מוליכים להצלחה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מוליכים להצלחה
מכר
מאות
עותקים
מוליכים להצלחה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

מוליכים להצלחה

4.8 כוכבים (5 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

דדי פרלמוטר, לשעבר סגן נשיא בכיר בחברת אינטל, הוא האיש שעומד מאחורי כמה מהמהלכים המשמעותיים ביותר שהקפיצו את החברה ואת עולם המחשוב בעשורים האחרונים. בהמשך דרכו כיהן כדירקטור במלנוקס ובחברות נוספות והוא יזם, משקיע ומנהל בחברות היי-טק, יזם חברתי בנושאי חינוך וצמצום פערים ואח שכול ממלחמת יום הכיפורים. נשוי, אב לארבעה וסב לשבעה.

תקציר

במשך ארבעה עשורים היה דדי פרלמוטר אחד מחלוצי ההיי-טק בישראל, והוא עומד מאחורי המצאות ששינו את עולם הטכנולוגיה ונכנסו כמעט לכל בית ברחבי תבל. 

מוליכים להצלחה אינו אוטוביוגרפיה קלאסית אלא מעין מדריך מקיף ומעמיק לניהול ולהתמודדויות עם סוגיות מורכבות בעולם העסקי, הטכנולוגי והחברתי, וגם כלי לתיקון החברה הישראלית. 
בין סיפורי החיים למפגשים עם דמויות ששינו את ההיסטוריה של עולם הטכנולוגיה, נוגע הספר בסוגיות ניהוליות, חברתיות וטכנולוגיות רבות. בשפה נהירה וברורה לכל קורא הוא מפצח את האתגרים שיעמדו לפתחנו בעשורים הבאים ומציג שלל תובנות ודרכים אפקטיביות להתמודדות ולפתרון בעיות, כשלים ומכשולים – עסקיים ואישיים. 
*****
דדי פרלמוטר, לשעבר סגן נשיא בכיר בחברת אינטל, הוא האיש שעומד מאחורי כמה מהמהלכים המשמעותיים ביותר שהקפיצו את החברה ואת עולם המחשוב בעשורים האחרונים. בהמשך דרכו כיהן כדירקטור במלנוקס ובחברות נוספות והוא יזם, משקיע ומנהל בחברות היי-טק, יזם חברתי בנושאי חינוך וצמצום פערים ואח שכול ממלחמת יום הכיפורים. נשוי, אב לארבעה וסב לשבעה. זהו ספרו הראשון. 

פרק ראשון

הקדמה
 

1971, שלוש שנים אחרי הנחיתה על הירח. אני תלמיד בכיתה י"ב, שלא מתעניין בדבר מלבד בחינות הבגרות, ספורט ובנות, כשמנהל בית הספר בליך ברמת גן, ד"ר הרצל למדן, מודיע שיש לנו משימה: ללמוד לתכנת בשפת פורטרן (Fortran). מדוע פורטרן? ישאלו המתכנתים. ובכן, משום שפייטון, C ושאר שפות התכנות פשוט עוד לא היו קיימות אז.

כתלמידים שכבר רואים את סיום הלימודים בתיכון מעבר לפינה, התמרדנו. למה זה טוב? שאלנו. למה אנחנו צריכים את זה? מי בכלל צריך לדעת את זה? אבל המנהל - שהיה בכלל מורה למחשבת ישראל ולתנ"ך, ולא למדעים - התעקש. רק אלוהים יודע מאיפה שאב את הרעיון, בימים שמחשבים אישיים לא היו אפילו בגדר חלום.

מאותו יום הגיע אלינו פעם בשבוע קצין מיחידת ממר"ם כדי ללמד אותנו תכנות. הוא היה מלא התלהבות וחזון שאלו יהיו פני העתיד והסביר לנו את עקרונות כתיבת התוכנה - לאלץ את המחשב לבצע חישובים מורכבים עבורנו. את התוכנה כתבנו על נייר, והוא הבטיח שאת התוכנה של התלמיד המצטיין (גילוי נאות: זה לא הייתי אני) יעביר לקלדנית ביחידה שתריץ אותה על מחשב.

