טייסי משנה בע"מ 2 - המחליף של השדכן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
טייסי משנה בע"מ 2 - המחליף של השדכן
מכר
מאות
עותקים
טייסי משנה בע"מ 2 - המחליף של השדכן
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

טייסי משנה בע"מ 2 - המחליף של השדכן

4.3 כוכבים (27 דירוגים)

עוד על הספר

רייצ'ל ואן דייקן היא סופרת רבי המכר של הניו יורק טיימס, של היו אס איי טודיי ושל הוולסטריט ג'ורנל, בזכות הרומנים העכשווים שהוא כותבת. כשהיא לא עסוקה בכתיבה, תוכלו למצוא אותה שותה קפה בסטארבקס ומתכננת את הספר הבא שלה בעוד היא צופה בפרקים של הרווק. היא גרה באיידהו עם בעלה ,בנה המתוק, ושני בוקסרים נחרנים!

ניתן לרכישה גם במארז

תקציר

מחברת רבי המכר של הניו יורק טיימס, היו אס איי טודיי והוול סטריט ג'ורנל  – ר'ייצל ואן-דייקן

להתאהב באויב?

חוק מספר 2 של טייס משנה: לעולם אל תחשוף עד כמה אתה מעוניין בהם.
לקס שונא את גבי. גבי שונאת את לקס. אבל היי, לפחות הם מסכימים על שנאה, נכון?
כל מה שלקס צריך לעשות הוא לשרוד את השבועות הקרובים, בהם הוא מאמן את גבי בהתאם לתוכנית של טייסי משנה בע"מ.
ואז הוא יכול לסיים את ענייניו איתה.
אבל עכשיו, כשהם עובדים יחד, המתח המיני ביניהם מרקיע שחקים והמריבות מגיעות לעוצמות חדשות.  
ולקס כבר לא יודע מה הוא רוצה יותר, לברוח מהארץ או לקרוע ממנה את הבגדים.  
אך לגבי יש סוד, כזה שהיא שומרת לא רק מחברתה הטובה אלא גם מאויבה המושבע.
הגבולות מטשטשים ולקס פחות ופחות מתאים לדמות “הרשע” בסיפור, שגבי סיפרה לעצמה תמיד...  והופך למשהו אחר לגמרי.
גבי שנאה את העובדה שהיא תמיד נמשכה אליו קצת – סטודנט למחשבים אסור שיראה כל כך לוהט – אבל ״לקס לותו'ר״ הוא צייד נשים מרושע. הוא מסוכן. וכדאי שגבי תתרחק ממנו כמה שיותר.

מצד שני היא תמיד רצתה לחוות קצת סכנה.

פרק ראשון

פתיחה
לקס


השנה הראשונה ללימודים, 2012
קמפוס אוניברסיטת וושינגטון
מסיבת חג המולד של אחוות זיטה פסיי, 1:00 לפנות בוקר

עננת עשן כבדה אפפה את הסלון. מי שחשב שזה רעיון טוב להביא מכונת עשן, לזרוק אותה לתוך חדר מלא בבחורים מיוזעים ולהדליק אותה צריך להישרף באש הגיהנום.

״איפה כל הבחורות?״ שאלתי את איאן, חבר שלי. הוא חשב להגיש את מועמדותו להצטרפות לזיטה פסיי בשנה הבאה, אבל בהיותו ספורטאי מצטיין, הוא לא היה בטוח שיש לו את הפנאי לכך. הזמינו אותנו למה שברחבי הקמפוס כינו 'מסיבת השנה'. ״זאת מסיבת נקניקיות מזורגגת!״ אמרתי בשאט נפש.

איאן הזעיף פנים. ״אולי לוקח לבחורות יותר זמן עד שהן גומרות להתכונן?״

״אף אחד לא אוהב את זה... את החלק שלוקח להן יותר זמן עד שהן גומרות. תמיד עדיף שגמירה תקרה במוקדם מאשר במאוחר.״ טפחתי על שכמו. ״אבל אלה הדברים שאתה מגלה כשאתה הופך לגבר...״

״אתה כזה שמוק, לקס.״ הוא דחף אותי בחוזקה לתוך עננת העשן המסמאת. העשן צרב בעינַי ובו במקום עורר בי רצון עז להוציא את עדשות המגע שלי. אם הייתי ממשיך ללכת מבעד לעשן הזה, הייתי עלול למצוא את עצמי מנשק בחור, ואני לא הייתי בקטע של מסיבות מהסוג הזה. ״בוא פשוט נתחפף מפה.״

״בסדר מבחינתי.״

איאן הניח את הבירה שלו על אחד השולחנות הסמוכים והלך בעקבותַי, בזמן שפילסנו את דרכנו בין האנשים. ובדיוק באותו רגע נשמעה תרועת חצוצרה, בזמן שכמאה בחורות פרצו דרך הדלת, כשהן לבושות בביקיני בצבע אדום וירוק בסגנון חג המולד.

״ווהו!״ הן צעקו. חברות באחוות סטודנטיות תמיד צועקות, אבל הפעם זה לא הפריע לי, מפני שאותן צעקות לוו בהרבה זוגות שדיים מקפצים בתוך בגדים הדוקים. חייכתי בשביעות רצון בזמן שאיאן סינן בקול חרישי ״שאלוהים יברך אותנו, כל אחד ואחד מאיתנו״ והחל לעשות את דרכו לעבר הבנות.

״רק רגע, טייני טים.״ אחזתי בחולצה שלו ומשכתי אותו אחורה. ״אנחנו לא ניגשים אליהן, הן ניגשות אלינו. אתה זוכר את החוקים?״ מעולם בחיי לא נאלצתי להתאמץ בשביל להשיג בחורה, ולא התכוונתי להתחיל לעשות זאת רק מפני שאיאן חשש שכל הבחורות הטובות ייתפסו.

״החזקנו את הזין שלנו במשך שלוש השעות האחרונות, ואתה רוצה להמשיך לחכות?״

גלגלתי את עיני. ״זה מדעי.״ וזאת הסיבה שציינתי בספר החוקים הפרטי שלנו, המוכר גם בתור 'איך להשיג זיון — מדריך למתחילים', שאנחנו לעולם לא ניגשים לבחורה.

״מה מדעי?״

״סקס.״ הנהנתי בראשי לעבר מספר בחורות שכבר נראו משועממות מהבחורים שהתנפלו עליהן וכעת החלו להתקדם לעברנו. אחת מהן לבשה חוטיני אדום וחצאית סנטה זעירה, ושום דבר נוסף פרט לחזיית תחרה אדומה וכובע סנטה חמוד בטירוף שהונח על ראשה בזווית. הבחורה השנייה היתה לבושה כמו איילה שובבה, עם חפתים קטנים סביב פרקי כפות ידיה ופעמונים סביב צווארה.

״היי.״ האיילה השובבה התנועעה בעליזות ונופפה בידה. ״רוצה לצלצל לי בפעמון?״

המילה 'כן' עמדה לי על קצה הלשון, מפני ש... היי, היא רצתה שאני אצלצל לה בפעמון, והייתי אידיוט אם לא הייתי לוקח אותה לקומה השנייה או לאחד החדרים במורד המסדרון, או אפילו למזווה, כדי לבדוק מכמה פעמונים אני מסוגל להפיק צליל. אבל הייתי מעוניין באתגר גדול יותר.

אולי היה זה גאון המחשבים בתוכי, שהיה זקוק לנוסחה מסובכת או משהו שלפחות יהווה מכשול גדול יותר בשבילי מאשר פשוט לפצות את הפה ולשאול האם היא רוצה להיות למעלה, למטה או שילוב כלשהו של שתי האפשרויות.

״איאן.״ נעצתי בו את המרפק שלי. ״מה דעתך לקחת את הבחורות המקסימות האלה לשתות משהו, בזמן שאני... אלך להביא משהו מהמכונית?״ היה זה תירוץ עלוב, אבל בהיותו אחד מהכוכבים של קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת וושינגטון, איאן יכול היה לדאוג לעצמו בקלי קלות. חוץ מזה, הוא אהב להפיץ את האהבה שלו ברבים, על אף שלספק שתי בחורות בעת ובעונה אחת זה בהחלט מהווה אתגר גדול יותר.

״כן... להביא משהו... מהמכונית...״ מהמכונית שבה לא נהגנו. ניכר עליו שהוא קלט את הרמז, מפני שהוא חבק את שתי הבחורות בזרועותיו החסונות והחל להתרחק מהמקום, חיוך זחוח נסוך על פניו.

גלגלתי את עיני בזמן ששתי הבחורות צחקקו ונצמדו אליו כאילו שהוא היה ראסל פאקינג ווילסון. ואם הוא ימשיך לשמור על הנתונים המרשימים שלו, הוא בהחלט בדרך הנכונה לשם.

סרקתי את החדר בזריזות. שאר הבחורות נראו אותו הדבר. בתוך אוקיינוס של אדום וירוק, הדבר היחידי שראיתי היה בחורות קלות להשגה, הנלהבות לפשק את הרגליים שלהן בשביל סט של שרירים וחיוך קטלני — שני דברים שהיו לי בכמויות מסחריות. לא העניקו לי את שם החיבה לקס לות'ור מפני שבחדר המיטות התנהגתי כמו ג'נטלמן מעונב שאומר 'בבקשה ו'תודה'.

אני הייתי הנבל.

הצד האפל.

המלוכלך.

הבחור הרע, שהבחורה מביאה הביתה כדי לעצבן את אבא שלה, על אף שכמעט תמיד הבדיחה היתה על חשבון הבחורה, בהתחשב בכך שהייתי חבר בארגון 'מנסה' — רק שהמראה החיצוני שלי לא הסגיר את זה. מבחינת רוב הבחורות, הייתי המפסידן האפל, המהורהר הנוהג באופנוע שרק מחכה שייזרקו אותו מהקולג' כי הוא נכשל בלימודים. לא היה להן שמץ של מושג. היו לי בזרת הרבה יותר תאי מוח מכפי שהן היו יכולות לדמיין, והיה לי בחשבון הבנק יותר כסף מכפי שהן היו יכולות לדמיין — או למנות באמצעות כל האצבעות שלהן.

בפנים זעופות, פילסתי את דרכי בין קהל ההורמונאלי הצפוף וכמעט התנגשתי בבחורה נמוכה הלבושה בתחפושת של אלפית, שמסיכה קטנה לבנה וחמודה הסתירה חלק מפניה. שתי עיני ברקת גדולות בחנו אותי במבט קפדני.

