הורים מהרגע הראשון

פרק 1

התינוק כחייזר

התינוק מגיע אלינו לכדור הארץ מפלנטה אחרת. במקום שממנו בא כמעט הכול שונה - הקולות, המראות, הריחות והתחושות. קווי הדמיון מעטים, הכול ראשוני וחדש והמעבר חד ודרמטי. משום כך כה קשה עליו ההתחלה. התינוק נוחת בעולמנו בלי ידע מוקדם על המקום ומנהגיו. הוא בא לכאן לבדו, בלא שיכיר את שפת המקום או מי ממקבלי פניו. כולם זרים מבחינתו, אולי מלבד אמו, שאת קולה שמע במעומעם בעבר וזכה להיכרות מסוימת עם פעימות לִבָּה. לפיכך הוא זקוק לזמן כדי לעכל את המראות ולנסות לפענח אותם. זו כנראה אחת הסיבות לכך שתינוק האדם הוא קצר רואי וכמעט אינו מסוגל לראות למרחק העולה על חצי מטר. ממילא יש לו הרבה מה לגלות בסביבתו הקרובה.

אם מביאים בחשבון שגם בגדיו וסדר יומו חדשים לו - והלוא הוא נחת בלא כבוּדה או כתובת ידועה - אין פלא שבתחילה הוא מצוי בהלם מוחלט, מנסה להתאושש מהג'ט־לג ולהסתגל למקום החדש. אי היכולת לנוע מחריפה את חוסר הישע. לא נותר לו אלא לשכב על גבו ולקוות שהילידים יתייחסו אליו בסבר פנים יפות וייתנו מענה לצרכיו הקיומיים.

קשה להמחיש לאדם בוגר מהו מצבו של תינוק שאך זה נולד. התינוק כמוהו כאדם שכל גופו נמצא בגבס והוא שוכב על הדשא בגינה. די בזבוב קטן אחד שיעוף סביב פניו כדי לגרום לו מתח. המצוקה תגבר לאין שיעור אם במקום זבוב תהיה זו חיה גדולה שתקרב את שיניה אל פניו ותרחרח אותו. הוא אינו יכול אלא לעצור את נשימתו ולקוות שלאורח אין כוונות זדון. כך גם לגבי מצבים דרמטיים פחות, כשהוא חש צמא או כאב גב. בשל מגבלות התנועה והתקשורת הוא עלול להיקלע שוב לפאניקה. יכולתו לשרוד תלויה לחלוטין בסובבים אותו ובנכונות שלהם להגיש לו סיוע.

כשהגעתי לגיל ארבעים גיליתי להפתעתי שבניגוד לכל התחזיות המקצועיות לא עברתי שום משבר. הכול נמשך כרגיל, בלי דרמות. לאחר שחגגתי ברוב הדר את גיל המעבר מצאתי עצמי רוכב על אופנוע בדרכי חזרה מהעבודה. השמש שקעה לאִטה, הציפורים צייצו ובקרבת ביתי פניתי, כהרגלי, בפנייה המוכרת לרחוב החד־סטרי. מולי הגיחה מכונית שנסעה בכיוון ההפוך לתנועה. ניסיתי להימנע מהתנגשות והטיתי את האופנוע בחוזקה לצד הדרך. התוצאה היתה שבר בקרסול. עברתי ניתוח והחלמה ממושכת בגבס. בתקופה כואבת זו חוויתי לא מעט סבל ותסכול, אך גם קיבלתי מתנה נדירה - זכיתי בהתנסות חוזרת בעולמו של התינוק. האמינו לי, זה לא נעים. בשל חוסר היכולת לנוע בכוחות עצמי קיבלתי תזכורת עד כמה קשה להיות תלוי באחרים. כמעט כל פעולה דרשה סיוע מהסביבה - אוכל, שתייה, קריאה. הייתי לנטל מתמיד על הסביבה, יום ולילה. למזלי הייתי במחיצת בני משפחתי, והם סייעו לי לעבור את התקופה בקלות יחסית. מצבו של התינוק דומה, אך כמובן זהו מצב קיצוני, הן מבחינת התלות והן מבחינת חוסר היכולת לתקשר ולהבין. מטבע הדברים זה מצב מעורר חרדה. אלא שדווקא בתקופה זו התינוק מסיק מסקנות חשובות על החיים ועל העולם - האם העולם הוא מקום טוב לחיות בו? האם אפשר לסמוך על אחרים במצבי מצוקה?

לקבלת הפנים שבה זוכה התינוק בחודשים הראשונים לחייו נודעת השפעה מכרעת על האמון שלו בסביבה ועל עולמו הרגשי. קבלת פנים אוהדת וחמה תיצור גישה בוטחת ואופטימית, ואילו קבלת פנים צוננת או מנוכרת תגרום לחוסר אמון באחרים ובעולם.