את המחשב המדובר איש מאיתנו לא ראה. הוא היה אחד משלושה מחשבים בלבד שהיו אז בישראל: הראשון במכון ויצמן, השני בטכניון והשלישי בממר"ם.

אז, בראשית שנות ה-70, לא היו אפילו מחשבונים. במקומם השתמשנו בסרגל חישוב ובלוחות לוגריתמים, או בדף נייר פשוט. כדי לדעת את הקוסינוס של זווית 28 מעלות, למשל, היינו מחפשים בטבלה ואז מכפילים ומחלקים על נייר. היום כל ילד עושה זאת בעזרת מחשבון, וכבר זמן רב לא נתקלתי במישהו שיודע מהם סרגל חישוב ולוח לוגריתמים.

גם כאשר כבר למדתי בטכניון, לאף אחד מהסטודנטים לא היה מחשב אישי - מחשבים כאלה עדיין לא היו קיימים. כשהיינו צריכים לכתוב תוכנה, היינו יושבים בחדר גדול שבו מנקבים כרטיסיות. למשל, היינו כותבים את הפקודה: Y = X + 5. הכרטיסיות הללו תורגמו לכדי כרטיס מלבני במכונה ייחודית - מכונת כתיבה, שבמקום אותיות היתה מנקבת חורים בכרטיס. אם, לצורך העניין, כתבתי תוכנה שכללה 1,000 פקודות - הייתי מקבל חבילה עם 1,000 כרטיסים שאגדתי יחדיו בגומייה. פעם אחת נקרעה לי הגומייה, ומאות כרטיסים התפזרו על הרצפה סביב. האסון היה גדול במיוחד, משום שלא היה לי מושג מה הסדר הנכון ונאלצתי לכתוב את כל התוכנה מחדש.

החדר ההוא בטכניון היה עמוס תמיד, ולכן הציעה חיה רעייתי שנגיע לשם ב-11 בלילה, כאשר מלבד משוגעים אמיתיים - כמונו למשל - אין אף אחד והעמדה פנויה. ישבנו אז יחד עד השעות הקטנות של הלילה, היא קראה לי את הפקודות ואני תקתקתי. לאחר מכן הגשתי את הכרטיסיות למכונה שקוראת כרטיסים ויודעת לזהות את החורים, והיא תרגמה אותם לשפת המחשב. זה הריץ את התוכנה והדפיס את התוצאות על דף נייר.

סדרת פעולות מורכבת כל כך, שדורשת זמן רב ומשאבים לא מעטים, כדי לכתוב תוכנה אחת פשוטה וגם לראות את תוצאותיה.

קפיצה קטנה בזמן, בסך הכול שמונה שנים קדימה, ל-1985. קניתי מחשב אישי ולימדתי את בני, שהיה אז בן שש, לתכנת. סיפרתי לו אז על הכרטיסים ההם, והוא הביט בי בחוסר אמון. למזלי, שמרנו את הכרטיסיות הללו - השתמשנו בהן לצורך הכנת רשימות קניות - והראיתי לו אותן בגאווה.

בחזרה לטכניון. רק בשנה האחרונה ללימודי (1979) הכניסו מסופים שהיו מחוברים למחשב אחד וביטלו את הצורך בניקוב כרטיסיות. כך עבדנו גם באינטל בשנים הראשונות (1980-1983). בתחילת שנות ה-80 כבר היו "תחנות עבודה", שחוברו למחשבים באמצעות חוטים. לאינטל, למשל, היה מחשב גדול באריזונה ואנחנו היינו מחוברים אליו מחיפה. אחר כך אושר לחברה בישראל לקנות מחשב אחד - רק לסניף בירושלים. צורכי השימוש רק גדלו, והמריבות מי יזכה ליותר זמן מחשב הלכו והחמירו.

כדי להתמודד עם האתגר הציע אחד המהנדסים שנקנה 100 מחשבים קטנים (תחנות עבודה, הזולות בהרבה ממחשב אחד גדול). המנכ"ל לא הבין מה אנחנו רוצים וההצעה ירדה מהפרק. בצר לנו פשוט התחלנו להריץ את הסימולציות שלנו על המחשבים בקליפורניה - כאשר אצלנו היה יום, שם היה לילה ויכולנו להשתמש במחשבים בלי שאיש ירגיש. לימים זה הפך לסטנדרט בחברה. היום קוראים לזה "מחשוב ענן".

