סמלים בתנ"ך
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סמלים בתנ"ך
הוספה למועדפים

סמלים בתנ"ך

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

מאיר חרמון

מאיר חרמון מוסמך האוניברסיטה העברית במחשבת ישראל ומדע הדתות. למד בהרווארד והיה שליח חינוכי של הסוה"י. מרצה לקהל הרחב בנושאי תרבות ומחשבת ישראל ומנחה חוגי תנ"ך. כותב כיום דוקטורט בנושא הסמל ביהדות. התחנך בחיפה וחי כיום בירושלים. עוסק גם בנגרות.

נושאים

תקציר

וואוו! איך אף פעם לא שמתי לב לזה?! זו התגובה הנשמעת לעתים קרובות בהרצאותי. ספר זה נכתב בגלל תגובה זו, ולמענה. בספר ישנם רעיונות מעניינים ומקוריים לגבי סמלים שונים בתנ"ך, אך הם אינם העיקר. לב העניין הוא בהצגת הגישה, הדרך והכלים, המאפשרים מגע רענן עם הכתובים המוכרים כל כך, עבור כל מי שחש כי בתנ"ך צפונות עוד תובנות אך הדרך אליהן נלקחה ממנו.

'דרך הסמל' היא שער להבנת הכתוב עבור כל אדם ובכל זרם, והיא מומלצת גם לחוגי עיון בתנ"ך. כוונתה לתת ביד כל מתעניין ובלב כל סקרנית דרך בלתי אמצעית של עיון וגילוי מחודש של הכתוב והנרמז בתנ"ך, ללא תלות בידע קודם או בהיכרות עם רוחב היריעה הפרשנית.

החידוש הפורה בדרך הסמל הוא בכך שהעיסוק אינו בסמל עצמו כאמצעי המחשה, העשרה או קישוט, אלא התמקדות בשאלות האלה: על מה בא הסמל להצביע? כיצד הוא מקדם את תובנות החיים ומעמיק אותן?

מאיר חרמון מוסמך האוניברסיטה העברית במחשבת ישראל ומדע הדתות. למד בהרווארד והיה שליח חינוכי של הסוה"י. מרצה לקהל הרחב בנושאי תרבות ומחשבת ישראל ומנחה חוגי תנ"ך. כותב כיום דוקטורט בנושא הסמל ביהדות. התחנך בחיפה וחי כיום בירושלים. עוסק גם בנגרות.

פרק ראשון

מסע בעקבות מקלו של יעקב

 

אחרי עשרים שנות גלות עומד יעקב לחזור סופסוף למולדתו. בערב שלפני הפגישה המחודשת עם עשיו אחיו הוא אומר: "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (בראשית לב,11).

מדוע דווקא 'מקל'? היה יעקב יכול לומר 'בבגדי לעורי', או 'בסנדלי'. יעקב בוחר לתאר את הניגוד שבין מצבו כשברח מפני עשיו אחיו ובין מצבו העכשווי – כראש חמולה ובעל רכוש – באמצעות אִזכור המקל.

נצא למסע אחרי 'מקלו של יעקב', פשוט מתוך עצם העובדה שהמקל הוטמע בתוך סיפור הדברים כאות, כסמל, בכדי להעיר את תשומת לבנו. ולכן נשאל מתוך סקרנות של גילוי, האם בא המקל להצביע על משהו מעבר לפרטים המעשיים של הסיפור? האם דרך הסמל יתחדש לנו משהו על הסיפור, על יעקב ואולי אף על עצמנו?

תהליך אישי

הפסוק "במקלי עברתי... ועתה..." מתאר תהליך: כשיעקב עבר את הירדן, הוא נס על נפשו, וכעת, מצדו השני של אותו הירדן, שני עשורים לאחר מכן, הוא שב בראש שני מחנות.

מה התרחש בתוך התהליך? האם לתהליך יש משמעות עמוקה יותר מאשר הרובד החיצוני של צבירת הכוח והרכוש?

