צלע קיומנו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
צלע קיומנו
הוספה למועדפים

צלע קיומנו

5 כוכבים (16 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

רם ברלאי

רם ברלאי ניהל במשך שנים רבות את מחלקת הביטחון בביה״ח איכילוב. התמסר במשך השנים לקריאה וכתיבה. ספריו ״לקוחות ולקיחות״ ו“Treemacs״ ראו אור בארץ ובחו״ל. 
פרש לאחרונה לגימלאות ומאז מתמסר באהבה רבה למשפחתו. בעל תואר שני, נשוי באושר לפושקין ואב ל-3 ילדים. מתגורר בגני תקווה.

תקציר

״צלע קיומנו״ מאגד 36 הומורסקות קצרות ומצחיקות על החיים. מי מאיתנו לא שמע בלילה את זמזום היתוש המעצבן ליד האוזן והתלבט אם לקום למבצע חיסול ממוקד או לוותר על הקרב ולהתכסות מעל לראש? מי קיבל משלוח שלם ובזמן מהסופרמקט? מי לא מכיר מישהו שתמיד יודע יותר טוב מכולם? מי לא ״שבר את הראש״ כדי להבין את ההוראות להרכבה עצמית של רהיט? מי יכול להרשות לעצמו את התענוג לוותר על דעתה הקובעת של זוגתו? איזה זוג לא התווכח איזו טלויזיה מתאימה בול לסלון? איך להפסיק לעשן? איך לעבור את מסע הזוגיות בשלום?
בחיי היומיומיים יש אין ספור סיטואציות מצחיקות שאנחנו חולפים על פניהן. ספר זה מאיר את חלקן בהומור, בניסיון להכניס קצת צחוק לחיינו הקשים ממילא, ולספק מעט רגעים של נחת רוח.

רם ברלאי ניהל במשך שנים רבות את מחלקת הביטחון בביה״ח איכילוב. התמסר במשך השנים לקריאה וכתיבה. ספריו ״לקוחות ולקיחות״ ו“Treemacs״ ראו אור בארץ ובחו״ל. 
פרש לאחרונה לגימלאות ומאז מתמסר באהבה רבה למשפחתו. בעל תואר שני, נשוי באושר לפושקין ואב ל-3 ילדים. מתגורר בגני תקווה.