פחות מיובל חלף, וכל מחשב פשוט יודע לבצע בהערכה גסה פטה (PETA) פעולות בשנייה - כלומר מיליון מיליארדי פעולות - ואל תנסו לחשב את זה בבית (1 עם 15 אפסים). מחשב־העל המהיר בעולם בשנת 2020 ביצע אקסה (EXA) פעולות בשנייה - קרי מיליארדי מיליארדים של פעולות בשנייה (1 עם 18 אפסים).

את קצב השינויים הדרמטי הזה בעולם כולנו חשים מדי יום ביומו. אלה לא רק הטלפונים החכמים והטכנולוגיות המתקדמות, אלא גם המציאות החברתית והכלכלית, המושפעת כל כך ממחשוב הענן, כמו למשל הרשתות החברתיות והשימוש שהן עושות בבינה מלאכותית. אפילו המעגל החדשותי המסחרר מושפע מכך. הכול מתקדם מהר יותר ויותר. מאחורי חלק גדול מהשינויים הללו - למשל, השינוי במודלים הכלכליים, השינויים בפוליטיקה בכל העולם ועוד - עומדת הטכנולוגיה הדיגיטלית. השינוי בהרגלי הצריכה מוביל לכלכלה חדשה ולחברה חדשה, בזמן שעבורנו הכול נראה כמעט מובן מאליו.

ב-40 השנים האחרונות היתה לי הזכות לעמוד בחזית המאמץ ליצור את הבסיס לשינוי, במיוחד בשיפור המדהים ביכולות החישוב. הייתי שותף והובלתי כמה המצאות ופיתוחים ששינו את העולם ושלטו בו - מעבד הפנטיום ששינה את עולם המחשוב והביא את המחשב האישי להמונים, למשל; מהפכת מחשוב הענן ומחשבי־העל; ופריצת המחשבים הניידים ותקשורת הנתונים האלחוטית. כל אלה הניחו את התשתית לעולם הדיגיטלי שאנחנו רואים היום.

ראיתי את היתרונות העצומים שבטכנולוגיית המחשוב ואת הנזקים שהיא עלולה לגרום. עמדתי בצמתים המרכזיים כמפתח וכמנהל, למדתי לעבוד במערכות מתחדשות ומשתנות בקצב שאיש לא חי בו בהיסטוריה עד ימינו. זהו הכפר הגלובלי במלוא מובן המילה, כאשר הן צוותי הפיתוח ויתר חלקי החברה והן הלקוחות והשותפים מפוזרים על פני הגלובוס. ססמת הגיוס לאינטל ישראל בשנות ה-90 קבעה: "בכל מקום בעולם יש משהו משלנו".

מכל צומת שכזה, מכל תחנה, מכל האנשים שפגשתי - בכירים בתעשייה כמו גם אנשים מן השורה בכל רחבי העולם - אספתי איתי תובנות: בתחומי הטכנולוגיה, הניהול, הכלכלה, החברה והחינוך. ראיתי מהצד גופים ציבוריים וממשלתיים, כיצד הם מתפקדים או לא מתפקדים, ומולם כיצד עובדת תעשיית ההיי־טק. ראיתי איך צומחים רעיונות קטנים והופכים במהירות לתופעות שמשנות סדרי עולם. עבדתי עם אנשים, שההיסטוריה כבר נתנה להם מקום בין עמודיה.

הספר הזה מטרתו לאגד רעיונות ותובנות ולשתף בסיפורים שמאחורי המוצרים, הרעיונות והאנשים ששינו את העולם. כל התובנות נרכשו מתוך ניסיון. אינני מתיימר להיות היסטוריון או איש מדע, וכל מה שלמדתי - חוויתי על בשרי. משום כך, ואף שאין מדובר באוטוביוגרפיה, כתבתי פה ושם גם על חיי - לא מתוך רצון לספר על עצמי, אלא כדי להבהיר את הרקע לכל אחד מהסיפורים, לתאר את העולם שבו חייתי ושבו נוצרו אותם רעיונות.

