יצחק רבין והסכסוך הישראלי-ערבי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
יצחק רבין והסכסוך הישראלי-ערבי
הוספה למועדפים

יצחק רבין והסכסוך הישראלי-ערבי

תקציר

"הייתי איש צבא עשרים ושבע שנים, נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום. היום אני מאמין שיש סיכוי לשלום. סיכוי גדול... שלום הוא קודם כל בתפילות, אבל לא רק בתפילות. שלום שהוא שאיפת העם היהודי, שאיפה אמיתית... עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה."

במילים אלה סיים יצחק רבין את נאומו בעצרת למען השלום מול אלפי אזרחים שוחרי שלום שגדשו את כיכר מלכי ישראל במוצאי שבת ה-4 בנובמבר 1995. לאחר הדברים האלה נשמעו צליליו של שיר לשלום, ולרגע היה נדמה כי רוח חדשה החלה מנשבת באוויר. דקות ספורות לאחר מכן נורה יצחק רבין בידי בן עוולה והובהל לבית החולים איכילוב, שם נפטר.

החלטתו של יצחק רבין לצעוד בנתיב אוסלו החל מ-1993 נתפסה בעיני רבים בארץ ובעולם כמהפך רעיוני ותפיסתי ביחסו לפלסטינים בפרט ולסכסוך הישראלי-ערבי בכלל ונשאלת השאלה: האמנם ביטא תהליך אוסלו שינוי מהפכני בתפיסתו של רבין את הסכסוך ואת הערבים או שמא היה זה שיאו של שינוי הדרגתי? כדי להשיב על שאלה זו, מביא הספר בפני הקוראים ניתוח מפורט של מכלול עמדותיו של רבין באשר לערבים ובאשר לסוגיית הסכסוך הישראלי-ערבי לאורך כל שנות חייו.

כמו כן המחבר מביא בפני הקורא דיון תיאורטי מקיף ומעמיק במערכת האמונות של הפרט ושל מקבל החלטות הפועל בסביבת סכסוך, וכיצד זה מתקשר לבחינה של תהליכי המשכיות ושינוי קוגניטיביים בעמדותיו של רבין כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי.

הספר אינו ביוגרפיה ואינו סוקר את הקריירה הפוליטית של רבין, אלא מתמקד בהשקפת עולמו ובתפיסתו את הסכסוך. המחבר מביא דברים בשם אומרם, נמנע מנקיטת עמדה ומציג את תפיסת עולמו של רבין בגישה אקדמית-ביקורתית המלווה בנתונים ובעובדות היסטוריות.

הספר המונח לפנינו הוא פרי מחקר אקדמי מקיף שערך אריה דלל בנושא, ומקורו בחיבור לשם קבלת תואר מוסמך באוניברסיטה העברית. אין ספק כי הספר תורם תרומה רבת-חשיבות להבנת תהליך השלום ולהבנת דרכו המדינית של יצחק רבין.

המחבר אריה דלל, בעל תואר מוסמך בלימודי האסלאם והמזרח התיכון מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, מומחה להיסטוריה הפוליטית הקרובה של האסלאם והמזרח התיכון ולתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי, ולדבריו "מצא בכתיבת הספר דרך נאותה להנציח את זכרו ואת פועלו המרשים של רבין בתחום שהיה כה חשוב וקרוב ללבו – השלום בין ישראל לערבים."

פרק ראשון

פרק ראשון

דיון תיאורטי - מערכת האמונות של מקבל ההחלטות

 

 

יצחק רבין, ככל מקבל החלטות אחר, הונע על-ידי מערכת אמונות, אשר התפתחה החל מצעירותו והשפיעה על תפיסותיו, על עמדותיו, על החלטותיו ועל מעשיו בפועל. בפרק שלהלן תובא סקירה תיאורטית של מערכת האמונות של הפרט הפועל בסביבת סכסוך וכיצד היא עשויה להשפיע על דרך קבלת ההחלטות שלו באשר לסכסוך ולאויב.

מערכת האמונות מתפתחת אצל כל פרט באופן טבעי, משפיעה על התנהגותו ומעצבת את אישיותו ואת השקפותיו ביחס לסביבתו החברתית והפיסית. אמונות אלה מספקות לפרט דרך לארגון ולסידור הגיוני של האותות והסימנים הנקלטים במוחו מהסביבה. נוסף לכך, האמונות הן תפיסות מבוססות וקבועות למדי, המושתתות על שכנוע פנימי רב, ויש בהן בדרך כלל עקרונות ורעיונות כלליים על טבעה של החברה אשר ממנה צומח מקבל ההחלטות. מערכת האמונות מכילה בתוכה מספר לא מבוטל של דימויים על העבר, על ההווה ועל העתיד. דימויים אלה כוללים את כל הידע המאורגן והמצטבר שיש לכל פרט על עצמו ועל העולם. שם אפשר למצוא את מערכת הדימויים הלאומיים העוסקת בטבעו של העולם הפוליטי וכן את מקומו ותפקידו של הפרט בתוכו. דימויים אלה הם במידה לא מבוטלת סטריאוטיפיים דהיינו, יש בהם עיוות והפשטת יתר של המציאות. הם אף משפיעים על תפיסותיו ועל קביעת סדר העדיפויות של מקבל ההחלטות. כמו כן למערכת האמונות ולדימויים נודעת חשיבות בתהליך עיבוד המידע של מקבל ההחלטות. מעצם קיומו של תהליך פרשני סובייקטיבי נגזרת הטייתו המסוימת והלא-מודעת לעתים, של כל מידע חדש במטרה להתאימו למערכת האמונות הקיימת של הפרט. תהליך הטיית המידע הוא תהליך רציונלי וחיוני להתנהלותו היום יומית התקינה של האדם. לכן לא אחת נוטה הפרט מקבל ההחלטות, להתאים תפיסות חדשות לאלו המוכרות לו ולהטותן, כך שיקטינו את הסתירה בין התפיסות החדשות לצפיותיו המוקדמות. מנגד מתנהל תהליך מודע של עיוות המידע. עיוות המידע מתרחש במקרים אשר בהם מידע רב ומהותי נדחה באורח עקבי או שהוא זוכה לפרשנות מסלפת. לרוב מעדיף מקבל ההחלטות לדחות מידע שאינו מתיישב עם מערכת האמונות שלו. גם כאשר הוא מגלה "פתיחות" למידע חדש, אין זה אומר כי הוא ישנה בהכרח את אמונותיו, ואם הוא משנה לבסוף את אמונותיו ביחס לנושא מסוים, הדבר עשוי לגרום לדיסוננס קוגניטיבי (הרחבה אודות מושג זה תובא בהמשך הפרק).1

לצד האמונות והדימויים מצויים במערכת האמונות יסודות נוספים המשפיעים על תפיסת עולמו של מקבל ההחלטות והם: ערכים, אידיאולוגיות וסטריאוטיפים. בעוד האמונות, באשר הן, נסמכות על שלושה רכיבי יסוד: קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי, הרי לערכים, לאידיאולוגיות ולסטריאוטיפים יש רכיב רביעי: ערכי-שיפוטי. לכן יש להם חשיבות רבה ביותר לצורך בחינת דרך קבלת ההחלטות של הפרט.2

הערכים הם אמות מידה הקובעות מה רצוי לסביבה ולפרט, וכיצד יש לנהוג במצבים שונים. לא פלא אפוא, שמקבל ההחלטות בבואו לעבד מידע הנמסר לידיו מבקש לא רק לדעת את מידת המהימנות והידע המצויים במידע זה, אלא גם את המשמעות הערכית הטמונה בו. לכן מערכת הערכים הופכת גורם חשוב בהפניית תשומת הלב ובהערכת המידע החשוב והרלוונטי. כאשר מקבל ההחלטות מגלה עניין במידע כלשהו, הוא משייך זאת לערכיו. עקב החשיבות הרבה שהפרט (מקבל ההחלטות) מייחס למערכת ערכיו, הוא אינו סומך את ידיו על מידע או עניין עד אשר הוא מגלה את מידת חשיבותם. אם מידע חשוב זה מעמיד בסימן שאלה את ערכיו, הוא עלול להטות או לעוות את המידע שקיבל, כך שיעלה בקנה אחד עם ערכיו.3

