פרקי אבות פילוסופיים

הקדמה

קולמוסין רבים נשתברו ומאות רבות של פירושים נכתבו על "פרקי אבות", הידועים גם כ"מסכת אבות". מסכת זו, שנעשתה פופולרית ביותר במהלך הדורות ונאמרת מדי שבת בחודשי הקיץ, לאחר תפילת מנחה, מורכבת משישה פרקים (השישי נוסף מאוחר יותר) העוסקים במוסר, בדרך ארץ ובמידות טובות. היא בנויה ממימרות קצרות של חכמי המשנה (התנאים), המתמצתות את השקפת עולמם הייחודית, והיא מסכמת למעשה את ה"אני מאמין" של חכמי הדורות, החל ממתן תורה על ידי משה רבנו וכלה בחתימת המשנה על ידי רבי יהודה הנשיא, בתחילת המאה השלישית לספירה.

על פרקי אבות אמר רבא (בבא קמא ל', עמוד א'): "האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דאבות", ובתרגום לעברית: מי שרוצה להיות חסיד שיקיים את הכתוב בפרקי אבות. אי לכך, ועל אף שאין גמרא או שאלות ותשובות של גאונים, ראשונים ואחרונים על המסכת, שכן אין בה הלכות או מצוות, העדיף עורך המשנה לשבצה בסוף סדר נזיקין, העוסק בדינים שבין אדם לחברו.

מהו הדבר שהפך את פרקי אבות לכה פופולאריים לאורך הדורות? שתי סיבות עיקריות לכך, ראשונה היא העובדה שפרקי אבות הם אחד החיבורים המכוננים הפלורליסטיים ביותר בספרות היהודית הקנונית — הם כוללים, במקרים רבים, דעה והיפוכה, כך שכל פרשן ופרשן בכל דור ודור יכול למצוא בהם את הוגה הדעות המשקף את דעותיו ואמונותיו. בעניין זה קובע הרמב"ם כלל חשוב עליו הוא חוזר מספר פעמים בפירושו למשנה (למשל, מסכת סוטה ג', משנה ה'): "כשיש מחלוקת בין החכמים בסברת אמונה שאין תכליתה מעשה מן המעשים — אין אומרים הלכה כפלוני", כלומר אין ביהדות דעה יחידה המחייבת את מאמיניה בעניינים שאינם קשורים להלכה. בעניינים העוסקים במוסר, בדרך ארץ ובמידות טובות, ניתנת לכל יהודי האפשרות לבחור קוד מוסרי משלו, אשר לעתים גם נקרא ה"חלק החמישי של שולחן ערוך" (הכולל כידוע ארבעה חלקים).

סיבה שנייה לפופולריות הרבה לה זוכים פרקי אבות היא העובדה שהם מכילים הוראות והנחיות, העוסקות ביחסיו של האדם עם עצמו, עם זולתו ועם בוראו, הנשענות על הבנה עמוקה של נפש האדם. מאחר שנפש האדם לא השתנתה, יש להניח, מאז חיבורה של המסכת, נותרו הוראות והנחיות אלו אקטואליות גם בימינו.

מסכת אבות משובצת לכל אורכה בהיגדים סמי־פילוסופיים שנאמרו על ידי חכמים שונים, אשר לא פעם סותרים אחד את השני. מטרתו של ספר זה היא לעמת היגדים אלו עם משנתם הפילוסופית של הוגים מערביים. מן הראוי להדגיש, כי קיים הבדל מהותי בין ההיגדים הפילוסופיים המצויים בפרקי אבות לבין חיבורים פילוסופיים מערביים: הראשונים נאמרים בקצרה ומטרתם היא תיאולוגית בעיקרה, קרי קיום מצוות שבין אדם לחברו או שבין אדם למקום. האחרונים, לעומתם, מהווים על פי רוב שיטה פילוסופית סדורה ומפורשת. לפיכך, יש להתייחס בזהירות הראויה לרעיונות שאנו מייחסים לדברי החכמים שבפרקי אבות, משום שהדברים אותם אנו מייחסים להם לא נאמרו על ידם בצורה מפורשת וסדורה בהכרח, כמקובל בפילוסופיה המערבית. עם זאת, קיים היזון חוזר בין המימרות המצויות בפרקי אבות לבין הפילוסופיה המערבית שכן, רעיונות ודעות, מהפילוסופיה היוונית בעיקר, חלחלו בחלקם למחשבה היהודית, ולהפך. לכן, הטרמה של רעיונות ודעות אלה לאלו של הפילוסופיה המערבית המודרנית היא בחלקם תוצאה של אותו היזון חוזר.

על אף שכאמור נכתבו כבר אלפי פירושים על פרקי אבות, בולט בהיעדרו דיון שיטתי ומסודר בהיגדים הפילוסופים הפזורים לאורכם. דיון כזה מתחייב לדעתנו לאור התפתחות החשיבה הפילוסופית המערבית באלפיים השנים שחלפו מאז צורפו פרקי אבות לשישה סדרי משנה. ספרנו נכתב במטרה לענות על חוסר זה.

