ראייה שמשחררת

פתח דבר מאת סטיבן פולדר

תורת הבודהה הגיעה לאחרונה למערב ולעולם המודרני, אחרי אלפי שנים של התעלמות. בחזית השינוי הדרמטי הזה ניצבו ספרים. יש היום אלפי ספרים שמביאים לחייהם של מיליוני אנשים תורות נסתרות לשעבר, שהיו פעם נחלתם של נזירים בלבד. בין הספרים הללו יש כמה שמתנשאים משכמם ומעלה מעל לכל השאר. "ראייה שמשחררת" הוא אחד מהם.

רוב ברבאה הוא אחד ממורי הדהרמה הגדולים ביותר בימינו. הוא ניחן במידה יוצאת דופן של בהירות, עומק וניסיון נרחב במסע הרוחני. התכונות הללו משתקפות ב"ראייה שמשחררת", שהוא מדריך יוצא מן הכלל לתרגולי מודעות המובילים לשחרור. הוא מתחיל מההתחלה, וממשיך משם לאורך כל הדרך לפיתוח חסר גבולות של המודעות וההבנה. יש ספרים רבים על מיינדפולנס וספרים רבים שמלמדים איך לתרגל, אבל מעטים שהולכים את כל הדרך להתעוררות באופן כה בהיר ומדויק.

הספר ייחודי גם בכך שהוא מציע תרגילים מעשיים מפורטים במגוון של טכניקות ושיטות המובילות לחוכמה טרנסצנדנטלית. זהו ספר הכרחי למי שרוצה לדעת איך לתרגל מיינדפולנס ותרגולים פנים־נפשיים אחרים. אם לתת רק דוגמה אחת לכוונון העדין שהספר מציע — יש בו שלושה פרקים מלאים של הדרכות ותרגולים הנוגעים למפגש, להכרה ולעבודה עם העצמי ומעבר לעצמי; זהו ספר שאוחז בידינו ומלמד אותנו ללכת, צעד אחר צעד, ואז לרוץ, ואז לעוף. זה לא ספר לקריאה חד פעמית; הוא יכול ללוות את התרגול שלנו בצורה עמוקה ופורייה במשך שנים.

"ראייה שמשחררת" שייך לדור הבא של ספרי תרגול בודהיסטיים, הנחוץ כל כך למי שכבר רכשו ניסיון כלשהו ורוצים להעמיק בדרך. הוא יכול להיות לא רק סתם ספר אלא מורה של ממש, למשל עבור מי שכבר מתרגלות תרגול מעמיק אבל רוצות להבין את החוויות שלהן באופן מדויק יותר, או עבור מי שמחויבים לדרך רוחנית אבל לא מקבלים מספיק הכוונה והדרכה, או עבור מי שמתעניינות ברעיונות שהוא מתאר אבל חסר להן עדיין ניסיון בתרגול.

זוהי ברכה שהספר הזה תורגם לעברית. הוא יהווה משאב עצום עבור מי שמתעניינות בחיים הנפשיים, בעולם הרוח ובתורות ובתרגולים הבודהיסטיים. קרן שפי תרגמה אותו להפליא, במסירות ובכישרון. למהדורה העברית נוספה גם אחרית דבר מאת המתרגמת קרן שפי והעורך יהל אביגור, "איך להשתמש בספר הזה", שנועדה לתמוך בתהליך הקריאה של החיבור המאתגר והעשיר הזה, ובעבודה המדיטטיבית איתו.

אני רוצה לסיים בכמה מילים של רוב, שעבורי אישית מהוות מקור השראה:

ככל שמובנת לנו באופן עמוק ומוחשי יותר, ודרך החוויה האישית שלנו, הריקות של כל הדברים, מתרבות האפשרויות הפתוחות בפני התפיסה; הטווח שלנו מתרחב; וגדל החופש שלנו לנקוט בזמנים שונים צורות הסתכלות שונות ובכך לחוות את העצמי, האחר, העולם והקיום במגוון של דרכים. אף שבעומקה הריקות היא תמיד אחת, אין חוויה אחת של "חירות", אין טעם אחד של "התעוררות"; למעשה, היא מרובה, מגוונת, אפילו אינסופית. והיא תמשיך לצמוח אם ניתן לה.

