פייק

פרק 1
כסף מזויף

העולם עומד להשתנות...

ב-1972 הייתי טייס בחיל הנחתים, קצין בדרגת סגן שהטיס מסוקי קרב שהוצבו על סיפונה של נושאת מטוסים מול חופי וייטנאם. זו היתה היציאה השנייה שלי לווייטנאם. הפעם הראשונה היתה ב-1966, כשהייתי פרח קצונה בצי, סטודנט בקינגס פוינט, האקדמיה הצבאית של צי הסוחר של ארצות הברית.

ב-1966 הייתי בן 19, על סיפונה של ״ויקטורי שיפ״, ספינת מטען חלודה שנבנתה בייצור המוני במטרה לשאת נשק וציוד למלחמה בגרמנים, באיטלקים וביפנים במלחמת העולם השנייה. במקום להעביר מטען לחיילי מלחמת העולם השנייה, ב-1966 הספינה הישנה והחלודה הובילה פצצות במשקל 250, 350 ו-500 קילוגרמים... לווייטנאם.

ב-1972 הייתי טייס בן 25 על סיפונה של ספינה אחרת. הפעם היתה זו נושאת מטוסים.

מכתב מאבא עשיר

יום אחד, על סיפון נושאת המטוסים, קיבלתי מכתב מאבי העשיר. הוא כתב בו, ״הנשיא ניקסון ניתק את הדולר מבסיס הזהב. שים לב, העולם עומד להשתנות.״

הנשיא ריצ'רד ניקסון ניתק את הדולר האמריקאי מבסיס הזהב ב-15 באוגוסט 1971. הוא הכריז על כך בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית ״בוננזה״. מתברר שהחמצתי את הפרק הזה בסדרת הטלוויזיה — ועמה את ההכרזה החשובה של הנשיא.

לא קיבל את המסר...

ב-2018, בזמן כתיבת הספר הזה, רוב האנשים עדיין אינם מבינים את חשיבותו של המסר הזה של ניקסון משנת 1971. אבי העשיר אמר: ״העולם עומד להשתנות,״ וכך היה. בכך שניתק את הדולר מבסיס הזהב, הנשיא ניקסון חולל את אחד השינויים הגדולים ביותר בתולדות העולם. לרוע המזל, רק מעטים מבינים — גם היום — באיזו מידה השינוי הזה משפיע על כל חיינו, בכל רחבי העולם.

החיפוש אחר הזהב

ב-1972 לא היה לי כל מושג מדוע או כיצד העולם עומד להשתנות. לא הבנתי את המסר של הנשיא ניקסון. ואולם האזהרה של אבי העשיר ב-1972 סקרנה אותי.

בחדר התדרוך של הטייסים על נושאת המטוסים מצאתי גיליון של ״וול סטריט ג'ורנל״ והתחלתי לחפש תשובות. אפילו ה״וול סטריט ג'ורנל״ סיקר את נושא הזהב בצמצום רב, פרט לכמה הערות על כך שמחיר הזהב עלה מ-35 דולר לאונקייה והתנודד בין 40 ל-60 דולר לאונקייה. בפרסום אחר מצאתי מאמר שנכתב בידי איזה ״פסיכי״, שצפה שמחיר הזהב יגיע ל-100 דולר לאונקייה.

התנודות במחיר הזהב סקרנו אותי. למה מחיר הזהב עולה? שאלתי את עצמי. מה פירוש הדבר?

היום, בזמן כתיבת הספר הזה, מחיר הביטקוין ומטבעות סייבר אחרים עולים וצונחים במהירות. גם הפעם, רק אנשים מעטים מבינים איך הביטקוין או מטבעות אחרים בטכנולוגיית הבלוקצ'יין עומדים להשפיע על חייהם, על עתידם ועל הביטחון הפיננסי שלהם.

העלייה במחיר הזהב ב-1971 וזו של הביטקוין ב-2018 הן ביטוי לשינויים גלובליים עמוקים, תזוזות בלוחות הטקטוניים הפיננסיים הגלובליים, שעתידים לגרום לרעידות אדמה פיננסיות ולגלי צונאמי פיננסיים בכל רחבי העולם.

השכלה פיננסית אמיתית

טד היה חבר טייס שגם הוא התעניין בזהב. בזמננו הפנוי התחלנו מחקר משלנו, במטרה להבין טוב יותר את מערכת היחסים בין הזהב לבין השינוי הגלובלי העתידי.

