המאמן

ספר זה מוקדש לכל אותן נשים אמיצות, אשר עולמן צבוע באינספור צבעים ובתוכן תשוקה, המחכה להתפרץ במציאות היומיום ולצבוע את השגרה האפרורית.
מוקדש לכם, הגברים, שיודעים הכל בעיני עצמכם או חוששים מכך שאינכם יודעים בעצם ולו חצי דבר, בתקווה שנלמד באמת "לדעת אישה" 
על כל המשתמע מכך, ומכאן לדעת את עצמינו.

.1.

שמעתי שהיא "בולדוזרית," אחת שקורעת כל מי שעומד מולה. עומד מולה, במלוא מובן המילה בבית המשפט, כוחנית ולא מתפשרת, כינויה בפי השופטים, "הרוצחת השקטה."
היא מוערכת מאוד גם בקרב קהילת עורכי הדין.
כבר חודשים שאני שומע עליה וקורא עליה כתבות. פה התקשורת משדרת ראיון המתאר את זכייתה בתיק בו ייצגה משפחת עבריינים מהעולם התחתון שהסתבכה בפרשיית סחיטה ואיומים, שם כתבה המפורסמת בעיתון המתארת איך זיכתה עבריין ידוע בגין עבירת אלימות וניסיון לרצח. בית המשפט היה הבית השני שלה. בכל הראיונות עמה היא תמיד מדברת בשפה רהוטה, חדורת מטרה, התקשורת אף פעם לא מצליחה לבלבל אותה, תמיד עונה לכתבים בקור רוח, לא סתם יש עליה סטיגמה של בולדוזרית, והיא בסך הכל מטר שישים וקצת , 160+ סנטימטרים של תעוזה.
דנה שמה, יפהפייה אמיתית, מחויטת, בלונדינית, שיער חלק, בעלת עמידה סקסית, לבוש מוקפד. אחת שנראית כאילו כל העולם בכף ידה, אחת שלא רואה אף אחד בעיניים, ממש ליידי אמיתית.
ככל שאני קורא עליה בגוגל ורואה ראיונות בטלוויזיה עמה, כך היא יותר ויותר מעניינת ומגרה אותי. אני חייב, פשוט חייב להכיר אותה. 
אני שואל את עצמי : האם אפשר להתמודד מול צונאמי שכזה ?
האם אפשר לנצח לביאה שולטת ? רוצחת שקטה ???
אז ככה, שמי תום, לוחם בצנחנים, קיבוצניק לשעבר, מתגורר כבר שנים רבות בעיר הגדולה, ספורטאי על לשעבר במונחים ישראלים ומאמן כושר בהווה. גבר בן 40, מסוקס, מטופח, שרירי, נאה ואסתטי.
עדיין רווק, ללא ילדים, האמת שעדיין לא מצאתי את האחת, את הנפש התאומה שלי. 
אהבתי הראשונה מגיל 19 השאירה חור בליבי, חלל ענק. עדי היה שמה, היא היתה מלכת עמק חפר, יפהפייה אמיתית, תלמידה מצטיינת.
הכל היה מושלם עד גיוסה לצבא, שם איבדתי אותה, היא הכירה חברים חדשים ובין רגע יצאתי לה מהראש. אהבתי אותה מאוד, למרות שהייתי צעיר בגיל, כבר היו לי תוכניות, דמיינתי אותנו מתחתנים, מקימים משפחה ומזדקנים יחד.
זו היתה אחת התקופות המשמעותיות בחיי, אהבת נעורים טהורה, היינו חמש שנים ביחד, כל כך קרובים ואוהבים. הקשר נגמר ביום בהיר, מבלי שציפיתי לכך, בלי למצמץ, בשיחת טלפון קרירה, עדי הנחיתה עליי את המכה, בלי אפשרות תגובה ממני. כפי הנראה שכבר היתה עמוק בתוך קשר חדש.
הפרידה הזו פגעה בי, ריסקה אותי. מאותו היום הפכתי להיות נטול רגש ומכני בסקס, הקשרים שלי עם נשים נהיו שטחיים, אף אחת לא גרמה לי לאבד את הראש, להתאהב שוב בטירוף . מאז ועד היום, בכל מערכת זוגית אני מוצא את עצמי נזהר ונשמר שלא אפגע בשנית . 

אני נחשב למאמן הכושר הבכיר ביותר באזור המרכז, מאמן סלב וידוענים רבים ומקבל לא מעט מבטים, הצעות ורמיזות מצד נשים – חלקן ישירות וחלקן פחות. יש רשימה ארוכה של נשים שמשתוקקות שאאמן אותן ואני כה עמוס, שאינני מוצא את הזמן לכך.
דנה מעולם לא פנתה אליי, לא ביקשה להתאמן איתי, אבל משהו בדנה לא מניח לי, לא נותן לי שקט, מסקרן, מגרה. אולי הידיעה שדנה בלתי ניתנת להשגה מצליחה להטריף לי את המוח.
אני מוכרח להגיע אליה, לשבור את תקרת הזכוכית, לעשות את הבלתי אפשרי.

ערב אחד יצאתי עם דור, חברי הטוב לשתות בירה על הים, המקום האהוב עליי. 
