ספר הליטורגיקה

יוהן סבסטיאן באך (1685-1750) Johann Sebastian Bach
מיסה בסי מינור BWV 232

H-moll-Messe

המיסה בסי מינור, בממדיה הכבירים ובתכניה המורכבים, חורגת באופן קיצוני ממתכונת החיבור הליטורגי; את שילובה בתפילה הלכה למעשה אין כלל להעלות על הדעת. אפילו באולם הקונצרטים היא דורשת מן השומעים מידה יוצאת־דופן של ריכוז, קשב ואורך־נשימה. חמשת הפרקים נחלקים ללא פחות מ-24 קטעי משנה, כל אחד מהם ייחודי במבנה, מרקם, תזמור, רעיונות מוזיקליים ומסר רוחני. ברור מעל כל ספק שבהלחנתה והרכבתה של יצירה זו לא כיוון באך להשמעתה, לפחות לא כחטיבה אחת. קרוב להניח שלפנינו מעין צוואה: כשם שב"אמנות הפוגה" אמר את מילתו האחרונה על הצורה המוזיקלית אשר לה נועד החיבור, כך ריכז במיסה בסי מינור את הפוריות והעמוקות בהשראות שצורה היסטורית־מונומנטלית זו של המוזיקה הדתית הפיחה בו ברבות השנים.

ברבות השנים? אכן כן, לידתה של יצירה זו משתרעת על לא פחות מעשרים־וחמש שנים. עבודת היצירה המושקעת בה היא רק מקצתה עבודת הלחנה, ואילו חלק אחר, לא מבוטל, הוא מעשה מרכבה: איסוף, סינון, בחירה ושיפוץ של חיבורים קיימים ושתילתם בתוך המארג הכולל. לדוגמה: פרק הסנקטוס הולחן כחיבור עצמאי לתפילת חג־המולד בכנסיית תומס בלייפציג ב-1724, ורק בזמן כלשהו בין 1746 ל-1748 נבחר בידי מחברו לייצג את הסנקטוס במיסה הגדולה בסי מינור שעל השלמתה שקד באותם ימים. באך חתר אל המיטב, ואם את המיטב הזה כבר יצר אי־ בעבר, לא ראה כל טעם להשחית את כוחותיו על חיבור נחות ממנו או, במקרה הטוב, מתקרב אליו באיכותו.

כאן נשאלת השאלה המתבקשת: מה ראה קַנטור[8] פרוטסטנטי להלחין מיסה קתולית? שכן מבין חמשת פרקי המיסה רק ה-Kyrie, ה-Gloria וה-Sanctus היו משותפים לשתי הכנסיות, בעוד ה-Credo וה-Agnus Dei הוצאו מן התפילה הפרוטסטנטית בגזרתו של מרתין לותר. לתשובה על שאלה זו שני היבטים: היבט מידי, חד־משמעי למדי, והיבט מורכב יותר, "רוחני" יותר, הבנוי על השערה בלבד. נפנה תחילה להיבט הראשון.

