סיפור של קסם 2 - סיפור של כשף

פתח דבר
שובו של הצדק

זה התחיל בשעת לילה מאוחרת, כשהעולם כולו ישן. בדיוק ברגע שבו פנסי הרחוב החלו לכבות בממלכה הדרומית, יצאו לפתע מבתיהם מאות גברים מכל רחבי המדינה. שלוש מאות שלושים ושלושה, אם להיות מדויקים.

לפעילות המוזרה הזו לא קדמו תכנון או תרגול. הגברים מעולם לא דנו בכך זה עם זה ואפילו לא הכירו את שותפיהם. הם הגיעו מכפרים שונים, ממשפחות שונות ומרקעים שונים, אך המטרה הזדונית איחדה ביניהם בסתר. והלילה, לאחר פסק זמן ארוך, מטרתם הביאה אותם סוף־סוף לפעול.

כל אחד מהגברים יצא אל הלילה בחלוק כסוף שכמעט זהר לאור הירח. על ראשם חבשו ברדסי כסף תואמים עם שני חרכים לעיניים, ופניו של זאב לבן ואכזרי התנוססו בגאווה על חזם. המדים המאיימים הללו שיוו לגברים מראה של רוחות רפאים, ובמובנים רבים, זה בדיוק מה שהיו.

אחרי הכול, עברו עשרות שנים מאז נראו חברי אחוות הצדק באחרונה.

הגברים עזבו את בתיהם ויצאו אל החשכה. כולם נהרו אל אותו מקום. הם הלכו ברגל ונעו בעדינות כך שצעדיהם לא השמיעו אף רחש. לאחר שהשאירו את העיירות והכפרים הרחק מאחוריהם והיו בטוחים שאיש לא עוקב אחריהם, הדליקו הגברים לפידים שיאירו את הדרכים המשתרעות לפניהם. אך הם לא נשארו על הדרכים הסלולות לאורך זמן. היעד שלהם נמצא הרחק מעבר לכל דרך מוכרת, ולא הופיע בשום מפה שהשתמרה.

חברי האחווה טיפסו על גבעות מוריקות, בוססו בשדות בוציים ודשדשו בנחלים רדודים בעודם חוצים אדמות לא מוכרות. הם מעולם לא ביקרו במקום שאליו רצו להגיע ומעולם לא ראו אותו במו עיניהם, אבל המסלול היה טבוע בהם עמוק כל כך, עד שכל עץ וסלע שראו בדרכם היה מוכר להם כמו זיכרון.

חלק מהגברים גמאו מרחקים גדולים יותר מאחרים, חלקם נעו במהירות רבה יותר, וכבר בשעה שתיים אחר חצות החלו הראשונים משלוש מאות שלושים ושלושה הגברים להגיע. והמקום נראה בדיוק כפי שהם ציפו.

בקצה הדרומי ביותר של הממלכה הדרומית, לרגלי הר סלעי שניצב על חוף הים הדרומי, ניצבו הריסות של מצודה נשכחת. מרחוק נראתה המצודה כמו פגר של יצור עצום ממדים שנשטף אל החוף. היא הייתה מוקפת בחומת אבן משוננת שנסדקה בצורה איומה, ובה חמישה מגדלים מתפוררים שנמתחו אל השמים כמו אצבעות של יד שלדית, וסלעים חדים שניצבו מעל הגשר המתרומם כמו שיניים בפה ענקי.

שום יצור לא פקד את המצודה כבר מעל שש מאות שנים — אפילו השחפים התרחקו ממנה כששייטו בשמי הלילה — אבל על אף המראה המרתיע שלה, המצודה הייתה מקום קדוש לאחוות הצדק. שם נוסדה האחווה, שם קודשו האמונות שלה, שם נקבעה המפקדה שלה בימים שבהם כפתה את תורת הצדק על הממלכה כולה.

הייתה תקופה שבה כוחה של האחווה היה רב כל כך, עד שלא היה צורך במפקדה כדי לאכוף את תורת הצדק. חברי האחווה אטמו אז את מצודתם האהובה, תלו את מדיהם ונעלמו מעין כול. עם הזמן, קיומם הפך לשמועה בלבד, השמועה הפכה לאגדה, והאגדה כמעט נשכחה. במשך מאות שנים, דור אחר דור, ישבו חברי האחווה בשקט מן הצד והתענגו על הדרכים המופלאות שבהן עיצבו אבותיהם את הממלכה הדרומית — וכתוצאה מכך, גם את שאר העולם.