האידיאולוגיות הן מכלול רעיונות עובדתיים ונורמטיביים הנוגעים לאדם, לחברה ולעולם, המצטרפים לכדי תכניות לדפוסי פעולה בתחומים שונים: חברתיים, כלכליים, פוליטיים ועוד. האידיאולוגיות נושאות בתוכן יסודות קוגניטיביים ולוגיים מהם בנויים הרעיונות העובדתיים, ויסודות רגשיים ומוסריים - מהם בנויים הרעיונות הנורמטיביים. אידיאולוגיות מסייעות לאנשים להבין את היחסים בינם לבין עצמם ובהקשר רחב יותר - בינם לבין ארצם ובינם לעולם הסובב אותם, והן כדרך להתמודד עם המורכבות של העולם הפוליטי ועם הסביבה החברתית. כמו כן האידיאולוגיות מאפשרות לפרט למצוא השלמה בין מניעיו האישיים לבין התפקידים השונים שעליו למלא, בפרט בעולם הפוליטי. בדומה לערכים, גם האידיאולוגיות קובעות או מגדירות כיצד על הפרט להתנהג בסיטואציות שונות. התנהגותו של הפרט מעידה עד כמה השתרשה אצלו אידיאולוגיה מסוימת. גם האידיאולוגיות, כמו הערכים, ממלאות תפקיד חשוב בתהליך עיבוד המידע של מקבל ההחלטות, כך שמקבל ההחלטות נוטה לרוב, להעריך ולשפוט אובייקט מסוים, לשבט או לחסד, לאו דווקא לפי המידע המצוי בידו, אלא לפי תבניות ידע ואמות מידה אידיאולוגיות אתיות קיימות. ואכן, אם המידע סותר באופן מהותי את האידיאולוגיה הקיימת, יעדיף מקבל ההחלטות לעתים לעוות ולסלף את המשמעות האמיתית העולה מתוך המידע שבידו, כדי להימנע מדיסוננס קוגניטיבי חריף.4

הסטריאוטיפים הם אמונות מופשטות ולרוב לא מציאותיות, והם יכולים להיות תיאוריים או נורמטיביים. הסטריאוטיפים הנורמטיביים, אשר ניטעים על-ידי סוכני סוציאליזציה עיקריים כגון: בית הספר, תקשורת, מוסדות דת ומדינה, קובעים את הדרך שבה רואה הפרט יחידים או קבוצות. הפרט נושא בתוכו תכנים ופרטים עמוסים בסטריאוטיפים תיאוריים, הוא מאמין בהם בביטחון רב והם הופכים נורמטיביים בעיניו גם אם הוא אף פעם לא בא במגע ישיר עם אותם אלה שהסטריאוטיפים מכוונים אליהם. הסטריאוטיפים מסייעים לקבוצה מסוימת ליצור הבחנות ערכיות ביחס לקבוצות אחרות, הבחנות התורמות ליצירתם ולקיומם של הסברים או צידוקים אידיאולוגיים לנקיטת פעולות שונות כנגד הקבוצות האחרות. כמו כן מאפשרים הסטריאוטיפים למקבל ההחלטות למצוא לקשת רחבה של נושאים הגדרה מתאימה. הם משפיעים על שיקול דעתו, באופן שבו הוא מפרש את התנהגותם של שחקנים אחרים, על אף העובדה שיכולות להיות פרשנויות רלוונטיות אחרות למידע שברשותו. בדרך כלל יחפש מקבל ההחלטות פרשנויות חלופיות רק אם הבסיס הסטריאוטיפי לפירוש אובייקט מסוים אינו מתאים. התלות בסטריאוטיפים עולה ככל שעיבוד המידע מורכב ומסובך יותר, ושיקול הדעת הנכון אינו נגזר ישירות מהמידע גופו, אלא בנוי על היקש. זאת ועוד, אנשים בכלל, ומקבלי החלטות בפרט, מטמיעים וזוכרים טוב יותר מידע המכיל סטריאוטיפים שהם נושאים בתוכם. הסטריאוטיפים הם לעתים סימפטומים של עמדות עוינות או ידידותיות הקובעות דפוסי התנהגות ומחשבה מסוימים שכמעט אינם ניתנים לשינוי. למשל, הסכסוך הישראלי-ערבי הממושך יצר כבר מראשיתו סטריאוטיפים שליליים הן בקרב היהודים, שמרביתם הגיעו מאירופה, והן בקרב הערבים יושבי הארץ. היהודים נטו לתייג את הערבים כפרימיטיביים, כחסרי תרבות וכפראיים. ככל שהסכסוך העמיק, נתפסו הערבים כרוצחים וכפורעים בוגדניים ואכזריים. אגב, הערבים העתיקו חלק מסטריאוטיפים אלה ליהודים. ניתן למצוא בסטריאוטיפים גם מידה לא מבוטלת של אבסולוטיות, באופן המונוליטי שבו רואות חברות או קבוצות שלמות זו את זו. דוגמה לכך היא הסובייטים אשר ראו במדינות המערב ובארצות הברית חברות "מונופוליסטיות-קפיטליסטיות" ומנגד, המערב וארצות הברית ראו בברית המועצות ובמדינות הגוש המזרחי חברות "טוטאליטריסטיות קומוניסטיות".5

מערכת האמונות מכילה בתוכה ערכים, אידיאולוגיות, דימויים וסטריאוטיפים והיא נסמכת על שלושה רכיבי יסוד: קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי. בנקודת המפגש של כלל היסודות והרכיבים הללו, בשילוב הנטייה להגיב לאובייקטים, לרעיונות ולמצבים מצויות עמדותיו של הפרט. ניתן להגדיר עמדה כנטייה של הפרט להעריך סימנים, אובייקטים ומצבים מסוימים בעולמו באופן חיובי או שלילי. עמדות באות לידי ביטוי לא רק באופן מילולי, אלא משתקפות בהתנהגותו של הפרט. עמדות כוללות הן את המרכיב הרגשי אפקטיבי - שנאה או אהבה וכדומה, הן את המרכיב ההכרתי קוגניטיבי והן את המרכיב הפעולתי-התנהגותי. שלושת המרכיבים הללו קשורים ושלובים זה בזה. הם מתארים את העמדה, את מאפייניה ואת יחסה לאובייקטים אחרים. לכן כל העמדות כוללות אמונות, אם כי לא כל אמונה היא עמדה.6

למערכת האמונות השפעה רבה על האופן שבו הפרט תופס את המציאות ואת העולם הסובב אותו. תפיסת המציאות של אדם חיונית להבנת תגובותיו שהרי אדם מגיב למציאות כפי שהוא רואה ותופס אותה ולא בהכרח כמות שהיא. זאת ועוד, המציאות מתעצבת על-ידי תפיסתו הסובייקטיבית של האדם, ואינה בהכרח מודרכת על-ידי מציאות אובייקטיבית. תפיסה מוגדרת אפוא, כהתנהגות פסיכולוגית מורכבת שבעזרתה הפרט מארגן את המידע ואת התחושות ומתוודע אל המציאות. התפיסה היא תהליך פעיל המתחיל בקליטת גירויים ומידע מן הסביבה אל מוחו של הפרט ומסתיים במתן פירוש לאותם מסרים. תהליך זה נעשה על-ידי השוואת המסרים לדפוסים פנימיים שנצברו על-ידי הפרט, ובהתאם להם הוא מפרשם. מסרים אלה עוזרים לעתים לפרט לראות את המציאות לאשורה ולעתים לעוותה, בהתאם לציפיותיו המוקדמות, כדי לתת משמעות לסביבתו. במילים אחרות, תפיסה מתבססת על מערכת האמונות והדימויים הקיימים. תחילה, הערכים והאמונות של הפרט קובעים איזה גירוי, תחושה או מידע מתקבל ואיזה נדחה על ידו. לאחר מכן ובהתבסס על עמדות ודימויים קיימים מפרש הפרט את הגירוי, התחושה או המידע. אם כן, מערכת האמונות מסייעת לפרט לארגן תפיסות כקו מנחה להתנהגות.7

 

הנצחת מערכת האמונות

 

עמדות ותפיסות שהן כאמור השתקפות של מערכת האמונות, נוטות להיות נוקשות וקשה מאוד לשנות אותן במצב של סכסוך ממושך8 כגון הסכסוך הישראלי-ערבי או המלחמה הקרה בזמנו, לכן נוטים מקבלי ההחלטות הפועלים בסביבה של סכסוך מתמשך להנציח את מערכת האמונות הקיימת ויש לכך הסברים אחדים: 9

ראשית, הדבר נובע מצורך פסיכולוגי אישי של מקבלי ההחלטות לשמור על עקביות קוגניטיבית: שמירת היציבות הפנימית, הכבוד העצמי והימנעות מדיסוננס ומחוסר האונים הכרוך בבחינה מחודשת של תקפות האמונות.

שנית, הנוקשות הקוגניטיבית נובעת מן המחויבות הפוליטית לעמדה מסוימת, ומהחשש לאיבוד התמיכה האלקטוראלית בעקבות שינוי עמדה כלפי האויב.