החדשות היו שהנשיא ניקסון סיים רשמית את הקשר עם בסיס הזהב מפני שארצות הברית ייבאה יותר מדי מכוניות פולקסוואגן מגרמניה, יותר מדי מכוניות טויוטה מיפן ויותר מדי יין טוב מצרפת. לארצות הברית היתה בעיה במאזן המסחרי.

שיעור בהשכלה פיננסית: גירעון מסחרי: גירעון מסחרי פירושו שאמריקה מייבאת יותר משהיא מייצאת.

הבעיה: הבעיה היתה שארצות כמו צרפת, איטליה ושווייץ לא רצו שישלמו להן בדולרים. הן רצו תשלומים בזהב. הן לא בטחו בדולר האמריקאי.

הפתרון: ניקסון ״סגר את חלון הזהב״. פירוש הדבר ששום זהב לא יֵצא מאמריקה.

אמת או כזב: האם זו אכן היתה הסיבה האמיתית — או שמא זו היתה סיבה כוזבת — לסגירת חלון הזהב?

ככל הנראה כזב. לא לחינם כינה העולם את ריצ'רד ניקסון ״טריקי דיק״.

בהמשך הספר תגלו מדוע הסיבה של ניקסון היתה שקר. בהמשך הספר אומר לכם מה היתה לדעתי הסיבה האמיתית לניתוק הדולר מבסיס הזהב.

ניקסון גם הבטיח לחזור לבסיס הזהב ברגע שארצות הברית תחזיר לעצמה את האיזון במאזן המסחרי. הוא לא קיים את הבטחתו. והוא פרש בצל ההדחה מתפקידו.

מצאנו מכרה זהב

טד ואני למדנו את מפת וייטנאם ומהר מאוד גילינו מכרה זהב. הבעיה היתה שב-1972 ארצות הברית עמדה להפסיד במלחמה, ומכרה הזהב שבמפה היה עכשיו בידי האויב.

טד ואני יצרנו שותפות ותכננו משימה ליום המחרת. התוכנית היתה לטוס מנושאת המטוסים, לחצות את קווי האויב, לאתר את מכרה הזהב ולקנות זהב בזול.

השכם בבוקר המחרת המראנו מנושאת המטוסים וטסנו כ-40 קילומטרים מעל לים אל תוך וייטנאם. חרדתנו גברה בשעה שטסנו מעל לשברים אפופי עשן של טנקים ושל כלי רכב אחרים שאנשי צבא דרום וייטנאם הנסוגים השאירו מאחוריהם. לאחר שחצינו את הגבול ונכנסנו לשטח האויב, טד ואני ידענו שנהיה בצרה גדולה אם יירטו אותנו וייקחו אותנו בשבי. כמובן, לא סיפרנו לאיש על הספינה לאן אנחנו טסים.

עקבנו אחר המפה והבחנו במקבץ גדול של גזעי חִזרן ענקיים שהקיפו את הכפר שחיפשנו. הכפר היה בעומק כ-50 קילומטרים בתוך קווי האויב. במקום להסתער מיד אל תוך הכפר, חגנו מעליו במעגלים בגובה נמוך, לשמאל ואחר כך לימין. אילו משכנו אש, היינו מבטלים את המשימה וטסים בחזרה אל נושאת המטוסים.

מאחר שלא ירו עלינו והאמנו שאנחנו בטוחים, נחתנו בשדה עשב סמוך לשדות אורז. כיבינו את המסוק, הותרנו בו את המכונאי ושמנו פעמינו אל הכפר.

אפילו היום אני זוכר היטב את טד ואותי פוסעים בשבילי הכפר העשויים בוץ דחוס, מאחורי קווי האויב, מנופפים בידינו לאנשי הכפר הווייטנאמים שמכרו ירקות, ברווזים ועופות. איש לא נופף בחזרה. רובם פשוט נעצו בנו מבטים, כלא מאמינים ששני טייסים אמריקאים מסתובבים ברוב טיפשותם בכפר שלהם לאור יום, באמצע שוק האיכרים שלהם... באמצע המלחמה, מאחורי קווי האויב.

חייכנו והרמנו את ידינו, כדי להראות להם שאיננו חמושים. השארנו את הנשק האישי שלנו במסוק. טד ואני נכנסנו לכפר ללא נשק מפני שרצינו שהכפריים ידעו שבאנו כאנשי עסקים שבאים עם דולרים, ולא כנחתים עם רובים.

פגשנו נער שהוביל אותנו אל ״סוחרת הזהב״ עמוק בתוך הכפר. הסוחרת, אישה קטנה ששיניה אדומות כדם מלעיסת אגוזי בטל, חייכה אלינו וקידמה את פנינו בברכה. המשרד שלה היה בקתת חִזרן קטנה, ווילון החִזרן היה פתוח כדי לסמן שהיא פנויה לעסקים. ניקסון סגר את ״חלון הזהב״, אבל חלון הזהב שלה היה פתוח.

