רק האוויר בחוץ שגיא
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
רק האוויר בחוץ שגיא

רק האוויר בחוץ שגיא

עוד על הספר

  • הוצאה: גמא
  • תאריך הוצאה: ינואר 2018
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 236 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 56 דק'

מירי בן שמחון

מירי בן-שמחון (1950 – 1996) הייתה משוררת ישראלית. בן-שמחון נולדה במחנה מעבר בצרפת, כשהיו הוריה בדרכם ממרוקו לישראל, וגדלה בשכונת הקטמונים בירושלים. היא למדה ספרות עברית באוניברסיטה העברית ומשחק בבית צבי. עבדה במשרד פרסום, ערכה מדורים בעיתון "ירושלים" והייתה עורכת לשונית ומתרגמת במוסדות שונים. בן-שמחון כתבה סיפורים קצרים, שירים, וכמו כן תרגמה שירים. ספר שיריה הראשון הופיע ב-1983. שירתה עוסקת בשאלות מגדריות, אתניות, מעמדיות ותרבותיות-פוליטיות. נהרגה בתאונת דרכים ב-24 ביוני 1996. הייתה בת זוגו של המשורר והמחזאי שמעון צימר. "אהבה מתרגשת לבוא" הוא סרט דוקומנטרי שנעשה אודות חייה, ומותה על ידי הבמאים אלדד בוגנים וישראל וינקלר והתסריטאי ד"ר דן אלבו, על בסיס ספרו "שירת מרים". הסרט הופק בתמיכת ערוץ 11 ושודר בצאת חג סוכות ביום חמישי 12 באוקטובר 2017.

תקציר

‭"---‬אֲנִי‭ ‬מוֹדֶדֶת‭ ‬אֶת‭ ‬עַצְמִי‭ ‬עַל‭ ‬פִּי‭ ‬הַקּוֹסְמוֹס‭ ‬כֻּלּוֹ
מַה‭ ‬שֶּׁמְּאַפְשֵׁר‭ ‬לִי‭ ‬זִלְזוּל‭ ‬חֲשָׁאִי‭ ‬בְּחֻקִּים‭ ‬חִיצוֹנִיִּים‭, ‬
וּבְסַמְכֻיּוֹת‭. ‬
פָּרַצְתִּי‭ ‬אֶת‭ ‬גְּבוּלוֹת‭ ‬הַחִנּוּךְ‭ ‬הַנֻּקְשֶׁה‭ ‬שֶׁלִּי‭,‬
בִּפְרָאוּת‭ ‬וּבְאוֹפּוֹרְטוּנִיזְם‭ ‬שֶׁלְּאַחַר‭ ‬יֵאוּשׁ‭. ‬
וִתַּרְתִּי‭ ‬בְּכַמָּה‭ ‬וְכַמָּה‭ ‬הִזְדַּמְּנֻיּוֹת‭ ‬עַל‭ ‬כָּבוֹד‭ ‬עַצְמִי‭.‬
‭"‬כָּבוֹד‭ ‬עַצְמִי‭" ‬מִזְרָחִי‭,‬
נֻקְשֶׁה‭, ‬מָרוֹקָאִי
עָשִׂיתִי‭ ‬מַעֲשִׂים‭ ‬אֲסוּרִים‭ ‬לַחֲלוּטִין
בְּלִי‭ ‬רִגְשֵׁי‭ ‬אָשָׁם‭, ‬עִם‭ ‬מַבָּט‭-‬עָל‭ ‬מְיֻסָּר‭ ‬‮–‬‭ ‬אִינְדִיבִידוּאָלִיסְטִי‭,‬
מְסֻפָּק‭ ‬לְמֶחֱצָה‭.‬
(צָרִיךְ‭ ‬לְתַרְגֵּל‭ ‬אֶת‭ ‬הַנֶּפֶשׁ‭ ‬לֵהָנוֹת‭ ‬מִכָּל‭ ‬נְיוּאַנְס)
 
