שחפים בסופה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שחפים בסופה
מכר
מאות
עותקים
שחפים בסופה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

שחפים בסופה

4.9 כוכבים (7 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: משה ארלנדור אוקון
  • הוצאה: מירבל
  • תאריך הוצאה: ינואר 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 110 עמ' מודפסים

אינר קאורסון

איינר קאורסון נולד ב־1955 ברייקיאוויק. בראשית דרכו פורסמה שירתו בכתבי־עת ספרותיים וב־1981 ראה אור רומן הביכורים שלו; מאז כתב כשלושים ספרים.

תקציר

בפברואר 1959 נקלעו ספינות דיג רבות לסופה עזה בשדות הדיג של ניוּפאוּנדלנד, וספנים רבים נספו בה. ברומן דחוס ועוצר נשימה זה, מובא סיפורה של השחף, המפליגה שם כשעל סיפונה שלושים ושניים איש עם שלל הדגה שלהם. קרח רב מתחיל להיערם על הספינה, וסילוקו תוך כדי מאבק ברוחות ובגלי הענק הופך למאבק לחיים ולמוות בין האדם לאיתני הטבע ובין ייאוש לתקווה.
 
איינר קאורסון נולד ב־1955 ברייקיאוויק. בראשית דרכו פורסמה שירתו בכתבי־עת ספרותיים וב־1981 ראה אור רומן הביכורים שלו; מאז כתב כשלושים ספרים. שחפים בסופה זכה לשבחים ברחבי העולם וקטף פרסים, בהם פרס הספרות השוודי. הוא נכלל ברשימות הספרים הטובים ביותר לשנת 2020 של הסאנדיי טיימס ושל הפייננשל טיימס.

פרק ראשון

לשַבּר קרח מעל גבי ספינה יכול להצטייר במבט ראשון כמשימה בלתי אפשרית: הקרח אמנם נראה כזכוכית, אך הוא קשה כיהלום, ועל הספינה שלנו הגיעו הדברים לידי כך שהוא אינו כמו זגוגית דקה שילד יכול לנפץ ביידוי אבן, אלא דומה לפסל בדולח ענקי שמתעגל ומתקמר בצורות שונות ומשונות, כאילו עוצב לפי טעמו של אוּמן יצירתי, אולם למעשה הוא עוטה את צורתה של הספינה ובראש ובראשונה כל מה שמחובר אליה; הכַּנָנוֹת הגדולות שלפני רציף הפיקוד הצטיירו בקווים קעורים וגסים, והזכירו גבעה קטנה או מדרון גלישה, תומכות הברזל של מכלי הדגים הקבועות בסיפון העלו בדמיון את גורדי השחקים שבאמריקה, השׂבכה שמעל הלזבזת נהייתה כמו גדר אבן של גינה, הכבלים והחבלים שבדרך כלל אינם עבים יותר מאצבעו של ספן חסון, הם כעת בקוטר של צינור ביוב, מנופי הכמרת שבשני צדי הספינה נעשו גושי קרח כמו גם המבנה העליון וכל אשר על סיפון כלִי השיט; ובין כל אלה מה שאמור להושיענו: סירות ההצלה. גם המשטח המוגבה בחזית הספינה, הסיפון הקדמי, ועליו הכננים והכננות שלו, הכול שם נהיה כמו כיפת הקרח בפסגתו של קרחון, למשל כיפת בָּאוּרְדָ'ר על הקרחון וַטְנַיַאקוּל, שם נחת המטוס גֵיסִיר נחיתת אונס לפני כמה שנים, ואנשיו נמצאו בחיים כעבור ימים רבים, לאחר שכמעט נחשבו למתים; ובאביב שלאחר מכן, כששבו לפקוד את המטוס והמטען שעליו, הוא כבר נעלם מתחת למעטה הקרח שמתעבה והולך מרגע לרגע, וכך גם מטוס המגלשיים ששיגר צבא ארצות הברית אל הקרחון כדי לחפש אחר האנשים ושקפא על מקומו מייד כשנחת ולכן ננטש; אף הוא כבר נעלם מתחת לשכבת הקרח כשבאו אנשים לפקוד את מקום ההתרסקות רק חודשים ספורים לאחר מכן. ואכן, עם הררי קרח מתעבים והולכים שכאלה היה על צוות השחף להתחיל להתמודד כעת, כולם בבגדיהם החמים ביותר עם מכנסיים אטומים עד מותניהם ומעל כל אלה מעילי סַפּנים עמידים למים. לאחדים היו פטישים, לאחרים כלים המשמשים את מלחי הכמרות הן כמפתחות שוודיים והן כמברגים, למקצתם חתיכות צינור, פטישי בשר, סכיני קצבים; רב־המלחים אחז במוט החליצה הארוך שבחוף קרוי לוֹם, אולם לאלה שמזלם שפר עליהם היו גרזיני קרח, עדינים למראה באופן מפתיע; שניים מהם היו על הספינה. והם יצאו לסיפון, שהיה מכוסה בקרח גם הוא, כך שצריך היה להיאחז במשהו; בדרך כלל היה זה קל, תחת רסס הים ובטלטלת הגלים, אלא שכעת כל דבר שאפשר היה לתפוס בו נעלם תחת מעטה הקרח. הטלטלה למרבה המזל היתה רוגעת הרבה יותר מהרגיל במזג אוויר שכזה; משקלו העודף של הקרחון שירד על הספינה השיב אותה לאיזון באיטיות רבה לאחר שנטתה על צדה, אבל נחמה רבה לא היתה בדבר, שכן כתוצאה מכך, לא היתה רצפת הסיפון מתחת למגפיים ישרה כלל וכלל, אלא נותרה בשיפוע מתמיד, והמִשבּרים הסתערו ללא כל התרעה, שטפו הכול, ומוטב היה להיאחז בחוזקה שכּן הים הקר געש ובא לא בנתזים קטנים אלא כמפלי מים.