אבל העולם השתנה. והגיע זמנה של האחווה להפר את שתיקתה.

מוקדם יותר באותו יום, סדרת דגלים כסופים שנשאו את דמות הזאב הלבן הוצבה בעיירות ובכפרים ברחבי הממלכה הדרומית. הדגלים היו כמעט סמויים ורוב האזרחים בקושי הבחינו בהם, אבל בשביל אותם שלוש מאות שלושים ושלושה גברים, הדגלים נשאו מסר חד־משמעי: הגיע זמן שובה של אחוות הצדק. ולכן, בשעת לילה מאוחרת, כשנשותיהם וילדיהם היו שקועים בשינה, שלפו הגברים את מדיהם ממקום מחבואם, כרכו את חלוקי הכסף סביב גופם, כיסו את פניהם בברדסי הכסף, ומיהרו לעזוב את בתיהם ולצאת אל המצודה שבדרום.

אלה שהגיעו ראשונים התייצבו על הגשר המתרומם ושמרו על הכניסה. כשחברי האחווה האחרים הגיעו בזה אחר זה, הם התייצבו בטור ארוך ומסרו את הסיסמה העתיקה לפני שנכנסו:

״דבר מעינינו לא יחמוק, שלוש־שלוש־שלוש הוא חוק.״

לאחר שקיבלו אישור להיכנס התכנסו חברי האחווה בחצר רחבת ידיים בלב המצודה. הגברים עמדו בדממה מוחלטת והמתינו ששאר החברים יגיעו. הם הביטו זה בזה בסקרנות רבה — אף אחד מהם לא פגש מעולם חבר אחר באחווה. הם תהו אם הם עשויים לזהות אחד מזוגות העיניים שהציצו מעבר לברדסים, אך לא העזו לברר זאת בקול. החוק הראשון באחוות הצדק היה לעולם לא לחשוף את זהותך, בעיקר לא לפני חברים אחרים באחווה. בעיניהם, כדי לקיים אגודה סודית בצורה מוצלחת, כולם צריכים להישאר אלמוניים.

בשעה חמש אחר חצות, כל שלוש מאות שלושים ושלושה חברי האחווה כבר הגיעו. דגל כסוף שנשא את דמות הזאב הלבן נתלה מעל המגדל הגבוה ביותר כדי לסמן את חזרתה הרשמית של האחווה. לאחר שהניפו את הדגל, המפקד העליון של האחווה סימן את עצמו באמצעות כתר בעל חודי מתכת ארוכים שהניח על ראשו. הגברים קדו לפני מפקדם בשעה שטיפס אל בימת אבן, שממנה יכלו לראות אותו שלוש מאות שלושים ושניים זוגות העיניים.

״ברוכים הבאים, אחים,״ אמר המפקד העליון בזרועות פרושות. ״כמה מרהיב לראות את כולכם כאן הלילה. אסֵפה כזו לא התכנסה כבר מעל שש מאות שנים, ואבותינו היו נרגשים לדעת שהאחווה שלנו עמדה במבחן הזמן. לאורך הדורות, עקרונות האחווה והאחריות הנובעת מהם עברו מאב לבן בכור בשלוש מאות שלושים ושלוש מהמשפחות הטובות ביותר בממלכה הדרומית. וכשאבותינו היו על ערש דווי, כולנו נדרנו להקדיש את כל קיומנו — את החיים האלו ואת כל מה שמצפה לנו אחריהם — להגנה על תורת הצדק ולקידומה.״

המפקד העליון החווה בידו על חברי האחווה, וכולם דקלמו את עיקרי תורת הצדק בתיאום מושלם:

״המין האנושי נועד לשלוט בעולם, והמין הגברי נועד לשלוט במין האנושי.״

״אכן,״ אמר המפקד העליון. ״תורתנו היא לא רק דעה, זהו הסדר הטבעי. המין האנושי הוא המין החזק והחכם ביותר שכיבד את העולם בקיומו אי־פעם. נועדנו למשול, ומשילותנו הכרחית להישרדות. בלי גברים כמונו, הציוויליזציה תקרוס והעולם ישוב לתוהו ובוהו של ימים עברו.

