סיפורי 'פסוק לי פסוקך'
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סיפורי 'פסוק לי פסוקך'
הוספה למועדפים

סיפורי 'פסוק לי פסוקך'

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • הוצאה: רסלינג
  • תאריך הוצאה: פברואר 2021
  • קטגוריה: עיון, יהדות
  • מספר עמודים: 215 עמ' מודפסים

צחי כהן

ד"ר צחי כהן הוא מרצה לספרות, יהדות וחינוך בקריה האקדמית אונו ובמכללת הרצוג להכשרת מורים; מחקריו עוסקים בספרות חז"ל, בפדגוגיה חדשנית, בספרות עברית, בקולנוע עכשווי ובנקודות ההשקה בין עולמות התרבות והחברה. ספרו "לְמָה דומה קולנוע" עומד לראות אור בקרוב.
 

נושאים

תקציר

ספר זה עוסק בסיפורים אחדים הפזורים בתלמוד הבבלי על אודות חכמים השרויים בנקודת משבר או התלבטות, לעיתים סביב מעמדם כמנהיגים וכבעלי תפקיד ציבורי. בכל אחד מהסיפורים שומע הגיבור מפי תינוק, תלמיד צעיר, פסוק או שבר פסוק, בתגובה על הפנייה "פסוק לי פסוקך". הפסוק שהתינוק משמיע מתאים באופן מושלם ומופלא בעיני החכם למצב שבו הוא נתון, ומשמש אות וסימן עבורו לפתרון התלבטותו. החכם מגיב בהיגד אישי המבהיר כיצד הבין את הפסוק ששמע כרלוונטי לו ומהי מסקנתו מכך. המספר מסמן משפט זה כדרשה על הפסוק באמצעות המטבע הלשוני "אמר" או "אמר שמע מיניה" המקובל בספרות חז"ל לסימון פעולה של הסקת מסקנות מהכתובים. פרקטיקה זו היא וריאציה יהודית-ייחודית על טכניקת חיזוי עתידות מוכרת בעולם העתיק.

החוויה העיקרית שמתארים הסיפורים היא ניתוק הפסוק מהקשרו והצבתו מחדש בהקשר פלאי בהתאמה לנסיבות שבהן נאמר, תוך כדי ריענון הקריאה בו. מבחינת החכם השומע את הפסוק מפי התינוק הפסוק נאמר למענו ועבורו. עתה, מחוץ להקשר המוכר, החכם, אחוז פליאה אל מול ההתאמה המופלאה של תוכן הפסוק לנסיבות חייו, יכול לגשת אל הפסוק ללא מחויבות ובמנותק ממוסכמות ולדרוש את תוכנו כדרשה אישית.

צחי כהן דן בנושא ספרותי זה ממספר היבטים: המשמעות הנרטיבית של הסיפור, מבנהו, חלקיו וסמליו, המשמעות החברתית-תרבותית של מעשה המצוי בקו התפר בין המאגי והאסור לבין "הנבואה הקטנה", הלגיטימית, עולמם הפנימי והמשוער של גיבורי הסיפורים, תיאוריות קריאה המשתקפות מהאופן שבו מטפלים הסיפורים בטקסטים, והשוואת הסיפורים לסיפורים דומים בעולם העתיק הסובב את תרבות חז"ל.

ד"ר צחי כהן הוא מרצה לספרות, יהדות וחינוך בקריה האקדמית אונו ובמכללת הרצוג להכשרת מורים; מחקריו עוסקים בספרות חז"ל, בפדגוגיה חדשנית, בספרות עברית, בקולנוע עכשווי ובנקודות ההשקה בין עולמות התרבות והחברה. ספרו "לְמָה דומה קולנוע" עומד לראות אור בקרוב.
 

פרק ראשון

פתח דבר


נושא חיבור זה הוא סיפורים אחדים הפזורים בתלמודים ובמדרש, על אודות חכמים השרויים בנקודת משבר או התלבטות, לעיתים סביב מעמדם כמנהיגים וכבעלי תפקיד ציבורי. בכל אחד מן הסיפורים שומע הגיבור מפי תינוק פסוק או שבר פסוק, לעיתים בתגובה על הפנייה "פסוק לי פסוקך". הפסוק שהתינוק משמיע מתאים באופן מושלם ומופלא בעיני החכם למצב שבו הוא נתון, ומשמש אות וסימן עבורו לפתרון התלבטותו. החכם מגיב בהיגד אישי, המבהיר כיצד הבין את הפסוק ששמע כרלוונטי לו, ומהי מסקנתו מכך. המספר מסמן משפט זה כדרשה על הפסוק באמצעות המטבע הלשוני "אמר" או "אמר שמע מיניה", המקובל בספרות חז"ל לסימון פעולה של הסקת מסקנות מן הכתובים. פרקטיקה זו היא וריאציה יהודית־ייחודית על טכניקת חיזוי עתידות מוכרת בעולם העתיק.