פרק ראשון

משלוח מנות 

באחת העתות האחרונות החליטה פושקין זוגתי, שנמאס לה לסחוב בעצמה את כל המוצרים מהסופרמרקט לאוטו ומהאוטו הביתה. ״אין לי יותר כח לזה, למה שלא נזמין משלוח באינטרנט?״ ״נזמין?״ שאלתי מופתע. בחיים שלי לא הייתי מעורב בתחום הרכש בבית. כל הנרכש עד כה הוא על אחריותה של הקונה בלבד, ואין ההנהלה אחראית על כל נזק שיגרם בעתיד. היה הגיון רב בדבריה. במיוחד לאור נפלאות התקשורת שמאפשרת בלחיצת מקש, להזמין מכל העולם מוצרים כאוות נפשך. "מכל העולם" כולל במקרה זה גם את "פגע לייט", "מרקט שופ", "מוישה שטופ", "יענק'ל קופ", "אבו אקספרס" ו"עלי רוורס".
"אין בעיה יקירתי" עודדתי אותה לעבור לשלב ההוצאה לפועל. "את מי את רוצה לנסות בפעם הראשונה?" שמעתי את כל הנימוקים בעד המועמדים שהגיעו לקו הגמר, כמו גם את הטיעונים נגד הנושרים. תוצאות חבר השופטת אושרו. החלטנו לנסות בראשונה את פגע לייט, למרות השם שאינו מבטיח מי יודע מה. לוגו החברה המאתגר "בגלל שמנו - אנחנו משתדלים יותר", מצא חן בעיני. בחגיגיות האופיינית לערב הגאלה, התיישבנו עם המחשב הנייד. פושקין נכנסה לאתר החברה, בעוד אני יושב מהצד על תקן יועץ טקטי, למקרים בהם צפויות התלבטויות קשות במיוחד, בין נס קפה לקפה מגורען במבצע.
פושקין סרקה את רשימת המוצרים ביסודיות האופיינית לה. חוקי מרפי עבדו כנראה שעות נוספות באותו יום, ומדי פעם היא השמיעה את הערותיה. "בדיוק את זה אין להם. יש להם רק אריזה של 3 ק"ג מלח, מי צריך כזו כמות? מצחיקים, אוכל יבש לכלבים יש רק באריזות של קילו, אתה מבין את זה?" ועוד כהנה וכהנא אי התאמות להרגלי הרכש המסורתיים שלה. ניסיתי להבהיר לה מיד בהתחלה שלא תהיה לה ברירה, אלא להתאים את עצמה לפגע לייט, מפני שהם לא יכולים להתאים את עצמם ללקוחות. מה שיש להם...זה מה יש, רוצה - טוב, לא רוצה - גם טוב. תמיד אפשר לעבור חברה, הרי לא מדובר כאן בחברת הכבלים.
פושקין התאימה את עצמה בעיקר למוצרי הלייט. כעת לא נותר לנו אלא ללחוץ ״Enter״ ולחכות לפגע, שאמור היה להגיע בין השעה שש לשמונה בערב המחרת. בשבע בערב עוד לא היה כל סימן שהטיל שוגר לכיוון אזור 60 כלומר רמת גן. חיכינו ל"צבע אדום" די מתוחים. אפילו עברנו לערוץ השקט כדי לשמוע טוב יותר את ההגעה המתוכננת או טו טו. ברבע לשמונה צלצל הטלפון בביתנו. כבר חשבנו שהשילוח בוטל, בגלל תנאי מזג אויר קשים באתר השיגור. למזלנו הגדול הוא רק נדחה עקב חוסר התאמה בין הכוחות המשגרים למובילים הכבדים. "שלום, מדברים מפגע לייט״ אמרה הצעירה החביבה על הקו. ״מצטערים, יש עיכוב במשלוח והוא יגיע לא לפני אחת עשרה". נרגענו ואיחסנו את מסכות המגן שנשארו באריזות הקרטון. "אי אפשר יהיה להגיע מעט מוקדם יותר? אנחנו ערים מחמש בבוקר...חשבנו ללכת לישון קצת יותר מוקדם היום", הצטדקה זוגתי בנסותה להקדים את שעת השיגור לפני אחת עשרה. "מצטערת, לא נראה לי אבל אשתדל" השיבה נציגת החמ"ל. נו, לך תתווכח עם תשובה מנומסת כזו. היא הרי יושבת בדיוק במרכז העצבים, בין סוללת השיגור למובילים, ואין סיכוי שהיא לא יודעת על מה היא מדברת. ״תראי בכל זאת מה אפשר לעשות״, ביקשה זוגתי והטילה את יהבה, יחד עם כל הביצים, על כתפיה השבריריות של נציגת פגע לייט.
 ״הזמנתי גם גלידות״ מלמלה זוגתי ״אני מקווה שלא נשתה אותן עם קש״. ״הגלידות אמורות לגור בקרטון יחד עם קרח יבש״, ניסיתי להוריד מתחים מיותרים בתקופת ההמתנה. ״אמורות...מילה יפה״ הפטירה פושקין בניב מהוסס. עד השעה עשר וחצי לא נראתה תזוזת כוחות בשטח. בעשר דקות לאחת עשרה צילצל הטלפון בשנית. נציגה אחרת של פגע לייט בישרה לנו שהעיכוב מתעכב עוד קצת. הנחיתה אמורה להיות בשעה שתיים עשרה - לא סופי. ״הנציגה הקודמת אמרה שתשתדל לזרז את הטייס, אז מה קרה?