לא תעשה לך

מבוא

לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי (שמות כ', ג־ה).

וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה, וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה; מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים, מִשְּׁנֵי קְצוֹתָיו (שמות ל"ז, ח־ט).

מדוע אסרו מחברי המקרא על עשיית "פסל וכל תמונה"? האם ניתן להסיק מאיסור זה כי אומנות חזותית שקולה לעבודה זרה? השאלות הרבות שעלו לאורך הדורות ביחס לפסוקים אלה משקפות את יחסן המורכב של ההגות וההלכה היהודית אל האומנות החזותית. יחס זה משקף בעיקרו חשש מפני החלפת האל הנשגב, ש"אין לו דמות הגוף ואין לו גוף" ביצירה החזותית, המוחשית והסופית.

עבודה זרה היא מהעבירות הקשות והחמורות ביהדות, הכלולה בשלושת איסורי "ייהרג ואל יעבור", לצד שפיכות דמים וגילוי עריות (תוספתא, שבת ט''ז, י''ד; בבלי, סנהדרין ע''ד, ע''א). בעוד שהכתובים אינם אוסרים על אומנויות שימושיות המסייעות לאדם, דחייתם של הפסל והתמונה טבועה עמוק בנשמת היהדות. אך האם גם האומנות החזותית נכללת באיסור העבודה הזרה?

הספר יבקש לדון במשמעותה ובתפקידיה של היצירה האומנותית ולהבין את מקומה מבעד לעיני גדולי המחשבה היהודיים. חקירה זו מבוססת על מקורות מתקופת המקרא, התלמוד והספרים החיצוניים. הספר יעסוק גם בחיבורים של הוגים ומשוררים מימי הביניים ועד הרנסנס. כל אחד מהפרקים ממוקם על ציר זמן, ציר המתחיל במקרא, במשנה ובתלמוד, ומתסתיים בהגות ימי הביניים ובספרות המיסטיקה הקבלית.

השאלות המרכזיות שיתבררו בפרקים נוגעות ליחסים בין עבודה זרה לאומנות חזותית: מהי תכליתה של היצירה החזותית? מהו מעמדו של האומן ביחס לאומנותו? מה מכונן את תכונותיו וצרכיו של היוצר, השראתו, עבודתו ומעמדו? מהם התהליכים שעומדים בבסיס היצירה? מהו מקומם של החושים והתבונה בעשייה האומנותית? כיצד מכוננים היחסים בין היצירה למאמינים ולמתבוננים בה?

ההגות היהודית, על היבטיה הרבים, לא התעלמה מהאומנות וממושג היופי. ספר זה יבקש לפענח את יחסה המורכב אליהם.