מארז אפלים ומוטרפים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז אפלים ומוטרפים
הוספה למועדפים

מארז אפלים ומוטרפים

4 כוכבים (88 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

מארז שני ספרי הדואט "אפלים ומוטרפים"
 

אפלים ומוטרפים 1 - אפלים מלידה

מבוך מתעתע של משחק מוחות מחכה לפסיכולוגית הקרימינולוגית לונדון נובל, כשהיא נלכדת בפיתולי מוחו המבריק של האסיר גרייסון פירס סאליבן, רוצח סדרתי מורשע. 
לונדון מרותקת לגרייסון המהפנט, והוא מצידו מנצל את המצב וטווה סביבה רשת חוטים בלתי נראית, עד שזיכרונות מעברה עולים וצפים על פני השטח ומערערים אותה ואת מקצועיותה. 
עם כל מלכודת שהוא מניח בדרכה, היא מתפתה לגלות על אודותיו יותר. עם כל אתגר שמטרתו להציף את הרוע האמיתי שבעולמה, היא מחפשת אצלו מקלט.
הוא מאתגר את שפיותה ומעמיד אותה במבחן.
היא מנפצת את המציאות שהכיר.
ושניהם מביאים זה את זה... עד לסף תשוקה, אהבה וטירוף.


***

"אפלים מלידה" הוא חלק ראשון בדואט מתח רומנטי, סקסי וחסר מעצורים. הגיבורים לונדון וגרייסון יסחפו אתכם לקרב מוחות מבריק, למשחקי פיתוי, הטעיות ומזימות. 
טרישה וולף היא סופרת רבי־המכר של היו־אס־איי טודיי. ספריה העפילו לרשימות המובילות וכתיבתה המתוחכמת עוררה התפעלות רבה בקרב הקוראים. 

אפלים ומוטרפים 2 - מוטרפים מלידה

שלדים שנקברו בעבר נחשפים לאור היום. גרייסון סאליבן, שזכה לכינוי המלאך ממיין, מחליט לנקום במערכת החוק שיצרה מפלצת אנושית, באמצעות לוחמה פסיכולוגית נגד האישה שבזכותה הוא חופשי. 
ד"ר לונדון נובל, שנברה עמוק בנשמתו ובמוחו של הרוצח שבו התאהבה, מגלה שקיים רוצח אחר שמחקה את שיטותיו של אהובה ומנסה להפיל אותו. היא מחפשת תשובות בזמן אמת ואחדותם שוב עומדת בפני סכנה. 
המציאות החדשה מחייבת אותם להיות חזקים ולשרוד בכל מחיר. אהבתם והישארותם יחד תלויה בכך שיצליחו ללכוד את הרוצח שמאיים על חירותם. 
האם הם שותפים נאהבים? או שמא הם אויבים?
כשיצירה מעוותת תלויה בשניים, מי היוזם ומי מאציל סמכויות? 
המלכודת הסופית תגלה הכול. 

***
"מוטרפים מלידה" הוא החלק השני בדואט מתח רומנטי ומסועף מאת טרישה וולף. חלקי הפאזל  מתחילים להתחבר זה לזה ולהציג תשתית אפלה של אהבה מוטרפת כנגד כל הסיכויים.   

פרק ראשון

פרולוג

רופא, רפא את עצמך
 

לונדון
 

ידיים.

אנחנו לא מקדישים להן מספיק מחשבה.

אנחנו מתייחסים לכפות הידיים שלנו כאל מובן מאליו ולא מעניקים להן את תשומת הלב וההכרה הראויות. במקום זאת אנו מתעללים בהן. משתמשים בהן כדי להתעלל. ממששים את השומנים שלנו, מתעבים את גופנו, במיוחד הנשים. אנחנו מתעמרים בפנינו ומקללים את השנים. לעולם איננו מכירים ביופיין ובחוזקן של כפות הידיים שלנו — כלי העבודה הנפלא שמאפשר לנו לעשות כמעט הכול.

