אגו מלגו
הבוקר התעוררתי עם צורך חזק מהרגיל למות. בקפיצה. זה בוקר נעים עם שמש רכה, שמיים עם קונצנזוס וארומה של פריחת הדרים. מצחיק. דווקא הבוקר. זה אפילו לא איזה יום אפור וגשום שאומרים אחר כך, טוב, זה היה יום אפור וגשום.
לא יכולה אפילו להגיד, הכל התחיל כש. אין לי. לא יודעת מתי התחיל וגם אין לי סיבות מי יודע מה. אבא שלי לא תלה את עצמו, אמא שלי לא השתגעה, דוד שלי לא ביקש שאמצוץ לו כשהייתי בת שמונה. אני אשכנזייה, נשואה, ילדים, אח, חתול, כלכלה, משפטים. הרשימה ארוכה. ובכל זאת הגיע הזמן, ושום דבר לא יניא אותי היום. שום פדיקור, מסאז', טיסה. גם לא התחושה המופלאה של שני הילדים בגן ואני בבית, חופשייה כאילו שאני חופשייה.
אני עומדת עכשיו על הגג, מספיק גבוה בשביל לא לראות פרטים. אני עומדת רחוק וכולם נראים אותו דבר והכל דומה. הציפורים חגות בשמיים ואם הייתי במדבר הייתי חושבת שאלה נשרים שמחכים. הייתי חושבת שהם חכמים ורגישים ומריחים את המוות. אבל אני בתל אביב, ובמקרה שלי, אלה כמה עורבים מסודרים שבאו לעשות את הסיבוב היומי שלהם כדי למצוא חלות יבשות שאף אחד כבר לא רוצה. עורב אחד התיישב כאן על דוד שמש ממש לידי. רק עכשיו אני שמה לב איזה ראש קטן יש להם.
לפני עשר דקות לקח בנזוגי את התיק לעבודה ואת הילדים לגן ואני לבשתי בגדים של סידורים ונפרדתי מהם בריטואל של בוקר. ילד וילדה. אחד אחרי השנייה. אמרו לי שזה פרקטי ילדים בהפרש קטן, שניתן לשעשע את שניהם בו זמנית, שהם אפילו לומדים די מהר לשעשע את עצמם ושככה גומרים עם זה אחת ולתמיד. עם מה, לא טרחתי אף פעם לשאול.
מהגג הם נראים כמו שני כתמי צבע.
הוא ידאג להם. הוא יתחתן שוב, עם אישה נחמדה, אני בטוחה שהפעם יחפש מרוקאית, בשביל החום. תמיד היה זורק לי את זה במריבות שלנו. היה אומר לי שאני מנותקת, שבאוכל שלי חסרה אהבה. שאני קרה. אף פעם לא הכנתי איך החליטו שחם יותר טוב מקר, ועוד עם השמש שלנו. אפילו חשבתי לעלות לגג עם הכובע שאני תמיד לוקחת לים אבל לא רציתי שיעוף וילך לאיבוד. הבת שלי כל כך אוהבת לשחק בו.
הם ימשיכו לגדול כמו שתכננו להם. צריך להיות באמת חולה כדי לא להתפתח בחיים האלה. לא מספיק להיות יתום. כולם מסתדרים בסופו של דבר. אפילו אני הסתדרתי. הולכת למות שלמה. ממומשת. בקנה מידה אורבאני, באמות מידה משפחתיות, חברתיות, מערביות הייתי מסתכנת ואומרת. עד כדי כך שאנשים לא יאמינו שקפצתי ויחפשו מניע אפל. אני בטוחה שתהיה אפילו איזו עיתונאית צעירה ושאפתנית, שתנסה להתחקות אחרי קצה חוט. בהצלחה, מתוקה. זה החוט. תחזיקי חזק, שלא תעופי ביחד איתי.