אין זה בהכרח מדריך ליזם ההיי־טק שמעוניין להקים חברה, לסטארט־אפיסטים שחפצים לתכנן את האקזיט הבא או ליזמים בתוך חברות גדולות הרוצים להוביל שינוי. כלומר, בוודאי גם להם עשויה לבוא תועלת מקריאתו, אך הספר מיועד לכל מי שחושב על העתיד ומבין שהוא צופן בחובו שינויים בקצב מהיר שלא נוכל לחזות אותם במלואם - בכל תחום - ומעוניין ללמוד כיצד לארגן אותו. איך להתפתח.

במילים פשוטות, ספר זה נועד לפתוח צוהר, עבור אלה שלא באים מעולם ההיי־טק, לעולם המודרני של היום ומחר. הבנת העולם שאנו חיים בו חשובה ביותר. כבר אמר דרווין: "לא החזק ולא החכם שורד, אלא זה המתאים את עצמו הכי טוב לסביבה". בעיקר, המטרה היא לעורר מחשבה על בעיות יסוד ולהצביע לא בהכרח על פתרונות ועל נוסחאות, אלא על שיטת חשיבה שונה להתבוננות בבעיה, על הגדרתה בצורה אחרת ועל כלים אפשריים לפתרון.

שיטת חשיבה שונה - שמבוססת על התמחות בשאילת השאלות ולא בהכרח במתן התשובות - תלויה מאוד בתכונות מנהיגותיות וניהוליות, ולא רק של רמות המנהיגות הגבוהות, כמו מנהיגים פוליטיים ומנכ"לי חברות, אלא בראש ובראשונה ביזמות מהשטח. "שינוי מובילים מלמטה" הוא המוטו של הספר, ולחברה האזרחית יש תפקיד משמעותי היכן שהממשלות כושלות בהתוויה של פתרונות לבעיות יסוד בארץ ובעולם ובשיתוף הגורמים השלטוניים בפתרון.

נוסף על כך, הספר מספק עדות מבפנים על צמיחת תופעת ההיי־טק בישראל, שנחשבת ל"סטארט־אפ ניישן". הוא כמובן מתייחס למפגשים מעניינים עם דמויות כמו ביל גייטס וסטיב ג'ובס כמו גם עם אישים ידועים פחות לציבור, אבל בעלי השפעה לא פחות גדולה, כמו גורדון מור ואנדי גרוב, תוך ניתוח של שיטות העבודה והתפיסות שהובילו אותם להיות המובילים בעולם בתחומם.

 

▪▪▪

 

במידה רבה, החברה הישראלית היא כמו גרסה מוגדלת של חברת ענק בינלאומית: יש בה אוכלוסיות מגוונות, אתגרים יומיומיים, הצלחות אדירות וכישלונות מטלטלים. יש בה תרבות ארגונית ואנושית שאין עוד כמותה בכל העולם, עם היתרונות והחסרונות של חברה הטרוגנית מאוד, שאנשים הם הכוח המניע בה. יש בה יופי עוצר נשימה ורגעים של כיעור כואב. במיוחד, יש בחברה הישראלית אתגרים שהם מיקרוקוסמוס של העולם כולו: פערים בין עשירים לעניים ובין מרכז לפריפריה; מערכת חינוך שאינה מותאמת למציאות הכלכלית והטכנולוגית במאה ה-21; וחיכוכים בין־דתיים ובין־עדתיים.

בעולם החדש, שנרקם בעשורים האחרונים ומתעצם משנה לשנה, מחודש לחודש, הטכנולוגיה הדיגיטלית היא שם המשחק. לראשונה ייתכן מצב שבו המכונה אינה רק מהירה יותר מן האדם, אלא גם לומדת טוב ממנו ומפעילה שיקולים שאין לו מושג מה הם. היא פותחת לפנינו הזדמנויות אדירות ומציבה בפנינו סכנות נוראות. בימים שבהם נכתבות שורות אלה משתוללת מגפה נוראה שמרעידה את הקרקע ברחבי הגלובוס. דווקא העת הזאת טובה למחשבה מחודשת על העולם שאנחנו חיים בו ועל העולם שבו יחיו ילדינו ונכדינו.