״ התעניינה זוגתי מאולם מקבלי הפנים. ״גברת, אני לא יודעת מה אמרה לך הנציגה הקודמת, היא סיימה משמרת והלכה לישון, עכשיו אני כאן״. אמרה נציגת המבצעים הליליים. ״גם אנחנו סיימנו משמרת ארוכה היום ונשמח ללכת לישון״ התקנאה זוגתי בנציגת חמ״ל יום. ״אני אבדוק עם המוביל איפה הוא עכשיו ומתי הוא יוכל להיות באזור שלכם״, ניסתה צפור הלילה להתנחמד. ״באזור שלנו? את רוצה להגיד לי שהוא בכלל לא באזור שלנו?״ תהתה זוגתי. ״גברת אנחנו עובדים בכל גוש דן, בין גדרה לחדרה, אה...יצא לי חרוז״ השתעשעה צפור הלילה עם עצמה. ״גוש דן מורחב״ הפטירה זוגתי לעצמה כדי לא להפריע חלילה למומנטום של עוף הלילה. ״אני בודקת וחוזרת, כמה דקות אני איתך, אוקיי?״ הבטיחה וניתקה. ״אוקיי, אוקיי״ הסכימה  זוגתי בשקט, לאחר שהעוף פרח מזמן מהקן. יכול להיות שהנציגה הלילית בדקה, אבל היא לא חזרה לעדכן מה היו תוצאות בדיקתה, לא בעוד כמה ולא בעוד דקות, שלא לדבר על אוקיי. שמעתי צלילים ראשונים של ייאוש שהתגנבו לקולה של פושקין. כנראה שסוף טוב לא ממתין לנו בקצה הדרך. הצעתי לה ללכת לישון והתנדבתי להשאר ער במשמרת. ״מה פתאום? אני לא עוזבת אותך ככה!״ ענתה בנחישות כאילו אני עלול ליפול כל רגע בשבי. נשארנו דרוכים יחד לקראת ההמשך. לאיש מאיתנו וגם לאשתו, לא היה מושג כיצד יתפתח הלילה.
בשתיים עשרה ועשר דקות התקשר המוביל ירום הודו, בכבודו ובעצמו. ״הההההההלללללללווווווווווו??? מה קורה אחי???״ פתח ארוכות בהתעניינות קולנית. ״הייתי שמח באמת לדעת מה קורה? עניתי בהיסוס מה. ״שעה גג אני אצלכם, אבויה״, פלט סחבקנו בנונשלנטיות מעבר לקו. ״יוצא עכשיו מג׳סר א זרקא, ספור לאט מאה ואני אצלך...איך אני?״ ״אין בעיה, מחכה לך למטה בפיג׳מה עם קפה ביד, כמה סוכר לשים?״ המשכתי את הקו. ״אתה מסתאאאאאלבט עלי?״ עוד לפני שהספקתי לענות, המשיך אבויה לזרום ״הכל בגלל חמתי המנחוסה. התעקשה שאביא לה עכשיו את הרסק עגבניות לחריימה, לא עניין אותה כלום המאנייקית, לקיר אתה יכול לדבר״. משום מה היה לי קל מאד להבין על מה הוא מדבר. 
אבויה התייצב בדלת כמו שעון באחת וחצי בדיוק. ״מצטער, עצרתי לתדלק אז כבר לקחתי על הדרך שווארמה בלאפה, אפילו לא ישבתי. מיהרתי רצח, אפילו גראפס לא עשיתי. שלא יהיה איחור במילה שלי״. כבר  לא היה מי שיקשיב לו. גם פושקין וגם אני נראינו כמו שני עמודי תאורה כבויים. אבויה פרק שישה ארגזי קרטון שנראה כי עברו תאונה חזיתית עם אוטובוס. לא היה ברור אם הוא הזיע כל כך מהחריף של השווארמה או מפריקת הארגזים. כשזוגתי ראתה את המפל המהלך הזה משפריץ לכל הכיוונים, היא הציעה לו מיד משהו לשתות. ״אמרת שתעשה קפה...איפה הקפה?״ התבדח אבויה. ״עזוב אותך משטויות, סתתאאאם, משהו קר יהיה על הכיפאק״. בחיים לא ראיתי, עד עכשיו, מישהו גומר בקבוק מים קרים של ליטר וחצי בלגימה אחת. אבל זה מה שעשה אבויה. אחרי ההופעה הזו עם המים לא יכולנו לאכזב אותו ודחפתי לידיו גם טיפ נאה...על השרות. מה שמגיע מגיע.
אבויה השאיר אותנו עם הפוגרום שהיה בקרטונים. חצי שעה לקח לנו להתאושש מהמראות הקשים של גופות מלפפונים שבורים שוחים בגלידת וניל. שני גביעי הגבינה הלבנה היו מרוסקים לגמרי, ונמרחו על מה שהיה פעם קרטון עם שתיים עשרה ביצים. רסק תפוחי עץ שכבר היה חום, היה מרוח בין שברי הפלסטיק, שפעם היו הקופסה בה התגורר. כל העיסה הזו שחתה בתוך ניילון, שדווקא החזיק מעמד יפה בזכות הקשירה הכפולה. קופסת נס קפה שתכולתה ברחה, התפזרה לאחר תהליך הביקוע האטומי שכנראה עברה. הדבר היחידי שלא נפגע בפיגוע הזה היתה הקבלה עם פירוט החשבון. היא היתה צמודה לאחד הקרטונים עם סלוטייפ שעטף אותה מכל הכיוונים. הגופות פונו מזירת הארוע, בעוד הנפגעים הקשים פונו לחדרי ניתוח ומחלקות טיפול נמרץ. חלקם לא שרד למרות מאמצי הצוות שעשה כל שביכולתו ונלחם על חייהם עד הרגע האחרון. 
שיחת הסיכום והערכת תפקוד הכוחות בפיגוע הקשה הזה, סוכמו עם נציגי פגע לייט למחרת בבוקר. פושקין סיכמה ממש במילים אלו את הנסיון הראשון: ״יקירי״, אין ספק שזו היתה חוויה מטלטלת״. לי לא נותר אלא להסכים איתה. 