זהב אמיתי או זהב מזויף?

טד ואני, שנינו נחתים טייסי מסוקים ובעלי תארים אקדמיים, הבנו מהר מאוד שאיננו יודעים דבר וחצי דבר על זהב. לא היה לנו מושג איך נראה זהב אמיתי.

הזהב שהיה בידי האישה היה נתון במכלי פלסטיק זעירים שקופים ועגולים, שקוטרם כשבעה סנטימטרים ועוביים 1.5 סנטימטרים. התבוננו במכלי הפלסטיק אל מול האור ולראשונה בחיינו ראינו זהב אמיתי. לרוע המזל, הזהב שלה נראה כמו צימוקים קטנים ויבשים שנצבעו בזהב.

״זה זהב?״ שאלתי את טד.

״מאיפה אני צריך לדעת?״ השיב בזעף. ״אין לי מושג איך נראה זהב. אתה לא יודע איך נראה זהב?״

״חשבתי שאתה יודע,״ השבתי והנדתי בראשי כלא מאמין. ״לכן לקחתי אותך כשותף.״

הלחץ הכרוך בעשיית עסקים מאחורי קווי האויב התחיל להשפיע עלינו. טד חשב שאני אידיוט וזה גם מה שאני חשבתי עליו.

רגע האמת

לרוב היזמים יש הרבה רגעי אמת. לטד ולי, רגע האמת הראשון היה כשהבנו שאף על פי שהיינו שותפים מצוינים כטייסים, בכל מה שקשור בזהב, שנינו מטומטמים.

לאחר שנרגענו והבנו ששנינו מטומטמים, התחלנו במשא ומתן על המחיר.

ההצעה הראשונית שלנו היתה 40 דולר לאונקייה. טד ואני ידענו שמחיר הספוט (המחיר המיידי), המחיר הבינלאומי של אונקיית הזהב, היה באותו יום 55 דולר. חשבנו שנוכל לקבל הנחה מפני שהיו לנו דולרים אמריקאיים ומכיוון שהיינו מעבר לקווי האויב. האישה הקטנה עם השיניים האדומות חייכה חיוך זחוח ובטח חשבה לעצמה, אתם כל כך מטומטמים. אתם לא יודעים שמחיר הזהב הוא אחיד בכל העולם?

כמה שלא ניסינו, היא לא זזה מהמחיר שלה. היא ידעה ש״מחיר ספוט הוא מחיר ספוט.״ ועכשיו היא גם ידעה שאנחנו באמת מטומטמים. אלמלא היתה ישרה, היא יכלה למכור לנו צימוקים צבועים בזהב. היא יכלה למכור לנו גללי ארנבות צבועים בזהב ולא היינו מבחינים בהבדל.

הפניקה מתחילה...

לפתע הופסק המשא ומתן שלנו למשמע קריאות משולהבות וצרחות מבוהלות של המכונאי שלנו. ״קצינים, קצינים, חִּזרו מיד!״ שותפי הטייס ואני הפסקנו מיד את המשא ומתן ורצנו דרך שוק האיכרים של הכפר אל המסוק. שמעתי קרקור והרגשתי נורא כשהבנתי שבעטתי בטעות בתרנגולת ואחר כך דרכתי על ברווז במרוצתי אל המסוק.

הדמיון שלי התפרע. דמיינתי שורות של אנשי וייטקונג בפיג'מות שחורות וחיילים של צבא צפון וייטנאם במדי חאקי חוצים את שדות האורז ומתקרבים למסוק שלנו. באותו רגע נזכרתי שאיננו חמושים ושלא נוכל להגן על עצמנו. האישה הקטנה עם השיניים האדומות צדקה: אנחנו מטומטמים.

תחושה של שקיעה

תודה לאל, לא היו שום אנשי וייטקונג או חיילי צבא צפון וייטנאם. המכונאי שלנו היה בפניקה מפני שהמסוק שלנו התחיל לשקוע. השדה הירוק שחניתי עליו היה שדה אורז ישן.

בגלל משקלם של המנוע, הטילים, מכונות הירייה והתחמושת, המסוק נטה לאחוריו והתחיל לשקוע לאטו. הרוטור האחורי כמעט נגע בבוץ. היה עלינו להפעיל מיד את המנוע או שלא נוכל להפעיל אותו כלל.