״במשך אלפי שנים נלחמה אחווה זו בכוחות האופל הלא־טבעיים שאיימו על הסדר הטבעי. אבותינו עשו לילות כימים כדי להגן על זכותו של המין האנושי לעליונות. הם ערערו את קהילות הטרולים, הגובלינים, האלפים, הגמדים והעוגים, כך שהיצורים המדברים לעולם לא יוכלו לארגן מתקפה נגדנו. הם מנעו מנשים השכלה ושללו מהן הזדמנויות קידום, כדי להבטיח שהמין החלש לעולם לא יוכל למשול.

״ומעל הכול, אבותינו היו הראשונים שהכריזו מלחמה על חילול הקודש הידוע כקסם, ושלחו את העוסקים בקסם לתהום הנשייה.״

חברי האחווה הניפו את הלפידים גבוה באוויר והריעו למעשי הגבורה של אבותיהם.

״לפני שש מאות שנים הגיעה אחווה זו להישג הגדול ביותר שלה עד אז,״ המשיך המפקד העליון. ״אבותינו הגו תוכנית קפדנית כדי להושיב את המלך צ'מפיון הראשון על כס המלוכה בממלכה הדרומית. לאחר מכן הם הקיפו את המלך הצעיר במועצה מייעצת של שופטים עליונים, שהיו נתונים למרוּת האחווה. במהרה הפכה תורת הצדק לבסיס שעליו ניצבה הממלכה החזקה ביותר בעולם. היצורים המדברים הוחרמו וזכויותיהם נשללו מהם, החוק אסר על נשים לקרוא ספרים, והקסם הפך לפשע שדינו מוות. במשך שש מאות שנים מרהיבות שלט המין האנושי בלא כל הפרעה. משהובטח מקומה של תורת הצדק, האחווה שלנו נאספה אל הצללים ונהנתה מתקופת מנוחה ארוכה.

״אך דבר אינו נמשך לנצח. חברי האחווה התאספו שוב הלילה בשל עלייתו של איום חדש שלא יכולנו להעלות בדעתנו עד עתה. ועלינו להסיר את האיום הזה מיד.״

המפקד העליון הקיש באצבעותיו, ושניים מחברי האחווה מיהרו לצאת מהחצר. כעבור רגע הם חזרו עם ציור גדול בידיהם והניחו אותו על בימת האבן לצד המפקד. זה היה דיוקן של בחורה יפהפייה בעלת עיניים כחולות בורקות ושיער חום בהיר. היא לבשה בגדים מנצנצים, ופרחים לבנים היו שזורים בצמתה הארוכה. אמנם היה לה חיוך נעים שהיה יכול לחמם גם את הלב הקר ביותר, אבל משהו בבחורה הצעירה עורר אי־נוחות בחברי האחווה.

״אבל זאת רק נערה,״ אמר מישהו מאחור. ״מה כל כך מאיים בה?״

״זו לא סתם נערה,״ אמר מישהו שעמד לְפנים. ״זו היא — נכון? זו שאנשים מכנים סנדקית הפיות!״

״אל תטעו, אחיי, הבחורה הצעירה הזו מסוכנת,״ הזהיר המפקד העליון. ״מתחת לפרחים ולחיוך העליז נמצא האיום הגדול ביותר שאחוות הצדק התמודדה עמו אי־פעם. ברגעים אלו ממש, המפלצת הזו — הנערה הזו — הורסת את כל מה שאבותינו יצרו!״

מלמולים סוערים מילאו את החצר, וגבר נוסף צעד קדימה ופנה אל חברי האחווה המתוחים.