הכשלים וההצלחות בהפעלת המערכות היסודיות בחיינו תלויים לא מעט ביכולות הדיגיטליות של כל מערכת, אבל לא פחות מכך בשיטות הארגוניות והניהוליות, שנשענות עליהן ופותחו בד בבד עמן. דוגמה טובה למדע משתף וחובק עולם אפשר למצוא בשיתוף בעולם הרפואה למציאת חיסון למגפה. לא בכדי אני מכנה הן את הטכנולוגיה והן את שיטות המחשבה והניהול שיצרו אותה בשם "המהפכה הדיגיטלית".

אני מקווה שבאמצעות הספר הזה ובאמצעות פעולות נוספות בתחום האזרחי, אוכל לשנות ולו במעט את המציאות כאן ולהפוך אותה לטובה יותר.

 

דדי פרלמוטר, לשעבר סגן נשיא בכיר בחברת אינטל, הוא האיש שעומד מאחורי כמה מהמהלכים המשמעותיים ביותר שהקפיצו את החברה ואת עולם המחשוב בעשורים האחרונים. בהמשך דרכו כיהן כדירקטור במלנוקס ובחברות נוספות והוא יזם, משקיע ומנהל בחברות היי-טק, יזם חברתי בנושאי חינוך וצמצום פערים ואח שכול ממלחמת יום הכיפורים. נשוי, אב לארבעה וסב לשבעה.

עוד על הספר

מוליכים להצלחה דדי פרלמוטר

הקדמה
 

1971, שלוש שנים אחרי הנחיתה על הירח. אני תלמיד בכיתה י"ב, שלא מתעניין בדבר מלבד בחינות הבגרות, ספורט ובנות, כשמנהל בית הספר בליך ברמת גן, ד"ר הרצל למדן, מודיע שיש לנו משימה: ללמוד לתכנת בשפת פורטרן (Fortran). מדוע פורטרן? ישאלו המתכנתים. ובכן, משום שפייטון, C ושאר שפות התכנות פשוט עוד לא היו קיימות אז.

כתלמידים שכבר רואים את סיום הלימודים בתיכון מעבר לפינה, התמרדנו. למה זה טוב? שאלנו. למה אנחנו צריכים את זה? מי בכלל צריך לדעת את זה? אבל המנהל - שהיה בכלל מורה למחשבת ישראל ולתנ"ך, ולא למדעים - התעקש. רק אלוהים יודע מאיפה שאב את הרעיון, בימים שמחשבים אישיים לא היו אפילו בגדר חלום.

מאותו יום הגיע אלינו פעם בשבוע קצין מיחידת ממר"ם כדי ללמד אותנו תכנות. הוא היה מלא התלהבות וחזון שאלו יהיו פני העתיד והסביר לנו את עקרונות כתיבת התוכנה - לאלץ את המחשב לבצע חישובים מורכבים עבורנו. את התוכנה כתבנו על נייר, והוא הבטיח שאת התוכנה של התלמיד המצטיין (גילוי נאות: זה לא הייתי אני) יעביר לקלדנית ביחידה שתריץ אותה על מחשב.

את המחשב המדובר איש מאיתנו לא ראה. הוא היה אחד משלושה מחשבים בלבד שהיו אז בישראל: הראשון במכון ויצמן, השני בטכניון והשלישי בממר"ם.

אז, בראשית שנות ה-70, לא היו אפילו מחשבונים. במקומם השתמשנו בסרגל חישוב ובלוחות לוגריתמים, או בדף נייר פשוט. כדי לדעת את הקוסינוס של זווית 28 מעלות, למשל, היינו מחפשים בטבלה ואז מכפילים ומחלקים על נייר. היום כל ילד עושה זאת בעזרת מחשבון, וכבר זמן רב לא נתקלתי במישהו שיודע מהם סרגל חישוב ולוח לוגריתמים.