המכונאי שלנו היה הקטן והקל מבין שלושתנו, ולכן הוא התיישב במושב הטייס כדי להתניע את המנוע. בזמן שאנחנו, שני הטייסים, הצבנו את כתפינו מתחת למכלול גוף זנב המסוק כדי שהרוטור האחורי לא יפגע בקרקע.

ההתחלה היתה חלקה והרוטור הראשי התחיל להסתובב לאִטו. כשלהבי הרוטור הגיעו למהירות המרבית, המכונאי התחיל לטלטל קלות את המסוק קדימה ואחורה, פועל באטיות להרים את המגלשיים ולשחרר אותם מהבוץ הדביק, בעוד טד ואני צורחים וצועקים, מזהירים אותו כשהרוטור האחורי, שהסתובב עכשיו, התקרב יותר מדי לבוץ.

הכול פעל לפי התוכנית עד שהמסוק השתחרר והתחיל לרחף. מיד התחילו חתיכות בוץ דביקות ומסריחות לעופף בכל מקום, וכיסו את טד ואותי בשכבת בוץ מסריחה שצבעה את חליפות הטיסה הירוקות, את פנינו ואת שערנו בחום כהה.

טיפסתי למושב הטייס הריק, השתלטתי על המסוק, וטד טיפס אל המושב של הטייס השני והחליף את המכונאי, שטיפס למושב האחורי כדי לאייש את אחת ממכונות הירייה.

הטיסה חזרה אל נושאת המטוסים היתה ארוכה ושקטה. טד ואני לא אמרנו מילה זה לזה, והמכונאי לא העז לשאול אותנו אם הבאנו זהב.

כשנחתנו על סיפונה של נושאת המטוסים, חיילי הנחתים והמלחים נאספו סביב המסוק שלנו, שהיה מכוסה בוץ. אחרי שכיבינו את המנוע ועיגנו את המסוק אל סיפון ההמראה, טד ואני יצאנו מהמסוק. המלחים והנחתים נעצו מבטים בטד ובי: היינו מכוסים בבוץ יותר מאשר המסוק. כשחצינו את סיפון ההמראה בדרכנו למקלחת ולחדרים שלנו, הדבר היחיד שאמרנו לאלה שנעצו בנו מבטים היה, ״אל תשאלו.״

ללמוד מטעויות

״אבא עשיר, אבא עני״ יצא לאור לראשונה ב-1997. ההשכלה הפורמלית של אבי העשיר היתה מעטה ביותר. אבי העני — אבי האמיתי — היה גאון אקדמי, שסיים את לימודי התואר הראשון שלו בתוך שנתיים, למד לתארים מתקדמים באוניברסיטת סטנפורד, באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת נורתווסטרן, ולבסוף השלים דוקטורט בחינוך. בתקופה שבה למדתי אני בבית הספר, אבי היה המפקח על בתי הספר במדינת הוואי.

אני מזכיר את שני האבות שלי בשלב זה מפני שלשניהם היו פילוסופיות מנוגדות לחלוטין בכל מה שקשור לדרכים שבהן אנחנו לומדים.

אבי העני האמין שטעויות פירושן שהאדם שעשה אותן הוא טיפש. שינון תשובות ״נכונות״ הוא המדד האמיתי לאינטליגנציה.

הפילוסופיה של אבי העשיר היתה שטעויות הן הדרך שבה אנשים לומדים. הוא נהג לומר, ״אתה לא יכול להפוך לאלוף בגולף מקריאת ספר. אתה חייב לעשות הרבה טעויות עד שתהפוך לשחקן גולף אמיתי. הדבר נכון גם למי שרוצה ללמוד להיות עשיר באמת.״

מאחר שמעולם לא הייתי גאון אקדמי, אני חותם על הפילוסופיה של אבי העשיר לגבי למידה אמיתית.

מזויף מול אמיתי

הספר הזה עוסק בכסף מזויף, במורים מזויפים ובנכסים מזויפים. הספר עוסק גם בכסף אמיתי, במורים אמיתיים ובנכסים אמיתיים.

כסף מזויף

כשהנשיא ניקסון ניתק את הדולר האמריקאי מבסיס הזהב, הדולר האמריקאי הפך לכסף מזויף.

הגדרה של כסף מזויף: כסף מזויף הופך את העשירים לעשירים יותר, אבל הופך את העניים ואת אנשי מעמד הביניים לעניים יותר.

מורים מזויפים

בבית הספר גיליתי שרוב המורים שלי היו מורים מזויפים. במילים פשוטות, הם לא עשו בפועל את מה שהם לימדו.

בבית הספר היו לי הרבה מורים מזויפים. כשהגעתי לבית הספר לטיסה של הצי של ארצות הברית, כל המורים שלי היו מורים אמיתיים. כל מדריכי הטיסה שלי ידעו לטוס.