רַק‭ ‬מִבְנֵה‭ ‬הַגַּרְעִין‭ ‬הַפְּנִימִי
הַיָּקָר‭ ‬כָּל‭ ‬כָּךְ‭ ‬‮–‬‭ ‬
הֶעָשׂוּי‭ ‬בִּידֵי‭ ‬הָאֵל‭ ‬כָּל‭ ‬כָּךְ
שָׁמוּר‭ ‬מִכָּל‭ ‬מִשְׁמָר
זַךְ‭ ‬כַּבְּדוֹלַח‭. ----"‬
 
(מתוך השיר "שיחה שכבר נעשתה", אקזיסטנציאליזם חרד)
 
קולה הצלול של מירי בן שמחון (1953–1995), מחלוצות השירה הנשית המזרחית, הקדים את זמנו. שיריה הנוקבים לא איבדו דבר מרעננותם, ועודם מפלחים את ההוויה בפואטיקה ישירה ונועזת. 
מאוגדים כאן יחד ארבעת ספרי השירה של מירי בן שמחון: מעונינת לא מעונינת (1983), שיבולת דקה בכד חרס עתיק (1985), צמא (1990) ואקזיסטנציאליזם חרד (1998), שפורסם לאחר מותה. כמו כן נחשף כאן לראשונה מבחר מעיזבונה העשיר, ונוספה לו אחרית דבר מאת ד"ר קציעה עלון. 

פרק ראשון

הקדמה
קציעה עלון
 

מירי בן שמחון נולדה בצרפת בשנת 1953, בעת שמשפחתה שהתה במחנה מעבר בדרכה מפז שבמרוקו לישראל. היא גדלה בשכונת קטמון א' בירושלים, למדה ספרות עברית באוניברסיטה העברית ואחר כך עברה ללמוד משחק בבית צבי. בהיותה בת 25 החלה לכתוב שירים ולפרסם במוספי ספרות בעיתונים שונים. ב-24 ביוני 1995 נהרגה בתאונת דרכים התאבדותית. ספר שיריה הראשון של בן שמחון, מעוניינת לא מעוניינת, ראה אור בשנת 1983, ספר השירים השני, שיבולת דקה בכד חרס עתיק, פורסם ב-1985 וב-1990 יצא לאור ספר שיריה השלישי — צמא. הספר אקזיסטנציאליזם חרד פורסם לאחר מותה, ב-1998.

לצערי, לא התוודעתי לשירתה הנועזת והסוערת של בן שמחון בלימודי הספרות בתיכון אלא רק שנים לאחר מכן, אולם מן הרגע בו התחלתי לקרוא בשיריה לא פסקתי מלעסוק בהם ובחידת חייה. בשנת 2002 התחלתי לערוך את כתב העת הכיוון מזרח, ובפתח הדבר בגיליון הראשון בעריכתי, גיליון מספר 6, כתבתי כך:

יש לבדוק נרטיב אלטרנטיבי לסיפור העבר, להציע קאנון תרבותי. הכיוון מזרח מצטרף לעושים במלאכה, ובכל גיליון יופיעו יוצרים מזרחים שהם בבחינת "קלאסיקה מזרחית". זהו קוטב בניית הגנאולוגיה, היוצא כנגד תהליכי 'שכפול השִכחה'. בגיליון הזה בחרנו בשני שירים של מירי בן שמחון, משוררת מצוינת שזכתה להוציא ארבעה ספרי שירה בטרם נהרגה בתאונת דרכים ב-1995, והקדשנו מקום ליצירתו של מרדכי טביב.

רק עתה, 15 שנים מאוחר יותר, אני חשה כי ספר זה פורע את החוב שהובטח אי־אז.

כאשר מסר לידי אחיה של מירי בן שמחון, ידידיה, את כל השירים והרשימות מעיזבונה — אוצר בלום של פואטיקה שלא איבדה דבר מרעננותה — התרגשתי לאחוז בידיי את הדפים המצהיבים (כולל שירים שנכתבו על מפיות נייר של קפה "עטרה" וקפה "סיני" הירושלמים של אז), לראות לראשונה את כתב ידה (הבלתי קריא בעליל) ולצפות בתצלומים שלה.