״למדתי הרבה על סנדקית הפיות הזו,״ הוא הכריז. ״שמה האמיתי הוא בריסטל אברגרין, והיא פושעת מגבעות־המרכבה! בשנה שעברה עצרו אותה בעוון אוריינות נשית ועיסוק בקסם! היו צריכים להוציא אותה להורג בגלל פשעיה, אבל חסו על חייה בגלל אבא שלה, השופט אברגרין. השופט השתמש בקשריו כדי להמתיק את עונשה, ובמקום מוות גזרו עליה עבודות פרך במוסד השיקומי לנשים צעירות חסרות שקט — לולאת המגף. אבל בריסטל אברגרין הייתה שם רק שבועיים ואז נחלצה! היא ברחה אל דרום־מזרח הבין־לבין והצטרפה לחבורה שטנית של פיות! היא גרה שם מאז, וממשיכה לפתח את יכולותיה האיומות יחד עם חוטאים נוספים כמוה.״

״הייתי אומר שהיכולות שלה בהחלט מפותחות בשלב זה,״ הצטרף המפקד העליון לדבריו. ״לא מזמן בריסטל אברגרין כישפה את המלך צ'מפיון ה-14 כדי שיתקן את חוקי הממלכה הדרומית! הבין־לבין חוּלק למושבות כך שגם היצורים המדברים וגם הפיות זכו לבית משלהם, ולנשים ניתנה רשות לקרוא ולרכוש השכלה גבוהה! והגרוע מכול הוא שבריסטל אברגרין הנהיגה את המהלך העולמי להפיכת הקסם לחוקי! כל זכר לתורת הצדק נעלם מחוקת הממלכה הדרומית בן לילה ממש!

״אבל משטר האימה של בריסטל אברגרין לא מסתכם בזה, אחיי. מאז היא פתחה במושבת הפיות בית ספר זדוני לקסם והזמינה את כל חברי קהילת הקסם לעבור לגור שם ולפתח את יכולותיהם הלא־טבעיות. כשהיא לא מלמדת, בריסטל אברגרין עוברת בין כל הממלכות עם חבורה צבעונית של מוגבלים הידועה כמועצת הפיות. הם הצליחו למשוך את תשומת לב העולם ולזכות באהדתו, בטענה שהם 'עוזרים' ו'מרפאים' את אלה שזקוקים לכך. אבל באחווה שלנו הם לא יצליחו לשטות. מטרתה של קהילת הקסם כיום היא בדיוק כפי שהייתה לפני שש מאות שנים: לשטוף לעולם את המוח באמצעות קסם ולשעבד את המין האנושי.״

חברי האחווה שאגו חזק כל כך עד שהמצודה העתיקה רעדה.

״המפקד העליון, אני חושש שהגענו מאוחר מדי,״ אמר גבר אחד בקהל. ״מאז שמועצת הפיות הופיעה, הציבור התחיל לחבב את הקסם. שמעתי אנשים שדיברו על ההשפעות החיוביות המפתיעות שהיו להפיכת הקסם לחוקי. מתברר שמחלות וחוליים הפסיקו להתפשט בזכות השיקויים והתמיסות שנמכרים בבתי מרקחת. אומרים שהחקלאות משגשגת הודות ללחשים שמגנים על הגידולים מפני קרה ומזיקים. אנשים תולים אפילו את הכלכלה המתפתחת בעובדה שמוצרים קסומים הפכו לפופולריים כל כך. כל גבר רוצה כרכרה שנוסעת בעצמה, כל אישה רוצה מטאטא שמטאטא בעצמו, וכל ילד רוצה נדנדה שמתנדנדת בעצמה.״

״דעת הקהל מתחילה להשתנות גם בעניין התיקונים החדשים בחוק,״ אמר גבר אחר בקהל. ״למען האמת, רוב האוכלוסייה בממלכה הדרומית אוהבת את השינויים שהמלך צ'מפיון הכניס לחוקה. הם אומרים שהזכות שניתנה לנשים לקרוא ולרכוש השכלה מעלה את רמת השיח בבתי הספר ומאפשרת לתלמידים מכל המגדרים לחשוב מחוץ לקופסה. אומרים שחלוקת הבין־לבין למושבות הפכה את היצורים המדברים למתורבתים יותר, ועכשיו המעבר והסחר בין הממלכות נעשה בטוח הרבה יותר מבעבר. בסך הכול, אנשים מאמינים שהפיכת הקסם לחוקי התחילה עידן חדש של שגשוג, והם לא מבינים למה זה לא קרה מוקדם יותר.״