תרומתנו לחיבורים הרבים שנכתבו על המסכת היא כפולה: ראשית, אנו מקבצים רעיונות והיגדים העוסקים באותו עניין פילוסופי אך מופיעים במקומות שונים לאורכה של המסכת, ולעתים אף נאמרים על ידי הוגים שונים, זאת בשונה מחיבורים אחרים, שמפרשים כל משנה ומשנה לפי סדר הופעתן. שנית, אנו מעמתים בין ההיגדים שנאמרו על ידי חכמי ישראל בנושא מסוים בפרקי אבות לבין דבריהם של פילוסופים מערביים באותו נושא, תוך חידוד השווה והשונה ביניהם. כמו כן, אנו מעמתים בין חכמי ישראל לבין עצמם ובין הפילוסופים המערביים לבין עצמם בנושאים הקשורים לרעיונות המובאים במסכת.

מראש ביקשנו להתרכז בדומה ובשווה ולהצביע על האופן בו רעיונות פילוסופיים הניתנים ברמז בפרקי אבות מובעים בהרחבה בפילוסופיה המערבית הכללית. לפיכך, מיעטנו לדון בשונה, אף שהתייחסנו לכך בקצרה במקומות שמצאנו לנכון. נדגיש שוב, פרקי אבות מורכבים מפרגמנטים רבים, אשר אינם מהווים משנה סדורה, בעוד רבים מהפילוסופים ביקשו דווקא לראות את משנתם כדבר שלם.

הספר כולל תשעה פרקים, המחולקים לשלושה חלקים:

בחלק הראשון — בין אדם לחברו — מוצגים עניינים שבין האדם לסביבתו הקרובה, קרי דיון בשאלת היחס הראוי לזולת ולסביבה, ובכלל זה ההבחנה בין המעשה הטוב והמעשה הישר. בין לבין נדונים בחלק זה גם בעיות אקטואליות, כגון גיוסם של בני ישיבות לצבא ומידת האקטיביות הנדרשת בַיחס לזולת, כפי שהיא באה לידי ביטוי ב"חוק השומרוני הטוב".

בחלק השני — בין אדם למקום — נסקרים הקשרים בין האדם לבורא עולם ונערך דיון במידת המעורבות/השגחה של הבורא בעולמנו, ובבחירה החופשית שיש לאדם.

החלק השלישי — הטוב הרע והמכוער — עוסק בקיומם של טוב ורע בעולם, במוסר האישי ובסבל האנושי, וביחסו של האדם למושגים אלו. חלק זה מסתיים בדיון על המוות ומשמעויותיו לחיים.

השתדלנו לשמור על מבנה אחיד לאורך הספר; כל פרק עוסק בנושא מוגדר ונפתח בהצגת היגדים בעלי משמעות פילוסופית, שמופיעים במקומות שונים בפרקי אבות ומתייחסים לאותו עניין. לאחר מכן מובאת סקירה קצרה של הנושא בספרות התורנית, שלאחר חיבור פרקי אבות, בליווי דיון ובהמשך סקירה ודיון דומים נערכים גם במשנתם של פילוסופים מערביים; לבסוף נערך דיון משווה בין הדברים. בחלק מן הפרקים אנו מציעים גם פרשנות מקורית לבעיות ולקשיים שנותרו בדבריהם של חכמי ישראל.

הספר מיועד למי שהפילוסופיה וההגות היהודית קרובות לליבם, ומתעניינים בהגות יהודית מקורית בהקשר הרחב של הפילוסופיה המערבית. משום כך, וכדי לא לפגוע בשטף הקריאה, המעטנו בהערות שוליים וב"דיוקים ודקדוקים אקדמאיים". איננו מתיימרים אף להקיף את כל מה שנכתב על כל אחד מתשעת הנושאים בהם אנו דנים, יומרה כגון זו היתה מחייבת חיבור בהיקף אנציקלופדי. כוונתנו להביא בפני הקורא המתעניין דיון מתומצת בנושא המסוים, תוך אזכור המקורות הרלבנטיים בלבד, בעינינו.

הספר לא היה יוצא לאור ללא תמיכתם של נשותינו, משפחותינו וידידינו, שגילו הבנה ועידוד ואף העירו הערותיהם. ברצוננו להודות במיוחד לקוראי הטיוטות, שתרמו רבות לגיבוש הספר בהערותיהם והארותיהם המועילות: פרופ' תרז מלאכי, יונתן שרייבר, אברומי שרייבר, חיים שטיינמץ, רוני פריש, עו"ד שמואל כהן, פרופ' שאול רגב, פרופ' אלחנן יקירה ופרופ' יצחק אנגלרד. תודה מיוחדת למירי ישראל, שהקדישה מאמץ רב לתיקונים ולהבהרת ניסוחים, לד"ר יותם בנזימן, שהאיר את עינינו בהערותיו והצעותיו לגרסה מוקדמת של הספר, וכן לג'קי לוי על עצותיו המועילות.