במשך ימים רבים ושעות אינספור עמלנו רינה ברגר (רנה אדרי), ידידיה בן שמחון, אחיה של מירי, ואנוכי על פענוח כתבי היד והתקנתם לדפוס. באורח נבואי ממש, נדמה כי מירי בן שמחון חזתה את היגיעה הרבה שנתייגע בפענוח כתב ידה הלא־קריא. כך מצאנו את עצמנו לפתע שלושתנו יחד קוראים את השיר "ניסיונות לכתוב הם לא עניין של מה בכך":

נִסְיוֹנוֹת לִכְתֹּב הֵם לֹא עִנְיָן שֶׁל מָה בְּכָךְ
לָאַחֲרוֹנָה
וְיֵשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְדַכֵּא
יֵשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְעוֹרֵר הִרְהוּרִים קָשִׁים בַּאֲשֶׁר לִמְשׁוֹרְרוּתִי
יָמִים שֶׁאֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִכְתֹּב מַשְׁמָעוּתִית
יֵשׁ פְּרוֹזָאִיּוּת יֶתֶר בַּשִּׁיר, מוּזָר אֲנִי הוֹלֶכֶת
וְנַעֲשֵׂית צְמֵאָה לְמִי שֶׁקֹּדֶם לָכֵן יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ
דִּמְיוֹן. אֲבָל עַכְשָׁו זֶה מוּכָח בַּשֶּׁטַח. דָּוִד אֲבִידָן.
וְאוּלַי דַּוְקָא לִגְנַאי וְלֹא לְשֶׁבַח. אַחֲרֵי הַכֹּל הָעֹשֶׁר
הַפְּנִימִי שֶׁלִּי אַף שֶׁהוּא רַב לְמַדַּי הוּא שֶׁל אִשָּׁה, וַאֲבִידָן
עִם עָצְמוֹת גַּבְרִיּוֹת שֶׁקָּשֶׁה לָרֶדֶת לְחִקְרָן. כְּתַב הַיָּד
הַמִּשְׁתַּנֶּה שֶׁלּוֹ הוּא עִלָּה לֹא קְטַנָּה לְהִרְהוּרִים נוּגִים
לֹא פָּחוֹת, מָה קוֹרֶה עִם כְּתַב הַיָּד שֶׁלִּי, אֵיפֹה כְּתַב
יָדִי הַיָּפֶה שֶׁל מִקֹּדֶם
אֲנִי מְנַסָּה לִכְתֹּב יָפֶה עַכְשָׁו עַל מְנַת לִהְיוֹת
בְּרוּרָה יוֹתֵר לְמִי שֶׁעוֹמֵד לִקְרֹא אֶת כְּתַב יָדִי
וּלְהָבִין, עִם מוֹתִי

 

השיר מעיד על החשיבות הרבה שייחסה בן שמחון לכתיבת שירה, עד כדי הפיכתה לעיקר העיקרים בחייה הסוערים (במסה החותמת את הספר אני מתעכבת על נקודה זו בדיוק). בייחוד בשל כך נלווית לשיכחת הפואטיקה שלה תחושה צורבת של החמצה, שספר זה מבקש לתקנה.

החשיפה האינטנסיבית, בבת אחת, לשירים גנוזים רבים, לטיוטות שונות, להגיגים ולמכלול עולמה הפנימי של בן שמחון פערו בפני את אחורי הקלעים של חייה האישיים והפואטיים, והבמה השירית כמו הוצפה באור אדירים. במסגרת ספר זה בחרנו לייצג את המכלול השירי המצוי בעיזבונה, אולם ארכיון גדול המורכב מכתביה השונים, מטיוטות, ממכתבים אישיים ומשירים נוספים עודנו מהווה מאגר עבור חוקרים עתידיים של שירתה, שכולי תקווה כי מספרם ילך ויגדל.

