מח"ש

פרק א' — חפש את התמורה

בשנת 2003 הייתי חוקר בעל ותק של שנה. את ניסיוני רכשתי בעיקר מחקירות שוטרים שעל פי החשד קיבלו במרמה תארים אקדמאים מאוניברסיטאות זרות. מרביתם מאוניברסיטת לטביה אך גם דרבי, האמברסייד, מולדובה וברלינגטון.

אחת החקירות המרכזיות של יחידת החשיפה במח"ש באותה שנה הייתה חקירה מורכבת למדי של קצין בלשכת התנועה בחיפה בשם יצחק וקנין. השתתפתי במעצרים שבוצעו בפרשייה זו בחיפה. היה זה ריכוז מאמץ של יחידת החשיפה על חוקריה ואנשי המודיעין שלה בשיתוף חוקרים מצוות צפון. לאחר המעצרים הועברו הקצין החשוד ומעורבים נוספים לחקירה במשרדי יחידת החשיפה בהר חוצבים בירושלים.

בשל היותי חוקר חסר ניסיון לא שובצתי לחקירות. בין העצורים היה עו"ד סמי עבאדי מג'דידה מאכר. בשלב מסוים הורה לי ראש יחידת החשיפה אבי ורצברגר לחקור את עורך הדין משום שהחוקר שיועד לחקירתו, סלמאן איברהים מצוות צפון, בושש לבוא. הכרתי את חומר החקירה היטב. קראתי מספר מסמכים רלוונטיים. ארגנתי בראשי פרקים את החקירה ותוך דקות התחלתי לחקור את עורך הדין. עורך הדין עבאדי ייצג חשודים בעבירות תנועה בשימועים על פסילות מנהליות בפני קצין התנועה וקנין. החשד היה כי באמצעות גיסו של עורך הדין לקח קצין המשטרה מתת שוחד בדמות טובות הנאה שונות בתמורה להימנעות מפסילת רישיונות נהיגה של אנשים אותם ייצג עורך הדין. כצפוי הכחיש עורך הדין את החשדות. הראיות בתיק לא היו חזקות במיוחד. בהמשך היום הוארך מעצרו בימים ספורים והוא הועבר לבית המעצר במגרש הרוסים.

למחרת החזרתי עצור אחר לבית המעצר. בעודי עושה דרכי לכיוון היציאה הבחנתי בעורך הדין עבאדי באחד התאים. כל מי שביקר בבתי מעצר מכיר את הצחנה האופיינית למקום. המשפט "ניתן לו להריח קצת ליזול" כאמצעי לריכוך החשוד הוא קלישאה מוכרת בין חוקרים. קשה היה להכיר את עורך הדין המצוחצח מאתמול עם האדם המיוזע, הבלתי מגולח והנואש שראיתי בתא. שאלתי אותו לשלומו. עורך הדין שאל מה יקרה איתו. אמרתי לו שהוא יודע שזה תלוי בו. עבאדי אמר "בני, תעזור לי". אמרתי לו שאעזור לו ואביא אותו לחקירה בה ימסור את כל האמת אבל כדי שאדע שהוא רציני אני מבקש שירשום כמה דברים. שלפתי דף נייר מסרתי לו ואמרתי לו שיכתוב שהוא מתכוון למסור את האמת לגבי טובות ההנאה שקיבל קצין המשטרה בתמורה להקלות בשימועים. עבאדי רשם מספר מילים ברוח זו. הסעתי אותו למשרדי מח"ש. הכנסתי אותו לחדר החקירות. החתמתי אותו על טופס אזהרה כחשוד וגביתי ממנו הודעה מפורטת על חלקו בפרשה. לא יידעתי מראש את ורצברגר או את אלכס ראש צוות החוקרים. היה לי חשוב לא לאבד מומנטום ולנצל עד תום את חלון ההזדמנויות שנפתח. לאחר שסיים את דבריו הראיתי את ההודעה לממונים. זה השלב בו מתבקש החוקר לחדד כמה דברים. זהו שלב מסוכן מאוד. בקרב החוקרים שגורה האמרה שמרוב חידודים העיפרון נגמר. אני דוגל בשיטה שאם נאמרים דברים מפלילים לא כדאי לגעת בהם כדי למנוע מקצה שיפורים ושיפור עמדות מצד החשוד. מניסיוני חפירות יתר מזיקות לחקירה. מתוקף מעמדי הנמוך בשרשרת המזון של החוקרים באותה עת מילאתי כמובן את דרישות הממונים ללא ערעור ואיך שהוא לא נגרם נזק לחקירה.

תיק זה התנהל כאמור בשנת 2003. כתב האישום הוגש ע"י פרקליטות מחוז חיפה ב 2007 וגזר הדין ניתן בשנת 2011. כן אפשר בהחלט להוסיף סימן קריאה.