עם תפקידיו של הקַנטור נמנתה השמעתה של המיסה בחגים החשובים. הכוונה ל-Missa Brevis (מיסה קצרה), המורכבת מן ה-Kyrie וה-Gloria בלבד ומשותפת לפולחן הקתולי והפרוטסטנטי. בעשר השנים הראשונות לכהונתו יצא באך ידי חובתו בהשמעת מיסות קצרות מאת מלחינים אחרים. אך כאשר באביב 1733 הוטל על חבל סקסוניה איסור בן חמישה חודשים על השמעת מוזיקה לרגל האבל על מות השליט אוגוסט החזק, ניצל באך את שפע הפנאי והשלווה שנפלו בחלקו לשם התרכזות יסודית בנושא שהוזנח עד כה. התוצאה של "התרכזות יסודית" נוסח באך היתה מיסה (ברוויס), שבהיקפה ובמורכבותה אין לה אח ורע בספרות הליטורגית. אם היצירה הובאה להשמעה בכנסיית תומס הקדוש, אין אנו יודעים – אפשר שהדבר התרחש לכבוד ביקור השרד בלייפציג של השליט החדש, פרידריך אוגוסט II, גם אם נמנע מן הנסיך הקתולי להיות נוכח בתפילה הפרוטסטנטית. לעומת זאת ידוע לנו שביולי של אותה שנה שלח באך את תפקידי ה-Kyrie וה-Gloria המרכיבים את המיסה שלו אל הנסיך בדרֵזדֶן (את הפרטיטורה שמר בידיו), ולמשלוח צירף מכתב־הקדשה, שבו ביקש מ"הוד רוממותו, אדוני רב־החסד" למנותו לקומפוזיטור־חצר ובכך לשפר את מעמדו שהיה רחוק בעיניו מלהניח את הדעת. על־אף ההוכחה המזהירה של יכולותיו כפי שהשתקפה מחיבור ההקדשה, היה על באך להמתין שלוש שנים עד למילוי בקשתו. באשר להשמעתה או אי־השמעתה של היצירה בחצר־הכנסייה של דרזדן אין לנו כל עדות, לכאן או לכאן.

בין השנים 1733-1740 הלחין באך עוד ארבע מיסות לותרניות (מיסות קצרות), אך אלה היו חלק מעבודתו השוטפת ולא התקרבו, לא בממדיהן ולא מבחינת המאמץ היצירתי, לקיריה ולגלוריה מ-1733. לקראת סוף ימיו, באווירה של כינוס ואסיף, חזר אל אותם שני פרקים ובהשקעה־בכוח־יוצר שלא נפלה מזו מלפני חמש־עשרה שנים הוסיף על היצירה הקיימת את שלושת הפרקים החסרים, קרֶדו, סנקטוס ואגנוס דֵאי והשלים אותה לכלל מיסה (קתולית) כוללת. האם הרצון להעמיק את קשריו עם החצר הקתולית של דרזדן די בה כדי להסביר את המאמץ הכביר הזה – מה גם שבהלחנת שני הפרקים "הקתוליים" חרג במפגיע מכללי הטקס של כנסייתו?

כאן אנו מגיעים להיבט השני, ה"רוחני", של שאלת המניע למעשה כה יוצא־דופן מכל בחינה שהיא. אנו משערים – ועם כל הסבירות לא מדובר אלא בהשערה – כי בהשתקעותו בתוך המסורת המפוארת, שבמסגרתה יצרו רבי אמנים נערצים עליו כפלסטרינה יצירות־מופת כה מופלגות, התעלם באך במתכוון מן המחיצה בין נוצרים לנוצרים ב"אני מאמין" דתי־ מוזיקלי שרב בו המאחד מן המפריד. אם מותר במקרים נדירים להשתמש בקלישאה הנודעת, הרי זה המקרה: לא הקנטור דיבר פה ולא קומפוזיטור־ החצר, אלא היוצר הגדול והמאמין הגדול ש"כתב למען הנצח".

להלן תיאור תמציתי של חלקי היצירה על פרקיהם.

קיריֶה

באך מייחד לכל אחת משלוש הקריאות לרחמים פרק משלה.

אדון, רחם – Kyrie eleison

אחרי קריאת תחנונים כבירת עוצמה של גוף המבצעים כולו פותחת התזמורת בהשמעת הפוגה (הארוכה ביותר שבאך כתוב מעודו),[9] העוברת ממנה לקולות המקהלה בזה אחר זה. נושא הפוגה הוא קו פוליפוני המשוחח עם עצמו ומכיל בתוכו את מוטיב האנחה. יש שמבקשים לראות בפיתוליו הכרומטיים ביטוי לשפלות רוחו של האדם המתחנן על רחמים.

המושיע, רחם – Christe eleison

דואט לשני קולות־סופרן בלוויית שני כינורות באוניסונו המתווים קו מלודי משלהם, ובאסו קונטינואו. ביטוי לרחשי הדבקות והרוך ששם המושיע מעורר בלב המלחין (מסירת הכריסטה אלאיזון לקולות נשים תואמת מסורת מקובלת).