סטיבן פולדר

20/6/2019

הערת המתרגמת

תרגום של ספר מורכב ועשיר כמו "ראייה שמשחררת" הוא משימה לא פשוטה. מצד אחד אורבת לו הסכנה לרדד את המורכבות והעושר של המקור; מצד שני אורבת הסכנה להיות מסורבל ולא נגיש לעומת המקור. זו כמו זו עלולות לפגום בכוחו של הספר המתורגם להשפיע עמוקות על התרגול ועל הנפש. לפיכך, העדיפויות העליונות שלי כמתרגמת היו דיוק מחד ובהירות מאידך, ובמקומות שהן משכו לכיוונים מנוגדים, השתדלתי לנווט כמיטב יכולתי בדרך האמצע בין השתיים.

כחלק מהשאיפה לבהירות, העדפתי להשתמש במידת האפשר במונחים שכבר התקבלו בדהרמה העברית. כך, למשל, תרגמתי את "Craving and Clinging", שתי חוליות עוקבות בשרשרת ההתהוות המותנית וכוח מרכזי בתהליך הפברוק של עצמי ועולם, על פי התרגום המקובל: "השתוקקות והיאחזות", ואילו "Grasping and Aversion", שניים משלושת המזהמים, תורגמו לפיכך "היצמדות וסלידה" כדי לשמר את ההפרדה במינוח שהמחבר מקפיד עליה.

עוד במסגרת השאיפה לבהירות, העדפתי להשתמש במונחים עבריים ממש ולא בתעתיק עברי מסורבל של מונחים לועזיים. לכן, למשל "Reification" הוא "ייחוס ממשות" ולא "ראיפיקציה", ו־"perception" היא "תפיסה" ולא "פרספציה" (אבל "Inherent Existence" הוא "קיום אינהרנטי", כי בעיניי אין בעברית מילה סבירה ששומרת על משמעותו הייחודית של המונח, הנושא חשיבות עצומה בספר הזה).

כחלק מהשאיפה לדיוק, השתדלתי מאוד להקפיד על עקביות במונחים. לא רק במונחי המפתח של הספר או במונחים מעולם הדהרמה, אלא גם במונחים אחרים שהמחבר מרבה להשתמש בהם; אבל לעתים ויתרתי על העקביות לטובת דיוק במובן אחר, וכך, למשל, את המילה "Mindfulness", כשהיא משמשת לתאר את איכות הקשב הקרויה במקור הפאלי סאטי, תרגמתי "תשומת לב קשובה". אבל כשהמחבר מתייחס לגישת התרגול הפופולרית הקרויה באותו שם שהוא מניח שרוב קוראות הספר מכירות ומנוסות בה, השתמשתי בשם שבו הגישה הזאת מוכרת לרוב בארץ, "תרגול מיינדפולנס". לבסוף, העדיפות השלישית שלי אחרי דיוק ובהירות הייתה ליופי ולמוזיקליות, במיוחד באותם מקומות שבהם האיכויות הללו מתפרצות לפתע מתוך סגנון הפרוזה של הספר כמו רוח שממלאת פתאום את המפרשים.

עוד בחירה תרגומית שעשיתי ואחד או שניים מהקוראים הראשונים של הספר תהו לגביה היא ההעדפה של לשון נקבה על פני לשון זכר. הספר נועד כמובן לכל המגדרים, ובמקור כתוב בשפה ניטרלית שהעברית לרוב לא מאפשרת. ברוב הספרים היוצאים לאור בעברית כיום, פנייה ניטרלית מתורגמת ללשון זכר כך שקוראים יכולים להרגיש מיד ובטבעיות שהספר נכתב עבורם, ואילו קוראות זקוקות לשם כך לעבודה מנטלית מתמשכת. למעשה, עליהן לאמץ באופן פעיל, גם אם לא בהכרח מפורש, את צורת ההסתכלות "זה נכתב עבורי למרות שזה לא פונה ישירות אליי". לשם איזון, בחרתי לתרגם את "ראייה שמשחררת" בעיקר ללשון נקבה. אני מקווה שהבחירה הזאת תאפשר לקוראות להרגיש מיד ובטבעיות שהספר נכתב עבורן, ולקוראים להתחיל מיד ובטבעיות להתאמן באימוץ פעיל של צורות הסתכלות מיטיבות. עם זאת, הציטוטים מתוך כתבים בודהיסטיים קלאסיים, שבבירור נכתבו עבור גברים יותר מאשר עבור נשים, נותרו בלשון זכר.