אולם אף כי הקרח נראה כמקשה אחת או כפסל בדולח יצוק, היה קל יותר להלום בו ולנתץ אותו מכפי שאדם חסר ניסיון יכול לשער; מפתיע שדי במכה טובה אחת על עמוד ברזל או כבל כָּפוּר כדי לשחרר חתיכה גדולה, אפילו חצי מטר או יותר אם המכה חזקה ומכוּונת היטב. טוב לראות ברכה בעמל, יהא אשר יהא, וכאן הברכה היתה ניכרת ואנשים התאמצו בכל מאודם: השבכה שנעלמה לחלוטין מתחת לשכבת הקרח החלה לבצבץ לאחר כמה חבטות, שבה לצורתה הקודמת, ולעת עתה היתה בכך הנאה כלשהי, להביט בפנים רטובות מתחת לשולי כובע הספנים, למצוא כבל בעובי של חביונת, ואחרי כמה חבטות בתנופה הנכונה שמנפצות את זגוגית הקרח לרסיסים, לשוב ולחשוף את הכבל שמתחתיה; והשברים מתפזרים בגדלים שונים על פני הסיפון או לכל רוח. וכך עלה בידם בתחילה להשיב לספינה את צורתה הראויה, משטח העבודה התגלה כמקודם, בגוני מתכת, או צבוע, לרוב חום ושחור. הם עלולים היו לשכוח את עצמם בעבודה, אבל אסור היה בשום פנים ואופן, שכּן עליהם להיזהר מהמִשברים שהתנפצו אל הספינה, להיאחז בחוזקה כשאלה שטפו את הסיפון; ורב־החובל, הוא עמד בחלון הגשר מעל לראשיהם ועקב במבטו אחר הים שסביב וכמה מהגלים היו כה גבוהים עד כי נאלץ למתוח את ראשו לאחור כדי לראות לאן מועדות פניהם, והוא אכן צפה את כיוונם וצרח: גל! כשזיהה שאחד מהם עלול להשתבר אל הספינה. וכשזו ניערה שוב את מי הים מעליה, היתה כל פיסת ברזל שאך לפני רגע נוקתה ומורקה, מכוסה שוב מעטה של קרח. והמעטה התעבה מהר, הן בגלל הגלים השוצפים הבאים, והן בשל רסס הים הניתז באוויר והמתערבב עם השלג המסתחרר. עד מהרה לא היה זה סתם מעטה דק והם צריכים היו להתחיל מחדש להכות באותם חבלים וברזילים שדקה קודם לכן נחשפו בהצלחה כה רבה. רק שזרועותיהם עייפות קצת יותר, והבגדים שלבשו לפני שהחלה העבודה כבר לא כל כך יבשים וחמים, לחות מצטברת מתחת למעילי הנאבקים, וזרזיפים חודרים במורד הצווארונים כשהם נאלצים להתכופף מפני הרסס הרב, ובהחלט ייתכן גם שהמים הניתכים על הסיפון מציפים את המגפיים.

