כל השירים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • הוצאה: מוסד ביאליק
  • תאריך הוצאה: 2021
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 354 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 54 דק'

תקציר

 שני ספרי שירה פרסם בר פומרנץ (1942-1901) בפולין בשנות השלושים של המאה העשרים. פומרנץ נספה בשואה, ולכרבע מאה נשתכחה שירתו מן הקוראים ומן הביקורת והמחקר. עניין מחודש בשירתו התעורר למן שנת 1966, משכינס נח פניאל את קובצי שירתו בכרך "בר פומרנץ: שירים". דורות חדשים של קוראים ומבקרים הופתעו מצביונה המקורי עד מאוד של יצירתו, המוסיפה על ריבוי פניו של המודרניזם העברי בשנות השלושים של המאה שעברה.

במהדורה זו, בעריכת דוד וינפלד, נכללו ספרי שירתו של פומרנץ שראו אור בחייו, וכן שירים ותרגומים שלא כונסו במהדורת פניאל, ואחדים ממכתביו של פומרנץ - עדות לקיומו הדחוק בוורשה ולמצבה של הספרות העברית שם. 

הערגה לבדידות, החשד בדמיון ובפיתוייו, ההתבוננות ברוע המצוי בתרבות אך גם בטבע – הם מן הנושאים שפומרנץ מרבה לעסוק בהם. באחד משיריו האחרונים הוא כותב:

כִּי אֶרֶץ בְּדִידוּתֵנוּ – כְּהוֹדָהּ לֹא הָיָה

אך לבדידות הנכספת מתלווה גם מכאוב:

אַרְבָּעָה כְּתָלִים קָרִים, פְּשׁוּטִים,

וּבָהֶם מִתְרַגְּשׁוֹת עֲלִילוֹת נוֹרָאוֹת.

אחרית הדבר הנרחבת של דוד וינפלד מעמיקה את הבנתנו באשר לשירתו של פומרנץ ומרחיבה את ההקשרים הספרותיים והתרבותיים של השירה והספרות העברית והיהודית בתקופתו בפולין.

 

פרק ראשון

*     *
*

הדברים הכלולים בספר זה הם חלק נובט מדברי ימי הבחרות הקיימת, הנעה והנבה, שביתה על שכמה באין־מנוח, החולמת חלום אביב בשער בת־יחיד: רק חלק נובט — כאחת מצלעות היער הגובלת עם אור־המרחב.

הדברים לא נבחרו כולם במידת־הדין של השלמות היתרה, כי הושם לב גם להתאמת המחזור ולקו התאריך. סוף־סוף — אף הבורא בעצמו לא ראה לטובה להוציא מתוך יערו את העצים הזקופים ולהשאיר את הכפופים, כי אם נתן אותם ביחד.

'בשפתיים אל הסלע' — בשם זה לא התכוונתי כלל לסַמל צימאון, או איזו גורליות גזעית מיוחדת כבצירוף שני עצמים קוטביים אלה, אלא בעיקר: — אנטיתזה לַמַּטֶה, המֵקיר בכוח האגרוף את המעיין.

והנני אסיר תודה לידידיי הנכבדים והיקרים מ' לוסטרניק, ד' סברדלוב, א' גליקסון ונ' בנארי, שבסיועם אופשרה ההוצאה.

ורשה, 20.2.35

ב. פומרנץ

לא על מעיין וכד
לֹא עַל מַעְיָן וָכָד

עִם שֶׁמֶשׁ מֻגְמָא;

לֹא עַל קָמָה פּוֹזְזָה

בְּמִדְרוֹן כְּפָר;

אַף לֹא עַל תּוֹעֲפוֹת סַהַרָה

הַלְּבָנוֹת

שָׁפְכָה נַפְשִׁי זִיו

בְּהֵאָבְקָהּ עִם סִבְלָהּ הַיָּקָר, עִם כִּלְיוֹנָהּ

                                 הַטָּהוֹר,

מְטֹעֶנֶת חֶרֶב־אַהֲבָה מְסֻתָּרָה.

כִּי עַל שׁוּק

מְטֻלָּא מִדְרָכָה

עִם דֶּלֶף־סְתָו מַאֲפִיל,

בֵּין פַּרְצוּפִים קוֹפְאִים שׁוֹקְקִים

כְּמַטְבְּעוֹת הַמִּתְחַלְּפוֹת —

כִּי עַל שׁוּק שָׁפְכָה נַפְשִׁי זִיו

בְּהֵאָבְקָהּ — —

עוד על הספר

  • הוצאה: מוסד ביאליק
  • תאריך הוצאה: 2021
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 354 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 54 דק'
כל השירים בר פומרנץ

*     *
*

הדברים הכלולים בספר זה הם חלק נובט מדברי ימי הבחרות הקיימת, הנעה והנבה, שביתה על שכמה באין־מנוח, החולמת חלום אביב בשער בת־יחיד: רק חלק נובט — כאחת מצלעות היער הגובלת עם אור־המרחב.

הדברים לא נבחרו כולם במידת־הדין של השלמות היתרה, כי הושם לב גם להתאמת המחזור ולקו התאריך. סוף־סוף — אף הבורא בעצמו לא ראה לטובה להוציא מתוך יערו את העצים הזקופים ולהשאיר את הכפופים, כי אם נתן אותם ביחד.

'בשפתיים אל הסלע' — בשם זה לא התכוונתי כלל לסַמל צימאון, או איזו גורליות גזעית מיוחדת כבצירוף שני עצמים קוטביים אלה, אלא בעיקר: — אנטיתזה לַמַּטֶה, המֵקיר בכוח האגרוף את המעיין.

והנני אסיר תודה לידידיי הנכבדים והיקרים מ' לוסטרניק, ד' סברדלוב, א' גליקסון ונ' בנארי, שבסיועם אופשרה ההוצאה.

ורשה, 20.2.35

ב. פומרנץ

לא על מעיין וכד
לֹא עַל מַעְיָן וָכָד

עִם שֶׁמֶשׁ מֻגְמָא;

לֹא עַל קָמָה פּוֹזְזָה

בְּמִדְרוֹן כְּפָר;

אַף לֹא עַל תּוֹעֲפוֹת סַהַרָה

הַלְּבָנוֹת

שָׁפְכָה נַפְשִׁי זִיו

בְּהֵאָבְקָהּ עִם סִבְלָהּ הַיָּקָר, עִם כִּלְיוֹנָהּ

                                 הַטָּהוֹר,

מְטֹעֶנֶת חֶרֶב־אַהֲבָה מְסֻתָּרָה.

כִּי עַל שׁוּק

מְטֻלָּא מִדְרָכָה

עִם דֶּלֶף־סְתָו מַאֲפִיל,

בֵּין פַּרְצוּפִים קוֹפְאִים שׁוֹקְקִים

כְּמַטְבְּעוֹת הַמִּתְחַלְּפוֹת —

כִּי עַל שׁוּק שָׁפְכָה נַפְשִׁי זִיו

בְּהֵאָבְקָהּ — —