״סליחה.״ מבטי הורכן אל המחשוף שלה, שהיה... מושלם להפליא. היא לא הציגה לראווה יותר מדי, והשאירה בדיוק את המידה הנכונה להשלמה בדמיון. זה מצא חן בעיני. חוץ מזה, היא הדיפה ניחוח מנתה.

ואני מעריץ גדול של מנתה.

או שאולי זה פשוט היה בגלל השדיים שלה.

ליקקתי את שפתי בזמן שעיניה הירוקות מצמצו לעברי בתערובת של תדהמה ובעקבותיה בלבול, כאילו שהיא לא היתה בטוחה האם אני חבר או אויב.

חה, הייתי שני הדברים גם יחד — או לפחות קצת מכל דבר. אבל הערב? אני אהיה החבר הטוב ביותר שהיה לה בחיים. לשונה הוורדרדה השתרבבה החוצה וליקקה את שפתיה, והזין שלי נרעד בקנאה. כאילו שהיא חשה בכיוון שבו התקדמו מחשבותַי, סומק עז צבע את שפתיה. היא נאנחה ושחררה אוויר בכבדות. לכל הרוחות, עוד מנתה. היא היתה יכולה להתענג על הסוכריה שעל המקל שלי בכל אחד מימות השבוע.

באופן מוזר, היה בה משהו מוכר. כאילו שכבר נפגשנו בעבר — אבל זאת היתה השורה הכי ישנה בספר. ולמען האמת? גם אם כבר נפגשנו בעבר, עדיין רציתי להיות קבור עמוק בתוכה. היא היתה מרהיבה ביופיה.

״לקס.״ הושטתי אליה את ידי, ובכך הפרתי בו במקום את אחד החוקים מספר החוקים שלנו. אסור שהגבר יהיה זה שיושיט את ידו ראשון. זה נראה מנומס מדי, ונשים מייד שיערו שמה שאתה מחפש זה מערכת יחסים. איאן ואני ניסחנו את החוקים ברגע שהבנו שיש צורך רציני בניווט אסטרטגי בעולם הסקס והנשים של הקולג' בצורה שמספקת את שני הצדדים ואין בה כל מחויבות רגשית. מעולם לא ניגשתי לבחורה, מעולם לא הצגתי את עצמי בפני בחורה ובהחלט מעולם לא לחצתי את ידה של בחורה, בזמן שהייתי יכול להצליף בפטמתה בלשוני.

גבותיה התכווצו בזעף ואז, בתנועה איטית ושיטתית, היא הושיטה את ידה ולחצה את ידי בתקיפות. ״גבריאל, אבל החברות שלי קוראות לי גבי.״

גבי? גדלתי עם בחורה בשם גבי. אבל לא היה שום סיכוי שהגבי הכחושה והמוזרה שאיאן ואני היינו נוהגים לענות היתה הפצצה הלוהטת שעמדה לנגד עיני. חוץ מזה, היא היתה אמורה להיות בשנת הלימודים האחרונה שלה בתיכון, וכנראה שהיא עדיין עוד לא צמחה למלוא מידותיה.

״והחבר שלך, איך הוא קורא לך?״ קירבתי את גופי אל גופה.

״שרה.״ שפתיה נרעדו.

״אה?״

היא פרצה בצחוק, והצליל הארור הזה הגיע לכל המקומות הלא נכונים. היתה זאת תגובה גופנית אוטומטית; הקרבה שלה אלַי הטריפה אותי, ולא היה לי שמץ של מושג מה הסיבה לכך. ״הוא יצא איתי ועם שרה במקביל, והוא התבלבל בזמן שהוא נישק אותי בסוף הערב.״

״לעזאזל.״ הנדתי בראשי וחייכתי בעליזות. ״הברך שלך פגשה את המפשעה שלו?״

״ונשכתי את הלשון שלו,״ היא אמרה, בעודה מחייכת כמו חתולה פראית. ״לפעמים אני יכולה להיות אלימה.״

״פמיניזם.״ הנהנתי בראשי. ״אני לגמרי בעד... אני נשבע.״ הנחתי את ידי על ליבי. ״ואני מקווה שהוא יצלע במשך שנה.״

״אה.״ היא משכה בכתפיה באדישות. ״זה לא שהיה לי יותר מדי במה לפגוע.״

״את מוכנה להיות החברה הכי טובה שלי?״ פלטתי וצחקתי בעליזות.

היא הצטרפה לפרץ הצחוק שלי בזמן שמישהו דחף אותה מאחור, והיא התעופפה היישר אל בין זרועותי. אצבעותיה העדינות נלחצו על השרירים הדו ראשיים שלי, בזמן ששדיה החליקו על החזה שלי.

נשימתי נעתקה, בזמן שהיא נשאה את פניה לעברי.

ועשיתי את זה.

יצאתי מדעתי, שכחתי מכל החוקים שלי ופשוט הלכתי על כל הקופה. נישקתי אותה בעדינות, כאילו שאנחנו מכירים כבר שנים ארוכות, ולא ארבע דקות ושלושים ושש שניות. לשונה הענוגה פגשה בלשוני בתקיפות מסוימת שהפתיעה אותי לרגע, בזמן שאצבעותיה החליקו במורד שיערי, וגרמו לראשי ולשאר הגוף שלי לתסוס מרוב מודעות.

נאנקתי ונשאתי אותה באוויר בזמן שהיא העמיקה את הנשיקה. מה לכל הרוחות? במה זכיתי שהתמזל מזלי עד כדי כך? נפרדנו כדי לשאוף אוויר, והלחיים שלה היו כל כך אדומות, שלא הצלחתי לכבוש את פרץ הצחוק שלי.

״את מקסימה,״ הודיתי. ״לוהטת. אבל מקסימה. איך זה אפשרי?״

״ובכן, אם הייתי שרה, הייתי אומרת שזה בגלל שאני מדהימה במיטה.״

״אה, כן?״

״כן, אבל מפני שאני בסך הכול אני, כנראה שזה מפני שאני תמימה מדי מכדי לדעת עד כמה אני מדהימה.״

״תמימה זה בסדר,״ אמרתי, מרגיש צורך להגן על הבחורה החמודה בזרועותי, שהגיבה למגע ידַי בצורה נלהבת כל כך.

היא הזעיפה פנים והשתחררה מאחיזתי, כפות רגליה נגעו ברצפה בדיוק בזמן שהאורות התעמעמו וכבו.

״כבר נמאס לי להיות תמימה,״ היא לחשה באוזני.

שאלוהים יעזור לי.

סקרתי בחטף את החדר החשוך, בזמן שצלילי מוזיקת טכנו בקעו מהרמקולים הזולים, שמדי כמה רגעים הפיקו רחשים לא ברורים.

״ובכן —״ אחזתי במותניה ורכנתי לעברה, כך ששפתַי ליטפו את קווי המתאר של אוזנה — ״נראה לי שמצאת את הבחור הנכון בשביל זה.״

״גם אני חושבת.״

אחזתי בידה והובלתי אותה לעבר המדרגות. מבחוץ הייתי רגוע; מבפנים, נתתי לעצמי כיף נלהב, בזמן שהזין שלי עשה שמיניות באוויר.

אחיזתי בידה הלכה והתהדקה, בזמן שמשכתי אותה במעלה המדרגות, כפות רגלַי מרחפות בעודה רצה מאחורי. צלילי הצחוק שלה, מראה לחייה הסמוקות, היו יותר מדי בשבילי.

תוך עשר שניות הגענו לחדר השינה.

הדלת היתה סגורה. פתחתי אותה, סגרתי אותה בטריקה ונצמדתי אליה. השפתיים שלי מצאו את צווארה, בזמן שהיא סובבה את ידית הדלת והובילה אותנו אל חדר גדוש בידיים מגופפות בהתרגשות.

״מה לעזאזל?״ נשמעה צעקתו של איאן מאחורי.

גבריאל ואני ניתקנו מגע.

״פאק,״ אמרתי בעודי צוחק בהפתעה. ״מצטער, בן אדם, לא ידעתי שאתה נמצא בחדר הזה.״

״גאבס!״ צעק איאן. ״מה לכל הרוחות את עושה פה?״ איאן היה עירום למחצה בחברת שתי בחורות עירומות כמעט לגמרי, והוא נראה יותר עצבני מכפי שאי־פעם ראיתי אותו, במסגרת כל הזמן שאנחנו מכירים. הוא אף פעם לא התעצבן.

עשיתי צעד זהיר לאחור והרמתי את הידיים שלי. ״איאן? מה הבעיה, בן אדם?״

״גאבס!״ צעק איאן. ״יש לך מושג מי זה?״

הוא הצביע עלַי כאילו שהייתי פושע.

״איאן, אל תתערב!״ היא הרימה את קולה והניחה את ידיה על מותניה. ״פשוט... תסתלק!״

״להסתלק?״ הוא חזר אחריה, ואז שאל בקול רם יותר: ״להסתלק?״ הוא פסע לעברה בצעדים נחושים. ״מה את עושה במסיבה הזאת? אמרתי לך לא לצאת ולעשות את שיעורי הבית שלך. את הבטחת לי שאחרי מארק —״

״מארק?״ שאלתי בתדהמה, בזמן שהמוח שלי החל להשלים עם העובדה שזאת אכן היתה גבי, אותה הגבי שאיתה גדלתי, אותה הגבי שבשבוע שעבר התקשרה לאיאן ובכתה לו על כך שהחבר שלה בגד בה. ״לעזאזל!״ עשיתי צעד לאחור. האם היא בכלל היתה בת שמונה־עשרה?

היא גלגלה את עיניה. ״אני בת שמונה־עשרה.״

תודה לאל!

״זה לא משנה.״ איאן נראה כאילו שהוא עמד להקיא. ״את לא יכולה להיות פה, גאבס. אני החבר הכי טוב שלך.״ המבט שלו ננעץ בי, מבט שאמר יותר מכפי שהייתי צריך לדעת. זאת היתה גאבס, הבחורה שהיתה בכל אחת ממסיבות יום ההולדת של איאן מאז שהוא היה ילד קטן, זו שמעולם לא הפסידה אף אחד ממשחקי הפוטבול שלו. אותה הגאבס שעליה הייתי זורק אבנים, לפני שעברתי לצד השני של העיר.

הגבי שחזרתי ונשבעתי בפני איאן שלעולם לא אגע בה, אפילו לא בתמורה למיליון דולר. מצד שני, היינו בני אחת־עשרה בזמן שהבטחתי את ההבטחה הזאת.

היא לא היתה סתם מחוץ לתחום.

היא היתה אסורה למגע. האובייקט היחידי שניצב ביני לבין איאן ושהיה בכוחו להרוס את החברות שלנו, לפעור בינינו תהום כל כך עמוקה ורחבה, שלעולם לא אצליח להתגבר עליה.