החבטות על הכבלים ועל חבלי השבכה ועל העמודים הניבו תוצאות מבטיחות, אבל היו גם הקרחונים שכיסו את הכננות ואת הסיפון הקדמי, וזה כבר היה עניין קשה יותר. הם לא זעו ולא רעדו כלל למרות המכות, אלא נותרו קפואים על עומדם, קרים ודוממים כמו הקרחונים שבישימון. אף על פי כן ניגשו הגברים החזקים ביותר בעלי המוטות הגדולים ביותר למשימה, וכשהדבר צלח, כמו במדרגות הסיפון הקדמי, עלה בידם לנתק חתיכה גדולה בשלמותה. אולם אז צצה בעיה אחרת, גושי הקרח האלה החלו לגלוש ברעש על פני הסיפון ומוטב היה שלא להיקרות בדרכם; ספנים יודעים שהקרח המסוכן ביותר הוא זה שצף לו בודד, אחד כזה הוא ששיקע לא רק ספינה חדשה ועליה כמעט מאה אנשים בעת שאנו על השחף היינו בדרכנו הנה לשדות הדיג לפני מספר ימים, אלא גם את אותה אוניית הפאר טיטניק ועליה בערך אלפיים אנשים כאן לפני כיובל שנים, וגוש כזה שגולש לאורך הסיפון הקפוא עלול לגרום חבלה הגונה לספן שעומד יחידי. נוסף על כך, משקלה של הספינה לא הוקל: הגם שהקרח הופרד במכות מהמקומות שעליהם התיישב, הוא עדיין נשאר עליה. אנשים ניסו לרדוף אחרי הקרח עם גרזינים ואלות, לנפץ אותו לפיסות זעירות כך שניתן יהיה לסלקו דרך פתחי הניקוז של הסיפון, או עזרו זה לזה להניף את הגושים הגדולים אל מעבר ללזבזת.

הראשונים שעמלו בחוץ נקשרו במותניהם בחבל שעוּגן לספינה. אלה ששהו בחדרי המגורים בקדמת הספינה נאלצו להמתין שם עד אשר נמתח כבל בין הגשר לסיפון הקדמי, אז אפשר היה סוף סוף לקרוא להם מעלה ולהניח להם להתקדם עקב בצד אגודל לאורך הסיפון כשהם אוחזים בו. כשהצטרפו לקבוצה, ניגשו להתמודד עם חלק מן הקרח שהצטבר על תא ההגה, דבר שעלה יפה, פרט לכך שמכה אחת ניפצה את אחד מחלונות הגשר, בדיוק ליד המַקשר, שם עמד בדרך כלל רב־החובל כשפיקד. בנסיבות אחרות היו ניגשים מייד להתקין לוח בחלון הפעור, שכן רוח קרה, שלג ורסס יכלו כעת לחדור פנימה, אך רב־החובל ראה לנכון אחרת, והבין כי יש יתרון בכך שהחלון יהיה פרוץ, לפחות לעת עתה, כל זמן שהקרח שנח על המבנה העליון מפריע לראוּת מהחלונות האחרים.

אינר קאורסון

איינר קאורסון נולד ב־1955 ברייקיאוויק. בראשית דרכו פורסמה שירתו בכתבי־עת ספרותיים וב־1981 ראה אור רומן הביכורים שלו; מאז כתב כשלושים ספרים.

עוד על הספר

  • תרגום: משה ארלנדור אוקון
  • הוצאה: מירבל
  • תאריך הוצאה: ינואר 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 110 עמ' מודפסים
שחפים בסופה אינר קאורסון