מקור השם 'יעקב' הוא בלידתו: "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (שם כה,26), אך האחיזה לא הועילה. עשיו נולד הבכור. אף עשיו מגדיר את יעקב כראוי לשמו, כשהוא מתלונן "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" (כז,36): בקניית הבכורה ובגניבת ברכתו של יצחק. כלומר, גורלו של יעקב הוא לעקוב, להיגרר אחרי. יותר מזה, גם מעשה גניבת הברכה הוא כולו פרי התכנון וההפקה של רבקה אמו. אם כן, כשיעקב בורח, וגם זאת הוא עושה בעצתה ובהכוונתה, ניתן לומר עליו כי הוא עדיין נחבא מאחרי סינרה של אמו (היא אף אומרת לו כי תשלח לקחת אותו חזרה בבוא העת (כז,45)).

האם המקל שבידו, שבאמצעותו יעקב מדגיש את סגירת המעגל – מצביע על התהליך אותו עבר?

אכן כן. המקל נמצא גם בצדו השני של מעגל בריחתו, הרחק בארץ ארם; הוא זה שעזר בבניית מעמדו החדש של יעקב: "וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת. וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת... וְהָיָה בְּכָל-יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרְהָטִים לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת... וַיִּפְרֹץ הָאִישׁמְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים". המקל הביא ליצירת רכושו, ואִפשר לו לשוב למולדתו כבעל בעמיו (בראשית ל, 38-37, 41, 43).

מקל קסמים?

ניתן להבין מתוך הדברים כי למקל מיוחסים כוחות מאגיים. אך אם נעקוב במדויק, הרי הצבעתו של המקל ממש הפוכה. יעקב מזכיר את המקל דווקא בהקשר לנקודת המוצא הנמוכה בה היה כשיצא לדרך, וכלל לא כאמצעי הקסם שיצר את המפנה. את הקישור עושים אנחנו, המחפשים לגלות רבדים נוספים הנרמזים בין השורות.

 

הסמל לעולם יהיה אמצעי בלבד שבאמצעותו משתקפות תובנות חדשות. ברגע שיהפוך ל'מקל קוסמים', הרי יצא מתחום הסמל ונכנס לתחום 'עבודת אלילים של עץ ואבן'.

 

המקל, אם כן, סוגר את המעגל. באמצעותו מצביע הכתוב על עומק התהליך שעבר יעקב. מאדם רדוף שנגרר אחרי הוראותיהם של אחרים, הפך למנהיג שבט, לאדם שמכיר בערך עצמו, החוזר למלא את ייעודו, במולדתו. החלפת שמו מיעקב לישראל, מיד לאחר מכן, בעקבות התמודדותו המוצלחת מול האיש-המלאך, משקפת תהליך זה. בכך הוא נהיה ראוי להיות מנהיג לעם ישראל, ובעקבות זאת אף אנו, אחרי אלפיים שנות גלות, בחרנו שם זה כשם מדינתנו ולאומיותנו.

תהליך החזרה

הרצון לעמוד על משמעות מקומו של המקל בתוך הסיפור מבהיר את עומקו של התהליך. יעקב הוא הראשון שנקרא ל"שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ", ושוב: "קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ" (שם לא, 3, 13). זאת לעומת אברהם שנצטווה: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ". יעקב, כנושא הדגל של ה'שיבה', משרטט את מהותה, לפחות לגביו: העצמת הכוחות והיכולת בכדי לאפשר את מימוש הייעוד. ממצב של נגרר ובורח למצב של מנהיג ומוביל, המתמודד עם אלוהים ועם אנשים – ויכול להם.

נשים לב לאיכות השינוי באישיותו של יעקב: בעוברו את הירדן במקלו בלבד, יעקב עדיין תחת הרושם שחייו יובלו על-ידי כוחות מבחוץ: אימו אומרת: "וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם" (כז,45). רובד משמעותי אף יותר הוא ההבטחה שקיבל יעקב בחלום בבית אל: "וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת" (כח,15). רבקה אינה מוזכרת לאחר מכן, אך השינוי המשמעותי יותר נעוץ בהוראות שמקבל יעקב: "קום ושוב", המדגישות שאיש לא יממש את השיבה עבורו, אלא הוא בכוחותיו שלו.

כעת, כשתשומת לבנו הופנתה למשמעות מקומו של המקל בסיפור התנ"כי, נוכל להמשיך הלאה במסענו בעקבותיו – לעיין בתפקיד המשמעותי שממלא המקל-המטה גם בתהליכים שעוברים יהודה, משה ואהרן, בלעם ודוד. נוכל לקרוא לכך: מסע בעקבות "מרוץ שליחים ערכי-רוחני" בתנ"ך.