בפירושו של המהרש"א לסיפור מפגשם של ר' יוחנן והתינוק מבית ריש לקיש (תענית ט, ע"א), אחד מסיפורי הקורפוס, מצאתי הד לרעיונות שייבחנו במסגרת חיבור זה. במפגשם התינוק מצטט את הפסוק "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ" (משלי יט, ג). ר' יוחנן תמה על פסוק זה ושואל היכן הוא נרמז, כלומר, מהו הפסוק בתורה שממנו למד כותב ספר משלי על אודות היתכנותו של מצב אנושי מעין זה המתואר בפסוק. המהרש"א נדרש לשאלה - מדוע התמיה הפסוק את ר' יוחנן (ר"י)? הרי בוודאי נחשף אליו בעבר.

נראה לפרש דודאי ר"י הוה ידע זה המקרא שבמשלי קודם ששמע מהינוקא אלא שלפי עניינו שם היה דעת ר"י לפרש האי קרא כי ע"י איוולת ושטות של אדם מסלף ומתקלקל דרכיו ומעשיו גם על ה' יזעף לבו שמהרהר על ה' בדבר אמוניי ודבר זה ודאי רמוז בתורה כמ"ש כי תשטה אשתו אין אדם עושה עבירה אא"כ נכנסה בו רוח שטות והיה נראה לו דוחק לפרש דרכו על פגעי אדם עד אחר ששמע זה המקרא מפי ינוקא כפי המבוקש ממנו שאמר פסוק לי פסוקיך ואמר ליה הינוקא זה הפסוק הבין ר"י ממנו שהוא מפרש זה המקרא כעניין זה ודרכו על פגעי אדם ויזעף מלשון תרעומת והרהור האדם על ה' ומדת דינו ועל זה היה ר"י מתמה מי איכא מידי וכו' ודו"ק.1

ר' יוחנן, מציע המהרש"א, הכיר את הפסוק, אולם היה רגיל לקרוא אותו בהשראת הקשרו כפסוק על "דבר אמוניי", כלומר, בתחום התהייה התיאולוגית, המוכרת מהלכות נוספות וממדרשים העוסקים בעניין, כגון המדרש בדבר רוח השטות המשיאה את האדם לדבר עבירה. עקירת הפסוק מהקשרו והצבתו בפני עצמו האירו את הפסוק במשמעות חדשה ומתמיהה שר' יוחנן לא נחשף אליה עד כה: הפסוק מתאר מצב של אדם המטיל את האחריות לנסיבות חייו הקשות ולבחירותיו המוטעות בחייו - על ה'. קריאת הפסוק בהקשרו מטעינה אותו במובן אחד, ואילו הצבתו בפני עצמו ומחוץ להקשרו במקרא חושפת משמעות נוספת שהוסוותה על ידי ההקשר. רק כאשר ביקש ר' יוחנן מן התינוק שיפסוק לו את פסוקו, הוא שמע אותו לראשונה בפני עצמו והתפנה להרהר על משמעותו ועל ייחודיותו.

המהרש"א מיטיב לנסח את החוויה העיקרית שמתארים הסיפורים שנבחן בחיבור זה: ניתוק הפסוק מהקשרו והצבתו מחדש בהקשר פלאי בהתאמה לנסיבות שבהן נאמר מרעננים את הקריאה בו. מבחינת החכם השומע את הפסוק מפי התינוק, הפסוק נאמר למענו ועבורו. כעת, מחוץ להקשר המוכר, החכם, שהוא אחוז פליאה אל מול ההתאמה המופלאה של תוכן הפסוק לנסיבות חייו, יכול לגשת אל הפסוק ללא מחויבות ובמנותק ממוסכמות ולדרוש את תוכנו דרשה אישית.

אף עבורי, ממש כמו גיבורי הסיפורים, הייתה חוויית הכתיבה של חיבור זה מעין מפגש מחודש ומרענן עם טקסט מוכר: מעשי חכמים שבתלמוד. זכיתי, ורוב חיי עסקתי בצורה זו או אחרת בחז"ל וביצירותיהם, אך קובץ הסיפורים שבו עוסק מחקר זה אפשר לי מבט מרוכז, מעמיק, מלמד ומחנך, שלא זכיתי לו עד כה.

