייתכן שהרמזים לשורשינו - העשויים להוות הוכחה ניצחת וחסרת תקדים לאחדות האנושות - נמצאים בעולם בצורה דומה. הייתכן שהתשובה לתעלומה העמוקה ביותר של קיומנו מצויה בכל מקום בעולמנו, אך עד כה נעלמה מעינינו?
תגלית מדהימה שקושרת את אותיות האלף–בית העבריות והערביות לכימיה המודרנית, מלמדת על כך שמצוי בתוכנו קוד אבוד שניתן לתרגמו ושמהווה רמז למקור קיומנו. כיום ניתן לתרגם תגלית זו לשפת החיים, על ידי הפיכת היסודות המוכרים - מימן, חנקן, חמצן ופחמן, היוצרים את ה–DNA - לאותיות מפתח של שפות עתיקות, וכך ניתן לעמוד על קוד החיים שהנו מסר נצחי. כאשר מתרגמים זאת, מגלים שהאותיות שמרכיבות את שמו העתיק של אלוהים טבועות בקוד הגנטי שבכל תא ותא בגופם של כל היצורים החיים.
המסר הוא: "אלוהים הוא נצחי בגוף".
ומשמעותו היא: האנושות היא משפחה אחת, בעלת מורשת משותפת, ותוצאה של אקט בריאה מכוון!
מסר זה חוזר שוב ושוב בכל תא בגופו של כל אחד מששת מיליארדי בני האדם החיים בעולמנו. אלה הן אבני הבניין של קיומנו. מסר עתיק זה - שאינו משתנה - קיים משחר האנושות, ומצוי בגופו של כל אחד מאתנו גם כיום, ללא הבדל גזע, דת, מורשת, אורח חיים או אמונה. כפי שנראה בפרק 9, קוד זה הוא כה אוניברסלי, שהוא נותן מסר זהה כשמתרגמים אותו לעברית או לערבית!
גילוי שם אלוהים במהות החיים מעיד על כך שבנוסף להיותנו מחוברים זה לזה, אנו מחוברים לחיים עצמם בצורה האינטימית ביותר האפשרית. מגבעול עשב יחיד ועד יערות הגשם רחבי הידיים; מזבוב הפֵּרות המביט בנו מעיניו המורכבות ועד למבטם החודר של הקופים - כל אמונה שמדגישה את ההבדלים בינינו מתמוססת לנוכח ההוכחה שהחיים כולם עשויים ממקבלה כימית של שם יחיד. אל מול הוכחה מוחשית כל כך לקשר ההדוק הקיים בין כל היצורים, מן הראוי שנתעלה על כל מה שהפריד בינינו בעבר ונבין שאין פער שלא ניתן לגשר עליו.
כפי שכל חיבור משקף את התקופה בה נכתב, גם ספר זה הושפע מהנסיבות המיוחדות בהן שרוי עולמנו בתחילת המאה העשרים ואחת, נסיבות שד"ר מיצ'יו קאקו, אחד ממפתחי תיאוריית שדה החוט ופרופסור לפיזיקה תיאורטית בסיטי קולג' של ניו יורק, היטיב לתארן. לדבריו, "במשך מרבית ההיסטוריה האנושית, יכולנו להתבונן רק כצופים מהצד בריקוד המופלא של הטבע." אלא שבשלהי המאה העשרים, חלה תפנית בקשר שלנו לטבע, וקשר זה קיבל משמעות חדשה. ד"ר קאקו מתאר שינוי זה כך: "עידן התגליות במדע מתקרב לקצו, ואת מקומו תופס עידן האדנות... אנו ניצבים בפני שינוי קיצוני שהופך אותנו מצופים פסיביים בטבע לכוריאוגרפים פעילים בו."2
במשך 100 השנים האחרונות, הצלחנו לפענח את סודות החומר, הרבייה, החיים והמוות. הידע שרכשנו מעניק לנו יכולת נדירה, שלא הייתה לנו בעבר, לארגן מחדש את הקוד הגנטי, לשנות את דפוסי מזג האוויר וליצור צורות חיים חדשות - דברים שהיו עד כה נחלת אלוהים והטבע בלבד. עתידנו תלוי כיום ביכולתנו להשתמש בידע שרכשנו בתבונה.