״השגשוג שלהם הוא רק העמדת פנים!״ קרא המפקד העליון. ״פרח ההורטנזיה אולי יפה, הריח שלו אולי מענג, אבל הוא בכל זאת רעיל לעיכול! אם לא נשיב את תורת הצדק על כנה, העולם יתחיל להרקיב מבפנים! פייסנות תחליש אותנו, שוויון יהרוג את הרוח היזמית שלנו, וקסם יהפוך אותנו לעצלנים וחסרי יכולת. קהילת הקסם תשלוט בנו, הסדר הטבעי יקרוס, ומהומה מוחלטת תפרוץ!״

״אבל איך נשיב את תורת הצדק על כנה?״ שאל אחד הגברים. ״בריסטל אברגרין משפיעה על המלך צ'מפיון — ואנחנו צריכים את המלך לצדנו כדי לשנות את החוקים!״

״לא בהכרח,״ אמר המפקד העליון בגיחוך. ״אנחנו צריכים מלך, לא את המלך.״

על פי הקמטים החדשים בברדס שלו, חברי האחווה ידעו שהמפקד מחייך.

״ועכשיו לחדשות הטובות,״ אמר המפקד העליון. ״המלך צ'מפיון ה-14 כבר בן שמונים ושמונה, ולא יעבור זמן רב עד שמלך חדש יֵשב על הכס בממלכה הדרומית. רצה הגורל, והמלך הבא אוהד מאוד את מטרותינו. הוא מכבד את הסדר הטבעי, הוא מאמין בתורת הצדק, וממש כמונו, הוא לא נפל בפח של מועצת הפיות, ולכן הוא לא האמין להצגת החמלה המזויפת שלהם. המלך הבא הסכים לבטל את תיקוני החוק של המלך צ'מפיון בתנאי אחד: שנמנה אותו למנהיג החדש של האחווה שלנו ונשרת אותו כמלך הצדק.״

חברי האחווה לא הצליחו להסתיר את התרגשותם. הם מעולם לא דמיינו עולם שבו שליט אחוות הצדק ושליט הממלכה הדרומית יהיו אותו אדם. אם יתנהלו בחוכמה, הדבר יוכל לבסס את מעמדה של תורת הצדק לדורי דורות.

״מה עם קהילת הקסם?״ שאל אחד מחברי האחווה. ״הם חזקים ואהודים יותר מאי־פעם. הם בטח יתנגדו למלך החדש או יכשפו אותו בקלות כפי שעשו למלך הישן.״

״לכן נצטרך לחסל אותם לפני שהמלך הבא יעלה על הכס,״ אמר המפקד העליון.

״אבל איך?״ שאל הגבר.

״בדיוק כמו שהאחווה שלנו כמעט מחתה את קהילת הקסם מעל פני האדמה לפני שש מאות שנים. והאמינו לי, אחיי, שאבותינו היו חמושים בהרבה יותר מרעיון בלבד.״

המפקד העליון ירד מבימת האבן ואז הסיט את הבימה לאחור כאילו הייתה מכסה ענקי. למרבה הפתעתם של חברי האחווה, מה שחשף היה מחסן נשק אדיר שכלל תותחים, חרבות, קשתות, חניתות ושלשלאות. היה שם מספיק נשק כדי לחמש צבא של אלף אנשים, אך אלה היו כלי נשק שכמותם לא ראו חברי האחווה מעולם. במקום להיות עשויים מברזל או פלדה, כל הלהבים, ראשי החצים, השרשראות וכדורי התותחים היו עשויים מאבן אדומה שבהקה והבהבה, כאילו אש הייתה כלואה בתוכה. האור הארגמני הציף את החצר חסרת הצבע והימם את חברי האחווה.

״הגיע הזמן שאחוות הצדק תצא מן הצללים!״ הכריז המפקד העליון. ״עלינו לכבד את הנדר שנדרנו לאבותינו ולהכות את אויבינו לפני שתהיה להם הזדמנות להתכונן לכך. כולנו, ביחד עם מלך הצדק החדש שלנו, נשמר את הסדר הטבעי, נשיב את תורת הצדק על כנה, ונשמיד את קהילת הקסם אחת ולתמיד!״

המפקד העליון שלף קשת טעונה ממחסן הנשק וירה שלושה חצים בדיוקנה של בריסטל אברגרין — אחד בראשה ושניים בלבה.

״וכמו בכל קן של מזיקים, ראשית עלינו להרוג את המלכה.״