לשַבּר קרח מעל גבי ספינה יכול להצטייר במבט ראשון כמשימה בלתי אפשרית: הקרח אמנם נראה כזכוכית, אך הוא קשה כיהלום, ועל הספינה שלנו הגיעו הדברים לידי כך שהוא אינו כמו זגוגית דקה שילד יכול לנפץ ביידוי אבן, אלא דומה לפסל בדולח ענקי שמתעגל ומתקמר בצורות שונות ומשונות, כאילו עוצב לפי טעמו של אוּמן יצירתי, אולם למעשה הוא עוטה את צורתה של הספינה ובראש ובראשונה כל מה שמחובר אליה; הכַּנָנוֹת הגדולות שלפני רציף הפיקוד הצטיירו בקווים קעורים וגסים, והזכירו גבעה קטנה או מדרון גלישה, תומכות הברזל של מכלי הדגים הקבועות בסיפון העלו בדמיון את גורדי השחקים שבאמריקה, השׂבכה שמעל הלזבזת נהייתה כמו גדר אבן של גינה, הכבלים והחבלים שבדרך כלל אינם עבים יותר מאצבעו של ספן חסון, הם כעת בקוטר של צינור ביוב, מנופי הכמרת שבשני צדי הספינה נעשו גושי קרח כמו גם המבנה העליון וכל אשר על סיפון כלִי השיט; ובין כל אלה מה שאמור להושיענו: סירות ההצלה. גם המשטח המוגבה בחזית הספינה, הסיפון הקדמי, ועליו הכננים והכננות שלו, הכול שם נהיה כמו כיפת הקרח בפסגתו של קרחון, למשל כיפת בָּאוּרְדָ'ר על הקרחון וַטְנַיַאקוּל, שם נחת המטוס גֵיסִיר נחיתת אונס לפני כמה שנים, ואנשיו נמצאו בחיים כעבור ימים רבים, לאחר שכמעט נחשבו למתים; ובאביב שלאחר מכן, כששבו לפקוד את המטוס והמטען שעליו, הוא כבר נעלם מתחת למעטה הקרח שמתעבה והולך מרגע לרגע, וכך גם מטוס המגלשיים ששיגר צבא ארצות הברית אל הקרחון כדי לחפש אחר האנשים ושקפא על מקומו מייד כשנחת ולכן ננטש; אף הוא כבר נעלם מתחת לשכבת הקרח כשבאו אנשים לפקוד את מקום ההתרסקות רק חודשים ספורים לאחר מכן. ואכן, עם הררי קרח מתעבים והולכים שכאלה היה על צוות השחף להתחיל להתמודד כעת, כולם בבגדיהם החמים ביותר עם מכנסיים אטומים עד מותניהם ומעל כל אלה מעילי סַפּנים עמידים למים. לאחדים היו פטישים, לאחרים כלים המשמשים את מלחי הכמרות הן כמפתחות שוודיים והן כמברגים, למקצתם חתיכות צינור, פטישי בשר, סכיני קצבים; רב־המלחים אחז במוט החליצה הארוך שבחוף קרוי לוֹם, אולם לאלה שמזלם שפר עליהם היו גרזיני קרח, עדינים למראה באופן מפתיע; שניים מהם היו על הספינה. והם יצאו לסיפון, שהיה מכוסה בקרח גם הוא, כך שצריך היה להיאחז במשהו; בדרך כלל היה זה קל, תחת רסס הים ובטלטלת הגלים, אלא שכעת כל דבר שאפשר היה לתפוס בו נעלם תחת מעטה הקרח. הטלטלה למרבה המזל היתה רוגעת הרבה יותר מהרגיל במזג אוויר שכזה; משקלו העודף של הקרחון שירד על הספינה השיב אותה לאיזון באיטיות רבה לאחר שנטתה על צדה, אבל נחמה רבה לא היתה בדבר, שכן כתוצאה מכך, לא היתה רצפת הסיפון מתחת למגפיים ישרה כלל וכלל, אלא נותרה בשיפוע מתמיד, והמִשבּרים הסתערו ללא כל התרעה, שטפו הכול, ומוטב היה להיאחז בחוזקה שכּן הים הקר געש ובא לא בנתזים קטנים אלא כמפלי מים.

אולם אף כי הקרח נראה כמקשה אחת או כפסל בדולח יצוק, היה קל יותר להלום בו ולנתץ אותו מכפי שאדם חסר ניסיון יכול לשער; מפתיע שדי במכה טובה אחת על עמוד ברזל או כבל כָּפוּר כדי לשחרר חתיכה גדולה, אפילו חצי מטר או יותר אם המכה חזקה ומכוּונת היטב. טוב לראות ברכה בעמל, יהא אשר יהא, וכאן הברכה היתה ניכרת ואנשים התאמצו בכל מאודם: השבכה שנעלמה לחלוטין מתחת לשכבת הקרח החלה לבצבץ לאחר כמה חבטות, שבה לצורתה הקודמת, ולעת עתה היתה בכך הנאה כלשהי, להביט בפנים רטובות מתחת לשולי כובע הספנים, למצוא כבל בעובי של חביונת, ואחרי כמה חבטות בתנופה הנכונה שמנפצות את זגוגית הקרח לרסיסים, לשוב ולחשוף את הכבל שמתחתיה; והשברים מתפזרים בגדלים שונים על פני הסיפון או לכל רוח. וכך עלה בידם בתחילה להשיב לספינה את צורתה הראויה, משטח העבודה התגלה כמקודם, בגוני מתכת, או צבוע, לרוב חום ושחור. הם עלולים היו לשכוח את עצמם בעבודה, אבל אסור היה בשום פנים ואופן, שכּן עליהם להיזהר מהמִשברים שהתנפצו אל הספינה, להיאחז בחוזקה כשאלה שטפו את הסיפון; ורב־החובל, הוא עמד בחלון הגשר מעל לראשיהם ועקב במבטו אחר הים שסביב וכמה מהגלים היו כה גבוהים עד כי נאלץ למתוח את ראשו לאחור כדי לראות לאן מועדות פניהם, והוא אכן צפה את כיוונם וצרח: גל! כשזיהה שאחד מהם עלול להשתבר אל הספינה. וכשזו ניערה שוב את מי הים מעליה, היתה כל פיסת ברזל שאך לפני רגע נוקתה ומורקה, מכוסה שוב מעטה של קרח. והמעטה התעבה מהר, הן בגלל הגלים השוצפים הבאים, והן בשל רסס הים הניתז באוויר והמתערבב עם השלג המסתחרר. עד מהרה לא היה זה סתם מעטה דק והם צריכים היו להתחיל מחדש להכות באותם חבלים וברזילים שדקה קודם לכן נחשפו בהצלחה כה רבה. רק שזרועותיהם עייפות קצת יותר, והבגדים שלבשו לפני שהחלה העבודה כבר לא כל כך יבשים וחמים, לחות מצטברת מתחת למעילי הנאבקים, וזרזיפים חודרים במורד הצווארונים כשהם נאלצים להתכופף מפני הרסס הרב, ובהחלט ייתכן גם שהמים הניתכים על הסיפון מציפים את המגפיים.

