פרק 1 – הקדמה
ספר תהלים הוא אנתולוגיה של מזמורים דתיים אשר הגיעה לידינו בגירסאות שונות; העיקריות שבהן הן: גירסת המסורה, גירסת תרגום השבעים, הגירסה הסורית והגירסה ששוחזרה מממצאי מערות קומראן. המזמורים המופיעים בשלוש הגירסאות הראשונות הם זהים (בשינויים קלים), סדר הופעתם זהה והם כוללים מאה וחמישים מזמורים נמנים; בתרגום השבעים נוסף מזמור אחד המוגדר כבלתי נמנה, ואילו בתרגום הסורי נוספו חמישה מזמורים בלתי נמנים. כל שלוש הגירסאות נחלקות לחומשים. הגירסה הקומראנית המשוחזרת שונה במבחר המזמורים המופיעים בה ובסדר הופעתם. אי אפשר לקבוע בוודאות את מספר המזמורים שנכללו בגירסה זו ואין לדעת אם גם היא נחלקה לחומשים.
הדעה הרווחת במחקר היא ש"ספר תהלים כפי שהוא לפנינו, אינו אלא פרי התגבשות סופית של תהליך שראשיתו בקיומן הנפרד של יצירות בודדות והמשכו בהתהוות אוספים קטנים שברבות הימים קובצו לקבצים גדולים יותר עד אשר נלקטו חמשת הספרים ונחתמו אחד אחד".[1] הרן מסביר כי "הילקוטים הקדומים של שירה מזמורית שימשו כעין נדבכים בבינויו של ספר תהלים ונשתקעו בו".[2]
החוקרים נתלו במספר רב של רמזים המופיעים באנתולוגיה של מזמורי תהלים להוכחת קיומם של הקבצים הקדומים. עיקר הרמזים מופיעים בכותרות המזמורים, בהן: שירי המעלות; מזמורי הללויה; מזמורי הודו לה' כי טוב; מזמורים לאסף; מזמורים לבני קֹרַח; מזמורים למנצח ועוד. קטגוריה דומיננטית לעצמה היא מזמורים המוגדרים "לדוד". רמז לקיומו של אוסף המוקדש לדוד מופיע בחתימתו של החומש השני, שם נאמר "כָּלוּ תְּפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי" (ע"ב, כ).
הוכחה נוספת לקיומן של אסופות חלקיות קדומות של מזמורי תהלים היא האבחנה המוכרת של חלוקת החומשים של ספר תהלים על פי שם האלוהות הדומיננטי בהם: שם הנגזר מן השורש 'אל' (אֱלֹהִים, אֵל) לעומת שֵׁם הֲוָיָה (ראו פרק 3). מבלי להתייחס לדיון בדבר קדמותה של תופעה זו, ברור שהיא מייצגת חוגים המתבדלים זה מזה בשימוש בשם האל וגם בהתייחסותם לקובצי מזמורי תהלים הייחודיים להם. התופעה שמזמורים כמעט זהים בניסוחם (מזמורים י"ד ו־נ"ג) מופיעים בקבצים הנוקטים את שם אלהים ובקבצים הנוקטים את שם הויה מעידה שלפנינו עורכים שונים, שכן לא יעלה על הדעת שידו של עורך אחד, שלא הבחין בזהות שבין המזמורים, עשתה במלאכה.
ההסכמה בדבר קיומן של אסופות קדומות שאוחדו לאנתולוגיה של מזמורי תהלים לא בשלה לכדי ניסיון להגדיר את חלוקתם של כלל 150 המזמורים לאסופות. חיבור זה מציע שחזור של האסופות הקדומות המסתמך על כותרות המזמורים, השימוש בשם האלוהות ומיקומם בעריכות השונות של ספר תהלים. השחזור חושף, בין השאר, שהבחירה המספרית באנתולוגיה של 150 מזמורים ו־5 חומשים, כפולות החמש, חוזרת גם בכמות המזמורים באסופות השונות שהם בכפולות ה־5 (5, 15,10, 20, 25). נראה שתופעה זאת היא מסממניה התרבותיים של התקופה, והיא מופיעה גם באסופת חמישים המזמורים של בן־סירא (ראו נספח א).
זיהוי הקבצים הקדומים המרכיבים את ספר תהלים מעלה כמה שאלות עקרוניות:
- מתי צורפו האוספים השונים לקובץ קאנוני אחד?
- האם היה זה תהליך מתמשך, או מעשה מחושב ומכוון שאירע בבת אחת?
- האם אפשר לזהות את החוגים ביהדות בית שני שיזמו את העריכה הזאת?
- מה היו השיקולים בפיזור המזמורים מן האוספים בין החומשים השונים?
- האם אפשר להסביר את שיקולי העורכים המבדילים בין עריכת נוסח המסורה, עריכת תרגום השבעים ועריכת מזמורי קומראן?
מחקר זה מנסה לענות על תהיות אלה.
[1] א"מ כרך ח', "תהלים", עמ' 449-448.
[2] הרן (1989), עמ' 6-2.