אדון, רחם – Kyrie eleison

פוגה בארבעה קולות שבה התזמורת מכפילה את קולות הזמרה. הפרק כתוב ב"סגנון העתיק", מבלי לאבד את ייחודו הבאכי. אחרי הדואט והאווירה שהשתררה בעקבותיו, החזרה על הקיריה הפותח אינה עוד אפשרית.

לפוגה שני נושאים (פוגה כפולה), הראשון מינורי והשני מז'ורי. שניהם בנויים מצלילים סמוכים, בניגוד לנושא של הקיריה הראשון הבנוי על מרווחים גדלים והולכים. המצוקה המובעת בנושא הראשון, עם המרווח הדיסוננטי־קיצוני של הטרצה המוקטנת, משווה לקריאה לרחמים נימה של דחיפות עליונה.

גלוריה

בחלק הזה שולט הסולם רה מז'ור, המקבילה המז'ורית של סולם סי מינור, כיאה לחלק אשר בעיקרו אומר זוהר והתרוננות. לחלק שמונה פרקים.

תהילה לאל במרומים – Gloria in excelsis

שורת הטקסט הראשונה, שבה המלאכים נותנים כבוד לאל במרום, היא מזמור תרועה ותהילה הכתובה למקהלה בחמישה קולות. שעה שהמבט מופנה לארץ ("ובארץ שלום"), האווירה מתעדנת, חלילים ואבובים תופסים את מקומם של התופים והחצוצרות, והסופרן מתנשא בסלסולים מעל למארג־הצלילים. בהמשך הופכת הנעימה הפסטורלית לנושא של פוגה, אשר בהשתלבה עם נושא־פוגה שני ("לבני אדם דורשי טוב") מתפתחת לכלל חגיגה קונטרפונקטית מרהיבה.

נהללך – Laudamus te

דו־שיח בין הסופרן השני (או האלט) והכינור אובליגטו, שבו קול הזמרה מציע גרסה מקושטת של תפקיד הכינור.

ניתן לך תודה – Gratias agimus tibi

הפרק כתוב בסגנון חמור ובחיקוי פוגלי צפוף (סטרֶטה). הקולות, ומעליהם החצוצרה, נבנים זה על גבי זה כעין סולם יעקב שראשו מגיע השמימה. נוצרת השתרגות בין הנושא הראשון, העולה, של הפוגה הדו־נושאית לבין הנושא המסתלסל כלפי מטה. הפרק שאול ממקהלת הפתיחה של הקנטאטה מס' 29 "נודֶך, אלוהים". הנושא מופיע גם בפוגה ברה מז'ור לעוגב. העובדה שבאך בחר לחזור על הפרק ב"תן לנו שלום" החותם את המיסה, מראה כי החשיבו והגה לו חיבה מיוחדת.

אלוהים אדוננו – Domine Deus

דואט לסופרן וטנור עם חליל אובליגטו, המשלים את השניוּת לכלל שילוש. קולות הזמרה עוקבים זה אחר זה בחיקוי צפוף, ויש גם שהם מתחברים בהדגשת האחדות שבין האב לבן.

הנושא עוונות העולם – Qui tollis peccata mundi

פרק זה, אולי הנוקב ביצירה כולה, לקוח מפרק הפתיחה של הקנטאטה מס' 46, "הביטו וראו, אם יש מכאוב כמכאובי", משנת 1723, השנה הראשונה לכהונתו של באך בלייפציג. הפרק, המסומן ב"לנטו" וחוזר לסולם סי מינור, הוא בעל מבנה תלת־רובדי: נושא מלודי נוגע ללב המופיע בחיקויים בשירת המקהלה, קווים רכים, נפתלים, בחלילים, וקולות־אנחה בלתי פוסקים בוויולות. המעברים ההרמוניים עוצרי הנשימה כמו באים לצייר את משא החטא שהמושיע לוקח מן האדם כדי לשאתו במקומו.