כהכנה להמשך המסע נתבונן בשני מרכיבים מעניינים נוספים בסיפור המקל של יעקב.

מקלות וידיים

כאמור, יעקב בא לעולם כש"ידו אוחזת בעקב עשיו". אותן ידיים הן ששימשו מרכיב מרכזי בהתחזותו לעשיו במעמד ברכת יצחק. "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". תהליך הצמיחה של יעקב חייב היה לעבור דרך רכישה מחדש של ידיו לעצמו. תהליך זה משתקף דרך המקל. המקל תמך בו בחצותו את הירדן בעור שיניו מפני נקמתו של עשיו. רק אחרי עשרים שנה מרירות של עבודה אצל לבן, שבמהלכן רימו אותו בהחלפת אשתו ובהחלפת משכורתו עשר פעמים (שם, לא,21), רק אז התעשת. ואז חזר להשתמש במקלו הנאמן באופן שונה לחלוטין.

המרכיב השני בסיפור המקל הוא שהתפנית משתקפת בכך שיעקב למד להשתמש בכלים העומדים לרשותו, אך הפעם לא במקל כשלעצמו – כמשענת ואולי כתחליף לידיו – אלא בכך שפיצל את המקל וחשף את לבו. באמצעות תבונת ידיו הוציא יעקב אל הפועל את הטמון בפנימיותם של האמצעים שעמדו לרשותו. מכאן ואילך הוא אינו זקוק עוד למקל, ואכן זה אינו מוזכר שוב. המסר בדבר התפנית משוקע בפסוקו הקצר של יעקב: לעומת "במקלי עברתי" כשיצא, חזרתו היא במצב של "ועתה הייתי". לעומת העזרים החיצוניים שהיה זקוק להם כשיצא, כעת הוא מגדיר עצמו במצב של הוויה, נוכחות, שבה אין צורך באמצעים כלשהם.

בהתמודדות עם האיש האלוהי במעבר היבוק, יעקב כבר יודע לעמוד על שלו ולקבל את הברכה בזכות ולא במרמה: "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" (שם לב,27).

יעקב השב למולדתו הוא אדם אחר לגמרי מזה שיצא ממנה. והשאר היסטוריה.

שאלות להרחבה:

א. פיצול המקלות. "מחשוף הלבן אשר על המקלות". מה חושף יעקב? האם לא נרמז בכך כי הוא חושף ומבין את כוחו של לבן, דודו, שהוא חיצוני בלבד, וברגע שהוא מפצל אותו, נחשף כוח פנימי יותר?

ב. תהליך שונה מזה המצוין באמצעות המקל מתרחש באמצעות האבן: מהאבנים ששם למראשותיו במקום שבו הוא חולם את חלום סולם יעקב (כח,11), לאבנים של הגל אותו הוא בונה כשלבן משיגו לאחר הבריחה מארם .

ג. שאלה דומה לגבי המים: ממעבר הירדן בבריחה, דרך באר המים בארם, ועד למאבק במעבר היבוק. (שתי השאלות האחרונות יתקשרו בהמשך גם למעקב אחר התפתחות מנהיגותו של משה).

מאיר חרמון

מאיר חרמון מוסמך האוניברסיטה העברית במחשבת ישראל ומדע הדתות. למד בהרווארד והיה שליח חינוכי של הסוה"י. מרצה לקהל הרחב בנושאי תרבות ומחשבת ישראל ומנחה חוגי תנ"ך. כותב כיום דוקטורט בנושא הסמל ביהדות. התחנך בחיפה וחי כיום בירושלים. עוסק גם בנגרות.

עוד על הספר

נושאים

סמלים בתנ"ך מאיר חרמון

מסע בעקבות מקלו של יעקב

 

אחרי עשרים שנות גלות עומד יעקב לחזור סופסוף למולדתו. בערב שלפני הפגישה המחודשת עם עשיו אחיו הוא אומר: "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (בראשית לב,11).

מדוע דווקא 'מקל'? היה יעקב יכול לומר 'בבגדי לעורי', או 'בסנדלי'. יעקב בוחר לתאר את הניגוד שבין מצבו כשברח מפני עשיו אחיו ובין מצבו העכשווי – כראש חמולה ובעל רכוש – באמצעות אִזכור המקל.