אפשרות אחרת שנותרת פתוחה במקור, אך בתרגום נאלצתי להכריע בה, נוגעת לשמו של הספר. לשם המקורי, "Seeing That Frees", יש משמעות כפולה: בראש ובראשונה "ראייה שמשחררת", אבל גם "משחרר לראות את זה", או "הדבר שמשחרר לראות". מהו הדבר הזה? זו שאלה שהספר כולו עונה עליה...

אני רוצה להודות מעומק הלב לכל מי שהחוכמה והנדיבות שלה לקחו חלק ביציאתו לאור של התרגום הנוכחי: לפני הכול לזהר לביא, מי שהפגישה אותי עם הדהרמה ומי שנתנה לי את ההשראה לתרגם את הספר ועזרה לי להפוך אותה למציאות; לסטיבן פולדר, שקישר ביני לבין הוצאת פרדס וכתב לספר פתח דבר נדיב ומדויק; לקרן ארבל, שנתנה פידבק חכם ומועיל לגבי מונחים ספציפיים ולגבי הגישה התרגומית שלי בכלל; למורות דהרמה נוספות מעמותת "תובנה" שהתייעצתי איתן לאורך הדרך ותרמו בנדיבות רעיונות, תיקונים והצעות שרק את חלקם אימצתי אך כולם עזרו לי: יונתן דומיניץ, אלה טולנאי, אילן לוטנברג, אסף פדרמן, סנדיה בר קמה, לילה קמחי; ליהל אביגור, העורך החכם והמסור של התרגום והשותף שלי לכתיבת אחרית הדבר, ולעוד הרבה פברוקים יפים אחרים; ומעל לכל לרוב ברבאה שכתב את הספר הנפלא הזה, ועוד לפני שנפגשנו אי פעם העניק לי בנדיבות ובמתנה את הזכות לתרגם אותו לעברית. כל מי שהוזכרו לעיל, וגם אני, תרמו מזמנן ומכישוריהן לתרגום הזה כדאנה, מתוך אהבה לדהרמה בכלל ול"ראייה שמשחררת" בפרט. זו הייתה זכות עמוקה בשבילי להיות חלק מנהר הנדיבות הזה, ואני מקווה שמשהו מטעמה יגיע גם אל הקריאה שלך.

הקדמה

הסקרנות והתשוקה יכולות להיות כוחות יקרי ערך להפליא. אם יש בך סקרנות ביחס למה שלימד הבודהה על טבעם של הדברים, ותשוקה להעמיק את תרגול המדיטציה שלך ואת הבנתך, תקוותי הכנה היא שהספר הזה יהווה משאב מועיל עבורך. הנושאים שבהם הוא עוסק — ריקות והתהוות מותנית — עשירים להפליא, וניתן לחקור אותם במגוון של צורות. אף שלגישות תיאורטיות גרידא יש בלי ספק מקום וערך רב, תובנות משחררות נולדות וצוברות עוצמה בעיקר דרך התרגול. גם הקשר האינטימי בין ריקות והתהוות מותנית מובן במלואו בעיקר דרך התרגול. לפיכך, יש תועלת במדריכי דרך לדקויות ולניואנסים של התרגול והתובנה המעמיקים והולכים.

הספר הזה הוא, אם כן, בראש ובראשונה סוג של מדריך למדיטציה שעוסק בחקירה פילוסופית יסודית ומעמיק בה עד מאוד. זה ספר על תרגול ועל התובנות המשחררות לעומק שכל מתרגלת יכולה לגלות ולהכיר בכוחות עצמה.1 אף שהוא מניח שלקוראת יש כבר מידה של ניסיון במדיטציה, ובפרט במדיטציית מיינדפולנס ובמדיטציית תובנה, הוא משתדל להסביר דברים — את הרעיונות, את רוב המונחים הרלוונטיים ואת התרגולים — החל מעקרונותיהם הבסיסיים.

הגישה לריקות שמוצגת כאן מבוססת על מה שהתגלה לי כשימושי, הן במהלך שנות התרגול שלי עצמי עם הנושאים הללו, והן מתוך ניסיוני כמורה, בריטריטים ומחוצה להם. ללא ספק היה אפשר לסדר את החומר גם בדרכים נוספות, לעתים גם בדרכים פשוטות יותר מנקודת מבט לוגית טהורה. עם זאת, ניסיוני עם התגובות השונות שמעורר הלימוד הזה, עם מגוון סוגי הצרכים שעולים בתהליך ההעמקה של התרגול ועם הדרכים האופייניות שבהן תובנות נוטות להבשיל, הוביל אותי לארגן את הדברים בצורה מעט שונה — במבנה שעוקב בעיקר אחר תהליך ההיפתחות וההתעדנות של התובנה בפועל, מתוך תקווה שמבנה כזה ייטיב לשרת את המתרגלת לאורך מסעה.