היושב לימין האב – Qui sedes ad dexteram Patris

אריה לאלט בלוויית אבוב ד'אמורה וכלי קשת, הממשיכה את אווירת התחינה של הפרק הקודם.

כי אתה לבדך קדוש – Quoniam tu solus Sanctus

הוד־הרוממות של הבאס המלכותי המלוּוה בקרן ושני בסונים, מכוון – אולי – גם כמחווה לשליט החדש אשר לו מוקדשת היצירה. הפרק עובר בלא הפסקה אל מקהלת הסיום.

עם רוח־הקודש – Cum Sancto Spiritu

חלק הגלוריה מסתיים בפוגה חגיגית, שבה המקהלה מפליגה בקולורטורות רב־קוליות שכולן תרועה וצהלה.

קרֶדו

אולי אין זה מקרה שלשם הפרקים המעטים בחלק זה הפותחים פתח כלשהו להבעת רגש פנה באך אל יצירות שהלחין בזמנים אחרים ובהקשרים אחרים. מן השינויים – הזעירים לכאורה – שהכניס בסדר הרכיבים של הטקסט והפוסלים אותו מכל השתלבות מעשית בפולחן התפילה, אנו חוזרים ולמדים שכוונה מעין זו היתה ממנו והלאה. השינויים האמורים אִפשרו לבאך למקם את פרק הצליבה בדיוק באמצע החלק.

הקרֶדו משופע בסמלים מרומזים, רובם מספריים. הנה דוגמה אחת מרבות: "Credo" בגימטריה הוא 43, והמילה Credo מופיעה בגרסה המולחנת 43 פעמים.

אני מאמין באל אחד – Credo in unum Deum

יסוד מוסד זה של כל הדתות המונותאיסטיות מלחין באך בצורת פוגה בשבעה קולות, שהנושא שלה לקוח מן המורשת הגרגוריָנית: חמישה קולות־ מקהלה ושני קולות של כינור, שבאס אינסטרומנטלי צועד תחתיהם במקצב בלתי משתנה כמעיד על אמת איתנה ויציבה. המשך הטקסט מופיע, יחד עם נושא־פוגה חדש, תחילה בקול הבאס, ורק אז עובר גם לקולות העליונים. פִסקה שנייה זו חגיגית אף מן הראשונה ומלוּוה בתופים ובחצוצרות. היא לקוחה מן הקנטאטה מס' 71 משנת 1829: "אלי, כשמך כן תהילתך".

ובאדון אחד, ישו המושיע – Et in unum Dominum Jesum Christum

המעבר מן האמונה באב לאמונה בבן מתנהל בשינוי אווירה מן החגיגי אל הרוגע – מן התופים והחצוצרות אל הפסטורליות של שני אבובי ד'אמורה בליווי שקט של כלי הקשת. סופרן ואלט עוקבות זו את זו בצמידות קנונית שהיא כמעט אחדות ולבסוף אכן הופכת לאחדות. הירידה משמים מסומלת באקורד שבור היורד מן הכינורות דרך שאר כלי הקשת עד הבאסו קונטינואו, ובסטייה אל המינור, המרמזת – אולי – על הכניסה אל האפלולית הארצית.

והיה לבשר ודם – Et incarnatus est

רוח של מיסתורין שרויה על הפרק הזה, המאופיין בקו היורד של הכינורות בזוגות של חצאי טונים.[10] כל אחד מצלילי המנגינה יוצר דיסוננס עם צלילי הכינורות, ואחריו – הרפיה אל הקונסונַנס שלידו, באופן שמתנהלת תנועה גלית בלתי פוסקת של מתח והרפיה. אלברט שווייצר[11] שומע בצלילים האלה את רוח הקודש המרחף בעולם ומחפש לו משכן אנושי לדור בו. עם מילות הסיום של הפרק משתנה הכיוון והירידה הופכת עלייה. התהליך נשלם: ישו היה לאדם.