״הכול טוב.״ מיהרתי להוריד את הידיים שלי. ״לא קרה שום דבר.״

״לא קרה שום דבר?״ גבי זקפה את ראשה בחטף ונעצה בי מבט נוקב.

ידעתי שיש בפני שתי אפשרויות: לשחק את הג'נטלמן, ליידע אותה שאני לא בחור איום ונורא, שבסך הכול ניסיתי להגן על הבחורה שאפשר לומר שהיתה קרובת המשפחה היחידה של חברי הטוב ביותר; או לשקר ולגרום לה לחשוב שאני אדם איום ונורא. בחורה כמוה — לכל הרוחות, זה היה נכון לגבי רוב הבחורות — היו מעוניינות בג'נטלמן, הן רצו להאמין שכל הגברים טובים ובסך הכול זקוקים להזדמנות. היא התבוננה בי במבט ההוא, המבט שאתה שולח אל הכלב המרושע בבית המחסה לכלבים בעודך מושיט את ידך כדי ללטף אותו.

הייתי יכול להתרפק.

או לנשוך נשיכה מטילת אימה.

ובחורה כמו גבי היתה זקוקה לנשיכה... אם היה ברצוני לוודא שהמצב ביני לבין איאן יישאר על מי מנוחות. נאנחתי בכבדות. הייתי זקוק לחבר הכי טוב שלי, לפעמים יותר מכפי שנדמה לי שהוא היה זקוק לי. לעזאזל, הייתי זקוק לו כפי שהוא הזדקק לגבי.

לא היתה לי שום ברירה.

״לעזאזל.״ פרצתי בצחוק רם. ״אני פשוט ארד למטה ואמצא מישהי אחרת. זה לא שאין שם מיליון אחרות בדיוק כמוה.״ קרצתי, ואז תפסתי אותה בישבן, הצמדתי אותה אל גופי ואמרתי בקול מחוספס, ״זה היה אמיתי, אבל עכשיו יש שדיים אחרים שקוראים לי.״

כמעט הקאתי בזמן שיצאתי מהחדר וירדתי במדרגות, מבלי להסתכל על האנשים מסביבי, בזמן שהתרחקתי מהמסיבה ומהבחורה היחידה שאי־פעם הצליחה לפתות אותי... לרצות משהו מעבר.

1
לקס


לאחר ארבע שנים
השנה האחרונה ללימודים

״בדיוק. שם.״ יכולתי להרגיש את השדיים שלה מתחככים בגבי, בזמן שהיא הצביעה על הספר שבמקרה ניצב כחצי מטר מעליה. ״הספר עם הכריכה הכחולה.״

חיוך זחוח התנוסס על שפתי, בעודי קורא את כותרת הספר בקול רם: ״אלף ואחת דרכים לענג את הגבר שלך?״

״בדיוק זה.״ האם הקול שלה נעשה לוהט יותר, או שמא זה הדמיון שלי? כפות ידיה נכרכו סביב מותני. ״אה, סליחה, חשבתי שראיתי ספר אחר שנראה... מלהיב. טעות שלי.״ היא משכה את ידיה מהמפשעה שלי וממדף הספרים הריק הסמוך אליה.

צחקתי קלות בעודי מוריד את הספר, עדיין מבלי להסתובב אליה. ״את יודעת, אני בן זוג ממש טוב ללימודים.״

״ככה שמעתי,״ היא גרגרה.

בוודאי שהיא שמעה. המוניטין שלי היה אגדי. ביום הייתי חנון מחשבים טיפוסי, וביליתי את רוב זמני בללמד את הפרופסורים שלי כיצד לתכנת. לעזאזל, אפילו אימצתי כלבים, חילקתי עלונים של גרינפיס ותרמתי לבתי מחסה לחסרי בית.

אבל בלילה?

״אז...״ שפתיים רכות ורטובות ליטפו את השריר הדו ראשי הימני שלי. ״מה את אומרת?״

קול נשי מעצבן נשמע מבעד למתח הרווי תשוקה. ״כמובן שאתה יודע שזאת התמכרות אמיתית למין כאשר אתה ממש טורח להסתובב במדור 'הקאמה סוטרא', רק כדי שתוכל להתחיל עם בחורות שלא יעוררו בך את הצורך לדרג את הביצועים שלהן — או, חלילה וחס, שתצטרך לתת להן מדריך.״

״גאבס.״ הסתובבתי שינַי חשוקות ואגרופַי קפוצים, מוכן להילחם או מוכן להסתיר את הזין שלי, למקרה שהיא תנסה לבעוט בו שוב. ״עלית במשקל?״

״הממ... לא יודעת. הרופא הצליח לעזור לך להיפטר מהכינים בביצים?״

הבחורה — ששמה חמק ממני, כפי שקרה עם רובן — לקחה את הספר מידַי והזדרזה להימלט, בזמן שגאבס נעצה בי מבט נוקב.

״לידיעתך, היא ביקשה ממני שאעזור לה.״ אני לא יודע למה לכל הרוחות הרגשתי צורך להתגונן מול ביתו של השטן. אולי מפני שהיא הסתכלה עלי כאילו שהייתי במרחק החלטה גרועה אחת מלהישלח לבית הכלא.

שפתיה הוורודות הרכות של גבי התכווצו לכדי קו דקיק ושיפוטי, שעה שעיניה הירוקות הצטמצמו. ״איחרת.״

״למען האמת —״ אמרתי וחלפתי על פניה —״הגעתי מוקדם, הבחנתי בעלמה במצוקה והעמדתי את עצמי לשירותה. את יודעת איך זה. זאת לא אשמתי שאני מושך אסטרוגן על בסיס שעתי.״

״כן.״ גבי הצביעה על השרפרף הסמוך אל מדף הספרים. ״כל כך נזקקת... וכל כך מטומטמת. זה התירוץ הכי טוב שהיא הצליחה להעלות בדעתה? למה לא לומר פשוט, 'היי, יש לי פחד גבהים, איכפת לך להוריד את הספר הזה בשבילי?'״

גלגלתי את עיני. ״גאבס, אני יודע שאת נמוכה, ככה שמשם למטה הכול נראה לך ממש מפחיד, אבל השרפרף הזה בסך הכול בגובה שלושים סנטימטר. אם זה מפחיד אותה, זה מוביל אותי למסקנה שהיא פוחדת מכל הדברים שמגיעים במידה הזאת.״ חייכתי בשביעות רצון ורכנתי לעברה, תוך כדי שאני מסיט את שיערה כך שאוכל ללחוש באוזנה. ״אבל על מי אני עובד? אני מת על זה שבחורות צועקות במיטה.״

גבי הדפה אותי מהחזה. בחוזקה. ״דוחה! לך תדביק מישהי אחרת במחלות המין שלך.״ היא נרעדה והחלה להתרחק בזעם, תוך כדי שהיא קוראת מעבר לכתף שלה, ״בוא פשוט נסיים עם זה, טוב?״

״טוב.״ הלכתי בעקבותיה בקצב של צב נכה, בעודי נמלא יראה עם כל צעד וצעד שלקחו אותי אל השולחן שעליו היא הניחה את התיק הוורוד שלה ואת עטי ההדגשה הוורודים שלה.

כל דבר היה מונח במקומו.

זה היה כל כך אופייני לגבי, שנאלצתי להתאמץ כדי לא לחייך או לפרוץ בצחוק. זה היה גורם לה לחשוב שלפחות חיבבתי אותה בתור ידידה — וזה לא היה נכון.

היא היתה לגמרי מחוץ לתחום, מה שאומר שהחל מאותו רגע שהתרחקתי ממנה לפני ארבע שנים, היא הפכה לשקופה מבחינתי — זאת אומרת, לאנדרוגנית, נטולת מין, גבר ממש מכוער, אח, עז.

וידידות בין גברים לנשים? כן, זה עבד בערך... אף פעם. ומכאן תיאוריית העז. אם אני חושב עליה כעל בעל חיים או איזשהו בן אנוש נטול מין, אני לא אפול במלכודת הקסם שלה ואחליט להיות הידיד שלה ואחר כך אשתוקק למשהו מעבר לזה, אשכב איתה, אהרוס את הכול ובסופו של דבר אמצא את עצמי מתעב אותה כמעט באותה המידה שבה אני מתעב את עצמי.

מעגל קסמים אכזרי.

לא רציתי לקחת שום חלק בזה.

גאבס מצצה קצוות משיערה, הרגל דוחה בטירוף, ואחר כך החלה להוציא גיליונות נייר. ״טוב, אז כבר הזנתי למערכת את כל הגברים המועמדים החדשים והצלבתי אותם עם הנשים שכבר קיימות במאגר הנתונים. כולם יובאו אל התוכנה החדשה, אבל בהתחשב בלוחות הזמנים שלך ושל איאן, אני פשוט לא מבינה איך זה עובד.״

״חמוד. את אומרת את זה גם בחדר המיטות?״

״לקס,״ היא נהמה, בעודה דוחפת את הדפים לעברי. מספרים, מספרים ועוד מספרים. הם היו ההתמכרות שלי — הסם שלי — ואהבתי אותם. הדבר הראשון שקלטתי היה שהיא לא שיבשה את הנתונים, ומשמעות הדבר היתה שלא היה לי תירוץ לפטר אותה ״מטייסי־משנה בע״מ״. איאן שכר אותה לעבודה כדי שהיא תוכל לממן את הלימודים שלה. הוא ידע שהיא זקוקה לכסף, אבל היא היתה גאה מדי מכדי לקבל אותו במתנה ממנו או ממני — לא שאי־פעם הייתי מוכן להציע לה מהכסף שלי.

אז במקום זאת הוא סידר לה עבודה.

בחברה שלי.

טוב, בסדר, החברה הזאת היתה בבעלות המשותפת של שנינו, אבל זה עדיין עצבן אותי. היא התעלמה לחלוטין מכל טפסי המועמדות לעבודה של מקדונלדס וסטארבקס שהשארתי על הדלפק במטבח שלה. אפילו ניצלתי טובה שהיה חייב לי חבר במייקרוסופט, שם ביליתי את תקופת ההתמחות שלי במהלך הקיץ, והיא סירבה להצעת העבודה!

לאיאן ולי נותר סמסטר אחד לסיום הלימודים.

סמסטר אחד שבו הוטלה עלי הקללה לסבול את החרא שלה, לא רק בגלל שהיא היתה החברה הטובה ביותר של איאן, אלא גם מפני שלפני מספר שבועות איאן ובלייק נכנסו למערכת יחסים רצינית, והוא לא הצליח לעמוד בלוח הזמנים שלו.