רם ברלאי

רם ברלאי ניהל במשך שנים רבות את מחלקת הביטחון בביה״ח איכילוב. התמסר במשך השנים לקריאה וכתיבה. ספריו ״לקוחות ולקיחות״ ו“Treemacs״ ראו אור בארץ ובחו״ל. 
פרש לאחרונה לגימלאות ומאז מתמסר באהבה רבה למשפחתו. בעל תואר שני, נשוי באושר לפושקין ואב ל-3 ילדים. מתגורר בגני תקווה.

עוד על הספר

צלע קיומנו רם ברלאי
משלוח מנות 

באחת העתות האחרונות החליטה פושקין זוגתי, שנמאס לה לסחוב בעצמה את כל המוצרים מהסופרמרקט לאוטו ומהאוטו הביתה. ״אין לי יותר כח לזה, למה שלא נזמין משלוח באינטרנט?״ ״נזמין?״ שאלתי מופתע. בחיים שלי לא הייתי מעורב בתחום הרכש בבית. כל הנרכש עד כה הוא על אחריותה של הקונה בלבד, ואין ההנהלה אחראית על כל נזק שיגרם בעתיד. היה הגיון רב בדבריה. במיוחד לאור נפלאות התקשורת שמאפשרת בלחיצת מקש, להזמין מכל העולם מוצרים כאוות נפשך. "מכל העולם" כולל במקרה זה גם את "פגע לייט", "מרקט שופ", "מוישה שטופ", "יענק'ל קופ", "אבו אקספרס" ו"עלי רוורס".
"אין בעיה יקירתי" עודדתי אותה לעבור לשלב ההוצאה לפועל. "את מי את רוצה לנסות בפעם הראשונה?" שמעתי את כל הנימוקים בעד המועמדים שהגיעו לקו הגמר, כמו גם את הטיעונים נגד הנושרים. תוצאות חבר השופטת אושרו. החלטנו לנסות בראשונה את פגע לייט, למרות השם שאינו מבטיח מי יודע מה. לוגו החברה המאתגר "בגלל שמנו - אנחנו משתדלים יותר", מצא חן בעיני. בחגיגיות האופיינית לערב הגאלה, התיישבנו עם המחשב הנייד. פושקין נכנסה לאתר החברה, בעוד אני יושב מהצד על תקן יועץ טקטי, למקרים בהם צפויות התלבטויות קשות במיוחד, בין נס קפה לקפה מגורען במבצע.
פושקין סרקה את רשימת המוצרים ביסודיות האופיינית לה. חוקי מרפי עבדו כנראה שעות נוספות באותו יום, ומדי פעם היא השמיעה את הערותיה. "בדיוק את זה אין להם. יש להם רק אריזה של 3 ק"ג מלח, מי צריך כזו כמות? מצחיקים, אוכל יבש לכלבים יש רק באריזות של קילו, אתה מבין את זה?" ועוד כהנה וכהנא אי התאמות להרגלי הרכש המסורתיים שלה. ניסיתי להבהיר לה מיד בהתחלה שלא תהיה לה ברירה, אלא להתאים את עצמה לפגע לייט, מפני שהם לא יכולים להתאים את עצמם ללקוחות. מה שיש להם...זה מה יש, רוצה - טוב, לא רוצה - גם טוב. תמיד אפשר לעבור חברה, הרי לא מדובר כאן בחברת הכבלים.
פושקין התאימה את עצמה בעיקר למוצרי הלייט. כעת לא נותר לנו אלא ללחוץ ״Enter״ ולחכות לפגע, שאמור היה להגיע בין השעה שש לשמונה בערב המחרת. בשבע בערב עוד לא היה כל סימן שהטיל שוגר לכיוון אזור 60 כלומר רמת גן. חיכינו ל"צבע אדום" די מתוחים. אפילו עברנו לערוץ השקט כדי לשמוע טוב יותר את ההגעה המתוכננת או טו טו. ברבע לשמונה צלצל הטלפון בביתנו. כבר חשבנו שהשילוח בוטל, בגלל תנאי מזג אויר קשים באתר השיגור. למזלנו הגדול הוא רק נדחה עקב חוסר התאמה בין הכוחות המשגרים למובילים הכבדים. "שלום, מדברים מפגע לייט״ אמרה הצעירה החביבה על הקו. ״מצטערים, יש עיכוב במשלוח והוא יגיע לא לפני אחת עשרה". נרגענו ואיחסנו את מסכות המגן שנשארו באריזות הקרטון. "אי אפשר יהיה להגיע מעט מוקדם יותר? אנחנו ערים מחמש בבוקר...