שלישית, הפן החברתי לפיו שינוי עמדה כלפי הצד השני, עלול לפגוע במערכת הערכים והנורמות של החברה אשר ממנה צמח מקבל ההחלטות.

רביעית, הנצחת מערכת האמונות היא כלי המסייע למקבל ההחלטות להימנע ממורכבות ערכית, שהיא מצב לא נוח מבחינתו, שבו ערכים ואינטרסים רבים מתנגשים אלה באלה כמו ההתנגשות בין ערך השלום והאינטרס הביטחוני ובין האידיאולוגיה, ויתור על שטחים ועל משאבים כלכליים. לכן אין באפשרותו לממש בו-זמנית את כל הערכים ואת כל האינטרסים החיוניים. מקבל ההחלטות נאלץ אפוא לוותר על מקצתם, דבר המעורר אצלו דילמה קשה, לחצים נפשיים ומתחים חריפים.

ולבסוף, ההנצחה היא דרך טובה להתמודד עם בעיית אי-הוודאות בקבלת ההחלטות, בפרט במצב של סכסוך. אי-ודאות עשויה לנבוע מהיעדר מידע אמין, ידע וניסיון מספקים על האויב ועל תנאי המעבר למצב של שלום עמו, או עוינות ומשקעים מן העבר המעלים דילמות רבות הנותרות ללא מענה, למשל האם יכבד הצד השני את ההסכם? האם שינה את עמדותיו בנוגע לסכסוך? האם השינוי בעמדות היריב הוא אסטרטגי או טקטי? ועוד.

כדי להנציח את מערכת האמונות שלו מפעיל מקבל ההחלטות אמצעים שונים והבולטים שבהם הם מנגנוני הטיה ועיוות של המידע שהוזכרו לעיל. לא פלא אפוא שמקבל ההחלטות הפועל בסביבת סכסוך נוטה לרוב לדחות, לשלול ולעוות כל מידע שאינו מתיישב עם עמדותיו כלפי האויב. עם זאת נוטה מקבל ההחלטות לאמץ בחפץ לב כל מידע התומך או המחזק את עמדותיו השליליות כלפי האויב. ניתן לקשר בין דפוס התנהגות זה של מקבל ההחלטות לייחוס, כלומר לדרך שבה הוא רואה את הצד שכנגד ולאופן שבו הוא מפרש את התנהגותו של הצד שכנגד במצבים שונים. כל צד בסכסוך נוטה להציג עצמו כצד החיובי, ואת האויב כשלילי, כלומר כמי שיש לו כוונות זדוניות והתנהגותו עוינת. הדבר מביא לכך שמקבלי החלטות נוטים להתעלם מאיתותים פייסניים מן העבר השני ולפרשם כצעדים תעמולתיים וטקטיים בלבד שתפקידם להעניק לאויב יתרון. יתרה מכך, מקבלי החלטות משני עברי המתרס נוטים לייחס שינוי לטובה בהתנהגות האויב כלפיהם, כאל שינוי המצב אשר כפה על האויב את דפוס ההתנהגות החדש, אף שכל התנהגות שלילית מצד האויב מתקבלת כנטייה טבעית ומתמשכת מצדו, ולא מיוחסת למצב עצמו. הייחוס מתקשר גם למידע "חי" אשר לו השפעה רבה על שיקול הדעת ועל ההערכה של מקבל ההחלטות. מידע "חי" הוא מעורבות ממשית ומוחשית המבוססת על ניסיון אישי או על ידיעה ממקור ראשון כגון: משבר חריף, אירוע מאכזב או מלחמה כואבת ביותר, אפילו מידע ממקור שני המכיל תיאורים חיים ובהירים יש בו כדי להשפיע על מקבל ההחלטות יותר מאשר ניתוחים תיאורטיים ומופשטים.10

הניסיון האישי או ניסיונם של אחרים הכרחיים לשימוש באנלוגיות היסטוריות, שאף הן משמשות כמנגנון להנצחת מערכת האמונות של מקבל ההחלטות. ואמנם, במצבים חדשים מתמודדים מקבלי החלטות בעזרת אנלוגיות היסטוריות ומקרה היסטורי קודם, אשר הייתה לו השפעה חזקה על מקבל ההחלטות או על האומה שלו, מסייע לאבחן מצב עכשווי ולהחליט מהי הדרך הטובה ביותר או הנחוצה ביותר להתמודד עמו. השפעה חזקה במיוחד יש למלחמות ולאירועים דרמטיים או טראומטיים משמעותיים כגון: שתי מלחמות העולם, מינכן 1938, השואה, מלחמת ווייטנאם, מלחמת יום הכיפורים ועוד. לעתים מדובר בהיסטוריה קרובה ובאירועים שמקבל ההחלטות חווה באופן אישי או שהתנסה בהם בעקיפין וזאת בדרך של מגע עם דמויות משמעותיות במהלך התפתחותו האינטלקטואלית המציגים בפניו דוגמאות ואנלוגיות למכביר. כמו כן "הזיכרון ההיסטורי" או "הזיכרון הקולקטיבי" של דורו משפיע אף הוא על דרך קבלת ההחלטות שלו. כאנלוגיות היסטוריות נחשבים גם לקחים היסטוריים מהסכמים קודמים או לחילופין מחלוקות ישנות עם אותה מדינה, עם מדינות אחרות או בין מדינות שונות. לקחים אלה יכולים לסייע למקבל ההחלטות להגיע לפתרונות יעילים יותר מאלו שננקטו בעבר. את ההיסטוריה הרחוקה לומד מקבל ההחלטות בדרך ממוסדת מספרי לימוד בבית הספר, באוניברסיטה או באקדמיה צבאית. הוא לומד להכיר את אופייה של המערכת הבין-לאומית, וכן את האסטרטגיות ואת הטקטיקות השונות שאותן נקטו שחקנים במערכת, במהלך אירועים בין לאומיים שונים. החיסרון של האנלוגיות ההיסטוריות הוא בכך שהן אינן מדגישות הבדלים בין מקרים שונים, ואנלוגיה שגויה עלולה לגרום לאבחון ולטיפול שגויים במקרה המסוים העומד על הפרק.11

ההכחשה היא דרך אחרת להנצחת מערכת האמונות. הכחשה כוללת דחיית מידע והתעלמות ממידע בדבר ערכים ואינטרסים המתחרים בערך שנבחר על-ידי מקבל ההחלטות. גישה זו מוצגת על-ידי אלכסנדר ג'ורג כדרך להימנע ממורכבות ערכית ומקונפליקטים נפשיים הכרוכים בה.12

דרך אחרת להתמודד עם הקונפליקט הערכי היא ההפחתה. בדרך זו מקבל ההחלטות מוריד או מפחית את דרגת חשיבותם של הערכים או של האינטרסים שאותם הוא מקריב למען מדיניותו. ההפחתה גורמת לכך שמקבל ההחלטות יאבד את הזיקה שלו לאותם אלה שהאינטרסים והערכים שלהם נפגעו. במקרה כזה, מקבל ההחלטות יפסיק להתייעץ עם אלו המחזיקים בערכים המופחתים או יסרב לתת אמון במידע שהם מניחים בפניו, או אף ישמיץ את אותם ערכים באוזני אחרים. גם כאן, כמו במנגנון ההכחשה, יש מידה רבה מאוד של עיוות וסילוף מידע.13

האדרה היא דרך הפוכה מהפחתה וגם בה יש מרכיב חשוב של עיבוד מידע מעוות ושל הערכה לקויה. ההאדרה היא נטייה פסיכולוגית של מקבלי ההחלטות להאדיר, במצבים של אי-ודאות ובסכסוכים ערכיים, את ההחלטה שהתקבלה או את החלופה שנבחרה. האדרה מאפשרת למקבלי ההחלטות לצמצם את קשייהם הנפשיים, בהתמודדותם עם אי-הוודאות. עיוות המידע במקרה כזה מתבטא בחשיבה מוטה ביחס להתפתחות המצב הרצוי תוך התעלמות מהבעיה האובייקטיבית של אי-הוודאות במקום בחינה בלתי-תלויה של התפתחויות חלופיות שונות. ההאדרה היא גם דרך מקובלת להימנעות מקונפליקטים ערכיים. במקרה כזה, ההישגים או הפירות של החלופה שנבחרה מוצגים כגבוהים מאוד, ואילו עלותה וסיכוניה מוצגים כנמוכים מאוד. האדרה יוצרת למעשה תחושה של הישג רב חשיבות בעלויות סבירות. משום כך היא נתפסת כטקטיקה מתאימה מאוד למעבר למצב של שלום.14