 

נערה מן הרחם, לאן

נַעֲרָה מִן הָרֶחֶם
לְאָן הִיא הוֹלֶכֶת, אֵין רִשּׁוּם
שֶׁל צְעָדֶיהָ בָּאֲדָמָה אוֹתָהּ הִיא מְאַבֶּדֶת
הִיא מְבַקֶּשֶׁת לָתֵת הוֹ mal de tête
אֲבָל תֻּכִּים בֵּין שִׂפְתוֹתֶיהָ
הַצְּלִילִים שֶׁל שְׂפַת אִמָּהּ.
הַנְּסִבּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁלָּהּ
הֵן לֹא הַנְּסִבּוֹת הָאִידֵאָלִיּוֹת שֶׁלָּהּ
כֹּחַ מְשִׁיכָה מִשְׁתַּנֶּה וּמְבַכֵּר אֲרָעִיּוּת
מִתְחַוֵּר לָהּ.
מַה שֶּׁהִיא מַעֲבִירָה מִכְּלִי לִכְלִי אַחֵר
נִקְוָה לֹא לְשִׁמּוּשׁ מִחוּץ לַדְּפָנוֹת
אֵין לָהּ קוֹאוֹרְדִּינַצְיָה בַּיָּדַיִם
וּבְכָל זֹאת שְׂפַת הַגּוּף שֶׁלָּהּ
הַלָּשׁוֹן שֶׁלָּהּ.
מוּל הַדַּף הָרֵיק הִיא מְכַסָּה אֶת מְבוּשֶׁיהָ
מַה שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהִשְׁתַּלֵּחַ
מִתְבַּקֵּשׁ לְהִשָּׁאֵר
"הוֹ זֶה יָפֶה מְאֹד" אוֹמֶרֶת אִמָּהּ
רְכוּנָה לְהַקְשִׁיב
וְאֵינָהּ מְבִינָה דָּבָר
הִיא מְנַסָּה שׁוּב
הִיא בּוֹרֵאת בְּצַלְמָהּ אִמָּא אַחֶרֶת
לָמָּה הִיא צְרִיכָה לְאִמָּא עַכְשָׁו
נַעֲרָה מִן הָרֶחֶם
כְּשֶׁבִּפְנִים מַעֲרֶכֶת עִצְבִּית פָּרָה־סִימְפָּטִית
כְּרוּכָה הֲדוּקָה אֶל לֹבֶן חוּט שִׁדְרָתָהּ
מוֹלִיכָה חַשְׁמַל אֶל בִּטְנָהּ וּפְנִים יְרֵכֶיהָ
בִּזְרָמִים קוֹדְחִים.
לֹבֶן חוּט שִׁדְרָתָהּ אֵינוֹ עִנְיָן לִמְשׁוֹרְרִים
מַדְּעָנִים אוּלַי יְסַמְּנוּ אוֹתוֹ בְּאוֹתִיּוֹת יְעִילוֹת
thm אוֹ chm
זֶה קַל לְאֵין עֲרֹךְ עַכְשָׁו
כְּשֶׁהִיא מְנוּעָה מִמְּעֹרָבוּת נַפְשִׁית
כְּשֶׁהִיא פְּטוּרָה מִן הַוִּיזוּאָלִיּוּת שֶׁלָּהּ
כְּשֶׁהִיא נוֹשֵׂאת בָּאַחֲרָיוּת לְבַדָּהּ
שְׁוַת נֶפֶשׁ וּפַנְטַזְיוֹת
רוֹאָה גַּם כְּבִישִׁים וְקִירוֹת
מִתְבּוֹנֶנֶת בְּמַבָּע פָּסִיבִי נִימִי לֹא נִתְפָּס
בְּהִשְׂתָּרְגוּת שֶׁל חַיִּים אֲרוּגָה
מַאֲצִילָה מַצְלִילָה
מְשַׁנָּה זָוִיּוֹת
הֲרוּגָה מִפַנְטַזְיוֹת
נַעֲרָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית אֶפְשָׁרֻיּוֹתֶיהָ טְמוּנוֹת
אַהֲבוֹתֶיהָ עַכְשָׁו תְּמוּנוֹת.
 