ואף נצלב למעננו – Crucifixus etiam pro nobis

קינה מכמירת לב על צליבת ישו, בנויה על דרך השאקון:[12] תנועת באס כרומטית בירידה (אוסטינָטו), החוזרת 13 פעמים. התנועה ידועה לנו כביטוי מוסכם של כאב ביצירות הבארוק המוקדם והמאוחר, לרבות יצירותיו של באך עצמו. הפרק שאול מן הקנטאטה מס' 12, "בכי, קינה ונהי", שבה חוזרת תנועת הבאס 12 פעמים. באך הוסיף כאן את הפעם ה-13 במעבר חרישי ממי מינור לסול מז'ור – אחת מרגעי ההתעלות המפעימים ביצירה כולה.

הפרק שלפנינו הוא לב לבה של המיסה. הבה נזכור: הקרֶדו הוא האמצעי בחמשת חלקי המיסה, ושלושת האמצעיים בין תשעת פרקיו (4, 5, 6) הם שיאה הדרמתי: ירידה והתגשמות, צליבה וקבורה, תחייה ועלייה לשמים. הצליבה היא האמצעית שבהם.

וביום השלישי קם לתחייה – Et resurrexit tertia die

מפנה דרמתי מן האבל המופלג לשמחה המופלגת, בצהלה של חגיגה עממית מלוּוה בתופים וחצוצרות. בולט שינוי הכיוון של קו הבאס מירידה לעלייה. קיימת התחלפות מתמדת בין זמרת המקהלה לנגינות הביניים של התזמורת.

וברוח הקודש – Et in Spiritum Sanctum

שוב שינוי אווירה: מן החגיגיות הצוהלת לשלווה הפסטורלית של שני אבובי ד'אמורה העוטרים את קול הבאס – סמל לשילוש הקדוש (כמו גם המתכונת התלת־חלקית וסולם לה מז'ור בעל שלושת הדיאזים).

מודה אני בטבילה אחת – Confiteor unum baptisma

פרק־הסיום הדו־חלקי של הקרֶדו הוא פוגה כפולה בחמישה קולות בפה־ דיאז מינור אפלולי, המשלבת באמצעה את הקנטוס הגרוגוריָני לשורת הטקסט הראשונה בצורת קנון בין האלט לבין הבאס. הציפייה לתחיית המתים מובעת בשתי דרכים: הראשונה, תוך האטה דרמתית לאדאג'ו, מביעה את כובדו של המוות; השנייה, בתרועת חצוצרות ברה מז'ור ובמהירות מופלגת – את חדוות התחייה ואת אושרם של החיים הנצחיים. המעבר ממוות לחיים מתבצע בהדרגתיות, בשורה של אקורדים מוקטנים, שכל אחד מהם מפתיע בהיפתרו לאקורד שונה מקודמו. יש מי שמגלה במעבר זה את המטמורפוזה שעובר הזחל בגולם עם היהפכו לפרפר.

סנקטוס

חלק זה הולחן במקורו ב-1724, כחיבור עצמאי לתפילת חג־המולד בכנסיית תומס הקדוש, ורק כעבור יותר מעשרים שנה נשתל במיסה שלפנינו.

קדוש, קדוש, קדוש – Sanctus, Sanctus, Sanctus

הפרק פותח בשלוש קריאות רמות של "סנקטוס".[13] במשפט "מלוא השמים והארץ כבודו" פורצת פוגה בשישה קולות – תופעה נדירה בכלל יצירתו של באך.[14] המספר שש מתייחס לתיאורו של ישעיהו: "שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים, שש כנפים לאחד." שש, ככפולה של שלוש, מסמל, כמו החזרה המשולשת על המילה "קדוש", את השילוש הקדוש.[15] הפרק שואב את כוחו המצלולי מתנועת הבאס אשר בשלווה המלכותית של רבעים שווים, בצעדי אוקטבות עולות ויורדות, חוצה מרחבים – מתחתיות ארץ עד מרומי שמים.

הושע־נא במרומים – Osanna in excelsis

כתוב למקהלה כפולה, כנראה בהשראתן של מילות ישעיהו "וקראו זה אל זה", הנחשבות ליסוד הזמרה האנטיפונית[16] בכנסייה. הפרק המסתיים בקטע תזמורתי נרחב, מעלה את התרוממות הרוח של הפרק הקודם לידי התלהבות אקסטטית.