ככלל, הרעיונות והתרגולים נידונים בספר תוך התקדמות הדרגתית. לעתים קרובות מאוד, תובנה או תרגול מדיטציה שמוצעים בנקודה מסוימת נשענים על מה שבא לפניהם. תובנות שכבר הוטמעו משמשות כבסיס לגילויים נוספים, או שהן עצמן זוכות לעידון נוסף. לפיכך סביר שהדבר הפורה ביותר לעשות יהיה לקרוא ולתרגל עם החומר בסדר שבו הוא מוצג. עם זאת, בסופו של דבר אין נוסחה קשיחה שצריך להיצמד אליה, והצרכים משתנים מנפש לנפש. כל עוד את מרגישה שתובנת הריקות שלך מעמיקה, מתעדנת, נעשית יסודית יותר ומקיפה עוד ועוד תופעות, וכל עוד את מבינה בדיוק כיצד נקשרות כל התובנות הללו זו לזו, הרגישי חופשית לנוע דרך החומר בכל צורה שנדמית לך מועילה עבורך.

פרקים 1 עד 3 הם הקדמתיים במהותם. הם לא מנסים לפרוש אקספוזיציה מלאה ובלתי ניתנת לערעור, אלא לשרטט במשיכות המכחול הרחבות ביותר שבאפשר מבט חטוף, ממעוף הציפור, על נתיב המסע שלנו, ולהעניק תחושה מסוימת ביחס לכיוון ולהיקף של התובנה הכלולה בו. הם משתדלים גם לענות לכמה מהחששות המיידיים שיכולים לעלות אצל רבות מאיתנו בשומענו לראשונה על הריקות.

בכמה מובנים, פרק 4 עומד ביסוד כל הגישה המוצעת כאן. הוא מציע דרך מסוימת להבין מהי תובנה ואיך היא מתפתחת, ומציג את סוגי התרגולים שנשתמש בהם ככלי הרכב שלנו.

הנושא של פרק 5 הוא אומנות ההשקטה, הריכוז וההאחדה של התודעה — התחום הנרחב של סמדהי והיחס שלו לתרגולי ריקות. אפשר היה לכלול שם עוד הרבה מאוד, אבל פירטתי רק את המינימום שחשבתי שיהיה רלוונטי ומועיל עבור רוב הקוראות. לאחר שתעכלי את הנקודות המהותיות יותר שבו, תוכלי להשתמש בתרגולים שהוא מציע כבמשאב מתמשך, בהתאם לרמת הניסיון שלך ובמקביל לחקירת תוכנו של שאר הספר. אולי מדי פעם תרצי לשוב ולצלול לתוך הפרק הזה, לקחת ממנו משהו קטן ושימושי ולחזור אליו מאוחר יותר כדי להטמיע עוד משהו.

החל מפרק 6 מוצגים תרגולי ריקות ספציפיים, תחילה בפשטות רבה. גם ביחס לחומר שמוצג בפרקים הבאים (6 עד 10) אפשר היה לומר עוד הרבה. אך כיוון שניתן למצוא במקומות אחרים שפע של חומר שעוסק ברמת התובנה הזאת, המטרה המרכזית כאן הייתה להציג בדיוק את כמות החומר הדרושה כדי להבהיר שאכן קיים קו מקשר מרכזי אחד של תובנה, וכי ניתן ללכת בעקבותיו לעומק רב יותר ויותר. למרבה הפלא, מתברר שמתוך תובנות יומיומיות, פשוטות וכמעט מובנות מאליהן, אפשר להמשיך הלאה עד לרמות התובנה העמוקות ביותר. חלק מהקוראות בעלות הניסיון אולי לא ירגישו צורך לבלות זמן רב עם התרגולים שבפרקים האלה. עם זאת, לפני שאת ממשיכה הלאה, חשוב שתביני את עיקר העקרונות והתובנות שהותוו בהם.

