לא גבה לבו

גורם ההפתעה
 

אינספור גבות התרוממו. פרשנים חדי עט התפתלו בין פליאה ללגלוג. הסערה שטלטלה את המדינה נפתרה בצורה שאיש לא חזה. "אני אינני ראוי ואינני מתאים, אינני מבין בכלכלה", אמר רק שעות אחדות קודם לכן האיש שהתמנה לשר האוצר. "אינני חפץ בכך. מה יאמרו הבריות. רחמו עלי". אבל חבריו לא הרפו. הם גייסו את "כי לכך נוצרנו" של מנחם בגין, ובתוך דקות אחדות נרשמה באפריל 1986 החלטת ממשלה ויצאה הודעה: "משה נסים שר האוצר".

"שר האוצר קיבל סדרה מרוכזת של שיעורים בכלכלה", קרא הפרשן הכלכלי של "מעריב" לישיבתו הראשונה של נסים עם מנכ"ל המשרד, לישיבת התיאום בינו לבין ראש הממשלה שמעון פרס ולכמה התייעצויות שקיים השר החדש עם פרופסורים לכלכלה. "בשלב זה הוא לא מזיק", סיכם העורך הכלכלי של העיתון "חדשות" את השבועיים הראשונים של שר האוצר החדש.

נסים עצמו, אולי שרוי עדיין בתחושת ההפתעה, נראה תחילה כמשתף פעולה עם בעלי התהיות. "אינני מתאים ואינני ראוי", הוא חזר ואמר לעיתונאים ולחבריו, אך גם סיפר כי מיד לאחר שהסתיימה ישיבת הממשלה הוא הלך לכותל המערבי, בדיוק כמו שעשה כאשר מונה לראשונה לשר בלי תיק בממשלת בגין הראשונה. "בצעידה אל הכותל ובעומדי מול המקום הקדוש הזה נזכרתי באבי, הרב יצחק נסים, שהיה הראשון לציון והרב הראשי לישראל במשך 18 שנים", הוא סיפר לכתב של "מעריב". "לא יכולתי להתפלל להצלחה, כי זה היה מעבר לכל ציפייה. נשאתי תפילה למשהו מתון יותר: יהי רצון, אמרתי, שלא תצא תקלה מתחת ידי".1

וזה מה שמתחבא עמוק בפנים, ומה שמפעיל את משה נסים מאז ילדותו ברחוב דוד ילין בירושלים, דרך ארבעה עשורים בכנסת ובממשלה ועד היום, במרומי הקומה ה-20, במשרד עורכי הדין ברמת גן, שהוא עומד בראשו ומגיע אליו מביתו בירושלים מדי יום ביומו גם בגיל 85. במשרד האוצר הוא עשה את הבלתי ייאמן "בשביל עם ישראל כולו" באמצעות מהפכה חסרת תקדים, שכללה רפורמה במיסים, רפורמה בשוק ההון, שינוי דרמטי במצבת החובות ומאות החלטות חדות וברורות. בניגוד לשרים רבים אחרים, כאשר התקבלה החלטה - הוא גם התעקש על ביצועה. חלפו פחות משמונה חודשים, ובסוף דצמבר 1986 כבר בחרו רוב המדורים הכלכליים במשה נסים, האיש שזה עתה "קיבל שיעורים בכלכלה", לאיש השנה.

איש השנה
כך למשל כתב הפרשן הכלכלי יובל אליצור, שלא היה קרוב בדעותיו החברתיות־כלכליות לאלו של נסים, ב"מוסף עסקים" של "מעריב" (בקיצורים מתחייבים):

ארשת פניו של שר האוצר משה נסים לא גילתה זאת. בראיונות הרבים שהעניק לאמצעי התקשורת היה תמיד נינוח, חייכני, תקיף ובטוח. לא רק בצדקת התוכנית הכלכלית שהגיש לממשלה, אלא גם ביכולתו לשמר ואף לקיים את עיקרי רעיונותיו. עם זאת, אין כל ספק שהשבועיים האחרונים של שנת 1986, שבהם עמד במרכז זירת האירועים הישראלית, היו בין הקשים שעברו על שר האוצר... אבל מעטים יחלקו על כך שכמי שהשפיע על המשק הישראלי בשנת 1986 יותר מכל אדם אחר, וכמי שהוכיח מנהיגות ותעוזה - משה נסים הוא המועמד המתאים, אולי המועמד היחיד הראוי לתואר "איש השנה במשק הישראלי".