לאורך שנים לא הגישה פרקליטות מח"ש כתבי אישום אלא הסתפקה בחוות דעת שהועברו לפרקליטויות השונות. סברתי באותה תקופה כי הסיבה לסחבת הלא הגיונית היא התייחסות פרקליטויות אחרות לתיקי מח"ש כאל סרח עודף המייצר להן עבודה נוספת ואינו תופס מקום חשוב בסדר עדיפויותיהן. כשחלפו השנים ומח"ש הגישה בעצמה כתבי אישום בכל רחבי הארץ הבנתי שהחמרתי בביקורתי כלפי פרקליטויות אחרות. אצלנו במח"ש המצב לא היה טוב יותר.

מפרשה מורכבת הכוללת נאשמים רבים המעורבים בעבירות מול הנאשם העיקרי קצין המשטרה וקנין דולל כתב האישום ונותרו ממנו אך ורק האישומים הקשורים לעבירות שביצע וקנין מול עו"ד סמי עבאדי. אין פלא שלאחר שמונה שנים מפיצוח התיק, ולמרות אמירות קשות של בית המשפט לגבי חומרת עבירות לקיחת השוחד והפרת האמונים המצדיקות לדברי בית המשפט מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, החליט השופט להתחשב בעינוי הדין שנגרם לנאשם ולגזור עליו ששה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. חלק מעינוי הדין יש לזקוף לחובת הנאשם שכפר בהאשמות, בחר לנהל משפט ורק בשלב מתקדם חזר בו מכפירתו והודה בהאשמות אולם ניהול משפט בסדר גודל כזה לאורך 8 שנים לא יכול להיות מופע תקין לפי כל קנה מידה¹.

אחד האזרחים שנחקרו באזהרה בתיק זה ב 2003 ושמם נגרע מכתב האישום המתוקן בעניינו של יצחק וקנין היה ח' ששימש כנהגו של הרב הראשי הספרדי של חיפה.

בנובמבר 2006 חזר ח' לפקוד את משרדי מח"ש כחשוד. במסגרת חקירה סמויה של יאח"ה (היחידה הארצית לחקירות הונאה) כנגד ח' בחשד למתן שוחד לגורמים בבית הדין הרבני בחיפה עלה גם חשד על מעורבותו בקשרים פליליים בתחום טוהר המידות עם מפקד מרחב עמקים נצ"מ שמעון זיגדון. אחד החשדות היה שבין זיגדון לבין ח' שהיה פעיל בש"ס ומקורב לגורמים בליכוד נרקמו קשרים כדי שח' ידאג לקידומו של זיגדון במשטרה בזכות קשריו הפוליטיים. קיבלנו לידינו את חומרי החקירה הרלוונטיים שכללו בין היתר האזנות סתר. זיגדון נחקר על ידי. בסיומה של החקירה הוא הורחק מתפקידו ולאחר מספר חודשים פרש מהמשטרה. בתוך כחודש הועבר תיקו על ידי יחידת החשיפה לפרקליטות מח"ש עם המלצה להעמידו לדין פלילי. בתחילת 2008 הועבר תיקו ממח"ש לפרקליטות מחוז חיפה עם חוות דעת של פרקליטות מח"ש כי יש להעמידו לדין בגין לקיחת שוחד והפרת אמונים. בסוף 2009 נסגר התיק כנגדו בפרקליטות חיפה מחוסר ראיות מספיקות².

נחזור לח'. במסגרת חומרי החקירה הרלוונטיים בנושא נצ"מ זיגדון נחשפתי לקשרים הדוקים למדי בין ח' לבין השר יעקב אדרי. מחומר החקירה עלה כי לח' היו גם קשרים עם ח"כ צעיר ולבבי מהליכוד בשם משה כחלון. בצד חביבותו נמנע כחלון מלגלוש לאפיקים אסורים, להבטחות או לקבלת טובות הנאה מח'. אדרי לעומתו לא היה זהיר. עפ"י פרסומים בתקשורת נחקר אדרי באזהרה בחקירה שניהלה יאח"ה בחשד שקיבל טובות הנאה מח'. ח' נחקר בחשד כי תיווך לכאורה במספר מקרי שוחד ללא קשר לאדרי. עפ"י פרסומים בתקשורת נאמר כי בעקבות החקירה קבעה יאח"ה כי נמצאה תשתית ראייתית לכאורה לביסוס החשדות כנגד אדרי בעבירות מתחום טוהר המידות בכל הנוגע למגעיו עם ח' לגבי התקופה בה כיהן כסגן השר לביטחון פנים³.