החבטות על הכבלים ועל חבלי השבכה ועל העמודים הניבו תוצאות מבטיחות, אבל היו גם הקרחונים שכיסו את הכננות ואת הסיפון הקדמי, וזה כבר היה עניין קשה יותר. הם לא זעו ולא רעדו כלל למרות המכות, אלא נותרו קפואים על עומדם, קרים ודוממים כמו הקרחונים שבישימון. אף על פי כן ניגשו הגברים החזקים ביותר בעלי המוטות הגדולים ביותר למשימה, וכשהדבר צלח, כמו במדרגות הסיפון הקדמי, עלה בידם לנתק חתיכה גדולה בשלמותה. אולם אז צצה בעיה אחרת, גושי הקרח האלה החלו לגלוש ברעש על פני הסיפון ומוטב היה שלא להיקרות בדרכם; ספנים יודעים שהקרח המסוכן ביותר הוא זה שצף לו בודד, אחד כזה הוא ששיקע לא רק ספינה חדשה ועליה כמעט מאה אנשים בעת שאנו על השחף היינו בדרכנו הנה לשדות הדיג לפני מספר ימים, אלא גם את אותה אוניית הפאר טיטניק ועליה בערך אלפיים אנשים כאן לפני כיובל שנים, וגוש כזה שגולש לאורך הסיפון הקפוא עלול לגרום חבלה הגונה לספן שעומד יחידי. נוסף על כך, משקלה של הספינה לא הוקל: הגם שהקרח הופרד במכות מהמקומות שעליהם התיישב, הוא עדיין נשאר עליה. אנשים ניסו לרדוף אחרי הקרח עם גרזינים ואלות, לנפץ אותו לפיסות זעירות כך שניתן יהיה לסלקו דרך פתחי הניקוז של הסיפון, או עזרו זה לזה להניף את הגושים הגדולים אל מעבר ללזבזת.

הראשונים שעמלו בחוץ נקשרו במותניהם בחבל שעוּגן לספינה. אלה ששהו בחדרי המגורים בקדמת הספינה נאלצו להמתין שם עד אשר נמתח כבל בין הגשר לסיפון הקדמי, אז אפשר היה סוף סוף לקרוא להם מעלה ולהניח להם להתקדם עקב בצד אגודל לאורך הסיפון כשהם אוחזים בו. כשהצטרפו לקבוצה, ניגשו להתמודד עם חלק מן הקרח שהצטבר על תא ההגה, דבר שעלה יפה, פרט לכך שמכה אחת ניפצה את אחד מחלונות הגשר, בדיוק ליד המַקשר, שם עמד בדרך כלל רב־החובל כשפיקד. בנסיבות אחרות היו ניגשים מייד להתקין לוח בחלון הפעור, שכן רוח קרה, שלג ורסס יכלו כעת לחדור פנימה, אך רב־החובל ראה לנכון אחרת, והבין כי יש יתרון בכך שהחלון יהיה פרוץ, לפחות לעת עתה, כל זמן שהקרח שנח על המבנה העליון מפריע לראוּת מהחלונות האחרים.