בחירתו של נסים לתפקיד שר האוצר נתקבלה בציבור כעוד "תרגיל מבריק" ציני למדי של הפוליטיקה הישראלית. הדימוי על נסים היה של פוליטיקאי משופשף אך לא מבריק יתר על המידה. אדם שהצליח להתקדם בסולם התפקידים הבכירים במדינה בזכות היותו מאופק... אולם בחודשים האחרונים נשתנתה לפתע נימת ההתייחסות של עמיתים בממשלה, יריבים פוליטיים ואף של אמצעי התקשורת. בעלי טורים הידועים בחריפות כתיבתם, פרשנים כלכליים שאינם מרבים לפרגן לממשלה ואף הכתבים מן השורה החלו לכתוב בהערכה גלויה לשר האוצר, ש"גנב את ההצגה".

העניין בנסים גדל כאשר נתגלה כלוחם עיקש למען יישומה של תוכנית כלכלית, שעוררה התנגדות חריפה גם בקרב כמה מחבריו בליכוד. הוא לא נרתע גם כאשר הביקורת הלכה והחריפה... בהצטנעות הכנה, האופיינית לו, טען נסים כי אין מדובר בתוכנית כלכלית מקורית, אלא בשלב ב' של המדיניות שאומצה ביולי 1985. אבל, בחינה מדוקדקת יותר של החוברת בת 32 העמודים תגלה שיש כאן תפיסה חברתית־כלכלית חדשה.

עובדה מוזרה היא שדווקא משה נסים, המשפטן שרכש את עיקר ניסיונו לא בעולם העסקים אלא בפוליטיקה, העז לגבש תוכנית כלכלית שיש בה רעיון מסודר: זירוז יציאתה של הממשלה מעולם העסקים. על פי תורתו, הממשלה אינה צריכה להשקיע ממקורותיה, או לעשות פעולה יזומה אחרת, כדי להעלות את המשק על מסלול של צמיחה יצרנית. כל מה שעליה לעשות הוא ליצור את התנאים שיאפשרו לגורמים הפרטיים להשקיע ולפתח עסקים - לרווחתם שלהם ולרווחת המשק.

אומנם, הרעיונות האלה אינם מקוריים... אך כוחו של משה נסים בהתמדה. כמו שרי מפא"י הראשונים, שסוד הצלחתם היה ביכולתם לעייף את יריביהם ולהביא לקבלת החלטות מכריעות בשעה שעיניהם של בני הפלוגתא שלהם כבר נעצמות, כך השיג נסים את רצונו במרבית המחלוקות שהתעוררו מאז התיישב על כיסא שר האוצר. הוא שומר על רעננותו גם לאחר שעות עבודה ארוכות, ואינו שוכח גם אז פסוק במקומו ואפילו מילתא דבדיחותא.

רק בחודשים הקרובים נדע אם צדק נסים כאשר העניק תמיכה בלתי מסויגת לתוכנית הכלכלית הנושאת את שמו. אז גם יתברר אם היה מקום להציע רפורמה כה מרחיקת לכת בתחום המיסים. מה שברור כבר עתה, מעבר לכל ספק, שגם אם יטביע משה נסים את חותמו על המציאות הכלכלית וגם אם ייגנזו הצעותיו - עלייתו לעמדת מפתח במשק היתה מרנינה. עצם הוויכוח הציבורי שעוררה תוכניתו הבהיר מה חסר ומה רצוי שיהיה במדיניותה הכלכלית של הממשלה.

"רוב עמלו של אדם בידו"
סיפור כהונתו של משה נסים כשר האוצר יסופר בהמשך. המוטו שלו לאורך כל התקופה, "רוב עמלו של אדם בידו", חיוני כבר כאן. זאת היתה ההנחיה של נסים לפקידי האוצר כבר ביומו הראשון במשרד, וזה היה עמוד השדרה של מה שכינה תוכנית "המשך". היא נועדה להמשיך ולהשלים את תוכנית החירום לייצוב המשק, שתכליתה היתה לבלום את הסחרור האינפלציוני ב-1985. בשיאה הגיעה האינפלציה במשק הישראלי ל-444%, עלייה של יותר מאחוז ביום במדד המחירים לצרכן. תוכנית "המשך" נועדה ליצור יציבות ולהעביר את המשק ממיתון וקיפאון לצמיחה כלכלית ולהגברת התעסוקה, על ידי הפניית משאבים להשקעות, לעידוד העבודה, לפריון ולהתייעלות. היא הושתתה בעיקרה על שתי רפורמות יסודיות - האחת במיסים והשנייה בשוק ההון.

