לכודים

ממחלקת העסקים, שמעבר לווילון האפור, בוקע שיעול קולני.
הנוסעת במושב C21 מניחה לארוחת הערב המיניאטורית שלפניה.
מחוץ לחלון, בגובה 31 אלף רגל, משתוללת סערה. הטיסה מרומא לתל אביב מפוצצת.
השיעול השני עמוק כמו הרעמים שמתגלגלים בחוץ.
נשמע חרחור.
C21 מאזינה בדריכות.
השיעול השלישי מגיע עד לזנב המטוס.
לשמאלה יושבת ילדה ג'ינג'ית. בחיקה ארנב בלוי. רגליה הקטנות מתנדנדות באוויר. היא מלטפת את הארנב ושואלת, "עוף או דג, אדוני?" ופורצת בצחוק.
נשמעת צווחה.
הפלומה העדינה שעל ידיה של C21 סומרת.
הווילון שמולה נפתח, וכהרף עין מוגף.
לפניה נעצרת דיילת גדולה וחיוורת שחצתה את החמישים. שערה אסוף לאחור בקפדנות כפייתית. המטפחת שלצווארה קטנה על גופה הלווייתני, שנדמה מתועב בעיניה. על תג מוזהב חרוט בשחור "ויקטוריה - מנהלת שירות טיסה". בין גבות עיניה מעמיקים קמטי דאגה.
עשרות שיעולים מחרידים בבת אחת את קדמת המטוס.
אחריהם, חרחורי חנק.
C21 רואה את ויקטוריה חוטפת מהקיר את הטלפון החום.
"אם יש רופא במטוס, שייגש מיד אל מחלקת העסקים!"
הקול שלה רעד.
באצבעות קצרות, ענודות טבעות גסות, מקישה ויקטוריה על לוח המקשים של הטלפון ומצמידה אותו לאוזנה. היא רוקעת ברגלה, רוטנת ונועצת את הטלפון בחזרה למקומו.
בעיניה מנצנצת בהלה.
כרוח סערה היא חולפת בין אנשי הצוות ומרעידה את הרצפה תחת רגליה.
הם נמלטו כולם ממחלקת העסקים.
C21 מפנה את ראשה לאחור.
ויקטוריה לוחשת משהו לאוזנו של דייל שחום וגדול. הבעתו הלבבית מקדירה.
הנוסעים סביבה מודאגים ונועצים מבט בשני וילונות ההפרדה האפורים.
רעש השיעולים גובר.
C21 מרחרחת את האוויר.
ריחות גוף מתערבבים בריח עוף, דג כבוש ולחמניות שחוממו.
דיילת צעירה ורזה מגיחה מעבר לווילון. זרועותיה לבנות ודקיקות, כמעט ללא מסת שריר. עיניה החומות פעורות. היא מתנשפת כמי שעולה ממעמקים אל פני המים ומשוועת לחמצן.
כשהיא שבה ופותחת את וילון ההפרדה, ויקטוריה צורחת, "סגרי!"
כולם שמעו.
C21 מרגישה שהגיע הרגע.