נאנקתי בזמן שהמספרים התאחדו לכדי בליל מטושטש. ״טייסי־משנה בע״מ״ היווה תיאור מושלם לשירות שהצענו, בעקבות רעיון שעלה לאיאן לאחר שהוא נפצע במהלך העונה הראשונה שלו בקבוצת הפוטבול וושינגטון סיהוקס. אנחנו, בתור מלווים צמודים, עוזרים לבחורות — לבחורות הטובות, לא לאלה שמגפפות אותי באמצע חנות הספרים המזורגגת — לחוות סוף מאושר כמו באגדות.

אנחנו מונעים מהן להתפשר על מטומטמים גמורים.

ותוך כדי שאנחנו עושים זאת, אנחנו עוזרים להן לפתח ביטחון עצמי.

אני יודע, אני יודע, מגיע לי עיטור גבורה. אולי זאת הסיבה שהלילות שלי גדושים בכל כך הרבה... תחת. הנשמה שלי יכולה להתמודד עם כמות מוגבלת של מתיקות לפני שאני מתפוצץ מרוב נצנצים ופרפרים, והחרא הזה לא סבבה בכלל.

איאן ובלייק הגו ביחד את הרעיון להתחיל לקבל לקוחות ממין זכר. ועד כמה שהייתי רוצה לסרב לעומס העבודה הזה, הן צדקו. רק במחלקה שבה אני למדתי היו כל כך הרבה גברים שמעולם אפילו לא יצאו לדייט, ככה שידעתי שאני עושה לחברה טובה.

תוך זמן קצר ערכתי שינויים בתוכנה שלנו, ככה שיהיה לנו מאגר נתונים של גברים ונשים זמינים, ואחר כך התחלתי לתזמן פגישות עם המקרים הנואשים ביותר, משהו שהתוכנה שלי ידעה לעשות בשבילי.

״לקס?״ גבי הקישה באצבעות שלה מול הפנים שלי. ״אתה בכלל מקשיב לי?״

״לא.״ סילקתי את היד שלה. ״קראתי. ועד כמה שאני שונא לומר את המילים האלה...״

״אני צודקת?״ פניה קרנו, בעודה נושכת את שפתה התחתונה.

נאנקתי בזעף ואז מלמלתי, ״את צודקת. מה שאומר שנצטרך לשכור עובד אחר, או שתצטרכי להתחיל להעלות הילוך.״

״אני אצטרך להעלות הילוך?״ גבותיה השחורות התכווצו לכדי מקשה אחת, בזמן שהיא סלסלה את שיערותיה החומות בין אצבעותיה. ״הממ... זה לא היה חלק מההסכם.״

״ההסכם השתנה.״ קמתי ממקומי, קימטתי את הנייר והשלכתי אותו לפח. ״אם אני אקח לקוחות נוספים, אני אכשל בכל הקורסים שלי.״ טוב, זה היה שקר, לא רציתי שהזמן שלי יהיה כל כך גדוש בלקוחות, עד שאהיה עייף מדי לפעילויות שאחרי הלימודים. ״אז את תצטרכי לקחת חלק מהלקוחות.״

״לא!״ גבי זינקה ממקומה בחטף. ״אתה יודע שאני לא יכולה לעשות את זה!״

״אני יודע?״ התבוננתי מעל ראשה, בזמן שבחורה בלונדינית עם שדיים גדולים שלחה מבט לכיווני וקרצה אלי.

״שלא תחשוב על זה בכלל.״ גבי נעמדה על הכיסא שלה ואחזה בפנים שלי בין שתי כפות ידיה. ״תסתכל עלי.״

״אני מסתכל עלייך,״ אמרתי בטון משועמם במתכוון, בעודי מנסה להתבונן דרכה, ככה שאוכל להסתכל על הבחורה עם השדיים הגדולים.

״לקס!״ גבי סטרה לי על הלחי. ״תתמקד, תפסיק לחשוב עם איבר המין שלך, תאפשר לדם לזרום למעלה.״

פרצתי בצחוק מתגלגל. ״אני חושב שלא הבנת נכון... למעלה זה —״

היא כיסתה את הפה שלי בכף ידה, ושמתי לב שהעט המדגיש הוורוד הכתים את האצבע המורה שלה, שהדיפה ניחוח של תות שדה. ברור שהיא הדיפה ניחוח של תות שדה.

עיניה הירוקות נפערו לרווחה. ״אני לא יכולה להיפגש עם הלקוחות ממין זכר ולאמן אותם ו —״

גלגלתי את עיני וסילקתי את ידה. ״גבי, במהלך השבוע אני אכשיר אותך לעבודה. כמה קשה זה כבר יכול להיות? הם חנונים שמחפשים חנוניות בשביל שהם יוכלו לעשות תינוקות חנונים, שיולידו עוד חנונים שככל הנראה ביום מן הימים ייצרו מספיק רובוטים כדי לגרום לאפוקליפסה.״ לא טרחתי לציין את העובדה שתהליך ההכשרה כלל את בחינת מיומנויות הפיתוי שלה, כמו גם כמה דברים נוספים שהייתי בטוח שבהינתן ההזדמנות, היא תעדיף למות מאשר לעשות. כך או אחרת, התכוונתי לגרום לה לפרוש. לפחות הצלחתי להפיח בה מעט תקווה, ככה שבסופו של דבר — כאשר היא תחליט לפרוש — זה ייראה כאילו שמדובר בהחלטה שהיא קיבלה לגמרי בכוחות עצמה. רואות? כשרציתי, ידעתי להתנהג כמו ג'נטלמן מושלם.

התחלתי להתרחק, אבל גבי קפצה על הגב שלי כמו קופיפה וכפות רגליה ננעצו בצידי גופי. ״עצור!״

זרקתי את ראשי לאחור והטחתי אותו בלסת שלה.

״אאוץ'!״

״מצטער!״

״אתה לא מצטער!״

״מאיפה את יודעת, לכל הרוחות?״ התחלנו למשוך מבטים מהסביבה. ״תרדי ממני!״

״לא לפני שתבטיח לי שאני לא אצטרך להתנהג כמו זנזונת!״ היא רשפה.

אחד מהעובדים העיף מבט בכיווננו. נהדר.

הנמכתי את קולי, תוך כדי ניסיון להרפות את אחיזת רגליה במותני. ״את לא תתנהגי כמו זנזונת, את תספקי עזרה. יש הבדל גדול, גבי, תאמיני לי.״

סובבתי את ראשי בדיוק כשהיא הרכינה את ראשה, ושפתיה ליטפו את אוזני.

קפאתי במקומי.

היא קפאה במקומה.

הזמן עצר מלכת.

נשמתי שתי נשימות עמוקות. ״זאת העבודה, גבי. אם את לא מסוגלת לבצע אותה, אני אמצא מישהי אחרת שתבצע אותה.״ זאת היתה התכנית המושלמת. אני יכול לפטר אותה בגין סירובה לבצע את עבודתה, וכל אחד מאיתנו יפנה לדרכו. נוכחותי בסמוך לעורה המדיף ניחוח תות שדה כבר התחילה להטריף אותי על דעתי, ותמיד התגאיתי בכך שקשה לשבור אותי.

עד גבי.

״לא.״ היא צבטה אותי בצוואר. ״חצי מהחברה שייכת לאיאן. הוא פשוט —״

״אז זה תמיד יישאר התירוץ שלך? תכנית הגיבוי שלך? את תמיד תבקשי מאיאן להציל אותך כשקשה לך?״

נשימתה נעתקה.

תפסתי אותך, קרן שמש.

״זה מה שחשבתי. תראי, אני עייף ואני זקוק לסקס, אז אם את לא מתכוונת לעזור לי, בבקשה תרדי מהגב שלי ותחזרי הביתה.״

היא החליקה במורד הגוף שלי. יכולתי להרגיש את שדיה הזקורים המנופפים לשלום, בזמן שהשיניים שלי נקשו מרוב עצבים.

הסתובבתי וחייכתי אליה בשובבות. ״את מתחילה מחר.״

הלחיים של גבי נצבעו בגוון אדום עז. הייתי מוכן להמר על כך שהיא לא תהיה מוכנה לשתף פעולה. זה מה שהיא היתה אמורה לעשות, אחרי הכול; היא היתה תמימה, בקושי יצאה לדייטים — לכל הרוחות, לסבתא שלי היה יותר ניסיון מיני מכפי שהיה לגבי.

לצב היה יותר ניסיון ממנה.

חלקנו חבר טוב, וכאשר הוא היה שיכור, החבר המשותף שלנו הסביר לי מדוע הוא כל כך מגונן על גבי היקרה והמקסימה שלנו. בתולה. היא היתה פאקינג בתולה.

בעקרון, פירוש הדבר היה שהיא עמדה להיכשל ובגדול, ואני התכוונתי לתעד כל רגע ורגע מכך, ואחר כך לומר לאיאן שהיא חייבת למצוא מקור פרנסה אחר.

התכנית המושלמת?

בהחלט כן.

״זאת אומרת, אלא אם כן —״ קרצתי אליה —״את רוצה להתחיל הערב.״ ליקקתי את השפתיים שלי והטיתי את ראשי. ״השיא שלי עומד על ארבעים ושמונה שניות... אני מוכן להתערב שלא תחזיקי יותר מעשרים.״

ספר התעופף בסמוך לראש שלי.

אני מניח שקיבלתי את התשובה שלי.

״את יודעת...״ התנודדתי על העקבים שלי. ״תמיד תוכלי לעבוד במקדונלדס. תני לי לעזור לך, גאבס. מקומך לא ב׳טייסי־משנה בע״מ׳.״

נחיריה התרחבו. ״אני חייבת את העבודה הזאת, לקס. זאת העבודה היחידה שתניב לי מספיק כסף שיאפשר לי ל —״

גבותַי התרוממו אל על. ״שיאפשרו לך לעשות מה, גאבס? לקנות עוד נעליים? זה לא שעוד לא שילמת את שכר הלימוד שלך, או משהו כזה.״

״מנוול!״ היא צווחה והשליכה ספר נוסף בכיווני. התכופפתי וחמקתי ממנו. ״שוב פרצת לחשבון הקולג' שלי?״

״אני?״ משכתי בכתפי בתמימות. ״בכנות, גאבס, אני מופתע שעדיין לא היה איזשהו ילד בן חמש שפרץ לחשבון שלך. את קולטת שכאשר את משתמשת במילה 'סיסמה' בתור הסיסמה שלך, זה כמו להזמין אנשים להיכנס לחשבון שלך, נכון?״

״אני שונאת אותך.״

״גם אני שונא אותך, קרן שמש.״ חייכתי בשביעות רצון. ״עכשיו, לכי להתלונן לאיאן כמו שאת תמיד עושה, ואני אעמוד בחוץ בזמן שנשים נופלות שדודות לרגלי, כמו שאני תמיד עושה.״

היא הסתלקה בסערה.