נטל המיסים הכבד בישראל גרם עיוותים רבים והגביל מאוד את יכולתו של המשק לצמוח. ללא ועדה ציבורית וללא דיונים ממושכים ומתוקשרים, על יסוד דיונים פנימיים מעמיקים באוצר, תוך זמן קצר יחסית ובלי רעשים, הפעיל נסים רפורמה מקיפה, הגדולה אי־פעם בישראל, שכללה כמעט את כל סוגי המיסים, גם כשהיה להם שם אחר. כל זה בלי שהוטלו מיסים אחרים כדי לקזז את אותה הורדת מיסים דרמטית. עלות הרפורמה, שהסתכמה במיליארדי שקלים בערכי 1987, מומנה מתקציב המדינה בלבד.

▪ מס הכנסה ליחידים הופחת ממס שולי מרבי בגובה 60% ל-48%, הורחבו מדרגות המס (כלומר, הורחק המעבר לדרגת מס גבוהה יותר) וגדל מספר הפטורים ממס.

▪ מס הכנסה לחברות הופחת מ-61% ל-45%, והוחלט כי הוא ימשיך לרדת בצורה הדרגתית של אחוז אחד מדי שנה (ואכן, המס ירד ל-36% ב-1996).

▪ מס הכנסה למפעלים מאושרים הופחת מ-35% ל-25%.

▪ מס מעסיקים ירד מ-7% ל-4% (ב-1991, כשר התעשייה והמסחר, הציע נסים לממשלה לבטל לחלוטין את מס המעסיקים, וההצעה התקבלה).

▪ בוטלו או לא חודשו: מס יֶסֶף, ההיטל על רכוש, ההיטל על רכב, היטל חינוך, היטל נסיעות, היטל שירותים מיובאים, המיסוי על קצבאות זיקנה ועל קצבאות ילדים והמיסוי על ארוחות עובדים.

▪ הוחזרו קצבת הילד הראשון, רבע נקודת זיכוי לרווקים ולנשואים ללא ילדים.

▪ הופחתו תשלומי המעסיקים לביטוח לאומי ב-7.7%, בעלות של מיליארדי שקלים.

התוצאות היו חדות וברורות: היצע העבודה עלה, האבטלה ירדה, ההכנסות של קופת המדינה ממיסים גדלו, תקציב המדינה ל-1987 לא רק שלא הסתיים בגירעון - הוא הסתיים ביתרה של 1%, התוצר העסקי צמח באותה שנה ב-9.7%. שיא של כל השנים. לא פלא שנסים נבחר, כאמור, לאיש השנה במרבית העיתונים. ולא זו בלבד - רבים וטובים בין בכירי המשק והכלכלה, ועימם עיתונאים ואישי ציבור אז והיום, מכתירים אותו כשר האוצר הטוב ביותר שהיה לישראל.

אבל נתחיל מבראשית.

בן זקונים במשפחת נסים
ביום ז' בניסן התרצ"ה, 10 באפריל 1935, כרעה ויקטוריה נסים ללדת בביתה בירושלים. טקס ברית המילה של הרך הנולד התקיים בחג הפסח. המוהל היה אביו, הרב יצחק נסים, והסנדק היה הרופא האגדי ד"ר משה וולך, המייסד, המנהל והרופא הראשי של בית החולים "שערי צדק" - "בית חולים וולך" בפי כל.

שמו של הפעוט החייכן נקרא בישראל משה בנימין. בבית המתינו לו שני אחיו וארבע אחיותיו - בצלאל, מאיר בניהו, ברוריה, רות, צופיה ואילנה.

האוניברסיטה העברית חגגה בירושלים עשור להיווסדה ביום בו נולד בן הזקונים במשפחת נסים. בחיפה נפתחה המכבייה השנייה. בארצות הברית ניסו להתנקש בחייו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. באירופה התקדרו השמיים נוכח מה שנראה כבר בבירור כהכנות של גרמניה הנאצית למלחמה, וראש הממשלה המיועד של בריטניה, סטנלי בולדווין, הכריז: "העולם נראה כמשתגע".