מפרק 11 ואילך, באמצעות תרגולי ריקות עוצמתיים יותר שמוצגים צעד אחר צעד, נפרש בהדרגה מסלול מרחיק לכת של התקדמות התובנה. קו החקירה המרכזי שהוצג לעיל הולך ומתחזק עם ההתקדמות בו, שכן קווים תומכים ומשלימים של חקירה נארגים לתוכו. ומתברר שיש כמה עיקולים ופניות לאורך הדרך, כאשר התרגולים מבשילים וגילויים שונים נולדים מתוכם. בשלב הזה ההבנה שלנו מתפתחת, חודרת ונפתחת אל רמות עמוקות יותר ויותר.

ביחס למדיטציות השונות שמתוארות בספר נדגיש שוב ושוב, לצד הסבלנות, את היתרונות העצומים שיש בנכונות לשחק ולערוך ניסויים. היא לא רק הופכת את התרגול לכיפי יותר — אנחנו גם נוטות ללמוד ולגלות יותר בדרך זו. בתהליך הזה אין תחליף לחקרנות, למשחקיות ולנכונות להיענות ולְאַלְתֵר. האיכויות הללו עוזרות לבנות ביטחון ועצמאות בתרגול. הן עוזרות גם לפתוח בפנינו את התחושה של אומנות המדיטציה. כי לא משנה כמה יוסבר בעמודים האלה, יש גבול למה שאפשר לתקשר במילים, והרבה שנצטרך למעשה לגלות בכוחות עצמנו.

דבר דומה נכון ביחס לחקירות הלוגיות (או להנמקות שמשמשות לעתים כדי להבין ריקות בצורה חודרת) שבזוקות פה ושם לאורך הספר. במקום לשקול כל התנגדות או טיעון נגד אפשריים, השתדלתי שההסבר של כל חקירה יהיה תמציתי יחסית, כדי להותיר מרחב לתהליך ההתמודדות האישי של כל קוראת וקורא עם ההנמקה המוצעת. לפחות במידה מסוימת, יהיה צורך להרהר בהנמקות הללו, להיאבק איתן ולשקול אותן מזוויות שונות בכוחות עצמך ולשביעות רצונך. רק אז יוכלו לשמש ככלים רבי עוצמה במדיטציה.

אף שבעמודים הבאים מוצעים תרגולים רבים, לחלוטין אין צורך להתמחות בכולם, או אפילו להתנסות בכולם. מה שכן יהיה הכרחי קרוב לוודאי, הוא לפתח מספיק מהם במידות שונות, כדי שתוכלי לעקוב אחר היפתחות החקירה והתובנה המעמיקות בהדרגה — בדרכים שאת מרגישה שמביאות לשינוי משחרר באמת.

הכוונה כאן היא בשום פנים ואופן לא להצעיד בסך אסופה ממצה של תרגולי ריקות. תרגולים רבים שיכלו להיכלל כאן חסרים. למעשה, בהמשך למה שאמרנו בדבר הנכונות לערוך ניסויים, אפשר בהחלט לגלות או להמציא תרגולים או וריאציות בעצמך. חשוב מכך, והדבר קשור מאוד לקו החקירה שלנו, הספר הוא בחלקו ניסיון לפתוח בפני הקוראת דרך אפשרית לחשוב על התרגולים הללו. כפי שנסביר להלן, גישה אפשרית אחת להבנת הריקות וההתהוות המותנית היא בעזרת המושג "פברוק". למעשה, ניתן להבין בעזרתו את כל התרגול כולו. תרגולים רבים, שבדרך כלל לא נחשוב עליהם בהקשר זה, אפשר למעשה להבין כדרכים לפברק פחות; ואם אנחנו מבינות זאת, בחלוף הזמן נקשר כל דבר בחיינו להבנת הריקות. הכול הופך להיות רלוונטי. לבסוף, ההבנה הזאת פותחת בפנינו גם את האפשרות להמשגה חדשה של הדהרמה כולה.

החקירה והפיתוח של תרגולים רבים כל כך יכולים לפתוח בפנינו חוויות נפלאות רבות במדיטציה, אבל רק אחדות מבין אינספור הווריאציות האפשריות על חוויות כאלה תוארו כאן, וגם הן רק בחטף. רוב הזמן ניסיתי להראות ולהסביר כל מערך של אפשרויות אך ורק במידה הדרושה, כדי להצביע על המאפיינים המהותיים שמשותפים לכל סוג של תובנות. לעתים קרובות, אנחנו לאו דווקא זקוקות לחוויה חדשה, שונה או "עמוקה" יותר כדי להעמיק את הבנת הריקות שלנו; מה שנחוץ לנו הוא להגיע למסקנות ולתובנות הנכונות מתוך טווח החוויות שכבר מוכר לנו. לפיכך העדפתי להדגיש את מה שיש להבין מתוך כל חוויה — את העקרונות המרכזיים שעומדים ביסודה.