דור , חבר ילדות ,שחקנו יחד בקבוצת הכדורסל  אני הייתי הרכז ודור היה סמול פורוורד, החוליה המקשרת, דור היה אוהב לחדור לסל מהפינה, להתפרץ בעוצמה ולקלוע לסל. עברנו כל כך הרבה, רכשנו חוויות, משחקי אליפויות וגביע המדינה. נסענו יחד לכל פינה בארץ ולמשחקים בחו"ל. היו שנים שחלקנו יחד חדר במשותף, את כל החוויות של גיל ההתבגרות עברנו ביחד, אפילו היינו נפגשים בימי שישי אחרי האימונים, נהנים ומבלים, מעבירים שעות על גבי שעות יחד. 
עם השנים דור התבגר, התחתן, מצא עבודה והקים משפחה ובנוסף שלושה ילדים ואילו אני נשארתי רווק, 
אך לכל אורך השנים המשכנו לשמור על קשר טוב וחם . 
התיישבנו באחד מבתי הקפה, בחרנו בשולחן הפונה אל הים, אל הגלים. תמיד רחש הגלים מרגיע אותי. לעיתים כאשר עובר עליי יום עמוס וסוער, אני נשאר להסתכל על הגלים ולאט לאט חש איך כל המטענים שוקעים, והלחץ מתפוגג.
אני מכיר טוב את דור, הרגשתי שהוא לא במיטבו היום והגיע עם אנרגיות נמוכות, הבנתי שהוא זקוק לאוזן קשבת . פניתי אליו ושאלתי אותו "מה קורה דור, האם הכל בסדר?" 
דור פתח בשיחה - 
"כבר הרבה זמן שאני מרגיש לא מסופק, אתה יודע השגרה גומרת אותי, אני מרגיש שהימים עוברים ואני מחפש את עצמי. חיי הנישואין ממזמן הפכו לשגרתיים, השיחות תמיד סביב אותם הנושאים : עבודה, משפחה, ילדים, מתי אתה בא, מתי אתה לוקח לחוגים...? האהבה שהיתה פעם בלב דעכה, אני מרגיש שהניצוץ אבד." 
הקשבתי בשקט לדור , נתתי לו לשחרר, להוציא את שעל ליבו,    
שאלתי אותו "איך היחסים והקשר ביניכם?"
דור ענה: "האמת תום, שכל אחד חי את חייו, אנחנו חולקים יחד משק בית משותף ותו לא . תכלס, נמצאים יחד בגלל הילדים.  כבר הרבה זמן  שאני מרגיש ריק מבפנים, חש שדליה שאיתי, זו לא האישה שהכרתי ואהבתי בתחילת הקשר, גם המשיכה אפסית, יחסי המין בינינו הפכו לנדירים, מכניים, משעממים, חסרי רגש." 
הרמתי את ידי הימנית לעבר דור ולחצתי על כתפו בעידוד ואמרתי "אח שלי, אני פה בשבילך. ידוע שנישואים וזוגיות זה דבר מורכב וצריך לעבוד על הקשר כל הזמן . אני חושב שלא הכל אבוד , אולי צריך לשנות קצת את השגרה . 
מתי לאחרונה פרגנת לדליה?  אולי תנסה ממחר לשלוח לה הודעות מדליקות, תחמיא לה, פה ושם תביע קצת מילות אהבה, אני בטוח שהיא לא תישאר אדישה." 
"אני כל כך עסוק בזמן העבודה, הראש שלי עמוס,  אין לי זמן להתכתבויות שכאלו". 
"האם ניסיתם ללכת לטיפול? אני מכיר אתכם שנים, ההתחלה היתה מדהימה, אני זוכר גם תקופות יפות שלכם, זוכר איך חיזרת אחריה בהתחלה, זוכר את הכל."
"לא ניסינו, תמיד חשבתי שזה מיותר, דליה מעולם לא דחפה אותנו לכיוון הזה ואני לא התעקשתי."
סיקרן אותי מאוד לדעת ולהבין איך אפשר להישאר במצב הזה, שאין מיניות, חוסר תשוקה זה לזו, שהמשיכה אפסית, כאשר כל אחד חי את חייו והעיקר לא לפרק את החבילה.
הייתי חייב לפתוח את הנושא איתו אחת ולתמיד, במשך השנים לא ממש יצא לנו לדבר על חייו האישיים, למרות שאנחנו חברים טובים, יש נושאים שאנו פחות מדברים עליהם, מה גם שדור אדם סגור, כמעט ולא משתף. כמתבונן מהצד וכאחד שמכיר היטב את המשפחה רציתי לגרום לו לדבר, לנסות לסייע ואולי גם לגרום לו לרצות לתקן את מה שאבד.
"דור, אנחנו חברי ילדות, ובחיים לא אשפוט אותך אשמח לעזור לך ואהיה לצידך תמיד. מתי היתה הפעם האחרונה שקנית מתנה מכל הלב לדליה? מתי נתת לה הרגשה שאכפת לך?" שאלתי אותו.