נצא למסע אחרי 'מקלו של יעקב', פשוט מתוך עצם העובדה שהמקל הוטמע בתוך סיפור הדברים כאות, כסמל, בכדי להעיר את תשומת לבנו. ולכן נשאל מתוך סקרנות של גילוי, האם בא המקל להצביע על משהו מעבר לפרטים המעשיים של הסיפור? האם דרך הסמל יתחדש לנו משהו על הסיפור, על יעקב ואולי אף על עצמנו?

תהליך אישי

הפסוק "במקלי עברתי... ועתה..." מתאר תהליך: כשיעקב עבר את הירדן, הוא נס על נפשו, וכעת, מצדו השני של אותו הירדן, שני עשורים לאחר מכן, הוא שב בראש שני מחנות.

מה התרחש בתוך התהליך? האם לתהליך יש משמעות עמוקה יותר מאשר הרובד החיצוני של צבירת הכוח והרכוש?

מקור השם 'יעקב' הוא בלידתו: "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (שם כה,26), אך האחיזה לא הועילה. עשיו נולד הבכור. אף עשיו מגדיר את יעקב כראוי לשמו, כשהוא מתלונן "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" (כז,36): בקניית הבכורה ובגניבת ברכתו של יצחק. כלומר, גורלו של יעקב הוא לעקוב, להיגרר אחרי. יותר מזה, גם מעשה גניבת הברכה הוא כולו פרי התכנון וההפקה של רבקה אמו. אם כן, כשיעקב בורח, וגם זאת הוא עושה בעצתה ובהכוונתה, ניתן לומר עליו כי הוא עדיין נחבא מאחרי סינרה של אמו (היא אף אומרת לו כי תשלח לקחת אותו חזרה בבוא העת (כז,45)).

האם המקל שבידו, שבאמצעותו יעקב מדגיש את סגירת המעגל – מצביע על התהליך אותו עבר?

אכן כן. המקל נמצא גם בצדו השני של מעגל בריחתו, הרחק בארץ ארם; הוא זה שעזר בבניית מעמדו החדש של יעקב: "וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת. וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת... וְהָיָה בְּכָל-יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרְהָטִים לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת... וַיִּפְרֹץ הָאִישׁמְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים". המקל הביא ליצירת רכושו, ואִפשר לו לשוב למולדתו כבעל בעמיו (בראשית ל, 38-37, 41, 43).

מקל קסמים?

ניתן להבין מתוך הדברים כי למקל מיוחסים כוחות מאגיים. אך אם נעקוב במדויק, הרי הצבעתו של המקל ממש הפוכה. יעקב מזכיר את המקל דווקא בהקשר לנקודת המוצא הנמוכה בה היה כשיצא לדרך, וכלל לא כאמצעי הקסם שיצר את המפנה. את הקישור עושים אנחנו, המחפשים לגלות רבדים נוספים הנרמזים בין השורות.

 

הסמל לעולם יהיה אמצעי בלבד שבאמצעותו משתקפות תובנות חדשות. ברגע שיהפוך ל'מקל קוסמים', הרי יצא מתחום הסמל ונכנס לתחום 'עבודת אלילים של עץ ואבן'.

 

המקל, אם כן, סוגר את המעגל. באמצעותו מצביע הכתוב על עומק התהליך שעבר יעקב. מאדם רדוף שנגרר אחרי הוראותיהם של אחרים, הפך למנהיג שבט, לאדם שמכיר בערך עצמו, החוזר למלא את ייעודו, במולדתו. החלפת שמו מיעקב לישראל, מיד לאחר מכן, בעקבות התמודדותו המוצלחת מול האיש-המלאך, משקפת תהליך זה. בכך הוא נהיה ראוי להיות מנהיג לעם ישראל, ובעקבות זאת אף אנו, אחרי אלפיים שנות גלות, בחרנו שם זה כשם מדינתנו ולאומיותנו.

תהליך החזרה

הרצון לעמוד על משמעות מקומו של המקל בתוך הסיפור מבהיר את עומקו של התהליך. יעקב הוא הראשון שנקרא ל"שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ", ושוב: "קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ" (שם לא, 3, 13). זאת לעומת אברהם שנצטווה: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ". יעקב, כנושא הדגל של ה'שיבה', משרטט את מהותה, לפחות לגביו: העצמת הכוחות והיכולת בכדי לאפשר את מימוש הייעוד. ממצב של נגרר ובורח למצב של מנהיג ומוביל, המתמודד עם אלוהים ועם אנשים – ויכול להם.