הדחייה היא דרך הנצחה נוספת, המבקשת לטפל בבעיית אי-הוודאות וההימנעות ממורכבות ערכית. במקרה כזה, מקבל ההחלטות דוחה או משהה את ההחלטה, תוך ציפייה שבמשך הזמן יצטבר מידע טוב יותר לצורך קבלת ההחלטה. יתר על כן, מקבל ההחלטות משתמש בדחייה כאשר הוא סבור שאין צורך להחליט מיד ואין ענישה במקרה של דחיית ההחלטה. הוא אף חדל לעסוק בנושא, נמנע מלדון בו ופונה לטפל בנושאים אחרים. הדחייה או ההשהיה היא דרך אפשרית כשמדובר למשל במשא ומתן ממושך לשלום. הדבר מאפשר למקבל ההחלטות הן לדחות את הקונפליקט הערכי הצפוי מתוצאות המשא ומתן, והן לדחות את הטיפול בבעיית אי-הוודאות באשר לתוצאות התהליך.15

 ההדרגתיות אף היא דרך להנציח מערכת אמונות וגם להתמודד עם בעיית אי-הוודאות. באמצעות פריסת המדיניות העיקרית על פני סדרה של החלטות וצעדים קטנים לאורך זמן, מבקש מקבל ההחלטות לשפר את המצב הקיים ולצמצם את אי-הוודאות ואת הסיכונים בטווח הארוך יותר. ההדרגתיות נוחה למקבלי ההחלטות במצבים שבהם הם מתקשים להגיע להסכמה באשר למטרות ארוכות הטווח למשל באשר למהות השלום, ובמצבים שבהם המידע הדרוש לעיצוב תכניות כוללניות אינו נמצא בהישג יד. באמצעות ההדרגתיות יכול מקבל ההחלטות לטפל באי-ודאויות שונות בשלבים השונים של תהליך שלום, למשל כתנאי מעבר לשלב הבא, וזאת מתוך הנחה שבמשך הזמן יצטבר בידו המידע הדרוש לקביעת המשך מדיניותו.16

 

תהליך השינוי הקוגניטיבי

 

הנטייה של הפרט כאמור, היא להגן על עמדותיו בפרט במצבים של סכסוך מתמשך. תהליך השינוי הקוגניטיבי אצלו אפוא ארוך, הדרגתי, בחלקו אף לא מודע, ושראשיתו נובע לרוב מאילוץ. התהליך מתרחש עקב כניסתו של מידע רב הסותר במובהק את עמדותיו הקיימות של הפרט, וזאת בעוד מקור המידע נתפס על ידו כמהימן וכמבוסס ביותר.17

במקרים רבים הפרט אינו ער ואינו מודע כלל לשינוי הקוגניטיבי המתחולל אצלו. לא רק שהוא נוהג להביע עמדות ודעות שונות בזמנים שונים, אלא שלעתים קרובות הוא אינו מסוגל לזכור את עמדותיו הקודמות. הפרט מסוגל לחיות במצב של אי-התאמה רבה באמונותיו ובפעולותיו, הוא אינו מודע לסתירות בדעותיו, לא מנסה לבדוק אם אכן קיימות בהן אי-התאמות ואינו מבזבז זמן בניסיון לשמור על עקביות קוגניטיבית.18 כך שלמעשה הפרט משנה את עמדותיו חדשות לבקרים מבלי להיות מודע לכך.

אולם כאשר הדברים אמורים במצבי סכסוך מתמשך, עמדותיו ואמונותיו של הפרט נותרות יציבות ונוקשות למדי, שהרי הדימויים הלאומיים של הפרט מהותיים ביותר ומושרשים עמוק בתודעתו. העוינות או האיבה למשל היא מרכיב רב חשיבות במערכת הדימויים של כל אחד מן הצדדים השרויים בסכסוך, וכדי להחליט שהצד השני אינו עוד אויב או מעולם לא היה כזה יש צורך לשנות אמונות מרכזיות ומושרשות ביותר. לא בנקל אפוא ישנה הפרט את עמדותיו ואת אמונותיו באשר לאויב, ואם הוא נאלץ לוותר על מרכיב כלשהו בתפיסת עולמו הרי הוא יוותר על עמדות שוליות בעיניו, כאלה הנשענות על מידע דל יחסית והמצויות בקשר רופף עם אמונותיו ועם מרכיבים אחרים בהשקפת עולמו.19

הפרט המקבל החלטות נאלץ לשנות את השקפותיו כאשר הנושא העומד על הפרק הוא מרכזי ביותר וזאת על-פי רוב כתוצאה מקליטה ומלמידה של מידע רב, חדש ומהימן הסותר את השקפתו הנוכחית. נושא כזה יכול להיות מעבר ממלחמה לשלום, והוא מחייב שינוי בסיסי בעמדותיהם של כל אחד מן הצדדים. המעניין הוא שככל שהסתירה בין אמונותיו של הפרט למידע עמוקה יותר, כך הדחף לשינוי גדול יותר. כאשר מידע רב ומבוסס מעיד באופן ברור על צעדי פיוס ועל שינוי עמדה בצד האחר, למשל, יוזמת סאדאת, מקבל ההחלטות אינו יכול להתעלם מכך ונאלץ להיענות לחיזורי הצד השני. מצב כזה מאלץ את הפרט לבחון מחדש את עמדותיו כלפי האויב וכלפי סביבת הסכסוך.20

שינוי עמדות אפשרי גם על רקע חוויות קשות כגון משבר חריף או מלחמה אכזרית, בחוויות שליליות מסוג זה יש לעתים כדי להביא לידי בחינה מחודשת של אמונות, תפיסות ועמדות. התפתחויות בלתי-צפויות ואירועים דרמטיים אחרים כגון עלייתו של מנהיג חדש אשר אינו מחויב בהכרח לעמדות המנהיג הקודם, התנסות אישית או מגע ישיר עם הצד שכנגד, עשויים אף הם לגרום למקבל החלטות לבחון מחדש את עמדותיו.21

מהלך של שינוי עמדות כלפי האויב וכלפי הסכסוך יש בו כדי לגרום לדיסוננס קוגניטיבי אצל מקבל ההחלטות (הדיסוננס הוא דחף מוטיבציוני של מקבל ההחלטות, להפחית ואף לטשטש את אי-ההתאמה ואת אי-הנוחות, שבין הרצון או הצורך לבצע שינוי, למעשה הסותר אמונות, אידיאולוגיות, נורמות וערכים מקובלים), שכן המעבר החד והדרמטי יחסית, ממצב של סכסוך ועוינות הדדית למצב של שלום, יוצר מדרך הטבע אצל מקבל ההחלטות קשיים אישיים וקונפליקטים ערכיים ונורמטיביים חריפים, בשל הפגיעה במערכת הערכים הלאומית המוסכמת. זאת ועוד, כאשר מקבל החלטות הגיע למסקנה כי עליו לבצע מהלך של שינוי עמדה הוא זקוק לתמיכתם של מי שהוא חש חייב להם, כך שההחלטה ליזום שינוי בהתנהגות כלפי האויב יש בה כדי לגרום לדיסוננס קוגניטיבי חריף בשל הסתירה המתפתחת בין העמדה השלילית כלפי האויב ובין הצורך בשינוי התנהגות כלפיו. כמו כן מתפתח דיסוננס בין "האני" כמנהיג מהימן ואמין, ל"האני" הפועל בדרך המנוגדת לדימוי העצמי והציבורי. הדרך הטובה ביותר להתגבר על הדיסוננס היא פשוט להתאים בין עמדה להתנהגות. כלומר, שינוי התנהגות כלפי האויב וההכרה שאפשר להידבר עמו ואף לשתף עמו פעולה הם חלק משינוי העמדה כלפיו. כמובן, התנהגות חיובית ואמינה מצד האויב תורמת לשינוי העמדה של הצד השני כלפיו. דרך נוספת להפחית את הדיסוננס היא השלמה עם המצב החדש, שנכפה על מקבל ההחלטות ואילץ אותו לפעול בניגוד לעמדותיו ולאמונותיו הבסיסיות. דרך אחרת לפתרון הדיסוננס היא ההבנה ששינוי עמדה טומן בחובו יתרונות ותועלות רבים יותר מאשר סיכונים ועלויות בתחומים כגון: שיפור המצב הביטחוני-מדיני, הכלכלי-מסחרי ועוד. דרך נוספת להצדיק את השינוי היא שימוש בטיעונים מחזקים לדוגמה: השינוי נובע מכורח הנסיבות או מכורח המציאות הוא חיוני לאינטרס הלאומי.22