דור הסיט את מבטו ממני אל כוס הבירה, החליק את אצבעותיו על הזכוכית הקרה, ראיתי שלא קל לו ולא לחצתי, המתנתי בשקט שיתחיל לדבר. דור הרים מעט את מבטו, עיניו האדימו והוא ענה בשקט, "האמת שמזמן לא עשיתי זאת, כל אחד חי את חייו, אנחנו כמעט ולא מפריעים זה לזו, כמעט ולא משתפים, אני בא הביתה בסיום יום העבודה, לכל אחד יש את התפקידים שלו בבית, אין פרגון, הכל מתבצע בטקסיות המוכרת, הילדים מסיימים לאכול, אני מקלח אותם, דליה נשארת לשטוף את הכלים, לאחר המקלחות אני קורא להם סיפור ומשכיב אותם לישון, נכנס להתקלח ולאחר מכן אני מוצא את עצמי בוהה בטלוויזיה ולעיתים נרדם מולה, עד שדליה מעירה אותי."
"תגיד דור, לא חסרה לך התשוקה? אתה עדיין אוהב אותה?" אתה לא מעוניין להחזיר את הניצוץ, אחרי כל כך הרבה שנים של שחיקה וחוסר תשוקה?" שאלתי אותו, מנסה להבין ממנו עד כמה הקרע עמוק והאם ניתן לאיחוי. דור לגם לגימה נוספת, ניסה לשתף פעולה, הבין שאני רוצה את טובתו, הוא שוב הרחיק מבטו ממני, ארשת פניו השתנתה, חשתי את העצב בעיניו ושתקתי. ישבנו והסתכלנו על הים מספר דקות, דרור נאנח, הסדיר נשימתו ופרק את שעל ליבו, "האמת שזה חסר לי מאוד, המגע, הפרגון, שנינו נכנסים למיטה בלילה, כל אחד מפנה לשני את הגב, אבל התרגלתי לעובדה ששנינו שונים, בעלי רצונות ושאיפות שונים ושחררתי. תבין תום, אני מעדיף לשתוק, ולא להיכנס עם דליה לריבים."
הרגשתי עד כמה דור טעון ומתוסכל, חשתי את כאבו ולא רציתי ללחוץ אותו יותר, לגמתי בשקט מהבירה, דור שוב הפנה מבטו אל הים, הסתכל על הגלים, הזיז את אצבעותיו הלוך ושוב על בקבוק הבירה בחוסר מנוחה, פניתי אליו ואמרתי לו, "דור אני מבין אותך, תנשום עמוק." 
הוא לקח נשימה עמוקה לריאותיו ופנה אליי, "אכפת לי ממנה, אני חושב שאני אוהב אותה, החיים הובילו אותנו למקום הזה, השחיקה בעבודה, גידול הילדים, הזנחנו את הזוגיות שלנו, עד שהגענו לנקודה הזו." דור ענה לי, ועדיין, נראה היה לי שלא הכל אבוד, זיהיתי את הניצוץ בעיניו.
הנחתי את ידי על כף ידו השמאלית ועטפתי אותה בחום ואמרתי "אח שלי, אל תתייאש. זה ידוע שנישואים וזוגיות זה דבר מורכב  וצריך לעבוד על הקשר כל הזמן . אני חושב שלא הכל אבוד , אולי צריך לשנות קצת את השגרה, לצאת מדי פעם לבלות ביחד רק שניכם, "להכיר" שוב מחדש האחד את השניה. המצב לא אבוד." דור חייך בחצי חיוך אליי, זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו מחייך הערב. הוא הוריד את רגל שמאל שנשענה על ברכו הימנית כל העת ושינה את תנוחת ישיבתו, מזג לעצמו מים מהקנקן שהיה מונח על השולחן ולגם בנחת. 
"תודה תום, אתה חבר אמיתי, פתחת לי את הראש ואני רוצה לחשוב על הנושא ברצינות, איך לדעתך כדאי להתקדם? שכחתי כבר מהי תשוקה, אני לא זוכר מתי חיבקתי את דליה, מתי נישקתי אותה."
"זו שאלה שמצריכה יצירתיות והשקעה, אני מאוד אוהב את הים, יכול לבלות פה שעות, זה המקום שתמיד עושה לי טוב. אני מציע לכם  לצאת מהבית לערב רומנטי, תזמין מקום במסעדה טובה, תאכלו, תשתו, תדברו, תנסו לצאת מחוזקים, שווה לנסות הכל."
נתתי לדור לחשוב ולהרהר קצת על הנושא ושיניתי את האווירה, התחלתי לדבר עליי,
"אתה יודע שאני משקיע המון שעות בעבודה , צברתי המון לקוחות בשנים האחרונות ובעידן הדיגיטלי של היום, חשוב לי להציג את העסק שלי לעיניי הכל, כך שיהיה נגיש עשרים וארבע שעות ללקוחות, יהיה בו מידע אודותיי ואודות העסק שלי, מענה טלפוני, אכתוב בו טיפים ללקוחות, אעלה בו תמונות, סרטונים עם מערכי אימון וכדומה. פניתי לאחד המשרדים הגדולים המתמחים בתחום ואני נמצא כעת בשלבי הקמה מתקדמים של אתר שיווקי חדש. הנה, שלחו לי סקיצה, בוא תראה."   
נכנסתי לטלפון, ובדף הבית היא הופיעה, דנה, עורכת הדין המצליחה שלי. מרוב שחקרתי עליה היא הפכה להיות במועדפים של הטלפון שלי, דור הביט בתמונה שלה, התמוגג מהעוצמה ושאל "מי זאת ומה היא עושה עמוק בתוך הנייד שלך, מה לך ולה? היא נראית לי מוכרת מאיזשהו מקום, אבל אני לא מצליח להיזכר מאיפה. בכל אופן, מה הקשר שלה אלייך?"