נשים לב לאיכות השינוי באישיותו של יעקב: בעוברו את הירדן במקלו בלבד, יעקב עדיין תחת הרושם שחייו יובלו על-ידי כוחות מבחוץ: אימו אומרת: "וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם" (כז,45). רובד משמעותי אף יותר הוא ההבטחה שקיבל יעקב בחלום בבית אל: "וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת" (כח,15). רבקה אינה מוזכרת לאחר מכן, אך השינוי המשמעותי יותר נעוץ בהוראות שמקבל יעקב: "קום ושוב", המדגישות שאיש לא יממש את השיבה עבורו, אלא הוא בכוחותיו שלו.

כעת, כשתשומת לבנו הופנתה למשמעות מקומו של המקל בסיפור התנ"כי, נוכל להמשיך הלאה במסענו בעקבותיו – לעיין בתפקיד המשמעותי שממלא המקל-המטה גם בתהליכים שעוברים יהודה, משה ואהרן, בלעם ודוד. נוכל לקרוא לכך: מסע בעקבות "מרוץ שליחים ערכי-רוחני" בתנ"ך.

כהכנה להמשך המסע נתבונן בשני מרכיבים מעניינים נוספים בסיפור המקל של יעקב.

מקלות וידיים

כאמור, יעקב בא לעולם כש"ידו אוחזת בעקב עשיו". אותן ידיים הן ששימשו מרכיב מרכזי בהתחזותו לעשיו במעמד ברכת יצחק. "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". תהליך הצמיחה של יעקב חייב היה לעבור דרך רכישה מחדש של ידיו לעצמו. תהליך זה משתקף דרך המקל. המקל תמך בו בחצותו את הירדן בעור שיניו מפני נקמתו של עשיו. רק אחרי עשרים שנה מרירות של עבודה אצל לבן, שבמהלכן רימו אותו בהחלפת אשתו ובהחלפת משכורתו עשר פעמים (שם, לא,21), רק אז התעשת. ואז חזר להשתמש במקלו הנאמן באופן שונה לחלוטין.

המרכיב השני בסיפור המקל הוא שהתפנית משתקפת בכך שיעקב למד להשתמש בכלים העומדים לרשותו, אך הפעם לא במקל כשלעצמו – כמשענת ואולי כתחליף לידיו – אלא בכך שפיצל את המקל וחשף את לבו. באמצעות תבונת ידיו הוציא יעקב אל הפועל את הטמון בפנימיותם של האמצעים שעמדו לרשותו. מכאן ואילך הוא אינו זקוק עוד למקל, ואכן זה אינו מוזכר שוב. המסר בדבר התפנית משוקע בפסוקו הקצר של יעקב: לעומת "במקלי עברתי" כשיצא, חזרתו היא במצב של "ועתה הייתי". לעומת העזרים החיצוניים שהיה זקוק להם כשיצא, כעת הוא מגדיר עצמו במצב של הוויה, נוכחות, שבה אין צורך באמצעים כלשהם.

בהתמודדות עם האיש האלוהי במעבר היבוק, יעקב כבר יודע לעמוד על שלו ולקבל את הברכה בזכות ולא במרמה: "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" (שם לב,27).

יעקב השב למולדתו הוא אדם אחר לגמרי מזה שיצא ממנה. והשאר היסטוריה.

שאלות להרחבה:

א. פיצול המקלות. "מחשוף הלבן אשר על המקלות". מה חושף יעקב? האם לא נרמז בכך כי הוא חושף ומבין את כוחו של לבן, דודו, שהוא חיצוני בלבד, וברגע שהוא מפצל אותו, נחשף כוח פנימי יותר?

ב. תהליך שונה מזה המצוין באמצעות המקל מתרחש באמצעות האבן: מהאבנים ששם למראשותיו במקום שבו הוא חולם את חלום סולם יעקב (כח,11), לאבנים של הגל אותו הוא בונה כשלבן משיגו לאחר הבריחה מארם .

ג. שאלה דומה לגבי המים: ממעבר הירדן בבריחה, דרך באר המים בארם, ועד למאבק במעבר היבוק. (שתי השאלות האחרונות יתקשרו בהמשך גם למעקב אחר התפתחות מנהיגותו של משה).