לסיכום בפרק זה ניתחנו את השפעתה של מערכת האמונות הכוללת: אמונות, דימויים, סטריאוטיפים, ערכים ואידיאולוגיות על עמדותיו, על תפיסותיו ועל יכולת השיפוט וההכרעה של מקבל ההחלטות. במיוחד הדברים אמורים בנושאים כגון: שינוי עמדה, תפיסה והתנהגות כלפי האויב וכלפי מצב של סכסוך, שאז למערכת האמונות הללו יש משקל רב. ככל שמקבל ההחלטות פתוח יותר למידע חדש, או שהוא נושא מטען שלילי מועט יחסית, של דימויים וסטריאוטיפים באשר לאויב, כך קל לו יותר לשנות את עמדתו ביחס לאויב וביחס לסביבת הסכסוך. עם זאת יש לזכור כי גם כאשר מקבל ההחלטות נאלץ לשנות עמדה או בוחר לשנותה, עדיין יעמדו מכשולים בדרכו למימוש שאיפותיו. הדברים אמורים בעיקר לגבי מחסומים פסיכולוגיים-אישיים כמו: דיסוננס-קוגניטיבי, בעיות של לגיטימציה ותמיכה במהלכיו, אי-ודאות ומורכבות ערכית. הוא יכול להתגבר על עכבות אלו או לצמצמן באמצעות מנגנוני הנצחת מערכת האמונות, על-ידי הכרה בקיומן של הדילמות הפסיכולוגיות המורכבות הללו, וכן בקביעת סדר עדיפויות וקריטריונים אשר יאפשרו לו למצוא מענה לחלק מאמונותיו ותפיסותיו, לנורמות ולאידיאולוגיות המקובלות בחברתו ולאינטרסים החיוניים ביותר בעבור עמו.

יצחק רבין והסכסוך הישראלי-ערבי אריה דלל

פרק ראשון

דיון תיאורטי - מערכת האמונות של מקבל ההחלטות

 

 

יצחק רבין, ככל מקבל החלטות אחר, הונע על-ידי מערכת אמונות, אשר התפתחה החל מצעירותו והשפיעה על תפיסותיו, על עמדותיו, על החלטותיו ועל מעשיו בפועל. בפרק שלהלן תובא סקירה תיאורטית של מערכת האמונות של הפרט הפועל בסביבת סכסוך וכיצד היא עשויה להשפיע על דרך קבלת ההחלטות שלו באשר לסכסוך ולאויב.

מערכת האמונות מתפתחת אצל כל פרט באופן טבעי, משפיעה על התנהגותו ומעצבת את אישיותו ואת השקפותיו ביחס לסביבתו החברתית והפיסית. אמונות אלה מספקות לפרט דרך לארגון ולסידור הגיוני של האותות והסימנים הנקלטים במוחו מהסביבה. נוסף לכך, האמונות הן תפיסות מבוססות וקבועות למדי, המושתתות על שכנוע פנימי רב, ויש בהן בדרך כלל עקרונות ורעיונות כלליים על טבעה של החברה אשר ממנה צומח מקבל ההחלטות. מערכת האמונות מכילה בתוכה מספר לא מבוטל של דימויים על העבר, על ההווה ועל העתיד. דימויים אלה כוללים את כל הידע המאורגן והמצטבר שיש לכל פרט על עצמו ועל העולם. שם אפשר למצוא את מערכת הדימויים הלאומיים העוסקת בטבעו של העולם הפוליטי וכן את מקומו ותפקידו של הפרט בתוכו. דימויים אלה הם במידה לא מבוטלת סטריאוטיפיים דהיינו, יש בהם עיוות והפשטת יתר של המציאות. הם אף משפיעים על תפיסותיו ועל קביעת סדר העדיפויות של מקבל ההחלטות. כמו כן למערכת האמונות ולדימויים נודעת חשיבות בתהליך עיבוד המידע של מקבל ההחלטות. מעצם קיומו של תהליך פרשני סובייקטיבי נגזרת הטייתו המסוימת והלא-מודעת לעתים, של כל מידע חדש במטרה להתאימו למערכת האמונות הקיימת של הפרט. תהליך הטיית המידע הוא תהליך רציונלי וחיוני להתנהלותו היום יומית התקינה של האדם. לכן לא אחת נוטה הפרט מקבל ההחלטות, להתאים תפיסות חדשות לאלו המוכרות לו ולהטותן, כך שיקטינו את הסתירה בין התפיסות החדשות לצפיותיו המוקדמות. מנגד מתנהל תהליך מודע של עיוות המידע. עיוות המידע מתרחש במקרים אשר בהם מידע רב ומהותי נדחה באורח עקבי או שהוא זוכה לפרשנות מסלפת. לרוב מעדיף מקבל ההחלטות לדחות מידע שאינו מתיישב עם מערכת האמונות שלו. גם כאשר הוא מגלה "פתיחות" למידע חדש, אין זה אומר כי הוא ישנה בהכרח את אמונותיו, ואם הוא משנה לבסוף את אמונותיו ביחס לנושא מסוים, הדבר עשוי לגרום לדיסוננס קוגניטיבי (הרחבה אודות מושג זה תובא בהמשך הפרק).1

לצד האמונות והדימויים מצויים במערכת האמונות יסודות נוספים המשפיעים על תפיסת עולמו של מקבל ההחלטות והם: ערכים, אידיאולוגיות וסטריאוטיפים. בעוד האמונות, באשר הן, נסמכות על שלושה רכיבי יסוד: קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי, הרי לערכים, לאידיאולוגיות ולסטריאוטיפים יש רכיב רביעי: ערכי-שיפוטי. לכן יש להם חשיבות רבה ביותר לצורך בחינת דרך קבלת ההחלטות של הפרט.2

הערכים הם אמות מידה הקובעות מה רצוי לסביבה ולפרט, וכיצד יש לנהוג במצבים שונים. לא פלא אפוא, שמקבל ההחלטות בבואו לעבד מידע הנמסר לידיו מבקש לא רק לדעת את מידת המהימנות והידע המצויים במידע זה, אלא גם את המשמעות הערכית הטמונה בו. לכן מערכת הערכים הופכת גורם חשוב בהפניית תשומת הלב ובהערכת המידע החשוב והרלוונטי. כאשר מקבל ההחלטות מגלה עניין במידע כלשהו, הוא משייך זאת לערכיו. עקב החשיבות הרבה שהפרט (מקבל ההחלטות) מייחס למערכת ערכיו, הוא אינו סומך את ידיו על מידע או עניין עד אשר הוא מגלה את מידת חשיבותם. אם מידע חשוב זה מעמיד בסימן שאלה את ערכיו, הוא עלול להטות או לעוות את המידע שקיבל, כך שיעלה בקנה אחד עם ערכיו.3

האידיאולוגיות הן מכלול רעיונות עובדתיים ונורמטיביים הנוגעים לאדם, לחברה ולעולם, המצטרפים לכדי תכניות לדפוסי פעולה בתחומים שונים: חברתיים, כלכליים, פוליטיים ועוד. האידיאולוגיות נושאות בתוכן יסודות קוגניטיביים ולוגיים מהם בנויים הרעיונות העובדתיים, ויסודות רגשיים ומוסריים - מהם בנויים הרעיונות הנורמטיביים. אידיאולוגיות מסייעות לאנשים להבין את היחסים בינם לבין עצמם ובהקשר רחב יותר - בינם לבין ארצם ובינם לעולם הסובב אותם, והן כדרך להתמודד עם המורכבות של העולם הפוליטי ועם הסביבה החברתית. כמו כן האידיאולוגיות מאפשרות לפרט למצוא השלמה בין מניעיו האישיים לבין התפקידים השונים שעליו למלא, בפרט בעולם הפוליטי. בדומה לערכים, גם האידיאולוגיות קובעות או מגדירות כיצד על הפרט להתנהג בסיטואציות שונות. התנהגותו של הפרט מעידה עד כמה השתרשה אצלו אידיאולוגיה מסוימת. גם האידיאולוגיות, כמו הערכים, ממלאות תפקיד חשוב בתהליך עיבוד המידע של מקבל ההחלטות, כך שמקבל ההחלטות נוטה לרוב, להעריך ולשפוט אובייקט מסוים, לשבט או לחסד, לאו דווקא לפי המידע המצוי בידו, אלא לפי תבניות ידע ואמות מידה אידיאולוגיות אתיות קיימות. ואכן, אם המידע סותר באופן מהותי את האידיאולוגיה הקיימת, יעדיף מקבל ההחלטות לעתים לעוות ולסלף את המשמעות האמיתית העולה מתוך המידע שבידו, כדי להימנע מדיסוננס קוגניטיבי חריף.4