 

***

 

חובה נעימה היא להודות לכל מי שאפשר את כתיבת חיבור זה: פרופ' רלה קושלבסקי, ששיחותינו היו שיעור מתמשך ודיון מפרה ומלמד; למשרד נשיא אוניברסיטת בר אילן על מלגת הלימודים הנדיבה; למכללת הקריה האקדמית אונו, ביתי האקדמי, שאפשרה את הוצאתו לאור של חיבור זה, ולפרופסור טובה הרטמן, דיקן הפקולטה לחברה חינוך ורוח במכללה, המלווה את דרכי בחכמתה ובעצתה הטובה; להוריי היקרים פרופ' סטיוארט כהן ופרופ' טובה כהן, שמהם למדתי העמקה ומחויבות אקדמית לצד הוגנות ורגישות אנושית; לצוות הספרנים והספרניות שבספריית מכללת יעקב הרצוג, שהייתה לי כבית בעת כתיבת חיבור זה; ולבסוף לילדיי היקרים, בעז אליעזר, אסף, עדיאל, אילה, שחרי, זהר שרה ותהל, התינוקות הפוסקים לי פסוקם מדי יום ביומו; ולאשתי האהובה מיכל: שלי ושלכם שלה הוא.

 

ראש צורים,

טבת, תשפ"א

 

 

צחי כהן

ד"ר צחי כהן הוא מרצה לספרות, יהדות וחינוך בקריה האקדמית אונו ובמכללת הרצוג להכשרת מורים; מחקריו עוסקים בספרות חז"ל, בפדגוגיה חדשנית, בספרות עברית, בקולנוע עכשווי ובנקודות ההשקה בין עולמות התרבות והחברה. ספרו "לְמָה דומה קולנוע" עומד לראות אור בקרוב.
 

עוד על הספר

  • הוצאה: רסלינג
  • תאריך הוצאה: פברואר 2021
  • קטגוריה: עיון, יהדות
  • מספר עמודים: 215 עמ' מודפסים

נושאים

סיפורי 'פסוק לי פסוקך' צחי כהן

פתח דבר


נושא חיבור זה הוא סיפורים אחדים הפזורים בתלמודים ובמדרש, על אודות חכמים השרויים בנקודת משבר או התלבטות, לעיתים סביב מעמדם כמנהיגים וכבעלי תפקיד ציבורי. בכל אחד מן הסיפורים שומע הגיבור מפי תינוק פסוק או שבר פסוק, לעיתים בתגובה על הפנייה "פסוק לי פסוקך". הפסוק שהתינוק משמיע מתאים באופן מושלם ומופלא בעיני החכם למצב שבו הוא נתון, ומשמש אות וסימן עבורו לפתרון התלבטותו. החכם מגיב בהיגד אישי, המבהיר כיצד הבין את הפסוק ששמע כרלוונטי לו, ומהי מסקנתו מכך. המספר מסמן משפט זה כדרשה על הפסוק באמצעות המטבע הלשוני "אמר" או "אמר שמע מיניה", המקובל בספרות חז"ל לסימון פעולה של הסקת מסקנות מן הכתובים. פרקטיקה זו היא וריאציה יהודית־ייחודית על טכניקת חיזוי עתידות מוכרת בעולם העתיק.

בפירושו של המהרש"א לסיפור מפגשם של ר' יוחנן והתינוק מבית ריש לקיש (תענית ט, ע"א), אחד מסיפורי הקורפוס, מצאתי הד לרעיונות שייבחנו במסגרת חיבור זה. במפגשם התינוק מצטט את הפסוק "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ" (משלי יט, ג). ר' יוחנן תמה על פסוק זה ושואל היכן הוא נרמז, כלומר, מהו הפסוק בתורה שממנו למד כותב ספר משלי על אודות היתכנותו של מצב אנושי מעין זה המתואר בפסוק. המהרש"א נדרש לשאלה - מדוע התמיה הפסוק את ר' יוחנן (ר"י)? הרי בוודאי נחשף אליו בעבר.