הטון שלו לא מצא חן בעיניי, האמת שלגלג עליי.
כנראה שאותן השנים שחי בזוגיות משעממת, הורידה לו קצת את הביטחון לרצפה, מזלזל בעצמו, וחושב שכולם כמוהו. אמנם דנה אחת הטובות בארץ בתחומה, אבל נא לא לשכוח שגם אני כזה, מאמן על, אחד הטובים בארץ, שנים של ניסיון ולקוחות שעשו דבר או שניים בחייהם. הבלגתי ועניתי,
 "זו דנה, היא עורכת דין, פליליסטית, אני לא מבין למה אתה מופתע. לאחרונה אני מרגיש שמיציתי את חיי הרווקות, שהגעתי לגיל שאני כבר רוצה את האחת לחיות איתה, לקום כל בוקר לצידה, להתבגר לצידה . נמאס לי כבר מכל הסטוצים, אני רוצה להתקדם בחיים. דור חייך, "יפה תום, לא ציפיתי לשמוע זאת ממך, כנראה שבאמת עברת לאחרונה תהליך התבגרות."
"כן, תקרא לזה התבגרות, או מודעות, די, אני רוצה סוף כל סוף לאהוב מכל הלב, לחזור הביתה אל האחת שלי, לחלוק את חיי בזוגיות. אתה יודע שאני מוקף כל היום בנשים ויכול להשיג כל אחת שארצה, אבל אני מרגיש שאני רוצה יותר עומק, יותר לחוות, יותר לשתף, להרגיש אהבה אמיתית."
סיימתי את דבריי והצצתי על שעוני, השעה היתה כבר מאוחרת ומחר מצפה לי בוקר גדוש באימונים. פניתי לדור, "אח שלי, מרוב שדברנו נהיה כבר מאוחר. אני שמח מאד שנפגשנו וששיתפת אותי, תחשוב על דבריי , מקווה שתצא מכאן מחוזק, אני תמיד לרשותך."  
הזמנו חשבון וסיימנו את הערב. רגע לפני שנפרדנו לשלום, דור חזר לדנה, היה חייב לומר את המילה האחרונה, המשפט שלא יוצא לי מהראש, "תום אתה לא בליגה שלה, שחרר, אחת כזאת תאכל אותך בלי מלח."
עד היום לא הצלחתי להבין מה בדיוק רצה לומר לי, למה באמת התכוון, אותי שום דבר לא עניין, אני רוצה להתמודד שווה מול שווה מולה, אתן את הכל בשביל להשיג את המטרה, עד היום הצלחתי בכל התחומים שרציתי, קריירת ספורט מצליחה, הקמתי עסק לתפארת, אני חי טוב וכלום לא חסר לי, הדבקות במטרה ומוסר העבודה הם נר לרגליי.

הימים עוברים ואני חושב איך להתקרב, איך להציע לדנה אימון מבלי שתסרב, איך בכלל ניגשים למפלצת כזאת ???
הידיעות עליה מעסיקות את מוחי, השמועות עליה כבלתי מובסת מעירות בי את החיה התחרותית וההישגית שתמיד הייתי ואני חייב, פשוט חייב לכבוש את המטרה. אני מודה שלא מעט היא ממלאת לי את עולם הפנטזיה, בלי שאשלוט בזה, היא מתגנבת לרגעים הכי  אינטימיים שלי עם עצמי ותופסת פיקוד גם שם.  בהתחלה היה לי רק רצון לזיין אותה, כמו גבר ניאנדרטל פשוט, ולאחרונה זה אף הגיע למחוזות הדמיון האהובים עליי.

לבסוף, ערב אחד אחרי יום עבודה שיגרתי ומתיש, ישבתי בבית  וצפיתי בחדשות, לפתע ראיתי אותה שוב, את דנה העוצמתית, חדה ושנונה, היא השיגה עוד נוקאאוט במשפט מסוקר.
דנה בדיוק יצאה מהיכל בית המשפט, לבושה בחצאית שחורה, חולצה לבנה מחוייטת ומגוהצת למשעי וגלימה שחורה, שכה הלמה אותה. דנה נראתה במיטבה. מלאת בטחון היא צעדה לכיוון הכתבים, כמו דיווה, מאחוריה העוזרת האישית שנושאת את חפציה, היא נעמדה מול המצלמות, היה מולה צבא של כתבים צמאי דם, ובלי להניד עפעף היא הובילה את השיחה למקומות שרצתה להגיע אליהם וענתה בחדות לשאלות שהמטירו עליה מכל עבר. ישבתי על הספה מרותק, התמוגגתי מנחת  מהעוצמות, מהשנינות וחשבתי לעצמי, כמה סטייל יש לגברת הזאת, קסם אישי וחיוך שלא משתמע לשתי פנים.
החלטתי שזהו, אני חייב להשיג אותה.
כבר חודשים שמור לי מספר הנייד האישי שלה עמוק בתוך הזיכרון שלי, השגתי אותו מאחת הלקוחות הנאמנות שלי. אותה לקוחה עובדת ככתבת באחת מתוכניות הלילה, מכירה את כל הסלב, מראיינת את הידוענים ומאחר והיא מופיעה הרבה בטלוויזיה, היא חייבת לשמור על הגזרה ומתאמנת איתי קבוע כבר למעלה מחמש שנים ועברנו כברת דרך ארוכה. הבטחתי לה שדנה בחיים לא תדע שקיבלתי את המספר ממנה . "דנה שלי" כיניתי אותה.