גם כאשר כבר למדתי בטכניון, לאף אחד מהסטודנטים לא היה מחשב אישי - מחשבים כאלה עדיין לא היו קיימים. כשהיינו צריכים לכתוב תוכנה, היינו יושבים בחדר גדול שבו מנקבים כרטיסיות. למשל, היינו כותבים את הפקודה: Y = X + 5. הכרטיסיות הללו תורגמו לכדי כרטיס מלבני במכונה ייחודית - מכונת כתיבה, שבמקום אותיות היתה מנקבת חורים בכרטיס. אם, לצורך העניין, כתבתי תוכנה שכללה 1,000 פקודות - הייתי מקבל חבילה עם 1,000 כרטיסים שאגדתי יחדיו בגומייה. פעם אחת נקרעה לי הגומייה, ומאות כרטיסים התפזרו על הרצפה סביב. האסון היה גדול במיוחד, משום שלא היה לי מושג מה הסדר הנכון ונאלצתי לכתוב את כל התוכנה מחדש.

החדר ההוא בטכניון היה עמוס תמיד, ולכן הציעה חיה רעייתי שנגיע לשם ב-11 בלילה, כאשר מלבד משוגעים אמיתיים - כמונו למשל - אין אף אחד והעמדה פנויה. ישבנו אז יחד עד השעות הקטנות של הלילה, היא קראה לי את הפקודות ואני תקתקתי. לאחר מכן הגשתי את הכרטיסיות למכונה שקוראת כרטיסים ויודעת לזהות את החורים, והיא תרגמה אותם לשפת המחשב. זה הריץ את התוכנה והדפיס את התוצאות על דף נייר.

סדרת פעולות מורכבת כל כך, שדורשת זמן רב ומשאבים לא מעטים, כדי לכתוב תוכנה אחת פשוטה וגם לראות את תוצאותיה.

קפיצה קטנה בזמן, בסך הכול שמונה שנים קדימה, ל-1985. קניתי מחשב אישי ולימדתי את בני, שהיה אז בן שש, לתכנת. סיפרתי לו אז על הכרטיסים ההם, והוא הביט בי בחוסר אמון. למזלי, שמרנו את הכרטיסיות הללו - השתמשנו בהן לצורך הכנת רשימות קניות - והראיתי לו אותן בגאווה.

בחזרה לטכניון. רק בשנה האחרונה ללימודי (1979) הכניסו מסופים שהיו מחוברים למחשב אחד וביטלו את הצורך בניקוב כרטיסיות. כך עבדנו גם באינטל בשנים הראשונות (1980-1983). בתחילת שנות ה-80 כבר היו "תחנות עבודה", שחוברו למחשבים באמצעות חוטים. לאינטל, למשל, היה מחשב גדול באריזונה ואנחנו היינו מחוברים אליו מחיפה. אחר כך אושר לחברה בישראל לקנות מחשב אחד - רק לסניף בירושלים. צורכי השימוש רק גדלו, והמריבות מי יזכה ליותר זמן מחשב הלכו והחמירו.

כדי להתמודד עם האתגר הציע אחד המהנדסים שנקנה 100 מחשבים קטנים (תחנות עבודה, הזולות בהרבה ממחשב אחד גדול). המנכ"ל לא הבין מה אנחנו רוצים וההצעה ירדה מהפרק. בצר לנו פשוט התחלנו להריץ את הסימולציות שלנו על המחשבים בקליפורניה - כאשר אצלנו היה יום, שם היה לילה ויכולנו להשתמש במחשבים בלי שאיש ירגיש. לימים זה הפך לסטנדרט בחברה. היום קוראים לזה "מחשוב ענן".

פחות מיובל חלף, וכל מחשב פשוט יודע לבצע בהערכה גסה פטה (PETA) פעולות בשנייה - כלומר מיליון מיליארדי פעולות - ואל תנסו לחשב את זה בבית (1 עם 15 אפסים). מחשב־העל המהיר בעולם בשנת 2020 ביצע אקסה (EXA) פעולות בשנייה - קרי מיליארדי מיליארדים של פעולות בשנייה (1 עם 18 אפסים).