נראה לפרש דודאי ר"י הוה ידע זה המקרא שבמשלי קודם ששמע מהינוקא אלא שלפי עניינו שם היה דעת ר"י לפרש האי קרא כי ע"י איוולת ושטות של אדם מסלף ומתקלקל דרכיו ומעשיו גם על ה' יזעף לבו שמהרהר על ה' בדבר אמוניי ודבר זה ודאי רמוז בתורה כמ"ש כי תשטה אשתו אין אדם עושה עבירה אא"כ נכנסה בו רוח שטות והיה נראה לו דוחק לפרש דרכו על פגעי אדם עד אחר ששמע זה המקרא מפי ינוקא כפי המבוקש ממנו שאמר פסוק לי פסוקיך ואמר ליה הינוקא זה הפסוק הבין ר"י ממנו שהוא מפרש זה המקרא כעניין זה ודרכו על פגעי אדם ויזעף מלשון תרעומת והרהור האדם על ה' ומדת דינו ועל זה היה ר"י מתמה מי איכא מידי וכו' ודו"ק.1

ר' יוחנן, מציע המהרש"א, הכיר את הפסוק, אולם היה רגיל לקרוא אותו בהשראת הקשרו כפסוק על "דבר אמוניי", כלומר, בתחום התהייה התיאולוגית, המוכרת מהלכות נוספות וממדרשים העוסקים בעניין, כגון המדרש בדבר רוח השטות המשיאה את האדם לדבר עבירה. עקירת הפסוק מהקשרו והצבתו בפני עצמו האירו את הפסוק במשמעות חדשה ומתמיהה שר' יוחנן לא נחשף אליה עד כה: הפסוק מתאר מצב של אדם המטיל את האחריות לנסיבות חייו הקשות ולבחירותיו המוטעות בחייו - על ה'. קריאת הפסוק בהקשרו מטעינה אותו במובן אחד, ואילו הצבתו בפני עצמו ומחוץ להקשרו במקרא חושפת משמעות נוספת שהוסוותה על ידי ההקשר. רק כאשר ביקש ר' יוחנן מן התינוק שיפסוק לו את פסוקו, הוא שמע אותו לראשונה בפני עצמו והתפנה להרהר על משמעותו ועל ייחודיותו.

המהרש"א מיטיב לנסח את החוויה העיקרית שמתארים הסיפורים שנבחן בחיבור זה: ניתוק הפסוק מהקשרו והצבתו מחדש בהקשר פלאי בהתאמה לנסיבות שבהן נאמר מרעננים את הקריאה בו. מבחינת החכם השומע את הפסוק מפי התינוק, הפסוק נאמר למענו ועבורו. כעת, מחוץ להקשר המוכר, החכם, שהוא אחוז פליאה אל מול ההתאמה המופלאה של תוכן הפסוק לנסיבות חייו, יכול לגשת אל הפסוק ללא מחויבות ובמנותק ממוסכמות ולדרוש את תוכנו דרשה אישית.

אף עבורי, ממש כמו גיבורי הסיפורים, הייתה חוויית הכתיבה של חיבור זה מעין מפגש מחודש ומרענן עם טקסט מוכר: מעשי חכמים שבתלמוד. זכיתי, ורוב חיי עסקתי בצורה זו או אחרת בחז"ל וביצירותיהם, אך קובץ הסיפורים שבו עוסק מחקר זה אפשר לי מבט מרוכז, מעמיק, מלמד ומחנך, שלא זכיתי לו עד כה.

 

***

 

חובה נעימה היא להודות לכל מי שאפשר את כתיבת חיבור זה: פרופ' רלה קושלבסקי, ששיחותינו היו שיעור מתמשך ודיון מפרה ומלמד; למשרד נשיא אוניברסיטת בר אילן על מלגת הלימודים הנדיבה; למכללת הקריה האקדמית אונו, ביתי האקדמי, שאפשרה את הוצאתו לאור של חיבור זה, ולפרופסור טובה הרטמן, דיקן הפקולטה לחברה חינוך ורוח במכללה, המלווה את דרכי בחכמתה ובעצתה הטובה; להוריי היקרים פרופ' סטיוארט כהן ופרופ' טובה כהן, שמהם למדתי העמקה ומחויבות אקדמית לצד הוגנות ורגישות אנושית; לצוות הספרנים והספרניות שבספריית מכללת יעקב הרצוג, שהייתה לי כבית בעת כתיבת חיבור זה; ולבסוף לילדיי היקרים, בעז אליעזר, אסף, עדיאל, אילה, שחרי, זהר שרה ותהל, התינוקות הפוסקים לי פסוקם מדי יום ביומו; ולאשתי האהובה מיכל: שלי ושלכם שלה הוא.

 

ראש צורים,

טבת, תשפ"א