הסטריאוטיפים הם אמונות מופשטות ולרוב לא מציאותיות, והם יכולים להיות תיאוריים או נורמטיביים. הסטריאוטיפים הנורמטיביים, אשר ניטעים על-ידי סוכני סוציאליזציה עיקריים כגון: בית הספר, תקשורת, מוסדות דת ומדינה, קובעים את הדרך שבה רואה הפרט יחידים או קבוצות. הפרט נושא בתוכו תכנים ופרטים עמוסים בסטריאוטיפים תיאוריים, הוא מאמין בהם בביטחון רב והם הופכים נורמטיביים בעיניו גם אם הוא אף פעם לא בא במגע ישיר עם אותם אלה שהסטריאוטיפים מכוונים אליהם. הסטריאוטיפים מסייעים לקבוצה מסוימת ליצור הבחנות ערכיות ביחס לקבוצות אחרות, הבחנות התורמות ליצירתם ולקיומם של הסברים או צידוקים אידיאולוגיים לנקיטת פעולות שונות כנגד הקבוצות האחרות. כמו כן מאפשרים הסטריאוטיפים למקבל ההחלטות למצוא לקשת רחבה של נושאים הגדרה מתאימה. הם משפיעים על שיקול דעתו, באופן שבו הוא מפרש את התנהגותם של שחקנים אחרים, על אף העובדה שיכולות להיות פרשנויות רלוונטיות אחרות למידע שברשותו. בדרך כלל יחפש מקבל ההחלטות פרשנויות חלופיות רק אם הבסיס הסטריאוטיפי לפירוש אובייקט מסוים אינו מתאים. התלות בסטריאוטיפים עולה ככל שעיבוד המידע מורכב ומסובך יותר, ושיקול הדעת הנכון אינו נגזר ישירות מהמידע גופו, אלא בנוי על היקש. זאת ועוד, אנשים בכלל, ומקבלי החלטות בפרט, מטמיעים וזוכרים טוב יותר מידע המכיל סטריאוטיפים שהם נושאים בתוכם. הסטריאוטיפים הם לעתים סימפטומים של עמדות עוינות או ידידותיות הקובעות דפוסי התנהגות ומחשבה מסוימים שכמעט אינם ניתנים לשינוי. למשל, הסכסוך הישראלי-ערבי הממושך יצר כבר מראשיתו סטריאוטיפים שליליים הן בקרב היהודים, שמרביתם הגיעו מאירופה, והן בקרב הערבים יושבי הארץ. היהודים נטו לתייג את הערבים כפרימיטיביים, כחסרי תרבות וכפראיים. ככל שהסכסוך העמיק, נתפסו הערבים כרוצחים וכפורעים בוגדניים ואכזריים. אגב, הערבים העתיקו חלק מסטריאוטיפים אלה ליהודים. ניתן למצוא בסטריאוטיפים גם מידה לא מבוטלת של אבסולוטיות, באופן המונוליטי שבו רואות חברות או קבוצות שלמות זו את זו. דוגמה לכך היא הסובייטים אשר ראו במדינות המערב ובארצות הברית חברות "מונופוליסטיות-קפיטליסטיות" ומנגד, המערב וארצות הברית ראו בברית המועצות ובמדינות הגוש המזרחי חברות "טוטאליטריסטיות קומוניסטיות".5

מערכת האמונות מכילה בתוכה ערכים, אידיאולוגיות, דימויים וסטריאוטיפים והיא נסמכת על שלושה רכיבי יסוד: קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי. בנקודת המפגש של כלל היסודות והרכיבים הללו, בשילוב הנטייה להגיב לאובייקטים, לרעיונות ולמצבים מצויות עמדותיו של הפרט. ניתן להגדיר עמדה כנטייה של הפרט להעריך סימנים, אובייקטים ומצבים מסוימים בעולמו באופן חיובי או שלילי. עמדות באות לידי ביטוי לא רק באופן מילולי, אלא משתקפות בהתנהגותו של הפרט. עמדות כוללות הן את המרכיב הרגשי אפקטיבי - שנאה או אהבה וכדומה, הן את המרכיב ההכרתי קוגניטיבי והן את המרכיב הפעולתי-התנהגותי. שלושת המרכיבים הללו קשורים ושלובים זה בזה. הם מתארים את העמדה, את מאפייניה ואת יחסה לאובייקטים אחרים. לכן כל העמדות כוללות אמונות, אם כי לא כל אמונה היא עמדה.6

למערכת האמונות השפעה רבה על האופן שבו הפרט תופס את המציאות ואת העולם הסובב אותו. תפיסת המציאות של אדם חיונית להבנת תגובותיו שהרי אדם מגיב למציאות כפי שהוא רואה ותופס אותה ולא בהכרח כמות שהיא. זאת ועוד, המציאות מתעצבת על-ידי תפיסתו הסובייקטיבית של האדם, ואינה בהכרח מודרכת על-ידי מציאות אובייקטיבית. תפיסה מוגדרת אפוא, כהתנהגות פסיכולוגית מורכבת שבעזרתה הפרט מארגן את המידע ואת התחושות ומתוודע אל המציאות. התפיסה היא תהליך פעיל המתחיל בקליטת גירויים ומידע מן הסביבה אל מוחו של הפרט ומסתיים במתן פירוש לאותם מסרים. תהליך זה נעשה על-ידי השוואת המסרים לדפוסים פנימיים שנצברו על-ידי הפרט, ובהתאם להם הוא מפרשם. מסרים אלה עוזרים לעתים לפרט לראות את המציאות לאשורה ולעתים לעוותה, בהתאם לציפיותיו המוקדמות, כדי לתת משמעות לסביבתו. במילים אחרות, תפיסה מתבססת על מערכת האמונות והדימויים הקיימים. תחילה, הערכים והאמונות של הפרט קובעים איזה גירוי, תחושה או מידע מתקבל ואיזה נדחה על ידו. לאחר מכן ובהתבסס על עמדות ודימויים קיימים מפרש הפרט את הגירוי, התחושה או המידע. אם כן, מערכת האמונות מסייעת לפרט לארגן תפיסות כקו מנחה להתנהגות.7

 

הנצחת מערכת האמונות

 

עמדות ותפיסות שהן כאמור השתקפות של מערכת האמונות, נוטות להיות נוקשות וקשה מאוד לשנות אותן במצב של סכסוך ממושך8 כגון הסכסוך הישראלי-ערבי או המלחמה הקרה בזמנו, לכן נוטים מקבלי ההחלטות הפועלים בסביבה של סכסוך מתמשך להנציח את מערכת האמונות הקיימת ויש לכך הסברים אחדים: 9

ראשית, הדבר נובע מצורך פסיכולוגי אישי של מקבלי ההחלטות לשמור על עקביות קוגניטיבית: שמירת היציבות הפנימית, הכבוד העצמי והימנעות מדיסוננס ומחוסר האונים הכרוך בבחינה מחודשת של תקפות האמונות.

שנית, הנוקשות הקוגניטיבית נובעת מן המחויבות הפוליטית לעמדה מסוימת, ומהחשש לאיבוד התמיכה האלקטוראלית בעקבות שינוי עמדה כלפי האויב.

שלישית, הפן החברתי לפיו שינוי עמדה כלפי הצד השני, עלול לפגוע במערכת הערכים והנורמות של החברה אשר ממנה צמח מקבל ההחלטות.

רביעית, הנצחת מערכת האמונות היא כלי המסייע למקבל ההחלטות להימנע ממורכבות ערכית, שהיא מצב לא נוח מבחינתו, שבו ערכים ואינטרסים רבים מתנגשים אלה באלה כמו ההתנגשות בין ערך השלום והאינטרס הביטחוני ובין האידיאולוגיה, ויתור על שטחים ועל משאבים כלכליים. לכן אין באפשרותו לממש בו-זמנית את כל הערכים ואת כל האינטרסים החיוניים. מקבל ההחלטות נאלץ אפוא לוותר על מקצתם, דבר המעורר אצלו דילמה קשה, לחצים נפשיים ומתחים חריפים.

ולבסוף, ההנצחה היא דרך טובה להתמודד עם בעיית אי-הוודאות בקבלת ההחלטות, בפרט במצב של סכסוך. אי-ודאות עשויה לנבוע מהיעדר מידע אמין, ידע וניסיון מספקים על האויב ועל תנאי המעבר למצב של שלום עמו, או עוינות ומשקעים מן העבר המעלים דילמות רבות הנותרות ללא מענה, למשל האם יכבד הצד השני את ההסכם? האם שינה את עמדותיו בנוגע לסכסוך? האם השינוי בעמדות היריב הוא אסטרטגי או טקטי? ועוד.