ברוך הבא – Benedictus

בהתאם לנהוג נמנה גם הבנדיקטוס שלפנינו עם פסגות הנועם המלודי, ההרמוני והאינסטרומנטלי של המיסה, כשהכינור או החליל אובליגָטו עוטר את הקו המנגינתי היפה של הטנור הסולני וגם זוכה לקטעים קונצרטיים משל עצמו בפתיחה ובסיום של הפרק. באריה זו נפרדת המיסה מן הסולם סי מינור.

הושע־נא במרומים – Osanna in excelsis

חוזר כלשונו.

אגנוס דאי

שה האל – Agnus Dei

אריה נפלאה זו, הלקוחה מן הקנטאטה מס' 11 "הללו אל בממלכותיו", תופסת במיסה זו, במבעה העמוק וחדור־העצב, מקום דומה לזה של אריית האלט "רחם־נא" במתאוס־פסיון. האריה כתובה בסולם החריג של סול מינור (לו שיערנו שמוצרט הכיר את המיסה היינו מגיעים לידי מסקנות מרחיקות־ לכת). הקו הקטוע של הבאסו קונטינואו פותח בצלילים המזכירים את הלחן הגרגוריָני של הדיאֶס אירֶה. המנגינה עוברת שינויי כיוון חדים ומפתיעים המורים על מעין התפוררות – תהליך שכמו מכין ההתלכדות־מחדש וההתגבשות בפרק הבא, פרק הסיום: "תן לנו שלום."

תן לנו שלום – Dona nobis pacem

אותו מזמור ארכאי מתוך הקנטאטה "נוֹדֶךָ, אלוהים" שבאך בחר בו לשם הגראציַס, מובא עתה שנית, ברה מז'ור המקביל לסי מינור ובפוגה כפולה, כדי לחתום את היצירה הכבירה בתפילה חגיגית לשלום.

I. קיריֶה

I. KYRIE

מקהלה

Chorus

אָדוֹן, רַחֵם.

Kyrie eleison

דואט (שני קולות־סופרן)

Duet (2 Sopranos)

הַמּוֹשִׁיעַ, רַחֵם.

Christe eleison

מקהלה

Chorus

אָדוֹן, רַחֵם.

Kyrie eleison

II. גלוריה

II. GLORIA

מקהלה

Chorus

תְּהִלָּה לָאֵל בַּמְּרוֹמִים

Gloria in excelsis Deo

וּבָאָרֶץ שָׁלוֹם

et in terra pax

לִבְנֵי אָדָם דּוֹרְשֵׁי טוֹב.

hominibus bonae voluntatis.

אריה (סופרן שני)

Aria (Second Soprano)

נְהַלֶּלְךָ, נְבָרֶכְךָ,

Laudamus te, benedicimus te,

נַעֲרִיצְךָ, נְרוֹמֶמְךָ.

adoramus te, glorificamus te.

מקהלה

Chorus

נִתֵּן לְךָ תּוֹדָה

Gratias agimus tibi

כְּרֹב תִּפְאַרְתְּךָ.

propter magnam gloriam tuam.

דואט (סופרן וטנור)

Duet (Soprano and Tenor)

אֱלֹהִים אֲדוֹנֵנוּ הַמּוֹלֵךְ בַּשָּׁמַיִם,

Domine Deus, Rex coelestis,

הָאֵל הָאָב הַכֹּל־יָכוֹל.

Deus Pater omnipotens.

אַתָּה, הָאָדוֹן, הַבֵּן שֶׁנּוֹלַד יָחִיד,

Domine Fili unigenite,

יֵשׁוּ, הַמּוֹשִׁיעַ הַמְּרוֹמָם.

Jesu Christe Altissime.

אֱלֹהִים אֲדוֹנֵנוּ, שֵׂה הָאֵל,

Domine Deus, Agnus Dei,

בֶּן הָאָב.

Filius Patris.

