מארז התשוקות

 

הכול שחור. אני פותחת וסוגרת את עיניי פעם אחר פעם ועדיין הכול שחור. אני מנסה לשפשף את משקפת הצלילה שלי, אולי משהו חוסם לי את טווח הראייה? לא, נראה שהכול תקין, אז למה הכול שחור? אני מרגישה שמישהו אוחז בידי השנייה בכוח ומושך אותי כלפי מעלה. אני מנסה להשתחרר אבל האחיזה כל כך חזקה. כאב חד מפלח לי את העורף. אני נאנקת בלי קול והסחרחורת גורמת לי לחשוב שאני מאבדת את ההכרה. תישארי ערה! אני פוקדת על עצמי. היד הזאת ממשיכה למשוך אותי כל כך חזק שנדמה לי שעוד רגע היד שלי נתלשת ממקומה. הראש שלי מפלח את המים, עכשיו אני בחוץ והשחור הופך לאפור. איפה אני?

אני מביטה סביבי ורואה את הים השקט שמקיף אותי, צבוע בשחור עז, כאילו מישהו צבע אותו במכחול כששהיתי מתחת למים. אני מנסה למצוא את קו החוף אבל הראייה שלי מטושטשת וכאב בעורף מסב לי סחרחורת קשה. היד החזקה מושכת אותי. עכשיו אני כבר יכולה לראות שהיד מחוברת לגוף בחליפת צלילה. הראש שלו מסתובב אלי, והדבר היחיד שאני מצליחה לראות זה זוג עיניים בצבע כחול עמוק מביטות בי. אני מפסיקה להיאבק ומאפשרת ליד למשוך אותי קדימה. באופן מוזר, היד משרה עלי תחושת ביטחון. אני עוצמת את עיניי ונכנעת לאיבוד ההכרה.