מירי בן שמחון

מירי בן-שמחון (1950 – 1996) הייתה משוררת ישראלית. בן-שמחון נולדה במחנה מעבר בצרפת, כשהיו הוריה בדרכם ממרוקו לישראל, וגדלה בשכונת הקטמונים בירושלים. היא למדה ספרות עברית באוניברסיטה העברית ומשחק בבית צבי. עבדה במשרד פרסום, ערכה מדורים בעיתון "ירושלים" והייתה עורכת לשונית ומתרגמת במוסדות שונים. בן-שמחון כתבה סיפורים קצרים, שירים, וכמו כן תרגמה שירים. ספר שיריה הראשון הופיע ב-1983. שירתה עוסקת בשאלות מגדריות, אתניות, מעמדיות ותרבותיות-פוליטיות. נהרגה בתאונת דרכים ב-24 ביוני 1996. הייתה בת זוגו של המשורר והמחזאי שמעון צימר. "אהבה מתרגשת לבוא" הוא סרט דוקומנטרי שנעשה אודות חייה, ומותה על ידי הבמאים אלדד בוגנים וישראל וינקלר והתסריטאי ד"ר דן אלבו, על בסיס ספרו "שירת מרים". הסרט הופק בתמיכת ערוץ 11 ושודר בצאת חג סוכות ביום חמישי 12 באוקטובר 2017.

עוד על הספר

  • הוצאה: גמא
  • תאריך הוצאה: ינואר 2018
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 236 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 56 דק'
רק האוויר בחוץ שגיא מירי בן שמחון

הקדמה
קציעה עלון
 

מירי בן שמחון נולדה בצרפת בשנת 1953, בעת שמשפחתה שהתה במחנה מעבר בדרכה מפז שבמרוקו לישראל. היא גדלה בשכונת קטמון א' בירושלים, למדה ספרות עברית באוניברסיטה העברית ואחר כך עברה ללמוד משחק בבית צבי. בהיותה בת 25 החלה לכתוב שירים ולפרסם במוספי ספרות בעיתונים שונים. ב-24 ביוני 1995 נהרגה בתאונת דרכים התאבדותית. ספר שיריה הראשון של בן שמחון, מעוניינת לא מעוניינת, ראה אור בשנת 1983, ספר השירים השני, שיבולת דקה בכד חרס עתיק, פורסם ב-1985 וב-1990 יצא לאור ספר שיריה השלישי — צמא. הספר אקזיסטנציאליזם חרד פורסם לאחר מותה, ב-1998.

לצערי, לא התוודעתי לשירתה הנועזת והסוערת של בן שמחון בלימודי הספרות בתיכון אלא רק שנים לאחר מכן, אולם מן הרגע בו התחלתי לקרוא בשיריה לא פסקתי מלעסוק בהם ובחידת חייה. בשנת 2002 התחלתי לערוך את כתב העת הכיוון מזרח, ובפתח הדבר בגיליון הראשון בעריכתי, גיליון מספר 6, כתבתי כך:

יש לבדוק נרטיב אלטרנטיבי לסיפור העבר, להציע קאנון תרבותי. הכיוון מזרח מצטרף לעושים במלאכה, ובכל גיליון יופיעו יוצרים מזרחים שהם בבחינת "קלאסיקה מזרחית". זהו קוטב בניית הגנאולוגיה, היוצא כנגד תהליכי 'שכפול השִכחה'. בגיליון הזה בחרנו בשני שירים של מירי בן שמחון, משוררת מצוינת שזכתה להוציא ארבעה ספרי שירה בטרם נהרגה בתאונת דרכים ב-1995, והקדשנו מקום ליצירתו של מרדכי טביב.

רק עתה, 15 שנים מאוחר יותר, אני חשה כי ספר זה פורע את החוב שהובטח אי־אז.

כאשר מסר לידי אחיה של מירי בן שמחון, ידידיה, את כל השירים והרשימות מעיזבונה — אוצר בלום של פואטיקה שלא איבדה דבר מרעננותה — התרגשתי לאחוז בידיי את הדפים המצהיבים (כולל שירים שנכתבו על מפיות נייר של קפה "עטרה" וקפה "סיני" הירושלמים של אז), לראות לראשונה את כתב ידה (הבלתי קריא בעליל) ולצפות בתצלומים שלה.