וחלק ממני הסתלק יחד איתה. לא שהיא ידעה, לא שהיא אי־פעם תדע, מפני שבכל פעם שהתווכחנו, זה היה כאילו חלק מהנשמה שלי נסדק.

הממ... אולי זאת היתה הסיבה שהשנאה שלי אליה הלכה והתעצמה.

גבריאל סאבה הפכה אותי לחסר נשמה. לכל הרוחות, היתה לי הרגשה שעד סוף הסמסטר אני אהפוך לשד או לערפד.

הבלונדינית עם השדיים הגדולים קרצה אלי שוב ונופפה לעברי. חייכתי אליה ונעצתי מבט בגופה השופע והמחוטב. להלילה? מצויין.

״אני הולך על ערפד,״ לחשתי בזמן שהתחלתי להתקדם לעברה.

רייצ'ל ואן דייקן היא סופרת רבי המכר של הניו יורק טיימס, של היו אס איי טודיי ושל הוולסטריט ג'ורנל, בזכות הרומנים העכשווים שהוא כותבת. כשהיא לא עסוקה בכתיבה, תוכלו למצוא אותה שותה קפה בסטארבקס ומתכננת את הספר הבא שלה בעוד היא צופה בפרקים של הרווק. היא גרה באיידהו עם בעלה ,בנה המתוק, ושני בוקסרים נחרנים!

טייסי משנה בע"מ 2 - המחליף של השדכן רייצ׳ל ואן דייקן

פתיחה
לקס


השנה הראשונה ללימודים, 2012
קמפוס אוניברסיטת וושינגטון
מסיבת חג המולד של אחוות זיטה פסיי, 1:00 לפנות בוקר

עננת עשן כבדה אפפה את הסלון. מי שחשב שזה רעיון טוב להביא מכונת עשן, לזרוק אותה לתוך חדר מלא בבחורים מיוזעים ולהדליק אותה צריך להישרף באש הגיהנום.

״איפה כל הבחורות?״ שאלתי את איאן, חבר שלי. הוא חשב להגיש את מועמדותו להצטרפות לזיטה פסיי בשנה הבאה, אבל בהיותו ספורטאי מצטיין, הוא לא היה בטוח שיש לו את הפנאי לכך. הזמינו אותנו למה שברחבי הקמפוס כינו 'מסיבת השנה'. ״זאת מסיבת נקניקיות מזורגגת!״ אמרתי בשאט נפש.

איאן הזעיף פנים. ״אולי לוקח לבחורות יותר זמן עד שהן גומרות להתכונן?״

״אף אחד לא אוהב את זה... את החלק שלוקח להן יותר זמן עד שהן גומרות. תמיד עדיף שגמירה תקרה במוקדם מאשר במאוחר.״ טפחתי על שכמו. ״אבל אלה הדברים שאתה מגלה כשאתה הופך לגבר...״

״אתה כזה שמוק, לקס.״ הוא דחף אותי בחוזקה לתוך עננת העשן המסמאת. העשן צרב בעינַי ובו במקום עורר בי רצון עז להוציא את עדשות המגע שלי. אם הייתי ממשיך ללכת מבעד לעשן הזה, הייתי עלול למצוא את עצמי מנשק בחור, ואני לא הייתי בקטע של מסיבות מהסוג הזה. ״בוא פשוט נתחפף מפה.״

״בסדר מבחינתי.״

איאן הניח את הבירה שלו על אחד השולחנות הסמוכים והלך בעקבותַי, בזמן שפילסנו את דרכנו בין האנשים. ובדיוק באותו רגע נשמעה תרועת חצוצרה, בזמן שכמאה בחורות פרצו דרך הדלת, כשהן לבושות בביקיני בצבע אדום וירוק בסגנון חג המולד.

״ווהו!״ הן צעקו. חברות באחוות סטודנטיות תמיד צועקות, אבל הפעם זה לא הפריע לי, מפני שאותן צעקות לוו בהרבה זוגות שדיים מקפצים בתוך בגדים הדוקים. חייכתי בשביעות רצון בזמן שאיאן סינן בקול חרישי ״שאלוהים יברך אותנו, כל אחד ואחד מאיתנו״ והחל לעשות את דרכו לעבר הבנות.

״רק רגע, טייני טים.״ אחזתי בחולצה שלו ומשכתי אותו אחורה. ״אנחנו לא ניגשים אליהן, הן ניגשות אלינו. אתה זוכר את החוקים?״ מעולם בחיי לא נאלצתי להתאמץ בשביל להשיג בחורה, ולא התכוונתי להתחיל לעשות זאת רק מפני שאיאן חשש שכל הבחורות הטובות ייתפסו.

״החזקנו את הזין שלנו במשך שלוש השעות האחרונות, ואתה רוצה להמשיך לחכות?״

גלגלתי את עיני. ״זה מדעי.״ וזאת הסיבה שציינתי בספר החוקים הפרטי שלנו, המוכר גם בתור 'איך להשיג זיון — מדריך למתחילים', שאנחנו לעולם לא ניגשים לבחורה.

״מה מדעי?״

״סקס.״ הנהנתי בראשי לעבר מספר בחורות שכבר נראו משועממות מהבחורים שהתנפלו עליהן וכעת החלו להתקדם לעברנו. אחת מהן לבשה חוטיני אדום וחצאית סנטה זעירה, ושום דבר נוסף פרט לחזיית תחרה אדומה וכובע סנטה חמוד בטירוף שהונח על ראשה בזווית. הבחורה השנייה היתה לבושה כמו איילה שובבה, עם חפתים קטנים סביב פרקי כפות ידיה ופעמונים סביב צווארה.

״היי.״ האיילה השובבה התנועעה בעליזות ונופפה בידה. ״רוצה לצלצל לי בפעמון?״

המילה 'כן' עמדה לי על קצה הלשון, מפני ש... היי, היא רצתה שאני אצלצל לה בפעמון, והייתי אידיוט אם לא הייתי לוקח אותה לקומה השנייה או לאחד החדרים במורד המסדרון, או אפילו למזווה, כדי לבדוק מכמה פעמונים אני מסוגל להפיק צליל. אבל הייתי מעוניין באתגר גדול יותר.

אולי היה זה גאון המחשבים בתוכי, שהיה זקוק לנוסחה מסובכת או משהו שלפחות יהווה מכשול גדול יותר בשבילי מאשר פשוט לפצות את הפה ולשאול האם היא רוצה להיות למעלה, למטה או שילוב כלשהו של שתי האפשרויות.

״איאן.״ נעצתי בו את המרפק שלי. ״מה דעתך לקחת את הבחורות המקסימות האלה לשתות משהו, בזמן שאני... אלך להביא משהו מהמכונית?״ היה זה תירוץ עלוב, אבל בהיותו אחד מהכוכבים של קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת וושינגטון, איאן יכול היה לדאוג לעצמו בקלי קלות. חוץ מזה, הוא אהב להפיץ את האהבה שלו ברבים, על אף שלספק שתי בחורות בעת ובעונה אחת זה בהחלט מהווה אתגר גדול יותר.

״כן... להביא משהו... מהמכונית...״ מהמכונית שבה לא נהגנו. ניכר עליו שהוא קלט את הרמז, מפני שהוא חבק את שתי הבחורות בזרועותיו החסונות והחל להתרחק מהמקום, חיוך זחוח נסוך על פניו.

גלגלתי את עיני בזמן ששתי הבחורות צחקקו ונצמדו אליו כאילו שהוא היה ראסל פאקינג ווילסון. ואם הוא ימשיך לשמור על הנתונים המרשימים שלו, הוא בהחלט בדרך הנכונה לשם.

סרקתי את החדר בזריזות. שאר הבחורות נראו אותו הדבר. בתוך אוקיינוס של אדום וירוק, הדבר היחידי שראיתי היה בחורות קלות להשגה, הנלהבות לפשק את הרגליים שלהן בשביל סט של שרירים וחיוך קטלני — שני דברים שהיו לי בכמויות מסחריות. לא העניקו לי את שם החיבה לקס לות'ור מפני שבחדר המיטות התנהגתי כמו ג'נטלמן מעונב שאומר 'בבקשה ו'תודה'.

אני הייתי הנבל.

הצד האפל.

המלוכלך.

הבחור הרע, שהבחורה מביאה הביתה כדי לעצבן את אבא שלה, על אף שכמעט תמיד הבדיחה היתה על חשבון הבחורה, בהתחשב בכך שהייתי חבר בארגון 'מנסה' — רק שהמראה החיצוני שלי לא הסגיר את זה. מבחינת רוב הבחורות, הייתי המפסידן האפל, המהורהר הנוהג באופנוע שרק מחכה שייזרקו אותו מהקולג' כי הוא נכשל בלימודים. לא היה להן שמץ של מושג. היו לי בזרת הרבה יותר תאי מוח מכפי שהן היו יכולות לדמיין, והיה לי בחשבון הבנק יותר כסף מכפי שהן היו יכולות לדמיין — או למנות באמצעות כל האצבעות שלהן.

בפנים זעופות, פילסתי את דרכי בין קהל ההורמונאלי הצפוף וכמעט התנגשתי בבחורה נמוכה הלבושה בתחפושת של אלפית, שמסיכה קטנה לבנה וחמודה הסתירה חלק מפניה. שתי עיני ברקת גדולות בחנו אותי במבט קפדני.

״סליחה.״ מבטי הורכן אל המחשוף שלה, שהיה... מושלם להפליא. היא לא הציגה לראווה יותר מדי, והשאירה בדיוק את המידה הנכונה להשלמה בדמיון. זה מצא חן בעיני. חוץ מזה, היא הדיפה ניחוח מנתה.

ואני מעריץ גדול של מנתה.

או שאולי זה פשוט היה בגלל השדיים שלה.

ליקקתי את שפתי בזמן שעיניה הירוקות מצמצו לעברי בתערובת של תדהמה ובעקבותיה בלבול, כאילו שהיא לא היתה בטוחה האם אני חבר או אויב.

חה, הייתי שני הדברים גם יחד — או לפחות קצת מכל דבר. אבל הערב? אני אהיה החבר הטוב ביותר שהיה לה בחיים. לשונה הוורדרדה השתרבבה החוצה וליקקה את שפתיה, והזין שלי נרעד בקנאה. כאילו שהיא חשה בכיוון שבו התקדמו מחשבותַי, סומק עז צבע את שפתיה. היא נאנחה ושחררה אוויר בכבדות. לכל הרוחות, עוד מנתה. היא היתה יכולה להתענג על הסוכריה שעל המקל שלי בכל אחד מימות השבוע.

