1.
האין – הוא היש האמיתי
השאלה why is there something rather than nothing?, "מדוע קיים יש ולא לא־כלום, אַין?" היא אחת השאלות המטפיזיות הנוקבות ביותר. במדרש מובאת האמרה המנסה לענות על השאלה: "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים." כביכול לקב"ה הייתה בחירה חופשית לברוא או שלא לברוא את העולם. ולמה התאווה? על כך עונה החסידות שעל תאווה לא שואלים קושיות.
האין לפי היהדות
מהו אותו האַין? מקובל לחשוב שהאַין הוא ההפך מהיש. במאמר זה, אני מציע הסתכלות שונה על האַין – לא כשלילת היש אלא כיש אחר בעל מהות ממשית. הדברים מבוססים על מקורות בקבלה. המפליא הוא שגם במדע אנחנו עדים לשינויים בשנים האחרונות אצל חלק מן המדענים בהתייחסותם למושג השדה ולאנרגיית נקודת האפס, האנרגיה הנמוכה ביותר האפשרית בעולם קוונטי, העולם המיקרוסקופי, המזכירה בצורה מופלאה את האַין המוזכר בקבלה.
אחד הכינויים של האלוקות ושל עולם האצילות כפי שהוא מופיע בספרי קבלה הוא אַין. את האַין השכל האנושי אינו מסוגל לתפוס. הדרגה של האַין היא הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר. גם את ספירת הכתר, שהיא הספירה העליונה ביותר בעולם אצילות, מכנים אַין. לומדים זאת מפסוק בספר איוב (כח, יב): "וחכמה מאין תמצא." חוכמה, שהיא הספירה השנייה, נובעת מהכתר. מידת האַין היא ההיולי כמשל הבא: "הביצה שממנה מתהווה התרנגול, ויש שעה שאינה לא ביצה ולא תרנגול... ואז הוא בחינת אַין."
ואקום אין
לפני שנתעמק במושג האין, נבהיר מושג יסודי אחר בפיזיקה, שהוא ואקום פיזיקלי. בתחילה, לפני גילוי תורת הקוונטים, הוואקום הוגדר כריק מחומר ומאנרגיה. אבל בעקבות תורת השדות הקוונטית, ההתייחסות לוואקום השתנתה. היום מוגדר ואקום פיזיקלי כמצב האנרגטי הנמוך ביותר שבו לא קיימים חלקיקים ממשיים. אבל ואקום הוא לא ריק, אלא הוא מלא בחלקיקים ואנטי־חלקיקים וירטואליים. לפי התובנה הזאת, החלקיקים והאנטי־חלקיקים, כגון אלקטרון ופוזיטרון, נוצרים ונעלמים באופן רצוף ואי־אפשר לגלותם ולא למדוד אותם, אך בתנאים מיוחדים כגון באנרגיות גבוהות ביותר בנסיבות מסוימות נוצרים חלקיקים ממשיים. בשנת 2011, קבוצת פיזיקאים שוודים הצליחו להוכיח מה שהיה ידוע בתיאוריה עד כה: שפוטונים, חלקיקי אור, נוצרים מחלקיקים וירטואליים הנמצאים בוואקום קוונטי. הרעיון של ואקום פיזיקלי, קוונטי, נראה מרחיק לכת במסקנותיו, זאת למרות שהוא מבוסס על תורת השדות הקוונטית.
מדהים הדמיון בין האַין ביהדות והאַין המוחלט שעליו מדבר המדע. שני "האיניים" הם "היש" הנעלה יותר. האַין בעצם נושק לאין-סוף והוא האין-סוף הממלא את כל העלמין (הוואקום הפיזיקלי) והמקור של היש. לאור האמור, אפשר לראות את הבריאה יש מאַין לא כפשוטו – בריאת היש מלא־כלום – אלא יש הנובע מהמציאות של הקב"ה, כפי שכותב הרמב"ם ביסודות התורה פ"א – "[...] הוא ממציא כל הנמצא וכל הנמצא מן השמים והארץ ומה שביניהם לא נמצא אלא מאמתת המצאו." ואחת ממטרות הקיום לפי ספר התניא הוא ביטול היש על ידי המעשים והלימוד, וממילא אדם מגיע ונכלל באַין שהוא "היש" האמיתי – הקב"ה בכבודו ועצמו.