ערב אחד, לאחר התלבטות ארוכה, אזרתי אומץ ושלחתי לדנה הודעה תמימה,
"ערב טוב דנה, שמי תום, מאמן כושר אישי בכיר בעל ניסיון, ידע וותק של כ-20 שנה. אני מאמן  נשים, גברים, נערים ונערות לפני גיוס- את מוזמנת להיכנס לאתר שלי ולהתרשם . ברצוני להציע לך להתאמן איתי,  צעד אחר צעד."  

אני מסתכל על צג הנייד ורואה וי אחד, וי שני, אבל הכחול מאחר להגיע.
לאחר כשעה הוי הכחול נראה על המסך, השעה כבר 21:15 ודנה לא מגיבה.
במוחי רצו כבר מחשבות, אני ??? 
אני, זה שכל הנשים נופלות לרגליי? 
מה אני צריך אותה ? למה אני צריך את המרדף המיותר הזה ? נכנסתי למיטה, מוחי טרוד, כל הזמן עולות וצצות עוד ועוד שאלות , התהפכתי מצד לצד, מדי פעם מסתכל על הנייד כדי לבדוק את ההודעות, אולי דנה שלחה תשובה, לבסוף נרדמתי בחוסר נוחות. לראשונה אחרי המון שנים לא הצלחתי להירדם בקלות שאני רגיל אליה.
השעון צלצל בקול, העיר אותי משנת הלילה הטרופה, התעוררתי לתחילת יום האימונים. השעה היתה 5.00 ועל צג הנייד שלצידי ראיתי הודעת טקסט מדנה, "לא תודה" חדה כתער !!! אופייני לה.
חשתי אכזבה, לא ממש ציפיתי להודעת סירוב. קיוויתי בליבי שדנה תקרא את ההודעה ,תכנס לאתר שלי, תתרשם מניסיוני הרב ותרצה לקבוע עמי אימון. נזכרתי פתאום במשפט שדור אמר לי כאשר נפגשנו בים, "היא לא בליגה שלך." הבנתי שאצטרך להתאמץ יותר במידה וארצה שדנה תתייחס אליי ברצינות.
הבעיה שהתרגלתי לעובדה שאני תמיד מצליח להשיג בקלות את כל מה שאני רוצה, אני קובע את החוקים וממציא את הכללים, תמיד הכל לפי החליל שלי ומצד שני, הסירוב שלה עשה לי את זה, דנה עוררה אותי, סוף סוף מישהי עושה לי בית ספר, דנה לא מתלהבת, דנה העוצמתית לא מתייחסת.
כספורטאי מצטיין ושחקן כדורסל מוביל, שחקן לשעבר בנבחרות ישראל השונות, חונכתי על תואר הווינריות החקוק עמוק במוחי עוד מתקופתי הפעילה ביותר, "זה לא נגמר עד שזה לא נגמר." החלטתי לנסות שוב.
עברו שלושה ימים, אני עדיין מתלבט, שאשלח הודעה, או שאתקשר ? שאלת מיליון הדולר.
החלטתי להתקשר ! חיכיתי לבוקר, כל הלילה הרצתי במוחי משפטי פתיחה אפשריים, חשבתי מה אומר לדנה כדי שאצליח לשכנעה להתאמן איתי, או לפחות שתסכים להיפגש איתי לפגישת היכרות.
הבוקר הגיע, התחלתי לאמן במרץ. שני האימונים הראשונים עברו מהר, מבלי לשים לב . באימון הנוכחי לקחתי חלק פעיל ורצתי לאורך החוף, על החול, עם שני נערים העומדים להתגייס בקרוב ליחידה קרבית. רצתי איתם מעל לעשרה קילומטרים, מבלי להתעייף. הציפייה לשיחת הטלפון ביני לבין דנה דרבנה אותי, מילאה אותי באנרגיות. סיימתי את האימון בחיוך ויצאתי להפסקה של כרבע שעה עד לאימון הבא. 
הסתכלתי על שעון היד, השעה 9.00, הוצאתי את הטלפון הנייד מתיק הגב שלי וחייגתי אליה.
הטלפון מצלצל שלושה צלצולים ודנה עונה לי "בוקר טוב למאמן הכושר תום."
חיוך עלה על שפתיי והתחלתי לגמגם, "בוקר טוב דנה" עניתי.
"חשבתי שוב ולמרות תשובתך לפני מספר ימים, אשמח שנשב לקפה ואציג לך אותי ואסביר לך מדוע כדאי לך להתחיל להתאמן ומהן התועלות שתפיקי מהאימונים, במיוחד בשגרת היום העמוסה שלך, בלחצים, בעמידה הממושכת על הרגליים. מניסיוני, אני יכול להבטיח לך שתחושי בשיפור משמעותי בכל מערכות הגוף וכן ברמה המנטלית והפיזית." אני לא בטוח שדנה ממש השתכנעה, היא בטח רגילה שגברים רבים מנסים להתחיל איתה על בסיס קבוע.