באופן מוזר, היה בה משהו מוכר. כאילו שכבר נפגשנו בעבר — אבל זאת היתה השורה הכי ישנה בספר. ולמען האמת? גם אם כבר נפגשנו בעבר, עדיין רציתי להיות קבור עמוק בתוכה. היא היתה מרהיבה ביופיה.

״לקס.״ הושטתי אליה את ידי, ובכך הפרתי בו במקום את אחד החוקים מספר החוקים שלנו. אסור שהגבר יהיה זה שיושיט את ידו ראשון. זה נראה מנומס מדי, ונשים מייד שיערו שמה שאתה מחפש זה מערכת יחסים. איאן ואני ניסחנו את החוקים ברגע שהבנו שיש צורך רציני בניווט אסטרטגי בעולם הסקס והנשים של הקולג' בצורה שמספקת את שני הצדדים ואין בה כל מחויבות רגשית. מעולם לא ניגשתי לבחורה, מעולם לא הצגתי את עצמי בפני בחורה ובהחלט מעולם לא לחצתי את ידה של בחורה, בזמן שהייתי יכול להצליף בפטמתה בלשוני.

גבותיה התכווצו בזעף ואז, בתנועה איטית ושיטתית, היא הושיטה את ידה ולחצה את ידי בתקיפות. ״גבריאל, אבל החברות שלי קוראות לי גבי.״

גבי? גדלתי עם בחורה בשם גבי. אבל לא היה שום סיכוי שהגבי הכחושה והמוזרה שאיאן ואני היינו נוהגים לענות היתה הפצצה הלוהטת שעמדה לנגד עיני. חוץ מזה, היא היתה אמורה להיות בשנת הלימודים האחרונה שלה בתיכון, וכנראה שהיא עדיין עוד לא צמחה למלוא מידותיה.

״והחבר שלך, איך הוא קורא לך?״ קירבתי את גופי אל גופה.

״שרה.״ שפתיה נרעדו.

״אה?״

היא פרצה בצחוק, והצליל הארור הזה הגיע לכל המקומות הלא נכונים. היתה זאת תגובה גופנית אוטומטית; הקרבה שלה אלַי הטריפה אותי, ולא היה לי שמץ של מושג מה הסיבה לכך. ״הוא יצא איתי ועם שרה במקביל, והוא התבלבל בזמן שהוא נישק אותי בסוף הערב.״

״לעזאזל.״ הנדתי בראשי וחייכתי בעליזות. ״הברך שלך פגשה את המפשעה שלו?״

״ונשכתי את הלשון שלו,״ היא אמרה, בעודה מחייכת כמו חתולה פראית. ״לפעמים אני יכולה להיות אלימה.״

״פמיניזם.״ הנהנתי בראשי. ״אני לגמרי בעד... אני נשבע.״ הנחתי את ידי על ליבי. ״ואני מקווה שהוא יצלע במשך שנה.״

״אה.״ היא משכה בכתפיה באדישות. ״זה לא שהיה לי יותר מדי במה לפגוע.״

״את מוכנה להיות החברה הכי טובה שלי?״ פלטתי וצחקתי בעליזות.

היא הצטרפה לפרץ הצחוק שלי בזמן שמישהו דחף אותה מאחור, והיא התעופפה היישר אל בין זרועותי. אצבעותיה העדינות נלחצו על השרירים הדו ראשיים שלי, בזמן ששדיה החליקו על החזה שלי.

נשימתי נעתקה, בזמן שהיא נשאה את פניה לעברי.

ועשיתי את זה.

יצאתי מדעתי, שכחתי מכל החוקים שלי ופשוט הלכתי על כל הקופה. נישקתי אותה בעדינות, כאילו שאנחנו מכירים כבר שנים ארוכות, ולא ארבע דקות ושלושים ושש שניות. לשונה הענוגה פגשה בלשוני בתקיפות מסוימת שהפתיעה אותי לרגע, בזמן שאצבעותיה החליקו במורד שיערי, וגרמו לראשי ולשאר הגוף שלי לתסוס מרוב מודעות.

נאנקתי ונשאתי אותה באוויר בזמן שהיא העמיקה את הנשיקה. מה לכל הרוחות? במה זכיתי שהתמזל מזלי עד כדי כך? נפרדנו כדי לשאוף אוויר, והלחיים שלה היו כל כך אדומות, שלא הצלחתי לכבוש את פרץ הצחוק שלי.

״את מקסימה,״ הודיתי. ״לוהטת. אבל מקסימה. איך זה אפשרי?״

״ובכן, אם הייתי שרה, הייתי אומרת שזה בגלל שאני מדהימה במיטה.״

״אה, כן?״

״כן, אבל מפני שאני בסך הכול אני, כנראה שזה מפני שאני תמימה מדי מכדי לדעת עד כמה אני מדהימה.״

״תמימה זה בסדר,״ אמרתי, מרגיש צורך להגן על הבחורה החמודה בזרועותי, שהגיבה למגע ידַי בצורה נלהבת כל כך.

היא הזעיפה פנים והשתחררה מאחיזתי, כפות רגליה נגעו ברצפה בדיוק בזמן שהאורות התעמעמו וכבו.

״כבר נמאס לי להיות תמימה,״ היא לחשה באוזני.

שאלוהים יעזור לי.

סקרתי בחטף את החדר החשוך, בזמן שצלילי מוזיקת טכנו בקעו מהרמקולים הזולים, שמדי כמה רגעים הפיקו רחשים לא ברורים.

״ובכן —״ אחזתי במותניה ורכנתי לעברה, כך ששפתַי ליטפו את קווי המתאר של אוזנה — ״נראה לי שמצאת את הבחור הנכון בשביל זה.״

״גם אני חושבת.״

אחזתי בידה והובלתי אותה לעבר המדרגות. מבחוץ הייתי רגוע; מבפנים, נתתי לעצמי כיף נלהב, בזמן שהזין שלי עשה שמיניות באוויר.

אחיזתי בידה הלכה והתהדקה, בזמן שמשכתי אותה במעלה המדרגות, כפות רגלַי מרחפות בעודה רצה מאחורי. צלילי הצחוק שלה, מראה לחייה הסמוקות, היו יותר מדי בשבילי.

תוך עשר שניות הגענו לחדר השינה.

הדלת היתה סגורה. פתחתי אותה, סגרתי אותה בטריקה ונצמדתי אליה. השפתיים שלי מצאו את צווארה, בזמן שהיא סובבה את ידית הדלת והובילה אותנו אל חדר גדוש בידיים מגופפות בהתרגשות.

״מה לעזאזל?״ נשמעה צעקתו של איאן מאחורי.

גבריאל ואני ניתקנו מגע.

״פאק,״ אמרתי בעודי צוחק בהפתעה. ״מצטער, בן אדם, לא ידעתי שאתה נמצא בחדר הזה.״

״גאבס!״ צעק איאן. ״מה לכל הרוחות את עושה פה?״ איאן היה עירום למחצה בחברת שתי בחורות עירומות כמעט לגמרי, והוא נראה יותר עצבני מכפי שאי־פעם ראיתי אותו, במסגרת כל הזמן שאנחנו מכירים. הוא אף פעם לא התעצבן.

עשיתי צעד זהיר לאחור והרמתי את הידיים שלי. ״איאן? מה הבעיה, בן אדם?״

״גאבס!״ צעק איאן. ״יש לך מושג מי זה?״

הוא הצביע עלַי כאילו שהייתי פושע.

״איאן, אל תתערב!״ היא הרימה את קולה והניחה את ידיה על מותניה. ״פשוט... תסתלק!״

״להסתלק?״ הוא חזר אחריה, ואז שאל בקול רם יותר: ״להסתלק?״ הוא פסע לעברה בצעדים נחושים. ״מה את עושה במסיבה הזאת? אמרתי לך לא לצאת ולעשות את שיעורי הבית שלך. את הבטחת לי שאחרי מארק —״

״מארק?״ שאלתי בתדהמה, בזמן שהמוח שלי החל להשלים עם העובדה שזאת אכן היתה גבי, אותה הגבי שאיתה גדלתי, אותה הגבי שבשבוע שעבר התקשרה לאיאן ובכתה לו על כך שהחבר שלה בגד בה. ״לעזאזל!״ עשיתי צעד לאחור. האם היא בכלל היתה בת שמונה־עשרה?

היא גלגלה את עיניה. ״אני בת שמונה־עשרה.״

תודה לאל!

״זה לא משנה.״ איאן נראה כאילו שהוא עמד להקיא. ״את לא יכולה להיות פה, גאבס. אני החבר הכי טוב שלך.״ המבט שלו ננעץ בי, מבט שאמר יותר מכפי שהייתי צריך לדעת. זאת היתה גאבס, הבחורה שהיתה בכל אחת ממסיבות יום ההולדת של איאן מאז שהוא היה ילד קטן, זו שמעולם לא הפסידה אף אחד ממשחקי הפוטבול שלו. אותה הגאבס שעליה הייתי זורק אבנים, לפני שעברתי לצד השני של העיר.

הגבי שחזרתי ונשבעתי בפני איאן שלעולם לא אגע בה, אפילו לא בתמורה למיליון דולר. מצד שני, היינו בני אחת־עשרה בזמן שהבטחתי את ההבטחה הזאת.

היא לא היתה סתם מחוץ לתחום.

היא היתה אסורה למגע. האובייקט היחידי שניצב ביני לבין איאן ושהיה בכוחו להרוס את החברות שלנו, לפעור בינינו תהום כל כך עמוקה ורחבה, שלעולם לא אצליח להתגבר עליה.

״הכול טוב.״ מיהרתי להוריד את הידיים שלי. ״לא קרה שום דבר.״

״לא קרה שום דבר?״ גבי זקפה את ראשה בחטף ונעצה בי מבט נוקב.

ידעתי שיש בפני שתי אפשרויות: לשחק את הג'נטלמן, ליידע אותה שאני לא בחור איום ונורא, שבסך הכול ניסיתי להגן על הבחורה שאפשר לומר שהיתה קרובת המשפחה היחידה של חברי הטוב ביותר; או לשקר ולגרום לה לחשוב שאני אדם איום ונורא. בחורה כמוה — לכל הרוחות, זה היה נכון לגבי רוב הבחורות — היו מעוניינות בג'נטלמן, הן רצו להאמין שכל הגברים טובים ובסך הכול זקוקים להזדמנות. היא התבוננה בי במבט ההוא, המבט שאתה שולח אל הכלב המרושע בבית המחסה לכלבים בעודך מושיט את ידך כדי ללטף אותו.