מקהלה

Chorus

הַנּוֹשֵׂא עֲווֹנוֹת הָעוֹלָם,

Qui tollis peccata mundi,

רַחֵם עָלֵינוּ.

miserere nobis.

הַנּוֹשֵׂא עֲווֹנוֹת הָעוֹלָם,

Qui tollis peccata mundi,

שִׁמְעָה תַּחֲנוּנֵינוּ.

suscipe deprecationem nostram.

אריה (אלט)

Aria (Alto)

הַיּוֹשֵׁב לִימִין הָאָב,

Qui sedes ad dexteram Patris,

רַחֵם עָלֵינוּ.

miserere nobis.

אריה (באס)

Aria (Bass)

כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ קָדוֹשׁ,

Quoniam tu solus Sanctus,

אַתָּה לְבַדְּךָ אָדוֹן,

tu solus Dominus,

אַתָּה לְבַדְּךָ עֶלְיוֹן,

tu solus Altissimus,

יֵשׁוּ הַמּוֹשִׁיעַ.

Jesu Christe.

מקהלה

Chorus

עִם רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ,

Cum Sancto Spiritu

בְּתִפְאֶרֶת הָאָב הָאֵל.

in gloria Dei Patris.

אָמֵן.

Amen.

III. קרֶדו

III. CREDO

מקהלה

Chorus

אֲנִי מַאֲמִין בְּאֵל אֶחָד.

Credo in unum Deum.

מקהלה

Chorus

אֲנִי מַאֲמִין בְּאֵל אֶחָד,

Credo in unum Deum,

אָב כֹּל־יָכוֹל,

Patrem omnipotentem,

בּוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ,

factorem coeli et terrae,

כָּל הַגְּלוּיוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת.

visibilium omnium et invisibilium.

דואט (סופרן ואלט)

Duet (Soprano and Alto)

וּבְאָדוֹן אֶחָד,

Et in unum Dominum

יֵשׁוּ הַמּוֹשִׁיעַ,

Jesum Christum,

בֵּן יָחִיד לָאֵל,

Filium Dei unigenitum

שֶׁנּוֹלַד מִן הָאָב

et ex Patre natum

לִפְנֵי כָּל הַזְּמַנִּים.

ante omnia saecula.

אֵל מִן הָאֵל,

Deum de Deo,

אוֹר מִן הָאוֹר,

lumen de lumine,

אֵל־אֱמֶת מֵאֵל־אֱמֶת.

Deum verum de Deo vero.

נוֹלַד וְלֹא נִבְרָא,

Genitum, non factum,

אֶחָד בְּמַהוּתוֹ עִם הָאָב,

consubstantialem Patri,

אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נִבְרָא הַכֹּל.

per quem omnia facta sunt.

אֲשֶׁר לְמַעֲנֵנוּ, בְּנֵי הָאָדָם,

Qui propter nos homines

וּלְמַעַן יִשְׁעֵנוּ

et propter nostram salutem

יָרַד מִשָּׁמַיִם.

descendit de coelis.

מקהלה

Chorus

וְהָיָה לְבָשָׂר וָדָם

Et incarnatus est

מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ,

de Spiritu Sancto

וְנוֹלַד לְמִרְיָם הַבְּתוּלָה

ex Maria Virgine,

וְהָיָה לְאָדָם.

et homo factus est.

מקהלה

Chorus

וְאַף נִצְלַב לְמַעֲנֵנוּ

Crucifixus etiam pro nobis

בִּימֵי פּוֹנְטִיּוּס פִּילָטוּס,

sub Pontio Pilato,

סָבַל וְנִקְבַּר.

passus et sepultus est.

מקהלה

Chorus

וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי קָם לִתְחִיָּה

Et resurrexit tertia die

כִּדְבַר הַכְּתוּבִים.

secundum scripturas.