התגליות החדשות בתחום המדע והטכנולוגיה מעניקות לנו את הכוח לשמר או להרוס את כל היקר לנו. לראשונה בהיסטוריה המתועדת, הישרדות המין האנושי תלויה בבחירות של דור יחיד. ייתכן שדווקא הימצאותו של כוח זה בידינו גורמת לנו להכיר בכך שאנחנו חלק מכל מה שאנו רואים וביטוי למשהו גדול עוד יותר.
לנוכח האתגרים המיוחדים שמציבה בפנינו תקופתנו, נראה שהמפתח לשלום עולמי - ואולי לעצם הישרדותנו - טמון בכל אחד ואחת מאתנו ובכל תא של גופנו. ייתכן שמסר זה, הטמון בכל חבר במשפחתנו הגלובלית, מהווה עדות להצלחתנו כגזע ותזכורת אילמת למורשת שהוטבעה בנו כבר מהיום הראשון לקיומנו. פענוח מסר זה מצביע על העובדות הבאות שאינן ניתנות להכחשה:
• ניתן להפוך את היסודות מהם מורכב ה–DNA - מימן, חנקן, חמצן ופחמן - לאותיות מפתח באלף–בית העברי והערבי.
• בשפות אלה, הקוד הגנטי מקביל לשמו העתיק של אלוהים. שם זה חי אצל כל בני האדם, ואין זה משנה מהם מעשיהם, אורח חייהם, אמונתם, דתם או מורשתם.
• קשר זה תואר בכתבים עתיקים, כמו ספר היצירה העברי, שנכתב לפני 1,000 שנה לפחות, הרבה לפני שהמדע המודרני עמד עליו.
• הסיכוי שמדובר במקרה כזה בקשר "אקראי" הוא 1 ל–200,000 בערך.
הספר הקוד האלוהי הוא תוצאה של 12 שנות מחקר ושל החיפוש האישי שלי אחר עיקרון של אחדות אנושית, שהנה עמוקה כל כך ומוחשית כל כך, שלא ניתן להתכחש לה. מאז שנת 1986, החיפוש שלי הוביל אותי למקדשים, לכפרים ולמנזרים הנמצאים בכמה מהמקומות הטהורים, המבודדים והמרוחקים ביותר בעולם כיום. במקומות אלו, פגשתי אנשים מסורים המחשיבים זאת כחובתם בחיים, כמו גם ככבוד להם, לשמר את הזיכרונות של המין האנושי ואת ההיסטוריה של העולם שלנו.
המסורות האהובות ביותר עלינו, השמורות באגדות העתיקות, בריקודים המסורתיים, בשפה סודית וברשימות חבויות, נושאות בתוכן נושא דומה ביותר הגובר על כל החלוקות התרבותיות, הגיאוגרפיות והדתיות הקיימות בינינו. אף על פי שעל פניו נראה שהמסורות שלנו שונות זו מזו, הנושא היסודי שקיים בכולן מזכיר לנו שכמשפחה של המין האנושי, אנו יכולים לגבור על כל ההבדלים שאי פעם הפרידו בינינו.
אין זה מקרה שמסר רב עוצמה זה של אחדות התגלה בימינו, בשנים הראשונות למילניום החדש. הסטטיסטיקה מעידה על כך שהמאה העשרים הייתה המאה העקובה ביותר מדם בהיסטוריה האנושית ועל כך שבמהלכה מתו אנשים כתוצאה מאלימות, טיהור אתני, מלחמות ורצח עם, יותר מאשר בכל אסונות הטבע שאירעו באותה תקופה גם יחד (ראו פרק 1, טבלה 1.2). אלימות זו ממשיכה כעת גם בשנים הראשונות של המאה העשרים ואחת, כאשר קרוב לשליש מעמי העולם מעורבים בסכסוכים מזוינים.3 בנוסף למאבקים על משאבים ורווחים, רבים מהסכסוכים מתפתחים על רקע הבדלי דת ומריבות על גבולות.