לאחר שהתוודעתי בחקירת זיגדון לקשרים בין אדרי לבין ח' עלה בדעתי דבר נוסף. ח' ואדרי נשמעו מקורבים למדי. בהנחה שהשניים מכירים מזה זמן אזי כאשר נחקר ח' על ידי מח"ש ב 2003 בפרשת וקנין שיערתי שהוא פנה מן הסתם למקורבו אדרי ששימש באותה עת כסגן השר לביטחון פנים. בדיקה קצרה העלתה שבאותה תקופה היה אדרי פעיל מאוד בביקורתו כלפי מח"ש. ב 23.11.04 ביקר אדרי את התנהלות מח"ש בועדת חוקה חוק ומשפט בהשתתפות ראש מח"ש הרצל שבירו. אדרי ביקש לבדוק מהשורש את כל נושא מח"ש לאחר 12 שנות קיומה. אדרי ציין כי שלח מכתב לשר המשפטים בנדון⁴. בעקבות דברים אלה שלח שר המשפטים יוסף טומי לפיד מכתב ליו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט ח"כ יורי שטרן ובו כתב: "אני מניח שהתקפה על מח"ש זוכה לאהדה בקרב שוטרים לא מעטים. אך זו לא יכולה להיות סיבה לכך שסגן השר לביטחון פנים יוצא למערכה כנגד הגוף שחוקר את פעולות משרדו....פליאה היא בעיניי שאתה יוצא בפומבי להתקפה כזו, שהיא בלתי מבוססת עובדתית". יחד עם זאת כתב לפיד באותו מכתב כי הורה לבחון את נושא אזרוח מח"ש שעד אז כלל לא עמד על סדר היום הציבורי⁵.

במאמר מוסגר אציין כי לא היה חשש לבחינה ממשית של נושא האזרוח. יוסף לפיד כשורה ארוכה של שרי משפטים לפניו ואחריו לא הותיר ככל שאני זוכר חותם משמעותי במשרד. בודדים הם שרי המשפטים שניהלו ביד רמה את משרדיהם ועיצבו מדיניות משמעותית. במבט על לאורך השנים מקום המדינה ניתן לציין מבין אלה את פינחס רוזן, דן מרידור ואיילת שקד. בכך איני מטיל ספק ברצונו הטוב ובכנות כוונותיו של כבוד השר לפיד. הדבר היחיד הזכור לי מתקופת לפיד כשר משפטים היא הנחייתו כי בכל מבנה וקומה השייכים למשרד המשפטים ברחבי הארץ יוצב שלט "אם יש צדק יופע מיד". כאיש ספר אין ספק שלפיד ידע כי המשפט לקוח מ "על השחיטה" של ביאליק שנכתב בעקבות פוגרום קישינב. תמהתי מה מצא שר המשפטים של מדינת ישראל החופשית לבטא את זעקת היהודי רדוף הפוגרומים בגולה הדוויה.

אני חייב לציין כי ביקורתו של אדרי בועדת חוק חוקה ומשפט בעניין מח"ש הייתה עניינית, לגיטימית ולא מתלהמת. אדרי דיבר על עינוי הדין הנגרם לנחקרים, על פתיחת תיקים בקול תרועה וסגירתם בשקט ועל סכנת סירוס השוטרים בהגשת תלונות שווא. דוברים אחרים מבין חברי הכנסת כיורי שטרן, אופיר פינס ודוד אזולאי היו הרבה יותר חריפים ורדיקלים⁶. יחד עם זאת סברתי כי עיתוי העלאת הדברים מעלה חשד כי אדרי מרצה חברים כח' שנפגעו מאפקטיביות מח"ש וחוטא ביחסי קח ותן.

בעבירות שוחד האינסטינקט הבריא של החוקר הוא תמיד לנסות ולאתר את המתת מצד אחד ואת התמורה מצד שני. מעטים המקרים בהם מקבל בית המשפט עבירת שוחד ללא קיום שני מרכיביה מתוך הסתמכות על "שלח לחמך על פני המים". השאלה שחוקר חייב לשאול את עצמו היא אם מאן דהוא טורח לתת טובות הנאה לאיש ציבור מהי התמורה שהוא מקבל מאיש הציבור בתפקידו הציבורי.

אדרי כאמור היה ענייני בביקורתו אולם סעיף 293 (סעיף קטן 7) לחוק העונשין קובע כי אין נפקא מינה בשוחד אם נלקח על מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו.

למקטע החשד שהתעורר אצלי לעבירה פלילית לכאורה ביחסי תן וקח בין אדרי לבין ח' לא היה קשר למעורבות שוטרים בפלילים ועל כן לא היה בסמכות מח"ש לטפל בכך. כתבתי מזכר לסגן מנהל מח"ש מומי למברגר ופרטתי את החשד.

לאחר מספר שבועות נסעתי למשרדי יאח"ה בבת ים לאסוף חומרי חקירה בתיק אחר. בעודי נמצא באחד המסדרונות ניגש אלי קצין משטרה שלא הכרתי, הציג עצמו כשלומי איילון מפקד יאח"ה ושאל אם אני בני צברי. לאחר שעניתי בחיוב אמר לי שקיבל את המזכר ממומי והנושא נבדק אולם לא עלה בידם לעבות את החשד לכלל ראיות. הודתי לו ועזבתי את המקום. הייתי שבע רצון מההתייחסות הרצינית. אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים. אתיאיסט כמוני מסתפק בשביעות רצון כשהמכונה עובדת ללא קלקולים.

באפריל 2008 החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שלא להעמיד לדין את שר הקליטה והעלייה יעקב אדרי בגין העבירות עליהן נחקר ביאח"ה והתיק נסגר מחוסר ראיות מספיקות⁷.