"אני בדרכי לתחנת המשטרה, לשחרר לקוח עצור, תפסת אותי כמה רגעים לפני הכניסה. הבוקר רק התחיל, לפניי יום עמוס תום, תן לי לחשוב על הצעתך." ענתה לי דנה.
דנה הבטיחה לחזור אליי ולבדוק ביומנה, קבענו לדבר בעוד יומיים ולתאם פגישה.
שבוע שלם עבר, האמת "ששכחתי" מדנה, שכחתי למעט אותן פעמים בהן התגריתי כל כך מהמחשבה עליה, במיוחד כשהייתי לבד עם עצמי. 
אני, זה שלא מתעלמים ממנו ! כמה חזק היה עומד לי כשדמיינתי אותנו יחד,
פנטזתי על גופה, מה הייתי עושה לה, איך הייתי מענג אותה. 
ואז משום מקום, יום חמישי בשעה 22.00 דנה שלחה לי הודעה , "הי תום, אתה ער" ? 
עניתי לה "כן."
"סליחה על השעה המאוחרת, לא שכחתי את הצעתך, אני מוכנה להיפגש."
"יופי, אני שמח לשמוע זאת דנה, אסתכל לרגע ביומן. אני רואה שהתבטל לי האימון של מחר בעשר, האם מתאים לך להיפגש מחר בשעה זו?"
"מתאים. תודה רבה, לילה טוב תום."
"ליל טוב דנה."
הלכתי לישון עם חיוך על הפנים.

ישנתי מצויין והתעוררתי עם אנרגיות טובות. שלא כהרגלי, לקחתי את הזמן להתארגן בנחת, שתיתי את הקפה ברוגע, בלי לחץ. המחשבה שאפגוש עוד מעט את דנה העלתה לי את מצב הרוח ושימחה אותי. קבענו להיפגש בבית קפה קטן וצדדי בתל אביב. דנה איחרה ב – 20 דקות בערך, אבל לא הצלחתי להביע שום מידת כעס כלפיה.
"נעים מאד, דנה." דנה מחייכת , מישירה מבט אל עיניי ומושיטה לעברי את ידה. ”סליחה על העיכוב, היתה לי פגישה עם לקוח ועורך הדין שלו, עורך דין צעיר, שחשב שיוכל עליי, אבל מהר מאד הוא הבין שאני לא פראיירית ושאיתי לא משחקים."
התרוממתי מכיסאי ולחצתי את ידה המושטת, "הי, נעים מאד, תום, הכל בסדר."  אני עונה לה, ותוך כדי סוקר אותה מכף רגל ועד ראש במבטי. עד היום לא ראיתי אותה במציאות, אלא רק על גבי המסכים או העיתונים, אני נפעם מיופייה . דנה מהפנטת אותי, היא נראית מושלם במציאות, המבט השובב, החיוך המסוכן, בדיוק כמו בכתבות שראיתי. אני מתמוגג מהיופי ומהעוצמות של הגברת הזאת.
 דנה מתיישבת בכיסא שמולי, מזמינה כוס אספרסו ואנחנו מדברים שיחת היכרות עניינית ומקצועית. אני פונה אליה, "אני מבין שיש לך סדר יום מטורף, אבל אני יכול להבטיח לך שהאימון איתי יעשה לך טוב וישפיע במידי על כל המערכות בגוף, טונוס השרירים יתחזק, זרימת הדם שלך תשתפר, הגוף יתגמש והיציבה שלך תשתפר. לאורך השנים צברתי ידע וניסיון רב, אני משלב אימון אירובי בתוספת אימון כוח, ומצליח להוציא מכל מתאמן את המקסימום. לא סתם אומרים גוף בריא בנפש בריאה, האימון איתי ישחרר לך לחצים ומתחים, מהר מאד את תחושי את השינוי."
דנה לא מבינה עד כמה אני טוב בשחרור לחצים .ניתן לומר שזו בהחלט המומחיות שלי.
"אתה נשמע לי מאד מנוסה תום, אשמח לקפוץ למים העמוקים, להיענות לאתגר ולהתאמן איתך. 
ורד, המזכירה שלי תיצור איתך קשר ותתאמו תאריך ושעה לאימון."  

נפלא, דנה השתכנעה, כנראה שבאמת רצתה לתת לזה צ'אנס והבינה את משמעות התחזוקה של הגוף שלה. דנה סיימה לשתות את האספרסו שלה, התנצלה שלא יכולה להישאר יותר זמן מאחר ויש לה פגישה עם לקוחות, חייכה את חיוכה הקסום, קמה מהכיסא, לקחה את תיק העור השחור ואחזה בו בידה השמאלית, הושיטה לי את ידה הימנית ולחצה שוב את ידי, "ביי תום, שמחתי להכירך," אמרה. "המשך יום מוצלח דנה, גם אני שמחתי מאד להכירך."
הביטחון העצמי שלי בשמיים, אני תמיד מביט לתוך העיניים של מי שעומד מולי והאחרון שמוריד את המבט.  אבל איתה זה היה לי שונה, אולי הכבוד הרב שאני רוחש לה, או אולי החיוך הממיס הזה, מלא העוצמה והאנרגיות שלא רואים כל יום.
היא הוציאה את מפתחות הרכב  ומיהרה לפנות לכיוון החניה. 