את קצב השינויים הדרמטי הזה בעולם כולנו חשים מדי יום ביומו. אלה לא רק הטלפונים החכמים והטכנולוגיות המתקדמות, אלא גם המציאות החברתית והכלכלית, המושפעת כל כך ממחשוב הענן, כמו למשל הרשתות החברתיות והשימוש שהן עושות בבינה מלאכותית. אפילו המעגל החדשותי המסחרר מושפע מכך. הכול מתקדם מהר יותר ויותר. מאחורי חלק גדול מהשינויים הללו - למשל, השינוי במודלים הכלכליים, השינויים בפוליטיקה בכל העולם ועוד - עומדת הטכנולוגיה הדיגיטלית. השינוי בהרגלי הצריכה מוביל לכלכלה חדשה ולחברה חדשה, בזמן שעבורנו הכול נראה כמעט מובן מאליו.

ב-40 השנים האחרונות היתה לי הזכות לעמוד בחזית המאמץ ליצור את הבסיס לשינוי, במיוחד בשיפור המדהים ביכולות החישוב. הייתי שותף והובלתי כמה המצאות ופיתוחים ששינו את העולם ושלטו בו - מעבד הפנטיום ששינה את עולם המחשוב והביא את המחשב האישי להמונים, למשל; מהפכת מחשוב הענן ומחשבי־העל; ופריצת המחשבים הניידים ותקשורת הנתונים האלחוטית. כל אלה הניחו את התשתית לעולם הדיגיטלי שאנחנו רואים היום.

ראיתי את היתרונות העצומים שבטכנולוגיית המחשוב ואת הנזקים שהיא עלולה לגרום. עמדתי בצמתים המרכזיים כמפתח וכמנהל, למדתי לעבוד במערכות מתחדשות ומשתנות בקצב שאיש לא חי בו בהיסטוריה עד ימינו. זהו הכפר הגלובלי במלוא מובן המילה, כאשר הן צוותי הפיתוח ויתר חלקי החברה והן הלקוחות והשותפים מפוזרים על פני הגלובוס. ססמת הגיוס לאינטל ישראל בשנות ה-90 קבעה: "בכל מקום בעולם יש משהו משלנו".

מכל צומת שכזה, מכל תחנה, מכל האנשים שפגשתי - בכירים בתעשייה כמו גם אנשים מן השורה בכל רחבי העולם - אספתי איתי תובנות: בתחומי הטכנולוגיה, הניהול, הכלכלה, החברה והחינוך. ראיתי מהצד גופים ציבוריים וממשלתיים, כיצד הם מתפקדים או לא מתפקדים, ומולם כיצד עובדת תעשיית ההיי־טק. ראיתי איך צומחים רעיונות קטנים והופכים במהירות לתופעות שמשנות סדרי עולם. עבדתי עם אנשים, שההיסטוריה כבר נתנה להם מקום בין עמודיה.

הספר הזה מטרתו לאגד רעיונות ותובנות ולשתף בסיפורים שמאחורי המוצרים, הרעיונות והאנשים ששינו את העולם. כל התובנות נרכשו מתוך ניסיון. אינני מתיימר להיות היסטוריון או איש מדע, וכל מה שלמדתי - חוויתי על בשרי. משום כך, ואף שאין מדובר באוטוביוגרפיה, כתבתי פה ושם גם על חיי - לא מתוך רצון לספר על עצמי, אלא כדי להבהיר את הרקע לכל אחד מהסיפורים, לתאר את העולם שבו חייתי ושבו נוצרו אותם רעיונות.

אין זה בהכרח מדריך ליזם ההיי־טק שמעוניין להקים חברה, לסטארט־אפיסטים שחפצים לתכנן את האקזיט הבא או ליזמים בתוך חברות גדולות הרוצים להוביל שינוי. כלומר, בוודאי גם להם עשויה לבוא תועלת מקריאתו, אך הספר מיועד לכל מי שחושב על העתיד ומבין שהוא צופן בחובו שינויים בקצב מהיר שלא נוכל לחזות אותם במלואם - בכל תחום - ומעוניין ללמוד כיצד לארגן אותו. איך להתפתח.

