*
נָתַתִּי לְבָבִי לְכָל זַרְזִיף, לְכָל דַּרְדַּר,
אִבְחַת־קוֹצִים וְטַל־דְּשָׁאִים בִּי הִתְמַזְּגוּ.
נָתַתִּי לְבָבִי לְכָל נִגּוּן שֶׁלֹּא הֻגְדַּר,
בִּשְׁתִי חַיַּי זְמִירוֹת אֵין־חֵקֶר נֶאֶרְגוּ.
פִּנִּיתִי בְּקִרְבִּי חֶלְקַת עִדִּית לְקוֹל־עוֹלָם,
שֶׁיְּפַזֵּר זְרָעָיו בִּשְׂדֵה מִשְׁאֲלוֹתַי,
כֻּלּוֹ אוֹמֵר פְּלִיאָה, הוּא מְדֻשָּׁן וּמְתֻלָּם,
בֵּין רְגָבָיו יִתְסֹס לְשַׁד־חֲזוֹנוֹתַי.
שָׁמַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי, רַק אֶחָד בָּהּ מִתְרוֹנֵן —
הִדְהוּד־עוֹלָם בְּלֵב אָדָם הוּא זֶה הַשָּׁר.
עָלֵינוּ, בְּנֵי־חֲלוֹף, מָה טַעַם אֲקוֹנֵן,
שַׁי הַחַיִּים נִפְתָּח רַק אִם בַּסּוֹף נִקְשָׁר.