אני מסתכלת על הידיים שלי עכשיו. הן רועדות וקרות. חרוצות פסים אלכסוניים מכוערים שנחקקו מהרגל בן שנים של ליפוף חוט על אצבעותיי. במחי אגודל אני מסלקת לכלוך שהזיעה עוד לא שטפה, ומתחתיו נחשף הקעקוע השחור הדהוי בכרית כף ידי.

צחוק צרוד נמלט מפי. המפתח המקועקע על בשרי מהפנט אותי עד שהכול מיטשטש. זיעה חודרת לעיניי, צורבת כמו מחטים קטנות, מחדדת את ראייתי.

אני מסתכלת מעליי ורואה את כל המפתחות התלויים.

חופה מנצנצת של כסף וארד ומתכות חלודות על חוטים אדומים — שמיכה ארוגה של דם בשמיים. המפתחות מתנגשים אלה באלה ומנגנים לחן אפל שמקפיא את דמי.

הוא מכיר אותי.

ביהירותי הרבה הסתרתי את המכוער ואת הדוחה. אבל הוא ראה.

במקצוע שלי, העבר יכול לחרוץ גורלות כמו אבחנה רפואית שגויה. הבושה היא הזרע לרוב החטאים שאנחנו חוטאים כנגד עצמנו.

יללה קורעת את החלל מתחת לחופת המפתחות, ואני מרגישה את הייסורים בעומק הגרון שממנו היא נובעת. צרחה שנתלשת מתהום חשוכה של כאב שאין לו סוף. היא דוחפת את ידי למעלה.

אני מתנדנדת על האבן, רגליי היחפות מנסות להיאחז בקצה האבן וידי מתרוממת אל המפתח הראשון.

סליחה.

עוד על המארז

מארז אפלים ומוטרפים טרישה וולף

פרולוג

רופא, רפא את עצמך
 

לונדון
 

ידיים.

אנחנו לא מקדישים להן מספיק מחשבה.

אנחנו מתייחסים לכפות הידיים שלנו כאל מובן מאליו ולא מעניקים להן את תשומת הלב וההכרה הראויות. במקום זאת אנו מתעללים בהן. משתמשים בהן כדי להתעלל. ממששים את השומנים שלנו, מתעבים את גופנו, במיוחד הנשים. אנחנו מתעמרים בפנינו ומקללים את השנים. לעולם איננו מכירים ביופיין ובחוזקן של כפות הידיים שלנו — כלי העבודה הנפלא שמאפשר לנו לעשות כמעט הכול.

אני מסתכלת על הידיים שלי עכשיו. הן רועדות וקרות. חרוצות פסים אלכסוניים מכוערים שנחקקו מהרגל בן שנים של ליפוף חוט על אצבעותיי. במחי אגודל אני מסלקת לכלוך שהזיעה עוד לא שטפה, ומתחתיו נחשף הקעקוע השחור הדהוי בכרית כף ידי.

צחוק צרוד נמלט מפי. המפתח המקועקע על בשרי מהפנט אותי עד שהכול מיטשטש. זיעה חודרת לעיניי, צורבת כמו מחטים קטנות, מחדדת את ראייתי.

אני מסתכלת מעליי ורואה את כל המפתחות התלויים.

חופה מנצנצת של כסף וארד ומתכות חלודות על חוטים אדומים — שמיכה ארוגה של דם בשמיים. המפתחות מתנגשים אלה באלה ומנגנים לחן אפל שמקפיא את דמי.

הוא מכיר אותי.

ביהירותי הרבה הסתרתי את המכוער ואת הדוחה. אבל הוא ראה.

במקצוע שלי, העבר יכול לחרוץ גורלות כמו אבחנה רפואית שגויה. הבושה היא הזרע לרוב החטאים שאנחנו חוטאים כנגד עצמנו.

יללה קורעת את החלל מתחת לחופת המפתחות, ואני מרגישה את הייסורים בעומק הגרון שממנו היא נובעת. צרחה שנתלשת מתהום חשוכה של כאב שאין לו סוף. היא דוחפת את ידי למעלה.

אני מתנדנדת על האבן, רגליי היחפות מנסות להיאחז בקצה האבן וידי מתרוממת אל המפתח הראשון.

סליחה.