הייתי יכול להתרפק.

או לנשוך נשיכה מטילת אימה.

ובחורה כמו גבי היתה זקוקה לנשיכה... אם היה ברצוני לוודא שהמצב ביני לבין איאן יישאר על מי מנוחות. נאנחתי בכבדות. הייתי זקוק לחבר הכי טוב שלי, לפעמים יותר מכפי שנדמה לי שהוא היה זקוק לי. לעזאזל, הייתי זקוק לו כפי שהוא הזדקק לגבי.

לא היתה לי שום ברירה.

״לעזאזל.״ פרצתי בצחוק רם. ״אני פשוט ארד למטה ואמצא מישהי אחרת. זה לא שאין שם מיליון אחרות בדיוק כמוה.״ קרצתי, ואז תפסתי אותה בישבן, הצמדתי אותה אל גופי ואמרתי בקול מחוספס, ״זה היה אמיתי, אבל עכשיו יש שדיים אחרים שקוראים לי.״

כמעט הקאתי בזמן שיצאתי מהחדר וירדתי במדרגות, מבלי להסתכל על האנשים מסביבי, בזמן שהתרחקתי מהמסיבה ומהבחורה היחידה שאי־פעם הצליחה לפתות אותי... לרצות משהו מעבר.

1
לקס


לאחר ארבע שנים
השנה האחרונה ללימודים

״בדיוק. שם.״ יכולתי להרגיש את השדיים שלה מתחככים בגבי, בזמן שהיא הצביעה על הספר שבמקרה ניצב כחצי מטר מעליה. ״הספר עם הכריכה הכחולה.״

חיוך זחוח התנוסס על שפתי, בעודי קורא את כותרת הספר בקול רם: ״אלף ואחת דרכים לענג את הגבר שלך?״

״בדיוק זה.״ האם הקול שלה נעשה לוהט יותר, או שמא זה הדמיון שלי? כפות ידיה נכרכו סביב מותני. ״אה, סליחה, חשבתי שראיתי ספר אחר שנראה... מלהיב. טעות שלי.״ היא משכה את ידיה מהמפשעה שלי וממדף הספרים הריק הסמוך אליה.

צחקתי קלות בעודי מוריד את הספר, עדיין מבלי להסתובב אליה. ״את יודעת, אני בן זוג ממש טוב ללימודים.״

״ככה שמעתי,״ היא גרגרה.

בוודאי שהיא שמעה. המוניטין שלי היה אגדי. ביום הייתי חנון מחשבים טיפוסי, וביליתי את רוב זמני בללמד את הפרופסורים שלי כיצד לתכנת. לעזאזל, אפילו אימצתי כלבים, חילקתי עלונים של גרינפיס ותרמתי לבתי מחסה לחסרי בית.

אבל בלילה?

״אז...״ שפתיים רכות ורטובות ליטפו את השריר הדו ראשי הימני שלי. ״מה את אומרת?״

קול נשי מעצבן נשמע מבעד למתח הרווי תשוקה. ״כמובן שאתה יודע שזאת התמכרות אמיתית למין כאשר אתה ממש טורח להסתובב במדור 'הקאמה סוטרא', רק כדי שתוכל להתחיל עם בחורות שלא יעוררו בך את הצורך לדרג את הביצועים שלהן — או, חלילה וחס, שתצטרך לתת להן מדריך.״

״גאבס.״ הסתובבתי שינַי חשוקות ואגרופַי קפוצים, מוכן להילחם או מוכן להסתיר את הזין שלי, למקרה שהיא תנסה לבעוט בו שוב. ״עלית במשקל?״

״הממ... לא יודעת. הרופא הצליח לעזור לך להיפטר מהכינים בביצים?״

הבחורה — ששמה חמק ממני, כפי שקרה עם רובן — לקחה את הספר מידַי והזדרזה להימלט, בזמן שגאבס נעצה בי מבט נוקב.

״לידיעתך, היא ביקשה ממני שאעזור לה.״ אני לא יודע למה לכל הרוחות הרגשתי צורך להתגונן מול ביתו של השטן. אולי מפני שהיא הסתכלה עלי כאילו שהייתי במרחק החלטה גרועה אחת מלהישלח לבית הכלא.

שפתיה הוורודות הרכות של גבי התכווצו לכדי קו דקיק ושיפוטי, שעה שעיניה הירוקות הצטמצמו. ״איחרת.״

״למען האמת —״ אמרתי וחלפתי על פניה —״הגעתי מוקדם, הבחנתי בעלמה במצוקה והעמדתי את עצמי לשירותה. את יודעת איך זה. זאת לא אשמתי שאני מושך אסטרוגן על בסיס שעתי.״

״כן.״ גבי הצביעה על השרפרף הסמוך אל מדף הספרים. ״כל כך נזקקת... וכל כך מטומטמת. זה התירוץ הכי טוב שהיא הצליחה להעלות בדעתה? למה לא לומר פשוט, 'היי, יש לי פחד גבהים, איכפת לך להוריד את הספר הזה בשבילי?'״

גלגלתי את עיני. ״גאבס, אני יודע שאת נמוכה, ככה שמשם למטה הכול נראה לך ממש מפחיד, אבל השרפרף הזה בסך הכול בגובה שלושים סנטימטר. אם זה מפחיד אותה, זה מוביל אותי למסקנה שהיא פוחדת מכל הדברים שמגיעים במידה הזאת.״ חייכתי בשביעות רצון ורכנתי לעברה, תוך כדי שאני מסיט את שיערה כך שאוכל ללחוש באוזנה. ״אבל על מי אני עובד? אני מת על זה שבחורות צועקות במיטה.״

גבי הדפה אותי מהחזה. בחוזקה. ״דוחה! לך תדביק מישהי אחרת במחלות המין שלך.״ היא נרעדה והחלה להתרחק בזעם, תוך כדי שהיא קוראת מעבר לכתף שלה, ״בוא פשוט נסיים עם זה, טוב?״

״טוב.״ הלכתי בעקבותיה בקצב של צב נכה, בעודי נמלא יראה עם כל צעד וצעד שלקחו אותי אל השולחן שעליו היא הניחה את התיק הוורוד שלה ואת עטי ההדגשה הוורודים שלה.

כל דבר היה מונח במקומו.

זה היה כל כך אופייני לגבי, שנאלצתי להתאמץ כדי לא לחייך או לפרוץ בצחוק. זה היה גורם לה לחשוב שלפחות חיבבתי אותה בתור ידידה — וזה לא היה נכון.

היא היתה לגמרי מחוץ לתחום, מה שאומר שהחל מאותו רגע שהתרחקתי ממנה לפני ארבע שנים, היא הפכה לשקופה מבחינתי — זאת אומרת, לאנדרוגנית, נטולת מין, גבר ממש מכוער, אח, עז.

וידידות בין גברים לנשים? כן, זה עבד בערך... אף פעם. ומכאן תיאוריית העז. אם אני חושב עליה כעל בעל חיים או איזשהו בן אנוש נטול מין, אני לא אפול במלכודת הקסם שלה ואחליט להיות הידיד שלה ואחר כך אשתוקק למשהו מעבר לזה, אשכב איתה, אהרוס את הכול ובסופו של דבר אמצא את עצמי מתעב אותה כמעט באותה המידה שבה אני מתעב את עצמי.

מעגל קסמים אכזרי.

לא רציתי לקחת שום חלק בזה.

גאבס מצצה קצוות משיערה, הרגל דוחה בטירוף, ואחר כך החלה להוציא גיליונות נייר. ״טוב, אז כבר הזנתי למערכת את כל הגברים המועמדים החדשים והצלבתי אותם עם הנשים שכבר קיימות במאגר הנתונים. כולם יובאו אל התוכנה החדשה, אבל בהתחשב בלוחות הזמנים שלך ושל איאן, אני פשוט לא מבינה איך זה עובד.״

״חמוד. את אומרת את זה גם בחדר המיטות?״

״לקס,״ היא נהמה, בעודה דוחפת את הדפים לעברי. מספרים, מספרים ועוד מספרים. הם היו ההתמכרות שלי — הסם שלי — ואהבתי אותם. הדבר הראשון שקלטתי היה שהיא לא שיבשה את הנתונים, ומשמעות הדבר היתה שלא היה לי תירוץ לפטר אותה ״מטייסי־משנה בע״מ״. איאן שכר אותה לעבודה כדי שהיא תוכל לממן את הלימודים שלה. הוא ידע שהיא זקוקה לכסף, אבל היא היתה גאה מדי מכדי לקבל אותו במתנה ממנו או ממני — לא שאי־פעם הייתי מוכן להציע לה מהכסף שלי.

אז במקום זאת הוא סידר לה עבודה.

בחברה שלי.

טוב, בסדר, החברה הזאת היתה בבעלות המשותפת של שנינו, אבל זה עדיין עצבן אותי. היא התעלמה לחלוטין מכל טפסי המועמדות לעבודה של מקדונלדס וסטארבקס שהשארתי על הדלפק במטבח שלה. אפילו ניצלתי טובה שהיה חייב לי חבר במייקרוסופט, שם ביליתי את תקופת ההתמחות שלי במהלך הקיץ, והיא סירבה להצעת העבודה!

לאיאן ולי נותר סמסטר אחד לסיום הלימודים.

סמסטר אחד שבו הוטלה עלי הקללה לסבול את החרא שלה, לא רק בגלל שהיא היתה החברה הטובה ביותר של איאן, אלא גם מפני שלפני מספר שבועות איאן ובלייק נכנסו למערכת יחסים רצינית, והוא לא הצליח לעמוד בלוח הזמנים שלו.

נאנקתי בזמן שהמספרים התאחדו לכדי בליל מטושטש. ״טייסי־משנה בע״מ״ היווה תיאור מושלם לשירות שהצענו, בעקבות רעיון שעלה לאיאן לאחר שהוא נפצע במהלך העונה הראשונה שלו בקבוצת הפוטבול וושינגטון סיהוקס. אנחנו, בתור מלווים צמודים, עוזרים לבחורות — לבחורות הטובות, לא לאלה שמגפפות אותי באמצע חנות הספרים המזורגגת — לחוות סוף מאושר כמו באגדות.

אנחנו מונעים מהן להתפשר על מטומטמים גמורים.

ותוך כדי שאנחנו עושים זאת, אנחנו עוזרים להן לפתח ביטחון עצמי.

אני יודע, אני יודע, מגיע לי עיטור גבורה. אולי זאת הסיבה שהלילות שלי גדושים בכל כך הרבה... תחת. הנשמה שלי יכולה להתמודד עם כמות מוגבלת של מתיקות לפני שאני מתפוצץ מרוב נצנצים ופרפרים, והחרא הזה לא סבבה בכלל.