תובנה אחת שעומדת בלב הספר הזה וחוזרת בו שוב ושוב, היא שביסוד כל הצרות שלנו ניצבות הדרכים שבהן אנחנו רגילות להתבונן בדברים, וההיאחזות העיוורת שלנו בצורות ההסתכלות הללו. בשורשי הסבל שלנו — בלב תהליך הייצור, השעתוק וההנצחה של הסבל הזה — נמצאות ההמשגות המורגלות שלנו וצורות ההסתכלות שנובעות מתוכן. בדיוק משום כך, עלינו להתמודד איתן ולהחליף אותן.

בקיצוניות אחת של מנעד הגישות האפשריות כלפי הריקות, נמצאות אולי שיטות הלימוד שמנסות לסרב למושגים מראש, כמעט מן הרגע הראשון — ולפיכך, כפי שנסביר, מוקדם מדי. אחת הסכנות בגישה כזאת היא שנאמין שהגענו לתובנה עמוקה של ריקות, כשלמעשה יש לנו עוד הרבה מה לגלות. בקצה השני של הרצף אורבת הסכנה שמא נדגיש בעיקר את היכולת להפעיל מניפולציות מנטליות מיומנות על מושגים, ובסופו של דבר נישאר כבולות אליהם או נתחזק התמכרות עדינה אליהם. הגישה שננקוט כאן מנסה לנווט בין שני הקצוות הללו. נשתמש במושגים, אבל במידות שונות ובזמנים שונים, ורק בדרכים שמאפשרות להם להוביל אותנו אל עבר גבול השימושיות שלהם ואז הלאה, לתוך תובנה בלתי מושגית. גישה כזאת יכולה לתמוך בכל הדקויות והניואנסים של התובנה המעמיקה, ובכך לסייע לשחרור עמוק יותר להיפתח בפנינו; היא גם מאפשרת גמישות רבה בתרגול.

התרגול שלנו צריך להיות גמיש במובנים רבים. גם את זה נדגיש שוב ושוב. זה קשור כמובן למה שכבר הזכרנו לגבי משחקיות וגישה ניסויית, וגם לכל החתירה להשתחרר מכבלי ההשקפות. לעת עתה, נדגיש רק נקודה אחת בהקשר זה. לעתים קרובות, כשאנחנו סובלות, תפיסת ריקות זו או אחרת מסוגלת בהחלט למוסס את הסבל שלנו או להפחית אותו במידה משמעותית. לפעמים די בכך. אבל בפעמים אחרות נרגיש שהסבל שאנחנו חשות מהותי איכשהו לאנושיות שלנו, כך שאולי נראה צורך לאפשר ולהרגיש את הכאב המסוים הזה, את החוויה האנושית הזאת, במלאות רבה יותר, לפני שנראה את הריקות שלהם. ועם זאת, נכון גם שמדי פעם סדר הפוך אפשרי ולמעשה מועיל יותר. נוכל לבחור לראות תחילה את הריקות של משהו וכך למוסס או לפחות לרופף אותו, ואחר כך — כשנאפשר לו להיבנות מחדש או דווקא מתוך ההתרופפות — נוכל להתקרב אליו שוב כדי להיות איתו ולהחזיק בו בדרך אחרת. חיוניות כאן גישה חופשית וגמישה ונכונות לערוך ניסויים בראש פתוח.

לצד משחקיות כזאת — נענית, רכה ופתוחה — מה שמתואר במהלך הדפים הבאים מערב גם סוג של עבודה. העבודה הזאת לא תמיד קלה או פשוטה. אבל כשאנחנו הולכות בעקבות מה שלימד הבודהה ומיישמות זאת בתרגול, אנחנו מגלות עומקים וחירויות שיגמלו לנו עשרות מונים על המאמץ שהשקענו. הנה הזמנה. הדרך פתוחה. לעתים קרובות, מה שאפשרי עבורנו הוא כל כך הרבה יותר מכפי שנדמה לנו.