במילים פשוטות, ספר זה נועד לפתוח צוהר, עבור אלה שלא באים מעולם ההיי־טק, לעולם המודרני של היום ומחר. הבנת העולם שאנו חיים בו חשובה ביותר. כבר אמר דרווין: "לא החזק ולא החכם שורד, אלא זה המתאים את עצמו הכי טוב לסביבה". בעיקר, המטרה היא לעורר מחשבה על בעיות יסוד ולהצביע לא בהכרח על פתרונות ועל נוסחאות, אלא על שיטת חשיבה שונה להתבוננות בבעיה, על הגדרתה בצורה אחרת ועל כלים אפשריים לפתרון.

שיטת חשיבה שונה - שמבוססת על התמחות בשאילת השאלות ולא בהכרח במתן התשובות - תלויה מאוד בתכונות מנהיגותיות וניהוליות, ולא רק של רמות המנהיגות הגבוהות, כמו מנהיגים פוליטיים ומנכ"לי חברות, אלא בראש ובראשונה ביזמות מהשטח. "שינוי מובילים מלמטה" הוא המוטו של הספר, ולחברה האזרחית יש תפקיד משמעותי היכן שהממשלות כושלות בהתוויה של פתרונות לבעיות יסוד בארץ ובעולם ובשיתוף הגורמים השלטוניים בפתרון.

נוסף על כך, הספר מספק עדות מבפנים על צמיחת תופעת ההיי־טק בישראל, שנחשבת ל"סטארט־אפ ניישן". הוא כמובן מתייחס למפגשים מעניינים עם דמויות כמו ביל גייטס וסטיב ג'ובס כמו גם עם אישים ידועים פחות לציבור, אבל בעלי השפעה לא פחות גדולה, כמו גורדון מור ואנדי גרוב, תוך ניתוח של שיטות העבודה והתפיסות שהובילו אותם להיות המובילים בעולם בתחומם.

 

▪▪▪

 

במידה רבה, החברה הישראלית היא כמו גרסה מוגדלת של חברת ענק בינלאומית: יש בה אוכלוסיות מגוונות, אתגרים יומיומיים, הצלחות אדירות וכישלונות מטלטלים. יש בה תרבות ארגונית ואנושית שאין עוד כמותה בכל העולם, עם היתרונות והחסרונות של חברה הטרוגנית מאוד, שאנשים הם הכוח המניע בה. יש בה יופי עוצר נשימה ורגעים של כיעור כואב. במיוחד, יש בחברה הישראלית אתגרים שהם מיקרוקוסמוס של העולם כולו: פערים בין עשירים לעניים ובין מרכז לפריפריה; מערכת חינוך שאינה מותאמת למציאות הכלכלית והטכנולוגית במאה ה-21; וחיכוכים בין־דתיים ובין־עדתיים.

בעולם החדש, שנרקם בעשורים האחרונים ומתעצם משנה לשנה, מחודש לחודש, הטכנולוגיה הדיגיטלית היא שם המשחק. לראשונה ייתכן מצב שבו המכונה אינה רק מהירה יותר מן האדם, אלא גם לומדת טוב ממנו ומפעילה שיקולים שאין לו מושג מה הם. היא פותחת לפנינו הזדמנויות אדירות ומציבה בפנינו סכנות נוראות. בימים שבהם נכתבות שורות אלה משתוללת מגפה נוראה שמרעידה את הקרקע ברחבי הגלובוס. דווקא העת הזאת טובה למחשבה מחודשת על העולם שאנחנו חיים בו ועל העולם שבו יחיו ילדינו ונכדינו.

הכשלים וההצלחות בהפעלת המערכות היסודיות בחיינו תלויים לא מעט ביכולות הדיגיטליות של כל מערכת, אבל לא פחות מכך בשיטות הארגוניות והניהוליות, שנשענות עליהן ופותחו בד בבד עמן. דוגמה טובה למדע משתף וחובק עולם אפשר למצוא בשיתוף בעולם הרפואה למציאת חיסון למגפה. לא בכדי אני מכנה הן את הטכנולוגיה והן את שיטות המחשבה והניהול שיצרו אותה בשם "המהפכה הדיגיטלית".

אני מקווה שבאמצעות הספר הזה ובאמצעות פעולות נוספות בתחום האזרחי, אוכל לשנות ולו במעט את המציאות כאן ולהפוך אותה לטובה יותר.