יצאתי בהרגשה טובה מהפגישה, ידעתי שלא יהיה קל, אני בטוח שגם דנה בחנה אותי מכף רגל ועד ראש, התרשמה ממני, התחברה לאנרגיות והחליטה לתת לזה צ'אנס. 

יום שישי, כבר צהריים, אני ממתין לטלפון מורד, מזכירתה של דנה, מצפה בכיליון עיניים למפגש הראשון, חודשים רבים מנסה להגיע לרגע הזה, לאימון הראשון שלנו, האימון בו אתן את כולי למענה, אך הטלפון המיוחל לא הגיע. איך אכנס לתוך סוף השבוע בהרגשה כזאת? קיימת אצלי בעיה חמורה ביותר של דחיית סיפוקים, אני רוצה לנעוץ את המחט ביומן ולדעת שדנה נמצאת כבר בתוך הלוחות זמנים.
סוף השבוע יעבור לאט, אני מרגיש את זה, כל כך רציתי לנצל את השבת על מנת לתת לגוף לנוח ולאגור כוחות לקראת השבוע החדש שבפתח, אבל היא לא הניחה לי, עמוק בתוך הראש התחבטתי האם לשלוח לה הודעה, האם להיכנס למשחק החיזורים המטורף הזה מולה? הרגשתי אותה, הבנתי את מה שאמרה בפגישה, היא הרי הבטיחה לסגור תאריך לאימון עוד היום . נכנסתי למיטה מוקדם יחסית, אני מנסה להירדם, שוכב במיטה, חושב עליה ומפליג בדמיון, מרגיש חוסר נוחות, ללא השקט הנפשי הדרוש כדי להירדם, לבסוף הצלחתי לשחרר ונרדמתי.
התעוררתי מוקדם, המחשבות הציפו אותי מוקדם בבוקר, ניצלתי את השבת לעשות סדר בהנהלת החשבונות שלי, לארגון היומן לקראת השבוע הקרוב, רשמתי תוכן שיווקי אותו אעלה לאתר שלי וצפיתי בסדרה דוקומנטרית על אחד מגדול שחקני הכדורסל , ששיחק ב- NBA. דור ורונן התקשרו אליי לקראת הערב והזמינו אותי לצאת איתם למסיבה פרטית שאחד מהחבר'ה עורך בביתו, לא היה לי ראש לזה, לא רציתי לראות אף אחד מולי, רציתי להעביר את השבת בשקט שלי.
התחלתי את השבוע העמוס מוקדם מאוד בים, ארבעה אימונים רצופים, הטלפון הנייד על שקט זרוק בתוך התיק שלי. אני נותן למתאמנים את המקסימום אבל הראש שלי לא ממש כאן, מחכה לסיום אימוני הבוקר על מנת לבדוק האם קיבלתי הודעה, או האם מופיעה לי שיחה שלא נענתה על מנת לשריין תאריך לאימון הראשון עם דנה.
יצאתי להפסקה של מספר דקות, אני מוציא את בקבוק המים ואת הנייד מהתיק, מתיישב על אחד הספסלים הפזורים על הטיילת,  מסתכל על הצג, אך לא מופיעה שום הודעה רלוונטית מדנה.
בתוך תוכי אני מתחיל לקבל את זה שאולי הכל משחק מבחינתה, נראה כאילו ההצעה להתחיל להתאמן ממש לא חשובה לה ושדנה לא רוצה ולא צריכה את זה, אולי פשוט לא היה לה נעים לומר לי את זה בפנים. החלטתי לנסות להדחיק, לא לחשוב על הנושא כל היום, באמת שניסיתי, היו רגעים שהצלחתי, אולי בגלל העומס בעבודה והלקוחות שהעסיקו אותי, אך כמובן שהיו לא מעט רגעים שהיא קפצה לי למחשבות ואותתה חזק שהיא יושבת על הכתף שלי וממתינה ליחס.
יומיים שלמים עברו מבלי לשמוע ממנה, מבלי שתאמנו אימון ראשון. אינני רוצה למצמץ, אולי דנה בוחנת אותי, אולי היא רוצה לראות כמה חדור מטרה אני. החלטתי שלא אתן לה את התענוג, לא אשחק לפי הכללים שלה, החלטתי לוותר, אני לא אקרקר סביבה, יש גבול.
חשתי הקלה מסוימת בלילות, המחשבות עליה פחות העסיקו אותי, התחלתי לחזור לשקט הנפשי שלי שאני כל כך רגיל אליו.
יום רביעי בבוקר, הבוקר התחיל מוקדם, שוב אותם מתאמנים בים, בין לבין יצאתי להפסקה הקבועה בין סט המתאמנים הראשון לסט השני, לא מיהרתי לבדוק הודעות 
בטלפון, את רוב החזרת השיחות וההודעות שנכנסות במהלך היום אני עושה בסיום יום העבודה, אחרי מקלחת וארוחת ערב.
ובכל זאת נגשתי לטלפון, ראיתי שפספסתי מספר הודעות ושיחה מטלפון קווי, ממספר שאינו מוכר לי. החלטתי לחזור אליו, משהו בו היה שונה משאר המספרים, יותר מדי ספרות זהות אחת אחרי השניה.
פגעתי בול, התקשרתי למשרד עורכי הדין של דנה, ורד ענתה לי, "שלום, מדבר תום מאמן הכושר . האם מישהו ממשרדכם חיפש אותי?"