חשבנו ללכת לישון קצת יותר מוקדם היום", הצטדקה זוגתי בנסותה להקדים את שעת השיגור לפני אחת עשרה. "מצטערת, לא נראה לי אבל אשתדל" השיבה נציגת החמ"ל. נו, לך תתווכח עם תשובה מנומסת כזו. היא הרי יושבת בדיוק במרכז העצבים, בין סוללת השיגור למובילים, ואין סיכוי שהיא לא יודעת על מה היא מדברת. ״תראי בכל זאת מה אפשר לעשות״, ביקשה זוגתי והטילה את יהבה, יחד עם כל הביצים, על כתפיה השבריריות של נציגת פגע לייט.
 ״הזמנתי גם גלידות״ מלמלה זוגתי ״אני מקווה שלא נשתה אותן עם קש״. ״הגלידות אמורות לגור בקרטון יחד עם קרח יבש״, ניסיתי להוריד מתחים מיותרים בתקופת ההמתנה. ״אמורות...מילה יפה״ הפטירה פושקין בניב מהוסס. עד השעה עשר וחצי לא נראתה תזוזת כוחות בשטח. בעשר דקות לאחת עשרה צילצל הטלפון בשנית. נציגה אחרת של פגע לייט בישרה לנו שהעיכוב מתעכב עוד קצת. הנחיתה אמורה להיות בשעה שתיים עשרה - לא סופי. ״הנציגה הקודמת אמרה שתשתדל לזרז את הטייס, אז מה קרה?״ התעניינה זוגתי מאולם מקבלי הפנים. ״גברת, אני לא יודעת מה אמרה לך הנציגה הקודמת, היא סיימה משמרת והלכה לישון, עכשיו אני כאן״. אמרה נציגת המבצעים הליליים. ״גם אנחנו סיימנו משמרת ארוכה היום ונשמח ללכת לישון״ התקנאה זוגתי בנציגת חמ״ל יום. ״אני אבדוק עם המוביל איפה הוא עכשיו ומתי הוא יוכל להיות באזור שלכם״, ניסתה צפור הלילה להתנחמד. ״באזור שלנו? את רוצה להגיד לי שהוא בכלל לא באזור שלנו?״ תהתה זוגתי. ״גברת אנחנו עובדים בכל גוש דן, בין גדרה לחדרה, אה...יצא לי חרוז״ השתעשעה צפור הלילה עם עצמה. ״גוש דן מורחב״ הפטירה זוגתי לעצמה כדי לא להפריע חלילה למומנטום של עוף הלילה. ״אני בודקת וחוזרת, כמה דקות אני איתך, אוקיי?״ הבטיחה וניתקה. ״אוקיי, אוקיי״ הסכימה  זוגתי בשקט, לאחר שהעוף פרח מזמן מהקן. יכול להיות שהנציגה הלילית בדקה, אבל היא לא חזרה לעדכן מה היו תוצאות בדיקתה, לא בעוד כמה ולא בעוד דקות, שלא לדבר על אוקיי. שמעתי צלילים ראשונים של ייאוש שהתגנבו לקולה של פושקין. כנראה שסוף טוב לא ממתין לנו בקצה הדרך. הצעתי לה ללכת לישון והתנדבתי להשאר ער במשמרת. ״מה פתאום? אני לא עוזבת אותך ככה!״ ענתה בנחישות כאילו אני עלול ליפול כל רגע בשבי. נשארנו דרוכים יחד לקראת ההמשך. לאיש מאיתנו וגם לאשתו, לא היה מושג כיצד יתפתח הלילה.