וְעָלָה לַשָּׁמַיִם,

Et ascendit in coelum,

וְהוּא יוֹשֵׁב לִימִין הָאָב הָאֵל

sedet ad dexteram Dei Patris

וְעָתִיד לָשׁוּב בִּתְהִלָּה

et iterum venturus est cum gloria

לִשְׁפֹּט אֶת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים,

judicare vivos et mortuos,

וּלְמַלְכוּתוֹ לֹא יִהְיֶה קֵץ.

cujus regni non erit finis.

אריה (באס)

Aria (Bass)

וּבְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ,

Et in Spiritum Sanctum,

אָדוֹן וְנוֹתֵן חַיִּים,

Dominum et vivificantem,

אֲשֶׁר הוּא מִן הָאָב וּמִן הַבֵּן,

qui ex Patre Filioque procedit,

אֲשֶׁר עִם הָאָב וְהַבֵּן יַחְדָּו

qui cum Patre et Filio simul

נֶעֱרָץ וּמְרוֹמָם,

adoratur et conglorificatur,

אֲשֶׁר דִּבֵּר מִפִּי הַנְּבִיאִים.

qui locutus est per Prophetas.

וּ[בַ]כְּנֵסִיָּה הַקְּדוֹשָׁה הָאַחַת,

Et unam sanctam catholicam

הַקַּתּוֹלִית וְהָאַפּוֹסְטוֹלִית.

et apostolicam Ecclesiam.

מקהלה

Chorus

מוֹדֶה אֲנִי בִּטְבִילָה אַחַת

Confiteor unum baptisma

לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹת,

in remissionem peccatorum,

וּמְצַפֶּה לִתְחִיַּת הַמֵּתִים

et expecto resurrectionem mortuorum

וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

et vitam venturi saeculi.

אָמֵן.

Amen.

IV. סנקטוס

IV. SANCTUS

מקהלה

Chorus

קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ

Sanctus, Sanctus, Sanctus,

אֲדֹנָי אֱלֹהֵי צְבָאוֹת.

Dominus Deus Sabaoth.

מְלֹא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ

Pleni sunt coeli et terra

כְּבוֹדוֹ.

gloria ejus.

מקהלה

Chorus

הוֹשַׁע־נָא בַּמְּרוֹמִים.

Osanna in excelsis.

אריה (טנור)

Aria (Tenor)

בָּרוּךְ הַבָּא

Benedictus qui venit

בְּשֵׁם אֲדֹנָי.

in nomine Domini.

מקהלה

Chorus

הוֹשַׁע־נָא בַּמְּרוֹמִים.

Osanna in excelsis.

V. אגנוס דאי

V. AGNUS DEI

אריה (אלט)

Aria (Alto)

שֵׂה הָאֵל

Agnus Dei

הַנּוֹשֵׂא אֶת עֲווֹנוֹת הָעוֹלָם,

qui tollis peccata mundi,

רַחֵם עָלֵינוּ.

miserere nobis.

מקהלה

Chorus

תֵּן לָנוּ שָׁלוֹם.

Dona nobis pacem.

[8] בקהילה הפרוטסטנטית: הממונה על המוזיקה בכנסייה ובבית־הספר המסונף אליה. 
[9] עם זאת יש להעיר, שהיות שהפוגה האחרונה של "אמנות הפוגה" לא הובאה לידי גמר, ייתכן שבדמותה המוגמרת היתה אף עולה באורכה על הפוגה שמדובר בה. 
[10] הקו מזכיר את הסרבנד המפורסם מתוך הסוויטה בדו מינור לצ'לו סולו. 
[11] בספרו 'י.ס. באך'. 
[12] יצירה הבנויה על תבנית־באס חוזרת ומעליה סדרת ורייציות. 
[13] ואחריהן כל רעיון מוזיקלי מופיע שלוש פעמים וגם כל פעמה מתחלקת לשלוש.
[14] דוגמה אחרת היא הריצ'רקארה מתוך "המנחה המוזיקלית". 
[15] גם התזמור שונה מן הרגיל: 3 חלילים, 3 אבובים, 3 תפקידי באס בכלי הקשת, 3 קולות־נשים, 3 קולות־גברים.
[16] שתי מקהלות העונות זו לזו.