"שלום תום, נתבקשתי לתאם לך שעת אימון עם עורכת הדין דנה, אנא פתח יומן, האם מתאים לך ביום שלישי הבא בשעה 8.30 בבוקר לאמן אותה בביתה?"
למזלי היה לי את הזמן לפתוח יומן בנחת, אבל למה לדחות את האימון כמעט בשבוע? למה אי אפשר לתאם אימון למועד קרוב יותר? כמה קשיים, אבל אני בטוח שאתגבר עליהם. הסתכלתי ביומן, ועניתי "כן, סגור."  אישרתי את היום והשעה, החשק לראות אותה הציף אותי שוב, חזרתי בגדול למשחק.
השבוע עובר מהר, ללא שום הודעות בינינו, כנראה ששנינו ממתינים לראות כיצד יתפתח האימון הראשון שלנו. החשק חזר אליי, איתו החיוך שאני רגיל להפיץ לכולם.  שוב סוף השבוע בפתח, הפעם אני מתכנן לצאת עם החבר'ה, לנקות קצת את הראש.
אני חושב על דנה לא מעט, מבין שיש לי צ'אנס אחד להראות את המיטב שלי.
בדיוק דור מתקשר אליי, אמנם קיוויתי שזו תהיה דנה, אבל שמחתי מאד לשמוע מדור.  
"הי תום, מה המצב? מחר יום שישי ומזמן לא היית אצלנו, הילדים מתים עלייך, מאד אוהבים שאתה בא, משחק איתם ומקדיש להם תשומת לב. יהיה ממש נחמד שתבוא ותצטרף אלינו  לארוחת ערב שישי, האם מתאים לך לבוא ואחר כך נפגש עם החבר'ה ונשב איפשהו?"  
"תודה רבה על ההזמנה. בטח, אשמח להגיע, תמיד כיף לבוא אלייך ואל דליה, אני מרגיש כמו בבית והאמת, שמזמן גם לא אכלתי ארוחת שישי בחברת אנשים, תמיד אני מסיים את האימונים בימי שישי סחוט מכל השבוע, גמור. מרגיש שאני צריך את הפינה והשקט שלי מכל השבוע.  ברוב המקרים אפילו אין לי כח לנסוע לקיבוץ, להורים, אני מתקשר לאחל להם שבת שלום ומתעניין בשלומם.  הם אף פעם לא לבד, הולכים לאכול ארוחת שישי בחדר האוכל עם אחותי, או עם אחי והילדים.      
"בקיצור, שישי אני אצלכם."  
"מצוין תום, אני כבר קובע עם החבר'ה ומעדכן את דליה והילדים. תגיע רעב..."
יום שישי הגיע, סיימתי לעבוד, נחתי קצת, התארגנתי  ובדרך לארוחת הערב עצרתי וקניתי בקבוק יין יוקרתי. דליה אישה נפלאה, מסורה למשפחתה, בשלנית בחסד, הכינה את מיטב המטעמים, ברוחב לב, תמיד היא מארחת למופת.
אכלנו וצחקנו, שתינו מהיין, הרגשתי מצוין, שחקתי עם הילדים במשחקי שולחן וקלפים. היתה אווירה ביתית, חמה ונעימה מאד. 
 בדרך לפאב דור שואל אותי "נו, מה קורה, האם ישנה התקדמות עם עורכת הדין "המפלצתית" ההיא?"  אני מחייך חצי חיוך, לא מגיב, דור לא מוכן לקבל את תשובתי.   
תום, אתה מסתיר ממני משהו?" 
"כרגע אין יותר מדי מה להוסיף, אנחנו אמורים להיפגש לאימון ניסיון השבוע. אל תדאג, אתה הראשון שאעדכן." 
"הבנתי...קבינימאט על הפלצנית הזו, חתיכת מפלצת סנובית, אחחח אם היא היתה נופלת לידיים שלי מה שהייתי עושה לה." דור חייך, אפשר היה להבין שהוא מבסוט מאוד מהמהלך.
הגענו לפאב ונפגשנו עם החברה, התיישבנו בשולחן גדול, הזמנו בירות, שתינו ודברנו כל הערב, היתה אווירה מדהימה. במהלך הערב הצלבתי מבטים עם מספר נשים סקסיות על הבר, אבל האמת שהן ממש לא עינינו אותי, אינני מעוניין בהרפתקה חד פעמית מיותרת, אני רוצה כרגע להתמקד במטרה העיקרית שלי, בדנה. דור שישב כל הערב לצידי, שם לב לכך שאינני מתעניין בנשים ששהו בפאב ובסוף הערב אמר לי, "תום, אני מרגיש את השינוי שחל בך, כפי הנראה שעברת תהליך ועושה רושם שכעת אתה בשל לזוגיות יציבה, אני מאחל לך בהצלחה."
תודה רבה אח שלי, אני בהחלט מרגיש שאני עושה את הצעדים הנכונים למצוא את האחת שלי.
לילה טוב דור, היה ערב נפלא. תמסור לדליה תודה רבה על ארוחת הערב, הכל היה טעים, מאד נהניתי. תודה רבה."
כמובן שאמסור את דברייך לדליה, התענוג כולו שלנו, גם אני נהניתי מאד, לילה טוב תום."