איאן ובלייק הגו ביחד את הרעיון להתחיל לקבל לקוחות ממין זכר. ועד כמה שהייתי רוצה לסרב לעומס העבודה הזה, הן צדקו. רק במחלקה שבה אני למדתי היו כל כך הרבה גברים שמעולם אפילו לא יצאו לדייט, ככה שידעתי שאני עושה לחברה טובה.

תוך זמן קצר ערכתי שינויים בתוכנה שלנו, ככה שיהיה לנו מאגר נתונים של גברים ונשים זמינים, ואחר כך התחלתי לתזמן פגישות עם המקרים הנואשים ביותר, משהו שהתוכנה שלי ידעה לעשות בשבילי.

״לקס?״ גבי הקישה באצבעות שלה מול הפנים שלי. ״אתה בכלל מקשיב לי?״

״לא.״ סילקתי את היד שלה. ״קראתי. ועד כמה שאני שונא לומר את המילים האלה...״

״אני צודקת?״ פניה קרנו, בעודה נושכת את שפתה התחתונה.

נאנקתי בזעף ואז מלמלתי, ״את צודקת. מה שאומר שנצטרך לשכור עובד אחר, או שתצטרכי להתחיל להעלות הילוך.״

״אני אצטרך להעלות הילוך?״ גבותיה השחורות התכווצו לכדי מקשה אחת, בזמן שהיא סלסלה את שיערותיה החומות בין אצבעותיה. ״הממ... זה לא היה חלק מההסכם.״

״ההסכם השתנה.״ קמתי ממקומי, קימטתי את הנייר והשלכתי אותו לפח. ״אם אני אקח לקוחות נוספים, אני אכשל בכל הקורסים שלי.״ טוב, זה היה שקר, לא רציתי שהזמן שלי יהיה כל כך גדוש בלקוחות, עד שאהיה עייף מדי לפעילויות שאחרי הלימודים. ״אז את תצטרכי לקחת חלק מהלקוחות.״

״לא!״ גבי זינקה ממקומה בחטף. ״אתה יודע שאני לא יכולה לעשות את זה!״

״אני יודע?״ התבוננתי מעל ראשה, בזמן שבחורה בלונדינית עם שדיים גדולים שלחה מבט לכיווני וקרצה אלי.

״שלא תחשוב על זה בכלל.״ גבי נעמדה על הכיסא שלה ואחזה בפנים שלי בין שתי כפות ידיה. ״תסתכל עלי.״

״אני מסתכל עלייך,״ אמרתי בטון משועמם במתכוון, בעודי מנסה להתבונן דרכה, ככה שאוכל להסתכל על הבחורה עם השדיים הגדולים.

״לקס!״ גבי סטרה לי על הלחי. ״תתמקד, תפסיק לחשוב עם איבר המין שלך, תאפשר לדם לזרום למעלה.״

פרצתי בצחוק מתגלגל. ״אני חושב שלא הבנת נכון... למעלה זה —״

היא כיסתה את הפה שלי בכף ידה, ושמתי לב שהעט המדגיש הוורוד הכתים את האצבע המורה שלה, שהדיפה ניחוח של תות שדה. ברור שהיא הדיפה ניחוח של תות שדה.

עיניה הירוקות נפערו לרווחה. ״אני לא יכולה להיפגש עם הלקוחות ממין זכר ולאמן אותם ו —״

גלגלתי את עיני וסילקתי את ידה. ״גבי, במהלך השבוע אני אכשיר אותך לעבודה. כמה קשה זה כבר יכול להיות? הם חנונים שמחפשים חנוניות בשביל שהם יוכלו לעשות תינוקות חנונים, שיולידו עוד חנונים שככל הנראה ביום מן הימים ייצרו מספיק רובוטים כדי לגרום לאפוקליפסה.״ לא טרחתי לציין את העובדה שתהליך ההכשרה כלל את בחינת מיומנויות הפיתוי שלה, כמו גם כמה דברים נוספים שהייתי בטוח שבהינתן ההזדמנות, היא תעדיף למות מאשר לעשות. כך או אחרת, התכוונתי לגרום לה לפרוש. לפחות הצלחתי להפיח בה מעט תקווה, ככה שבסופו של דבר — כאשר היא תחליט לפרוש — זה ייראה כאילו שמדובר בהחלטה שהיא קיבלה לגמרי בכוחות עצמה. רואות? כשרציתי, ידעתי להתנהג כמו ג'נטלמן מושלם.

התחלתי להתרחק, אבל גבי קפצה על הגב שלי כמו קופיפה וכפות רגליה ננעצו בצידי גופי. ״עצור!״

זרקתי את ראשי לאחור והטחתי אותו בלסת שלה.

״אאוץ'!״

״מצטער!״

״אתה לא מצטער!״

״מאיפה את יודעת, לכל הרוחות?״ התחלנו למשוך מבטים מהסביבה. ״תרדי ממני!״

״לא לפני שתבטיח לי שאני לא אצטרך להתנהג כמו זנזונת!״ היא רשפה.

אחד מהעובדים העיף מבט בכיווננו. נהדר.

הנמכתי את קולי, תוך כדי ניסיון להרפות את אחיזת רגליה במותני. ״את לא תתנהגי כמו זנזונת, את תספקי עזרה. יש הבדל גדול, גבי, תאמיני לי.״

סובבתי את ראשי בדיוק כשהיא הרכינה את ראשה, ושפתיה ליטפו את אוזני.

קפאתי במקומי.

היא קפאה במקומה.

הזמן עצר מלכת.

נשמתי שתי נשימות עמוקות. ״זאת העבודה, גבי. אם את לא מסוגלת לבצע אותה, אני אמצא מישהי אחרת שתבצע אותה.״ זאת היתה התכנית המושלמת. אני יכול לפטר אותה בגין סירובה לבצע את עבודתה, וכל אחד מאיתנו יפנה לדרכו. נוכחותי בסמוך לעורה המדיף ניחוח תות שדה כבר התחילה להטריף אותי על דעתי, ותמיד התגאיתי בכך שקשה לשבור אותי.

עד גבי.

״לא.״ היא צבטה אותי בצוואר. ״חצי מהחברה שייכת לאיאן. הוא פשוט —״

״אז זה תמיד יישאר התירוץ שלך? תכנית הגיבוי שלך? את תמיד תבקשי מאיאן להציל אותך כשקשה לך?״

נשימתה נעתקה.

תפסתי אותך, קרן שמש.

״זה מה שחשבתי. תראי, אני עייף ואני זקוק לסקס, אז אם את לא מתכוונת לעזור לי, בבקשה תרדי מהגב שלי ותחזרי הביתה.״

היא החליקה במורד הגוף שלי. יכולתי להרגיש את שדיה הזקורים המנופפים לשלום, בזמן שהשיניים שלי נקשו מרוב עצבים.

הסתובבתי וחייכתי אליה בשובבות. ״את מתחילה מחר.״

הלחיים של גבי נצבעו בגוון אדום עז. הייתי מוכן להמר על כך שהיא לא תהיה מוכנה לשתף פעולה. זה מה שהיא היתה אמורה לעשות, אחרי הכול; היא היתה תמימה, בקושי יצאה לדייטים — לכל הרוחות, לסבתא שלי היה יותר ניסיון מיני מכפי שהיה לגבי.

לצב היה יותר ניסיון ממנה.

חלקנו חבר טוב, וכאשר הוא היה שיכור, החבר המשותף שלנו הסביר לי מדוע הוא כל כך מגונן על גבי היקרה והמקסימה שלנו. בתולה. היא היתה פאקינג בתולה.

בעקרון, פירוש הדבר היה שהיא עמדה להיכשל ובגדול, ואני התכוונתי לתעד כל רגע ורגע מכך, ואחר כך לומר לאיאן שהיא חייבת למצוא מקור פרנסה אחר.

התכנית המושלמת?

בהחלט כן.

״זאת אומרת, אלא אם כן —״ קרצתי אליה —״את רוצה להתחיל הערב.״ ליקקתי את השפתיים שלי והטיתי את ראשי. ״השיא שלי עומד על ארבעים ושמונה שניות... אני מוכן להתערב שלא תחזיקי יותר מעשרים.״

ספר התעופף בסמוך לראש שלי.

אני מניח שקיבלתי את התשובה שלי.

״את יודעת...״ התנודדתי על העקבים שלי. ״תמיד תוכלי לעבוד במקדונלדס. תני לי לעזור לך, גאבס. מקומך לא ב׳טייסי־משנה בע״מ׳.״

נחיריה התרחבו. ״אני חייבת את העבודה הזאת, לקס. זאת העבודה היחידה שתניב לי מספיק כסף שיאפשר לי ל —״

גבותַי התרוממו אל על. ״שיאפשרו לך לעשות מה, גאבס? לקנות עוד נעליים? זה לא שעוד לא שילמת את שכר הלימוד שלך, או משהו כזה.״

״מנוול!״ היא צווחה והשליכה ספר נוסף בכיווני. התכופפתי וחמקתי ממנו. ״שוב פרצת לחשבון הקולג' שלי?״

״אני?״ משכתי בכתפי בתמימות. ״בכנות, גאבס, אני מופתע שעדיין לא היה איזשהו ילד בן חמש שפרץ לחשבון שלך. את קולטת שכאשר את משתמשת במילה 'סיסמה' בתור הסיסמה שלך, זה כמו להזמין אנשים להיכנס לחשבון שלך, נכון?״

״אני שונאת אותך.״

״גם אני שונא אותך, קרן שמש.״ חייכתי בשביעות רצון. ״עכשיו, לכי להתלונן לאיאן כמו שאת תמיד עושה, ואני אעמוד בחוץ בזמן שנשים נופלות שדודות לרגלי, כמו שאני תמיד עושה.״

היא הסתלקה בסערה.

וחלק ממני הסתלק יחד איתה. לא שהיא ידעה, לא שהיא אי־פעם תדע, מפני שבכל פעם שהתווכחנו, זה היה כאילו חלק מהנשמה שלי נסדק.

הממ... אולי זאת היתה הסיבה שהשנאה שלי אליה הלכה והתעצמה.

גבריאל סאבה הפכה אותי לחסר נשמה. לכל הרוחות, היתה לי הרגשה שעד סוף הסמסטר אני אהפוך לשד או לערפד.

הבלונדינית עם השדיים הגדולים קרצה אלי שוב ונופפה לעברי. חייכתי אליה ונעצתי מבט בגופה השופע והמחוטב. להלילה? מצויין.

״אני הולך על ערפד,״ לחשתי בזמן שהתחלתי להתקדם לעברה.