בימינו נשמעים מדענים, חוקרים ומנהיגי דת, שגורסים כי האנושות ניצבת כעת מול האיום החמור ביותר עד כה לעצם הישרדותה. התפשטותן של מחלות עמידות בפני תרופות וסכנת התמוטטות המערכת האקולוגית של כדור הארץ, מציבות בפנינו אתגרים גדולים. לנוכח סכנות גלובליות אלה ולנוכח ההתחמשות הגדולה ביותר של צבאות בעולם מאז מלחמת העולם השנייה, מאיימת על כדור הארץ התפרצות של סכסוך בהיקף חסר תקדים. זו האווירה בה אנו חיים כיום את חיי היומיום שלנו ומגדלים בה את ילדינו, תוך כמיהה לשלום.
ניתן להשוות את מצבנו זה, לזה של משפחה הרגילה לבלות חלק גדול מזמנה יחד, שבניה ובנותיה שכחו עד כמה עמוק הקשר ביניהם. ורק כאשר אחד מהם הולך לעולמו, הם חשים כמה אהבו אותו וכמה הקשר המשפחתי יקר להם. "האבדה" מהווה זרז, הגורם לבני המשפחה לבחון את חייהם ולהביט בדברים מזווית חדשה.
כפי שאובדנו של אדם אהוב יכול לשנות את הגישה של משפחתו, כך גם הסבל הרב בו נתון עולמנו והניסיונות להשמיד תרבויות שלמות, מעוררים אותנו להבין עד כמה המשפחה הגלובלית וחיינו יחד יקרים לנו.
אך בשונה מהמשפחה שבדוגמה,
האנושות אינה צריכה לסבול טרגדיות רבות
כל כך כדי שתתעורר.
אלא שיצירת עולם שבו משפחות ועמים מציינים בגאון את ההבדלים הקיימים ביניהם ועם זאת חיים בשלום, דורשת דבר שנעדר מחברות רבות כיום - סיבה לכבד את החיים וזה את זה, ואמונה שאנו כולנו חלק ממשהו גדול יותר. את זאת ניתן להבין רק באמצעות חוויה ישירה, ואנו עשויים לגלות שההוכחה להימצאות שמו של אלוהים בגופם של כל אישה, ילד וגבר - בעבר ובהווה - היא חוויה כזו בדיוק!
הספר הקוד האלוהי הוא חיבור של שלום, החוצה את גבולות המדע, הדת וההיסטוריה המסורתיים. הוא ממזג את הידוע לנו על עברנו עם אמונתנו לגבי ההווה, בעזרת עיקרון מאחד אחד. בעוד שרבים סבורים שכוח עליון ממלא תפקיד בעולמנו, הידיעה ששמו של אלוהים חרות בתאי גופנו, יוצרת הכרה עמוקה ואישית מאוד, ועם זאת אוניברסלית, בכך שיש לכך משמעות לחיינו. התנסות זו מעניקה לנו סיבה להשיג שלום ומכנה משותף, שלא היה לנו בעבר, המאפשרים לנו להתחיל לפתור את המחלוקות בינינו.
על אודות ספר זה
באביב של שנת 1990, עזבתי קריירה מצליחה כמתכנת מערכות בתעשיית החלל ובמשרד ההגנה של ארה"ב, כדי להקדיש את כל זמני למציאת עיקרון מאחד ולהצגתו לעולם. אף על פי שהמחקר עדיין ממשיך להתקיים, התגליות המתוארות בספר זה עומדות בפני עצמן כמידע שלם ורב משמעות.
חילקתי ספר זה לשלושה חלקים ברורים, הקשורים זה לזה: החלק הראשון כולל היסטוריה והסברים לגבי חשיבות המסר הטמון בגופנו לחיינו; החלק השני מתאר את התגלית ואת תרגום הקוד; והחלק השלישי מסביר שמסר זה מציע הזדמנות נדירה לרפא את השוני המפריד בין המשפחות השונות בעולמנו.