במשך ימים רבים ושעות אינספור עמלנו רינה ברגר (רנה אדרי), ידידיה בן שמחון, אחיה של מירי, ואנוכי על פענוח כתבי היד והתקנתם לדפוס. באורח נבואי ממש, נדמה כי מירי בן שמחון חזתה את היגיעה הרבה שנתייגע בפענוח כתב ידה הלא־קריא. כך מצאנו את עצמנו לפתע שלושתנו יחד קוראים את השיר "ניסיונות לכתוב הם לא עניין של מה בכך":

נִסְיוֹנוֹת לִכְתֹּב הֵם לֹא עִנְיָן שֶׁל מָה בְּכָךְ
לָאַחֲרוֹנָה
וְיֵשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְדַכֵּא
יֵשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְעוֹרֵר הִרְהוּרִים קָשִׁים בַּאֲשֶׁר לִמְשׁוֹרְרוּתִי
יָמִים שֶׁאֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִכְתֹּב מַשְׁמָעוּתִית
יֵשׁ פְּרוֹזָאִיּוּת יֶתֶר בַּשִּׁיר, מוּזָר אֲנִי הוֹלֶכֶת
וְנַעֲשֵׂית צְמֵאָה לְמִי שֶׁקֹּדֶם לָכֵן יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ
דִּמְיוֹן. אֲבָל עַכְשָׁו זֶה מוּכָח בַּשֶּׁטַח. דָּוִד אֲבִידָן.
וְאוּלַי דַּוְקָא לִגְנַאי וְלֹא לְשֶׁבַח. אַחֲרֵי הַכֹּל הָעֹשֶׁר
הַפְּנִימִי שֶׁלִּי אַף שֶׁהוּא רַב לְמַדַּי הוּא שֶׁל אִשָּׁה, וַאֲבִידָן
עִם עָצְמוֹת גַּבְרִיּוֹת שֶׁקָּשֶׁה לָרֶדֶת לְחִקְרָן. כְּתַב הַיָּד
הַמִּשְׁתַּנֶּה שֶׁלּוֹ הוּא עִלָּה לֹא קְטַנָּה לְהִרְהוּרִים נוּגִים
לֹא פָּחוֹת, מָה קוֹרֶה עִם כְּתַב הַיָּד שֶׁלִּי, אֵיפֹה כְּתַב
יָדִי הַיָּפֶה שֶׁל מִקֹּדֶם
אֲנִי מְנַסָּה לִכְתֹּב יָפֶה עַכְשָׁו עַל מְנַת לִהְיוֹת
בְּרוּרָה יוֹתֵר לְמִי שֶׁעוֹמֵד לִקְרֹא אֶת כְּתַב יָדִי
וּלְהָבִין, עִם מוֹתִי

 

השיר מעיד על החשיבות הרבה שייחסה בן שמחון לכתיבת שירה, עד כדי הפיכתה לעיקר העיקרים בחייה הסוערים (במסה החותמת את הספר אני מתעכבת על נקודה זו בדיוק). בייחוד בשל כך נלווית לשיכחת הפואטיקה שלה תחושה צורבת של החמצה, שספר זה מבקש לתקנה.

החשיפה האינטנסיבית, בבת אחת, לשירים גנוזים רבים, לטיוטות שונות, להגיגים ולמכלול עולמה הפנימי של בן שמחון פערו בפני את אחורי הקלעים של חייה האישיים והפואטיים, והבמה השירית כמו הוצפה באור אדירים. במסגרת ספר זה בחרנו לייצג את המכלול השירי המצוי בעיזבונה, אולם ארכיון גדול המורכב מכתביה השונים, מטיוטות, ממכתבים אישיים ומשירים נוספים עודנו מהווה מאגר עבור חוקרים עתידיים של שירתה, שכולי תקווה כי מספרם ילך ויגדל.