בשתיים עשרה ועשר דקות התקשר המוביל ירום הודו, בכבודו ובעצמו. ״הההההההלללללללווווווווווו??? מה קורה אחי???״ פתח ארוכות בהתעניינות קולנית. ״הייתי שמח באמת לדעת מה קורה? עניתי בהיסוס מה. ״שעה גג אני אצלכם, אבויה״, פלט סחבקנו בנונשלנטיות מעבר לקו. ״יוצא עכשיו מג׳סר א זרקא, ספור לאט מאה ואני אצלך...איך אני?״ ״אין בעיה, מחכה לך למטה בפיג׳מה עם קפה ביד, כמה סוכר לשים?״ המשכתי את הקו. ״אתה מסתאאאאאלבט עלי?״ עוד לפני שהספקתי לענות, המשיך אבויה לזרום ״הכל בגלל חמתי המנחוסה. התעקשה שאביא לה עכשיו את הרסק עגבניות לחריימה, לא עניין אותה כלום המאנייקית, לקיר אתה יכול לדבר״. משום מה היה לי קל מאד להבין על מה הוא מדבר. 
אבויה התייצב בדלת כמו שעון באחת וחצי בדיוק. ״מצטער, עצרתי לתדלק אז כבר לקחתי על הדרך שווארמה בלאפה, אפילו לא ישבתי. מיהרתי רצח, אפילו גראפס לא עשיתי. שלא יהיה איחור במילה שלי״. כבר  לא היה מי שיקשיב לו. גם פושקין וגם אני נראינו כמו שני עמודי תאורה כבויים. אבויה פרק שישה ארגזי קרטון שנראה כי עברו תאונה חזיתית עם אוטובוס. לא היה ברור אם הוא הזיע כל כך מהחריף של השווארמה או מפריקת הארגזים. כשזוגתי ראתה את המפל המהלך הזה משפריץ לכל הכיוונים, היא הציעה לו מיד משהו לשתות. ״אמרת שתעשה קפה...איפה הקפה?״ התבדח אבויה. ״עזוב אותך משטויות, סתתאאאם, משהו קר יהיה על הכיפאק״. בחיים לא ראיתי, עד עכשיו, מישהו גומר בקבוק מים קרים של ליטר וחצי בלגימה אחת. אבל זה מה שעשה אבויה. אחרי ההופעה הזו עם המים לא יכולנו לאכזב אותו ודחפתי לידיו גם טיפ נאה...על השרות. מה שמגיע מגיע.
אבויה השאיר אותנו עם הפוגרום שהיה בקרטונים. חצי שעה לקח לנו להתאושש מהמראות הקשים של גופות מלפפונים שבורים שוחים בגלידת וניל. שני גביעי הגבינה הלבנה היו מרוסקים לגמרי, ונמרחו על מה שהיה פעם קרטון עם שתיים עשרה ביצים. רסק תפוחי עץ שכבר היה חום, היה מרוח בין שברי הפלסטיק, שפעם היו הקופסה בה התגורר. כל העיסה הזו שחתה בתוך ניילון, שדווקא החזיק מעמד יפה בזכות הקשירה הכפולה. קופסת נס קפה שתכולתה ברחה, התפזרה לאחר תהליך הביקוע האטומי שכנראה עברה. הדבר היחידי שלא נפגע בפיגוע הזה היתה הקבלה עם פירוט החשבון. היא היתה צמודה לאחד הקרטונים עם סלוטייפ שעטף אותה מכל הכיוונים. הגופות פונו מזירת הארוע, בעוד הנפגעים הקשים פונו לחדרי ניתוח ומחלקות טיפול נמרץ. חלקם לא שרד למרות מאמצי הצוות שעשה כל שביכולתו ונלחם על חייהם עד הרגע האחרון. 
שיחת הסיכום והערכת תפקוד הכוחות בפיגוע הקשה הזה, סוכמו עם נציגי פגע לייט למחרת בבוקר. פושקין סיכמה ממש במילים אלו את הנסיון הראשון: ״יקירי״, אין ספק שזו היתה חוויה מטלטלת״. לי לא נותר אלא להסכים איתה.