כל אחד יקרא ספר זה בצורה שונה מעט. יהיו מי שירצו לעמוד על מהות הספר, בו הם עומדים להשקיע זמן ואנרגיה, לפני קריאתו - לגלות מהי השורה התחתונה. ואילו אחרים יעדיפו לעקוב אחר רעיונות המחבר, בתקווה שיובילו אותם להבנה שלמה ומועילה. הקווים המנחים הבאים יסייעו לכם לנווט את דרככם בספר זה, בהתאם להעדפותיכם האישיות.
לכל הקוראים: ברצוני להבהיר שהחלק הראשון מסביר כיצד עיצבה שאיפתנו לדעת מי אנחנו את ההיסטוריה של עולמנו. מרדיפות הדת ושלטון האינקוויזיציה ועד מלחמות הקודש ורצח עם, הגדרנו את עצמנו על פי ההבדלים בינינו. במקביל, המדע המתקדם ביותר בהיסטוריה פקח את עינינו ואת אוזנינו הקולקטיביות למתרחש במערכת השמש שלנו ומעבר לה, במטרה להבין כיצד אנו משתלבים יחד בבריאה. למרבה האירוניה, למרות ההתקדמות הטכנולוגית העצומה שחלה במאה האחרונה, עדיין לא גילינו מי אנו בדיוק.
פרק 3 מפרט כיצד פתרו במסורות העבר את תעלומת קיומנו, מספר אדם המסתורי ש"אבד" ועד ספריית נאג' חמדי הגנוסטית. אין ספק שמחברי כתבים עתיקים אלה ביקשו לחלוק את תגליותיהם עם הדורות הבאים. הפרק מסתיים בהצגת מה שנחשב על ידי רבים כספר המסתורי ביותר במסורת היהודית, ספר יצירה.
עבור קוראים הרוצים להבין כיצד ניתן לתרגם את מולקולות ה–DNA לאותיות, מתאר החלק השני את הרקע וההיסטוריה של התגלית ופרטיה. פרק 4 מביא רמזים שנמצאו בספר יצירה, המעידים על קשר סמוי בין יסודות האש, האוויר והמים ומקבילותיהם בשפת הכימיה העכשווית - קשר שתוצאותיו מפתיעות! פרק 4 עומד על הקשר הנסתר בין אמונות עתיקות ומודרניות, ואילו פרק 5 - "הגילוי", מצביע על דרכים ליישום קשר חזק זה, ומתאר את המשך המסע לפתרון חידת האלף–בית והקודים המוצפנים באותיות. הממצא המדהים באשר לקיומו של מכנה משותף מספרי לאותיות וליסודות, מאפשר לנו להשוות בין "תפוחים לאגסים" ולחבר את הכתוב בספר בראשית עם המדע המודרני. פרק 6 מגלה כי שמו העתיק והאישי של אלוהים - שהופיע בכתובים לפני למעלה מ–3,500 שנה - הוא בסיס ה–DNA!
אני מזמין את מי מכם ששואלים כיצד יכול מסר יחיד לשנות את עולמנו, להמשיך היישר לאותו חלק בספר זה הדן בשאלה זו: החלק השלישי. אחרי הדיון ההיסטורי והמדעי בחלק השני, העוסק בדרך בה מיתרגם המסר בתאינו, באים פרקים 7, 8 ו–9 שדנים במשמעות מסר זה בחיינו. בעוד שפרק 7 עוזר לנו להבין את ההשלכות של הימצאות שם האלוהים בגופנו, פרקים 8 ו–9 מתארים את התפקיד שמסר כזה עשוי למלא בגישור על ההבדלים המאיימים על הישרדותנו.
פרק 9, למשל, מתאר שיטה טבעית לפתרון סכסוכים, המבוססת על חזון של עתיד משותף. כאשר ההבדלים בין בני אדם נראים כבלתי ניתנים לגישור, יש להתחיל מהקרקע עליה ניצבים כולנו או לחזור אליה. המפתח הוא חזון משותף כחוויה מאחדת, שהשותפים לו אינם יכולים להתכחש לו. בפרק זה מועלית סברה, שזיהוי שם אלוהים בגופנו עשוי לסייע לפתרון סכסוכים רחבי היקף, במיוחד על רקע הבדלים דתיים ואתניים.
ספר שמבוסס על מחקר מקיף או חיבור טכני: מדוע בחרתי בגישה זו?