כדי להנציח את מערכת האמונות שלו מפעיל מקבל ההחלטות אמצעים שונים והבולטים שבהם הם מנגנוני הטיה ועיוות של המידע שהוזכרו לעיל. לא פלא אפוא שמקבל ההחלטות הפועל בסביבת סכסוך נוטה לרוב לדחות, לשלול ולעוות כל מידע שאינו מתיישב עם עמדותיו כלפי האויב. עם זאת נוטה מקבל ההחלטות לאמץ בחפץ לב כל מידע התומך או המחזק את עמדותיו השליליות כלפי האויב. ניתן לקשר בין דפוס התנהגות זה של מקבל ההחלטות לייחוס, כלומר לדרך שבה הוא רואה את הצד שכנגד ולאופן שבו הוא מפרש את התנהגותו של הצד שכנגד במצבים שונים. כל צד בסכסוך נוטה להציג עצמו כצד החיובי, ואת האויב כשלילי, כלומר כמי שיש לו כוונות זדוניות והתנהגותו עוינת. הדבר מביא לכך שמקבלי החלטות נוטים להתעלם מאיתותים פייסניים מן העבר השני ולפרשם כצעדים תעמולתיים וטקטיים בלבד שתפקידם להעניק לאויב יתרון. יתרה מכך, מקבלי החלטות משני עברי המתרס נוטים לייחס שינוי לטובה בהתנהגות האויב כלפיהם, כאל שינוי המצב אשר כפה על האויב את דפוס ההתנהגות החדש, אף שכל התנהגות שלילית מצד האויב מתקבלת כנטייה טבעית ומתמשכת מצדו, ולא מיוחסת למצב עצמו. הייחוס מתקשר גם למידע "חי" אשר לו השפעה רבה על שיקול הדעת ועל ההערכה של מקבל ההחלטות. מידע "חי" הוא מעורבות ממשית ומוחשית המבוססת על ניסיון אישי או על ידיעה ממקור ראשון כגון: משבר חריף, אירוע מאכזב או מלחמה כואבת ביותר, אפילו מידע ממקור שני המכיל תיאורים חיים ובהירים יש בו כדי להשפיע על מקבל ההחלטות יותר מאשר ניתוחים תיאורטיים ומופשטים.10

הניסיון האישי או ניסיונם של אחרים הכרחיים לשימוש באנלוגיות היסטוריות, שאף הן משמשות כמנגנון להנצחת מערכת האמונות של מקבל ההחלטות. ואמנם, במצבים חדשים מתמודדים מקבלי החלטות בעזרת אנלוגיות היסטוריות ומקרה היסטורי קודם, אשר הייתה לו השפעה חזקה על מקבל ההחלטות או על האומה שלו, מסייע לאבחן מצב עכשווי ולהחליט מהי הדרך הטובה ביותר או הנחוצה ביותר להתמודד עמו. השפעה חזקה במיוחד יש למלחמות ולאירועים דרמטיים או טראומטיים משמעותיים כגון: שתי מלחמות העולם, מינכן 1938, השואה, מלחמת ווייטנאם, מלחמת יום הכיפורים ועוד. לעתים מדובר בהיסטוריה קרובה ובאירועים שמקבל ההחלטות חווה באופן אישי או שהתנסה בהם בעקיפין וזאת בדרך של מגע עם דמויות משמעותיות במהלך התפתחותו האינטלקטואלית המציגים בפניו דוגמאות ואנלוגיות למכביר. כמו כן "הזיכרון ההיסטורי" או "הזיכרון הקולקטיבי" של דורו משפיע אף הוא על דרך קבלת ההחלטות שלו. כאנלוגיות היסטוריות נחשבים גם לקחים היסטוריים מהסכמים קודמים או לחילופין מחלוקות ישנות עם אותה מדינה, עם מדינות אחרות או בין מדינות שונות. לקחים אלה יכולים לסייע למקבל ההחלטות להגיע לפתרונות יעילים יותר מאלו שננקטו בעבר. את ההיסטוריה הרחוקה לומד מקבל ההחלטות בדרך ממוסדת מספרי לימוד בבית הספר, באוניברסיטה או באקדמיה צבאית. הוא לומד להכיר את אופייה של המערכת הבין-לאומית, וכן את האסטרטגיות ואת הטקטיקות השונות שאותן נקטו שחקנים במערכת, במהלך אירועים בין לאומיים שונים. החיסרון של האנלוגיות ההיסטוריות הוא בכך שהן אינן מדגישות הבדלים בין מקרים שונים, ואנלוגיה שגויה עלולה לגרום לאבחון ולטיפול שגויים במקרה המסוים העומד על הפרק.11

ההכחשה היא דרך אחרת להנצחת מערכת האמונות. הכחשה כוללת דחיית מידע והתעלמות ממידע בדבר ערכים ואינטרסים המתחרים בערך שנבחר על-ידי מקבל ההחלטות. גישה זו מוצגת על-ידי אלכסנדר ג'ורג כדרך להימנע ממורכבות ערכית ומקונפליקטים נפשיים הכרוכים בה.12

דרך אחרת להתמודד עם הקונפליקט הערכי היא ההפחתה. בדרך זו מקבל ההחלטות מוריד או מפחית את דרגת חשיבותם של הערכים או של האינטרסים שאותם הוא מקריב למען מדיניותו. ההפחתה גורמת לכך שמקבל ההחלטות יאבד את הזיקה שלו לאותם אלה שהאינטרסים והערכים שלהם נפגעו. במקרה כזה, מקבל ההחלטות יפסיק להתייעץ עם אלו המחזיקים בערכים המופחתים או יסרב לתת אמון במידע שהם מניחים בפניו, או אף ישמיץ את אותם ערכים באוזני אחרים. גם כאן, כמו במנגנון ההכחשה, יש מידה רבה מאוד של עיוות וסילוף מידע.13

האדרה היא דרך הפוכה מהפחתה וגם בה יש מרכיב חשוב של עיבוד מידע מעוות ושל הערכה לקויה. ההאדרה היא נטייה פסיכולוגית של מקבלי ההחלטות להאדיר, במצבים של אי-ודאות ובסכסוכים ערכיים, את ההחלטה שהתקבלה או את החלופה שנבחרה. האדרה מאפשרת למקבלי ההחלטות לצמצם את קשייהם הנפשיים, בהתמודדותם עם אי-הוודאות. עיוות המידע במקרה כזה מתבטא בחשיבה מוטה ביחס להתפתחות המצב הרצוי תוך התעלמות מהבעיה האובייקטיבית של אי-הוודאות במקום בחינה בלתי-תלויה של התפתחויות חלופיות שונות. ההאדרה היא גם דרך מקובלת להימנעות מקונפליקטים ערכיים. במקרה כזה, ההישגים או הפירות של החלופה שנבחרה מוצגים כגבוהים מאוד, ואילו עלותה וסיכוניה מוצגים כנמוכים מאוד. האדרה יוצרת למעשה תחושה של הישג רב חשיבות בעלויות סבירות. משום כך היא נתפסת כטקטיקה מתאימה מאוד למעבר למצב של שלום.14

הדחייה היא דרך הנצחה נוספת, המבקשת לטפל בבעיית אי-הוודאות וההימנעות ממורכבות ערכית. במקרה כזה, מקבל ההחלטות דוחה או משהה את ההחלטה, תוך ציפייה שבמשך הזמן יצטבר מידע טוב יותר לצורך קבלת ההחלטה. יתר על כן, מקבל ההחלטות משתמש בדחייה כאשר הוא סבור שאין צורך להחליט מיד ואין ענישה במקרה של דחיית ההחלטה. הוא אף חדל לעסוק בנושא, נמנע מלדון בו ופונה לטפל בנושאים אחרים. הדחייה או ההשהיה היא דרך אפשרית כשמדובר למשל במשא ומתן ממושך לשלום. הדבר מאפשר למקבל ההחלטות הן לדחות את הקונפליקט הערכי הצפוי מתוצאות המשא ומתן, והן לדחות את הטיפול בבעיית אי-הוודאות באשר לתוצאות התהליך.15

 ההדרגתיות אף היא דרך להנציח מערכת אמונות וגם להתמודד עם בעיית אי-הוודאות. באמצעות פריסת המדיניות העיקרית על פני סדרה של החלטות וצעדים קטנים לאורך זמן, מבקש מקבל ההחלטות לשפר את המצב הקיים ולצמצם את אי-הוודאות ואת הסיכונים בטווח הארוך יותר. ההדרגתיות נוחה למקבלי ההחלטות במצבים שבהם הם מתקשים להגיע להסכמה באשר למטרות ארוכות הטווח למשל באשר למהות השלום, ובמצבים שבהם המידע הדרוש לעיצוב תכניות כוללניות אינו נמצא בהישג יד. באמצעות ההדרגתיות יכול מקבל ההחלטות לטפל באי-ודאויות שונות בשלבים השונים של תהליך שלום, למשל כתנאי מעבר לשלב הבא, וזאת מתוך הנחה שבמשך הזמן יצטבר בידו המידע הדרוש לקביעת המשך מדיניותו.16