נכסים מזויפים

מיליוני בני אדם משקיעים בנכסים מזויפים. כמו שכתבתי ב״אבא עשיר, אבא עני״, ההגדרה של נכס היא משהו שמכניס כסף לכיס שלכם. אצל רוב האנשים, ה״נכסים״ שלהם מוציאים כסף מכיסיהם. בכל תלוש משכורת מנכים כסף שנשלח לוול סטריט באמצעות תוכניות חיסכון לפנסיה כגון 401(k), קופות גמל או פנסיה ממשלתית.

מיליוני אנשים ״חוסכים לפרישה״ במשך שנים, בתקווה שכספם יוחזר אליהם כפל כפליים. מיליוני אנשים בגילי, ״בייבי בומרס״, עומדים לגלות בקרוב שאין להם מספיק כסף כדי להתקיים לאחר שיפרשו מהעבודה. וזאת מפני שהכספים שנוכו מהמשכורות שלהם הושקעו בנכסים מזויפים, הפכו את העשירים לעשירים יותר — והותירו אותם עם נכסים חסרי ערך.

מורים אמיתיים

התברכתי בכך שהיו לי כמה מורים אמיתיים נפלאים, מורים כמו אבי העשיר. בכל פעם שאני רוצה ללמוד משהו, התפקיד הראשון שלי הוא למצוא מורה אמיתי, מישהו שנאה דורש נאה מקיים, נוהג כך בכל יום, ומצליח במעשיו.

האישה הווייטנאמית הקטנה היתה עוד אחת מהמורים האמיתיים שלי. בתוך דקות ספורות היא לא רק לימדה אותי כמה אני מטומטם, אלא שימשה לי השראה ללמוד יותר — לא רק על זהב אלא גם על נושא מסתורי, מופלא וחשוב המוכר בשם כסף (money), נושא שלא לומדים בבית הספר.

החזקת זהב היתה בלתי חוקית

אחרי שטד ואני התקלחנו ושטפנו את הבוץ מעלינו, חזרנו לחדר התדרוך וזכינו למנת הצחוק שהיינו ראויים לה.

המפקד שלנו איים שיגיש תלונה נגדנו. קצין המבצעים איים שיאלץ אותנו לשטוף את המסוק מול כולם. ואולם היה זה קצין החימוש שלכד את תשומת לבי. הוא אמר: ״אילו הייתם מעלים את הזהב הזה על הספינה, הייתם נעצרים.״

״מה? למה?״

״מפני שהחזקת זהב בידי אמריקאים איננה חוקית.״

״למה זה לא חוקי?״ שאל טד.

קצין החימוש לא ידע. והאירוע נשכח. אחרי ככלות הכול, עדיין התחוללה מלחמה, והיו לנו משימות טיסה חשובות יותר למחרת בבוקר. הפגישה הסתיימה וכולנו הלכנו לאכול ארוחת ערב.

אבל שאלה חדשה הטרידה אותי: למה לאמריקאים אסור להחזיק בזהב?

השאלה גרמה לי להמשיך את ההשכלה הפיננסית שלי ולחפש תשובות בעצמי.

כמו אבי העשיר, למדתי מהטעויות שלי.

ב-1933 קבע הנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט שאסור לאמריקאים להחזיק בזהב. ולכן, כמו רוב האמריקאים, טד ואני ראינו תכשיטי זהב — אך לא מטבעות זהב, ועל אחת כמה וכמה לא ראינו מטילי זהב. הכסף היחיד שהכרנו היו שטרות של דולרים אמריקאיים ומטבעות עשויים סגסוגת מתכת, אך מעולם לא מטבעות זהב או כסף אמיתיים.

היום, רוב האנשים מכירים רק כסף מזויף.

כסף עתיק וכסף מודרני

במהלך ההיסטוריה, ״כסף״ היה דברים רבים ושונים. כסף היה בצורה של צדפים, חרוזים צבעוניים, נוצות, בעלי חיים ואבנים גדולות.

היום ישנם שלושה סוגים של כסף מודרני, והם:

1. הכסף של אלוהים: זהב וכסף.

2. הכסף של הממשלה: דולרים, אירו, פזו וכו'.

3. הכסף של האנשים: ביטקוין, אתריום, ZipCoin וכו'.

השאלות שהספר הזה ינסה להשיב עליהן הן אילו כספים הם אמיתיים או מזויפים, אילו מורים הם אמיתיים או מזויפים ואילו נכסים הם אמיתיים או מזויפים.