ספר זה עוסק באמונות עמוקות ואישיות רבות. תקצר היריעה מלציין את כל ההשלכות שיש לגילוי הקוד המוצפן בתאינו. מסיבה זו, בחרתי להתמקד בכוחו של המסר לגשר על פני ההבדלים בין בני האדם ולהביא לשלום בעולמנו. הבעיות המפרידות בינינו כיחידים, משפחות, דתות ועמים, הגיעו לממדים מפחידים - החל ממורכבותה של בעיית הטרור ועד 4,000 שנה של מלחמות במזרח התיכון, הסכנה להתמוטטות אקולוגית של כדור הארץ, התחמשות גוברת ופיתוח נשק להשמדה המונית - והבחירה קשה מתמיד.
פתגם עתיק אומר, שאנו מתקשים לפתור בעיות ומעלים תשובות מעורפלות כאשר אין בידינו את כל המידע הדרוש - משהו חסר. כיום, מתרבות ההוכחות לכך שזה המצב בתחומים השנויים במחלוקת כיום. כאשר כל המידע מצוי בידינו, האפשרויות ברורות וקל לנו לבחור בדרך פעולה. בסופו של דבר, אנו עשויים לגלות שהמשברים של ימינו הם תסמינים למצבים עמוקים ובסיסיים יותר. כולנו שואלים את אותה שאלה:
מהי "אמת המידה", שעל פיה אנו מודדים
את המחיר האנושי של הבחירות המדעיות
והפוליטיות שלנו, כשאנו בונים את עתידנו?
המסר המוחשי והאוניברסלי המצוי בבסיס החיים, שניתן להוכיחו, מהווה עדות מוצקה לקיומה של אינטליגנציה שאופפת אותנו. העובדה שהמסר הוא "החומר" ממנו אנו עשויים, אומרת לנו שאנו כולנו חלק מתכנית רחבה. עלינו לבחון את הקשר שלנו עם אינטליגנציה זו במדיניות הקיימת בתחומי המדע, המלחמה והשלום - הסוללת את הדרך למחר.
נושא ספר זה מתעלה, מעצם טבעו, על המגבלות המסורתיות של המדע והרוחניות. בהתבסס על מוצאנו העתיק ועל התגליות המדעיות המתקדמות ביותר, מתברר שכדי לעמוד באתגרים של תקופתנו, עלינו להתעלות על החשיבה המגדירה אותם. שילוב חכמת העבר עם מדע העתיד יוצר כלים חדישים ורבי עוצמה לפתרון בעיות ההווה, ובמקביל, פותח צוהר למסתורי הבריאה.
כפי שקורה עם כל תגלית טכנית באופייה, היה עליי למצוא דרך להעביר את המידע לקהל הרחב בצורה מדויקת ומובנת. כשהתחלתי מיזם זה בשנת 1990, היו מומחים שייעצו לי להביא את החומר מנקודת מבט מקצועית, אך לשם כך, היה עליי להרחיב את הדיון על הממצאים, מה שיכול היה לדחות את פרסום הספר, על המסר החזק המובא בו, בחודשים ואפילו בשנים. (פרסום המחקר החלוצי על הקודים המספריים המצויים בתנ"ך, למשל, היה נדחה בשש שנים, כדי לאפשר לעמיתים ומלומדים לבחון אותו.4)
לעומת זאת, היו אחרים שעודדו אותי לנקוט בגישה אקדמית פחות, וסברו שעדיף להשמיט טבלאות, גרפים, הערות השוליים ומראי מקומות רבים, כדי שניתן יהיה להעביר את המסר במהירות לקהל הרחב. אחרי ששקלתי את המלצות שתי הקבוצות, החלטתי לבחור ב"דרך ביניים".
הצגת ענפי המחקר הרבים המעורבים בחיבור זה מכבדת, לדעתי, את קהל הקוראים, ומאפשרת להציג את התגלית כסיפור זורם, במקום כדיווח מובנה. בפורמט הסיפורי, כלולות התייחסויות רבות למחקר שאפשר את כתיבת ספר זה. גישה זו אפשרה לי לתאר את התגלית בצורה אחראית וברורה כאחת. ועם זאת, עשיתי כמיטב יכולתי לפשט את הז'רגון הטכני ולהימנע מהסברים ארוכים ומייגעים, כדי לשמור על קצב וזרימה שידברו למגוון רחב של קוראים. אני מקווה שבכך יצרתי ספר בעל משמעות, שהנו גם מהנה לקריאה!