 

תהליך השינוי הקוגניטיבי

 

הנטייה של הפרט כאמור, היא להגן על עמדותיו בפרט במצבים של סכסוך מתמשך. תהליך השינוי הקוגניטיבי אצלו אפוא ארוך, הדרגתי, בחלקו אף לא מודע, ושראשיתו נובע לרוב מאילוץ. התהליך מתרחש עקב כניסתו של מידע רב הסותר במובהק את עמדותיו הקיימות של הפרט, וזאת בעוד מקור המידע נתפס על ידו כמהימן וכמבוסס ביותר.17

במקרים רבים הפרט אינו ער ואינו מודע כלל לשינוי הקוגניטיבי המתחולל אצלו. לא רק שהוא נוהג להביע עמדות ודעות שונות בזמנים שונים, אלא שלעתים קרובות הוא אינו מסוגל לזכור את עמדותיו הקודמות. הפרט מסוגל לחיות במצב של אי-התאמה רבה באמונותיו ובפעולותיו, הוא אינו מודע לסתירות בדעותיו, לא מנסה לבדוק אם אכן קיימות בהן אי-התאמות ואינו מבזבז זמן בניסיון לשמור על עקביות קוגניטיבית.18 כך שלמעשה הפרט משנה את עמדותיו חדשות לבקרים מבלי להיות מודע לכך.

אולם כאשר הדברים אמורים במצבי סכסוך מתמשך, עמדותיו ואמונותיו של הפרט נותרות יציבות ונוקשות למדי, שהרי הדימויים הלאומיים של הפרט מהותיים ביותר ומושרשים עמוק בתודעתו. העוינות או האיבה למשל היא מרכיב רב חשיבות במערכת הדימויים של כל אחד מן הצדדים השרויים בסכסוך, וכדי להחליט שהצד השני אינו עוד אויב או מעולם לא היה כזה יש צורך לשנות אמונות מרכזיות ומושרשות ביותר. לא בנקל אפוא ישנה הפרט את עמדותיו ואת אמונותיו באשר לאויב, ואם הוא נאלץ לוותר על מרכיב כלשהו בתפיסת עולמו הרי הוא יוותר על עמדות שוליות בעיניו, כאלה הנשענות על מידע דל יחסית והמצויות בקשר רופף עם אמונותיו ועם מרכיבים אחרים בהשקפת עולמו.19

הפרט המקבל החלטות נאלץ לשנות את השקפותיו כאשר הנושא העומד על הפרק הוא מרכזי ביותר וזאת על-פי רוב כתוצאה מקליטה ומלמידה של מידע רב, חדש ומהימן הסותר את השקפתו הנוכחית. נושא כזה יכול להיות מעבר ממלחמה לשלום, והוא מחייב שינוי בסיסי בעמדותיהם של כל אחד מן הצדדים. המעניין הוא שככל שהסתירה בין אמונותיו של הפרט למידע עמוקה יותר, כך הדחף לשינוי גדול יותר. כאשר מידע רב ומבוסס מעיד באופן ברור על צעדי פיוס ועל שינוי עמדה בצד האחר, למשל, יוזמת סאדאת, מקבל ההחלטות אינו יכול להתעלם מכך ונאלץ להיענות לחיזורי הצד השני. מצב כזה מאלץ את הפרט לבחון מחדש את עמדותיו כלפי האויב וכלפי סביבת הסכסוך.20

שינוי עמדות אפשרי גם על רקע חוויות קשות כגון משבר חריף או מלחמה אכזרית, בחוויות שליליות מסוג זה יש לעתים כדי להביא לידי בחינה מחודשת של אמונות, תפיסות ועמדות. התפתחויות בלתי-צפויות ואירועים דרמטיים אחרים כגון עלייתו של מנהיג חדש אשר אינו מחויב בהכרח לעמדות המנהיג הקודם, התנסות אישית או מגע ישיר עם הצד שכנגד, עשויים אף הם לגרום למקבל החלטות לבחון מחדש את עמדותיו.21

מהלך של שינוי עמדות כלפי האויב וכלפי הסכסוך יש בו כדי לגרום לדיסוננס קוגניטיבי אצל מקבל ההחלטות (הדיסוננס הוא דחף מוטיבציוני של מקבל ההחלטות, להפחית ואף לטשטש את אי-ההתאמה ואת אי-הנוחות, שבין הרצון או הצורך לבצע שינוי, למעשה הסותר אמונות, אידיאולוגיות, נורמות וערכים מקובלים), שכן המעבר החד והדרמטי יחסית, ממצב של סכסוך ועוינות הדדית למצב של שלום, יוצר מדרך הטבע אצל מקבל ההחלטות קשיים אישיים וקונפליקטים ערכיים ונורמטיביים חריפים, בשל הפגיעה במערכת הערכים הלאומית המוסכמת. זאת ועוד, כאשר מקבל החלטות הגיע למסקנה כי עליו לבצע מהלך של שינוי עמדה הוא זקוק לתמיכתם של מי שהוא חש חייב להם, כך שההחלטה ליזום שינוי בהתנהגות כלפי האויב יש בה כדי לגרום לדיסוננס קוגניטיבי חריף בשל הסתירה המתפתחת בין העמדה השלילית כלפי האויב ובין הצורך בשינוי התנהגות כלפיו. כמו כן מתפתח דיסוננס בין "האני" כמנהיג מהימן ואמין, ל"האני" הפועל בדרך המנוגדת לדימוי העצמי והציבורי. הדרך הטובה ביותר להתגבר על הדיסוננס היא פשוט להתאים בין עמדה להתנהגות. כלומר, שינוי התנהגות כלפי האויב וההכרה שאפשר להידבר עמו ואף לשתף עמו פעולה הם חלק משינוי העמדה כלפיו. כמובן, התנהגות חיובית ואמינה מצד האויב תורמת לשינוי העמדה של הצד השני כלפיו. דרך נוספת להפחית את הדיסוננס היא השלמה עם המצב החדש, שנכפה על מקבל ההחלטות ואילץ אותו לפעול בניגוד לעמדותיו ולאמונותיו הבסיסיות. דרך אחרת לפתרון הדיסוננס היא ההבנה ששינוי עמדה טומן בחובו יתרונות ותועלות רבים יותר מאשר סיכונים ועלויות בתחומים כגון: שיפור המצב הביטחוני-מדיני, הכלכלי-מסחרי ועוד. דרך נוספת להצדיק את השינוי היא שימוש בטיעונים מחזקים לדוגמה: השינוי נובע מכורח הנסיבות או מכורח המציאות הוא חיוני לאינטרס הלאומי.22

לסיכום בפרק זה ניתחנו את השפעתה של מערכת האמונות הכוללת: אמונות, דימויים, סטריאוטיפים, ערכים ואידיאולוגיות על עמדותיו, על תפיסותיו ועל יכולת השיפוט וההכרעה של מקבל ההחלטות. במיוחד הדברים אמורים בנושאים כגון: שינוי עמדה, תפיסה והתנהגות כלפי האויב וכלפי מצב של סכסוך, שאז למערכת האמונות הללו יש משקל רב. ככל שמקבל ההחלטות פתוח יותר למידע חדש, או שהוא נושא מטען שלילי מועט יחסית, של דימויים וסטריאוטיפים באשר לאויב, כך קל לו יותר לשנות את עמדתו ביחס לאויב וביחס לסביבת הסכסוך. עם זאת יש לזכור כי גם כאשר מקבל ההחלטות נאלץ לשנות עמדה או בוחר לשנותה, עדיין יעמדו מכשולים בדרכו למימוש שאיפותיו. הדברים אמורים בעיקר לגבי מחסומים פסיכולוגיים-אישיים כמו: דיסוננס-קוגניטיבי, בעיות של לגיטימציה ותמיכה במהלכיו, אי-ודאות ומורכבות ערכית. הוא יכול להתגבר על עכבות אלו או לצמצמן באמצעות מנגנוני הנצחת מערכת האמונות, על-ידי הכרה בקיומן של הדילמות הפסיכולוגיות המורכבות הללו, וכן בקביעת סדר עדיפויות וקריטריונים אשר יאפשרו לו למצוא מענה לחלק מאמונותיו ותפיסותיו, לנורמות ולאידיאולוגיות המקובלות בחברתו ולאינטרסים החיוניים ביותר בעבור עמו.