 

נערה מן הרחם, לאן

נַעֲרָה מִן הָרֶחֶם
לְאָן הִיא הוֹלֶכֶת, אֵין רִשּׁוּם
שֶׁל צְעָדֶיהָ בָּאֲדָמָה אוֹתָהּ הִיא מְאַבֶּדֶת
הִיא מְבַקֶּשֶׁת לָתֵת הוֹ mal de tête
אֲבָל תֻּכִּים בֵּין שִׂפְתוֹתֶיהָ
הַצְּלִילִים שֶׁל שְׂפַת אִמָּהּ.
הַנְּסִבּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁלָּהּ
הֵן לֹא הַנְּסִבּוֹת הָאִידֵאָלִיּוֹת שֶׁלָּהּ
כֹּחַ מְשִׁיכָה מִשְׁתַּנֶּה וּמְבַכֵּר אֲרָעִיּוּת
מִתְחַוֵּר לָהּ.
מַה שֶּׁהִיא מַעֲבִירָה מִכְּלִי לִכְלִי אַחֵר
נִקְוָה לֹא לְשִׁמּוּשׁ מִחוּץ לַדְּפָנוֹת
אֵין לָהּ קוֹאוֹרְדִּינַצְיָה בַּיָּדַיִם
וּבְכָל זֹאת שְׂפַת הַגּוּף שֶׁלָּהּ
הַלָּשׁוֹן שֶׁלָּהּ.
מוּל הַדַּף הָרֵיק הִיא מְכַסָּה אֶת מְבוּשֶׁיהָ
מַה שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהִשְׁתַּלֵּחַ
מִתְבַּקֵּשׁ לְהִשָּׁאֵר
"הוֹ זֶה יָפֶה מְאֹד" אוֹמֶרֶת אִמָּהּ
רְכוּנָה לְהַקְשִׁיב
וְאֵינָהּ מְבִינָה דָּבָר
הִיא מְנַסָּה שׁוּב
הִיא בּוֹרֵאת בְּצַלְמָהּ אִמָּא אַחֶרֶת
לָמָּה הִיא צְרִיכָה לְאִמָּא עַכְשָׁו
נַעֲרָה מִן הָרֶחֶם
כְּשֶׁבִּפְנִים מַעֲרֶכֶת עִצְבִּית פָּרָה־סִימְפָּטִית
כְּרוּכָה הֲדוּקָה אֶל לֹבֶן חוּט שִׁדְרָתָהּ
מוֹלִיכָה חַשְׁמַל אֶל בִּטְנָהּ וּפְנִים יְרֵכֶיהָ
בִּזְרָמִים קוֹדְחִים.
לֹבֶן חוּט שִׁדְרָתָהּ אֵינוֹ עִנְיָן לִמְשׁוֹרְרִים
מַדְּעָנִים אוּלַי יְסַמְּנוּ אוֹתוֹ בְּאוֹתִיּוֹת יְעִילוֹת
thm אוֹ chm
זֶה קַל לְאֵין עֲרֹךְ עַכְשָׁו
כְּשֶׁהִיא מְנוּעָה מִמְּעֹרָבוּת נַפְשִׁית
כְּשֶׁהִיא פְּטוּרָה מִן הַוִּיזוּאָלִיּוּת שֶׁלָּהּ
כְּשֶׁהִיא נוֹשֵׂאת בָּאַחֲרָיוּת לְבַדָּהּ
שְׁוַת נֶפֶשׁ וּפַנְטַזְיוֹת
רוֹאָה גַּם כְּבִישִׁים וְקִירוֹת
מִתְבּוֹנֶנֶת בְּמַבָּע פָּסִיבִי נִימִי לֹא נִתְפָּס
בְּהִשְׂתָּרְגוּת שֶׁל חַיִּים אֲרוּגָה
מַאֲצִילָה מַצְלִילָה
מְשַׁנָּה זָוִיּוֹת
הֲרוּגָה מִפַנְטַזְיוֹת
נַעֲרָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית אֶפְשָׁרֻיּוֹתֶיהָ טְמוּנוֹת
אַהֲבוֹתֶיהָ עַכְשָׁו תְּמוּנוֹת.