ולמרות זאת, אין ספק שחלקים מספר זה עשויים להיראות לקורא יותר טכניים מאחרים. פרקים 4 ו–5, למשל, מפרטים כיצד הכימיה של גופנו מתקשרת לשפה העברית העתיקה. לאלה מבין הקוראים שיבכרו לדלג על חלקים אלה, מובאת תמצית הדברים בסוף כל פרק.
עוצמתו של הקוד האלוהי
בעוד אנו ממשיכים לשכלל את הבנתנו את החומר והחיים למען הדורות הבאים, עלינו לענות על השאלה כיצד ניתן לאזן בין החכמה לכוח. האם נהיה נבונים דיינו כדי לאזן את הידע המדעי עם כוחות הטבע, עוד לפני שנתנסה בהשלכות ההרסניות של השימוש לרעה בכוחנו? האם נצא חיים מתהליך הלמידה שלנו? ד"ר מיצ'יו קאקו מתאר בספרו Hyperspace את גישתו של הפיזיקאי המנוח היינץ פאגלס להיסטוריה. בדברו על גילוי הקשר בין האור, האנרגיה והחיים בתחילת המאה העשרים, אמר פאגלס שאנו חייבים "לארגן כוחות אלה בסדר מוסרי ופוליטי, שאם לא כן ניכחד, משום שנאבד את המשאבים החשובים ביותר של הבנה וחמלה."5
נראה שלא קיים מודל ברור שיראה לנו את הדרך להשתמש בכוחות הטבע ובכוחו של אלוהים. אף על פי שאנו פוסעים בארץ לא נודעת בכל הנוגע לדרך ליישום הכוחות שרכשנו לעצמנו, ביכולתנו להיות בטוחים בדבר אחד: כל השיעורים הרבים שלימדו אותנו המלחמות, המחלות, הרס הסביבה, השנאה והסבל שחווה המין האנושי במאה השנים האחרונות, מזכירים לנו את קדושת החיים - כל החיים - ואת היות כל היצורים קשורים זה לזה. אם נישאר נאמנים לאשר למדנו ונכבד את עקרון החיים בכל בחירה שנבחר, לא נוכל לטעות.
ההשלכות של הגילוי, שה–DNA שלנו הוא מסר מכוח עליון, הנן רחבות, שנויות במחלוקת, מחזקות, וייתכן שבמידה מסוימת גם מהממות. נכונותנו לקבל זאת היא המפתח לשלום בר–קיימא והזמנה למלא את תפקידנו כנושאי נס קיומנו. הקוד האלוהי מצביע על האפשרויות הרבות הטמונות בדבר, והוא נכתב מתוך מטרה אחת בלבד: להאיר עיקרון מאחד זה, כדי שיסייע לנו להתעלות על כל סכסוך שמקורו הוא שוני בתוך המשפחה האנושית.
האדריכלית החברתית והעתידנית, ברברה מרכס הבארד, סיכמה את מצבנו במשפט אחד מלא חזון: "עלינו לבחור בין התפתחות מודעת לבין היכחדות בשל הניצול לרעה של כוחנו."6 ספר זה בא לומר שהבחירה היא בידינו ושבכוחו של שם יחיד לאחד את משפחתנו הגלובלית, גם אם ההבדלים הקיימים בינינו נראים, לפעמים, כבלתי ניתנים לגישור. הספר הקוד האלוהי אינו הפתרון לאתגרים הרבים הניצבים בפנינו בתחומי המדע, הטכנולוגיה והשלום, בתקופה המכריעה ביותר בהיסטוריה של המין האנושי, אך כאשר מושם דגש רב כל כך על ההבדלים בין בני האדם, הוא מתווה כיוון אחר.
- גרג בראדן
טאוס, ניו מקסיקו
דצמבר, 2003