שריקה

איך למדתי לשרוק

לִשְׁרֹק, לִלְעֹס מַסְטִיק וּלְדַבֵּר בִּשְׁגִיאוֹת
אָסוּר הָיָה לִי, בַּת יְחִידָה שֶׁל מוֹרֶה וְגַנֶּנֶת 
בְּבַיִת אֻמְלָל, שַׁכּוּל, מְקֻלָּל. 
הִתְנַדַּבְתִּי אֵפוֹא לִשְׁאֹב נֵפְט מִן הַפַּח הַגָּדוֹל לַבַּקְבּוּק
(לְהַבְעִיר אֶת הַפְּרִימוּס, לְחַמֵּם אֶת הַדּוּד בַּמִּקְלַחַת – 
נָחוּץ נֵפְט יוֹם־יוֹם), וְתַחַת חָסוּת חֲרִיקוֹת קוֹרְעוֹת עוֹר הַתֹּף
שֶׁל בֻּכְנַת מַשְׁאֵבַת הַפַּח הָעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת
כִּוַּצְתִּי שְׂפָתַי וְנָשַׁפְתִּי.
אֶת הַלְּחָיַיִם נִפַּחְתִּי בְּכֹחַ
גַּם עֵינַי הִתְנַּפְּחוּ וְיָצְאוּ מֵעוֹרָן. 

כַּךְ, בַּמַּחְתֶּרֶת,
לָמַדְתִּי לִשְׁרֹק
עַל הַכֹּל
בְּקַלּוּת.

'שריקה' הוא קובץ שיריה ה־13 של חמוטל בר־יוסף, משוררת, סופרת, מתרגמת, חוקרת ומורה. על שירתה זכתה בפרס הנשיא, פרס קרן ירושלים, פרס האישה היוצרת, פרס ברנר, פרס עמיחי, פרס אקו"ם למפעל חיים ופרסים נוספים. שירתה תורגמה לשפות רבות.

"אני קורא – לאט, כמו ליקר חזק – שניים או שלושה שירים בכל ערב ומתפעל מן הדיוק והחדות והעומק והשילוב (הנדיר) של חום עם אירוניה". (עמוס עוז)

"על השירה של חמוטל בר־יוסף אומרים בלדינו 'בן אדם שכדאי לצרף אותו אל השולחן'. היא כותבת בתבונה, בחוש מידה, ביושר, בלשון בהירה". (נסים קלדרון)

"מבע שירי שקוף, ישיר, נעדר הצטעצעות או הפלגות שיריות פתאומיות, לעולם לא מתחמק מאמירת האמת במלואה, אך לעולם גם לא נכנע לפרץ הרגשות המשתחרר מן העמידה בפני אמת זו". (דן מירון)